מקור איז דער הייליגער אריז''ל ווי עס שטייט אין שער הכוונות דרוש ו' לסוכות, וזלש''ק:
כי הנה עיקר הדין נידון ונגמר בחצות הא' של ליל הושענא רבא ואז בעת חצות לילה נגמר החותם להחתם במלכות שבה ונגמר הדין ואז תיכף אחר חצות לילה אתעדי צולמא מעל רישייהו דמאן דאחתם ח"ו למיתה, ואז הוא זמן שיוצאים בני אדם לראות את צלם באור הלבנה שזורחת אחר חצות. ולכן נוהגים לעסוק בתורה בחצות לילה הא' עד זמן זריחת הלבנה וקוראים ספר "אלה הדברים" הנקרא "משנה תורה". ויכוין בקריאתו זאת לעשות חותם המלכות שבה שהוא בגי' משנ"ה על ידי קריאה זו. ואמנם עיקר הדין שנידון העולם עתה הוא להמסר הפתקין שנחתמו בנעילת יוה"כ אותם שלא חזרו בתשובה כל הימים שבינתים שמן יוה"כ עד יום הושענא רבא, ונמסרין ביד השלוחים לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב. אבל אעפ"י שנמסרו הפתקים בידם לא ניתן להם רשות לפעול המשפט והעונש הכתוב באותם הפתקין עד יום ח' עצרת כדי לתת עוד זמן אל החוטאים שישובו בתשובה ביום ההוא של הושענא רבא, יום אחרון של הלולב והסוכה. ואם ישובו - יחזרו לקחת הפתקים מידם. ואם לאו - אין עוד תקנה בתשובה מאז ואילך.
