Re: ווארטן פון מילכיגס צו פליישיגס און פארקערט
א. לשון קדשו פון דער הייליגער נועם אלמלך איז "בחג השבועות התירו לנו חז"ל, שלא להמתין אחר הגבינה כמו בשאר ימות השנה"
כ'ווייס נישט וואס מ'איז מקיל שבועות, און פון וועלכע זמן מ'קען מקצר זיין.
ככל הנראה יש זמן מיוחד לכל השנה, וזמן מיוחד לשבועות, שהרי בשבועות בודאי ממתין, רק אינו ממתין כל כך כאותו השיעור שממתין כל השנה.
ועוד, מש"כ התירו לנו חז"ל, איני יודע מקורו, וכעת אין הנדמ"ח תחת ידי, ואולי שם ציינו המציינים.
ואולי כוונתו למש"כ הכל בו, שאפשר להקל בשבועות בדין גבינה אחר בשר, שלא להמתין שיעור שש שעות, הובא דבריו במנחת יעקב, כלל וסימן ע"ו וע"ז אות ד, אבל כתב בפירוש דמיירי בהמתנה אחר אכילת גבינה.
ב. מה שציינת למקור המתנה אחר גבינה, שהוא מהזוה"ק, נכון לציין, אף מי שאינו עוסק בדברי המקובלים, בזה פשוט חיוב להלכה הוא, שהרי הפוסקים הביאו את דברי הזוה"ק להלכה.
עי' בדברי הרב"י או"ח סי' קע"ג שהביא דברי הזוהר הקדוש, והביאו בשמו הדרכ"מ יו"ד פ"ט ושאר הפוסקים, ולא ראיתי שיזכיר שיעור מיל או שתיים שכתבת, ואם תבין את דברי הזוה"ק מש"כ בשעתא חדא, אין פירושו לשעה אחד מכ"ד, אלא דוקא שלא יהא באותו זמן, אז מנ"ל לחייב שיעור חצי שעה, ואולי פחות מכן די להפסיק.
ומש"כ אודות קינוח והדחה, נכון הוא לכאורה, אבל מדברי הש"ך בס"ק ז' משמע שהבין בדעת הרמ"א דלא צריך קינוח והדחה, אם ממתין שעה, הגם שלא פסק כן להלכה, עכ"פ הבין שהרמ"א פוסק כדעת האו"ה, (חוץ במה שקיטרגת על עם היהודי, שאינם יודעים, שבאמת רובם ככולם יודעים ומקיימים כן, ואף מי שאינו יודע, הרי נהגו שלא לזוז ממעשה אבות, לפי שכל מה שעשו ע"פ רבותיהם, היתה ע"פ ההלכה והמנהג, ומי יכול לשנות ממה שראה אצל אביו ורבו, בלא שיודע את כל התורה כולה, אולי קיבלו כן על עצמם מחמת שיטה יחידאה, ואם קיבלו, עליהם ועל זרעם קיבלו, עכ"פ, יש לחשוש לזה, ובודאי שארית ישראל לא יעשו עולה, ועושים קינוח והדחה עם פת ומשקה, ולא מסתפקים באכילה ושתייה ביחד כדברי הטור), אבל זאת נכון לציין, שחייב גם בברכה אחרונה לפני אכילת הבשר, עכ"פ כפי שמשמע בפשטות מדברי הפוסקים, (יעויין פת"ש וכן הוא בפרמ"ג).
יש עוד הרבה להאריך, אבל כל זמן שאנו עושים פונקט ווי אונזערע רבי'ס און עלטערן, ווייסן מיר אז מיר טוהן כהלכה.
כ'ווייס נישט וואס מ'איז מקיל שבועות, און פון וועלכע זמן מ'קען מקצר זיין.
ככל הנראה יש זמן מיוחד לכל השנה, וזמן מיוחד לשבועות, שהרי בשבועות בודאי ממתין, רק אינו ממתין כל כך כאותו השיעור שממתין כל השנה.
ועוד, מש"כ התירו לנו חז"ל, איני יודע מקורו, וכעת אין הנדמ"ח תחת ידי, ואולי שם ציינו המציינים.
ואולי כוונתו למש"כ הכל בו, שאפשר להקל בשבועות בדין גבינה אחר בשר, שלא להמתין שיעור שש שעות, הובא דבריו במנחת יעקב, כלל וסימן ע"ו וע"ז אות ד, אבל כתב בפירוש דמיירי בהמתנה אחר אכילת גבינה.
ב. מה שציינת למקור המתנה אחר גבינה, שהוא מהזוה"ק, נכון לציין, אף מי שאינו עוסק בדברי המקובלים, בזה פשוט חיוב להלכה הוא, שהרי הפוסקים הביאו את דברי הזוה"ק להלכה.
עי' בדברי הרב"י או"ח סי' קע"ג שהביא דברי הזוהר הקדוש, והביאו בשמו הדרכ"מ יו"ד פ"ט ושאר הפוסקים, ולא ראיתי שיזכיר שיעור מיל או שתיים שכתבת, ואם תבין את דברי הזוה"ק מש"כ בשעתא חדא, אין פירושו לשעה אחד מכ"ד, אלא דוקא שלא יהא באותו זמן, אז מנ"ל לחייב שיעור חצי שעה, ואולי פחות מכן די להפסיק.
ומש"כ אודות קינוח והדחה, נכון הוא לכאורה, אבל מדברי הש"ך בס"ק ז' משמע שהבין בדעת הרמ"א דלא צריך קינוח והדחה, אם ממתין שעה, הגם שלא פסק כן להלכה, עכ"פ הבין שהרמ"א פוסק כדעת האו"ה, (חוץ במה שקיטרגת על עם היהודי, שאינם יודעים, שבאמת רובם ככולם יודעים ומקיימים כן, ואף מי שאינו יודע, הרי נהגו שלא לזוז ממעשה אבות, לפי שכל מה שעשו ע"פ רבותיהם, היתה ע"פ ההלכה והמנהג, ומי יכול לשנות ממה שראה אצל אביו ורבו, בלא שיודע את כל התורה כולה, אולי קיבלו כן על עצמם מחמת שיטה יחידאה, ואם קיבלו, עליהם ועל זרעם קיבלו, עכ"פ, יש לחשוש לזה, ובודאי שארית ישראל לא יעשו עולה, ועושים קינוח והדחה עם פת ומשקה, ולא מסתפקים באכילה ושתייה ביחד כדברי הטור), אבל זאת נכון לציין, שחייב גם בברכה אחרונה לפני אכילת הבשר, עכ"פ כפי שמשמע בפשטות מדברי הפוסקים, (יעויין פת"ש וכן הוא בפרמ"ג).
יש עוד הרבה להאריך, אבל כל זמן שאנו עושים פונקט ווי אונזערע רבי'ס און עלטערן, ווייסן מיר אז מיר טוהן כהלכה.
