Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט
דף י' ע"א
90R
ברש"י ד"ה הכי גרסינן וכו': פשיטא וכו', ולא גרסינן בהא סיומא וכגון דקיימא עליונה למעלה וכו'.
ונראה דהגירסא צריך להיות, פעמים התחתונה כשירה והעליונה פסולה, וכגון שהתחתונה צילתה מרובה מחמתה, והעליונה חמתה מרובה מצילתה, וקיימא עליונה מקצת סכך בתוך ך' ומקצת סכך למעלה מך'.
דעיין במסכת עירובין (דף ג' ע"א) וז"ל: מקצת קורה בתוך עשרים ומקצת קורה למעלה מעשרים, מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים וכו', אמר רבה בסוכה כשירה במבוי פסול וכו', מ"ש וכו'. רבא אמר זה וזה כשר חלל סוכה תנן, חלל מבוי תנן עכ"ל.
ואי איישר חילי ה"א לקיים הגירסא, לפי מה שכתבתי לעיל דר' ירמי' מתרץ אליבא דרבא הא דאמר רבא אבל האילן חמתה מרובה מצילתה כשירה, כשהסוכה צילתה מרובה מחמתה, ורבא הוא דאמר אם מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מך' כשר. וא"כ ה"פ, פשיטא מהו דתימא דנגזור דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, דזמנין התחתונה חמתה מרובה מצילתה, ועם מקצת סכך למעלה מעשרים צילתה מרובה מחמתה, ולא אסיק אדעתיה למפסל התחתונה משום צירוף פסול, קמ"ל דלא גזרינן.
*
שם: כמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא התחתונה פסולה, אמר רב הונא טפח וכו'.
כבר מלתי אמורה דמש"ה לא קמפרש הש"ס נמי כמה יהא בין סוכה לאילן, כדי לישב דבר רבא דמפרש המתני' דאמר לא שנו אלא באילן שצילתה מרובה מחמתה, לכאורה קשה אם סוכה שתחת סוכה פסול, דהטעם משום בסוכות תשבו ולא בסוכה שתחת סוכה, מכ"ש בסוכה שתחת האילן דפסולה, דהוא נמי משום מחובר, דאטו משום דאית בה פסול אחרינייתא יהי' כשירה, ולא הל"ל אלא סוכה תחת סוכה. אלא הוא הדבר אשר דברנו
90V
דמש"ה נקט נמי העושה סוכתו תחת האילן, להורות דוקא גבי סוכה תחת סוכה אם בציר מטפח כשירה לדעת ר"ה דחד סוכה היא, וכן לר"ח ולרבה בר רב הונא ולשמואל, למר כדאית לי' ולמר כדאית לי'. משא"כ העושה סוכתו תחת האילן, דפסול נמי משום מחובר, אפילו בציר מטפח פסולה. מש"ה קא מפרש הש"ס כמה יהא בין סוכה לסוכה, משא"כ בין סוכה לאילן אפילו בציר מטפח פסולה.
*
שם: רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ארבעה וכו', ושמואל אמר עשרה, מאי טעמא דשמואל כהכשרה כך פסולה, מה הכשרה בעשרה אף פסולה בעשרה. תנן רבי יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה וכו', אלא לאו מאי אין דיורין כל שאינה ראויה לדירה, והיכי דמי דלא גבוה עשרה, מכלל דתנא קמא סבר אף על פי שאינה ראויה לדירה פסולה עכ"ל. פירש"י: וקשיא לשמואל מדרבנן עכ"ל.
איכא למידק מאי מקשה הש"ס מרבנן אדשמואל, דלמא שמואל כר"י ס"ל. ואי דקשיא למה שביק רבנן וספק כר"י, ה"ל להש"ס לאקשוייא כמו כן לרבה בר רב הונא, דהוא בר פלוגתי' דשמואל דהכא, והוא פסק לקמן נמי כר"י. דעיין לקמן (דף י"א ע"א) וז"ל: דרש רבה בר רב הונא מותר לישן בכילה בסוכה, אעפ"י שיש לה גג, אע"פ שגבוה עשרה. כמאן כר"י דאמר לא אתי אהל עראי ומבטל אוהל קבע וכו'. ואם כן מאי קמקשה הש"ס אדשמואל מרבנן, דלמא כר"י סבירא לי'.
ונ"ל ליישב דכד עיינת לקמן ריש פרק הישן [דף כ' ע"ב] וז"ל: הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חבותו. והא ליכא עשרה, תרגמא שמואל במטה גבוה עשרה. ועיין בתו' בד"ה הישן תחת המטה וז"ל: בגמרא מוקי לה שמואל
91R
בשגבוה עשרה, דפחות מכאן לא חשיב אהל להפסיק, ומצינן למימר דשמואל לטעמיה דמכשיר בפרק קמא תחתונה כשאין בעליונה עשרה עכ"ל. ואם כן מקשה הש"ס שפיר אדשמואל מרבנן, דליכא למימר דשמואל כר"י סבירא לי', אבל רבנן סברי אפילו פחות מעשרה, הלא הוא מפרש אליבי' במטה גבוה עשרה, משמע דרבנן סברי דלא חשיב אוהל בלא עשרה, והכא קאמרי רבנן אעפ"י שאין גבוה עשרה נמי פסולה.
ועל ר"ה דמפרש אליבא דרבנן דטפח חשיב אוהל, וכן לרב חסדא ולרבה בר רב הונא דמפרשי ד' טפחים חשיב אוהל, ליכא להקשות מהא דמתרץ הש"ס לקמן אליבא דרבנן בשמטה גבוה עשרה, דמשמע דבציר מעשרה לא חשיב אהל, דעיין בתוספת לקמן בד"ה הישן תחת המטה וכו' וז"ל: בגמרא מוקי לה שמואל בגבוהה עשרה, דפחות מכאן לא חשיב אהל להפסיק. ומצינן למימר דשמואל לטעמיה דמכשר בפרק קמא תחתונה כשאין בעליונה עשרה, אבל לאינך אמוראי דפסלי משום דעליונה חשיבא אהל אף על פי שאינה גבוהה י', הוא הדין דחשיב אהל להפסיק עכ"ל. וא"כ ליכא להקשות מהא דמתרץ הש"ס גבוהה עשרה דמשמע דפחות מכאן לא חשיב אוהל להפסיק, וקשיא על ר"ה ור"ח ורבה בר רב הונא, משום דבאמת שמואל מתרץ גבוהה עשרה, משא"כ לאינך אמוראי באמת אפילו פחות מכאן לא חשיב אוהל להפסיק.
איברא עדיין לא יצאנו מידי הרהור, מאי מקשה הש"ס אדשמואל מהא דאמרינן במערבא האי אם אין דיורין דקאמר ר"י לאו בשאין גבוהה עשרה, אלא אם אין התחתונה יכול לקבל כרים וכסתות כשירה,
91V
מכלל דרבנן אפילו אם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה פסולה, וקשיא לשמואל מרבנן, מאי מקשה דלמא שמואל כר"י סבירא לי' דמכשר אם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה.
ואם נפשך לומר מאי מקשה הש"ס לעיל, תנן ר"י אומר אם אין דיורין בעליונה התחתתונה כשירה, מאי אין דיורין דקאמר ר"י וכו', אלא לאו בשאין גבוה עשרה, מכלל דתנא קמא סבר אפילו בשאין גבוה עשרה פסולה, וקשיא לשמואל מרבנן, מאי מקשה דלמא שמואל כר"י סבירא לי'. אף אתה אמור לו כדכתבנו לעיל מדשמואל גופי' מקשה הש"ס, דשמואל מתרץ לקמן מדרבנן במטה גבוה עשרה, דמשמע דפחות מכאן לא חשיב אוהל להפסיק, והא אמרי רבנן אפילו אם אין גבוה עשרה מפסלה רבנן. משא"כ הא דמקשה הש"ס במערבא, דמפרשי האי אם אין דיורין דקאמר ר"י בשאין יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה, ורבנן אפי' בשאין יכולה לקבל כרים וכסתות פסול, וכאן נראה לשום על לב מאי קמקשה הש"ס דלמא שמואל כר"י סבירא לי'.
ולקמן בביאור דברי רש"י בד"ה ופרכינן וכו' וה"ה לשאינו גבוהה עשרה וכו' יתיישב נמי קושיא זו.
*
שם: מכלל דתנא קמא סבר אע"פ דאינה ראויה לקבל פסולה, א"ב דיכולה לקבל ע"י הדחק עכ"ל.
יש להקשות דה"ל להש"ס לתרץ בקיצור על הא דמקשה הש"ס לעיל מיני' היכי דמי שאין גבוה עשרה, ה"ל לשנות דאיירי שהסוכה יו"ד ע"י הדחק. דעיין לעיל (דף ד' ע"א) וז"ל: היתה גבוהה עשרה טפחים והוצין יורדין לתוך עשרה, סבר אביי למימר אם חמתם מרובה מצלתם כשרה. אמר ליה רבא הא דירה סרוחה היא ואין
92R
אדם דר בדירה סרוחה עכ"ל. לפי זה ה"ל לתרץ נמי הא דאמר ר"י אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשירה, כשהסוכה גבוהה עשרה ע"י הדחק, דרבנן סברי אעפ"י שאינה גבוהה עשרה אלא ע"י הדחק, אפ"ה שם סוכה על העליונה למפסלא התחתונה משום סוכה תחת הסוכה. ור"י סבר כיון דע"י הדחק הוא, לאו שם סוכה על עליונה למפסלא התחתונה משום סוכה תחת סוכה.
ונ"ל ליישב דעיין באשרי [סט"ו] וז"ל: סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה, ורבי יהודה אומר אם אין דיורים בעליונה אף התחתונה כשרה וכו', ור"י לטעמיה דבעינן דירת קבע, ורבנן נמי לטעמייהו. וזהו מה שכתב הרב אלפסי למעלה (סימן א) סוגיא דשמעתין דסוכה תחת סוכה מוכח כרבא דמפרש טעמא דמתני' משום דירת עראי, דבמתני' דהכא פליגי נמי בהכי עכ"ל.
לפי זה אין מקום לומר דאיירי כשהסוכה עשרה ע"י הדחק, ורבנן דפסלי כשאין גבוהה עשרה ע"י הדחק סבר כאביי, הלא רבא אמר הטעם דלמעלה מעשרים פסלוהו רבנן משום דסוכה דירת עראי בעינן.
וא"כ רבא דמפרש טעמא בדרבנן דסוכה דירת עראי בעינן, אפ"ה סבר אם הוצין יורדין לתוך יו"ד פסולה, לפי זה א"א לומר רבנן דפסלי בהוצין יורדין סובר כאביי דמכשרי לעיל בהוצין, הלא שמואל אמר כהכשירה כך פסולה, ורבנן סברי דסוכה דירת עראי בעינן כדמפרש רבא טעמייהו, ורבא פוסלין בהוצין יורדין לתוך עשרה. אלא וודאי דרבנן פוסלה הוצין יורדין לתוך עשרה כיון דהוא דירה סרוחה גרוע מדירה ע"י הדחק, ומקשה שפיר מרבנן. וצריכי לתרץ כדמתרץ הש"ס כי אתא רב דימי וכו'.
92V
איברא אי קשיא הא קשיא, דעיין לקמן בסוגיוס הש"ס: הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו וכו'. אמר ר"י נוהגין היינו ישנים תחת המטה בסוכה וכו'. והא ליכא עשרה, תרגמא שמואל במטה דגבוה עשרה. ועיין בתוספת בד"ה הישן תחת המטה וכו' וז"ל: בגמרא מוקי לה שמואל בגבוהה עשרה, דפחות מכאן לא חשיב אהל להפסיק. ומצינן למימר דשמואל לטעמיה דמכשר בפרק קמא תחתונה כשאין בעליונה עשרה עכ"ל. ואם כן ר"י דאמר נוהגין היינו דישנים תחת המטה אפילו בגובהה עשרה דדירה מרווח בעינן. ובסוגיות הש"ס דהכא מייתי הש"ס וז"ל: תנן ר"י אמר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשירה, מאי אין דיורין וכו', אלא לאו בשאין גבוה עשרה וכו'. וא"כ משמע מכאן דאם גבוה עשרה וודאי פסולה אפילו אליבא דר"י. וא"כ קשיא הלא שמואל מתרץ הכי אליבא דרבנן במטה דגבוהה עשרה, ופסולה דחשיב אהל להפסיק, וא"כ ר"י דקאמר כשירה אפי' בשגבוהה עשרה, דלא חשיב אוהל להפסיק אלא למעלה מעשרה. והכא קמפרש הש"ס אליבא דשמואל הא דקאמר ר"י אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשירה דלא גבוה עשרה, משמע באם דגבוהה עשרה לכולי עלמא פסולה, וא"כ תרתי דסתרי אהדדי.
וצ"ל וודאי עשרה לר"י נמי לא חשיב אוהל להפסיק, והא דמפרש הש"ס הכא דלא גבוהה עשרה דמשמע דגבוהה עשרה לכולי עלמא פסולה, ה"פ דבעינן עשרה מרווחת, דעיין במלחמות ה' (דף של"ו ע"ב) וז"ל: ובפירושי רבינו חננאל ז"ל מצינו כלשון הזה, ודייקינן מדברי ר' יהודה דקתני אם אין דיורין וכו', וקשיא לשמואל, ושנינן אין ראויה לדירה מרווחת, אבל ראויה לדירה ע"י הדחק, דעשרה טפחים דירה ע"י הדחק היא עכ"ל. וא"כ לא קשה מידי דוודאי ר"י סובר
93R
אם גבוהה עשרה טפחים נמי כשירה, דבעינן דירה מרווחת, ולכך לקמן מתרץ שמואל בדרבנן במטה דגבוה עשרה, דרבנן אפילו בגבוהה עשרה דדירה ע"י הדחק אפ"ה פסלי רבנן דחשיב אוהל להפסיק, ור"י דבגבוהה עשרה כשירה דלא חשיבא אולה להפסיק דבענין דירה מרווחת.
איברא אנחת לן חדא ואקשת לן חדא, הוי לי' לתרץ הש"ס לעיל על הא דמקשה ממתני' דקתני ר"י אומר אם אין דיורין בעליונה תחתונה כשירה, והיכי דמי דלא גבוהה עשרה, מכלל דתנא קמא סובר אפילו בשאין גבוה עשרה, וקשיא לשמואל מרבנן. דיש לומר דלמא שמואל דמפרש אליבא דרבנן כהכשירה כך פסולה, פי' מה הכשירה בעשרה ע"י הדחק ולא מרווחת, ורבנן נמי הכי אמרי. ור"י דאמר אם אין דיורין בעליונה ה"פ דבעינן דירה מרווחת ועשרה דירה ע"י הדחק כאשר באמת הכי מיישב ר"ח ז"ל.
ויש לומר דבאמת הא דמתרץ הש"ס איכא בינייהו ע"י הדחק, אדלעיל נמי קאי, לתרץ הא דמקשה ממתני' דקתני ר"י אומר וכו', אחת דיבר ושתים זו שמענו.
ובזה יובן הא דמפרש רש"י בד"ה ופרכינן וכו' סוף סוף ש"מ דרבנן לית להו לדשמואל וה"ה לשאינה גבוהה וכו' עכ"ל. לכאורה קשה הלא הש"ס מתרץ לעיל דבלא יו"ד כולי עלמא מודה דכשירה, כדמפרש רש"י בד"ה כי אתא רב דימי וכו': לאו בשאין גבוהה יו"ד קאמר, דא"כ לת"ק נמי כשירה וכו' עכ"ל. וא"כ היאך מפרש רש"י וה"ה לשאין גבוהה וכו'. דבאמת אדלעיל נמי קאי.
וראה מתוך דברי
93V
הש"ס, מדמתרץ כי אתא רב דימי וכו', ומקשה עלה מכלל דתנא קמא סבר דאע"פ דאינה ראויה לקבל נמי פסולה, והאיך מתרץ הש"ס בתירוצו דעדיין דלדידי' גופי' יש להקשות כמו אדלעיל. אלא הש"ס לתרץ שמואל קאתי דאימא מילתא דשוויי לתרווייהו, דקתני במערבא וכו', וא"כ קשה מכלל וכו', וצריכי לתרץ איכא בינייהו דע"י הדחק. לפי זה אמתני' נמי לא קשה מידי אשמואל דקתני ר"י אומר אם אין דיורין בעליונה וכו', משום דבעינן מרווחת, ומש"ה קמכשר ר"י אם אינה דירה מרווחת לרבנן דפסלי, דדירה ע"י הדחק שמה דירה.
לפי זה מיושב מה שהקשיתי לעיל אהא דמקשה הש"ס מערבא דלמא שמואל כר"י סבירא. יש לומר דוודאי אמערבא לחוד יש ליישב שפיר דשמואל כר"י סבירא, משא"כ לתרץ נמי הא דמקשה הש"ס לעיל ממתני' דקתני ר"י אומר אם אין דיורין בעליונה וכו', ועל זה ליכא לתרץ דשמואל כר"י סבירא, דמשמואל גופי' מקשה הש"ס, מדמתרץ שמואל לקמן בפרק הישן אליבא דרבנן במטה דגבוהה עשרה, דמשמע דפחות מכאן לא חשיב אוהל להפסיק, והכא אמרי רבנן דבשאין גבוהה עשרה נמי פסולה כאשר הארכתי לעיל, וצריכי לתרץ כדמתרץ הש"ס דע"י הדחק, ועדיפא לי' לתרץ מילתא דשווייא לתרווייהו על הא דמקשה הש"ס ממערבא וממתני'.
*
עוד שם: כמה יהא בין סוכה לסוכה ותפסל התחתונה, אמר ר"ה טפח וכו', ור"ח ורבה בר רב הונא אמרי ד' טפחים, ושמואל אמר עשרה
94R
וכו'.
עיין בהרי"ף (דף של"ו ע"א) וז"ל: וכמה יהיה בין סוכה לסוכה ותפסל התחתונה, אמר רב הונא טפח, ושמואל אמר עשרה, רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי עד ד' טפחים. והלכתא כרב חסדא ורבה בר רב הונא דדייקא ממתניתין כוותייהו, דקתני רבי יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה ופרשינן אם אין ראויין לדירה, מכלל דת"ק אף על פי שאינה ראויה לדירה, ומאי היא דלית בה עשרה, התחתונה פסולה עכ"ל.
ועיין לקמן ריש פרק הישן וז"ל [הרי"ף]: הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו וכו', תרגמא שמואל במטה דגבוהה עשרה טפחים, דכיון דגבוהה עשרה שהוא שיעור סוכה, נעשית כסוכה בתוך סוכה, ולפיכך לא יצא ידי חובתו עכ"ל.
וא"כ מדמפרש הכא במטה גבוהה עשרה נעשית כסוכה בתוך סוכה, משמע דסוכה אינה פסולה אלא כשהיא גבוהה עשרה כדעת שמואל. ולעיל פסק כר"ח ורבה בר רב הונא דאמרי ד' טפחים נמי חשיב.
ונ"ל ליישב דעיין בהמאור הגדול בדף הנ"ל וז"ל: ג' מחלוקת נאמרו כאן, ומסתברא כר"ח ורבה בר רב הונא וכו' וכל זה לא צריך תלמוד, אע"פ שלא הזכירו הרי"ף ז"ל עכ"ל.
ואם נפשך לומר הלא הוא לפנינו דהרי"ף פסק כר"ח ורבה בר רב הונא, ואמאי קאמר המאור הגדול אע"פ שלא הזכיר הרי"ף ז"ל, והגירסא שלפנינו לא הי' לפניהם המאור הגדול ומלחמות ה'. וצ"ל דבאמת דהרי"ף לא פסק אלא כשמואל, ומש"ה מפרש לקמן דהישן תחת המטה בסוכה פסול בשגבוהה עשרה דנעשית כסוכה בתוך סוכה, דאינה פוסלה אלא כשגבוה
94V
עשרה ודלא כר"ח ורבה בר ר"ה.
ולפי זה מיושב בטוב טעם ודעת הא דמקשה בעל מלמות ה' (בדף של"ו ע"א) וז"ל: אמר הכותב וכו', אולי לכך השמיטה רבינו ז"ל, שסתם סוכה בתוך סוכה ביש בה עשרה משמע, וכדאמרי במערבא עכ"ל.
ולפי מה שכתבתי מפרש שסתם סוכה בתוך סוכה כשיש בה עשרה, לקמן דמפרש דהישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו במטה דגבוהה עשרה, ומדמה לה דהוא כנעשית סוכה בתוך סוכה, משמע דסתם סוכה בתוך סוכה כשיש בה עשרה. ואם כן סמך הרי"ף על הא דמפרש לקמן דהישן תחת המטה בסוכה בגבוהה עשרה, ומדמה לסוכה בתוך סוכה, משמע דסתם סוכה בתוך סוכה בשגבוהה עשרה, ובא זה ולמד על זה, דסתם סוכה בתוך סוכה בשגבוהה עשרה כדעת שמואל, ודלא כר"ח ורבה בר רב הונא.
*
95R
במתני': פירס עליה סדין וכו' או שפירס על גבי הקינוף פסולה וכו'.
עיין בתוספת י"ט (פרק הישן משנה א') וז"ל: הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו, ר"י אומר נוהגין היינו שהיינו ישים תחת המטה לפני הזקינים ולא אמרו לנו דבר. פירש הר"ב דקסבר לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע, דר"י לטעמיה אזיל דסבירא ליה בריש פ"ק דסוכה דירת קבע בעינן. וצ"ע דלא פליג רבי יהודה בקינוף דמשנה ג' דפ"ק. ובגמרא [שם] איתא דר"י ס"ל בכילת חתנים דמותר לישן בה אף על פי שיש לה גג. ואף על פי שגבוה עשרה. מהך טעמא דהכא. דלא אתי כו'. ואף על גב דאיכא נמי התם לעיל מההוא דקינוף מיקרי קביעה לגבי כילה. מיהו לגבי סוכה ודאי דלא מיקרי קביעה דלא עדיף ממטה דמיטלטלת והכי נמי קינופים עכ"ל.
והנה עיין תחת עיון ליישב הקושיא שהניח הרב תוספת י"ט בצ"ע דע"ש בריש פרק הישן וז"ל: ר"י אומר נוהגין היינו שהיינו ישים תחת המטה לפני הזקינים ולא אמרו לנו דבר וכו'. ולפי זה אין מקום לקושי' התי"ט דוודאי אי הוה ר"י פליג בפירוש את"ק דת"ק אוסר לישן תחת המטה ור"י מתיר, שפיר מקשה התוספת י"ט דהוי לי' להקדים ולפלוג נמי בקינופים, משא"כ השתא דר"י לא אתי לפלוג את"ק אלא מכח המעשה דהי' ישן תחת המטה בפני הזקים ולא אמרו לו דבר ומדשתקו רבנן ולא מיחו בידו ש"מ דניחא להו ומפני שהדעת זקינים הימנו נוחו מסקינן דמותר לישן תחת המטה, א"כ מאי מקשה התי"ט לפלוג נמי ר"י בקינופים הלא במטה עצמה לא פליג ר"י אתנא קמא אלא מהאי דלא מיחו לו הזקינים לישן תחת המטה ומעשה שהי' בישן תחת המטה הי' ולכן מביא האי דר"י בריש פרק הישן ובמאת י"ל דגם בקינופים התירו הזקינים איברא מעשה שהי' בישן תחת המטה הי'.
*
שם: אבל פורס הוא על גבי נקליטי.
עיין בתלמוד הירושלמי (ריש פרק הישן) וז"ל: תמן תנינן אבל פורס הוא ע"ג נקליטי המטה, וכא הוא אומר הכין. אמר רבי אליעזר תמן הוא וטליתו תחת הסוכה
95V
ברם הכא הוא וטליתו תחת המטה עכ"ל.
ולפי תלמודא דידן מיושב קושי' הירושלמי הן ללישנא קמא דשמואל והן ללישנא בתרא דשמואל. לישנא קמא דשמואל איירי הא דמותר לישן תחת נקליטי המיטה באינה גבוה עשרה, והא דהישן תחת המטה דלא יצא איירי בגבוה עשרה. וללישנא בתרא דרב יהודא אמר שמואל חילוק ידענא, דהא דמתיר איירי באין לה גג, והא דישן תחת המטה בשיש לה גג, דבנקליטי המטה אין שם גג. וא"כ בין ללישנא קמא דמחלק שמואל בין גבוה עשרה או לא, והן ללישנא בתרא דמחלק בין יש לה גג לאין לה גג, מיושב בטוב טעם ודעת, דחילוק ידענא בין נקליטי המטה לתחת המטה.
ועיין בירושלמי בשמעתתין שמיישב נמי קושייתו מה שמקשה ריש פרק הישן וז"ל: אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה, ר' ביבי בשם ר' יוחנן, שכן הוא עושה חלל באצילי ידיו עכ"ל. נ"ל דרב ביבי מיישב קושי' מ"ש נקליטי המטה מתחת המטה, ומיישב דנקליטי שהוא עושה חלל באצילי ידיו, משא"כ בתחת המטה ולכך לא יצא.
ועיין בהרי"ף בשמעתתין שמפרש דברי הירושלמי וז"ל: פירש כשם אם הגביה אדם את זרועתיו כשהוא שוכב תחת הסדין, ונעשית הסדין עליו כאוהל אין בכך כלום, כך אלו שני נקליטין שבאמצע המטה כמו זרועותיו הן חשובין ואין בכך כלום עכ"ל.
*
שם בגמרא: אמר רב חסדא לא שנו אלא מפני הנשר, אבל לנאותה כשירה וכו'.
עיין בתלמוד ירושלמי וז"ל: אמר ר' יוסי לא אמרו אלא מפני הנשא הא שלא מפני הנשר כשירה עכ"ל.
וי"ל דר' יוסי מתכוין להיות סעד וסמך לדברי רב חסדא הנ"ל, דדוקא מפני הנשר פסולה, אבל לנאותה כשירה.
*
96R
שם: אמר רב חסדא לא שנו אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשרה. פשיטא מפני הנשר תנן, מהו דתימא הוא הדין דאפילו לנאותה והאי דקתני מפני הנשר אורחא דמילתא קתני קא משמע לן. לימא מסייע ליה סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין וכו'.
תוספת בד"ה פירס עליה סדין מפני החמה: כתוב בתשובת הגאונים הא דקתני פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה היכא דחמתה מרובה מצלתה בלא סדין, אבל אם יש צלתה מרובה מחמתה כשרה ואין הסדין פוסלתה. והיינו כמו שפירשתי לעיל דאין מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, כיון דבלא פסול צלתה מרובה עכ"ל.
אמור מעתה הא דאמר רב חסדא ל"ש אלא מפני הנשא אבל לנאותה כשירה וכו', איירי בסוכה עצמה חמתה מרובה מצילתה והאי נוי' סוכה גורם ועיקר שיהי' צילתה מרובה מחמתה וכשירה. דאס"ד שסוכה עצמה צילתה מרובה מחמתה, א"כ אפי' מפני הנשר כשר כפי' תשובת הגאונים הנ"ל, דאי צילתה מרובה מחמתה אין הסדין פוסלתה כנ"ל.
לפי"ז איכא למידק למאי דאמר הגמרא לימא מסייע לי' סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצויירים ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקין ורמונים אסור להסתפק ממנו עד מוצאי יו"ט האחרון של חג וכו', ומשמע דסוכה עצמה כשירה. וקתני מיהא סדין, ומיני' תסתייע דכשירה, ולפי הנ"ל משום הא לא תסתייע, דהתם איירי בצילתה מרובה מחמתה, כלישנא דהברייתא בצחות לשונו סיככה כהלכתה דייקא, והיינו צילתה מרובה מחמתה, ובשביל כך סוכה כשירה שצילתה מרובה מחמתה בלא סדין. משא"כ הא דאמר רב חסדא דדוקא מפני הנשר פסולה אבל לנאותה כשירה, איירי דחמתה מרובה מצילתה כפי' תשובת הגאונים הנ"ל, וא"כ מן הראוי להתבונן ולעמוד על אופיות הגמ' מסיככה כהלכתה וכו' וכו'.
ותו איכא למידק לפי מה דאמר הגמרא לקמן: מנימין עבדיה דרב אשי איטמישא ליה כתונתא במיא
96V
ואשתטחא אמטללתא, אמר ליה רב אשי דלייה דלא לימרו קא מסככי בדבר המקבל טומאה וכו'. והאי סוכה ע"כ סוכה כשירה דהוי צילתה מרובה מחמתה, דאלת"ה אלא דסוכה בלא כתונת חמתה מרובה מצילתה, מאי קאמר ר' אשי דלי' דלא לימרו וכו', תיפוק לי' הלא אי דלי' לכתונת נמי פסולה דחמתה מרובה מצילתה. אלא צריך לומר דאף בלא כתונתא הוי צילתה מרובה מחמתה, ודרך ארעי אשתטחא כתונת עלוי', ולפי פי' הגאונים הנ"ל אי סוכה צילתה מרובה מחמתה כשירה אפי' מפני הנשר, א"כ למה אמר ר' אשי דלי' דלא לימרו קא מסככי' בדבר המקבל טומאה, ולפי הנ"ל יאמרו נא הלא סוכה צילתה מרובה מחמתה בלאו הכי, ומאי איכפת לי', דכי היכי דמכשר אפי' מפני הנשר אי צילתה מרובה מחמתה, א"כ אף כאן לישרי' לאשתטחא כתתונת אמטללתא.
ואם נפשך לומר פן ואולי יאמרו נא הבריות דהסוכה חמתה מרובה מצילתה והוי מסכך בדבר המקבל טומאה, א"כ לפי תשובת הגאונים דמכשיר אי צילתה מרובה מחמתה אפי' מפני הנשר לסכך, א"כ ה"נ יאמרו דהסוכה חמתה מרובה מצילתה ומסככה בדבר המקבל טומאה, אלא על כרך צריך לומר דליכא למיחש להא, וא"כ הקושי' הדרא לדוכתא ונצבו כמו נד.
ועיין בהרא"ש מה שמשיג על תשובת הגאונים וז"ל: וקשה לי לפי פי' הגאונים מאי שנא לנאותה דכשירה אפי' לנאותה פסולה אם חמתה מרובה מצילתה, ואם צילתה מרובה מחמתה אפי' מפני הנשר נמי כשירה עכ"ל.
ועיין בהר"ן וז"ל: ואומר ר"ת ז"ל דסוכה שהיא מסוככת כהלכתה שוב אינה נפסלת אפילו משום סוכה שתחת האילן דמוכח לה מדתנן לקמן הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסכך על גבה פסולה דמשמע דדוקא בשקדם האילן לסוכה אבל קדמה סוכה לאילן תו לא
97R
מיפסלא ולפיכך פירש מתני' דהכא דפירש עליה סדין כשהסדין מסייע להכשר הסוכה וליכא למימר דמתני' בשחמתה מרובה מצלתה מיירי דא"כ מאי קמ"ל. ועוד דדומיא דפורס ע"ג הקנוף קתני דמיירי בשצלתה מרובה מחמתה. לפיכך הוא ז"ל פי' פירס עליה סדין כדי שלא תתייבש מפני החמה ותהא חמתה מרובה מצלתה וכו' עכ"ל.
ומעתה חל לעלינו חובת ביאור להבין תשובת הגאונים.
*
שם בתוס' ד"ה פירס עליה סדין מפני החמה וכו': אבל לפירוש הקונטרס קשה דלמה יפסל מפני שמגין על האדם מפני החמה ומן הקיסמין מאי שנא מלנאותה ועוד מצינו לקמן פרק הישן (דף כז:) בר' יוחנן ברבי אילעי כשהגיעה חמה למרגלותיו עמד ופרס עליו סדין עכ"ל.
לכאורה איכא למידק דכי עיינת לקמן בגמרא (דף ך"ז ע"ב) וז"ל: תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי וכו', הגיע חמה למרגלותיו של רבי אליעזר נטל יוחנן סדין ופירש עליה וכו'. היכי עביד הכי והאמר רבי אליעזר אין יוצאין מסוכה לסוכה. ומשני הגמרא רגל אחר הואי. ופי' רש"י בד"ה רגל אחר הואי: כגון עצרת, והיו יושבין בסוכה משום אויר עכ"ל.
הרי לפניך דהתם לא מיירי בסוכות החג רק בי"ט אחר, וא"כ מאי מקשי' התו' על פי' רש"י דפוסל הסוכה מפני שמגין וכו', והא מצינו לקמן בר"י ב"ר אלעאי כשהגיע חמה למרגלותיו עמד ופירס עלי' סדין, הלא לפי המסקנא דהגמר' הנ"ל דאיירי בסוכות אויר וברגל אחר ולכך שרי לסכך, משא"כ כאן במתני' דידן איירי בסוכת מצוה, ומש"ה אסור לסכך מפני החמה ומפני הנשר. ועיין במגן דוד (בסי' תרכ"ט ס"ק י"ח) מה שמפלפל בזה.
*
90R
ברש"י ד"ה הכי גרסינן וכו': פשיטא וכו', ולא גרסינן בהא סיומא וכגון דקיימא עליונה למעלה וכו'.
ונראה דהגירסא צריך להיות, פעמים התחתונה כשירה והעליונה פסולה, וכגון שהתחתונה צילתה מרובה מחמתה, והעליונה חמתה מרובה מצילתה, וקיימא עליונה מקצת סכך בתוך ך' ומקצת סכך למעלה מך'.
דעיין במסכת עירובין (דף ג' ע"א) וז"ל: מקצת קורה בתוך עשרים ומקצת קורה למעלה מעשרים, מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים וכו', אמר רבה בסוכה כשירה במבוי פסול וכו', מ"ש וכו'. רבא אמר זה וזה כשר חלל סוכה תנן, חלל מבוי תנן עכ"ל.
ואי איישר חילי ה"א לקיים הגירסא, לפי מה שכתבתי לעיל דר' ירמי' מתרץ אליבא דרבא הא דאמר רבא אבל האילן חמתה מרובה מצילתה כשירה, כשהסוכה צילתה מרובה מחמתה, ורבא הוא דאמר אם מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מך' כשר. וא"כ ה"פ, פשיטא מהו דתימא דנגזור דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, דזמנין התחתונה חמתה מרובה מצילתה, ועם מקצת סכך למעלה מעשרים צילתה מרובה מחמתה, ולא אסיק אדעתיה למפסל התחתונה משום צירוף פסול, קמ"ל דלא גזרינן.
*
שם: כמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא התחתונה פסולה, אמר רב הונא טפח וכו'.
כבר מלתי אמורה דמש"ה לא קמפרש הש"ס נמי כמה יהא בין סוכה לאילן, כדי לישב דבר רבא דמפרש המתני' דאמר לא שנו אלא באילן שצילתה מרובה מחמתה, לכאורה קשה אם סוכה שתחת סוכה פסול, דהטעם משום בסוכות תשבו ולא בסוכה שתחת סוכה, מכ"ש בסוכה שתחת האילן דפסולה, דהוא נמי משום מחובר, דאטו משום דאית בה פסול אחרינייתא יהי' כשירה, ולא הל"ל אלא סוכה תחת סוכה. אלא הוא הדבר אשר דברנו
90V
דמש"ה נקט נמי העושה סוכתו תחת האילן, להורות דוקא גבי סוכה תחת סוכה אם בציר מטפח כשירה לדעת ר"ה דחד סוכה היא, וכן לר"ח ולרבה בר רב הונא ולשמואל, למר כדאית לי' ולמר כדאית לי'. משא"כ העושה סוכתו תחת האילן, דפסול נמי משום מחובר, אפילו בציר מטפח פסולה. מש"ה קא מפרש הש"ס כמה יהא בין סוכה לסוכה, משא"כ בין סוכה לאילן אפילו בציר מטפח פסולה.
*
שם: רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ארבעה וכו', ושמואל אמר עשרה, מאי טעמא דשמואל כהכשרה כך פסולה, מה הכשרה בעשרה אף פסולה בעשרה. תנן רבי יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה וכו', אלא לאו מאי אין דיורין כל שאינה ראויה לדירה, והיכי דמי דלא גבוה עשרה, מכלל דתנא קמא סבר אף על פי שאינה ראויה לדירה פסולה עכ"ל. פירש"י: וקשיא לשמואל מדרבנן עכ"ל.
איכא למידק מאי מקשה הש"ס מרבנן אדשמואל, דלמא שמואל כר"י ס"ל. ואי דקשיא למה שביק רבנן וספק כר"י, ה"ל להש"ס לאקשוייא כמו כן לרבה בר רב הונא, דהוא בר פלוגתי' דשמואל דהכא, והוא פסק לקמן נמי כר"י. דעיין לקמן (דף י"א ע"א) וז"ל: דרש רבה בר רב הונא מותר לישן בכילה בסוכה, אעפ"י שיש לה גג, אע"פ שגבוה עשרה. כמאן כר"י דאמר לא אתי אהל עראי ומבטל אוהל קבע וכו'. ואם כן מאי קמקשה הש"ס אדשמואל מרבנן, דלמא כר"י סבירא לי'.
ונ"ל ליישב דכד עיינת לקמן ריש פרק הישן [דף כ' ע"ב] וז"ל: הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חבותו. והא ליכא עשרה, תרגמא שמואל במטה גבוה עשרה. ועיין בתו' בד"ה הישן תחת המטה וז"ל: בגמרא מוקי לה שמואל
91R
בשגבוה עשרה, דפחות מכאן לא חשיב אהל להפסיק, ומצינן למימר דשמואל לטעמיה דמכשיר בפרק קמא תחתונה כשאין בעליונה עשרה עכ"ל. ואם כן מקשה הש"ס שפיר אדשמואל מרבנן, דליכא למימר דשמואל כר"י סבירא לי', אבל רבנן סברי אפילו פחות מעשרה, הלא הוא מפרש אליבי' במטה גבוה עשרה, משמע דרבנן סברי דלא חשיב אוהל בלא עשרה, והכא קאמרי רבנן אעפ"י שאין גבוה עשרה נמי פסולה.
ועל ר"ה דמפרש אליבא דרבנן דטפח חשיב אוהל, וכן לרב חסדא ולרבה בר רב הונא דמפרשי ד' טפחים חשיב אוהל, ליכא להקשות מהא דמתרץ הש"ס לקמן אליבא דרבנן בשמטה גבוה עשרה, דמשמע דבציר מעשרה לא חשיב אהל, דעיין בתוספת לקמן בד"ה הישן תחת המטה וכו' וז"ל: בגמרא מוקי לה שמואל בגבוהה עשרה, דפחות מכאן לא חשיב אהל להפסיק. ומצינן למימר דשמואל לטעמיה דמכשר בפרק קמא תחתונה כשאין בעליונה עשרה, אבל לאינך אמוראי דפסלי משום דעליונה חשיבא אהל אף על פי שאינה גבוהה י', הוא הדין דחשיב אהל להפסיק עכ"ל. וא"כ ליכא להקשות מהא דמתרץ הש"ס גבוהה עשרה דמשמע דפחות מכאן לא חשיב אוהל להפסיק, וקשיא על ר"ה ור"ח ורבה בר רב הונא, משום דבאמת שמואל מתרץ גבוהה עשרה, משא"כ לאינך אמוראי באמת אפילו פחות מכאן לא חשיב אוהל להפסיק.
איברא עדיין לא יצאנו מידי הרהור, מאי מקשה הש"ס אדשמואל מהא דאמרינן במערבא האי אם אין דיורין דקאמר ר"י לאו בשאין גבוהה עשרה, אלא אם אין התחתונה יכול לקבל כרים וכסתות כשירה,
91V
מכלל דרבנן אפילו אם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה פסולה, וקשיא לשמואל מרבנן, מאי מקשה דלמא שמואל כר"י סבירא לי' דמכשר אם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה.
ואם נפשך לומר מאי מקשה הש"ס לעיל, תנן ר"י אומר אם אין דיורין בעליונה התחתתונה כשירה, מאי אין דיורין דקאמר ר"י וכו', אלא לאו בשאין גבוה עשרה, מכלל דתנא קמא סבר אפילו בשאין גבוה עשרה פסולה, וקשיא לשמואל מרבנן, מאי מקשה דלמא שמואל כר"י סבירא לי'. אף אתה אמור לו כדכתבנו לעיל מדשמואל גופי' מקשה הש"ס, דשמואל מתרץ לקמן מדרבנן במטה גבוה עשרה, דמשמע דפחות מכאן לא חשיב אוהל להפסיק, והא אמרי רבנן אפילו אם אין גבוה עשרה מפסלה רבנן. משא"כ הא דמקשה הש"ס במערבא, דמפרשי האי אם אין דיורין דקאמר ר"י בשאין יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה, ורבנן אפי' בשאין יכולה לקבל כרים וכסתות פסול, וכאן נראה לשום על לב מאי קמקשה הש"ס דלמא שמואל כר"י סבירא לי'.
ולקמן בביאור דברי רש"י בד"ה ופרכינן וכו' וה"ה לשאינו גבוהה עשרה וכו' יתיישב נמי קושיא זו.
*
שם: מכלל דתנא קמא סבר אע"פ דאינה ראויה לקבל פסולה, א"ב דיכולה לקבל ע"י הדחק עכ"ל.
יש להקשות דה"ל להש"ס לתרץ בקיצור על הא דמקשה הש"ס לעיל מיני' היכי דמי שאין גבוה עשרה, ה"ל לשנות דאיירי שהסוכה יו"ד ע"י הדחק. דעיין לעיל (דף ד' ע"א) וז"ל: היתה גבוהה עשרה טפחים והוצין יורדין לתוך עשרה, סבר אביי למימר אם חמתם מרובה מצלתם כשרה. אמר ליה רבא הא דירה סרוחה היא ואין
92R
אדם דר בדירה סרוחה עכ"ל. לפי זה ה"ל לתרץ נמי הא דאמר ר"י אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשירה, כשהסוכה גבוהה עשרה ע"י הדחק, דרבנן סברי אעפ"י שאינה גבוהה עשרה אלא ע"י הדחק, אפ"ה שם סוכה על העליונה למפסלא התחתונה משום סוכה תחת הסוכה. ור"י סבר כיון דע"י הדחק הוא, לאו שם סוכה על עליונה למפסלא התחתונה משום סוכה תחת סוכה.
ונ"ל ליישב דעיין באשרי [סט"ו] וז"ל: סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה, ורבי יהודה אומר אם אין דיורים בעליונה אף התחתונה כשרה וכו', ור"י לטעמיה דבעינן דירת קבע, ורבנן נמי לטעמייהו. וזהו מה שכתב הרב אלפסי למעלה (סימן א) סוגיא דשמעתין דסוכה תחת סוכה מוכח כרבא דמפרש טעמא דמתני' משום דירת עראי, דבמתני' דהכא פליגי נמי בהכי עכ"ל.
לפי זה אין מקום לומר דאיירי כשהסוכה עשרה ע"י הדחק, ורבנן דפסלי כשאין גבוהה עשרה ע"י הדחק סבר כאביי, הלא רבא אמר הטעם דלמעלה מעשרים פסלוהו רבנן משום דסוכה דירת עראי בעינן.
וא"כ רבא דמפרש טעמא בדרבנן דסוכה דירת עראי בעינן, אפ"ה סבר אם הוצין יורדין לתוך יו"ד פסולה, לפי זה א"א לומר רבנן דפסלי בהוצין יורדין סובר כאביי דמכשרי לעיל בהוצין, הלא שמואל אמר כהכשירה כך פסולה, ורבנן סברי דסוכה דירת עראי בעינן כדמפרש רבא טעמייהו, ורבא פוסלין בהוצין יורדין לתוך עשרה. אלא וודאי דרבנן פוסלה הוצין יורדין לתוך עשרה כיון דהוא דירה סרוחה גרוע מדירה ע"י הדחק, ומקשה שפיר מרבנן. וצריכי לתרץ כדמתרץ הש"ס כי אתא רב דימי וכו'.
92V
איברא אי קשיא הא קשיא, דעיין לקמן בסוגיוס הש"ס: הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו וכו'. אמר ר"י נוהגין היינו ישנים תחת המטה בסוכה וכו'. והא ליכא עשרה, תרגמא שמואל במטה דגבוה עשרה. ועיין בתוספת בד"ה הישן תחת המטה וכו' וז"ל: בגמרא מוקי לה שמואל בגבוהה עשרה, דפחות מכאן לא חשיב אהל להפסיק. ומצינן למימר דשמואל לטעמיה דמכשר בפרק קמא תחתונה כשאין בעליונה עשרה עכ"ל. ואם כן ר"י דאמר נוהגין היינו דישנים תחת המטה אפילו בגובהה עשרה דדירה מרווח בעינן. ובסוגיות הש"ס דהכא מייתי הש"ס וז"ל: תנן ר"י אמר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשירה, מאי אין דיורין וכו', אלא לאו בשאין גבוה עשרה וכו'. וא"כ משמע מכאן דאם גבוה עשרה וודאי פסולה אפילו אליבא דר"י. וא"כ קשיא הלא שמואל מתרץ הכי אליבא דרבנן במטה דגבוהה עשרה, ופסולה דחשיב אהל להפסיק, וא"כ ר"י דקאמר כשירה אפי' בשגבוהה עשרה, דלא חשיב אוהל להפסיק אלא למעלה מעשרה. והכא קמפרש הש"ס אליבא דשמואל הא דקאמר ר"י אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשירה דלא גבוה עשרה, משמע באם דגבוהה עשרה לכולי עלמא פסולה, וא"כ תרתי דסתרי אהדדי.
וצ"ל וודאי עשרה לר"י נמי לא חשיב אוהל להפסיק, והא דמפרש הש"ס הכא דלא גבוהה עשרה דמשמע דגבוהה עשרה לכולי עלמא פסולה, ה"פ דבעינן עשרה מרווחת, דעיין במלחמות ה' (דף של"ו ע"ב) וז"ל: ובפירושי רבינו חננאל ז"ל מצינו כלשון הזה, ודייקינן מדברי ר' יהודה דקתני אם אין דיורין וכו', וקשיא לשמואל, ושנינן אין ראויה לדירה מרווחת, אבל ראויה לדירה ע"י הדחק, דעשרה טפחים דירה ע"י הדחק היא עכ"ל. וא"כ לא קשה מידי דוודאי ר"י סובר
93R
אם גבוהה עשרה טפחים נמי כשירה, דבעינן דירה מרווחת, ולכך לקמן מתרץ שמואל בדרבנן במטה דגבוה עשרה, דרבנן אפילו בגבוהה עשרה דדירה ע"י הדחק אפ"ה פסלי רבנן דחשיב אוהל להפסיק, ור"י דבגבוהה עשרה כשירה דלא חשיבא אולה להפסיק דבענין דירה מרווחת.
איברא אנחת לן חדא ואקשת לן חדא, הוי לי' לתרץ הש"ס לעיל על הא דמקשה ממתני' דקתני ר"י אומר אם אין דיורין בעליונה תחתונה כשירה, והיכי דמי דלא גבוהה עשרה, מכלל דתנא קמא סובר אפילו בשאין גבוה עשרה, וקשיא לשמואל מרבנן. דיש לומר דלמא שמואל דמפרש אליבא דרבנן כהכשירה כך פסולה, פי' מה הכשירה בעשרה ע"י הדחק ולא מרווחת, ורבנן נמי הכי אמרי. ור"י דאמר אם אין דיורין בעליונה ה"פ דבעינן דירה מרווחת ועשרה דירה ע"י הדחק כאשר באמת הכי מיישב ר"ח ז"ל.
ויש לומר דבאמת הא דמתרץ הש"ס איכא בינייהו ע"י הדחק, אדלעיל נמי קאי, לתרץ הא דמקשה ממתני' דקתני ר"י אומר וכו', אחת דיבר ושתים זו שמענו.
ובזה יובן הא דמפרש רש"י בד"ה ופרכינן וכו' סוף סוף ש"מ דרבנן לית להו לדשמואל וה"ה לשאינה גבוהה וכו' עכ"ל. לכאורה קשה הלא הש"ס מתרץ לעיל דבלא יו"ד כולי עלמא מודה דכשירה, כדמפרש רש"י בד"ה כי אתא רב דימי וכו': לאו בשאין גבוהה יו"ד קאמר, דא"כ לת"ק נמי כשירה וכו' עכ"ל. וא"כ היאך מפרש רש"י וה"ה לשאין גבוהה וכו'. דבאמת אדלעיל נמי קאי.
וראה מתוך דברי
93V
הש"ס, מדמתרץ כי אתא רב דימי וכו', ומקשה עלה מכלל דתנא קמא סבר דאע"פ דאינה ראויה לקבל נמי פסולה, והאיך מתרץ הש"ס בתירוצו דעדיין דלדידי' גופי' יש להקשות כמו אדלעיל. אלא הש"ס לתרץ שמואל קאתי דאימא מילתא דשוויי לתרווייהו, דקתני במערבא וכו', וא"כ קשה מכלל וכו', וצריכי לתרץ איכא בינייהו דע"י הדחק. לפי זה אמתני' נמי לא קשה מידי אשמואל דקתני ר"י אומר אם אין דיורין בעליונה וכו', משום דבעינן מרווחת, ומש"ה קמכשר ר"י אם אינה דירה מרווחת לרבנן דפסלי, דדירה ע"י הדחק שמה דירה.
לפי זה מיושב מה שהקשיתי לעיל אהא דמקשה הש"ס מערבא דלמא שמואל כר"י סבירא. יש לומר דוודאי אמערבא לחוד יש ליישב שפיר דשמואל כר"י סבירא, משא"כ לתרץ נמי הא דמקשה הש"ס לעיל ממתני' דקתני ר"י אומר אם אין דיורין בעליונה וכו', ועל זה ליכא לתרץ דשמואל כר"י סבירא, דמשמואל גופי' מקשה הש"ס, מדמתרץ שמואל לקמן בפרק הישן אליבא דרבנן במטה דגבוהה עשרה, דמשמע דפחות מכאן לא חשיב אוהל להפסיק, והכא אמרי רבנן דבשאין גבוהה עשרה נמי פסולה כאשר הארכתי לעיל, וצריכי לתרץ כדמתרץ הש"ס דע"י הדחק, ועדיפא לי' לתרץ מילתא דשווייא לתרווייהו על הא דמקשה הש"ס ממערבא וממתני'.
*
עוד שם: כמה יהא בין סוכה לסוכה ותפסל התחתונה, אמר ר"ה טפח וכו', ור"ח ורבה בר רב הונא אמרי ד' טפחים, ושמואל אמר עשרה
94R
וכו'.
עיין בהרי"ף (דף של"ו ע"א) וז"ל: וכמה יהיה בין סוכה לסוכה ותפסל התחתונה, אמר רב הונא טפח, ושמואל אמר עשרה, רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי עד ד' טפחים. והלכתא כרב חסדא ורבה בר רב הונא דדייקא ממתניתין כוותייהו, דקתני רבי יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה ופרשינן אם אין ראויין לדירה, מכלל דת"ק אף על פי שאינה ראויה לדירה, ומאי היא דלית בה עשרה, התחתונה פסולה עכ"ל.
ועיין לקמן ריש פרק הישן וז"ל [הרי"ף]: הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו וכו', תרגמא שמואל במטה דגבוהה עשרה טפחים, דכיון דגבוהה עשרה שהוא שיעור סוכה, נעשית כסוכה בתוך סוכה, ולפיכך לא יצא ידי חובתו עכ"ל.
וא"כ מדמפרש הכא במטה גבוהה עשרה נעשית כסוכה בתוך סוכה, משמע דסוכה אינה פסולה אלא כשהיא גבוהה עשרה כדעת שמואל. ולעיל פסק כר"ח ורבה בר רב הונא דאמרי ד' טפחים נמי חשיב.
ונ"ל ליישב דעיין בהמאור הגדול בדף הנ"ל וז"ל: ג' מחלוקת נאמרו כאן, ומסתברא כר"ח ורבה בר רב הונא וכו' וכל זה לא צריך תלמוד, אע"פ שלא הזכירו הרי"ף ז"ל עכ"ל.
ואם נפשך לומר הלא הוא לפנינו דהרי"ף פסק כר"ח ורבה בר רב הונא, ואמאי קאמר המאור הגדול אע"פ שלא הזכיר הרי"ף ז"ל, והגירסא שלפנינו לא הי' לפניהם המאור הגדול ומלחמות ה'. וצ"ל דבאמת דהרי"ף לא פסק אלא כשמואל, ומש"ה מפרש לקמן דהישן תחת המטה בסוכה פסול בשגבוהה עשרה דנעשית כסוכה בתוך סוכה, דאינה פוסלה אלא כשגבוה
94V
עשרה ודלא כר"ח ורבה בר ר"ה.
ולפי זה מיושב בטוב טעם ודעת הא דמקשה בעל מלמות ה' (בדף של"ו ע"א) וז"ל: אמר הכותב וכו', אולי לכך השמיטה רבינו ז"ל, שסתם סוכה בתוך סוכה ביש בה עשרה משמע, וכדאמרי במערבא עכ"ל.
ולפי מה שכתבתי מפרש שסתם סוכה בתוך סוכה כשיש בה עשרה, לקמן דמפרש דהישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו במטה דגבוהה עשרה, ומדמה לה דהוא כנעשית סוכה בתוך סוכה, משמע דסתם סוכה בתוך סוכה כשיש בה עשרה. ואם כן סמך הרי"ף על הא דמפרש לקמן דהישן תחת המטה בסוכה בגבוהה עשרה, ומדמה לסוכה בתוך סוכה, משמע דסתם סוכה בתוך סוכה בשגבוהה עשרה, ובא זה ולמד על זה, דסתם סוכה בתוך סוכה בשגבוהה עשרה כדעת שמואל, ודלא כר"ח ורבה בר רב הונא.
*
95R
במתני': פירס עליה סדין וכו' או שפירס על גבי הקינוף פסולה וכו'.
עיין בתוספת י"ט (פרק הישן משנה א') וז"ל: הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו, ר"י אומר נוהגין היינו שהיינו ישים תחת המטה לפני הזקינים ולא אמרו לנו דבר. פירש הר"ב דקסבר לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע, דר"י לטעמיה אזיל דסבירא ליה בריש פ"ק דסוכה דירת קבע בעינן. וצ"ע דלא פליג רבי יהודה בקינוף דמשנה ג' דפ"ק. ובגמרא [שם] איתא דר"י ס"ל בכילת חתנים דמותר לישן בה אף על פי שיש לה גג. ואף על פי שגבוה עשרה. מהך טעמא דהכא. דלא אתי כו'. ואף על גב דאיכא נמי התם לעיל מההוא דקינוף מיקרי קביעה לגבי כילה. מיהו לגבי סוכה ודאי דלא מיקרי קביעה דלא עדיף ממטה דמיטלטלת והכי נמי קינופים עכ"ל.
והנה עיין תחת עיון ליישב הקושיא שהניח הרב תוספת י"ט בצ"ע דע"ש בריש פרק הישן וז"ל: ר"י אומר נוהגין היינו שהיינו ישים תחת המטה לפני הזקינים ולא אמרו לנו דבר וכו'. ולפי זה אין מקום לקושי' התי"ט דוודאי אי הוה ר"י פליג בפירוש את"ק דת"ק אוסר לישן תחת המטה ור"י מתיר, שפיר מקשה התוספת י"ט דהוי לי' להקדים ולפלוג נמי בקינופים, משא"כ השתא דר"י לא אתי לפלוג את"ק אלא מכח המעשה דהי' ישן תחת המטה בפני הזקים ולא אמרו לו דבר ומדשתקו רבנן ולא מיחו בידו ש"מ דניחא להו ומפני שהדעת זקינים הימנו נוחו מסקינן דמותר לישן תחת המטה, א"כ מאי מקשה התי"ט לפלוג נמי ר"י בקינופים הלא במטה עצמה לא פליג ר"י אתנא קמא אלא מהאי דלא מיחו לו הזקינים לישן תחת המטה ומעשה שהי' בישן תחת המטה הי' ולכן מביא האי דר"י בריש פרק הישן ובמאת י"ל דגם בקינופים התירו הזקינים איברא מעשה שהי' בישן תחת המטה הי'.
*
שם: אבל פורס הוא על גבי נקליטי.
עיין בתלמוד הירושלמי (ריש פרק הישן) וז"ל: תמן תנינן אבל פורס הוא ע"ג נקליטי המטה, וכא הוא אומר הכין. אמר רבי אליעזר תמן הוא וטליתו תחת הסוכה
95V
ברם הכא הוא וטליתו תחת המטה עכ"ל.
ולפי תלמודא דידן מיושב קושי' הירושלמי הן ללישנא קמא דשמואל והן ללישנא בתרא דשמואל. לישנא קמא דשמואל איירי הא דמותר לישן תחת נקליטי המיטה באינה גבוה עשרה, והא דהישן תחת המטה דלא יצא איירי בגבוה עשרה. וללישנא בתרא דרב יהודא אמר שמואל חילוק ידענא, דהא דמתיר איירי באין לה גג, והא דישן תחת המטה בשיש לה גג, דבנקליטי המטה אין שם גג. וא"כ בין ללישנא קמא דמחלק שמואל בין גבוה עשרה או לא, והן ללישנא בתרא דמחלק בין יש לה גג לאין לה גג, מיושב בטוב טעם ודעת, דחילוק ידענא בין נקליטי המטה לתחת המטה.
ועיין בירושלמי בשמעתתין שמיישב נמי קושייתו מה שמקשה ריש פרק הישן וז"ל: אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה, ר' ביבי בשם ר' יוחנן, שכן הוא עושה חלל באצילי ידיו עכ"ל. נ"ל דרב ביבי מיישב קושי' מ"ש נקליטי המטה מתחת המטה, ומיישב דנקליטי שהוא עושה חלל באצילי ידיו, משא"כ בתחת המטה ולכך לא יצא.
ועיין בהרי"ף בשמעתתין שמפרש דברי הירושלמי וז"ל: פירש כשם אם הגביה אדם את זרועתיו כשהוא שוכב תחת הסדין, ונעשית הסדין עליו כאוהל אין בכך כלום, כך אלו שני נקליטין שבאמצע המטה כמו זרועותיו הן חשובין ואין בכך כלום עכ"ל.
*
שם בגמרא: אמר רב חסדא לא שנו אלא מפני הנשר, אבל לנאותה כשירה וכו'.
עיין בתלמוד ירושלמי וז"ל: אמר ר' יוסי לא אמרו אלא מפני הנשא הא שלא מפני הנשר כשירה עכ"ל.
וי"ל דר' יוסי מתכוין להיות סעד וסמך לדברי רב חסדא הנ"ל, דדוקא מפני הנשר פסולה, אבל לנאותה כשירה.
*
96R
שם: אמר רב חסדא לא שנו אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשרה. פשיטא מפני הנשר תנן, מהו דתימא הוא הדין דאפילו לנאותה והאי דקתני מפני הנשר אורחא דמילתא קתני קא משמע לן. לימא מסייע ליה סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין וכו'.
תוספת בד"ה פירס עליה סדין מפני החמה: כתוב בתשובת הגאונים הא דקתני פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה היכא דחמתה מרובה מצלתה בלא סדין, אבל אם יש צלתה מרובה מחמתה כשרה ואין הסדין פוסלתה. והיינו כמו שפירשתי לעיל דאין מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, כיון דבלא פסול צלתה מרובה עכ"ל.
אמור מעתה הא דאמר רב חסדא ל"ש אלא מפני הנשא אבל לנאותה כשירה וכו', איירי בסוכה עצמה חמתה מרובה מצילתה והאי נוי' סוכה גורם ועיקר שיהי' צילתה מרובה מחמתה וכשירה. דאס"ד שסוכה עצמה צילתה מרובה מחמתה, א"כ אפי' מפני הנשר כשר כפי' תשובת הגאונים הנ"ל, דאי צילתה מרובה מחמתה אין הסדין פוסלתה כנ"ל.
לפי"ז איכא למידק למאי דאמר הגמרא לימא מסייע לי' סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצויירים ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקין ורמונים אסור להסתפק ממנו עד מוצאי יו"ט האחרון של חג וכו', ומשמע דסוכה עצמה כשירה. וקתני מיהא סדין, ומיני' תסתייע דכשירה, ולפי הנ"ל משום הא לא תסתייע, דהתם איירי בצילתה מרובה מחמתה, כלישנא דהברייתא בצחות לשונו סיככה כהלכתה דייקא, והיינו צילתה מרובה מחמתה, ובשביל כך סוכה כשירה שצילתה מרובה מחמתה בלא סדין. משא"כ הא דאמר רב חסדא דדוקא מפני הנשר פסולה אבל לנאותה כשירה, איירי דחמתה מרובה מצילתה כפי' תשובת הגאונים הנ"ל, וא"כ מן הראוי להתבונן ולעמוד על אופיות הגמ' מסיככה כהלכתה וכו' וכו'.
ותו איכא למידק לפי מה דאמר הגמרא לקמן: מנימין עבדיה דרב אשי איטמישא ליה כתונתא במיא
96V
ואשתטחא אמטללתא, אמר ליה רב אשי דלייה דלא לימרו קא מסככי בדבר המקבל טומאה וכו'. והאי סוכה ע"כ סוכה כשירה דהוי צילתה מרובה מחמתה, דאלת"ה אלא דסוכה בלא כתונת חמתה מרובה מצילתה, מאי קאמר ר' אשי דלי' דלא לימרו וכו', תיפוק לי' הלא אי דלי' לכתונת נמי פסולה דחמתה מרובה מצילתה. אלא צריך לומר דאף בלא כתונתא הוי צילתה מרובה מחמתה, ודרך ארעי אשתטחא כתונת עלוי', ולפי פי' הגאונים הנ"ל אי סוכה צילתה מרובה מחמתה כשירה אפי' מפני הנשר, א"כ למה אמר ר' אשי דלי' דלא לימרו קא מסככי' בדבר המקבל טומאה, ולפי הנ"ל יאמרו נא הלא סוכה צילתה מרובה מחמתה בלאו הכי, ומאי איכפת לי', דכי היכי דמכשר אפי' מפני הנשר אי צילתה מרובה מחמתה, א"כ אף כאן לישרי' לאשתטחא כתתונת אמטללתא.
ואם נפשך לומר פן ואולי יאמרו נא הבריות דהסוכה חמתה מרובה מצילתה והוי מסכך בדבר המקבל טומאה, א"כ לפי תשובת הגאונים דמכשיר אי צילתה מרובה מחמתה אפי' מפני הנשר לסכך, א"כ ה"נ יאמרו דהסוכה חמתה מרובה מצילתה ומסככה בדבר המקבל טומאה, אלא על כרך צריך לומר דליכא למיחש להא, וא"כ הקושי' הדרא לדוכתא ונצבו כמו נד.
ועיין בהרא"ש מה שמשיג על תשובת הגאונים וז"ל: וקשה לי לפי פי' הגאונים מאי שנא לנאותה דכשירה אפי' לנאותה פסולה אם חמתה מרובה מצילתה, ואם צילתה מרובה מחמתה אפי' מפני הנשר נמי כשירה עכ"ל.
ועיין בהר"ן וז"ל: ואומר ר"ת ז"ל דסוכה שהיא מסוככת כהלכתה שוב אינה נפסלת אפילו משום סוכה שתחת האילן דמוכח לה מדתנן לקמן הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסכך על גבה פסולה דמשמע דדוקא בשקדם האילן לסוכה אבל קדמה סוכה לאילן תו לא
97R
מיפסלא ולפיכך פירש מתני' דהכא דפירש עליה סדין כשהסדין מסייע להכשר הסוכה וליכא למימר דמתני' בשחמתה מרובה מצלתה מיירי דא"כ מאי קמ"ל. ועוד דדומיא דפורס ע"ג הקנוף קתני דמיירי בשצלתה מרובה מחמתה. לפיכך הוא ז"ל פי' פירס עליה סדין כדי שלא תתייבש מפני החמה ותהא חמתה מרובה מצלתה וכו' עכ"ל.
ומעתה חל לעלינו חובת ביאור להבין תשובת הגאונים.
*
שם בתוס' ד"ה פירס עליה סדין מפני החמה וכו': אבל לפירוש הקונטרס קשה דלמה יפסל מפני שמגין על האדם מפני החמה ומן הקיסמין מאי שנא מלנאותה ועוד מצינו לקמן פרק הישן (דף כז:) בר' יוחנן ברבי אילעי כשהגיעה חמה למרגלותיו עמד ופרס עליו סדין עכ"ל.
לכאורה איכא למידק דכי עיינת לקמן בגמרא (דף ך"ז ע"ב) וז"ל: תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי וכו', הגיע חמה למרגלותיו של רבי אליעזר נטל יוחנן סדין ופירש עליה וכו'. היכי עביד הכי והאמר רבי אליעזר אין יוצאין מסוכה לסוכה. ומשני הגמרא רגל אחר הואי. ופי' רש"י בד"ה רגל אחר הואי: כגון עצרת, והיו יושבין בסוכה משום אויר עכ"ל.
הרי לפניך דהתם לא מיירי בסוכות החג רק בי"ט אחר, וא"כ מאי מקשי' התו' על פי' רש"י דפוסל הסוכה מפני שמגין וכו', והא מצינו לקמן בר"י ב"ר אלעאי כשהגיע חמה למרגלותיו עמד ופירס עלי' סדין, הלא לפי המסקנא דהגמר' הנ"ל דאיירי בסוכות אויר וברגל אחר ולכך שרי לסכך, משא"כ כאן במתני' דידן איירי בסוכת מצוה, ומש"ה אסור לסכך מפני החמה ומפני הנשר. ועיין במגן דוד (בסי' תרכ"ט ס"ק י"ח) מה שמפלפל בזה.
*
