סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

מתוק לחכי · מאנטאג מאי 29, 2023 7:46 am

בד"ה כולהו סבירא להו וכו': והא דחשיב הכא ר' יהודה לאו משום דאסיקנא לעיל טעמא דרבנן דפסלי דבעו דירת עראי דהא אביי דהכא הוא מקשה לרבא דאית ליה ההוא טעמא, אבל מ"מ אמת הוא דלמעלה מכ' לא קיימא אלא אם כן עשאו קבע ואמרינן נמי בפרק הישן (לקמן דף כא, ב) רבי יהודה לטעמיה וכו' ש"מ דרגיל לעשות סוכתו דירת קבע עכ"ל.
ביאור לדבריהם דקשה להו אביי דקחשיב הכא בשמעתין רבי ורבי יאשיה ור' יהודא וכו' כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן, ומלת 'בעינן' משמע דוקא קבעי, לאפוקי עראי דלא, לדבריו קשה מנ"ל דאית לי' לר"י דוקא קבע, דלמא קבע וה"ה עראי דכשר, והא דקאמר בסוכה למעלה מך' שהיא כשרה היינו דבהא קפסלו רבנן דאינהו בעו דירת עראי דוקא, ואיהו אפ"ה קמכשיר, ולעולם אם עשאה עראי ס"ל נמי דכשרה.
והנראה דאביי דהכא ע"כ ס"ל דלרבנן דירת עראי
52V
וה"ה קבע נמי דכשרה, ורבי יהודא דפליג לדידי' דוקא קבע ולא עראי, דלעיל בריש מכילתין הי' מקשי' לי' לרבא דאמר טעמי' דרבנן מהכא בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה כל שבעת ימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי, למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע. וא"ל אביי אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וכו' ה"נ דלא הוי סוכה. א"ל הכי קאמינא לך, עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי, כי עביד לה דירת קבע נמי נפיק, למעלה מעשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת קבע, כי עביד לה דירת עראי נמי לא נפיק וכו' ע"ש.
אלמא מדא"ל אביי אלא מעתה וכו' אסיק אדעתי' דלרבנן עד עשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד לה דירת קבע נמי נפיק, והא שפסלו בלמעלה מך' אפשר דטעמא אחריני הוא דס"ל כרבה או כדר' זירא דאמר למעלה מעשרים אין אדם יושב בצל סוכה וכו', דר"ז שני' לי' שפיר כמ"ש תוס' בד"ה כר"ז, ולר"י דוקא קבע בעינן ולא עראי, ומש"ה כייל דבריו בכיילי רבה דר' ור"י ור' יהודא כולהו ס"ל דדירת קבע בעינן והיינו דוקא קבע.
ומעתה ביאור דברי תוספת כך הם, והא דחשיב הכא ר' יהודא לאו משום דאסיקנא טעמא דרבנן דפסלו דבעי דירת עראי, דאם כן יש להקשות מנ"ל דרבי יהודא דוקא קבע בעי, דילמא הא דקתני רבי יהודא מכשיר היינו דקבע נמי כשר. אמנם מהא איכא הוכחה דרבי יהודא דוקא קבע בעי דהא אביי דהכא הוה
53R
מקשה לי' לרבא לעיל דאית לי' ההוא טעמא אלא מעתה וכו' אלמא דס"ל לדאביי דלרבנן עד עשרים אמה בין קבע ובין עראי כשר, ולר' יהודא דוקא קבע בעינן.
ובכדי שלא יאמר האומר דלמא לעולם לרבנן עד עשרים אמה בין עראי ובין קבע כשר, ור' יהודא נמי כרבנן ס"ל דבין קבע ובין עראי, אלא דחילק ידענא בשינוייא דרבא לאביי דלרבנן למעלה מעשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת קבע כי עביד לה דירת עראי נמי לא נפיק, ולר' יהודא נמי כשרה דבין קבע ובין עראי כשר, משום זה כתבו תו' אבל מ"מ אמת דאביי ס"ל דלמעלה מעשרים לא קיימא אלא א"כ עשאו קבע וכו', אלמא דרבי יהודא דמכשיר למעלה מך' משום דדירת קבע דוקא בעי, והשתא שפיר קאמר אביי ר' ור"י ור' יהודא וכו' כולהו ס"ל דדירת קבע בעינן.
והיינו שכתבו תוספת ואמרינן נמי פ' הישן ר"י לטעמי' דאמר סוכה דירת קבע בעינן, ודייק מהא דמכשיר למעלה מעשרים אמה, דלכאורה אין זה הוכחה דדלמא פליגי רבנן ור"ש בשנויא דרבא לאביי ולמעלה מעשרים אמה וכו' כמ"ש, א"ו דכל למעלה מעשרים רגיל לעשותו סוכתו דירת קבע, ומטעמא דקבע דוקא קמכשיר ר"י, ולקמן נמי אביי קמפרש דברי ר"י ואמר לפי שאין לה קבע הרי יש לה קבע וכו', אלמא דס"ל לאביי לר"י קבע דווקא וכמ"ש.
איברא עדיין מידי הרהור לא יצאנו לפי סוגיא הש"ס ביומא (דף יו"ד ע"ב) דשקיל וטרי רבא עם אביי בטעמא דר' יהודא ורבנן בסוכות החג בחג לענין מזוזה, ומסיק רבא התם סוכה טעמא וכו' ר' יהודא לטעמי' דאמר סוכה דירת קבע בעינן ומחייבא במזוזה, ורבנן ס"ל דסוכה דירת עראי בעינן ולא מחייבא במזוזה, ופירש"י: ר"י לטעמי' דאמר בסמ' סוכה דירת קבע היא והכשיר סוכה גבוה מעשרים אמה שאינה ראוי' לעשות אלא במחיצות קבע הלכך בית חשיבה נמי לענין מזוזה עכ"ל ע"ש.
אלמא דס"ל לרבא דלרבנן קוקא עראי בעינן ומשום הכי פטורה ממזוזה, והכא בסוגין העלה רבא למסקנא ואליבא דרבנן דלמטה מעשרים כי עביד לה דירת קבע נמי נפיק.
*

מתוק לחכי · מאנטאג מאי 29, 2023 8:29 am

שם: אמר ר' יוחנן, סוכה העשויי' ככבשן אם יש בהקיפה כ"ד בני אדם כשירה ואם לא ופסול. כמאן כרבי דאמר כל סוכה שאין בה ד' אמות על ד' אמות פסולה וכו'. [מכדי גברא באמתא יתיב, כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח] בתריסר סגי, הני מילי בעיגולא אבל בריבוע בעי טפי. מכדי כמה מרובע יותר על העיגול רביע, בשיתסר סגי.
יש להקשות דלמא ר"י סבר דבעינן שתהא רוחב הסוכה שמונה על שמונה, וכל שיש ברחבו טפח בהקיפו שלשה, א"כ צריך להיות היקף הסוכה כדי לישב בה כ"ד בני אדם שהוא כ"ד אמות, כיון דרחבו שמונה אמות ההיקף כ"ד אמות, ומשכחת לה בסוכה שהיא גבוה ארבעים אמות כפתחו של אולם, אז צריך להיות רוחב הסוכה שמונה על שמונה כדי ליישב בצל סוכה ולא לישב צל דפנות. מש"ה קא מסיים ר"י בדבריו ואם לאו פסולה, דלכאורה אך למותר הוא, הלא מכלל הן אתה שומע לאו, מדאמר ר"י אם יש בהקיפה כדי לישב בה כ"ד בני אדם כשירה שמעינן מיני' נמי דואם לאו פסולה. אלא בא להורות דוקא אם גבוה ארבעים אמה ורחבה ח' אמות, או דגבוה עשרים אמות ורחבה ד' אמות כשירה, משום דיושב בצל סוכה. משא"כ אם רחבה ד' אמות וגבוה ארבעים, דיושב בצל דפנות דפסולה, משום דבעינן לישב בצל סוכה ולא בצל דפנות.
54R
ולהכי קנקט ר"י בצחות לשונו וקאמר אם יש בהקיפה כדי לישב כ"ד בני אדם דאז הוה הרחבו ח' אמות כשירה והיינו בגבוה ארבעים כמ"ש לעיל. משא"כ אם היא גבוה יותר מארבעים אע"פ שהיא רחבה משמונה אמות אפ"ה פסולה. והיינו טעמא דקסבר ר"י דדוקא אם הוא גבוה כפתחו של אולם והוא ארבענים אמות היא כשירה, ואם לאו שהוא גבוה יותר פסולה, כאשר אבאר בסמוך בס"ד באריכות מזה.
דעיין לעיל (דף ב' ע"ב) וז"ל: כמאן אזלא הא דאמר רב הונא אמר רב מחלוקת בשאין בה אלא ארבע אמות על ארבע אמות אבל יש בה יותר מארבע אמות על ארבע אמות אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה כמאן כרבי זירא דאמר משום צל הוא וכיון דרויחא איכא צל סוכה וכו'. בשלמא דרבי יאשיה פליגא וכו'. אלא רב הונא ורב חנן בר רבה נימא בהכשר סוכה קמיפלגי דמר סבר הכשר סוכה בארבע אמות ומר סבר הכשר סוכה במחזקת ראשו ורובו ושולחנו. לא דכולי עלמא הכשר סוכה ראשו ורובו ושולחנו והכא בהא קמיפלגי דמר סבר במחזקת ראשו ורובו ושולחנו פליגי אבל יותר מראשו ורובו ושולחנו דברי הכל כשרה, ורב הונא אמר רב סבר מראשו ורובו ושולחנו עד ארבע אמות פליגי אבל יותר מארבע אמות דברי הכל כשרה. מיתיבי סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה וכו' עכ"ל.
ומקשים תו' בד"ה יש בה יותר מארבע אמות וכו' וז"ל: לבסוף מסיק דרב הונא סבר מראשו ורובו ושולחנו עד ד' אמות פליגי יותר מד' אמות כשרה. ותימה וכי נכשיר ברחבה משהו יתר מד' אמות אם היתה גבוהה מעשרים אפילו טובא, הא ודאי אין כאן צל סוכה. וי"ל דלעולם צריך הרוחב לפי הגובה לפי חשבון ד' אמות לעשרים וכו' עכ"ל עיין לעיל.
הרי לפניך דקאמר רב הונא משום רב דקמודו רבנן דאפילו למעלה מעשרים כשירה אם היתה ברחבה יותר מד' אמות לפי החשבון ד' אמות לעשרים והיינו אם היה גבוה ארבעים ורחב שמנה מודו רבנן דהיא כשירה כמו סוכה שהיא גבוה עשרים ורחב ד'.
והנה שים עיונך בריש מס' עירובין (דף ב' ע"ב) וז"ל: אמר רב יהודה אמר רב חכמים לא למדוה אלא מפתחו של היכל
54V
ורבי יהודה לא למדה אלא מפתחו של אולם וכו'. בשלמא לרבי יהודה ארבעים גמר מפתחו של אולם אלא חמשים מנא ליה. אמר רב חסדא הא מתניתא אטעיתיה לרב דתניא מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה יותר מפתחו של היכל ימעט הוא סבר מדרבנן מפתחו של היכל גמרי רבי יהודה מפתחו של אולם גמר ולא היא רבי יהודה מפתחא דמלכין גמר עכ"ל ע"ש.
הרי מוכח מדלא גמר ר"י מפתחו של אולם ומכשיר אפילו גבוה טובא אפילו יתר מנ', דון מיני' ומינה רבנן דפליגי עם ר"י וקגמרי מפתחין של היכל, ומכשירין גבוה עשרים ברוחב ד', ומשמע דאם רחב יתר מד' אזי אפילו הוא גבוה למעלה עד מ' כשירה, דיש לומר דלרבנן מודה לר"י בחדא ופליג עם ר"י בחדא, דוודאי מודו אינהו לר"י דכשריה עד גובה מ' אם הסוכה רחבה יותר מד' אמות לפי ערך הגובה שתהא אדם יושב צבל סכך ולא בצל דפנות, מ"מ לא מכשרי רבנן בגובה יותר ממ' אמות כפתחו של אולם, ולמדין סתום מן המפורש דמכשרי רבנן בסוכה בגובה העשרים אם היא רחבה ארבע אמות וילפי הגובה מפתחו של היכל, אף כאן אנו נאמר הא דמכשר רבנן בסוכה שגבהה יותר מעשרים אם היא רחבה יותר מארבע אמות לפי ערך הגובה דוקא עד מ' אמה כפתחה של אולם, וא"כ צריך להיות הרוחב ח' על ח'. אמנם ר"י דמכשיר עד נ' אמה ויליף מפתחו של מלכים בזה המה מחולקים וסברי אף שהסוכה רחבה יותר משמנה אמות עד עשרה וגבוה נ' אע"פ שאדם יושב בצל סוכה מ"מ הסוכה פסולה מפני שהיא גבוה יותר מפתחו של אולם.
משום הכי כייל ר"י כללא רבה דהסוכה צריך להיות הקיפה כדי ליישב כ"ד בני אדם, א"כ הרוחב הוא ח' אמות דמיירי בסוכה גובהה מ' אמות שהוא סוף הכשר סוכה, דלמעלה ממ' סברי רבנן דסוכה פסולה עד מ' צריך להיות הרוחב לפי ערך הגובה שאדם יושב בצל סוכה ולא בצל דפנות.
וא"כ זכינו לדין דר"י דקאמר הכא סוכה שיש בהקיפה כדי לישב כ"ד בני אדם כשירה ואם
55R
לאו פסולה הוא סבר כדעת רבנן דקילפי מפתחין של אולם ומכשרי גבוה מ' ברוחב שמנה, אבל אם גבוה יתר מארבעים פסולה דאינהו לא קא ילפי מפתחין של מלכים, ומש"ה קאמר ר"י דוקא אם יש בהקיפה כדי לישב ך"ד בני אדם והוא רחב שמנה אזי הוא כשירה בגובה מ', ואם לאו שהיא גבוה יותר מארבעים פסולה, דצריך להיות דוקא עד ארבעים כדעת רבנן, ואם אינה רחב ח' אף בגבוה מ' פסולה, וא"כ מאי קמקשה הש"ס.
וי"ל דאסיק אדעתי' דהש"ס דאנן בעינן ד' אמות מרובעת שיהא ארבע בצידיה כמו באמצעה ואם הוא רחבה שמנה אמות צריך שיהא שמנה מרובעת וא"כ מקשה הש"ס ממ"נ אי איירי ר"י בסוכה שהוא גבוה ך' ורחב ד' בעיגול בתריסר סגי, ואי מיירי במרובעת בשיתסר סגי מאי אמרת ריבועא דנפיק מגו עיגולא בעי טפי בשיבסר נכי חומשא סגי.
ואי נימא דר"י איירי בסוכה שהיא גבוה מ' ורוחב שמנה כמ"ש לעיל, אכתי קשה דכיון דבעינן ד' מרובעת כמו כן צריך להיות ח' מרובעת, ולח' על ח' מרובעת אורך ורחב ח' צריך להיות ההיקף ל"ב אמות ד' פעמים ח'.
ואי איירי בריבועא דנפק מגו עיגולא פשיטא דבעי טפי משום מורשא דקרנתא ונמצא עיגול זה רחב מתוכו כמזויות לזויות של ריבוע שהוא י"א אמות וחומש, וכל שיש ברחבו טפח בעיגול צריך היקיפו שלשה, נמצא לי"א אמות רחב ל"ג אמות היקף, ולחומש א' היקף ג' [חומשין], הרי ל"ד נכי תרי חומשין, וממ"נ מחדא מגו תרתי לא פלטת.
איברא אחר הנחה זו בארבע אמות של הלכה אם רוחב
55V
הסוכה ח' אמות אזי כשירה עד מ' קשה מאי מקשה הש"ס לעיל (דף ב' ע"א) מ"ש גבי סוכה דתני פסולה ומ"ש גבי מבוי תני תקנתא הלא גבי מבוי הכשירה אינה אלא בך' וא"כ מש"ה תני תקנתא דימעט שאין לה תקנה אחרת אלא ימעט, משא"כ גבי סוכה דהכשירה להרחיב הדפנות עד שיהי' יושב בצל סוכה ולא בצל דפנות לפי ערך הגובה דבאמת אמרו אם רחבה ח' אמות אזי גובהה כשירה עד מ' אמות, מ"ש לא תני גבי סוכה תקנתא דימעט דיש לה תקנה אחרת להרחיב עד ח' אמות אם הוא גובה מ' מלא מיעוט.
*
בס"ד נגמר דף ז' ע"ב.

מתוק לחכי · מאנטאג מאי 29, 2023 1:19 pm

דף ח' (ע"ב) [ע"א]
עוד שם: כמה מרובע יותר על העיגול רביע, בשיתסר סגי.
מן הראוי להתבונן אמאי לא מתרץ הש"ס כדמתרץ לקמן מר קשישא ברי' דרב חסדא לרב אשי, תלתא גברא בתרתי אמתא יתבי, וכ"ד אמות יתבי שש, וא"כ בד' רוחות יתבי כ"ד בני אדם, כי ד' פעמים ששה הוא כ"ד.
וצ"ל דמש"ה לא מתרץ הש"ס הכי דטעמא דר"י משום תלתא גברי בתרתי אמתי יתבי דמשום מורשא דקרנתא בעי טפי מכ"ד בני אדם, ואמאי קאמר ר"י דבכ"ד בני אדם סגי. אלא ע"כ דלאו טעמא דר"י משום תלתא גברי בתרתי אמתי יתבי.
אך קשה אי טעמא משום מורשא דקרנתא בעי טפי, קשיא דלמא מש"ה קאמר ר"י דבעינן כ"ד בני אדם, משום דאדם יתיב באמה, וד' רוחות של ד' על ד' היא שיתסר, ובמורשא דקרנתא ברוח אחת יש בה כדי לישב שם אדם אחד, וא"כ בד' רוחות יש בההיקף כדי לישב שמנה, וא"כ שיתסר ושמונה הוא כ"ד, מש"ה קאמר ר"י דבעינן שיעור היקף כ"ד בני אדם. דכל ארבע המקצעות צריכין אנו למדוד אמה לכאן ואמה לכאן, כגון למשל בקצה מזרחית דרומית אמה למזרח ואמה לדרום, ומזרחית צפונית
56R
אמה למזרחית ואמה לצפונית, ובקצה צפונית מערבית אמה לצפון ואמה למערב, ובקצה מערבית דרומית אמה לדרום ואמה למערב.
ובזה יובן דקאמר ר"י סוכה העשויה ככבשן דלכאורה לפירש"י דפי' בד"ה סוכה העשויה ככבשן: עגולה דלית לי' כאחרים עכ"ל. פי' דאחרים אומרים סוכה העשויה כשובך פסולה. ואי אמרת כפירש"י דפי' ככבשן עגולה ופליג על אחרים, הל"ל נמי ר"י סוכה העשויה כשובך אם יש כדי לישב בהקיפה כ"ד בני אדם כשירה, בהא דפליג על אחרים. [ו]מדקאמר ר"י סוכה העשויה ככבשן משמע דמלתא אחריתי היא. אלא וודאי דבאמת ר"י איירי היכא דסוכה עשויה בריבוע ולא בעיגולא, והוא כדעת אחרים, ומשום הכי קאמר ר"י סוכה העשויה ככבשן.
*
עוד שם: מכדי כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסונא, בשיבסר נכי חומשא סגי.
והנה נחזי אנן מאן ניהו מרא דשמעתתא דאמר כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסונה, רב אשי, דכד עיינת במסכת עירובין (דף נ"ז ע"א) וז"ל: אמר ליה רב חנילאי מחוזנאה לרב אשי מכדי כמה מרובע יתר על העגול רביע וכו'. אמר ליה הני מילי בעיגולא מגו רבוע אבל באלכסונא בעינא טפי דאמר מר כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא עכ"ל.
ואם כך דרכה של תורה י"ל דמש"ה מהדר מר קשישא ברי' דרב חסדא לרב אשי דוקא מי סברת גברא באמתא יתיב וכו'. וכן הא דאמר לקמן אמר רב אסי לרב אשי דוקא, דהוא מרא דשמעתתא דאמר כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא
56V
באלכסונה, ואליבי' קשיא בשיתסר נכי חומשא סגי, וצריכי לתרץ למר כדאית לי' ולמר כדאית לי'.
*
עוד שם: הני מילי בעיגולא דנפיק מגו ריבוע אבל ריבוע דנפיק מגו עיגולא בעי טפי.
והנה מן הראוי להתבונן הלא כבר מלתי אמורה אם היא ריבוע בלא עיגולא יש בה היקיפה כ"ד אמות שהוא שיעור כדי לישב בה כ"ד בני אדם, ששה עשר על ד' רוחות, ושמונה בד' קרנות, ולפי מה דמתרץ הש"ס ומוקי בריבוע מגו עיגולא שהוא שבעה עשר נכי חומשא, דע"י העיגול נתמעטו מקום הקרנות, וע"י כך פוחת והולך שבעה אמות וחומש, ואם כן הא דמתרץ הש"ס בריבוע דנפיק מגו עיגולא הוא חומרא דאתי לידי קולא. ובלימוד הישיבה הארכתי.
*

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

עוד שם: אמר לי' מר קשישא ברי' דרב חסדא לרב אשי, מי סברת גברא באמתא יתיב, תלתא גברי בתרתי אמתא יתבי. כמה הוה להו שיתסר, בשיבסר נכי חומשא סגי עכ"ל.
יש להקשות דלמא הא דמתרץ מר קשישא ברי' דרב חסדא לרב אשי מי סברת גברא באמתא יתיב תלתא גברא בתרתי אמתא יתבי, לא סבירא לי' הא דמתרץ הש"ס לעיל דמיירי ר"י בריבוע דנפק מגו עיגולא, משום דסובר שהוא חומרא דאתי לידי קולא כאשר כתבתי לעיל, אלא דהוא לקבעא קמא קא הדר להא דמתרץ הש"ס הני מילי בעיגולא אבל בריבוע בעי טפי,
57R
והא דקשיא לי' כמה מרובע יותר על העיגול רביע בשיתסר סגי, מתרץ מר קשישא הני מילי אם גברא באמתא יתיב, אבל אם תלתא גברי בתרתי אמתי יתבי, א"כ בד' רוחות המה כדי לישב כ"ד בני אדם, כל רוח ששה, וד' פעמים ששה הוא כ"ד. לפי זה מאי מקשה הש"ס בשיבסר נכי חומשא סגי, הא לא סבירא לי' דמיירי ר"י בריבוע דנפיק מגו עיגולא, אלא מוקי לה בסוכה בריבוע.
וי"ל דע"כ לא מצי מר קשישא לאוקמי' ר"י בסוכה ריבוע, דא"כ בעינן היקף יותר מכ"ד אנשים, שהרי בד' קרנות כל קרן מחזיק ד' טפחים על ד' טפחים כדי ישיבת אדם אחד, ובעי היקף ד' טפחים לכאן וד' טפחים לכאן, שהוא ח' טפחים, והוא היקף כמקום לשני בני אדם, כפי החשבון דתלתא גברא בתרתי אמתא יתבי, שכל גברא מחזיק ד' טפחים, וא"כ בד' קרנות בעי היקף כדי ישיבת שמונה בני אדם. וא"כ לפי זה ה"ל ר"י לומר סוכה העשויה ככבשן אם יש בהקיפה כדי לישב ל"ב בני אדם כשירה, שהרי כ"ד הוא כדי לישב על כל צד ששה בני אדם, והיקף מקום הקרנות הוא כדי לישב שמנה בני אדם, יחד הוא ל"ב.
איברא אם בין תבין את אשר לפניך אנחת לן חדא ואקשת לן חדא, והלא לפי סלקא דעתי' דהש"ס דלעיל דגברא באמתא יתיב א"כ מאי מקשה הש"ס כמה מרובע יותר על העיגול רביע,
57V
בשיתסר סגי, הלא בד' רוחות יש בה כדי לישב ששה עשר בני אדם, ובד' קרנות יש מקום לכל קרן לשני אדם כגון למשל בקרן מזרחית צפונית יש בה שני אמה של מזרח אמה ושל צפונית אמה וכן גבי שאר רוחות, א"כ לפי החשבון יש כדי לישב כ"ד בני אדם.
לפי זה שפיר אמר ר"י אם יש בהקיפה כדי לישב כ"ד בני אדם כשירה, ומאי מקשה הש"ס בשיתסר סגי, הלא דברי ר"י כתובין וכמסורין בסוכה מרובעת הקיפה כדי לישב כ"ד בני אדם, דגברא באמתא יתיב, וסלקא שמעתא דר"י בלי שום נדנד ?? ופרכוס בבי' מדרשא.
*
עוד שם: אמר לי' מר קשישא ברי' דרב חסדא לרב אשי, מי סברת גברא באמתא יתיב, תלתא גברי בתרתי אמתא יתבי.
עיין מה שכתב הספר עומק הלכה [להג"ר יעקב קאפיל בן שמואל הנקרא קאפלמן, נדפס שנת שנ"ח] וז"ל: ויש להקשות למה לא נתן השיעור דיתיב כל גברי בחצי אמה וחמישית אמה, ויהיה במכוון שיבסר נכי חומשי, שכ"ד חצי אמתא הוא י"ב אמות, וכ"ד חומשי הוא ה' אמות פחות חומש, נמצא בכללו שיבסר נכי חומשא.
ונראה ליישב דמש"ה קאמר מר קשישא מי סברת גברי באמתא יתיב וכו' לכאורה קשה הל"ל בקצרה הכי במאי עסקינן תלתא גברא בתרתי אמתי יתבי, אלא דקים להו לרבנן דשעורין יש גבי אדם אמה או ד' טפחים. ואי לאו דמסתפינא הוי אמינא כשהוא
58R
מלובש בבגדים מקומו אמה וכשהוא גברא ערטלאי סגי בד' טפחים.
לפי זה ה"ק מר קשישא, מי סברת גברא באמתא יתיב דהיינו כשהוא מלובש בבגדים, אלא תלתא גברא בתרתי אמתא יתבי דהיינו כשהוא ערטלאי, לפי זה אין לפחות ולהוסיף על שיעורין הללו, כי מדת חכמים כן הוא בדקדוק. ומש"ה קאמר נמי רב אסי לעולם גברא באמתא יתיב, דשיעורין דרבנן הוא בגברי מלובשי בבגדים.
ואון לדברי מצאתי בתו' במס' פסחים (דף ק"ט ע"ב) בד"ה אמה על אמה, וז"ל: אדם מחזיק עם בגדיו אמה כדאמרינן מקומו של אדם אמה, ובשמעתין דכוכין משמע דכוך מחזיק אמה עם דופני ארון, אלמא גוף האדם אין מחזיק אמה עכ"ל.
ועיין בתוספות במס' ב"ב [(דף ק"א ע"א), בד"ה ורחבן], וז"ל: ואפילו למ"ד בסוכה שהאדם תופס אמה, היינו כשהוא מלובש, אבל מת שאינו מלובש אף עם הארון לא הוי כי אם אמה.
ובזה נמלטנו נמי מה שמקשה מהרש"א [לעיל דף ח' ע"א] וז"ל: אך קשה למאן דאית ליה דמצינן למימר דג' גברי בב' אמות יתבי, מכ"ש דמצינן למימר דד' גברי בג' אמות יתבי, [שזאת הסברא יותר קרובה לגברא באמתא יתיב], וא"כ ה"ל תמני סרי ולחומרא לא דק עכ"ל.
לפי מה שכתבנו הא דאמר הש"ס תלתא גברא בתרתי אמתי או גברא באמתי יתיב מידת חכמים כן הוא, וא"כ אין מקום להקשות מצינו למימר דד' גברי בג' אמות יתבי, דאין ברירה מדרבנן, דמדת חכמים כן הוא דתלתא גברא בתרתי אמתא יתיב [חסר כאן איזה תיבות בכת"י].
*

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

עוד שם: אמר ליה רב אסי לרב אשי, לעולם גברא באמתא יתיב, ורבי יוחנן מקום גברי לא קחשיב, כמה הוו להו תמני סרי, בשיבסר נכי חומשא סגיא, היינו דלא דק ולחומרא לא דק עכ"ל.
יש להקשות הא ר"י אמר סוכה העשויה ככבשן אם יש בהקיפה כדי לישב כ"ד בני אדם כשירה, ואם לאו פסולה, אמאי ואם לאו פסולה, הלא חומרא בעלמא הוא הא דר"י בעי היקף כ"ד בני אדם שהוא ח"י אמות, ומצד החומרא לא דק, אבל באמת בשיבסר נכי חומשא סגי. וודאי אם אמר ר"י אם יש בהקיפה כדי לישב
58V
כ"ד כשירה לחוד ולא אמר ואם לאו פסולה, שפיר משני היינו דלא דק ולומרא לא דק, משא"כ הא דקמסיים ר"י בדבריו ואם לאו פסולה אמאי פסולה הלא חומרא בעלמא הוא.
*
שם: אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי, מי סברת גברא באמתא יתיב, תלתא גברי בתרתי אמתא יתבי.
ונראה לפרש לעיל (דף ב' ע"ב) דפליגי בהכשר סוכה, רב הונא סבר הכשר סוכה ד' אמות על ד' אמות, ורב חנן בר רבה סבר הכשר סוכה במחזקת ראשו ורובו ושלחנו. דרב הונא דאמר ד' אמות, הוא סובר תלתא גברי בתרתי אמות יתבי, ורב חנן סבר דגברא באמתא יתיב. דעיין ברא"ש וז"ל: אמר רב שמואל בר יצחק אמר ר"ה הלכה צריכא שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, והיינו ז' טפחים על ז' טפחים, דגברא באמתא יתיב, ושולחנו טפח, כדאיתא בירושלמי [פרק הישן ה"ח], כמה שולחנו טפח. הרי דרב חנן סובר דגברא באמתא יתיב.
*
בתוספות ד"ה כמה מרובע על העיגול ריבוע וכו'.
עיין מה שמקשה הספר עומק הלכה וז"ל: תימא גדולה מה ענין זה אצל זה, שהגמרא מדברת כשעיגול והמרובע בענין אחד, כגון שהמרובע ד' ואז בהקיפו ד', ואם העיגול גם כן ד' אז בהקיפו ג', כמו שמביא ראי' מן הפסוק דים של שלמה, והתוספת מביאין ראי' שאין להוכיח מחוט ההיקף הגדול רביע וכו' דאטו עגולה של ד' אמות על ד' אמות וכי סלקא דעתך שאינה מחזקת אלא בטבלא של ג' על ג' מרובעת לפי שהחוט המקיפו מדתו שוה, ואם כן הם ב' ענינים דהעיגול הוא של ד' והמרובע הוא של שלש, אבל
59R
כששניהם מענין אחד, כגון שהעיגול והמרובע שניהם ג' על ג' או שניהם ד' על ד', אז חוט המקיף המרובע יתר רביעית על חוט המקיף המשולש עכ"ל.
נראה ליישב דהן הן גופי' דברי תו' בהא דפירשו: אין להוכיח דבר זה מהא דטבלא מרובעת של שלש על שלש וחוט של שתים עשרה יסוב אותה וטבלא עגולה של שלש חוט של תשע אמות יסוב אותה דכל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רחב טפח כדאמר בשמעתין דאין מביאין ראיה מחוט ההיקף וכו' עכ"ל.
פי' מדאמר הש"ס כמה מרובע יותר על העיגול רביע וכו' משמע דכללא הוא דמרובע יותר על העיגול רביע, וזה אינו דהא וודאי אם העגולה היא של ד' והמרובע של שלש דאין להוכיח מהא דמרובע יותר על העיגול רביע, דשני עניינים הם, אלא אם באנו לכווין החשבון דמרובע יותר על העיגול רביע, נוכל להוכיח בענין זה שתעשה נקודה וכו'. והא דמקשה הש"ס כמה מרובע יותר על העיגול רביע תמצא בענין זה שתעשה נקודה של משהו דמרובע יותר על העיגול רביע כדכתבו תוספות.
וזה הצורה מטבלא שהוא מרובע ד' על ד' יש בו ט"ז רצועות, וטבלא שהוא עגול ד' על ד' ותחתוך אותו מנקודה ולמטה כדתב תוס' אין בו אלא י"ב רצועות שכל א' מחזיק אמה על אמה שהרי הוא רצועה מן אורך ו' ורחבה ב' דוק ותשכח.
*
עוד שם בד"ה כל אמתא בריבוע וכו'.
עיין במס' עירובין (דף נ"ז ע"א) בתוספות ד"ה כל אמתא בריבוע וכו', שם מוסיף והולך במאמרו דאין החשבון מכוון וכו', והאלכסון נמי של ריבוע הפנימי לא היה לו להיות עשרה אלא ט' אמות וד' חומשין עכ"ל.
*

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

59V
בתוספת ד"ה ר"י מקום גברי לא קחשיב: על חנם דחק לישב דברי ר"י, דע"כ מקום גברי קחשיב, דשמעינן בהדיא בעירובין בריש חלון דאמרינן חלון עגול צריך שיהא בהקיפו כ"ד טפחים, ולא מתרצי אלא בדייני דקסרי וכו' עכ"ל.
מן הראוי להתבונן הא דכתבו תו' בחנם דחק ליישב דברי ר"י מקום גברא לא קחשיב משום דשמעינן ליה בהדיא בריש חלון דלא מתרצי אלא בדיני דקסריא, אמאי דחוק הוא, בשלומא התם דלא קא דחי הש"ס תירוצו דמתרצי דייני דקסרי, ולא חש להא דקמדחי הש"ס הכא ולא היא וכו', משא"כ הכא דקא דחי הש"ס הא דמתרצי דייני דקסרי ולא היא וכו', וא"כ לא מתרצי דברי ר"י אלא בהא דמתרץ רב אסי דר"י מקום גברא לא קחשיב, משום האי תירוצו דמתרץ מר קשישא דתלתא גברי בתרתי אמתא יתבי דקא דחי הש"ס כמה הוי להו שיתסר אנן שיבסר נכי חומשא בעינן. לפי זה מה ראה כל ככה דכתבו תו' בדבריהם על חנם דחק, הלא אין ברירה לתרץ בענין אחר.
ונ"ל הא דכתבו תוספ' בדבריהם על חנם דחק ה"פ, להאי תירוצו דמתרץ רב אשי ר"י מקום גברא לא קחשיב צ"ל היינו דלא דק ולחומרא לא דק כדקשקלי וטרי' דהש"ס הכא, לפי זה דחוק הוא הא דקמסיים ר"י בדבריו ואם לאו פסולה, ואמאי פסולה הלא חומרא בעלמא היא, כאשר מלתי אמורה לעיל.
ואם נפשך לומר הלא ע"כ צריכי לתרץ כדמתרץ רב אשי משום תירוצו דמתרץ דייני דקיסרי ליכא כדדחי הש"ס ולא היא וכו', אף אתה אמור לו לפי דברינו ניחא אשר יבואר לקמן באריכות בס"ד, וודאי הא דמתרצי דייני
60R
דקיסרי ריבוע מגו עיגולא פלגא דברי אמת הן, והא דקא דחי הש"ס ולא היא וכו' קאי אדלעיל מיני', ולחזק בא הא דמתרץ הש"ס הני מילי בעיגולא אבל בריבוע בעי טפי. ואין להקשות בשיתסר סגי, הלא לפי מה דס"ד דמקום גברי לא קחשיב תוך ד' אמות, וא"כ עם מקום גברי הוא רחבו וארכו וי"ו אמות, לפי זה ד' פעמים ששה הוא כ"ד. ומהאי טעמא נמי אמר ר"י במס' עירובין (דף נ"ז ע"א) גבי החלון עגול צריך שיהא בהקיפו כ"ד טפחים, כי כמו שיש בקרנות מקום היקף שני בני אדם דהיינו תרי אמות, כן הוא בחלון שהיא רוחב ד' חוץ מן המשקוף וזיזין. וכבר נודע דמשקוף וזיזין אף שאין אלא משהו מ"מ אין משהו הוא פחות מטפח, כדאיתא בהש"ס במס' עירובין ובמס' נידה דאין משהו פחות מטפח. לפי זה רוחב החלון עם הזיזים הוא ששה טפחים וד' פעמים ששה הוא כ"ד, ולכך צריך להיות הקיפה כ"ד טפחים. וא"כ [אתי] שפיר דברי ר"י אם יש לישב כ"ד בני אדם כשירה.
ולפי זה שפיר כתבו תוספת דעל חנם דחק רב אסי לתרץ דברי ר"י משום דשמעינן לי' בהדיא בריש חלון דר"י מתרץ דבריו כדייני דקיסרי, וזה הוא לפי המסקנא דהתם, וכן הכא דר"י מתרץ כדייני דקיסרי.
*

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

עוד שם: רבנן דקסרי ואמרי לה דייני דקסרי אמרי עיגולא דנפיק מגו ריבוע ריבעא, ריבוע דנפיק מגו עיגולא פלגא. ולא היא דהא קחזינן דלא הוי כולי הא. פירש"י בד"ה [אבל] ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא: כשאתה מרבע בתוך העיגול אתה מוציא ממנו חצי השיעור הנשאר בו, דהיינו תילתא דכוליה, הלכך לשש עשרה ריבוע, צריך העיגול המקיפו סביב להיות עשרים וארבע עכ"ל.
60V
הנה בעיני יפלא הפלא ופלא ונשגבה התמי', איך יעלה על הדעת שום אדם דרבנן דקיסרי או דייני דקיסרי יאמרו דבר שהוא נגד החוש, ומאי שתינוקות בית רבן יודעין דלא סלקא החושבנא, ורבנן או דייני דנחתי לעומק דין אינו דיטעו טעות הגדול כזה, אין להרהר אחר גדולי חקרי לב, והדבר כזה אסור. וביחוד במסכת עירובין (דף ע"ז ע"ב) מסכים ר"י עם רבנן ודייני דקסרי, וז"ל: ור"י אמר כדייני דקסרי ואמרי לה כרבנן דקסרי דאמרי עיגולא מגו ריבוע ריבעא, ריבוע מגו עיגולא פלגא עכ"ל.
ונראה לפי דעתי הקלושה להבין ולהשכיל דברי רבנן ודייני דקסרי, ריבוע דנפיק מגו עיגולא פלגא, ה"פ פלגא מלגאו שהוא שליש מלבר, והוא תלתא דכוליה כמו דפירש"י, ורבנן או דייני דקסירי המה מחולקין על כלל שכייל רב אשי כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסונה, דלא צייתינהו להאי כללא דאמר רב אשי, משום דקשיא להו קושיו' התוס' בד"ה כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסונה, אין החשבון זה מכווין, ולא דק, דאיכא טפי פורתא וכו' ע"ש באריכות עכ"ל. כי קים להו לרבנן החושבנא ואמרו בא חשבון ומצאו שלפי החשבון שאם תעשה ריבוע של עשר עשר, ותחלוק אותו שתי וערב, נמצא בתוכו ארבעה ריבועים, ואם לא היה בו אלא לפי החשבון אמתא ותרי חומשא, דהיינו שבעה על שבעה, נמצא דאין בו חציו של חיצון וכו', ומן ראוי להיות חמשים כדפי' תוספו', וכן כייל להו בכיילא רבא ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא י"ל פלגא מלגאו
61R
שהוא שליש מלבר, דריבוע שהוא ארבע אמות על ד' אמות הוא ת' רצועות מחומש אמה על חומש אמה, שהרי באורך ד' אמות יש עשרים חומשין, וכן ברוחב, א"כ בעשרים על עשרים הוא ת' חומשין.
ואם ריבוע מגו עיגולא, מחזיק העיגול לפי החשבון ת"ר רצועות, אשר כל רצועה ורצועה חומש על חומש אמה, וא"כ העיגול שהוא ת"ר עודף על הריבוע, שהוא ת' על ת' פלגא מלגאו, שהוא שליש מלבר, על ארבע מאות : מאתים. דצא וחשוב דהעיגול הוא שיבסר נכי חומשא, שהוא פ"ד חומשין, דט"ז אמות הוא שמונים חומשים, וד' חומשים הנוספים המה יחד פ"ד, דהרוחב העיגול רחב מתוכו כמזויות לזוויות של ריבוע הפנימה, שהוא חמשה אמות וג' חמשים, ודבר עגול כל רחבה שוה, כאלכסונו כן אמצעו, שהרי אין לו זוויות, נמצא תוכו ה' אמות וג' חומשים על ה' אמות וג' חומשים, שהוא ך"ח חומשים, וכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפה ג', נמצא ההיקף הוא פ"ד חומשים.
ונוכל להוכיח בענין זה, כשתעשה נקודה של משהו, ותקיפנה בחוטין הרבה סביב זה, סיבוב אחר סיבוב, עד שירחיב ויגדל רוחבו בעיגול ה' אמות וג' חומשים, שהוא ך"ח חומשים, ואח"כ תחתוך החוטין מן הנקודה ולמטה, דהיינו מחצי רוחב העיגול ולמטה, ואחר שיחתכו תפשטן כל החוטין מימין ושמאל, ונמצא כל חוט הולך ומאריך מחבירו משהו מכאן ומשהו מכאן, עד שאתה מגיע העליון דארכו פ"ד חומשים שהוא חוט החיצון, שהוא מסבב ה' אמות וג' חומשים שהוא (ך"ד) [ך"ח]
61V
חומשים, דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפה ג', נמצאו החוטין הללו סדורין כמין רצועה רחבה באמצע י"ד חומשים, והיינו כנגד הנקודה מכאן ומכאן כלה והולכת וצרה עד משהו.
ואם באתה לחזור ולחלוק אותה באמצע, היינו כנגד הנקודה, תמצא שתי רצועות שכל אחת ארכה מ"ב חומשים, ומצד אחת רחבה י"ד חומשים, ומצד אחת כלה עד משהו, ועתה תצטרף אילו ב' הרצועות, ושים הארוך כנגד הקצר, תמצא האורך הוא מ"ב חומשים ורוחבה המה י"ד חומשים.
אמור מעתה י"ד פעמים מ"ב הרי כאן תקפ"ח חומשים.
וזה הוא אי אמרינן דכל אמתא בריבוע הוא מכוון אמתא וב' חומשים באלכסונה. וכבר הרגישו תו' דאין החשבון מכוון, דאיכא טפי פורתא. ודבר זה מוכח כשתעשה ריבוע של עשר על עשר, דעולה למאה רצועות של אמה על אמה, ותחלקנו שתי וערב, ותחזור ותעשה ריבוע בפנים לאלכסונים של ריבועים קטנים, נמצא ריבוע פנימי חציו של חיצון דהוא נ' אמה, אם לא הי' אלא לפי חשבון אמתא ותרי חומשים באלכסונה, דהיינו שבעה על שבעה, נמצא דאין בו חציו של חיצון, דריבוע של שבעה על שבעה אין בו אלא מ"ט, וראוי להיות נ', דהא הוא חציו של חיצון וכדכתבו תו' בד"ה כל אמתא וכו'.
וא"כ לפי חשבון זה תקפ"ח חומשין שהמה י"ב פעמים מ"ט עולה תקפ"ח, וכל מ"ט צריך להיות נ', באשר שהחוש מכחיש דאיכא טפי פורתא
62R
שהוא חלק החמשים וכדכתבו תו', א"כ לפי חשבון תמצא בריבוע מגו עיגולא י"ב פעמים נ' חומשים, הרי ת"ר בעיגולא ובריבוע תמצא ת', נמצא ריבוע מגו עיגולא פלגא דהיינו פלגא מלגיו שהוא תלתא מלבר.
ומה נמלצו לחיך דברי יושר ואמת מה שאמרו רבנן דקסרי רביעא מגו עיגולא פלגא, והיינו פלגא מלגיו והוא תלתא מלבר, ויש להם על מה שיסמכו, וענו ואמרו כל העם אמן בכל כוחם, וכל מן דין סמוכין לנא סמוכין לאורייתא במודים דרבנן.
ואם כך דרכה של תורה, [הא] דקאמר הש"ס ולא היא דהא חזינן דלא הוי כולי האי, ה"פ דכיון דקאמרי רבנן דקסרי או דייני דקסרי ריבוע מגו עיגולא פלגא, וודאי הכי הוא, לפי הרוחב המקום העיגול הוא פלגא מלגיו שהוא תלתא מלבר, מה שאין כן לענין אורך החוט ההיקף הוא דבר והפוכו, דההיקף דריבוע הוא יתר מההיקף, דהעיגול ז' אמות וחומש, והיינו לערך פלגא מלבר ושליש מלגיו. דזה ידוע דריבוע של ד' אמות עם הקרנות, החוט של ך"ד אמות מקיפה, דהא גברא באמתא יתיב, וד' לכל צד, הרי שיתסר אמות, ומקום הקרנות הוא חשבון ישיבה ח' בני אדם, דכל קרן מחזיק ב' אמות, אמה לכאן ואמה לכאן, ונמצא דארבע הקרנות מחזיק שמונה אמות, הרי דהיקף דריבוע הוא ך"ד אמות.
וא"כ לא מצי למימר ריבוע מגו עיגולא איכא טפי
62V
משום מורשא דקרנתא כדמשני הש"ס לעיל, אדרבא כשאתה מקיף העיגול לריבוע מסלק מקום הקרנות, דהעיגול נוגע בזויות דריבוע, ולא שייך למימר משום מורשא דקרנתא בעי טפי, ונמצא דהיקף הוא פחות מריבוע לערך פלגא מלגיו שהוא שליש מלבר, וא"כ י"ל דרבנן או דיינא דקסירי לקבעא קמא קמהדר, ר"ל כמו דמשני הש"ס לעיל מיני' ה"מ בעיגולא אבל בריבוע בעי טפי, וליכא להקשות בשיתסר סגי, דוודאי שיתסר הוא בר מקום הקרנות, ואנן בעינן ד' אמות מרובעת עם הקרנות, והוי ההיקף ך"ד אמות, ושפיר קאמר ר"י אם יש בהקיפה כדי לישב בה ך"ד בני אדם, ר"ל דלארבע אמות מרובעת עם הקרנות צריך ההיקף להיות כדי לישב ך"ד בני אדם, דגברא באמתא יתיב.
לפי"ז הא דקאמר ולא היא דהא חזינן דלא הוי כולי האי, ר"ל דאנן חזינן דריבוע מגו עיגולא הריבוע הוא יותר מהיקף דעיגולא, דכיון דאין לו קרנות, והיקף הוא רק שיבסר נכי חומשא, והיקף ריבוע הוא ך"ד אמות, ויפה כיון ר"י בדבריו כמ"ש.
ובפרק החלון (דף ע"ו ע"ב) דר"י להדיא אמר כי דייני או כרבנן דקסרי, וז"ל: ר"י אמר כי דייני דקסרי ואמרי לה כרבנן דקסרי, דאמרי עיגולא מגו ריבוע ריבעא, ריבוע דנפק מגו עיגולא פלגא עכ"ל, נמי להכי קא מכוון ר"י בדבריו כמו שפירשתי כאן, ריבוע דנפיק מגו עיגולא פלגא דהיינו פלגא מלגיו שהוא שליש מלבר, וחלון דבעינן הקיפה
63R
ך"ד טפחים, ולכאורה בריבוע דנפיק מגו עיגולא סגי בהיקף ובשיבסר נכי חומשא כקושיו' הש"ס, אמנם אליבא דאמת מוקי ר"י בחלון ריבוע שהוא אורך ד' על ד' בריבוע, והזיזין ומשקוף שקבועין בכותל הוא משהו לכל צד לד' רוחות, ואין משהו פחות מטפח, ואם כן האורך ורוחב בכל צד הוא ששה טפחים עם מורשא דקרנתא, שהמה ככל זויות וזוויות טפח על טפח. אמור מעתה היקף לד' רוחות החלון הוא כ"ד טפחים.
ועיין מה שכתבתי לעיל בביאוי בס"ד בתו' ד"ה מקום גברי לא קחשיב.
*

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

נשלם החידושים על דף ח' ע"א. [בטעות נרשמו בכת"י על דף ח' ע"ב].

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

דף ח' ע"ב
אמר רבי לוי משום ר"מ שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו, הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה, והחיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה. פירש"י בד"ה וחייבת במזוזה: לעולם, משום דכל דירתו בה. והחיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה, פירש"י: לעולם, דלאו דירה היא עכ"ל.
מן הראוי להתבונן הא דמפרש רש"י בחייבת במזוזה דרישא ובפטורה במזוזה דסיפא 'לעולם', מהיכי תיתי שלא יהי' לעולם.
נראה לפרש דפרש"י טובא קמ"ל, לאפוקי מדעת תו' דעיין לעיל (דף ז' ע"ב) בתו' ד"ה אחרים אומרים סוכה העשויה כשובך פסולה דסוכה דירת קבע בעינן, וז"ל: ואחרים היינו ר' מאיר. והא דאמר ר"מ לקמן שתי סוכות היוצרים זו לפנים מזו החיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה, בשאר ימות השנה קאמר, דאילו בחג כיון דקסבר דירת קבע בעינן חייבת במזוזה, כדמוכח פ"ק דיומא (דף י' ע"ב) דמהאי טעמא מחייב רבי יהודה סוכת החג בחג במזוזה עכ"ל.
לפי זה פירש"י טובא קמ"ל, דס"ד אמינא הא דקתני בסיפא דפטור בשאר ימות השנה אבל
63V
בחג חייב במזוזה כיון דסבר סוכה דירת קבע בעינן, לכך פירש"י 'לעולם', ולאפוקי מדעת תו'. ומהאי טעמא מפרש רש"י נמי ברישא דקתני חייבת במזוזה 'לעולם', דבא זה ולימד על זה, דפטור במזוזה דקתני בסיפא 'לעולם', וה"פ כשם דהאי חייבת במזוזה דקתני ברישא וודאי לעולם משום דדירתו בה, כך פטור במזוזה דקתני בסיפא לעולם, וסיפא דומיא דרישא.
(ומטעם) [והטעם] דרש"י פי' פטור דקתני בסיפא לעולם אפילו בחג, דסבירא לי' לרש"י דאחרים לאו היינו ר"מ, ור"מ סבר סוכה דירת עראי בעינן, ומש"ה מפרש רש"י פטור דקתני לעולם אפילו בחג.
והא דמפרש רש"י אליבא דר"מ דסוכה דירת עראי בעינן, ותו' מפרשי' אליבי' דסוכה דירת קבע בעינן, אזלי לטעמייהו ולשיטתייהו, דהמה מחולקים (דף כ"ג ע"א) ע"ש, וז"ל: העושה סוכתו בראש הגמל וכו', מתניתין מני רבי מאיר היא דתניא העושה סוכתו על גבי בהמה, רבי מאיר מכשיר, ורבי יהודה פוסל. מאי טעמא דרבי יהודה, אמר קרא חג הסכת תעשה לך שבעת ימים, סוכה הראויה לשבעה שמה סוכה, סוכה שאינה ראויה לשבעה לא שמה סוכה. ורבי מאיר הא נמי מדאורייתא מחזא חזיא, ורבנן הוא דגזרו בי' עכ"ל. פירש"י בד"ה על גבי בהמה: כגון שנתן דלתות על שני סוסים והם קרקעית הסוכה, ועשה למעלה מחיצות וסכך עכ"ל.
ועיין בתוספת ד"ה על גבי בהמה וכו' וז"ל: פירש הקונטרס נתן דלתות על שתי סוסים להיותם קרקעית הסוכה, ועשה למעלה מחיצות וסיכך, רבי יהודה פוסל. ומכאן קשה לפ"ה דמתניתין דלעיל (דף כא:) גבי סמך סוכתו בכרעי המטה כדפי' לעיל. וי"מ דהכא לאו במיטלטל הסכך על גבי הבהמה, דא"כ למה לי קרא לר' יהודה תיפוק ליה משום דאין לה קבע
64R
כדפרישית לעיל, אלא העמיד סוכה על ד' קונדסים וסמך עליהן הסכך, והכניס שם הבהמה ועשה עליה קרקעיתה ומחיצותיה עד לסכך, דלא חזיא לשבעה, דאין עולין על גבי בהמה ביום טוב עכ"ל.
אמור מעתה דרש"י פירש אליבא דר"מ סוכה על גבי בהמה כגון שנתן דלתות על גבי שני סוסים, ואע"ג דאין לה קבע דסבירא לי' לר"מ דסוכה דירת עראי בעינן. משא"כ לפירש תוספת דמפרשו אליבא דר"מ סוכה על גבי בהמה כגון שהעמיד סוכה על ד' קונדיסין, אבל לא על בהמה גופי' כדפירש"י, משום דקאזלי לשיטתייהו דאחרים היינו ר"מ, ואחרים סברי סוכה דירת קבע בעינן, לכך מפרשו כגון שנתן על ד' קונדיסין, דבין לר"מ דהוא אחרים ובין לר"י בעינן דירת קבע.
ואם כך דרכה של תורה הא דמייתי הש"ס לעיל אחר שאמר ר' לוי משום ר"מ שתי סוכות יוצרים וכו', ת"ר גנב"ך וכו', וכן הא דתני רבנן סוכה רקב"ש וכו', דלכאורה קשה היאך מישך שייך דינים הללו גבי הא דאמר רבי לוי משום ר"מ שתי סוכות יוצרים וכו'. דלפי דברינו יובן, דסוגיא זו הוא לשיטת רש"י דמפרש אליבא דר"מ דסוכה דירת עראי בעינן, ור"י סובר סוכה דירת קבע בעינן, וא"כ הא דקא מייתי הש"ס הא דתנו רבנן סוכות גנב"ך וכו', וכן הא דתנו רבנן סוכות רקב"ש וכו', ותנא דתנא גנב"ך וכו' ולא תנא רקב"ש וכו', דלהאי תנא אלימא לי' גנב"ך משום דקביעי, וזהו דעת ר"י דסבירא לי' סוכה דירת קבע בעינן. והאי תנא דתנא סוכות רקב"ש וכו', זהו דעת ר"מ דסבירא לי' סוכה דירת עראי בעינן, מש"ה אלימא לי' רקב"ש דבני חיובא נינהו, אבל לא אלימא לי' קביע וז"ל סוכת
64V
יוצרים וסוכת הרועים כשירה, כדמפרש הש"ס להאי תנא אלימא לי' גנב"ך משום דקביעי. והאי תנא דרקב"ש אלימא לי' רקב"ש דבני חיובא נינהו עכ"ל. ועיין בתו' דכייל הנך תרתי סוכת יוצרים וסוכת הרועים, ושנים נכנסו בגדר אחד וקלטתו משום דבני חיובא נינהו והמה סוכת עראי, וזה הוא דעת ר"מ.
לפי זה אחשבה לדעת הא דמפרש רש"י לעיל (דף ז' ע"ב)בד"ה אמר ר"י סוכה העשוייה ככבשן וכו' דלית לי' כאחרים עכ"ל. ואי אמרת כפי' תו' דאחרים היינו ר"מ ובעינן דירת קבע, קשיא היאך פליג ר"י על ר"מ ור"י, אלא וודאי כפירש"י דר"מ סבר דסוכה דירת עראי בעינן, וא"כ ר"י דאמר סוכה העשוייה ככבשן כשירה, ואע"ג דלית לה קבע, דסבירא ר"י כר"מ דסובר דסוכה דירת עראי בעינן.
לפי זה שקלי וטריא דהש"ס הכי, אמר אביי ר"י ואחרים וכו' כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן וכו', אמר ר"י סוכה העשויה ככבשן וכו', דלית לי' כאחרים, ואם כן קשה היאך פליג ר"י על ר"מ ור"י הלא אמר ר"י היינו ר"מ וסברי דסוכה דירת קבע בעינן, אע"כ צ"ל דר"מ סבר דסוכה דירת עראי בעינן, ור"י סבר כר"מ. אך קשה מי יאמר דר"מ סבר דסוכה דירת עראי בעינן, וקמסיים הש"ס בדבריהם, אמר רבי לוי משום ר"מ שתי סוכות היוצרים החיצונה פטורה מן המזוזה, פי' 'לעולם' אפי' בחג, וא"כ קשה הלא אחרים היינו ר"מ, ואחרים אמרי דסוכה דירת קבע בעינן, וא"כ אמאי פטורה מן המזוזה, אע"כ מוכח מדברי ר"מ גופי' דסוכה דירת עראי בעינן. ומש"ה קא מייתי הש"ס הכא תנו רבנן סוכות גנב"ך וכו' והן הא דתנו רבנן סוכות רקב"ש וכו', דהאי ברייתא דתני סוכות גנב"ך זהו דעת ר"י, דאליבי' סוכה דירת קבע בעינן, ואלימא גנב"ך דקביעי הוא. והא תנא דקתני סוכות רקב"ש וכו' זהו דעת ר"מ, דסבירא לי' דסוכה דירת עראי בעינן, ואלימא לי' רקב"ש דבני חיובא נינהו.
65R
ובאמת הא דמפרש רש"י דהחיצונה פטורה מן (הסוכה) [המזוזה] לעולם אפי' בחג ראה מתוך דברי הש"ס במס' יומא (דף יו"ד ע"א) וז"ל: סוכת החג בחג ר"י מחייב וחכמים פוטרין. ותני עלה ר"י מחייב בעירוב ובמזוזה וכו'. ובר פלוגתתיה דר"י הוא ר"מ כדמפרשי' תו' במס' יומא (דף י"ב ע"א) בד"ה האי דכרכים וכו', וז"ל: בר פלוגתיה דר"מ הוא ר"י, ובר פלוגתיה דר"י הוא ר"מ. לפי זה רש"י דמפרש בדברי ר"מ דהחיצונה פטורה מן (הסוכה) [המזוזה] לעולם אפי' בחג ראה מתוך דברי ר"מ גופיה דהיינו רבנן דר"י דאמר סוכת החג בחג פטור מן המזוזה, ופי' תו' סברי מדדחי הש"ס ואמר אלא אמר אביי בשבעה דכולי עלמא לא פליגי דמחייב כי פליגי בשאר ימות השנה, לכך מפרשי' תו' הא דקתני בדר"מ החיצונה פטורה מן המזוזה בשאר ימות השנה, אבל בחג חייב וכו'.
ומש"ה סיים תו' בדבריהם בד"ה אחרים אומרים וכו': דאילו בחג כיון דקסבר סוכה דירת קבע בעינן חייב במזוזה כדמוכח בפ"ק דיומא, דהמאי טעמא מחייב ר"י סוכת החג בחג במזוזה עכ"ל, משום דסמכו דבריהם על התם במסכת יומא כאשר כתבתי.
ואם נפשך לומר השתא קשיא לפירש"י הלא קדחי הש"ס דבשבעה כולי עלמא מודה דחייבת במזוזה, ואמאי קמפרש רש"י פטורה לעולם אפילו בחג. אף אתה אמור לו דעיין התם במס' יומא (בדף הנ"ל ע"ב) אמר לי' רבא הא סוכת החג בחג קתני, אלא אמר רבא בשאר ימות השנה כולי עלמא לא פליגי דפטורה, כי פליגי בשבעה וכו', ואפ"ה פטרו רבנן, ומש"ה קא מפרש רש"י בדברי ר"מ דפטורה לעולם אפילו בחול, מדשתק אביי וודאי קים לי' טעמא דרבא. דעיין באשר"י ריש פרקין ואפילו אביי דקמקשה עלה הא קבלה לטעמי'
65V
מדאשכחן לי' לאביי דאמר רבי ור"א כולהו סברי סוכה דירת קבע בעינן ומינה שמעינן דטעמא דרבנן משום דדירת עראי בעינן, אע"כ דחשו לה לקושיא דאביי כדאמר כולהו כרבא לא אמרי משום קושיא דאביי, מ"מ כיון דאביי גופי' קיבלה טעמי' דרבא הלכך דרבא עדיף עכ"ל.
*

באראטונג · זונטאג יוני 04, 2023 9:18 pm

38R

מ"מ פשו להו ארבע, לרבנן דמשום דסברי דאין דורשין תחילות סברי דסככה בעי קרא, ואיצטרך קרא לגופי' ותרווייהו חדא היא וא"כ פשו להו ארבע, ולר"ש פשו לי' כולהו שש דהוא סבר סככה לא בעי קרא צ"ל דדורשין תחילות וכלהו אתאי למנינא דהא בהא תליא כמ"ש.

ושלש אלה נפלאו הוא דכתבו תוספת בד"ה בדורשין תחילות קמפלגי ומשמע דלכ"ע סככה לא בעי קרא ואפ"ה דל חד לגופי' ולא מוקמינן למניינא למאן דלא דריש תחילות ולא כמו שפירש הקונטרס וכו' עכ"ל, דבריהם אינם מוכרחים כאן, די"ל דדה הוא פלוגתייהו דמאן דאמר דורשין תחילות ס"ל סככה לא בעי קרא, ומאן דסבר אין דורשין ס"ל דסככה בעי קרא כמ"ש.

ומן הראוי לפרשם דבריהם לעיל מיני' דמשני הש"ס וא"א דכ"ע יש אם למקרא וקמפלגי אי סככה בעי קרא אי לאו משמע לר"ש דסבר דסככה לא בעי קרא אפ"ה דל חד לגופי' דאין דורשין תחילות דאלת"ה פשו להו ארבע, הרי מוכח מכאן דאף אם נאמר לרבנן נמי דסבירא להו סככה לא בעי קרא אפ"ה סברי דדלינין חד לגופי', ולא מוקמינן כולהו למנינא וא"כ הוי להם לכתבם דבריהם לעיל מיני' כמ"ש.

ועל ארבע אשיבנה דמתחילה הוי לי' להש"ס למימר וא"א דכ"ע יש אם למסורת ובדורשין תחילות פליגי וכ,ע הילכתא לגרעי כדאמרינן, ועד השתא סוגיין דשמעתין, כשני תירוצים הראשונים ואח"כ הוי לי' למימר וא"א דכ"ע יש אם למסורת ופליגי אי הילכתא אתיא להוסיף או לגרוע, ולמה מפסיק בנתיים ומשני מקדם דפליגי בהילכתא אתיא להוסיף, והוצרך להש"ס לפרש אח"כ בהדי' למימר דכ"ע כי אתאי הילכתא לגרע והוי לי' להש"ס לשנות כסדר, ולא הוצרך לפרש בהדיא דכ"ע סברי דאתיא הילכתא לגרע דבלא"ה ידעינן כמ"ש

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

עוד שם: ואמאי תהוי חיצונה כבית שער לפנימית ותתחייב במזוזה. פירש"י בד"ה ותיהוי כבית שער לפנימית: דקיימא לן בהקומץ רבה (מנחות ל"ג ע"ב) דחייב במזוזה מדרבנן, בית שער עכ"ל.
יש לדקדק אמאי לא קמפרש רש"י דחייב במזוזה אפילו דאורייתא, ומאי דחוק לפירש"י דמפרש דאינו חייב אלא מדרבנן.
ונ"ל ליישב בטוב טעם ודעת דמש"ה צריכי רש"י לפרש הא דקתני התם בית שער חייבת במזוזה אינו אלא מדרבנן, משום דקשיא לי' לפירש"י קושיו' תו' בד"ה ותיהוי חיצונה כבית שער וכו', וז"ל: בית שער חייב במזוזה כדתניא בהקומץ רבה בית שער חייבת במזוזה. ותימה דבפרק קמא דיומא (דף י"א ע"ב) אמרינן דממעטינן להו ממזוזה מדכתיב בית, מה בית מיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה וכו'. וצ"ל הא דאורייתא הא דרבנן עכ"ל. ומש"ה מפרש רש"י דבית שער אינו חייב אלא מדרבנן כדי לתרץ אמאי קתני במס' יומא דבית שער פטור, דהתם דקתני פטור מדאורייתא, והא דקתני התם במנחות חייבת במזוזה מדרבנן, והוא כמו שמתרצים תוספו'.
אבל הא דמפרשי תו': והא דלא משני התם דפריך אדר"ח דאמר אכסדרה פטור מן המזוזה, דמשמע ליה דרב חסדא פטורה לגמרי קאמר אפילו מדרבנן עכ"ל. הא וודאי ליכא לפרש הכא אליבא דרש"י דפטורה לגמרי קאמר, דפירש"י אזלי לשיטתי' במה דמפרש התם במסכת מנחות (דף ל"ג ע"ב) וז"ל: אמר רב חסדא אכסדרה פטור מן המזוזה
66R
לפי שאין לה פצימין, הא יש לה פצימין חייב לחיזוק תקרה הוא דעבידי, הכי קאמר אף על פי שיש לה פצימין פטורה שאין עשויין אלא לחיזוק לתקרה. אמר אביי חזינא להו לאיספלידי דבי מר דאית להו פצימי ולית להו מזוזתא וכו'. מיתיבי בית שער אכסדרה ומרפסת חייבין וכו' עכ"ל. פירש"י בד"ה חייבת וכו': במזוזה מדרבנן, וקשיא לאביי.
מן הראוי להתבונן אמאי קמפרש דלאביי מקשה הש"ס ולא כמפרשי' תוספת דלרב חסדא מקשה הש"ס, דהוא קתני דפטור אכסדרה ממזוזה והתם קתני דאכסדרה חייבת במזוזה. אלא מיני' ובי' תסתיים שמעתתא, דלפי רש"י ליכא לתרץ מש"ה לא משני הש"ס התם על רב חסדא דחילוק הוא בין דאורייתא לרבנן, ופטור דקתני רב חסדא לגמרי משמע, משום דלאביי מקשה הש"ס, משא"כ אליבא דר"ח ידע וראה דיש לתרץ דחילוק הוא בין דאורייתא ורבנן, ורב חסדא דקתני אכסדרה פטור מן המזוזה מדאורייתא קאמר דפטור דיליף מקרא דבית מה לבית וכו' כדאיתא במס' יומא. משא"כ לאביי דאמר חזינא להו לאיספלידי דבי מר דליכא בה מזוזה מקשה שפיר, דליכא למימר דהאי חייבת דקתני מדרבנן, וא"כ מדרבנן מיהא אסורה, אמאי אמר אביי דמעשה חזי דאספלידא דבי מר דליכא בה מזוזה, הלא מדרבנן מיהא חייבת במזוזה. אלא וודאי אפילו מדרבנן פטור, ומקשה שפיר לאביי דאמר מעשה חזי.
לפי זה לפירש"י לא צריכין לפרש דרב חסדא פטור לגמרי משמע, דבאמת מדאורייתא פטור אבל מדרבנן חייב. רק דקשיא לאביי קושיות הש"ס, ולרב חסדא לא מקשה מידי, משא"כ לפירש תו' דהם סברי דקושיו' הש"ס הוא על רב חסדא, ומוכרחים לתרץ דרב חסדא פטור לגמרי קאמר.
ובזה מתורץ מה שמקשה מהרש"א בד"ה ותהוי חיצונה
66V
כבית שער וכו' והא משני התם במנחות פטורה לגמרי עכ"ל. מהכא דשמעתין נמי דלא משני פטורה במזוזה מדאורייתא צ"ל ה"ה דפטורה לגמרי משמע, י"ל דקשויו' המקשן הכא ותהוי כבית שער וכו', הוא שמקשה אליבא דאביי דסובר שבית שער פטור אפילו מדרבנן דמעשה חזי בי מר כדלעיל, וא"כ ע"כ מפרש אביי להא דאמר ר' לוי משום ר"מ דהחיצונה פטורה מן (הסוכה) [המזוזה] אפילו מדרבנן, וע"ז מקשה אמאי ותהוי כבית שער וכו' ולדעת המקשה דהכא הוא המקשן דהתם ותרווייהו אליבא דאביי.
ובזה יובן נמי הא דנטר הש"ס במס' מנחות מלהקשות מברייתא דקתני חייבת במזוזה עד הא דמייתי הש"ס אמר אביי חזינא להו איספלידי דבי מר דאין בה מזוזה, דלכאורה לפירוש תוספת דמפרשי לרב חסדא מקשה הש"ס ה"ל להקשות מיד אדרב חסדא. אלא וודאי על רב חסדא ידע וראה דיש לתרץ דרב חסדא דקתני פטור מדאורייתא, וברייתא דקתני חייב במזוזה מדרבנן, דלא כפירוש תוספת דלרב חסדא פטור לגמרי משמע. לכך נטר עד הכא דאמר אביי דחזי לאיספלידי דבי מר דאין לה מזוזה, וא"כ ליכא למימר לאביי דמדאורייתא פטור, ואי אמרת דמדרבנן מיהא אסורה אמאי מעשה חזי דלית לה מזוזה, הלא מדרבנן מיהא חייב במזוזה, אלא וודאי אפילו מדרבנן פטור, ומקשה שפיר לאביי דאמר מעשה חזי.
*

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

שם ברש"י ד"ה ותהוי כבית שער הפנימית: דקיי"ל במנחות בהקומץ דחייב במזוזה מדרבנן. בית שער שלפני הבית עכ"ל.
התלמידים מתנהדזין בדבר מה ראו על ככה לפירש"י לפרש הכא בית שער שלפני הבית, ולא מפרש הכי בכל מקום דמזכיר בהש"ס בית שער פי' שלפני הבית.
ונ"ל ליישב דגם בזה כיון רש"י ז"ל לתרוצו דמתרצין תו' במס' יומא (דף י"א ע"א), על הא דקתני התם: בית שער
67R
שלפני הבית פטור במזוזה דכתיב בית מה בית מיוחד לדירה יצאו אילו שאין מיוחד לדירה. ובמס' מנחות (דף ל"ג ע"ב) קתני בית שער חייב במזוזה, כדמקשה תו' בד"ה יכול שאני מרבה וכו', ומתרצים תו': נראה לי דהכא מיירי בבית שער של אכסדרה ובית שער של מרפסת, והא דקתני בית שער אכסדרה, פירוש של אכסדרה.
אף כאן אנו נאמר, הא דמפרש רש"י בצות לשונו: בית שער שלפני הבית, לא בא אלא לתרץ הא דקתני במסכת מנחות בית שער חייב, בית שער שלפני הבית, והא דקתני התם במס' יומא בית שער פטור, בית שער לאכסדרה.
ועיין בבעל המאור דמקשה קושיות התוס', ומתרץ כדמתרץ תו' דיש חילוק בין שער שלפני הבית לבית שער לאכסדרה. ואם נפשך לומר הלא אידי ואידי חד גוונא קתני, מהיכי תיתי לחלק יצא, ולומר דהאי ברייתא דקתני חייב בית שער שלפני הבית, והאי ברייתא דקתני פטור בית שער שלפני אכסדרה, כדמקשה בעל מלחמות ה' על מאור הגדול ע"ש.
אף אתה אמור לו דחילק ידענא, דוודאי התם במסכת יומא דקתני פטור י"ל דאיירי בית שער שלפני אכסדרה, משא"כ במסכת מנחות ליכא למימר דבית שער של אכסדרה, מדמקשה הש"ס מברייתא דקתני חייבת במזוזה לפי' תוספת על ר"ח ולפי פירש"י על אביי דקאמר אכסדרה פטור ממזוזה, וא"כ משמע דאכסדרה סתמא קתני, ובית שער דנקט התם בית שער שלפני הבית, שפיר מתרצי' תו' דיש חילק בין שער שלפני הבית ובין שער שלפני אכסדרה.
ואם נפשך לומר דלמא לעולם התם דקתני חייב במזוזה מיירי נמי בית שער שלפני אכסדרה
67V
והא דמקשה התם על רב חסדא דקתני פטור אכסדרה ממזוזה משמע דאכסדרה סתמא קתני, די"ל דמכח כ"ש מקשה הש"ס אם בית שער שלפני אכסדרה חייב במזוזה מכ"ש דאכסדרה גופי' חייב במזוזה ואמאי אמר רב חסדא דאכסדרה פטור ממזוזה. וצ"ל דע"כ מוכח מדברי הש"ס דלאו מכח כ"ש פריך, דאי לא תימא הכי הלא הש"ס מתרץ התם במנחות הכא במאי עסקינן באכסדרה דבי רב, אכסדרה דבי רב אדרוניא מעליא עכ"ל. ואי אמרת דהכא דקתני חייב במזוזה בית שער שלפני הבית מאי פריך אדרוניא מעליא הא אנן בעינן אם הבית שער שלפניה יהיה חייב במזוזה צריך להיות אכסדרה דירה מעליא, כדמתרץ הש"ס הכא אמאי החיצונה פטורה מן הסוכה ומשני דלא קביע פירש"י: דפנימית אינה קביע ואינה חשובה להיות חייב במזוזה. והרי שלך לפניך אע"ג דהכא דקביעי סוכת היוצרים הפנימית חייב במזוזה ואפ"ה אינה קבוע כ"כ להיות החיצונה בית שער לחייב במזוזה אף כאן אנו נאמר גבי אכסדרה אף על גב דאכסדרה חייב במזוזה מ"מ אם אין אכסדרה קביע אין בית שער שלפניה חייב במזוזה עד שיהי' קביע כאדרוניא, וא"כ מאי מקשה הש"ס התם אדרוניא מעליא, אלא וודאי דהתם באכסדרא סתמא קתני ולא בבית שער שלפניה, וא"כ מקשה הש"ס שפיר אדרוניא מעליא.
*

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

שם: אמאי ותהוי חיצונה כבית שער שלפני הבית עיין בבעל המאור בית שער אכסדרה פטור וה"ה לבית שער של חצר אבל בית שער דבית לעולם חייב במזוזה עכ"ל.
ועיין במלחמות ה' דכתב דלא כבעל המאור, וז"ל: אמר ר"י בית ארזיקי חייב במזוזה פי' בית שער הפתוח
68R
לחצר, וכן הדין נותן שהרי שערי חצירות חייבין וכל שפתוח לחצר חייב ואפי' שערי מדינות חייבין עכ"ל.
וי"ל אי משום הא לא אריא אף דשערי חצירות חייבין במזוזה, מ"מ י"ל בית שער של חצר פטור ממזוזה. והא ראי' לזה סוכת של יוצרים, דהפנימית חייב במזוזה, ואפ"ה החיצונה אינה כבית שער של פנימית לחייב במזוזה, אף כאן בית שער לחצר, אע"ג דשער של חצר חייב במזוזה, מ"מ בית שער דחצר אינה חייב במזוזה.
והן הן עידי נאמנה דעל אביי מקשה הש"ס במסכת מנחות דעיין שם בתוספת ד"ה אכסדרה ומרפסת חייבין במזוזה וכו' ותימא דבפ"ק דיומא תניא יכול שאני מרבה אף בית שער אכסדרה ומרפסת ת"ל בית וכו', וי"ל דהתם מדאורייתא והכא מדרבנן. והר"י אלפ"ס תירוץ דהכא בפתוח לבית עכ"ל, כן הוא פי' תוספת התם במסכת יומא (דף י"א ע"א) בד"ה יכול שאני מרבה וכו'. כד עיינת במסכת מנחות הרי שלך לפניך דהתוספת מתרצים האי דיש חילוק בין פתוח לבית לפתוח לגינה לפי מסקנא דהש"ס התם, דלא כדמפרשי תו' הכא במסכת סוכה, וז"ל: ותימא וכו', ויש מחלקין בין פתוח לבית לפתוח לגינה, וקשיא דא"כ ה"ל לשנויי התם במנחות דפריך אדר"ח דאמר אכסדרה פטור ממזוזה עכ"ל. וכן הא דמתרץ תו' התם וי"ל דהתם דאורייתא והכא מדרבנן עכ"ל, והכא במסכת סוכה מפרשי תו' והא דלא משני התם במסכת מנחות על רב חסדא דמשמע פטור לגמרי קאמר עכ"ל, וצריכא אנא ליתן טעם אמאי לא מפרשי תו' התם הכי על תירוץ ראשון דמתרצים תוספ' דיש מחלקין בין פתוח לבית לפתוח לגינה, דא"כ ה"ל לשנויי התם במס' מנחות דפריך אדרב
68V
חסדא דאמר אכסדרה פטור ממזוזה. וכן הא דמתרצי' תוספות התם מדאורייתא והכא מדרבנן ה"ל נמי לפי' תו' לפרש והא דלא משני התם במנחות דמשמע לי' פטורה לגמרי קאמר כדמפרשי תו' הכא, אע"כ צ"ל דאליבא דאמת מפרשי תו' דלאביי מקשה הש"ס כדפי' רש"י במס' מנחות, מש"ה ליכא לפי' תו' להקשות על הא דמתרצי' דיש מחלקין בין פתוח לבית לפתוח לגינה א"כ ה"ל לשנויי התם רב חסדא דאמר אכסדרה פטור ממזוזה בפתוח לגינה, הלא קושי' הש"ס על אביי, ואביי מעשה חזי באספלידי דבי מר דאין לה מזוזה, וה"ל לאביי למימר היאך הוי מעשה ,אם דהוא פתוח לבית או פתוח לגינה, כי היכי דאמר אביי דיש לה פצימין, מדלא אמר אביי משמע דבאמת פתוח לבית, ואפ"ה לית להו מזוזה מקשה שפיר מברייתא דקתני חייב במזוזה. וכן הא דמתרצים תוספת התם מדאורייתא והכא מדרבנן ליכא לפי' תוספת לפרש כדמפרש תו' הכא והא דלא משני התם במסכת מנחות דרב חסדא פטורה לגמרי קאמר, משום דלפירש תוספת במסכת מנחות דקושי' הש"ס על אביי, ואביי מעשה חזי דלית להו מזוזה, ואי אמרת דמדרבנן אסורה היאך עביד בי מר מעשה דלית להו מזוזה, הלא מדרבנן מיהא אסורה, אלא וודאי אביי אפילו מדרבנן פטור במזוזה, ומקשה שפיר מברייתא דקתני חייב במזוזה.
*

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

עוד שם: תנו רבנן גנב"ך וכו' סוכה מכל מקום כשירה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה, אמר רב חסדא והוא שעשאה לצל סוכה, מכל מקום לאתויי מאי, לאתויי סוכת וכו' עכ"ל.
איכא למידק ה"ל לאקדומי לפרש רישא דקתני מ"מ כשירה, ואח"כ סיפא דקתני ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה וכו'.
ונ"ל ליישב בטוב טעם ודעת בהא דמפרש רש"י בד"ה אמר רב חסדא: האי כהלכתה דקאמר הוא שמסוככת יפה, דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה ולא
69R
לצניעות בעלמא, דאף על גב דסוכה לשם חג לא בעינן, לשם סוכה בעינן עכ"ל.
לפי זה בלא"ה הא דמתרץ הש"ס אמר רב חסדא והוא שעשאה לצל סוכה ליכא להקשות מ"מ לאתויי מאי, דידע וראה דיש לתרץ מ"מ לאתויי אפילו לצניעותא בעלמא הוא דעבידי, דסוכה לשם חג לא בעינן, לשם סוכה נמי לא בעינן. לכך נטר עד הכא דמפרש הש"ס אמר רב חסדא והוא שעשאה לצל סוכה פי' לצל היתה ולא לצניעות בעלמא, דאע"ג דסוכה לשם חג לא בעינן לשם סוכה בעינן, מקשה שפיר מ"מ לאתויי מאי.
*
עוד שם: ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה מאי כהלכתה אמר ר"ח והוא שעשאה לצל סוכה עכ"ל.
יש להקשות לפי מה דכתבו תו' בשם ירושלמי לקמן לב"ה נמי סוכה ישנה דצריך לחדש בה דבר, למה צריך לפרש ר"ח והוא שעשאה לצל סוכה, ולא אמר דאתא להורות דצריך לחדש בה דבר.
ואפשר י"ל לזה כיוון רש"י דמפרש בצחות לשונו בד"ה מאי כהלכתה: מאי אתא לאשמועינן דאילו שתהא צלתה מרובה מחמתה, ובדבר שכשר לסכך בו, פשיטא, אטו משום דריעא במילי אחרנייתא, שלא נעשית לשם סוכה, תתכשר אף בפסולות עכ"ל. לפי זה בנדון דהכא נמי אין לומר הא דקאמר ובלבד שתהא מסוככת יפה אתא לאשמועינן דצריך לחדש בה דבר וכו', קשיא מאי שנא משאר סוכה ישינה, פשיטא דסוכת גנב"ך ורקב"ש כמו שאר סוכות ישינה דצריך לחדש בה דבר, ומאי בא לאשמועינן, אלא וודאי דאתא לאשמועינן והוא שעשאה לצל סוכה.
או י"ל דר"ח לא סבירא כדעת התו' והרא"ש דהאי דקתני בירושלמי דצריך לחדש בה דבר עיכובא
69V
הוא, אלא כדעת הר"ן שכתב בב"י בשמו (סי' תרל"ו) עיכובא הוא דלא אלא מצוה מן המובחר אם חדש בה דבר. וא"כ אין לפרש הא דקתני ובלבד שתהא מסוככת יפה אתא לאשמועינן דצריך לחדש בה דבר, הלא אם אין חדש בה כשירה, ואמאי קתני ובלבד וכו', אלא וודאי דאתא לאשמועינן והוא שעשאה לצל סוכה.
*

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

בתוספת ד"ה ותיהוי חיצונה בית שער: דקי"ל בהקומץ רבה דבית שער חייב במזוזה. ותימה דבפרק קמא דיומא אמרינן דממעטינן להו ממזוזה מדכתיב בית מה בית מיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה. ויש מחלקין בין פתוחין לבית ולפתוחין לגינה וכו' עכ"ל.
איכא למידק האי שקלא וטריא דפי' תו' הוא שקלי וטרי' דהש"ס משום רבי לוי דאמר משום ר"מ שתי סוכות היוצרים דהחיצונה פטורה מן (הסוכה) [המזוזה], הוא דעת דרבנן התם במס' יומא, דאמרו מדכתיב בית מה בית מיוחד לדירה יצאו אילו שאין מיוחד לדירה. והמקשה ואמאי תהוי חיצונה כבית שער וכו', הכי קשיא לי', הלא התם בברייתא קתני דבית שער חייב במזוזה, והן הן דברי המקשה התם במסכת מנחות. והמתרץ משום דלא קביע, הוא תירוצו דמתרץ הש"ס התם במס' מנחות, הכא במאי עסקינן באכסדרה דרומייתא דקביעי, אבל הכא דקתני פטור דלא קביע. וזה הוא דמתרצי' תו', הא דקתני חייב בפתוח לבית דקביעי, והא דקתני פטור בפתוח לגינה דלא קביעי, וזה הוא שיטת הרי"ף עיין שם.
*
עוד שם: ותימה דבפרק קמא דיומא אמרינן דממעטינן להו ממזוזה מדכתיב בית וכו'. ויש מחלקין בין פתוחין לבית ולפתוחין לגינה וכו'. וקשיא דאם כן הוה ליה לשנויי הכי התם במנחות (שם) דפריך אדרב חסדא דאמר אכסדרה פטורה מן המזוזה
70R
וכו' עכ"ל.
עיין במהרש"א במסכת יומא וז"ל (דף י"א) בד"ה יכול שאני מרבה וכו': מהך דפרק הקומץ ה"ל לאקשויי נמי מאכסדרה ומרפסת, דפטור הכא מן המזוזה, והתם קתני חייב עכ"ל.
נ"ל ליישב בהא דתפסו בדבריהם 'ותימא', וא"ו הנוספת על ענין הראשון, דוודאי דקושיו' תו' קאי נמי על אכסדרה ומרפסת, אלא דנקט בקושיו' בית שער דמהך דפ"ק דסוכה לא נקט רק בית שער, וא"כ תירוצו דמתרצי' תו' דיש מחלקין אבית שער בין פתוח לבית לפתוח לגינה, קאי נמי אכולהו אמרפסת ואכסדרה.
[ו]לפי הנחה זו דבאכסדרה יש חילק בין פתוח לבית לפתוח לגינה, קשיא להו ה"ל לשנויי התם במסכת מנחות על רב חסדא, הא דאמר רב חסדא אכסדרה פטור ממזוזה, דבאכסדרה איירי דפתוח לגינה, והא דקתני חייב במזוזה באכסדרה דפתוח לבית.
והאי קושיא דמקשה תו' דה"ל לשנויי התם דיש חילוק בין פתוח לבית לפתוח לגינה, דוקא לפי' תו' דמקשה הש"ס על רב חסדא. משא"כ לפירש"י התם במסכת מנחות דפי' לאביי פריך, א"כ אין מקום לקושיות תו' ה"ל לשנויי התם דיש חילוק בין פתוח לבית לפתוח לגינה, הלא אביי מעשה אמר, דבשלמא ר"ח דינא קאמר דאכסדרה פטור ממזוזה, וסתמא קתני, שפי' דיש מחלקין בין פתוח לבית לפתוח לגינה, ורב חסדא איירי באכסדרה דפתוח לגינה. משא"כ לאביי דמעשה אמר, ובדוואי אמר היאך הוי מעשה, דכי היכי דאמר אביי דיש לה פצימין ה"ל נמי למימר אם דהיא פתוח לבית או לגינה, ומדלא מפרש אביי דהיא פתוח לגינה משמע דהיא באמת פתוח לבית, ואפ"ה לא קעביד בה מזוזה שפיר דקתני חייב במזוזה.
וכן הא דמפרשי תוספ': וצ"ל הא דאורייתא הא דרבנן, והא דלא משני התם במנחות דמשמע לי' דר"ח פטורה לגמרי קאמר עכ"ל. הא נמי אם אמרינן דמקשה הש"ס במנחות על ר"ח. משא"כ לאביי דאמר מעשה חזי, וא"כ אין לומר דמדרבנן אסורה, הלא מעשה חזי דלית בה מזוזה, ותיפוק לי' דמדרבנן מיהא אסורה, אלא וודאי אפי' מדרבנן פטורה. ואינו מן הצורך להא דמפרשי תו' דפטורה לגמרי משמע, דקושיו' הש"ס קאי על אביי ומקשה שפיר דהתם קתני חייב במזוזה.
70V
וכן הא דמקשה מהרש"א בד"ה ותהוי חיצונה וכו': אפירכא דשמעתין נמי דלא משני פטורה במזוזה מדאורייתא צ"ל הכא דפטורה לגמרי משמע עכ"ל. י"ל דבאמת הן הן דברי תו' בהא דפרשו: והא דלא משני התם במנחות דמשמע לי' דרב חסדא פטורה לגמרי קאמר. פי' התם במס' מנחות מהכא ילפינן, מדמקשה הש"ס הכא על ר"מ דקתני החיצונה פטור מן (הסוכה) [המזוזה] קשי' לי' מאי מקשה הש"ס דלמא ר"מ פטור מדאורייתא קאמר, אלא וודאי פטור לגמרי משמע, כן משמע התם גבי רב חסדא פטור לגמרי משמע.
אבל באמת י"ל דהש"ס התם במנחות לא מקשה מידי על רב חסדא דכד עיינת התם אמר רב חסדא אכסדרה פטור ממזוזה לפי שאין לה פצימין הא יש לה פצימין חייב עכ"ל. לפי זה מאי מקשה הש"ס הא קתני התם אכסדרה חייב במזוזה יש לומר איירי דיש לה פצימין.
ואם נפשך לומר הלא הש"ס קא דחי התם דאפי' דיש לה פצימין פטור, י"ל הש"ס קאמר הכי לפי מסקנא דלא קשה מידי מברייתא דקתני חייב במזוזה. משא"כ לפי ה"א דקשיא לרב חסדא הברייתא דקתני חייב במזוזה, י"ל דהברייתא איירי דיש לה פצימין.
*
עוד שם: תנו רבנן גנב"ך סוכות גוים נשים בהמה כותיים.
עיין בירושלמי מס' סוכה וז"ל: סוכות כותיים העשוים כהלכה כשירה, שלא כהלכה פסולה עכ"ל.
*

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

מדף ו' ע"ב
43V
שם: ואותו טפח היכן מעמידו אמר רב מעמידו כנגד היוצא, א"ל רב כהנא ורב אסי לרב ויעמידנו כנגד ראש תור, שתיק רב וכו'.
הנה לפי עובדא דר"כ אשכחי' לר"א דבסמוך דקעביד טפח שוחק וקעביד צורת הפתח, ואמר ליה לא סבר מר להא דרבא וניתרת נמי בצורת הפתח, אמר ליה אנא כאידך לישנא דרבא סבירא לי דאמר רבא וצריכא נמי צורת הפתח. אלמא דס"ל לר"כ דאותו טפח אינו מתיר אא"כ עשאו לו שוחק וגם צורת הפתח, וא"כ היאך קמקשה ר"כ לרב ויעמידנו כנגד ראש תור, והלא לא סגי לי' בהכי. ואם נאמר דסגי לי' בראש תור אם כן גם ר"כ הכי ה"ל לעשות.
וע"כ צ"ל דהכי קאמר לי' ר"כ, ויעמידנו כנגד ראש תור וכשמעתי' דהיינו טפח שוחק מכאן וצורת הפתח מצד השני. ואל תתמה למה לי' ראש תור, אפשר דאליבא דר"ש קאמר דאיהו בעי שלש כהלכתן. אמנם רב דקי"ל כוותייהו דרבנן מש"ה שתיק ולא הי' משגיח בדברי ר"כ.
ולפי"ז תוספת שכתבו בד"ה ויעמידנו כו': אף על גב דאכיוצא בזה אמרינן וכו' אתי אוירא דהאי גיסא ומבטל לי' וכו' עכ"ל, דבריהן צריכין עיון דלפמ"ש ר"כ דאמר ויעמידנו וכו' היינו בהדי צורת הפתח, וכל היכא דאיכא צורת הפתח דופן מעלייתא הוה, וליכא למימר דאתי אווירא דהאי גיסא וכו', דכן כתבו תו' בד"ה ואינה וכו': אא"כ עשאו לאותו טפח צורת הפתח כו' דה"ל כאילו כל הדופן סתום כו' עכ"ל.
ומעתה רב דאמר כנגד היוצא היינו כדאמר בירושלמי אותו טפח
44R
צריכא שתהא משוכה מן הכותל. ומפרש בס' מלחמוחת ה' דרב סבר צריך להרחיק אותו של טפח מן הכותא שבצדו כדי שיהא עומד כנגד סוף הכותל שכנגדו הוא יוצא כו' עכ"ל. אלא דר"כ היה רוצה שיעמידנו לאותו טפח כנגד ראש תור, ומדשתיק רב ולא השגיח בדבריו מש"ה עביד ר"כ עובדא בטפח שוחק כנגד היוצא ובמקצוע שכנגדו עביד צורת הפתח ולא העמיד הטפח כנגד ראש תור.
ומה מאוד נמרצו דברי הש"ס 'קאמר אתמר נמי אמר שמואל משמי' דלוי מעמידו כנגד היוצא וכן מורין בבי מדרשא מעמידו כנגד היוצא, להיות מוכחא מילתא, מדאשכחן דאתמר נמי משמי' דשמואל וכן מורין בבי מדרשא כוותייהו, ממילא אידחי קושיא דרב כהנא, דאלת"ה לא ה"ל להש"ס להפסיק בקושיא דר"כ בין מילתא דרב ואתמר נמי משמי' דשמואל וכן מורין וכו', א"ו דלטעמא עבידא דלא חש לה רב להא דר"כ.
וראה ראיתי בס' המלחמוחת הא מילתא דשתיק ספיקא דרבנן הוא או קיבלה רב או לא קיבלה, ולפי דברינו אלה יש ראי' מדקאמר הש"ס אתמר נמי וכו' דלא קיבלה.
ואף דלפי דברינו ס"ל לשמואל כוותי' דרב והתם בירושלמי פליג שמואל עליו דקאמר שמואל אפילו כנוסה כו', כבר עמד בזה הרמב"ן בס' המלחמות, וכתב דכן דרכן תדיר בחליפן כזה בכל מקום.
ואל תשיבני אף גם לשיטת רש"י שכתב בד"ה כנגד היוצא: מקום שהמחיצה כלה באיזה שירצה כו' עכ"ל. קשה ר"כ דאקשי' לי' לרב ויעמידנו וכו', הלא ר"כ גופא ס"ל דלא סגי בהכי אלא בעי טפח שוחק וצורת הפתח כמ"ש.
אי משום הא לא אריא, דשים עיונך ברש"י ד"ה ואמר רבא ואינה נתרת כו': קנה של חצי טפח אצל היוצא, וקנה של חצי טפח במקצוע שכנגדו, וקנה על גביהם כו', הרי דלא בעי טפח שוחק. ובד"ה וניתרת נמי כו' קמפרש"י: משמע דטפח ששנינו
44V
היינו כדפריש ר' סימון לעיל כו'. ובדיבור זה קמפרש דבעי טפח שוחק. ובד"ה וצריכא כו' קמפרש נמי בעינן טפח אצל היוצא כו', ולא קמפרש טפח שוחק, ומן הראוי להתבונן בדבריו.
והנראה דדיוקא דרש"י מהא דקא"ל ר"א לר"כ לא סבר לה מר להא דרבא דאמר וניתרת נמי בצורת הפתח, ולכאורה יש מקום עיון עלי' דר"א, דה"ל להקשות מלישנא קמא דרבא דאמר ואינה ניתרת אלא בצורת הפתח.
דבשלומא לפי מ"ש בעל המאור בשם הערוך וז"ל: ובעל ספר הערוך פי' כי ב' לשונות של רבא האחרונים הם פי' ללשון ראשון כו' עכ"ל, א"כ ר"א דאמר לי' לר"כ מלישנא דאמר רבא וניתרת נמי וכו' משום דהך לישנא פרושי קמפרש לה לדבריו שאמר ואינה ניתרת כו'.
משא"כ לשיטת רש"י דשלש לשונות האמורים בגמרא משמי' דרבא שלשה פרושין הם ושלשתן חלוקים, אכתי מידי הרהור לא יצאנו כמ"ש. אלא דמשמועה קמייתא דרבא לא ניחא לי' להקשות, באשר דאיכא למימר ליה שמתחלה עשה טפח שוחק והיה סבר שיהי' די בכך, ואח"כ כשראה וגם ידע דאמר רבא ואינה ניתרת אלא בצורת הפתח, עביד לה נמי צורת הפתח, והטפח שוחק שעשה מתחלה לא רצה לזוז אותו ממקומו, אלא הניח כמו שעשה, והעמיד קנה במקצוע שכנגדו וקנה על גביהן. אבל אי הי' עביד מתחילה צורת הפתח לא הי' עשאו כי אם קנה משהו אצל היוצא וקנה במקצוע וקנה על גביהן, ולא היה בעי טפח שוחק.
אמנם מלישנא דאמר רבא וניתרת נמי בצורת הפתח שפיר קא קשיא לי' לר"כ לא סבר לה מר וכו', ומשני לי' ר"כ אנא כאידך לישנא דרבא ס"ל דאמר וצריכא נמי צורת הפתח.
ומעתה רש"י שקמפרש בלישנא דאמר רבא וניתרת נמי צורת הפתח משמע דטפח ששנינו היינו כדפריש רבי סימון כו', הדין עמו דמכח קושיות ר"א לר"כ קמדייק הכי.
45R
ולפי"ז נמלטנו ממה אשר הקשינו לשיטת רש"י דהן הנה ע"כ דאמר לי' לרב ויעמידנו כנגד ראש תור ולבסוף עביד עובדא בטפח שוחק וצורת הפתח, היינו לבתר דשמע לי' מרבא קיבלה ועביד הכי דבעי נמי צורת הפתח והיינו נמי טפח שוחק שעשה לא זז ממקומו אלא שסמוך לי' קנה במקצוע ועשה צורת הפתח ובאמת אי הי' עושה מתחלה לא היה עושה טפח שוחק אלא טפח בעלמא אצל היוצא וקנה במקצוע שכנגדו וקנה על גביהן. ורב נמי דאמר מעמידו כנגד היוצא היינו בלא צורת הפתח בעינן טפח שוחק.
ולפי שיטה זו שפיר קמקשי' תו' אע"ג דאכיוצא בזה אמרינן אתי אווירא דהאי גיסא וכו' משום דאכתי לא אסיק אדעתי' דר"כ עבד נמי צורת הפתח.
אבל לפי מ"ש הרא"ש דלפי המסקנא צריכא טפח שוחק וצריכא נמי צורת הפתח א"כ עדיין לא נמלטנו, דלפ"ז דקים לי' לר"כ הכי, א"כ ה"ל להקשות לרב ויעשנו טפח שוחק, ואם תמצי לומר דאסיק אדעתי' דר"כ דבהכי כשיעמידו נגד ראש תור סגי, א"כ מ"ט קהדר בי' ועבד עובדא בטפח שוחק וצורת הפתח.
*

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

40V באמצע
בתוספת בד"ה ורבי שמעון סבר יש אם למקרא: כולהו מודו דדרשינן מקרא ומסורת דלא על חנם נכתב כן וכו'. ובפ' לולב הגזול וכו', ודרשינן בגמרא וכו', מדכתיב כפת חסר וי"ו, וכן ר"ש וכו' עכ"ל.
יש להקשות דמשמע דכל זה ראיי' לדבריהם דבמילתא דמכשי אהדדי המקרא עיקר, והרי זה סותר דבריהם, דלפי המקרא דכפות קרינן יצטרך ב' לולבים.
עיין במהרש"א במסכת סוכה בד"ה ור"ש סבר וכו' שכתב קצת ישוב אהך דכפת חסר וי"ו ע"פ תו' בפ' כל שעה ע"ש.
ול"נ דלק"מ דעיין לקמן (דף ל"ב ע"א) וז"ל: תנא ר"י אומר משום רבי טרפון כפות תמרים וכו', ואימא אופתא כפות מכלל דאיכא פירוד וכו' עכ"ל.
לפ"ז שפיר מביאים ראי' לדבריהם דכולהו מודו דדרשינן מקרא
41R
ומסורת כמו גבי כפות תמרים דאזלינן אחר המקרא וקרינן כפות דלא לימא אופתא כדמקשה התם הש"ס, ואזלינן אחר המסורה וקרינן כפת חסר וי"ו לדרשה דלולב אחד כמו שכתבו תוספת.
*
בא"ד: ועוד אשכחן ר"ע דסבר יש אם למקרא ולקמן בסמוך מכשיר ר"ע סוכה בראש הספינה ומוכח שמעתא משום דקסבר סוכה דירת עראי בעינן וכו' א"כ סבר ר"ע יש אם למסורת עכ"ל.
כבר מלתי אמורה דלפמ"ש אדרבה מוכח ומוכרע דיש אם למקרא ולית כאן אלא שלש וס"ל דסככה בעי קרא כרבנן ופשו להו שתים והלכתא להוסיף ומש"ה סבר דסוכה דירת עראי בעינן, דאל"כ אלא דסבר יש אם למסורת א"כ פשו לי' תלתא, והילכתא להוסיף אליבא דכ"ע, והוא סבר דלא בעו שלש כהלכתן כאשר כתבתי לעיל ע"ש.
וראי' לדברינו מדאמר ר"ע לקמן (דף י"א ע"ב) סוכה ממש עשו להם ולא אמר ענני כבוד הי', ש"מ דס"ל כרבנן דסככה בעי קרא משום דסוכות ממש עשו להם וכמ"ש.
*
שם בא"ד: אבל עוד קשה דהא ר"ע ור"ש דסברי יש אם למקרא ומחייב אחתיכה אחת וכו' ומאן דמחייב סבר יש אם למסורת מצות כתיב וכו' עכ"ל.
הא וודאי דלר"ש לק"מ דהוא סבר נמי הכא דיש אם למסורת וכמ"ש לפי דעת הירושלמי. ועיין במסכת סנהדרין (דף ד' ע"א) בד"ה כולהו סבירא להו וכו' וז"ל: אבל היכא דלא מכחשו אהדדי דרשי תרווייהו דהא רבי ורבי עקיבא ור' שמעון דסברי הכא יש אם למקרא מחייבין בפרק ספק אכל (כריתות דף י"ז ע"ב) ובפרק דם שחיטה (שם דף כ"ב ע"ב) בחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן אשם תלוי משום דמצות כתיב, אלא היינו משום דקרא ומסורת דהתם לא מכחשי אהדדי ואפשר לקיים שניהם שבא המקרא דמצוות קרינן לחייב אשני מצות דהיינו ב' חתיכות והמסורת בא לחייב על כל מצוה אחת עכ"ל.
לפ"ז לר"ע נמי לק"מ, דאע"ג דס"ל התם יש אם למסורת דמצות כתיב ומחייב אחתיכה אחת, הטעם משום דאפשר לקיים שניהם, וכולהו מודו דדרשינן מקרא ומסורת, דלא על חנם נכתב כן וכמ"ש תוספת.
41V
ועדיין צריכין אנו למודעי לפמ"ש לדעת הירושלמי סוגין דשמעתין דסבר ר"ש לפי תלתא אוקימתת יש אם למסורת, א"כ קשה היא בסוף פרק כיצד צולין גבי בית אחד יאכל קסבר יש אם למקרא, וכיוצא בו מקשה תוספת בא"ד וז"ל: ועוד קשיא מדר"ש להאי לישנא דאמרינן הכא דכ"ע יש אם למסורת, ובסוף פ' כיצד צולין גבי בבית אחד יאכל יש אם למקרא עכ"ל.
י"ל דהתם בפרק כיצד צולין קים לי' להש"ס טעמא דר"ש מדכתיב וסוכה תהיה לצל יומם מחורב למחסה ולמסתור מזרם וממטר כדאמר רב מתנה הכא, ולא ס"ל דיש אם למסורת כמ"ש.
ואם נפשך לומר לפ"ז למה כתבו תו' אבל רבה דמפרש טעמא משום דמצות קרינן בי' לית לי' כלל עכ"ל, ונשאר דבריהם בקושיא אליבא דר"ש לפי סוגיא דתלמודא דילן דסבר ר"ש יש אם למקרא, והתם גבי שתי חתיכות יש אם למסורת כמו שכתבו, והי' להם ליישב דבריהם דאפשר לומר דקים לי' דטעמא דר"ש מדכתיב וסוכה תהי' לצל יומם וכו' כדאמר ר"מ הכא כמ"ש.
אי משום הא לא אריא דשים עיונך לעיל בריש סוכה וז"ל: מנה"מ אמר רבה דאמר קרא למען ידעו דורותיכם וכו', רבי זירא אמר מהכא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב וכו'. כולהו כרבה לא אמרי ההוא לידיעה לדורות היא. כרבי זירא נמי לא אמרו ההוא לימות המשיח הוא דכתיב וכו' עכ"ל. הרי מוכח מכאן דס"ל לרבה הא דכתיב וסוכה תהי' לצל יומם מחורב לימות המשיח הויא, ולאו לדרשא אתיא, דסוכת מצוה אינה לצל כדמפרש רש"י בד"ה לימות המשיח וכו', וא"כ הוא קושיית [תו'] דמחייב ר"ש אחתיכה אחת אליבא דרבה לפי סוגין דתלמודא דילן דטעמא דר"ש דיש אם למקרא נצבו כמו נד, דליכא למימר דס"ל רבה דטעמי' דר"ש מדכתיב וסוכה תהיה לצל יומם וכו', דהא הוא ס"ל לימות המשיח הוא דכתיב ולא לדרשא אתיא כמ"ש. אבל גבי בית אחד יאכל לק"מ, די"ל דקים להש"ס התם דטעמי' דר"ש מדכתיב וסוכה תהי' לצל יומם כדקאמר רב מתנה וכמ"ש.
42R
ואם כך דרכה של תורה י"ל דרב מתנה דייק בלישנא ואמר טעמי' דר"ש מהכא וסוכה וכו' דע"כ טעמי' דר"ש מסוכה תהיה לצל יומם כדי שלא תקשה דר"ש אדר"ש הקושיות שמקשה תוספת וכמ"ש.
אבל רבנן אפשר לומר דלא סברוה להו הך דרשא דההוא לימות המשיח הוא דכתיב וכמ"ש, וא"כ הא דכתבו תו' בד"ה וסוכה תהיה לצל יומם בירושלמי אמרינן וכו' ורבנן אמרי מזרם וממטר אחת [עכ"ל], דבריהם אינם מוכרחים, די"ל דתלמודא דילן קים לי' דרבנן לא סבירא להו הך דרשא לימות המשיח הוא דכתיב וכמ"ש.
*
ברש"י בד"ה למחסה ולמסתור וגו': ובלאו ארבע מחיצות לאו מחסה מזרם הוא, שהרוח משיב את הזרם דרך הדופן הפרוץ עכ"ל.
לולי דבריהם אמינא דר"ש ס"ל באמת וסוכה תהי' לצל יומם מחורב הרי אחת, למחסה ולמסתור הרי שנים, מזרם ומטר אחת הרי כאן שלשה, והילכתא אתיא להוסיף עוד טפח לדופן רביעית, ורבנן לא סבירא להו הך דרשא כלל דלימות המשיח הוא דכתיב וכמ"ש.
ובאמת דבריהם צריכין ביאור דקא מפרשי דבלאו ארבע מחיצות לאו מחסה מזרם הוא שהרוח משיב את הזרם דרך דופן הפרוץ עכ"ל, הלא דסבירא לר"ש דדופן רביעית אפילו טפח, וא"כ שף שעושין להסוכה הדופן הרביעי טפח עדיין הרוח משיב את הזרם דרך אותו הדופן וצ"ע.
ואי איישר חילי י"ל הא דנטר הש"ס עד השתא בהא שמקשה הש"ס ואתו טפח היכן מעמידו, ולעיל דקא מפלגי ר"ש ורבנן דרבנן סברי שתים כהלכתן (ורביעית) [ושלישית] אפילו טפח, ה"ל להש"ס להקשות מיד ולאלתר ואותו טפח היכן מעמידו. אלא הוא הדבר אשר דרבנו דהש"ס מקשה לר"מ דאמר דטעמי' דר"ש מדכתיב וסוכה תהי' לצל יומם וכו', ובלאו ארבע מחיצות לאו מחסה מזרם הוא שהרוח משיב את הזרם דרך דופן הפרוץ, והקשה הש"ס וכיון דסבירא לר"ש דדופן רביעית אפילו טפח, ואותו טפח היכן מעמידו דלהוי למחסה
42V
ולמסתור בתמיה, דאף שעושין להסוכה הדופן הרביעי טפח עדיין הרוח משיב את הזרם דרך אותו דופן וכמ"ש. וקאמר רב דמעמידו כנגד היוצא, דאנן ק"ל כרבנן דשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, ואף שהרוח משיב את הזרם ולא מחסה מזרם הוא לית לן נפקותא בזה דהך לאו דלרשא קאתי דלימות המשיח הוא דכתיב וכמ"ש.
ושים עיונך בהרא"ש במס' ב"ק בפרק כיצד הרגל (דף ד' ע"ב) וז"ל: וחצי נזק צרורות הילכתא גמירא לי' דמשלם חצי נזק, משום דפשיטא לי' דהילכתא לגרוע קאתי כדאמרינן גבי סוכה אתאי הילכתא וגרעתה לשלישית ואוקימתא אטפח וכו' עכ"ל.
י"ל סמך לדבריו דאף לפי הא אוקימתא דאמר הש"ס הכא דפליגי בהלכתא להוסיף או לגרוע קסברי רבנן דהילכתא לגרוע, ולמה דפרשתי לפי המסקנא דקאמר רב ומעמיד כנגד היוצא דאנן קי"ל כרבנן, וא"כ שפיר מייתי הרא"ש ראיי' לדבריו מסוכה, דהא לפי תלתא אוקימתת סברי כ"ע דהילכתא לגרוע, ואף לפי האוקימתא חדא דפליגי בלהוסיף או לגרוע קסברי רבנן הילכתא לגרוע, ואנן קי"ל כרבנן וכמ"ש.
*
בתוספת בד"ה בדורשין תחילות קמיפלגי: ומשמע דלכולי עלמא סככה לא בעי קרא ואפילו הכי דל חד לגופיה וכו', ולא כמו שפי' הקונטרס בריש סנהדרין (דף ג' ע"ב) וכו' משום דאצטריך למומחה. ועוד קשיא וכו', וכיון דמשופט לא ממעט הדיוט א"כ הוי אתי למניינא. אלא ודאי אפילו לא איצטריך למומחה אפילו הכי דל חד לגופיה וכו' עכ"ל.
וודאי הא דכתבו בדבריהם ומשמע וכו' אינו מוכרח כן, די"ל דמשמעות דורשין איכא בינייהו, מאן דסבר דורשין תחילות ס"ל סככה לא בעי קרא, ומאן דסבר אין דורשין תחילות ס"ל דסככה בעי קרא כמ"ש.
אבל אי קשיא הא קשיא דה"ל לכתוב דבריהם בהא דמשני הש"ס כ"ע יש אם למקרא וקמפלגי אי סככה בעי קרא או לאו,
43R
דמהא משמע לר"ש דסבר דסככה לא בעי קרא אפ"ה דל חד לגופי' דאין דורשין תחילות, דאלת"ה פשו להו כולהו שש, דכולהו למניינא אתי'. ולרבנן נמי צ"ל דס"ל דאיצטרך שני קראי, חדא לגופי' דאין דורשין תחילות, ועוד חדא אתיא לסככה, דאל"כ פשוט להו ארבע, הרי מוכח מכאן דאף אם נאמר לרבנן נמי דסבירא להו סככה לא בעי קרא אפ"ה סברי דדלינין חד לגופי' ולא מוקמינן כולהו למניינא, וא"כ ה"ל לפרשם דבריהם לעיל מיני', דליכא מידי לתרוצי כאשר הארכתי לעיל.
והא דכתבו בדבריהם ולא כמו שפי' הקונטרס בריש סנהדרין וכו' דפי' דאין דורשין תחילות משום דאיצטרך למומחה עכ"ל. אפשר ליישב פרש"י ז"ל ולמימר דדעתו כדעת הירושלמי דהא בהא תליא, מאן דדריש תחילות סבר סככה לא בעי קרא, ומאן דלא דרש תחילות סבר דסככה בעי קרא וכמ"ש.
אבעל עיינתי התם בריש סנהדרין בפי' רש"י ז"ל ואחר עיון מצאתי שדבריו תמוהין, דמתחילה קמפרש בד"ה אין דורשין תחילות: למנין דלגופי' איצטריך דלבעי מומחין וכו' עכ"ל, משמע דאי לא הוי איצטרך הקרא למומחין הי' דורשין תחילות וכולהו למניינא אתיא והא בהא תליא וכמ"ש.
ומיד בסמוך כתב רש"י בעצמו אע"ג דסככה לא בעי קרא אפ"ה דלינן חד לגופי', דעיין התם בסנהדרין (דף ד' ע"ב) בד"ה ור' שמעון ורבנן וז"ל: כולהו יש אם למקרא סבירא להו, וכי מדלית חד בסוכות לגופיה, פשו להו ארבעה. אבל רבנן סברי סככה בעי קרא, פשו להו שלש דפנות, וגרעתא הלכתא לשלישית. ור' שמעון סבר סככה לא בעי קרא, דמקרא דמדלינן לגופיה נפקא, דהא בלא סככה לא מיקריה סוכה עכ"ל.
הרי מוכח מדבריו דסבר ר"ש דסככה לא בעי קרא אפ"ה דלינן חד לגופי', ולרבנן נמי איצטרך תרי קרא חדא דאין דורשין תחילות וחדא לסככה, ולא אמרינן הא בהא תליא וא"כ הרי תרתי דסתרן אהדדי וצ"ע.
43V
ופליאה היא בעיני הא דהוקשו תוספת לפי' רש"י ממאי דמסיק התם אם כן נכתבו קרא אל השופט וכו', ולא שם על לבם הרחב מני ים לדבר הזה לדחות פירושו מדברי רש"י עצמו וכמ"ש.
*

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

35R
דף ו' ע"ב
בגמרא: מחיצין הא דאמרן, הניחא לרבי יהודא. ופירש"י: דלא נפקא לי' מקראי איצטרך הלכתא וכו' אלא לר' מאיר מאי איכא למימר וכו'.
יש לדקדק ומאי קושיא דלמא בהא פליגי ר"מ ור"י דר"מ ס"ל דשעורין דאורייתא דכתיב ארץ חטה וגו' וכחכמים דהתם דכל הפסוק לשעורין נאמר וחציצין נמי דאורייתא דכתיב את הטפל וכו', ומש"ה קאמר ר"מ נמי דמחיצין דאורייתא נינהו
35V
כיון דאליבא דחד תנא הוא אין סברא לומר דיסבור מחיצין הלכתא כיון דאיכא למישמע נמי מגופי' דקרא, ור' יהודא ס"ל דשיעורין חציצין ומחיצין בכלל הלכתא נינהו, ואם כן מאי פריך הניחא וכו' אלא לר"מ מאיר איכא למימר, תיפוק לי' דר"מ ס"ל דשיעורין חציצין ומחיצין דאורייתא וכמ"ש.
ויש לומר דהש"ס הכי קאמר הניחא לר"י אלא לר"מ מא"ל, דלכאורה ה"ל לומר לר"מ מאי איכא למימר. אמנם הוא הדבר אשר דברנו, דוודאי לר"מ לחודי' ליכא למיפרך, כיון דאיכא למימר דאיהו ס"ל דכולהו דאורייתא כמ"ש, אלא הכי פריך, הניחא לר' יהודא דס"ל דשיעורין הלכתא נינהו, ואף לר' חנן דאמר כל הפסוק לשיעורין נאמר נמי ס"ל דשיעורין הלכתא נינהו, וכדאמר הש"ס להדיא ותסברא שיעורין מי כתיבי, אלא הלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמא, שפיר הא דאמרינן אליבי' מחיצין הלכתא נינהו. אלא לר"מ מאי איכא למימר, כלומר כיון דר' יהודא דס"ל שיעורין הלכתא נינהו הדין עמו, דשיעורין לא כתיבי אלא צ"ל קרא אסמכתא בעלמא, ומעתה ליכא למימר דר"מ ס"ל כולהו דאורייתא, שהרי שיעורין וודאי לאו דאורייתא, ושוב אין סברא לחלק ולומר דמחיצין דאורייתא, ואליבי' קשה מחיצין מאי איכא למימר, ודוקא השתא דניחא לר' יהודא הוא דקשה דוקא לר"מ וכמ"ש.
*
שם בגמרא: אלא לר"מ מאי איכא למימר. כי אתאי הלכתא לגוד ולבוד ודופן עקומה כו'.
36R
משמע מזה דלר"מ וודאי מחיצה להיות גובהה עשרה דאורייתא והלכתא אתיא לגוד ולבוד ודופן עקומה. ולכאורה איכא למימר דמחיצה עשרה נמי הלכתא היא. דאף לפי דקאמר הש"ס [דף ה' ע"ב] אלא מבית עולמים גמר דכתיב וכו' ותניא מה מצינו בבית עולמים כרובים בשליש הבית הן עומדין וכו' משכן כמה הוי וכו' עשר אמות דכתיב עשר אמות ארך הקרש כמה הוי להו שיתין פושכי תלתיה כמה הוי עשרים פושכי דל עשרה דארון וכפורת פשו להו עשרה וכתיב והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת קרייה רחמנא סככה למעלה מעשרה. ופירש"י: תחת כנפיהם עשרה טפחים חלל עד הכפורת וקרי' לי' סוכה כו' עכ"ל. אלמא דמהכא ילפינן מחיצה עשרה.
מ"מ אכתי קשה הניחא לדעת רחבא אמר רב יהודא דאמר התם ביומא (דף ע"ב ע"ב) שלש ארונות עשה בצלאל וכו' חיצון עשרה ומשהו, ופירש"י: תשעה כנגד גובה האמצעי ומשהו עובי שולי זהב של חיצון, וטפח עשירי עולה למול עובי הכפורת שהוא טפח וכו' עד כאן לשונו.
והרי לפניך דארון וכפורת עשרה הוי ופש עשרה טפחים חלל עד תחת כנפיהם וקרי' לי' סוכה אלמא דמחיצה עשרה ילפינן שפיר מבית עולמים. משא"כ להך ברייתא התם דתני בה אחר עשר ומשהו אם כן דל עשרה דארון וכפורת טפח ופש תשעה טפחים ואימא מחיצה עד דתהוי תשעה טפחים.
36V
ואף לפי ס"ד דהש"ס דילפינן מארון וכפורת גופי' נמי קשה, הניחא אי אמרינן עשרה טפחים ומשהו, אבל אם אמרינן אחד עשר ומשהו אימא סוכה עד דתהוי אחד עשר ומשהו. ומעתה ע"כ צ"ל דהא וודאי דמחיצה עשרה דאורייתא ילפינן מארון וכפורת, אמנם אכתי לא ידעינן אי ארון בהדי כפורת לא היו רק עשרה או אחד עשר, ואתי הלכתא לגרוע ואוקמי' עד עשרה. וא"כ חל עלינו חובת ביאור דאמאי קאמר הש"ס אליבא דר"מ כי אתאי הלכתא לגוד וכו' שהרי לפמ"ש אתאי הלכתא נמי למחיצה עשרה לגלות דארון וכפורת עשרה הוי ולא אחד עשר.
ולפי שהידים יד כותבת עסקניות לגבי האי עניינא עניתי ואמרתי רש"י שכתב התם בד"ה הא כמאן דאמר אין בעוביו טפח אלא משהו: ולא ידענע היכא איפליגו בהן עכ"ל. לפי שיטפת ורהיטת דגרסאי בשמעתין דפליגו ר"מ ור"י הא דמחיצה עשרה קרא או הלכתא, איכא למימר דר"מ ור"י נמי איפלגו התם אי עוביו משהו או דיש בעוביו טפח. דלכאורה קשה דאמאי לא פריך הש"ס התם ביומא עוביו טפח מנ"ל, כדפריך הש"ס הכא כפורת טפח מנ"ל. אלא וודאי מדלא פריך הכי ש"מ דיליף עוביו טפח מכפורת. ואם כן לר"מ דיליף הכא בסוגיין מחיצה עשרה מארון תשעה וכפורת
37R
טפח, אף התם ס"ל דעוביו טפח ויליף מכפורת. מה שאין כאן ר' יהודא דאמר הלכתא נינהו אפשר לומר דס"ל דכפורת מזר ילפינן שהוא משהו, מטעם דתפסת מועט וכו', והתם נמי עוביו משהו מהכא ילפינן.
*
תנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח וכו' במאי קמיפלגי וכו' ואי בעית אימא דכולי עלמא יש אם למקרא וכו' ואיבעית אימא דכולי עלמא יש אם למסורת וכו' ואיבעית אימא דכולי עלמא כי אתאי הלכתא לגרע ויש אם למסורת וכו' מר סבר דורשין תחילות ומר סבר אין דורשין תחילות. רב מתנה אמר טעמיה דרבי שמעון מהכא וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר עכ"ל.
י"ל למה נקט הש"ס ר"ש סובר יש אם למקרא וקרינן תלתא פעמים בסוכות בסוכות בסוכת והרי כאן שש וכו', הוי לי' למימר אלא דר"ש סבר דקרינן בסכת בסוכות בסוכות והרי כאן חמשה, חד קרא לגופי' היינו הא דכתיב בסכת תשבו, דאין דורשין תחילות, פשו להו ארבע שלש כהילכתן אתאי הלכתא וגרעתה לרביעית ואוקמא אטפח.
ובהכי הוי מסתלק קושיות תוס' בד"ה ור"ש סבר יש אם למקרא וכו' וז"ל: ועוד דלקמן פסלינן לכ"ע סוכה תחת סוכה מדכתיב בסכת ולא אמרינן יש אם למקרא עכ"ל. איברא אי אמרינן דאף אם נאמר דר"ש סבר דיש אם למקרא אפ"ה קרינן מתחילה בסכת תשבו, וקרא הראשון דאתא לגופי' מסורה וקרי שווין, שפיר יכול ללמוד שפסול לסוכה תחת סוכה מבסכת תשבו כמ"ש.
שניות מדברי סופרים הש"ס דקמפרש פלוגתייהו דר"ש ורבנן בארבעה פנים למקום וארבע מצינו הא שיתא

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

39V
זה אחר זה כסדר כמ"ש ולא אמרינן מדמשני הש"ס דכ"ע יש אם למקרא וקמפלגי אי סככה בעי קרא או לאו סברי כ"ע דהילכתא לגרוע וכ"ע דאין דורשין תחילות, אלא דפליגי בסככה, ומ"ד דסככה נמי בעי קרא פשו להו תלתא, כמו דאמרינן לעיל לפי דעת תלמודא דילן, דא"כ קשה דה"ל לאוקמי אוקימתא דמשני הש"ס דפליגי בדורשין תחילות קודם אוקימתא דפליגי בהלכתא להוסיף או לגרוע, כי היכא דליהוי תלתא בבות הראשונות בחדא מחתא מחתינהו, דבכולהו סברי כ"ע דהלכתא לגרוע וכמ"ש.
ואמינא ליתן טעם לשבח וראי' לדברי הירושלמי דאם אזלינן אחר המקרא וקרינן בסוכות בסוכות בסוכות לית כאן אלא שלש, דאל"כ אלא דאמרינן דאם יש אם למקרא הרי כאן שש, קשה לר"ש דסבר יש אם למקרא למה קרינן תלתא פעמים בסוכות בסוכות בסוכות, לא ה"ל למנקט אלא דר"ש סבר דקרינן בסכת בסוכות בסוכות הרי כאן חמשה, דל חד דקרא לגופי' היינו הא דכתיב בסכת תשבו, ואכתי פשו להו ארבע אליבא דר"ש וכמו שהקשיתי לעיל.
אבל מה דכתבתי לפי דעת הירושלמי סבר ר"ש דיש אם למסורת דל חדא למעלן ופשו להו תלתא והילכתא להוסיף עוד טפח, ורבנן סברי דיש אם למקרא וקרינן בסוכות בסוכות בסוכות הרי כאן שלש ואחת למעלן פשו שתים והילכתא להוסיף עוד טפח. א"כ הוא ליכא למימר בין לרבנן ובין לר"ש שליקרי חד פעם סכת ותרי פעמים בסוכות, דא"כ פשו להו ארבע, והלא כ"ע סבר דהילכתא להוסיף וכמ"ש.
ועיין במהר"ם וז"ל: ואב"א דכ"ע יש אם למקרא וכו'. מקשין העולם הא ע"כ לפי שינויא זה כ"ע ס"ל דבעי חד קרא לגופיה, דאל"כ הרי כאן לר"ש שש, וא"כ לרבנן דאיצטריך חד קרא לגופיה וחד קרא לסככה, א"כ לא פשו כ"א שתים, דהא לא נשאר כ"א חד קרא דסוכות, ואינהו ג' מחיצות בעו, והשתא עדיין לא ידעינן למימר דהלכתא אתיא
40R
להוסיף וא"כ לא נצטרך לרבנן כ"א ב' מחיצות וכו' עכ"ל.
אבל לפי דרכינו לדעת הירושלמי ניחא דכ"ע סברי הילכתא להוסיף, וכ"ע יש אם למקרא, ולית כאן אלא שלש, דל חדא למעלה לסככה, ופשו להו שתים, והלכתא להוסיף עוד טפח. ור"ש סבר סככה לא בעי קרא, והילכתא אתא להוסיף. וא"כ אף דלא פשו לרבנן כ"א שתים, אפ"ה צריכא להו ג' מחיצות, דהילכתא אתא להוסיף עוד טפח אשתים.
ולפי הנחה זו שהנחנו ארבע אמות של הלכה נח דעתינו מה שהוקשו תוספת בד"ה ורבי שמעון סבר יש אם למקרא וז"ל: ועוד אשכחן ר"ע דסבר יש אם למקרא ולקמן בסמוך מכשיר ר"ע סוכה בראש הספינה ומוכח שמעתא משום דקסבר סוכה דירת עראי בעינן, אלמא לא בעי ג' כהלכתן, דחד טעמא הוא כדקאמרי' בההוא שמעתא דרשב"ג דפליג אדר"ע שוין בסוכה דדירת קבע בעינן, א"כ סבר ר"ע יש אם למסורת עכ"ל.
ולפמ"ש אדרבה מוכח דר"ע סבר סוכה דירת עראי בעינן ע"כ ס"ל נמי התם דיש אם למקרא, וקרינן בסכות בסכות בסכות והרי כאן שלש, אחת למעלן לסככה דס"ל סככה בעי קרא כרבנן, ופשו להו שתים, והלכתא להוסיף עוד טפח. דאי ס"ל דיש אם למסורת, הרי כאן ארבע, אע"פ שדלינן חד לגופי', אפ"ה פשו לי' שלשה, וכ"ע הילכתא להוסיף עוד טפח לדופן רביעי, והוא סבר דסוכה דירת עראי בעינן, ע"כ צ"ל דס"ל דאזלינן אחר המקרא כמ"ש.
וכ"ת א"כ אכתי קשה לר"ע מהש שהוקשו תו' בסמוך וז"ל: ועוד קשה הא לקמן פסלינן לכ"ע סוכה תחת סוכה מדכתיב בסכת ולא אמרינן יש אם למקרא עכ"ל. ולפמ"ש מוכח דר"ע סבר יש אם למקרא, בשלומא לר"ש לק"מ דס"ל נמי הכא דיש אם למסורת כמ"ש, לכך פסלינן לקמן סוכה תחת סוכה מדכתיב בסכת, אבל לר"ע דס"ל יש אם למקרא הדרא קושיתינו לדוכתא.
אי משום הא לא תברא דכבר כתבו בעלי תוס' בעצמם ישוב ע"ז דעיין לקמן (דף ט' ע"ב) בד"ה בסכת: ואפילו למ"ד יש אם למקרא מודה דלא לחנם נכתב המסורת
40V
כדפרישית לעיל עכ"ל. וא"כ ר"ע דריש תרווייהו דס"ל יש אם למקרא וסוכה דירת עראי בעינן ומודה דלא לחנם נכתב המסורת, לכך פסלינן לקמן לכ"ע סוכה תחת סוכה מדכתיב בסכת. ובסמוך בתו' אאריך בזה בס"ד.
ואם יעמוד השואל לשאול, דא"כ הוא קשה למה הניחא תו' קושיות זו אליבא דר"ש בתיובתא אף לפי סוגין דתלמודא דילן, הלא אליבי' נמי יש לתרץ כמו דתריצנא אליבא דר"ע דלא לחנם נכתב המסורת וכמ"ש.
כבר הרגיש בזה המהרש"א זצ"ל וכתב ישוב לדבריהם וז"ל: ועוד קשה לקמן וכו', צ"ע דהכא הניחו דבר זה בקושי ולקמן בסמוך כתבו התו' אהך דבסככה ואפילו למ"ד יש אם למקרא מודה דלא לחנם נכתב המסורת עכ"ל. ויש ליישב דהכי קא קשיא להו כיון דהמקרא עיקר ולא דרשינן המסורת אלא משום דלא לחנם נכתב, א"כ כיון דדרשינן ליה לחדא מלתא לפסול סוכה תחת סוכה לית לן למיזל בשום מלתא אחריתא בתר מסורת אלא אחר המקרא שהוא עיקר עכ"ל.
*

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

איך מוטשע זיך אויסצולייענען איין ווארט:
יתיב וסלקא שמעתא דר"י בלי שום נדנד ??? ופרכוס בבי' מדרשא. דער לעצטער אות זעהט אויף ווי א ף.

: 11.png (154.8 KiB) געזען 442 מאל

ראובן איש מהעם · דאנערשטאג יוני 08, 2023 9:11 pm

מתוק לחכי האט געשריבן: ↑ דאנערשטאג יוני 08, 2023 8:53 pm

איך מוטשע זיך אויסצולייענען איין ווארט:
יתיב וסלקא שמעתא דר"י בלי שום נדנד ??? ופרכוס בבי' מדרשא. דער לעצטער אות זעהט אויף ווי א ף.
11.png

וועלעכע עמ' בכת"י?

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

57V
דאס איז א מליצה. די קאנטעקסט פונעם פלפול איז נישט נוגע.

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

אפשר מאכט עס נדנד 'כנף'. אבער פון ווי קומט דער לשון?

מתוק לחכי · פרייטאג מאי 21, 2021 7:39 am

אה. בס"ד געטראפן די זעלבע מליצה שרייבט הגרד"א שנדפסה בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"א ד"ה שאלה מגיסי [לגבי שאלה הנודעת לגבי קידוש הלבנה בליל שבת].
וז"ל שם: וכמו שמעולם לא שמענו שום נדנוד כנף ופרכס בבי מדרשא לומר...
דארף מען יעצט מברר זיין פון ווי דער מליצה קומט.

ראובן איש מהעם · פרייטאג יוני 09, 2023 12:18 am

מתוק לחכי האט געשריבן: ↑ דאנערשטאג יוני 08, 2023 10:39 pm

אה. בס"ד געטראפן די זעלבע מליצה שרייבט הגרד"א שנדפסה בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"א ד"ה שאלה מגיסי [לגבי שאלה הנודעת לגבי קידוש הלבנה בליל שבת].
וז"ל שם: וכמו שמעולם לא שמענו שום נדנוד כנף ופרכס בבי מדרשא לומר...
דארף מען יעצט מברר זיין פון ווי דער מליצה קומט.

עי' רש"י חולין נ"ז ע"ב ד"ה לא

אידישע וועלט פארומס

סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט

Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט