פייערמאן האט געשריבן: ראה במנחת שלמה כאן.
שו"ת מנחת שלמה? אפשר לינק או העתק?
בצודה למפרע וברכת גמח"ט
קושיות והערות על שיעור היום - מסכת נדרים
קושיות והערות בלימוד הגמרא
די אחראים: אחראי , גבאי ביהמד
במתני' עד. שיטת ר"א שיבם מפיר הנדרים לשומרת יבם אף במקום שני יבמין, ופירש רב אמי בגמ' הטעם דמיירי שעשה בה מאמר וס"ל כב"ש (ר"א שמותי) דמאמר קונה קנין גמור, ולבסוף הביא הגמ' תניא כוותיה דר"א בטעמיה דר"א
לפי"ז לכאורה קשה על דברי ר' יוחנן במס' יבמות נ"א: דכייל בחדא מחתא כל הני תנאי דס"ל דמאמר קונה קנין גמור ואמר: רבן גמליאל וב"ש, בן עזאי ורבי נחמיה כולהו ס"ל מאמר קונה קנין גמור, ולמה השמיט את רבי אליעזר?
(אגב, בירושלמי על מתני' הובא גם שר"א בן ערך ס"ל מאמר קונה קנין גמור, ואפי' לחייב על היבמה סקילה כדין נערה המאורסה)
ואיידי דאיירינן בזה אוסיף נופך, על דברי הברייתא עד: בלשון הזה אמר בן עזאי, חבל עליך בן עזאי שלא שימשת את ר"ע. לכאורה מאיפה נכנס בן עזאי לכאן ולמה התפלא על המימרא הזה של ר"ע
אולם לפי המבואר ביבמות שם נא: ס"ל לבן עזאי ג"כ דמאמר קונה קנין גמור, וממילא אולי היה ס"ל דלפי"ז צודק ר"א דיבם יכול להפר נדרי השומרת יבם אחרי שעשה בה מאמר, עד שבא ר"ע בברייתא ופרך שלא חלקנו בין עשה מאמר ללא עשה מאמר בשאר דברים ומשו"ז התבטא בן עזאי בגעגועים על שלא שימש את ר"ע, שהיה נוגע לשיטתו ודו"ק
לפי"ז לכאורה קשה על דברי ר' יוחנן במס' יבמות נ"א: דכייל בחדא מחתא כל הני תנאי דס"ל דמאמר קונה קנין גמור ואמר: רבן גמליאל וב"ש, בן עזאי ורבי נחמיה כולהו ס"ל מאמר קונה קנין גמור, ולמה השמיט את רבי אליעזר?
(אגב, בירושלמי על מתני' הובא גם שר"א בן ערך ס"ל מאמר קונה קנין גמור, ואפי' לחייב על היבמה סקילה כדין נערה המאורסה)
ואיידי דאיירינן בזה אוסיף נופך, על דברי הברייתא עד: בלשון הזה אמר בן עזאי, חבל עליך בן עזאי שלא שימשת את ר"ע. לכאורה מאיפה נכנס בן עזאי לכאן ולמה התפלא על המימרא הזה של ר"ע
אולם לפי המבואר ביבמות שם נא: ס"ל לבן עזאי ג"כ דמאמר קונה קנין גמור, וממילא אולי היה ס"ל דלפי"ז צודק ר"א דיבם יכול להפר נדרי השומרת יבם אחרי שעשה בה מאמר, עד שבא ר"ע בברייתא ופרך שלא חלקנו בין עשה מאמר ללא עשה מאמר בשאר דברים ומשו"ז התבטא בן עזאי בגעגועים על שלא שימש את ר"ע, שהיה נוגע לשיטתו ודו"ק
(עא:) איבעיא להו גירושין כשתיקה דמיא או כהקמה דמיא, למאי נפקא מינה כגון שנדרה ושמע בעלה וגרשה ואהדרה ביומיה, אי אמר מר כשתיקה דמי מצי מיפר לה ואי אמר מר כהקמה דמי לא מצי מיפר לה.
(עב.) ת"ש נדרה והיא ארוסה ונתגרשה ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה, ש"מ גירושין כשתיקה דמו דאי כהקמה דמו מי מצי מיפר ארוס אחרון נידרי דאוקים ארוס ראשון, הב"ע בשלא שמע ארוס ראשון, אי הכי מאי איריא בו ביום אפילו לאחר מאה ימים נמי, כשלא שמע ארוס ושמע האב דבו ביום הוא דמצי מיפר אבל מכאן ואילך לא מצי מיפר.
לכאורה קשה, לפי המסקנא, וואס איז דער תנא דמתניתין דא מחדש מיט די ווערטער "בו ביום"? בשלמא לפי ההוה אמינא דריקט דער תנא "בו ביום" ווייל ער וויל טאקע דאס לאזן הערן אז אז שמע בעלה וגירשה כשתיקה דמיא. אבער לויט די פירכה וואס זאגט אז מען קען נישט פושט זיין ווייל מען רעדט דא אז שלא שמע הארוס, און דערפאר פעלט אויס "בו ביום" ווייל עס איז געווען שמע אביה. והלא מקרא מפורשת היא ושמע אביה את נדרה וגו', וואו קומט די דאזיגע הלכה אריין דא צום עצם ענין פון נדרה ונתגרשה אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין?
(עב.) ת"ש נדרה והיא ארוסה ונתגרשה ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה, ש"מ גירושין כשתיקה דמו דאי כהקמה דמו מי מצי מיפר ארוס אחרון נידרי דאוקים ארוס ראשון, הב"ע בשלא שמע ארוס ראשון, אי הכי מאי איריא בו ביום אפילו לאחר מאה ימים נמי, כשלא שמע ארוס ושמע האב דבו ביום הוא דמצי מיפר אבל מכאן ואילך לא מצי מיפר.
לכאורה קשה, לפי המסקנא, וואס איז דער תנא דמתניתין דא מחדש מיט די ווערטער "בו ביום"? בשלמא לפי ההוה אמינא דריקט דער תנא "בו ביום" ווייל ער וויל טאקע דאס לאזן הערן אז אז שמע בעלה וגירשה כשתיקה דמיא. אבער לויט די פירכה וואס זאגט אז מען קען נישט פושט זיין ווייל מען רעדט דא אז שלא שמע הארוס, און דערפאר פעלט אויס "בו ביום" ווייל עס איז געווען שמע אביה. והלא מקרא מפורשת היא ושמע אביה את נדרה וגו', וואו קומט די דאזיגע הלכה אריין דא צום עצם ענין פון נדרה ונתגרשה אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין?
מיללער האט געשריבן:פייערמאן האט געשריבן:
---
אמן, וכן למר.
איך זעה אז זיי צייכענען איין צו זעהן דברי רבינו לק' בדף ע"ג ע"א על הר"ן ד"ה דלמא, איז שייך יענע שטיקל אויך צוצוברענגען?
א גרויסן יישר כח
- אטעטשמענטס
-
- מנחת שלמה.PDF
- (162.62 KiB) געווארן דאונלאודעד 206 מאל
מיללער האט געשריבן: כתבו התוס' גיטין לה: בד"ה ליחוש, בביאור דברי הירושלמי בנדרים דמדמי הפלוגתא בטעם ההלכה במודר הנאה מחבירו שאין מתירין אלא בפניו אי מפני החשד או מפני הבושה, בפלוגתת ריב"ב (ר"י בן בבא בבלי יומא פו: ור"י בן בתירא בירושלמי שם) ור"ע אי צריך לפרט החטא בעת שיתודה או לא
ופירשו בתוס' דאי הטעם מפני שיתבייש בודאי צריך לפרט את חטאיו כדי שיתבייש מחטאיו, אבל אם הטעם בנדר הוא מפני החשד היינו שלא יחשדוהו שעבור על נדרו, הכא בוידוי לא יפרט את חטאיו "שלא יחשדוהו בשאר עבירות".
מלבד מה שקשה דלא דמי האי חשד להאי חשד...
זיך אנגעטראפען מיט דעם סדר משנה ווי ער מוטשעט זיך מיט דעם, וואס די שייכות פון די צוויי חשדות, 'אטו גזירה שוה של בושה בושה וחשד חשד גמר לה הירושלמי'.
בסוף פרק נערה המאורסה דף עט. קיים בלבו קיים הפר בלבו אינו מופר
נסתפקתי במי שקיים בלבו ובאותו רגע הפר בפיו, ונתכוין לשתיהם, אי הוה כמי שאמר קיים ומופר ליכי בבת אחת דמסקינן לעיל בדף סט. דאין כאן לא הקמה ולא הפרה, או דכאן אמרי' דמה שאמר בפיו עדיף ממה שחשב בלבו והנדר מופר.
ומצאתי בנדרי זריזין דנסתפק במי שהפר בפיו אבל בלבו לא רצה להפר, אלא עשה כן ע"מ למיקט או להראות לה פנים, והעלה דכיון דכאן נקיטינן דקיים בלבו קיים נמצא שעל אף שבפיו הפר אבל כיון שלבו לא היה עמו אזלינן בתר מחשבתו ואם עבר יום השמיעה ולא הפר עוה"פ נתקיים הנדר עיי"ש.
ואפשר לחלק בין מי שמפר ולא נתכוין להפרה למי שאכן מפר בלב שלם אלא שעכ"ז רוצה גם לקיים בבת אחת וצ"ע
(ועי' בגה"ש לרעק"א שהקשה על הדין של קיים בלבו קיים דלכאורה דברים שבלב אינם דברים ומנלן דכאן אזלינן בתר מחשבה ולא נחה דעתו ממה שכ' הר"ן בזה)
נסתפקתי במי שקיים בלבו ובאותו רגע הפר בפיו, ונתכוין לשתיהם, אי הוה כמי שאמר קיים ומופר ליכי בבת אחת דמסקינן לעיל בדף סט. דאין כאן לא הקמה ולא הפרה, או דכאן אמרי' דמה שאמר בפיו עדיף ממה שחשב בלבו והנדר מופר.
ומצאתי בנדרי זריזין דנסתפק במי שהפר בפיו אבל בלבו לא רצה להפר, אלא עשה כן ע"מ למיקט או להראות לה פנים, והעלה דכיון דכאן נקיטינן דקיים בלבו קיים נמצא שעל אף שבפיו הפר אבל כיון שלבו לא היה עמו אזלינן בתר מחשבתו ואם עבר יום השמיעה ולא הפר עוה"פ נתקיים הנדר עיי"ש.
ואפשר לחלק בין מי שמפר ולא נתכוין להפרה למי שאכן מפר בלב שלם אלא שעכ"ז רוצה גם לקיים בבת אחת וצ"ע
(ועי' בגה"ש לרעק"א שהקשה על הדין של קיים בלבו קיים דלכאורה דברים שבלב אינם דברים ומנלן דכאן אזלינן בתר מחשבה ולא נחה דעתו ממה שכ' הר"ן בזה)
דף פג. בר"ן ד"ה אלא מאי
די ר"ן צום סוף דארט זאגט אז אזויווי ביי נטמא אחר מלאת דארף מען ברענגען די קרבנות דטהרה די זעלבע זאך יעצט ווען די מאן האט מפיר געווען איר נזירות זאל זי ברענגען די קרבנות דטהרה
איך פארשטיי נישט פונקטליך די צוזאמשטעל, ביי נטמא אחר מלאת רעדט מען דאך אז מ'האט גענדיגט די נזירות בטהרה און נאכדעם איז מען געווארן טמא, אבער דא איז זי דאך קודם געווארן טמא און נאר נאכדעם האט די מאן מפיר געווען, ס'איז אזויווי מ'איז געווארן טמא נאך פאר מלאת וואס מ'דארף יא ברענגען די קרבנות דטומאה.
די ר"ן צום סוף דארט זאגט אז אזויווי ביי נטמא אחר מלאת דארף מען ברענגען די קרבנות דטהרה די זעלבע זאך יעצט ווען די מאן האט מפיר געווען איר נזירות זאל זי ברענגען די קרבנות דטהרה
איך פארשטיי נישט פונקטליך די צוזאמשטעל, ביי נטמא אחר מלאת רעדט מען דאך אז מ'האט גענדיגט די נזירות בטהרה און נאכדעם איז מען געווארן טמא, אבער דא איז זי דאך קודם געווארן טמא און נאר נאכדעם האט די מאן מפיר געווען, ס'איז אזויווי מ'איז געווארן טמא נאך פאר מלאת וואס מ'דארף יא ברענגען די קרבנות דטומאה.
דף פה. בר"ן ד"ה רבא אמר בא"ד וא"ת האיך יטלו הכהנים על כרחו למה לא נחיש דלמא מיתשיל ומתהני מדידי'
אויב גייט ער זיך שואל זיין אויף זיין נדר איז דאך שוין במילא נישט דא קיין איסור פאר די כהנים הנאה צו האבן פון אים?
(איך האף אז נאכדעם וואס כ'וועל דאס פארשטיין וועל איך אויך פארשטיין די סוף פונעם ר"ן פון ואני מסתפק)
אויב גייט ער זיך שואל זיין אויף זיין נדר איז דאך שוין במילא נישט דא קיין איסור פאר די כהנים הנאה צו האבן פון אים?
(איך האף אז נאכדעם וואס כ'וועל דאס פארשטיין וועל איך אויך פארשטיין די סוף פונעם ר"ן פון ואני מסתפק)
yahoo האט געשריבן: דף פה. בר"ן ד"ה רבא אמר בא"ד וא"ת האיך יטלו הכהנים על כרחו למה לא נחיש דלמא מיתשיל ומתהני מדידי'
אויב גייט ער זיך שואל זיין אויף זיין נדר איז דאך שוין במילא נישט דא קיין איסור פאר די כהנים הנאה צו האבן פון אים?
(איך האף אז נאכדעם וואס כ'וועל דאס פארשטיין וועל איך אויך פארשטיין די סוף פונעם ר"ן פון ואני מסתפק)
יעדער פרעגט די קשיא אויפן ר"ן, עי' ברש"ש ופורת יוסף על האתר, ובנו"ב מהדו"ת יור"ד סי' קמ"ט - די גראדע תירוץ איז די לשון הרשב"א זעלבסט וואס שמועסט בעסער אויס די קשיא, די חשש איז שישאל רק על מקצת הכהנים און עס וועט ווערן ווי די סיפא פון די משנה ודו"ק
yahoo האט געשריבן: דף פג. בר"ן ד"ה אלא מאי
די ר"ן צום סוף דארט זאגט אז אזויווי ביי נטמא אחר מלאת דארף מען ברענגען די קרבנות דטהרה די זעלבע זאך יעצט ווען די מאן האט מפיר געווען איר נזירות זאל זי ברענגען די קרבנות דטהרה
איך פארשטיי נישט פונקטליך די צוזאמשטעל, ביי נטמא אחר מלאת רעדט מען דאך אז מ'האט גענדיגט די נזירות בטהרה און נאכדעם איז מען געווארן טמא, אבער דא איז זי דאך קודם געווארן טמא און נאר נאכדעם האט די מאן מפיר געווען, ס'איז אזויווי מ'איז געווארן טמא נאך פאר מלאת וואס מ'דארף יא ברענגען די קרבנות דטומאה.
דער ר"ן זאגט דאך קלאר "אי נמי אפי' אם נטמאת בעי' לאתויי ג' בהמות" און אויף דעם פאל שטעלט ער צו א געווענליכע נזירות וואס א איד האט משלים געווען און לאחר מלאת קודם הבאת הקרבנות איז ער טמא געווארן, איז די הלכה אז לאחר שיטהר דארף ער ברענגען די קרבנות דטהרה, אזוי אויך די פרוי לאחר שתטהר זאל זי ברענגען קרבנות דנזירות אהרה אויף די חצי נזירות שמנתה קודם הטומאה והפרת הבעל.
דף פד: בר"ן ד"ה קסבר ספקו אינו טובל. הוא הדין לודאי אלא משום דספקיה נקטינן נקט ספקו... ובעיני נראה דמאן דסבירא וכו'
דער ר"ן איז מסביר שיטת ר' אליעזר אז מעשר עני אינו טובל, אז וויבאלד מעשר עני פאר זיך איז מותר לזרים, קען מען נישט זאגן אז די אומגע'מעשר'טע (עָני) תבואה זאל זיין טבל. מה שאין כן תרומה, וואס איז יא אסור לזרים, טוט טאקע יא אסר'ן די כרי.
און וואס טוט זיך מיט תבואה וואס מען האט שוין מפריש געווען תרומה אבער נישט מעשר ראשון? מעשר ראשון איז אויך מותר לזרים, און מיט דעם אלעם בלייבט די תבואה טבל ביז מען איז מפריש מעשר.
דער ר"ן איז מסביר שיטת ר' אליעזר אז מעשר עני אינו טובל, אז וויבאלד מעשר עני פאר זיך איז מותר לזרים, קען מען נישט זאגן אז די אומגע'מעשר'טע (עָני) תבואה זאל זיין טבל. מה שאין כן תרומה, וואס איז יא אסור לזרים, טוט טאקע יא אסר'ן די כרי.
און וואס טוט זיך מיט תבואה וואס מען האט שוין מפריש געווען תרומה אבער נישט מעשר ראשון? מעשר ראשון איז אויך מותר לזרים, און מיט דעם אלעם בלייבט די תבואה טבל ביז מען איז מפריש מעשר.
מיללער האט געשריבן:yahoo האט געשריבן: דף פה. בר"ן ד"ה רבא אמר בא"ד וא"ת האיך יטלו הכהנים על כרחו למה לא נחיש דלמא מיתשיל ומתהני מדידי'
אויב גייט ער זיך שואל זיין אויף זיין נדר איז דאך שוין במילא נישט דא קיין איסור פאר די כהנים הנאה צו האבן פון אים?
(איך האף אז נאכדעם וואס כ'וועל דאס פארשטיין וועל איך אויך פארשטיין די סוף פונעם ר"ן פון ואני מסתפק)
יעדער פרעגט די קשיא אויפן ר"ן, עי' ברש"ש ופורת יוסף על האתר, ובנו"ב מהדו"ת יור"ד סי' קמ"ט - די גראדע תירוץ איז די לשון הרשב"א זעלבסט וואס שמועסט בעסער אויס די קשיא, די חשש איז שישאל רק על מקצת הכהנים און עס וועט ווערן ווי די סיפא פון די משנה ודו"ק
כ'האב פארשטאנען אז די קשי' איז אז נאכן זיך שואל זיין וועט עס זיין למפרע גניבה אויב טובת הנאה ממון, ס'האט גארנישט מיטן נדר
דף צ: מתני': בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה, האומרת טמאה אני לך... חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה, אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה.
דער ר"ן (ד"ה ואיכא למידק) טוט אויף אז דערפאר איז אן אשת כהן שאומרת טמאה אני לך מותרת לבעלה, משום דאפקעינהו רבנן לקדושי מעיקרא ונמצא שבשעה שנאנסה איז זי נאך געווען א פנויה. לפי זה מוז מען לכאורה זאגן אז אויב דער כהן וויל בלייבן וואוינען מיט זיין פרוי וועט ער מוזן געבן א פרישע קידושין.
דער ר"ן (ד"ה ואיכא למידק) טוט אויף אז דערפאר איז אן אשת כהן שאומרת טמאה אני לך מותרת לבעלה, משום דאפקעינהו רבנן לקדושי מעיקרא ונמצא שבשעה שנאנסה איז זי נאך געווען א פנויה. לפי זה מוז מען לכאורה זאגן אז אויב דער כהן וויל בלייבן וואוינען מיט זיין פרוי וועט ער מוזן געבן א פרישע קידושין.
- ווי האלט איך דא
- שר מאה
- תגובות: 134
- זיך איינגעשריבן אום:זונטאג פעברואר 26, 2017 4:49 pm
מונאוויטש האט געשריבן: דף צ: מתני': בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה, האומרת טמאה אני לך... חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה, אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה.
דער ר"ן (ד"ה ואיכא למידק) טוט אויף אז דערפאר איז אן אשת כהן שאומרת טמאה אני לך מותרת לבעלה, משום דאפקעינהו רבנן לקדושי מעיקרא ונמצא שבשעה שנאנסה איז זי נאך געווען א פנויה. לפי זה מוז מען לכאורה זאגן אז אויב דער כהן וויל בלייבן וואוינען מיט זיין פרוי וועט ער מוזן געבן א פרישע קידושין.
קען זיין אז די הפקעה איז נאר אויף בשעת נאנסה אין די קידושין גייט צוריק
מונאוויטש האט געשריבן: דף צ: מתני': בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה, האומרת טמאה אני לך... חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה, אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה.
דער ר"ן (ד"ה ואיכא למידק) טוט אויף אז דערפאר איז אן אשת כהן שאומרת טמאה אני לך מותרת לבעלה, משום דאפקעינהו רבנן לקדושי מעיקרא ונמצא שבשעה שנאנסה איז זי נאך געווען א פנויה. לפי זה מוז מען לכאורה זאגן אז אויב דער כהן וויל בלייבן וואוינען מיט זיין פרוי וועט ער מוזן געבן א פרישע קידושין.
כבר דנו בזה. מה שמעניין יותר היא החיד"א בברכי יוסף אבן העזר סימן יז אות א שמי שיש לו תחיית המתים צריך ליתן קידושין מחדש;
וכן נהג הבעל עמק התשובה, כשעמד אחרי ההתקף לב.
אבער אין שו"ת חסד לאברהם תנינא (סימן יד) דינגט זיך.
- בראשית ברא
- שר האלף
- תגובות: 1229
- זיך איינגעשריבן אום:דינסטאג דעצעמבער 06, 2016 3:16 pm
