אזוי וואו איך האב דאס פריער געזיכט אויפען נעץ, שטעל איך זיך פאר אז עס איז אויך דא אנדערע וואס זיכען עס, אשר ע"כ איז געבליבען אן החלטה אז מיר וועלען עפענעם אן אשכול, העכסענס מארגען וועט עס אראפפארען אין בעיסמענט.
אינעם אויסגאבע "הפעמון" איז פאראן אן אינטערעסאנטער מאמר איבער די חילוק פון די צאל פון די ציין צווישן א איד און א גוי. אז בלויז אידן האבן 32 ציין און גוים האבן אדער ווייניגער אדער מער, געוואנדן לויט עטליכע שיטות. ברענגט ער דארט נאך א מערקווירדיגער פשט אין דעם פסוק, אז ווען אסתר איז גענומען געווארן צו אחשורוש, האט זי געקלערט אז אפשר איז באמת א גוי (זייענדיג א יתומה האט זי געהאט וואס חושש צו זיין), דעריבער האט זי אפגעציילט אירע ציין... ,
וכל מי שצריך רחמים על איזה דבר שהוא צריך להתפלל יקח פנאי לעצמו ביום התענית אסתר ויאמר תחלה מזמור כ"ב בספר תהלים "אילת השחר, ודרשו רז"ל דאסתר היתה נקראת אילת השחר. ואח"כ ישפוך שיחו לפני ה' ויבקש בקשתו ויזכיר זכות מרדכי ואסתר אשר בזכותם יעתר לו הקב"ה ויפתח לו שערי רחמים ותקובל תפלתו ברצון.[קו הישר פרק צז]
די מורא'דיגע ווערטער קומט פון זיין הייליגן רבי'ן דער יסוד יוסף, און אינטערסאנט אז די וועלט ווייסט נאר אז עס שטייט אין קב הישר (וואס גרויסע שטיקער פונעם ספר איז ממש כלשון היסוד יוסף).
די ענין פון זאגן דעם קאפיטיל איז היינט אדער שבת? (סקען זיין אז נאר לענין תענית איז עס מוקדם ווייל מ'קען נישט אין שבת, אבער לגבי די סגולות היום אפשר איז עס שבת)
בקב הישר פרק צ"ז על יום תענית אסתר כתב כי יום זה הוא מסוגל מאוד שיקובל תפלתינו בזכות מרדכי ואסתר, וכל מי שצריך רחמים על איזה דבר שהוא צריך להתפלל יקח פנאי לעצמו ביום התענית אסר ויאמר תחלה מזמור כ"ב בספר תהלים "אילת השחר, ודרשו רז"ל דאסתר היתה נקראת אילת השחר. ואח"כ ישפוך שיחו לפני ה' ויבקש בקשתו ויזכיר זכות מרדכי ואסתר אשר בזכותם יעתר לו הקב"ה ויפתח לו שערי רחמים ותקובל תפלתו ברצון.
פרק כ"ב (א) לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד:
רש"י אילת השחר - שם כלי שיר, ד"א על כנסת ישראל שהיא אילת אהבים הנשקפה כמו שחר (שיר השירים ז י'), ורבותינו דרשוהו באסתר, ומנחם פתר אילת לשון מעוז כמו אילותי לעזרתי חושה (תהלים כ"ב). השחר - לשון שחרית, ומנחם פתר לשון בקור, כמו שוחר טוב יבקש רצון (משלי י"א) וכמו לשחר פניך:
במסכת מגילה (טו, ב) אמרינן דאסתר אמרה מזמור זה, כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה, אמרה אלי אלי למה עזבתני. אחז"ל ביומא דף כ"ט ע"א אמר רב אסי למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים והא איכא חנוכה ניתנה לכתוב קא אמרינן הניחא למאן דאמר אסתר ניתנה לכתוב אלא למאן דאמר אסתר לא ניתנה לכתוב מאי איכא למימר מוקים לה כרבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר. דאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר למה נמשלו תפלתן של צדיקים כאילת לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפלה תפלתן נשמעת. ופרש"י למה נמשלה תפלתן של צדיקים כו' - דהאי שחר לשון תפלה הוא דריש ליה, כמו רוחי בקרבי אשחרך (ישעיה כו), למנצח על התפלה שהיא כאילת, שכל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, בכל שנה ושנה נוסף בה פיצול אחד ע", און דאס איז א געוואלדיגע לימוד בנוגע דער ענין פון תפילה, וואס א מענטש זעהט אמאל אז זיין תפילה איז נאכנישט נתקבל געווארען, דארף ער וויסען אז יעדע תפילה טוט אויף, און עס ברעכט און הימעל טויערן, נאר עסווענט זיך וויפיל טויערען עס זענען דא, וואס זענען מעכב די ישועה, וואס אזוי זעהט מען ביי משה רבינו, אז וואלט ער מתפלל געווען נאך איין תפילה נאך תקט"ו תפילות וואלט ער אריין און א"י און דאס איז דער לשון המאירי, כן לעולם יהא אדם נזהר בתפלה ולהאריך בה ביותר ואפילו רואה עצמו שאין תפלתו נשמעת אל יתייאש הימנה כי ברוב הימים ימצאנה, "וכן אל יחזיק עצמו במכביד ומטריח". אז דער מענטש זאל זיך נישט פילען אז ער איז מטריח כלפי כביכול אים צו בעטען זייינע בקשות פרטיות.
און דרושי הצל"ח למנצח על אילת השחר, לומר כי הלילה יש בו אורה דהיינו אור הלבנה והכוכבים, ואימת היא חושך בעלות השחר אותו שעה אין חושך גדול ממנו, ואז מתגלה אור בוקר, כך הוא הגאולה כשיהיה הגלות בתוקף הצרה, אז הקב"ה נגלה וגואל אותנו. אבער און אנדערע חז"ל זעהן מיר א אנדער פירש אויך זמן אילת השחר ובמדרש מי זאת הנשקפה כמו שחר ר' חייא ור' שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת בית ארבאל וראו אילת השחר שבקעה אור, אמר לו רבי שמעון כך תהיה גאולתן של ישראל מבצבצת ועולה דכתיב (מיכה ד) כי אשב בחשך ה' אור לי. בתחלה היא באה קימעא ואחר כך מבצבצת ובאה, ואחר כך פרה ורבה, ואחר כך מרטבת והולכת, כך בתחלה (אסתר ב) בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה, קימט אויס אז שחר איז דער פינטעלע ליכטיקייט אונעם חשכות קודם בוקר ואבאמת לא סתרי דמצד אחד אין חושך גדול הימנו ומצד שני יש בו הנקודה של אור בוקר, ואפ"ל הטעם האיך שייך שניהם דידוע דאין אור מורגש רק במקום חושך דשרגא בטיהרא וא"כ בזמן אילת השחר יש בו נקודה של בוקר אין האור של הלבנה והכובים מורגש, והוא דבר עמוק ואין להאריך בזה ועיין בתפלה למשה
און דעם ענין פארוואס אסתר איז סוף כל הניסים, קען זיין אז עס שטייט און ספרים אז מיט יעדע נס וואס הקב"ה האט געמאכט איז געווארען א גרעסערער התלות אלקות בעולם, און דאס טוט צוויי זאכען איינס אז מקען פון דעם נעמען חיזוק, אונעם ביטערן גלות, וואס ווי אדור ווערט דער לילה אלס טינקעלער, און דער נס איז אזויי אילת השחר דארט איז די שטערקסטע טינקעלקייט און דארטען וואקסט די ישוע שטייט און דרושי הצל"ח למנצח על אילת השחר, לומר כי הלילה יש בו אורה דהיינו אור הלבנה והכוכבים, ואימת היא חושך בעלות השחר אותו שעה אין חושך גדול ממנו, ואז מתגלה אור בוקר, כך הוא הגאולה כשיהיה הגלות בתוקף הצרה, אז הקב"ה נגלה וגואל אותנו, און די זעלבע מיט די ניסים קען מען נעמען התחזקות, אבער ידער דור ווי טיפער מען גייט דארף מען מער התחזקות, אבער נאך די נס פון אסתר איז סוף כל הנסים ווייל דער נס ברענגט א אמונה און דעס טיפסטען טינקעלקייט א אמונה אפי' און דעם חשכות, און דאס איז מיט דעם וואס יעדער יו"ט און יעדער נס קימט דער ליכטיקייט נאר מיט התבוננות, אבער פורים וווען מען טרינקט און מנעמט אוועק דעם דעת און די נקודה הפנימית שרייט ארויס אהבה לקוב"ה, און פורים לייכט אויף דעם נקודה הפנימית און פון דעם קען מען נעמען חיות אגאנץ יאהר צו מאכען ליכטיג דעם חשכות. (ולפי"ז אפ"ל דברי חז"ל הנ"ל הסותרין דהכוונה בתופו של החושח של אילת השחר מתגלה הנקודה של אור וכמבואר) ועוד אז דער נס פון פורים האט מגלה געווען פאר אידען צו זיכען ניסים בתוך הטבע כמבואר בספרים און אזוינע ניסים איז דא און יעדער דור ולכן איז אסתר סוף עכל הניסים, ווייל ספעלט מער נ ישט אויס, ווייל נאך די מעשה פון מגילה קען מען שוין זעהן היינטיגע ניסים כמובן וזה הלשון בהבני יששכר מאמרי כסלו ובזה תתבונן מה שארז"ל למה נמשלה אסתר לאילת השחר מה אילת השחר סוף הלילה אף אסתר סוף כל הנסים [יומא כט.], והנה איך אפשר לומר סוף כל הנסים הרי הש"י מתנוסס עמנו בכל זמן הן הן גבורותיו ונוראותיו שה אחד בין וכו', אך הוא שהנסים הנהוגים אתנו עד עת קץ המה נסים מלובשים בטבע, והנה גם הנס דאסתר היה בלבישת הטבע מבלי שידוד, אך הוא דהנה לכל המדריגות שונים יש אמצעי ביניהם, כגון בין הדומם לצומח יש אמצעי היינו האלמוג יש בו שני הענינים היינו כח הדומם וכח הצומח, וכן יש אמצעי בין צומח לחי, ובין חי למדבר, וכן לכל הענינים כידוע כל זה, והוא להורות כי אל אחד בראן יוצר אחד יצרן (ולא יאמרו מי שברא זה וכו'), והנה תתבונן כן ג"כ בזה הנס, כאשר הגיע זמן הפסקת הנסים נגלים בשידוד והגיע זמן ההנהגה בנסים נסתרים, הנה הנס דאסתר היה ממוצע, והגם שהיה הנס נסתר מלובש בטבע, עכ"ז היה בו כח נס נגלה כמו בשידוד המערכה, כמו שאין מסתפק בנס הנעשה בשידוד המערכה כי יד י"י עשתה זאת, כמו כן לא היה באפשר להסתפק גם בנס הלזה שיאמר איזה בן דעת שנעשה רק בטבע מבלי השגחת משגיח, רק כל באי עולם הכירו וידעו שהוא בהשגחתו הנפלאה ית"ש: והוא כדמיון שמשלו הקדמונים במשל, פעם אחת חלה איש אחד עד למאד חולי מסוכן, ונתייאשו כל הרופאים ממנו באמרם כי לרפאות חולי כזאת צריכים לסמים הנמצאים באיי הודו זה רחוק אלפים פרסאות מכאן, וסכנת הימים ומדברות אשר יצטרך האדם לנהוג נסיעתו לשם זה כמה שנים ומעולם אין עובר ושב משם לכאן, זאת ועוד אחרת, הגם שכבר היה בנמצא אלו הסמים בכאן אין בנמצא במדינות הללו שום איש חכם ומבין שיהיה יודע איך להתנהג בתיקונם רק לשמע אוזן נשמע שיש בערי אספמיא (רחוק מכאן ט"ו מאות פרסאות) רופא חכם מחוכם במלאכת תיקון הסמים האלה, הנה גם לזה צריך האדם לבלות זמן כמה שנים בסכנות בהליכה וביאה והבאת החכם לכאן, והנה להיות כל הענינים האלה אינם תחת חוק האפשרי להמציאם לכאן כרגע, והחולה ההוא לא נשאר בו רק קוסטא דחיותא ליום או יומים, על כן נתייאשו הרופאים וכל בני ביתו ממנו ואמרו צביתו ליה זוודתא, עודם מדברים בענין הזה והנה קול נשמע איך שבאה ספינה מאיי הודו ובתוכה אותן הסמים שאמרו הרופאים, ותהי לפלא בעיני כל מה זאת עשה י"י דבר שלא נשמע מעולם שתבא לכאן ספינה מאיי הודו שלא כדרך הליכתה ובתוכה אותן הסמים בדוקא אשר לא נראו ולא נשמעו מאותן הסמים במדינות הללו מעולם כי אינם מניחים אותם לצאת ולהוליך למדינה אחרת (להיות הסמים הללו הם כמעט מחיים מתים), עודם תמהים על הדבר והנה איש מבשר שבא לכאן רופא מומחה מערי אספמיא והוא יכול להחיות הנוטים למות והם כמעט קרובים לזיבולא בתרייתא הוא יכול להחיותם על ידי הסמים מאיי הודו, ותהום כל העיר ושפטו כולם אין זה כי אם יד י"י עשתה זאת להמציא רפואה להחולה המסוכן לשעה, הגם שהיה הכל בטבע מבלי שידוד המערכה עכ"ז מי הוא זה ואי זה הוא הכסיל הפתי אשר יגיד במו פיו שהיה המצאת כל הדברים הללו כרגע מבלי השגחת משגיח: כן הוא הענין (אלפי אלפים ורבוא רבואות פעמים ביתר שאת לאין משער) בנידון הנס דאסתר, הגם שהיה הכל בטבע, עכ"ז בהתבונן כל הענינים שנתהוו בהכנה לזה הגם שנהרגה ושתי ועל ידי זה נכנסה אסתר, ויאהב המלך את אסתר ואין אסתר מגדת מולדתה, ונכתב בספר הזכרונות הגדת מרדכי מן בגתן ותרש, ואחר כך בלילה המצטרכת לישועה שהיו נתונים בסכנה גדולה נדדה שנת המלך ויאמר להביא ספר הזכרונות וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי, ונתהווה הדבר בעת וברגע אשר בא המן אל בית המלך לאמר למלך לתלות את וכו', וכל הענינים לאין משער למדקדק בכל דבר שנתהווה הכל ברגע המיוחדת המצטרכת, הנה כל מי שיש לו מוח בקדקדו והוא עודנו במדריגת חי מדבר לא יכול לשפוט שהיה הכל מבלי השגחת המשגיח אשר סיבב כל אלה הענינים להושיע את ישראל, רק בודאי כל מי שהוא עדיין בדעת ישפוט תיכף בשמעו את המעשה אשר נעשה, אין זה כי אם יד י"י עשתה זאת, ונמצא כי הנס הזה הגם שהיה נס נסתר בטבע מבלי שידוד, עכ"ז היה לו גם כן מעלת וסגולת נס הנגלה, כי כל באי עולם הכירו וידעו כי יד י"י עשתה זאת ונתגלה לכל כי הוא ית"ש מנהיג הטבעיים כרצונו וחפצו והשגחתו, והסיבה שנעשה הנס הזה באופן כזה הוא כמו שכתבנו לעיל להיות שהנס הזה היה ממוצע בין הנגלים לנסתרים והיה בו כח ב' הקצוות, היינו שהיה נס נסתר מלובש בטבע בלי שידוד ואעפי"כ היה בו סגולת נס נגלה, וזהו שאמרו רז"ל למה נמשלה אסתר לאילת השחר וכו' אסתר סוף כל הנסים, היינו סוף נסים נגלים והתחלת הנסתרים. עכ"ל הבני יששכר ויש בו הרבה מה ללמוד. דהוא נס לדורות לימוד לנסים הנסתרים ב' אסתר סוף כל הניסים דע"י פורים אפשר להביא הגאולה, כמבוא בבנ"י ובחיד"א, והטעם מה שהוא יום מסוגל ביתר כי מתגלה בו הנקודה הפנימית של ישראל לאחר שנוטלין ממנו השכל המסתיר, והוי כולו אהבה, ונעשה דור שכולו זכאי כי עיקר דין האדם וכן העולם אינה על מעשיו אי עשה יותר מצות או עבירות, רק על מהותו, הדין הוא על מהותו, אם הוא אדם עובד ה' או לאו, והמצות ועבירות הוא א' מאופנים שדנים את זה ויש לזה הרבה מקורות, וא' מהם הוא הרמב"ם דע"י מצוה אחד בשלימות הוא בן עוה"ב וקונה עולמו בשעה אחת, והטעם כי אי אפשר לעשות אפי' מצוה אחד בשלימות אי לאו שמהותו טוב, ובפורים מסירין כל המחיצות ומניעות וטרדות הזמן ואינו מרגיש בשועבד מלכיות ומתגלה הנקודה שכולה טוב, והוי דור שכולו זכאי וממילא יבא הגאולה, ואפ"ל עוד ואין להאריך עכ"פ זה מבואר דאסתר סוף כל הניסים
מספר יערת דבש ביאור הענין דישראל נמשל לאילה שרחמה צר וחביבה על בעלה כך ישראל ואסתר וז"ל וזה ענין ישראל, כי אמרינן (סנהדרין צז ע"ב) אם אין ישראל עושים תשובה אינם נגאלים, מה עשה הקב"ה, מעמיד להם מלך צר כהמן, ומתוך צרה עושים תשובה. וזה הנמשל, כי רחם של ישראל צר להוליד תולדות של צדיקים תורה ומעשים טובים ותשובה, כי בעו"ה אפס עצור ועזוב, ועל זה אמר הנביא [מ"ב יט, ג] באו בנים עד משבר וכח אין ללידה, והיינו להוליד בתשובה הגאולה והישועה. מה עשה הקב"ה, מזמין לנו נחש, היינו מלך כהמן, שנושך אותנו ומכאיב אותנו, עד שעל ידי כך חוזרים בתשובה, ומזה הולידה והצמיחה צמח צדקה וישועה לישראל, וזהו ענין אילה, ולכך המשיל דוד כנסת ישראל לאילה. וכן היה במשה, כי משה אמר והן לא יאמינו וכו', כי ראה משה שאין הדור זכאים, כמו שנא' [יחזקאל טז. ז] שערך צמח וכו' ואת ערום ועריה, מתורה ומעשים טובים, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח מעכו"ם שנדבקו בהם, ואם כן היה קשה למשה ולזקני הדור להאמין שיהיה יום פקידה, כי חלילה אל לא יעות משפט, כיון שאין ישראל זכאים לכך