פונקט דורך געקוקט דעם אשכול, זעהט אויס פון אלע טענות אז דאס איז אויף די פריערדיגע מהדורות, אבער די לעצטע מהדורה פון שנת תשנ״ד זעהט שוין אויס אסאך בעסער, און רוב פון די טענות איז נישט אויף די מהדורה.
וואוו!! קעניינע הארע!! כ'האב דורכגעליינט די גאנצע אשכול מיט איין אטעם! ס'זעהט אויס צו זיין א גאר גרינטליכע ארבעט! א גרויסן ש'כח פאר אלע מגיבים, ובפרט פאר די צוויי חוקרים @ראש הקהל און @יש להוסיף, פארן אריינלייגן אזויפיל צייט אלס כדי מהנה צו זיין דעם עולם דא אויפן וועלטל, און מברר זיין האמת לאמיתו. און כ'וויל באטאנען אז הגם איך פיל זיך פאני צו באדאנקן אפאר יאר שפעט, קען איך אבער נישט בלייבן שטיל ווייל איך ווייס וועגן די אומגעהויערע ארבעט וואס ס'נעמט צוזאמצושטעלן אזא פראיעקט, וואס אפי' די וואס קענען נישט די ליין קענען זיך איבערצייגן דערין פון דער פאקט אז די תגובות זענען געקומען אין משך פון אפאר יאר. כ'וויל נאר מעיר זיין א קלייניקייט:
ראש הקהל האט געשריבן:
כ'בין געוועהן דעם פארגאנגענע ליל שב"ק ביים עריכת השולחן פון כ"ק אדמו"ר מבית חיים יהושע שליט"א- רבי יעקב יוסל'ע האלברשטאם שליט"א האט ער דערמאנט ביים תורה דאס באקאנט ווארט פון קדושת ציון אויף ועיני ישראל כבדו מזוקן, ותו"ד בהקדם עובדא מהרה"ק האוהב ישראל מאפטא זצ"ל אז יעקב אבינו אפילו ער האט נישט געקענט זעהן, אבער דברים שבקדושה האט ער יא געקענט זעהן, האט ער געזאגט כמה וכמה פעמים חזר את דבריו אז און קדושת ציון האט מען צוגעלייגט און מוסיף געוועהן אבער דער קוטב איז דו זעלבע
הייסט עס שוטין יא א פארלעסליך ווארט פון קדושת ציון אליין, האט מען אויך געטאטשט כאוות נפשם,
ואחר כך אמר, אז נאכדעם וואס דער קדושת ציון האט געזאגט דער ווארט הנ"ל, האט א רב געפרעגט, ס'שטייט דאך שאינם ראויים לברכה, (ממילא זענען זיי ניישט געוועהן אזעלעכע קדושים), האט דער קדושת ציון צוריק גענטםפערט בצחות, אינם ראויים לברכת ברוך שפטרני, האט רבי יעקב יוסל'ע געזאגט אז פון דעים ווערטל, איז דערנאך געווארן א גאנצע תורה און קדושת ציון, עיין בקדושת ציון ויונעם לך א גאנצע תורה , פון, פטון א פלעינע ווערטל שאינם ראויים לברכת ברך שפטרני
לא באתי רק להאיר ולהעיר
דאס וואלט לכאורה געדארפט זיין א גרויסע שמחה פאר די באבוב'ער, אז ענדליך איז דא צווי תורות וואס קומען זיכער פונם קד"ץ, אבער זייער שמחה קען נישט זיין קיין פולקאמער, ווייל @ראש הקהל האט נישט מפרט געווען וועלעכע חלק פון די תורה קומט פונם קד"ץ. איז כדי להעמיד האמת על מכונו וואלט געפאסט אז איינער וואס האט די מעגליכקייט [אפשר גאר @ראש הקהל] זאל איבערפרעגען ר' יעקב יוסל'ען וועלעכע חלק איז פון זיין זייד'ן, און וועלעכע חלק איז צוגעלייגט. תודה למפרע!
כמו שאע"פ שהבן חייב בכבוד אמו, מ"מ הוא ואמו חייבין בכבוד אביו. כך, אע"פ שאני חייב בכבוד אשר חילקתי עליהם, מ"מ אני והם חייבים בכבוד האמת. [ר' מנחם די לונזאנו]
הרי ידוע בשםהרה"ק משינאווע זי"ע, שאסור לומר ד"ת מן המוכן אלא צריך בעת השוה"ט הדבר היוצא מפיו זה הוא מגיד ולא יותר, ע"כ לא קשה כ"כ על מורינו הקדוש"צ זצ"ל הי"ד, שאמר ד"ת מן הדבר המותר בפיו, וזה יצא ראשונה, ואם הוא לא הכין לפני כן לא היה צריך תמיד לזכור ממי שמע דבר זה או שראה בספרו, ותלמידיו, כשגגה היוצא מפי שליט, אך הם לא היו לומדים כל הספרים הנמצאים בעולם, דכל הזר לא יקרב, ע"כ לא מן המוכרח לומר שהכל גנוב הוא, אלא, יצא מפי קדוש ד', פעם בשם ובפעם אחרת בלא בעל השמועה, והתלמידים רשמו את זה והעתיקו לספה"ק קדושת ציון דברי רבם.
ומה המקור למאמר הזה, יש עוד ספר שמסיים כך המעשה: מפי כ"ק מרן אדומו"ר הדברי שלמה זי"ע. סיפר כ"ק מרן אאמו"ר זצ"ל הי"ד המעשה הנודע איך שמכר הרה"ק ר' נחום טשערנובלער התפילין של הבעש"ט לקנות אתרוג לצורך יו"ט ואחר שאתו זרקה האתרוג על הארץ ונשברה אמר ר' נחום, קיין פרנסה האבין מיר ניט, קיין אתרוג האבין מיר שוין אויך ניט, די בעש"ט'ס תפילין האבין מיר אויך ניט - לאמיר זיך נישט גריעגען וועלין מיר האבן שמחת יו"ט, והדברים עתיקין, והוסיף אאמו"ר הק' שבחינה זו הוא יותר גדולה ממופת. שעל פי רוב לאחר שאירע מעשה כזה מתמלאין כעס אין מ'רעט נעבאך וואס מ'דארף נישט, אבל אצל ר' נחום היה הדבר פשוט דלמה הצריך התפילין של הבעש"ט אך ורק כדי שעל ידה יוכל לעבוד עבודת השי"ת במגריגה גדולה, ולמה מכר את התפילין מפני שחביבה מצוה בשעתה, וכתוב בתורה ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר. וכיון שזהו רצון הבורא מכר התפילין היקרים, ולקח אתרוג. ותפילין אחרים כבר יקח, ואם תו אין אתרוג נשאר לו מצות שמחת יו"ט, לעבוד את ד' עמו - ר"נ טשערנובלער האט נישט אינזינען גיהאט קיין שטותים נאר עבדות ד'.
הרי ידוע בשםהרה"ק משינאווע זי"ע, שאסור לומר ד"ת מן המוכן אלא צריך בעת השוה"ט הדבר היוצא מפיו זה הוא מגיד ולא יותר, ע"כ לא קשה כ"כ על מורינו הקדוש"צ זצ"ל הי"ד, שאמר ד"ת מן הדבר המותר בפיו, וזה יצא ראשונה, ואם הוא לא הכין לפני כן לא היה צריך תמיד לזכור ממי שמע דבר זה או שראה בספרו, ותלמידיו, כשגגה היוצא מפי שליט, אך הם לא היו לומדים כל הספרים הנמצאים בעולם, דכל הזר לא יקרב, ע"כ לא מן המוכרח לומר שהכל גנוב הוא, אלא, יצא מפי קדוש ד', פעם בשם ובפעם אחרת בלא בעל השמועה, והתלמידים רשמו את זה והעתיקו לספה"ק קדושת ציון דברי רבם.
ואני בעניי לא הבנתי למה אתה צריך לתירוצים כאלו, הריבאשכול זהכבר הכו על קדקדם של המעררים כאן, ואע"פ שלא עיינתי אחרי דבריו של הרב המתרץ עכ"ז מקופיא נראים דבריו להיות האמת, וכן שמעתי מא' מחסידי באבוב שהוחזק אצלי שאינו משקר (ואע"פ שלדעתו מהר"ש ז"ל היה מלאך ה"צ, עכ"ז אין לו נגיעה לתרץ מעשי באבוב, ולפלא), ואמר לי בבירור שכך היה מעשה, שלא הכניסו הרבה תורות שנמצאו בספרים אחרים, וגם אחרי ההדפסה היו איזה תורות שנמצאו אח"כ בספרים אחרים והוציאום במהדורא שניה ותול"מ.
ראיתי בספר אבוא בגבורות (זכרונות הרה"ח ר' יהושע העשיל העללער ז"ל, עמ' קיז) בו הוא מספר על השנים הראשונות אחרי המלחמה, שבעיר ב"ב היה אחד בשם ר' הערש'יל פאָרשער ז"ל שהוא אסף את כל יוצא ותלמידי באבוב מדי תקופה, ושם חזרו והזכירודברי תורתו של רבם הקדושת ציון זצ"ל הי"ד, וסיפרו סיפורי צדיקים.