דייקן האט געשריבן:
א שיינע דאנק חוח פאר די שיין שטיקל, בפרט דארף מען דיר אפלאדירען פארן זיך נישט שעמען מיטן ווייזען פון ווי דו האסט צאמגעקליבען די שטיקל, אפילו אז דו וואלסט עס געקענט באהאלטען און מען וואלט דיר געהאלטען פאר נאך א גרעסערע בקי (ובענין אם חייבים לומר גם המקורות האמצעיים משום הא דכל האומר דבר בשם אומרו וכו', ע' פסחים ק"ד ע"ב ודו"ק, וע' שבת י' ע"ב "א"ל רבא בר מחסיא הכי אמר רב", ולא אמר הכי אמר רב חמא בר גוריא אמר רב (אף שלעיל בהעמוד אמר כן), ולכאו' חזינן מכאן שאינו חייב לומר גם בשם האמצעי).
דאס קען מען זעהן פין דעם וואס די גמרא זאגט אסאך אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי, אין די אמצעים ווערן אויסגעלאזט
אי משום הא אולי אפשר לדחות ששכחו השמות האמצעיים.
אדער קען מען זאגן אז ר' יוחנן האט געטראפן עפעס א מגילת סתרים פון ר' שמעון בן יוחאי (אפשר טאקע א חלק פון די ספר הזוהר וואס כידוע איז דאס געווען סאך דיקער נאר עס איז נשתכח געווארן, אבער בכל אופן איז יתכן אז חלקים פון תורתו של רבי שמעון האט ער אראפגעשריבן פאר זיך אלס א מגילת סתרים, און דאס האט ר' יוחנן געטראפן.
ווען משיח וועט קומען וועט קוקן מיט די אויגן די זענען די אויגן וואס האבן ארויסגעקוקט אויף די גאולה און דאס געהאלטן ריין לראות בתפארת עוזך
נו נו, איך פארשטיי אז א שאלה צו איוב היה ונברא איז א ביסעל דומה צו דעם (בפרט שלפ"ז יכולים להמשיך שמי יודע אם יציא"מ אינו אלא משל ח"ו), איר קענט זיך אבער דינגען אויף דעם.
חס ושלום ארויפצוברענגען אזא געדאנק אן שרייבן מיט די גרעסטע שארפקייט אנטקעגן דעם, אז קיינער זאל פאר א סקונדע זיך נישט טועה זיין אז דיין כוונה איז צו מאמת זיין כאילו עס איז דא אזא אפיקורסות אויף דער וועלט, און נאך בשם התורה.
ידוע די תשובות הרשב"א איבער איינער וואס האט געזאגט אז די אבות איז נאר א משל, דער רשב"א שעלט אים דארט צאם געפערליך.
ווען משיח וועט קומען וועט קוקן מיט די אויגן די זענען די אויגן וואס האבן ארויסגעקוקט אויף די גאולה און דאס געהאלטן ריין לראות בתפארת עוזך
דייקן האט געשריבן:
א שיינע דאנק חוח פאר די שיין שטיקל, בפרט דארף מען דיר אפלאדירען פארן זיך נישט שעמען מיטן ווייזען פון ווי דו האסט צאמגעקליבען די שטיקל, אפילו אז דו וואלסט עס געקענט באהאלטען און מען וואלט דיר געהאלטען פאר נאך א גרעסערע בקי (ובענין אם חייבים לומר גם המקורות האמצעיים משום הא דכל האומר דבר בשם אומרו וכו', ע' פסחים ק"ד ע"ב ודו"ק, וע' שבת י' ע"ב "א"ל רבא בר מחסיא הכי אמר רב", ולא אמר הכי אמר רב חמא בר גוריא אמר רב (אף שלעיל בהעמוד אמר כן), ולכאו' חזינן מכאן שאינו חייב לומר גם בשם האמצעי).
דאס קען מען זעהן פין דעם וואס די גמרא זאגט אסאך אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי, אין די אמצעים ווערן אויסגעלאזט
אי משום הא אולי אפשר לדחות ששכחו השמות האמצעיים.
אדער קען מען זאגן אז ר' יוחנן האט געטראפן עפעס א מגילת סתרים פון ר' שמעון בן יוחאי (אפשר טאקע א חלק פון די ספר הזוהר וואס כידוע איז דאס געווען סאך דיקער נאר עס איז נשתכח געווארן, אבער בכל אופן איז יתכן אז חלקים פון תורתו של רבי שמעון האט ער אראפגעשריבן פאר זיך אלס א מגילת סתרים, און דאס האט ר' יוחנן געטראפן.
מען פרובירט צו זאגן פשעטליך, דאס האב איך געהערט פין א ת"ח אז די אמצעים קען מען אויסלאזן
אזוי ווי דער אשכול איז פארפארן צו וואנעט די שווארצע פעפער וואקסט, בין איך שוין לאנג נישט אינוואלווד דא. כ'האב אבער הנאה צו זען אז ס'טוט זיך אויף טישן און אויף בענק.
ס'קומט דא צו צוצייכענען אויף די ווערטער פון @דייקן און @הכלל, די גמ' אין נזיר דף נו ע"ב: "שמע מינה: כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא, קדמאי ובתראי אמרינן, מציעאי לא אמרינן". ופרש"י: "אמרו ש"מ כל שמעתתא דמתאמרא בבי תלתא - דשלישי שמע משני ושני מראשון, דהאי מאן דבעי למימר להאי מילתא, לא מצטרכא למימר אלא קמאי ובתראי ומציעאי לא כדתנן במתני' ר' אליעזר ור' יהושע ולא קחשיב ר' יהושע בן ממל בהדייהו".
נו נו, איך פארשטיי אז א שאלה צו איוב היה ונברא איז א ביסעל דומה צו דעם (בפרט שלפ"ז יכולים להמשיך שמי יודע אם יציא"מ אינו אלא משל ח"ו), איר קענט זיך אבער דינגען אויף דעם.
חס ושלום ארויפצוברענגען אזא געדאנק אן שרייבן מיט די גרעסטע שארפקייט אנטקעגן דעם, אז קיינער זאל פאר א סקונדע זיך נישט טועה זיין אז דיין כוונה איז צו מאמת זיין כאילו עס איז דא אזא אפיקורסות אויף דער וועלט, און נאך בשם התורה.
ידוע די תשובות הרשב"א איבער איינער וואס האט געזאגט אז די אבות איז נאר א משל, דער רשב"א שעלט אים דארט צאם געפערליך.
מיין לשון "יכולים להמשיך" איז טאקע נישט בסדר, איך האב עס שוין פארראכטען צו "יש מי שימשיכו רח"ל", אבער מיין כונה איז קלאר געווען נאר אויף ארויסצוברענגען פארוואס צו אננעמען אז א גאנצע ספר אין נ"ך איז נאר א משל איז נישט ממש דומה צו זאגען א פשט אין פסוק נישט ווי די חז"ל.
ס׳איז שוין באלד דער זמן אבער דער ענין דא מוז אויסגעקלארט ווערן פאר ס׳איז צי שפעט.
קודם כל דארף מען וויסן אז ס׳איז זייער איינגעשטעלט צי סתם רעדן און מגיב זיין אויף די נושא אזוי ברהיטות, די ״לקנטר״ וואס ברענט אינעם מענטש נישט צו בלייבן אפגעענטפערט שעדיגט אפילו אויב מען האט די ריכטיגע דעת. תגובות אין נושאי אמונה דארף זיין מנופה בי״ג כברות ועוד, מעוות אשר לא יוכל לתקון, אז מען דארף מעקן איז שוין זייער נישט גוט. ס׳קען שוין זיין צי שפעט.
אויפן שפיץ גאפל צוליב די קוצר השעה; באה חבקוק והעמידה על אחת ״וצדיק באמונתו יחיה״ די וועג ווי אזוי ערליכע יודן זענען געבליבן באמונה שלימה און ערליך צום אייבערשטן איז נאר געווען מיט די כח פון אמונה - גלייבן אן פארשטיין, נישט פשט גלייבן ״אפילו״ מען פארשטייט נישט, ניין, דאס איז פסול, נאר פשוט, גלייבן האט נישט קיין שיכות מיט פארשטיין, גלייבן איז א כח - תכלית הידועה שלא נדע (סוגיא עמוקה מאוד, ועוד חזון למועד) נאכן ציקומען צום שפיץ פון חכמת ידועה וואס דאס איז דער שלא נדע, אינז ווייס מיר און פארשטיי נישט גארנישט - דאס איז אמונה אויפן שפיץ גאפל.
אין אלע דורות האבן געבלאזן משכילישע ווינטן, יעדע תקופה מיט זייערע נסיונות, פון די צדוקים, בייסותים ביז די רעפארמער און די ציונים, גאר אנדערע שיטות וואס לא קרבו זה אל זה כלום הצד השווה שביניהן איז אז זיי האבן געהאט א מיינונג און האבן געטוען ווי זייער שכל האט פארשטאנען, זיי זענען געווארן אזוי ווייל זיי האבן געדארפט אלעס פארשטיין (קרח ועדתו שוין געווען ביי די מיינונג אז אלעס דארף א פשט)
פארשטייט זיך אז אינז זענען זייער גרויסע מבינים אויף די משכילים פון פריערדיגע דורות, אינז פארשטיי מיר פונקטליך וואס זיי האבן געהאלטן און וואס זייער טעות איז געווען און במילא אז אינז האלטן נישט אזוי און אינז ליין מיר נישט קיין ספרי השכלה וכו׳ וכו׳ זעמיר אינז דאך פארזיכערט.. יא, דאס איז די מעסידש פונעם ייצר הרע וואס אינז גיימיר פון איהם און זיין סלאגאן זיך געזעגענען נאך די הונדערט און צוואנציג... אינז דארף מיר וויסן איין זאך, זיי האבן געהאלטן אז זיי פארשטייען און דערפאר זענען זיי געווארן מינים ואפיקורסים. נקודה
איך בין אביסל פארקראכן צי די עיקרי יסודות, לעניננו; נעמען א צד און א דבר השנוי במחלוקת און גמרא, מדרש, ראשונים און אחרונים ״ווייל איך פארשטיי אזוי״ איז די פירסט סטאפ אויף די כפירה טרעין. די טרעין האט טאקע נאך ניינציג סטאפס אויפן וועג, אבער די טרעין האט נאר א אריינגאנג און האט איין דירעקציע, צום סוף קומט מען חלילה אן צי כופר זיין ב... וזהו מה שאמרו חז״ל אפילו הכופר באות אחת וכו׳ ווייל איינמאל דיין מיינונג פארנעמט א ארט איז שוין בואיה לא ישובון.
מיר האבן נישט וואס צי דיסקוסירן מיט אינזער מיינונג סיי וואס חז״ל האבן דן געווען אדער אוועקגעשטעלט...
ברויך לויפן מקיים זיין רצון השם פון ברענען די ליכט לכבוד שבת. המשך יבא
נו נו, איך פארשטיי אז א שאלה צו איוב היה ונברא איז א ביסעל דומה צו דעם (בפרט שלפ"ז יש מי שימשיכו רח"ל שמי יודע אם יציא"מ אינו אלא משל ח"ו), איר קענט זיך אבער דינגען אויף דעם.
שוב חשבתי שמש"כ בסוגריים אינו כ"כ מדוייק, שהרי גם כשאומר בפי' הפסוק דלא כחז"ל כשאינו נוגע למעשה, יכולים לחוש שיבוא מזה גם ללמוד דלא כמותם כשנוגע למעשה, אבל עדיין יש חילוק ששם הוא רק אומר עוד פי' בהפסוק (אני מדבר על כגון הא דהאוהחה"ק), משא"כ כאן שהוא מכריע במחלוקת הקדמונים ונוקט בהחלט שספר שלם אינו אלא משל, ועוד, והוא לכאו' העיקר, שכמש"כ שתלוי בכונת הדברים ובהצורה שבו אומר דבריו, וע"כ לכה"פ במציאות שבדורינו אם מישהו נכנס לביהמ"ד ומכריז שאיוב לא היה ולא נברא וכדו' זה בא בהתרסה וכו' ומשם הדרך קרובה לאבדון, וע"כ כתבתי בחריפות כה גדולה, ותן לחכם ויחכם (דגם כמה מחידושי הרפורמים, אילולי היו באים מיראים ושלמים לש"ש לא היו נידונים ברותחים, וכגון הא דידוע שהיה מנהג עתיק בכמה מקומות שבקבלת שבת ניגנו (גויים) בכלי זמר לכבוד שבת, ומשבאו הרפורמים הוכרחו להפסיק ממנהגם הישן, וכו').
גאלדגרוב האט געשריבן:
אונז קענען מיר די מעשה פון ר' מאיר ש''ץ און די סמבטיון פון די קונטרס באר יהודא פון ר' זלמן לייב גראס אויף שבועות אז עס איז פארגעקומען ד' אלפים תשס''א עפעס מיט א גליקסראד וכו'. דערנאך מיט ר' דן מיטן גלח. איינער געדענקט?
התבונני האט געשריבן:
נישט געזארגט - מען לערנט אויס פאר די קינדער די ריכטיגע זאכן
איזה ת"ת אמת שמקור ראשון בספרים הוא מר' אברהם קלויזנר, אבל כבר נמצא הפיוט במחזורים כתב יד הרבה לפני זה, ב מחזור ווירמייזא משנת ה"א ל"ב , ור' וואלף היידנהיים כותב מאקדמות שראה במחזור משנת י"ח שהי' תחת ידו. ור' מאיר ש"ץ שהי' עוד לפני רש"י הי' כמה מאות שנים לפני זה.
נו נו, איך פארשטיי אז א שאלה צו איוב היה ונברא איז א ביסעל דומה צו דעם (בפרט שלפ"ז יש מי שימשיכו רח"ל שמי יודע אם יציא"מ אינו אלא משל ח"ו), איר קענט זיך אבער דינגען אויף דעם.
שוב חשבתי שמש"כ בסוגריים אינו כ"כ מדוייק, שהרי גם כשאומר בפי' הפסוק דלא כחז"ל כשאינו נוגע למעשה, יכולים לחוש שיבוא מזה גם ללמוד דלא כמותם כשנוגע למעשה, אבל עדיין יש חילוק ששם הוא רק אומר עוד פי' בהפסוק (אני מדבר על כגון הא דהאוהחה"ק), משא"כ כאן שהוא מכריע במחלוקת הקדמונים ונוקט בהחלט שספר שלם אינו אלא משל, ועוד, והוא לכאו' העיקר, שכמש"כ שתלוי בכונת הדברים ובהצורה שבו אומר דבריו, וע"כ לכה"פ במציאות שבדורינו אם מישהו נכנס לביהמ"ד ומכריז שאיוב לא היה ולא נברא וכדו' זה בא בהתרסה וכו' ומשם הדרך קרובה לאבדון, וע"כ כתבתי בחריפות כה גדולה, ותן לחכם ויחכם (דגם כמה מחידושי הרפורמים, אילולי היו באים מיראים ושלמים לש"ש לא היו נידונים ברותחים, וכגון הא דידוע שהיה מנהג עתיק בכמה מקומות שבקבלת שבת ניגנו (גויים) בכלי זמר לכבוד שבת, ומשבאו הרפורמים הוכרחו להפסיק ממנהגם הישן, וכו').
אחרי כל הפלפול הנך עומד במקום בו התחלת: אין איסור ללמוד פירוש אחר ממה שאמרו חז"ל, בפרט כאשר הדבר שנוי במחלוקת בדבריהם בעצמם. אך בוודאי אחר כוונת הלב הן הן הדברים, שאם חפצו ורצונו ללגלג על דבריהם הקדושים, הרי זה אפיקורס, ואם כוונתו ללמוד חלקו בתורת ה', מותר. וזהו שעשו כל הראשונים והאחרונים הפשטנים, ואין שום הפרש בין פסוק אחד או ספר שלם.
בפרט כאשר המדובר אודות ספר המכוסה בערפל, כאשר יש המשייכים אותו לזמנו של אברהם אבינו ואחרים אומרים שהיה בזמן בית שני; יש אומרים ישראל ואחרים אומרים גוי; יש אומרים מעשה שהיה ואחרים אומרים משל. ובוודאי אין מי "שמכריז" כן בבית המדרש, המדובר אם מותר לחשוב שיש אפשרות כזו. תעיין במפרשים על איוב, ותראה שרבים מהם מזכירים שיש דעה כזו.
וה"גזירה" שעשית שאם כן יאמרו שיציאת מצרים כמו כן משל היא מופרכת מיסודה, שבגמרא לא הנזיפו על ההוא מדרבנן שהעלה סברא זו שעוקר בזה התורה ויבוא לומר שהכל משל, אלא מפני שמצאו בפסוק "איש היה בארץ עוץ" הכריחו שהדבר אכן קרה.
נו שוין, אני "התלהבתי" מלשון @קיסריה "אויב שטעלט זיך אויף איינער היינט אין כ׳ אייר תש״פ און זאגט הויך אז לדעתו איז איוב לא היה ולא נברא איז ער נישט קיין אפיקורס, ווילאנג ער לייקנט נישט אין די י״ג עקרים און לייקנט נישט אין תורה שבכתב און נישט אין תושבע״פ, דיש לו מ״ד דס״ל כוותיה", שלשון הזה מריח מאוד לא טוב. ומה שכתבתי אודות יצי"מ, חוץ ממה שכבר חזרתי בי בתגובתי הקודמת, כונתי היתה למי שבא ומכריז הכרזות פומפוזיות כאלו, ואנשים כאלו יכולים בקלות להצטרף להמשכילים חדשים (יש לדייק ג"כ, שההוא כתב גדר מסויים שככל שיש לו על מי לסמוך ואינו כנגד הי"ג עיקרים די בזה, ולפ"ז כתבתי שיבואו מזה גם לדבר נגד הבעשטה"ק, וכמו שכבר ראיתי באתר של המשכילים החדשים שיש להם דיון שלם אודות הבעשטה"ק, וגם שמעתי מא' שרק מניח תפילין של ר"ת, כי כך יצא לו מהסוגיא, ובקיצור אני ואתה מדברים על שני נושאים שונים לגמרי שרק במקרה נפגשו), ודי בזה.
דייקן האט געשריבן:
נו שוין, אני "התלהבתי" מלשון @קיסריה "אויב שטעלט זיך אויף איינער היינט אין כ׳ אייר תש״פ און זאגט הויך אז לדעתו איז איוב לא היה ולא נברא איז ער נישט קיין אפיקורס, ווילאנג ער לייקנט נישט אין די י״ג עקרים און לייקנט נישט אין תורה שבכתב און נישט אין תושבע״פ, דיש לו מ״ד דס״ל כוותיה", שלשון הזה מריח מאוד לא טוב. ומה שכתבתי אודות יצי"מ, חוץ ממה שכבר חזרתי בי בתגובתי הקודמת, כונתי היתה למי שבא ומכריז הכרזות פומפוזיות כאלו, ואנשים כאלו יכולים בקלות להצטרף להמשכילים חדשים (יש לדייק ג"כ, שההוא כתב גדר מסויים שככל שיש לו על מי לסמוך ואינו כנגד הי"ג עיקרים די בזה, ולפ"ז כתבתי שיבואו מזה גם לדבר נגד הבעשטה"ק, וכמו שכבר ראיתי באתר של המשכילים החדשים שיש להם דיון שלם אודות הבעשטה"ק, וגם שמעתי מא' שרק מניח תפילין של ר"ת, כי כך יצא לו מהסוגיא, ובקיצור אני ואתה מדברים על שני נושאים שונים לגמרי שרק במקרה נפגשו), ודי בזה.
אליעזר לאנדא האט געשריבן:
דאס אז דער טעם עליון האט א שייכות מיט דער מתרגם האט א מקור אדער איז עס א השערה בעלמא ? (סמך לדבר מעשה ראובן אבער פרשת פנחס איז אויך אזוי)
חזקוני סו"פ יתרו:
יש ברוב הדברות שתי נגינות, ללמד שבעצרת שהיא דוגמא מתן תורה ומתרגמינן הדברות, קורין כל דברת לא יהיה לך וכל דברת זכור בנגינות הגדולות, לעשות כל אחת מהן פסוק אחד, שכל אחד מהן דברה אחת לעצמה. ודברות לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, קורין בנגינות הקטנות לעשות ד' פסוקים שהם ד' דברות. אבל בחודש שבט כשקורין בפרשת יתרו, כשאר שבתות השנה, קורין לא יהיה לך וזכור בנגינות הקטנות לעשות מכל אחת מהן ד' פסוקים, ודברות לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, קורין בנגינות הגדולות לעשותן פסוק אחד, לפי שלא מצינו בכל המקרא פסוק משתי תיבות חוץ מאלו. ובשבועות דוקא, כמו שפירשתי למעלה. גם בדברות אנכי ולא יהיה לך יש נגינה גדולה לעשותן שתיהן פסוק אחד, לזכרון שבדבור אחד נאמרו.
אליעזר לאנדא האט געשריבן:
דאס אז דער טעם עליון האט א שייכות מיט דער מתרגם האט א מקור אדער איז עס א השערה בעלמא ? (סמך לדבר מעשה ראובן אבער פרשת פנחס איז אויך אזוי)
חזקוני סו"פ יתרו:
יש ברוב הדברות שתי נגינות, ללמד שבעצרת שהיא דוגמא מתן תורה ומתרגמינן הדברות, קורין כל דברת לא יהיה לך וכל דברת זכור בנגינות הגדולות, לעשות כל אחת מהן פסוק אחד, שכל אחד מהן דברה אחת לעצמה. ודברות לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, קורין בנגינות הקטנות לעשות ד' פסוקים שהם ד' דברות. אבל בחודש שבט כשקורין בפרשת יתרו, כשאר שבתות השנה, קורין לא יהיה לך וזכור בנגינות הקטנות לעשות מכל אחת מהן ד' פסוקים, ודברות לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, קורין בנגינות הגדולות לעשותן פסוק אחד, לפי שלא מצינו בכל המקרא פסוק משתי תיבות חוץ מאלו. ובשבועות דוקא, כמו שפירשתי למעלה. גם בדברות אנכי ולא יהיה לך יש נגינה גדולה לעשותן שתיהן פסוק אחד, לזכרון שבדבור אחד נאמרו.
איך האב פארשטאנען אז "ומתרגמינן הדברות" איז דוגמא מתן תורה, אבער דער טעם עליון האט פונקט אזוי מיט דער קורא אליינס
א גרויסן דאנק הרב חוח פאר דיין הערליכן מאמר, בעיקר אויף די באשרייבונג און ציטאטן וויאזוי די גאונים און פריערדיגע ראשונים האבן זיך געשלאגן מיט די מתחדשים עד כדי מיתה ממש, ס'מיר געווען א גרויסע חידוש און מיר געגעבן אסאך חומר למחשבה.. (בכלל וואלט מיר געווען אינטערעסאנט אויב דו קענסט אפירברענגען נאך ביישפילן פון היסטאריע פון פארגעסענע הלכות וואס מ'פלעגט זיך אמאל אזוי שלאגן איבער דעם.)
דאאיז די סמבטיון מעשה בשלמות, לויט דעם מעשה איז דער פארפאסער פונעם פיוט נישט געווען דער רבי מאיר ש"ץ פון ווארמייזא נאר א צווייטער מיט'ן זעלבן נאמען וואס האט געוואוינט ערגעץ אין א מדבר אין אזיע. אויך איז זייער מאדנע וויאזוי די פיוט איז אנגעקומען פונעם אזיאנער מדבר קיין דייטשלאנד איבערהיפענדיג אלע אנדערע קהילות פון די בני עדות המזרח און ספרדים אינצווישן. די אידן פון טערקיי, ארם צובא, באגדאד, און לבנון האבן קיינמאל נישט געהערט פון דעם פיוט, פונקט ביים מהרי"ל אין מאגענצע האט עס געלאנדעט, וצעג"מ.