ביים איבערחזרן האב איך געטראפן א שטארקן סמך לדברי דלדעיל
איבעיא להו האי אלא חוץ הוא או על מנת הוא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר דהא שייר לה בגט אבל בעל מנת מודו ליה מידי דהוה אכל תנאי דעלמא.
ואיפשטא דבחוץ פליגי, ולפי זה בעל מנת כו"ע מודי דהוי גט. אבל הרמב"ם (פ"ח הי"ב) כתב "הרי זה גיטך על מנת שלא תנשאי לפלוני אינו גט הא למה זה דומה לאומר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין לעולם או שלא תלכי לבית אביך לעולם או כל ימי חייכי".
אבל הרשב"א תמא עליו מדברי הגמרא שמבואר שלכו"ע הוי גט.
ונראה דלפי הרמב"ם מה כשאמרו כו"ע עוד לא נתבאר דעל מנת שתשתי יין כל ימי חיי גט כל ימי חייכי אינו גט, והגמרא לא דייק כאן אלא לומר שמחלוקת רבי אליעזר ורבנן היא בחוץ. אבל אחר שנתבאר שבכל תנאי אם אגידא ביה כל ימי חייה אינו גט, אם כן גם זו שאגידא ביה כל ימי חייה אינו גט.
והרשב"א נראה דס"ל דשאני על מנת שלא תנשאי לפלוני דהוי כעל מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי או כל ימי חיי פלוני, וכלשון הרמב"ם בזה דהוי גט "שהרי כרת בינו לבינה ולא תשאר לו עליה רשות כשימות אותו פלוני". וכן בכל מנת שלא תנשאי לפלוני הרי מותרת לינשא לו אחר שימות המגרש, ואף שהגט בטל למפרע דעברה על תנאי הגט, הרי מותרת לו שהרי כבר נתארמלה מן הראשון.
ובשיטת הרמב"ם נראה, לפי מה שכתבתי לעיל דמה שלמדו כריתות דבר הכורת בינו לבינה היינו רק לענין והיתה לאיש אחר, ולכן גם אם מותרת לפלוני אחר מיתת המגרש עדין לא קרינן ביה כריתות דבר הכורת בינו לבינה שהרי גט זו אינה כורתה בשום אופן מפלוני, ומה שמותרת לו אחר מיתת המגרש אינו מצד גירושין אלא מצד אלמנות שבה.
והרשב"א ס"ל שכריתות דבר הכורת בינו לבינה כפשטות המשמעות וכמו שמשמע מפירוש רש"י.
ולפי מה שכתבתי לעיל יש לומר שהרמב"ם הוציא דבר זה מהא דאיבעיא חוץ מזנותיך חוץ משלא כדרכה, שהפשטות אינו מבואר מה הצד לומר שהוי גט, אבל לפי הנתבאר שצריך כריתות בינו לבינה רק בענין והיתה לאיש אחר אם כן גם אם אגידא ביה לענין זנות ושלא כדרכה יש צד לומר שקרינן ביה כריתות.
איבעיא להו האי אלא חוץ הוא או על מנת הוא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר דהא שייר לה בגט אבל בעל מנת מודו ליה מידי דהוה אכל תנאי דעלמא.
ואיפשטא דבחוץ פליגי, ולפי זה בעל מנת כו"ע מודי דהוי גט. אבל הרמב"ם (פ"ח הי"ב) כתב "הרי זה גיטך על מנת שלא תנשאי לפלוני אינו גט הא למה זה דומה לאומר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין לעולם או שלא תלכי לבית אביך לעולם או כל ימי חייכי".
אבל הרשב"א תמא עליו מדברי הגמרא שמבואר שלכו"ע הוי גט.
ונראה דלפי הרמב"ם מה כשאמרו כו"ע עוד לא נתבאר דעל מנת שתשתי יין כל ימי חיי גט כל ימי חייכי אינו גט, והגמרא לא דייק כאן אלא לומר שמחלוקת רבי אליעזר ורבנן היא בחוץ. אבל אחר שנתבאר שבכל תנאי אם אגידא ביה כל ימי חייה אינו גט, אם כן גם זו שאגידא ביה כל ימי חייה אינו גט.
והרשב"א נראה דס"ל דשאני על מנת שלא תנשאי לפלוני דהוי כעל מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי או כל ימי חיי פלוני, וכלשון הרמב"ם בזה דהוי גט "שהרי כרת בינו לבינה ולא תשאר לו עליה רשות כשימות אותו פלוני". וכן בכל מנת שלא תנשאי לפלוני הרי מותרת לינשא לו אחר שימות המגרש, ואף שהגט בטל למפרע דעברה על תנאי הגט, הרי מותרת לו שהרי כבר נתארמלה מן הראשון.
ובשיטת הרמב"ם נראה, לפי מה שכתבתי לעיל דמה שלמדו כריתות דבר הכורת בינו לבינה היינו רק לענין והיתה לאיש אחר, ולכן גם אם מותרת לפלוני אחר מיתת המגרש עדין לא קרינן ביה כריתות דבר הכורת בינו לבינה שהרי גט זו אינה כורתה בשום אופן מפלוני, ומה שמותרת לו אחר מיתת המגרש אינו מצד גירושין אלא מצד אלמנות שבה.
והרשב"א ס"ל שכריתות דבר הכורת בינו לבינה כפשטות המשמעות וכמו שמשמע מפירוש רש"י.
ולפי מה שכתבתי לעיל יש לומר שהרמב"ם הוציא דבר זה מהא דאיבעיא חוץ מזנותיך חוץ משלא כדרכה, שהפשטות אינו מבואר מה הצד לומר שהוי גט, אבל לפי הנתבאר שצריך כריתות בינו לבינה רק בענין והיתה לאיש אחר אם כן גם אם אגידא ביה לענין זנות ושלא כדרכה יש צד לומר שקרינן ביה כריתות.
אחד היה אברהם - שעבד את ה' רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם ולא הסתכל כלל על בני העולם!
