הכל מודים בעצרת דבעינן "נמי" לכם - עצרת "נמי" ראש השנה
יום ו' עש"ק לסדר "שאו את ראש כל עדת בני ישראל" מ"ח למב"י תשע"ה לפ"ק
הכל מודים בעצרת דבעינן "נמי" לכם - עצרת "נמי" ראש השנה
בפרוס חג השבועות, עלה ברעיוני, די שייכות פון די צוויי מאמרי חז"ל וואס זאגן אויף דעם יו"ט שבועות די ווארט "נמי",
די גמרא זאגט אין מסכת פסחים (ס"ח:) א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן "נמי" לכם, מ"ט יום שניתנה בו תורה,
די גמרא זאגט אין מסכת מגילה (ל"א:) תניא ר"ש בן אלעזר אומר עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה, מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה שנה וקללותיה, בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ר"ה היא, אין, עצרת "נמי" ראש השנה היא, דתנן ובעצרת נידונין על פירות האילן,
לכאורה וואס איז די "נמי", בשלמה די מימרא "עצרת נמי ר"ה היא", מיינט, אז נישט נאר א' תשרי איז ראש השנה, נאר אויך אום יו"ט שבועות", אבער די אנדערע מימרא "עצרת בעינן נמי לכם" האט דאך קיינער ביז יעצט נישט געזאגט דא אז עס דארף זיין לה', אז ר' אלעזר זאל דארפן זאגן אז עס דארף אויך זיין לה',
קען זיין אזוי, די גמרא זאגט אין מסכת ברכות (י"ב:) כל השנה כולה אדם מתפלל הקל הקדוש, מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט, ורבי אלעזר אמאר אפילו אמר הקל הקדוש יצא, שנאמר "ויגבה ה' צבקות במשפט והקל הקדוש נקדש בצדקה, אימתי ויגבה ה' צבקות במשפט, אלו עשרה ימים שמר"ה ועד יוה"כ וקאמר הקל הקדוש, (מיר נעמען נישט אזוי אהן להלכה)
אויף די ווערטער "המלך הקדוש" זאגט רש"י, וזל"ק: לפי שבימים הללו הוא מראה "מלכותו" לשפוט את העולם עכל"ק, ווי אויך זעה מיר אין די גמ' מסכת ר"ה (ט"ז.), ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות שופרות, מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, ווי אויך ווערט גע'פסק'ט אין שולחן ערוך, אז אין די ימים נוראים שרייט מען ביי די ווארט "המלך" ווייל אין די ימים נוראים איז די ענין פון ווייזן "מלכות" אז ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל ממשלה, אזוי ווערן טאקע געברענגט אין אלע ספרי תלמידי בעל שם, אז די גאנצע ענין פון ראש השנה איז צו ממליך זיין הקב"ה,
קען זיין אז שבועות האט די זעלבע ענין, אין זוה"ק ווערט די נאכט פון תיקון ליל שבועות אנגערופן לילי דכלה, מ'זאגט נאך פון צדיקים אז כלה איז ר"ת כ' ל'ה' ה'מלוכה, די יו"ט שבועות קומט נאך א וואך פון "מלכות", די לעצטע וואך פון די ימי הספירה איז "מלכות", ערב שבועות איז "מלכות שבמלכות", בקדשים הלילה הולך אחר היום, איז די נאכט דערנאך "לילי דכלה",
עס ווערט געברענגט אין די ספרים אז די זיבן וואכן פון די ימי הספירה איז ווי שבעה נקיים וואס כלל ישראל ציילט, "כנסת ישראל כלה קרואה", מ'ציילט כביכול ווי אשה לבעלה, ביזן יו"ט שבועות, וואס דעמאלט איז "יום חתונתו ויום שמחת לבו" ווי די גמרא זאגט "יום חתונתו זה מתן תורה", קומט אויס אז די לעצטע וואך פון די ימי הספירה איז ווי די יום החופה, די קלימאקס "מלכות שבמלכות", עצרת יש לו תשלומין כל שבעה, ווי די גמרא זאגט "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי", די ז' ימי תשלומין איז די אכטע וואך נאך די זיבן וואכן פון די ימי הספירה, דאס קען זיין פשט אין פסוק "צאנה וראינה בנות ציון (זה כלל ישראל) במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו" פשוט פשט אין פסוק גייט "המלך שלמה" ארויף אויף הקב"ה "מלך שהשלום שלו", קען זיין אז וויבאלד "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" גייט עס אויך ארויף אויף "שלמה המלך" און ביידע פשטים זענען געבינדן,
רש"י ברענגט אין מסכת סוכה אז שמיני עצרת איז קעגן שלמה המלך, "ביום השמיני ברכו את העם ויברכו את המלך" קען זיין אז דא איז אויך די זעלבע זאך, די זיבן וואכן פון ספירה איז קעגן די ז' מדות פון די עשר ספירות, וואס זענען קעגן די שבעה רועים, איז די אכטע וואך, יו"ט שבועות וואס איז "יש לו תשלומין כל שבעה", קעגן "שלמה המלך" וואס איז געווען נתקיים מלכותו ווי די גמרא זאגט,
קען זיין דאס איז פשט אין פסוק, צאינה וראינה בנות ציון (כלל ישראל שבונות ציון) במלך שלמה, ווען איז קעגן "מלך שלמה", (ווען איז עס) ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק שיבנה במהרה בימינו, כנ"ל,
קען זיין אז דאס איז פשט אין די גמרא "הכל מודים בעצרת דבעינן "נמי" לכם, "לכם" איז די זעלבע אותיות ווי "מלך", אז נישט נאר ראש השנה דארף מען ווייזן די בחינה פון "מלכות" נאר יו"ט שבועות ווייזט אויך אויף מלכות, און די זעלבע זאך פארקערט, עצרת נמי ראש השנה הוא, אז פונקט ווי עצרת איז לכם "לכל צרכיכם", די עלבע זאך ראש השנה איז "מלך" די זעלבע אותיות ווי לכם, און הקב"ה איז משפיע לכם "לכל צרכיכם"
די חילוק איז נאר ראש השנה איז עס בנגלה, זאגט מען "המלך הקדוש", און מ'שרייט "המלך", משא"כ יו"ט שבועות איז עס בנסתר, זאגט מען הקל הקדוש און נישט המלך הקדוש, , מ'זינגט ביי "הקל בתעצומות", מ'שרייט נישט ביי המלך,
בדרך צחות: מ'זאגט די ווארט "לכם" אויסגעדרייט, עס זאל זיין בהסתרה שבתוך ההסתרה, (וואס בודאי גם שם נמצא השי"ת – כניגון העולם בעיקבתא דמשיחא) לערבב השטן, ער זאל נישט כאפן אז אפילו אינעם יום הדין איז הקב"ה משפיע רחמים, לכם לכל צרכיכם
ראש השנה איז מען דן אויף "גשמיות" וואס איז א דבר ממשי בנגלה, שבועות איז מען דן אויף רוחניות, וואס איז נישט תופס מקום וואס איז בנסתר, ר"ה כל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון, מענטשן אויף די וועלט, בנגלה, בעצרת נידונין על פירות האילן, אויף די פירות פונעם מענטש (כי האדם עץ השדה), די רוחניות, וואס איז בנסתר,
נאך מער קען זיין פשט אין די ווארט "נמי", תוספות אין מס' מגילה, אויף די אויבערדערמאנטע גמרא זאגט, אז וועגן דעם איז מען מפסיק מיט פרשת "במדבר" צווישן בחקותי און שבועות, און מיט פרשת "נצבים" צווישן כי תבא און ר"ה, כדי שלא להסמיך הקללות לר"ה,
קומט אויס אז כדי מבטל צו זיין די קללות פאר ראש השנה, דארף מען מפסיק זיין מיט א פרשה, רש"י זאגט אויפן פסוק "אתם נצבים היום" וזל"ק:
ומדרש אגדה למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם, אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו,
רש"י די וואכעדיגע סדרה, זאגט: מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה,
קומט אויס אז די צוויי פרשיות המפסיקות, קומען ממתיק זיין די קללות, פרשת במדבר ווייזט "חיבתן של ישראל" שמנאן בכל שעה, פרשת נצבים ווייזט, "והרי אתם קיימים לפניו", קען זיין אז דאס איז רש"י אין פרשת נצבים מרמז אין די ווערטער חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, אז די פרשת במדבר וואס מ'ליינט אין די סיום פון די מ"ט ימי הספירה איז אויך די זעלבע ענין,
עס שטייט אז מ'דארף זאגן יעדן טאג מאה ברכות צו מבטל זיין די צ"ח קללות און צוויי צו מבטל זיין די "גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה",
קען זיין דאס איז פשט פון די ווארט "נמי" אין די ביידע מימרות, נמי איז בגימטריא 100, צו מרמז זיין אז די צוויי ימים טובים (שבועות ור"ה) איז די זעלבע ענין ווי די מאה ברכות, עס זאל זיין תכלה שנה וקקללותיה תחל שנה עם ברכותיה, עס זאל זיין נאר "ברכות", עס זאל זיין ויהפוך ה' אלקיך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלקיך, מתוך "חיבתן" מנאן לפניו,
די יאר איז עס נאך מער, ווען "מלכות שבמלכות" געפאלט ביום שבת קודש, וואס שבת ווערט אויך אנגערופן "כלה" בואו ונצא לקראת כלה, און אויך "קודש היא לכם שבת המלכה", און אויף שבת זאגט אויך די גמרא "אמר רבה הכל מודים בשבת דבעינן "נמי" לכם דכתיב וקראת לשבת עונג, בפרט שבת ביום מ"ט לספירה ווען מ'ליינט די פרשה וואס איז ממתיק די מ"ט קללות און די מאה קללות חסר שתים, איז "נמי" (מאה ברכות) לכם תרתי משמע, מלכות שבמלכות, און לכם לכל צרכיכם, די ווארט "נמי איז אויך אותיות "מני", מלשון מנין, מתוך חיבתן מנאן, ובפרט ווען מ'שרייט אויס ביי שלש סעודות "ה' מלך" גלייך בעפאר כניסת לילי דכלה, בעת נעילת היום "מלכות שבמלכות", איז עס זיכער אויף אלע אופנים,
ויהי רצון עס זאל טאקע אלץ זיין "לכם" לכל צרכיכם בגשמיות וברוחנים, עדי נזכה לביאת בן דוד "מלכא" משיחה, און עס וועט אי"ה מקויים ווערן דעם "והיה ה' ל"מלך" על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, בב"א
הכל מודים בעצרת דבעינן "נמי" לכם - עצרת "נמי" ראש השנה
בפרוס חג השבועות, עלה ברעיוני, די שייכות פון די צוויי מאמרי חז"ל וואס זאגן אויף דעם יו"ט שבועות די ווארט "נמי",
די גמרא זאגט אין מסכת פסחים (ס"ח:) א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן "נמי" לכם, מ"ט יום שניתנה בו תורה,
די גמרא זאגט אין מסכת מגילה (ל"א:) תניא ר"ש בן אלעזר אומר עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה, מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה שנה וקללותיה, בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ר"ה היא, אין, עצרת "נמי" ראש השנה היא, דתנן ובעצרת נידונין על פירות האילן,
לכאורה וואס איז די "נמי", בשלמה די מימרא "עצרת נמי ר"ה היא", מיינט, אז נישט נאר א' תשרי איז ראש השנה, נאר אויך אום יו"ט שבועות", אבער די אנדערע מימרא "עצרת בעינן נמי לכם" האט דאך קיינער ביז יעצט נישט געזאגט דא אז עס דארף זיין לה', אז ר' אלעזר זאל דארפן זאגן אז עס דארף אויך זיין לה',
קען זיין אזוי, די גמרא זאגט אין מסכת ברכות (י"ב:) כל השנה כולה אדם מתפלל הקל הקדוש, מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט, ורבי אלעזר אמאר אפילו אמר הקל הקדוש יצא, שנאמר "ויגבה ה' צבקות במשפט והקל הקדוש נקדש בצדקה, אימתי ויגבה ה' צבקות במשפט, אלו עשרה ימים שמר"ה ועד יוה"כ וקאמר הקל הקדוש, (מיר נעמען נישט אזוי אהן להלכה)
אויף די ווערטער "המלך הקדוש" זאגט רש"י, וזל"ק: לפי שבימים הללו הוא מראה "מלכותו" לשפוט את העולם עכל"ק, ווי אויך זעה מיר אין די גמ' מסכת ר"ה (ט"ז.), ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות שופרות, מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, ווי אויך ווערט גע'פסק'ט אין שולחן ערוך, אז אין די ימים נוראים שרייט מען ביי די ווארט "המלך" ווייל אין די ימים נוראים איז די ענין פון ווייזן "מלכות" אז ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל ממשלה, אזוי ווערן טאקע געברענגט אין אלע ספרי תלמידי בעל שם, אז די גאנצע ענין פון ראש השנה איז צו ממליך זיין הקב"ה,
קען זיין אז שבועות האט די זעלבע ענין, אין זוה"ק ווערט די נאכט פון תיקון ליל שבועות אנגערופן לילי דכלה, מ'זאגט נאך פון צדיקים אז כלה איז ר"ת כ' ל'ה' ה'מלוכה, די יו"ט שבועות קומט נאך א וואך פון "מלכות", די לעצטע וואך פון די ימי הספירה איז "מלכות", ערב שבועות איז "מלכות שבמלכות", בקדשים הלילה הולך אחר היום, איז די נאכט דערנאך "לילי דכלה",
עס ווערט געברענגט אין די ספרים אז די זיבן וואכן פון די ימי הספירה איז ווי שבעה נקיים וואס כלל ישראל ציילט, "כנסת ישראל כלה קרואה", מ'ציילט כביכול ווי אשה לבעלה, ביזן יו"ט שבועות, וואס דעמאלט איז "יום חתונתו ויום שמחת לבו" ווי די גמרא זאגט "יום חתונתו זה מתן תורה", קומט אויס אז די לעצטע וואך פון די ימי הספירה איז ווי די יום החופה, די קלימאקס "מלכות שבמלכות", עצרת יש לו תשלומין כל שבעה, ווי די גמרא זאגט "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי", די ז' ימי תשלומין איז די אכטע וואך נאך די זיבן וואכן פון די ימי הספירה, דאס קען זיין פשט אין פסוק "צאנה וראינה בנות ציון (זה כלל ישראל) במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו" פשוט פשט אין פסוק גייט "המלך שלמה" ארויף אויף הקב"ה "מלך שהשלום שלו", קען זיין אז וויבאלד "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" גייט עס אויך ארויף אויף "שלמה המלך" און ביידע פשטים זענען געבינדן,
רש"י ברענגט אין מסכת סוכה אז שמיני עצרת איז קעגן שלמה המלך, "ביום השמיני ברכו את העם ויברכו את המלך" קען זיין אז דא איז אויך די זעלבע זאך, די זיבן וואכן פון ספירה איז קעגן די ז' מדות פון די עשר ספירות, וואס זענען קעגן די שבעה רועים, איז די אכטע וואך, יו"ט שבועות וואס איז "יש לו תשלומין כל שבעה", קעגן "שלמה המלך" וואס איז געווען נתקיים מלכותו ווי די גמרא זאגט,
קען זיין דאס איז פשט אין פסוק, צאינה וראינה בנות ציון (כלל ישראל שבונות ציון) במלך שלמה, ווען איז קעגן "מלך שלמה", (ווען איז עס) ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק שיבנה במהרה בימינו, כנ"ל,
קען זיין אז דאס איז פשט אין די גמרא "הכל מודים בעצרת דבעינן "נמי" לכם, "לכם" איז די זעלבע אותיות ווי "מלך", אז נישט נאר ראש השנה דארף מען ווייזן די בחינה פון "מלכות" נאר יו"ט שבועות ווייזט אויך אויף מלכות, און די זעלבע זאך פארקערט, עצרת נמי ראש השנה הוא, אז פונקט ווי עצרת איז לכם "לכל צרכיכם", די עלבע זאך ראש השנה איז "מלך" די זעלבע אותיות ווי לכם, און הקב"ה איז משפיע לכם "לכל צרכיכם"
די חילוק איז נאר ראש השנה איז עס בנגלה, זאגט מען "המלך הקדוש", און מ'שרייט "המלך", משא"כ יו"ט שבועות איז עס בנסתר, זאגט מען הקל הקדוש און נישט המלך הקדוש, , מ'זינגט ביי "הקל בתעצומות", מ'שרייט נישט ביי המלך,
בדרך צחות: מ'זאגט די ווארט "לכם" אויסגעדרייט, עס זאל זיין בהסתרה שבתוך ההסתרה, (וואס בודאי גם שם נמצא השי"ת – כניגון העולם בעיקבתא דמשיחא) לערבב השטן, ער זאל נישט כאפן אז אפילו אינעם יום הדין איז הקב"ה משפיע רחמים, לכם לכל צרכיכם
ראש השנה איז מען דן אויף "גשמיות" וואס איז א דבר ממשי בנגלה, שבועות איז מען דן אויף רוחניות, וואס איז נישט תופס מקום וואס איז בנסתר, ר"ה כל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון, מענטשן אויף די וועלט, בנגלה, בעצרת נידונין על פירות האילן, אויף די פירות פונעם מענטש (כי האדם עץ השדה), די רוחניות, וואס איז בנסתר,
נאך מער קען זיין פשט אין די ווארט "נמי", תוספות אין מס' מגילה, אויף די אויבערדערמאנטע גמרא זאגט, אז וועגן דעם איז מען מפסיק מיט פרשת "במדבר" צווישן בחקותי און שבועות, און מיט פרשת "נצבים" צווישן כי תבא און ר"ה, כדי שלא להסמיך הקללות לר"ה,
קומט אויס אז כדי מבטל צו זיין די קללות פאר ראש השנה, דארף מען מפסיק זיין מיט א פרשה, רש"י זאגט אויפן פסוק "אתם נצבים היום" וזל"ק:
ומדרש אגדה למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם, אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו,
רש"י די וואכעדיגע סדרה, זאגט: מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה,
קומט אויס אז די צוויי פרשיות המפסיקות, קומען ממתיק זיין די קללות, פרשת במדבר ווייזט "חיבתן של ישראל" שמנאן בכל שעה, פרשת נצבים ווייזט, "והרי אתם קיימים לפניו", קען זיין אז דאס איז רש"י אין פרשת נצבים מרמז אין די ווערטער חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, אז די פרשת במדבר וואס מ'ליינט אין די סיום פון די מ"ט ימי הספירה איז אויך די זעלבע ענין,
עס שטייט אז מ'דארף זאגן יעדן טאג מאה ברכות צו מבטל זיין די צ"ח קללות און צוויי צו מבטל זיין די "גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה",
קען זיין דאס איז פשט פון די ווארט "נמי" אין די ביידע מימרות, נמי איז בגימטריא 100, צו מרמז זיין אז די צוויי ימים טובים (שבועות ור"ה) איז די זעלבע ענין ווי די מאה ברכות, עס זאל זיין תכלה שנה וקקללותיה תחל שנה עם ברכותיה, עס זאל זיין נאר "ברכות", עס זאל זיין ויהפוך ה' אלקיך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלקיך, מתוך "חיבתן" מנאן לפניו,
די יאר איז עס נאך מער, ווען "מלכות שבמלכות" געפאלט ביום שבת קודש, וואס שבת ווערט אויך אנגערופן "כלה" בואו ונצא לקראת כלה, און אויך "קודש היא לכם שבת המלכה", און אויף שבת זאגט אויך די גמרא "אמר רבה הכל מודים בשבת דבעינן "נמי" לכם דכתיב וקראת לשבת עונג, בפרט שבת ביום מ"ט לספירה ווען מ'ליינט די פרשה וואס איז ממתיק די מ"ט קללות און די מאה קללות חסר שתים, איז "נמי" (מאה ברכות) לכם תרתי משמע, מלכות שבמלכות, און לכם לכל צרכיכם, די ווארט "נמי איז אויך אותיות "מני", מלשון מנין, מתוך חיבתן מנאן, ובפרט ווען מ'שרייט אויס ביי שלש סעודות "ה' מלך" גלייך בעפאר כניסת לילי דכלה, בעת נעילת היום "מלכות שבמלכות", איז עס זיכער אויף אלע אופנים,
ויהי רצון עס זאל טאקע אלץ זיין "לכם" לכל צרכיכם בגשמיות וברוחנים, עדי נזכה לביאת בן דוד "מלכא" משיחה, און עס וועט אי"ה מקויים ווערן דעם "והיה ה' ל"מלך" על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, בב"א
