קושיות והערות בשיעור היום - מסכת בבא מציעא
סב: כדתני רב ספרא בריבית דר' חייא, אמר לו הלויני מנה מנה אין לי חיטין במנה יש שאני נותן לך נתן לו חיטין במנה וחזר ולקחן ממנו בכ"ד סלע אסור מפני הערמת ריבית, אבל אם פירות שקל מיניה לבסוף לית לן בה. משום שאין אנו רואים הרבית בעין דפירות צריכים שומה משא"כ כשמחזיר כסף אנו רואים שנתן כ"ה וקיבל שלושים.
רש"י ד"ה ואי הוה ליה חמרא "זוזי" יהיב ליה מעיקרא ופירי שקל מיניה ולא דמי לריבית אבל משקל מיניה זוזי אסור "דדינר זהב" יהיה ליה ושקיל מיניה שלשים.
ולפום ריהטא דברי רש"י צריכים ביאור שמפרש זוזי יהיב ליה מעיקרא. הא לא נתן לו זוזי מעיקרא אלא חיטין.
ונראה לבאר דמה שיש כאן הערמת ריבית דהיינו שאנו רואים כאן צורת הלואה עם ריבית יש לפרש בתרי אנפי.
א) דהלוה לו חיטין בשלושים דינר וכשהוחזר לו החיטין שילם הלואה זו, אלא שעכשיו הלוה לו כ"ה דינר ולבסוף משלם לו שלושים עליהם, שהיינו ההערמת ההלואה והריבית הם הכ"ד האמצעיים והשלושים לבסוף.
ב) שהלוה לו חיטין בשלושים שישלם לו לאחר זמן, ואחר כך כשנותן לו כ"ה דינר והוא נותן לו חיטין שווים שלושים כ"ה מהם הם נגד הכסף שנתן לו עכשיו ועוד חמש על ההלוואה הראשונה ולבסוף נותן לו עוד שלושים נגד ההלוואה הראשונה ויש כאן ריבית.
וז"ל הטור סי' קסג סיעף ג' אמר לחבירו הלוני מנה אמר לו מנה אין לי חיטין יש לי במנה שאני נותן לך ונתן לו חיטין במאה וחזר ולקחן בתשעים דבר זה אסור מפני שנראה כריבית "שנותן לו תשעים והוא מחזיר לו מאה" עכ"ל מבואר שפירוש כמהלך א'
והנפק"מ ביניהם הוא. שלפי המהלך הראשון אם שכשלקח הימנו החיטין באמצע בכ"ה לא לקחן בכסף אלא בפירי כגון שנתן לו יין שוה כ"ה לכאורה ג"כ מותר, דאם כשההלוואה הוא הכסף של אמצע מותר כשנתן פירות לבסוף כמו"כ כשנתן פירות באמצע ומעות לבסוף ג"כ מותר וכן מבואר להדיא במאירי כאן.
משא"כ לפי המהלך השני שההלואה הם החיטין הראשונים דהם פירי ואעפ"כ קאמר הגמ' שאם מחזיר לו מעות אסור נמצא שאנו צריכין פירי בין בתחילה ובין לבסוף להתיר ולא מועיל כלל מה שנתן פירי באמצע וכן הוא ברמב"ן וז"ל ואלו היה לו יין היה מותר "דפירי יהיב בשויו ופירי שקל מיניה" לא מחזה כריבית. מבואר שצריך פירי משני הצדדים.
ולפי זה מובן דברי רש"י זוזי יהיב ליה מעיקרא ופירי שקיל מיניה, דמפרש כהטור דההלוואה הם המעות האמצעיים וסגי כשיש פירי מצד אחד.
רש"י ד"ה ואי הוה ליה חמרא "זוזי" יהיב ליה מעיקרא ופירי שקל מיניה ולא דמי לריבית אבל משקל מיניה זוזי אסור "דדינר זהב" יהיה ליה ושקיל מיניה שלשים.
ולפום ריהטא דברי רש"י צריכים ביאור שמפרש זוזי יהיב ליה מעיקרא. הא לא נתן לו זוזי מעיקרא אלא חיטין.
ונראה לבאר דמה שיש כאן הערמת ריבית דהיינו שאנו רואים כאן צורת הלואה עם ריבית יש לפרש בתרי אנפי.
א) דהלוה לו חיטין בשלושים דינר וכשהוחזר לו החיטין שילם הלואה זו, אלא שעכשיו הלוה לו כ"ה דינר ולבסוף משלם לו שלושים עליהם, שהיינו ההערמת ההלואה והריבית הם הכ"ד האמצעיים והשלושים לבסוף.
ב) שהלוה לו חיטין בשלושים שישלם לו לאחר זמן, ואחר כך כשנותן לו כ"ה דינר והוא נותן לו חיטין שווים שלושים כ"ה מהם הם נגד הכסף שנתן לו עכשיו ועוד חמש על ההלוואה הראשונה ולבסוף נותן לו עוד שלושים נגד ההלוואה הראשונה ויש כאן ריבית.
וז"ל הטור סי' קסג סיעף ג' אמר לחבירו הלוני מנה אמר לו מנה אין לי חיטין יש לי במנה שאני נותן לך ונתן לו חיטין במאה וחזר ולקחן בתשעים דבר זה אסור מפני שנראה כריבית "שנותן לו תשעים והוא מחזיר לו מאה" עכ"ל מבואר שפירוש כמהלך א'
והנפק"מ ביניהם הוא. שלפי המהלך הראשון אם שכשלקח הימנו החיטין באמצע בכ"ה לא לקחן בכסף אלא בפירי כגון שנתן לו יין שוה כ"ה לכאורה ג"כ מותר, דאם כשההלוואה הוא הכסף של אמצע מותר כשנתן פירות לבסוף כמו"כ כשנתן פירות באמצע ומעות לבסוף ג"כ מותר וכן מבואר להדיא במאירי כאן.
משא"כ לפי המהלך השני שההלואה הם החיטין הראשונים דהם פירי ואעפ"כ קאמר הגמ' שאם מחזיר לו מעות אסור נמצא שאנו צריכין פירי בין בתחילה ובין לבסוף להתיר ולא מועיל כלל מה שנתן פירי באמצע וכן הוא ברמב"ן וז"ל ואלו היה לו יין היה מותר "דפירי יהיב בשויו ופירי שקל מיניה" לא מחזה כריבית. מבואר שצריך פירי משני הצדדים.
ולפי זה מובן דברי רש"י זוזי יהיב ליה מעיקרא ופירי שקיל מיניה, דמפרש כהטור דההלוואה הם המעות האמצעיים וסגי כשיש פירי מצד אחד.