לכאורה האט געשריבן:חלב ישראל האט געשריבן: מדי דברי בו, שוין א לאנגע צייט וואס ס'שטערט מיך די קשיא. רבי אמי האט געזאגט לעולםישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, קוקט אויס ווי אזא מנהג טוב, אזויווי "לעולם יצא אדם בכי טוב", "לעולם יהא אדם רך כקנה", "לעולם יקדים אדם תפילה לצרה" וכו'. ווידער דער מחבר שרייבט חייבלקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום, דאס זעהט שוין אויס ווי א חיוב ממש, וואס איז פשט פונם שינוי לשון?
אולי גייט דער ווארט 'לעולם' (וואס נניח אז עס א 'מנהג טוב', אפשר איז 'לעולם יהא אדם ירא שמים' אויך א מנהג טוב?) אויף די חלק 'עם הציבור', שלא יקדים ולא יאחר, אבער דער עצם העברת הסידרא איז א חיוב.
הדא הוא דכתיב אמאל מיט'ן תירוץ מאכט מען נאך שטערקער דעם קשיא...