די אחראים: אחראי , גבאי ביהמד
הבוחר בטוב האט געשריבן: די גמ' ברענגט א מח' רבה לערנט די טעם פון בפני נכתב ובפני נחתם איז צוליב אין בקיאין לשמה, און רבא לערנט אלס שמא יערער הבעל ולא ימצאו עדים לקיימו.
די גמ' ג. פרעגט אויף רבא ליבעי תרי מידי דהוי אקיום שטרות דעלמא, די גמ' קשיא יעצט איז אפילו ווען די מאן איז נישט מערער, ערשט שפעטער פרעגט די גמ' אויף ווען די מאן איז מערער. איז וואס דארף מען בכלל עדי קיום א גט דארף דאך נישט קיין קיום ווען נישט די חשש לשמה אדער שמא יערער הבעל, ווי עס שטייט אין די משנה ביי גיטי א"י ואם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו (עיי"ש בתוס'). וואס פרעגט די גמ' ליבעי תרי מידי דהוי אקוים שטרות דעלמא
הבוחר בטוב האט געשריבן: פה. מתני' הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך וכו' ובגמ'.
מבואר בהסוגיא שעיקר כריתות גט אינו להתיר איסור אשת איש שבה, אלא שע"י כריתות הגט יתפוס בה קידושין, וא"כ במי שממילא אינו תופס קידושין בה לא הוה שיור, וכן נראה מאיבעית רבא חוץ מקטן מהו, דעל הצד שאינו בר קידושין לא הוה שיור אף דכריתות הגט שייך בו לענין איסור אשת איש, דאשה גדולה הבא על קטן יותר מט' שנים נהרגת. מ"מ מאחר דאינו בר אישות לא הוה שיור. וזה חידוש אצלי בהבנת ענין של כריתות.
הבוחר בטוב האט געשריבן: פה. מתני' הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך וכו' ובגמ'.
מבואר בהסוגיא שעיקר כריתות גט אינו להתיר איסור אשת איש שבה, אלא שע"י כריתות הגט יתפוס בה קידושין, וא"כ במי שממילא אינו תופס קידושין בה לא הוה שיור, וכן נראה מאיבעית רבא חוץ מקטן מהו, דעל הצד שאינו בר קידושין לא הוה שיור אף דכריתות הגט שייך בו לענין איסור אשת איש, דאשה גדולה הבא על קטן יותר מט' שנים נהרגת. מ"מ מאחר דאינו בר אישות לא הוה שיור. וזה חידוש אצלי בהבנת ענין של כריתות.
הבוחר בטוב האט געשריבן: לפי זה קען מען זאגן אז דאס וואס די גמ' ברענגט א ראיה פון קטנה מתגרשת בקדושי אביה אמאי הא בעינן ויצאה והיתה. איז פשט די קטנה קען זיך דאך נישט מקדש זיין צו קיינעם אויב אזוי פעלט אין כריתות.
און לויט דעם שטומט זייער שיין די לשון רש"י דארט, והא בעינן ויצאה והיתה דלא מיגרשה אא"כ ראוה לקדש את עצמה לאיש אחר. (מקודם למדדתי פירש הגמ' שמי שאינה בת הויה אינה בת גירושין
הבוחר בטוב האט געשריבן: באיבעית הגמ' שם חוץ מזוניך, תרומתיך, ירשתיך, אני קצת נבוך. דבשלמא ירושה ונדרים, בעל יש לו קנין באשתו שכולל כל הני, והוא משייר קצת מן הקנין אצלו, ואפילו תרומה היא אוכלת משום שהיא קנין כספו והוא משייר קנין זה אצלו.
אבל חוץ מזוניך ושלא כדרכה, מה שייר אצלו, הא גירשה לכל שיכולים לבא עליה דרך נשואין ומה שייר אצלו לאסור דרך זנות ושלא כדרכה? וכי בנשואין שלו היה קנינים חלוקים בה לענין כדרכה ושלא כדרכה? שיכול לשייר את זה אצלו? ויותר מזה הוא עצמו בנשיואיו לא היה לו זכות ביאת זנות דהא בעל באשתו לעולם זה ביאת נשואין ומה שייר אצלו.
ובשלמא לענין שיור זנות אפשר לומר שהוא לא גירשה כלל לענין שום דבר אלא לענין שיכולה להתקדש לאיש אחר ואז ממילא נתרוקן כל האישות שלו כדלעיל.
אבל לענין שלא כדרכה לא זכיתי להבין איזה קנין שייר אצלו.
הבוחר בטוב האט געשריבן: בעל הרי אינו יכול לגרש חוץ שלא תשתה יין(הוא יכול להתנות זה בתנאי על מנת אבל לא בשיור חוץ) וכל השיורים כאן זה רק משום שהיה לו זכות באשתו בדברים אלו והוא משיירם אצלו. ויכול לשייר הקנין שיש לו בה לענין תרומה, לענין ירושה וכו'
וכפי שאני מבין את זה, בעל יש לו קנין וזכות באשתו שרק הוא יכול לבא עליה ואסורה לכולא עלמא, וכשהוא מגרשה הרי הוא מוותר על זכות זה והיא מותרת לכל. אז מאחר שוויתר על זכות זה איך הוא יכול לצמצמה רק בנשואין או רק כדרכה, הרי אין כאן זכותים נפרדים כמו תרומה, נדרים, ירושה, שיכול לוותר על חד ולשייר אידך. יש כאן רק זכות אחד שרק הוא יכול לבא על אשתו. והרי גירשה והתירה לענין זה איך הוא יכול לצמצמה באיזה דרך מותרת. וכי יכול גם לשייר שהוא מגרשה לענין תרומה רק עד שני כזיתים ויותר מזה אסורה?
הבוחר בטוב האט געשריבן: באיבעית הגמ' שם חוץ מזוניך, תרומתיך, ירשתיך, אני קצת נבוך. דבשלמא ירושה ונדרים, בעל יש לו קנין באשתו שכולל כל הני, והוא משייר קצת מן הקנין אצלו, ואפילו תרומה היא אוכלת משום שהיא קנין כספו והוא משייר קנין זה אצלו.
אבל חוץ מזוניך ושלא כדרכה, מה שייר אצלו, הא גירשה לכל שיכולים לבא עליה דרך נשואין ומה שייר אצלו לאסור דרך זנות ושלא כדרכה? וכי בנשואין שלו היה קנינים חלוקים בה לענין כדרכה ושלא כדרכה? שיכול לשייר את זה אצלו? ויותר מזה הוא עצמו בנשיואיו לא היה לו זכות ביאת זנות דהא בעל באשתו לעולם זה ביאת נשואין ומה שייר אצלו.
ובשלמא לענין שיור זנות אפשר לומר שהוא לא גירשה כלל לענין שום דבר אלא לענין שיכולה להתקדש לאיש אחר ואז ממילא נתרוקן כל האישות שלו כדלעיל.
אבל לענין שלא כדרכה לא זכיתי להבין איזה קנין שייר אצלו.
איינס האט געשריבן: אחר העיון נראה שכיון דכתיב ״וכתב לה ספר כריתותונתן בידה ושלחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה ל איש אחר״ מבואר שצריכה להיות כרותה בדבר זה שתוכל להיות לאיש אחר (וכמבואר שהכונה לכל איש ללא יוצא מן הכלל) ולכן יש סברא לומר שאם יכולה להיות עם כל איש בישראל אף על גב דאגידא ביה שאינה יכולה לזנות לא אכפת לן, שלא אמרה תורה כריתות אלא בענין והיתה לאיש אחר, וזו אף על גב שאינה יכולה לזנות הרי יכולה להיות (היינו להנשא) לאיש אחר בלי להיות אגוד בראשון.
ולפי זה שאלו חוץ משלא כדרכה מהו.
דכיון שיכולה להיות עם כל איש כדרכה קרינן ביה כריתות והיתה לאיש אחר, או דלמא כיון דכתיב משכבי אשה ודרשו שכאן הוסיף הכתוב שיש באשה שני משכבות כדרכה ושלא כדרכה אם כן והיתה לאיש אחר היינו בשניהם (וזה לא כפירוש רש״י שהכונה שהשוום הכתוב)
וכל מה שהבאת בענין הזכותים איני יודע מנא לך הא, אי מסברא או מקרא.
מיללער האט געשריבן: אולי זו גופה האיבעא, אם כדרכה ושלא כדרכה הם שני זכותים נפרדים שיש לבעל באשתו, וממילא יכול לשייר חד גביה כמו תרומה והפרת נדרים, או כיון דכתיב משכבי אשה בחד קרא מיקרי ששני המשכבות אחד הוא וממילא אין לו הכח לשייר חציה
