די אחראים: יאנאש , אחראי , געלעגער
לתענוג מיינט א זיסע זאך, נישט סתם א ספייס.farshlufen האט געשריבן: ↑ דינסטאג יולי 16, 2024 2:30 pmמיר פשוט'ע אינגעלייט ווייסן אז טאמעיטא פעיסט און ספייסעס זענען 100% לטעמא, לאפוקי איינער וואס וועט פרעגן מיט א תמימות ס'איז דאך פשוט'ע ירקות.
די מקור צום כלל וואס יא און וואס נישט איז בעצם די של"ה (שער האותיות, אות ק', קדושת האכילה ב', אות רנט), המובא בקיצור גמור במג"א ובט"ז סוף סימן, איז לאמיר ברענגן די לשון השל"ה וואס זאגט עס זייער קלאר ארויס.farshlufen האט געשריבן: ↑ דינסטאג יולי 16, 2024 2:30 pmמיר פשוט'ע אינגעלייט ווייסן אז טאמעיטא פעיסט און ספייסעס זענען 100% לטעמא, לאפוקי איינער וואס וועט פרעגן מיט א תמימות ס'איז דאך פשוט'ע ירקות.
אין קורצן די כלל איז, אויב ווען מען וועט דאס עסן באזונדער אינמיטן א סעודה דארף מען דערויף מאכן א ברכה, קען עס מאכן כיסנין, אויב נישט, קען עס נישט מאכן כיסנין.ונראה לע"ד, דאין זה מנגד למה שכתבתי בכלל זה סימן א' (אות רנא) בשם הטור (או"ח סי' קס"ח), מפת הבאה בכיסנין, שהם מלאים צוקרא ושקדים ואגוזים, דמברך עליהם בורא מיני מזונות אם לא קבע סעודה עליהם.
דנוכל לחלק שפיר בין מולייתא הנעשית בבשר או בדגים או בגבינה, ובין מולייתא הנעשית מצוקרא ושקדים ואגוזים, בשכבר ידעת, כי הבשר או הדגים או הגבינה, וכדומה מהדברים שמלפתין בהן את הפת, ורגילין לבא בתוך הסעודה, אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם כשבאים בתוך הסעודה, מהטעם דהם עצמם מזון ואינם באים לקינוח סעודה אלא להשביע, ועל כן ברכת המוציא שבירך תחלה וברכת המזון שמברך בסוף פוטר אותה, כמו שאבאר זה לקמן כלל ד' סימן א' (אות רסח) בסייעתא דשמיא. אם כן ראוי מפני זה כשהן ממולאין בפת שקורין פשטיד"א, שיברך עליו המוציא, דלקביעות סעודה הן עשוין.
אבל כשהמולייתא נעשית מצוקרא ושקדים ואגוזים וכדומה מהדברים שאין מלפתין בהן את הפת, הואיל והן טעונין ברכה כשהן באין בתוך הסעודה, בפני עצמן, מטעם דלקינוח סעודה ולהנאת עצמם הם באים ולא להשביע כדלקמן, שמע מינה דאין להם שייכות לפת כלל, אם כן ראוי מפני זה, אף כשהם ממולאות בתוך הפת, אין לברך עליהם המוציא אם לא קבע סעודה עליהן, כך נראה לי מתוך הסברא.
