אין ספר באר שלמה (מרבי שלמה צוקער ז"ל אב"ד האלאס, מהדורא תניינא, תרצ"ח) ברענגט ער עס (מערכת ס' אות ב') פונעם עטרת ישועה (חלק ב' בליקוטים אות נ"ו. איך האב נישט יעצט דעם ספר צו ברענגען פון מקור אליינס) וואס ברענגט עס בשם ספה"ק.
קנאפער ידעןהאט געשריבן:↑מאנטאג יולי 08, 2024 10:06 am
לינק פארראכטן.
אין ספר באר שלמה (מרבי שלמה צוקער ז"ל אב"ד האלאס, מהדורא תניינא, תרצ"ח) ברענגט ער עס (מערכת ס' אות ב') פונעם עטרת ישועה (חלק ב' בליקוטים אות נ"ו. איך האב נישט יעצט דעם ספר צו ברענגען פון מקור אליינס) וואס ברענגט עס בשם ספה"ק.
קנאפער ידעןהאט געשריבן:↑מאנטאג יולי 08, 2024 10:09 am
קנאפער ידעןהאט געשריבן:↑מאנטאג יולי 08, 2024 10:06 am
לינק פארראכטן.
אין ספר באר שלמה (מרבי שלמה צוקער ז"ל אב"ד האלאס, מהדורא תניינא, תרצ"ח) ברענגט ער עס (מערכת ס' אות ב') פונעם עטרת ישועה (חלק ב' בליקוטים אות נ"ו. איך האב נישט יעצט דעם ספר צו ברענגען פון מקור אליינס) וואס ברענגט עס בשם ספה"ק.
הנה בברייתא בפיטום הקטורת הגי' ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה וכל דבש לא תקטירו ממנו והרדב"ז בח"א פירשוה דהו"א דרק בעיני' ע"ז אמר וכל דבש לרבות תערובתו וברכי' סי' קל"ב השיג דזה מרבינן מויו דוכל דבש ולכן פי' הו"א דסד"א דבדבש דיפה לו מותר ע"ז אמר וכל דבש אפי' בקטורת שיפה לה כדאיתא בת"כ ובירושלמי ובשלום ירושלים כ' דבא לפרש דלא תימא דלא כל דבש אסרה תורה ע"ז אמר כי תורה אמרה וכל דבש שבא לרבות כל מיני מתיקה דבש דבורים ותמרים וכל מיני פירות והנה כדבריו מבואר בדברי רבינו רפ"ה מאימ"ז וכמש"כ המשל"מ ובח"ס סי' קצ"ב וכמש"כ שם בארוכה וקשה לי דבברכות דף ז' פריך מנ"ל דבש דבורים דשרי באכילה הא מוכח מדאמרה תורה כל דבש לא תקטירו וקאי אדבש דבורים ג"כ ואי אסור להדיוט פסול לגבוה ולכאורה י"ל דהו"א באמת קרא לא בא רק לאסור מיני פירות ולא דבש דבורים אך עדיין קשה דבכריתות דף ו' קאמר דצריך קרא דשחלת וקרא דנטף דאי כתב שחלת הו"א רק גדולי קרקע לא גדולי אילן ויקשה איך אפשר לומר כן דהא קרא כתיב וכל דבש ודריש בת"כ ובירושלמי שהבאתי אין לי אלא דברים שאין הדבש יפה להם קטורת שהדבש יפה להם מניין ת"ל וכל דבש א"כ קאי אקטורת מוכח דגדולי אילן ג"כ חזי לקטורת וא"ל דקאי אדבש דבורים שאין גדולי אילן והו"א דחזי לקטורת דז"א דא"כ יקשה שוב ל"ל קרא דדבש מותר באכילה הא מדאסרה תורה דבש דבורים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי.
וואס איז די מקור-ענין פון די מנהג אז די בעל תפלה שטעלט זיך אפ נאך קרי"ש, פאר ה"א אמת, און ווארט אויף די גדול הצבור זאל מסיים זיין, אדער אז די קהל זאל זיך צויאגען וכו'? אויב איז די ענין אז ס'זאל זיין מנין ביי שמו"ע, פארוואס דווקא דארט, פארוואס נישט ביי תהלות, אדער שירה חדשה? איז געדריקט ערגעץ א ביאור-טעם אויף דעם?
וואס איז די מקור-ענין פון די מנהג אז די בעל תפלה שטעלט זיך אפ נאך קרי"ש, פאר ה"א אמת, און ווארט אויף די גדול הצבור זאל מסיים זיין, אדער אז די קהל זאל זיך צויאגען וכו'? אויב איז די ענין אז ס'זאל זיין מנין ביי שמו"ע, פארוואס דווקא דארט, פארוואס נישט ביי תהלות, אדער שירה חדשה? איז געדריקט ערגעץ א ביאור-טעם אויף דעם?
כי אפילו השפל שבשפלים יוכל לבוא לעבודת ה' ע"י התוה"ק. כי זה הוא השלימות התוה"ק, שתוכל להתפשט לכל מיני שפלים ועומקים ולהעלות כל הבחינות, אפילו הפחותים מתעלים ע"י התוה"ק.
וואס איז די מקור-ענין פון די מנהג אז די בעל תפלה שטעלט זיך אפ נאך קרי"ש, פאר ה"א אמת, און ווארט אויף די גדול הצבור זאל מסיים זיין, אדער אז די קהל זאל זיך צויאגען וכו'? אויב איז די ענין אז ס'זאל זיין מנין ביי שמו"ע, פארוואס דווקא דארט, פארוואס נישט ביי תהלות, אדער שירה חדשה? איז געדריקט ערגעץ א ביאור-טעם אויף דעם?
טאקע א קשיא, ווייל לכתחילה דארף ער שוין האבן דעם ציבור מיט זיך ביי קדוש וברוך.
דאע"ג דכבר למד הרבה פעמים כל התורה והמצות, מ"מ כשיגיע המועד חייב לשאול ולדרוש בהלכות כל מועד ומועד בזמנו [ב"ח]
ידוע מאמר העולם דמי שיפקוד את ציונו הקדוש של הרה"ק הר"ר אלימלך בעיר ליזענסק אפילו רק פעם אחת בחיוב מובטח לו שלא ימות בלא תשובה מי הוא בעל המקור
רוב ברענגען עס בשם (איך בין נישט זיכער וואו פונקטליך עס שטייט בספריו) דער עטרת צבי פון זידיטשוב: "מקובל בידי תלמידי חכמים ויראי שמים שהרבי ר’ אלימלך זי"ע קודם פטירתו הבטיח, כי כל מי שיהיה על קברו יושיעו כמו בחיים חיותו, ולא ימות בלא תשובה, ובאמת אין ספורות למו, להעולם הנוסעים בכל שנה ושנה על קברו".
אבער פון ר' הערשעלע קרעטשעניפער ז"ל ווערט עס געברענגט בשם ר' ארון לייב פון פרימישלאן: "סיפר הרה"ק מוהרא"ז מקרעטשניף זיע"א המעשה: דער רבי ר' ארון לייב פון פרימישלאן האט געזאגט ווער עס האט געקענט דער רבין ר' אלימלך וועט נישט שטארבן אן קיין תשובה. און זיין זון רבי ר' מאיר'ל האט דאס געהערט האט ער אים געזאגט טאטע און אז איך האב אים נישט געקענט וועל איך שטארבן אן תשובה, האט ער אים גע'נטפערט ווער ס'וועט פארן צום ציון וועט אויך נישט שטארבן אן קיין תשובה. וסיפר, און דער רבי ר' מאיר'ל איז געפארן צום ציון איז ער קודם געגאנגען אויפן גאס דארט און געמאכט גלגול שלג און שפעטער איז ער אריינגעגאנגען צום ציון דער זיידע ז"ל ווען ער האט דערציילט די מעשה האט ער אויסגעפירט און ער איז שוין נישט געשטארבן אן קיין תשובה".
סתם אז עס איז מסוגל צו תשובה ווערט געברענגט פון ר' מענדעלע רימנוב'ער ז"ל (עטרת מנחם אות ק"ז): "כתב הרה"ג מסעראצק שי' וז"ל: הרבי ר' מנחם מענדל מרימינוב זי"ע אמר כי סגולה להתעוררות התשובה להיות על ציון הרבי ר’ אלימלך זי"ע".
אני עורך כעת שיחה שלכ"ק מרן אדומו"ר מבאבוב שליט"אובו הוא מספר דבר זה ושם הוא אומר שכאלו מאמרות לפעמים הוא מיוסד על אדני קודש, ולפעמים והוא מאנשי הבל, לכן רציתי לידע, ויישר כוחך וזלה"ק: ידוע מאמר העולם דמי שיפקוד את ציונו הקדוש של הרה"ק הר"ר אלימלך בעיר ליזענסק אפילו רק פעם אחת בחיוב מובטח לו שלא ימות בלא תשובה, ואין זה חילוק אם גרסו שרק ביום הילולא כ"א באדר או שאר הימים גם כן פועל זאת, מאמרה זו הייתה שגור בפי העולם, כי אז לא היה הדרך ליסוע לליזענסק ולשאר המקומות, והכרתי עשרות אנשים מהדור שלפני המלחמה, והם לא יצאו מהשטעטל שבה הם דרו, מלבד לעיר באבוב. זכרינו באחד מהנסיעות של כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל למדינת פולין, הפליא איך אביו כ"ק מרן אדומו"ר האמצעי זי"ע הי"ד, היה רגיל לדבר על דזיקוב, והוא היה יכול לדבר בכל כמה שעות ביום איזה דזיקוב'ער דבר, ומעולם לא דרכה כף רגלו בעיר דזיקוב, אפילו ביומא דהילולא לא היה שם. וכל זה מפני שהיה א ארימע וועלט, והוצאות הדרך וטולטלי דארחא היא גדולות מאוד, ולרש אין כל להשיג הכסף לדבר אלו. וממילא נתהוו כאלו מאמרים למיניהם,לפעמים הדבר מיוסד על אדני קודש, ולפעמים היא הבל הבלים שאין בו ממש. ואיקלע פעם שחזר אחד על מימרא הנ"ל, באזני כ"ק מרן אא"ז זי"ע הי"ד, ושאלו אם אמת הדבר שהרה"ק הר"ר אלימלך, או צדיק אחר אמר כזה, נענה ואמר לו כ"ק זקני הק' זצ"ל הי"ד,אם לומדים בספה"ק נועם אלימלך ודבוקים בצעטיל קטן, אזי יחיה כל ימי חייו בתשובה בעולם הזה, ולא רק שימות בלא תשובה.
וואס איז די מקור-ענין פון די מנהג אז די בעל תפלה שטעלט זיך אפ נאך קרי"ש, פאר ה"א אמת, און ווארט אויף די גדול הצבור זאל מסיים זיין, אדער אז די קהל זאל זיך צויאגען וכו'? אויב איז די ענין אז ס'זאל זיין מנין ביי שמו"ע, פארוואס דווקא דארט, פארוואס נישט ביי תהלות, אדער שירה חדשה? איז געדריקט ערגעץ א ביאור-טעם אויף דעם?
פשוט די משנ"ב שרייבט אז לכתחילה זאל נישט זיין שהה כדי לגמור כולו אפילו ווען ס'נישט אסור צו דאווענען. די ברכה פון גאל ישראל פאנגט זיך אן פון ויציב, וויל מען נישט דארפן ווארטן אינמיטן די ברכה.
נאך א פראקטישע טעם האב איך געהערט, ווייל ביי ויציב קען מען גרינגער זען ווער ס'האלט מיט - דער וואס האט די ציצית אין די האנט.
וואס איז די מקור-ענין פון די מנהג אז די בעל תפלה שטעלט זיך אפ נאך קרי"ש, פאר ה"א אמת, און ווארט אויף די גדול הצבור זאל מסיים זיין, אדער אז די קהל זאל זיך צויאגען וכו'? אויב איז די ענין אז ס'זאל זיין מנין ביי שמו"ע, פארוואס דווקא דארט, פארוואס נישט ביי תהלות, אדער שירה חדשה? איז געדריקט ערגעץ א ביאור-טעם אויף דעם?
פשוט די משנ"ב שרייבט אז לכתחילה זאל נישט זיין שהה כדי לגמור כולו אפילו ווען ס'נישט אסור צו דאווענען. די ברכה פון גאל ישראל פאנגט זיך אן פון ויציב, וויל מען נישט דארפן ווארטן אינמיטן די ברכה.
די פראבלעם פון שהה איז דאך דא ביי קרי’ש אויך. מאי אהנו לן?