אידישע וועלט פארומס

leiby האט געשריבן:

לוי יצחק האט געשריבן: יעצט צום נושא, ס'איז כדי צו וויסן וואס די מאור ושמש ברענגט אז די כת ש"ץ (נישט די ניק ח"ו) איז געשען ווייל זיי האבן געלערענט קבלה שלא בקדושה הראוי.

בעיקר ווייל זיי האבן זיך באניצט דערמיט.

עלמיר נאכקוקן נאכאמאל.

עיין בכתנות אור לבעל פנים מאירות ז"ל מה שפירוש עה"פ "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך, ברוך אתה ה' למדני חקיך":
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=6

דער אוהעל'ער רב לערנט פאהר יעדען טאג א שיעור בזוה"ד בדרך הנסתר וקבלה, חודש אלול לערנט ער פאר די תיקונים, דער שיעור איז אפן פאר יעדעם איינעם.

אוהעלער רב מיינט מסתמא הרב ווייס פון ב"פ.

לכאורה האט געשריבן: אוהעלער רב מיינט מסתמא הרב ווייס פון ב"פ.

יא גערעכט,
דער בורשטינער רבי רבי דוד אייכענשטיין האט געלערנט ביי איהם 'כוונת הרש"ש' (אויך ביים פארוסוב רבי א"י), דער מונקאטש רבי האלט זיך אויך פאר א תלמיד פון דעם הרב ווייס בתורת הקבלה.
אזוי אז מקוקט איהם אן מאכט ער נישט אזא רושם, אבער אונז קוקן דאך אנדערש.

פאר איך הייב אן צו ענטפערן אויף אלע הערות וואס איר האט מעורר געווען וויל איך מאכן א שטיקל הקדמה, אין נאכדעם וועל איך אייך ענטפערן על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

אויב איר געדענקט און איר האט גוט געליינט וואס איך געשריבן אין אנפאנג ווער איר געדענקן אז איך האב געבעטן אז מען זאל נישט לויפן אין מאכן שנעלע מסקנות און געבען שנעלע תירוצים, איך ווייס אויך אלעס וואס איר זאגט און אויב האט איר מדייק געווען אין די ווערטער וועט איר זען ווי איך ריר אלעס אן, אבער וויסענדיק אז אזא נושא טוט אויפוועקן די אינערליכע קנאי אין יעדעם אין תיכף הערט ער דעם חוב קדוש אין גייט ארויס מיט א מלחמה לדור בעמלק.... בין איך מוסר ומודעה, אז איך בין נישט געקומען צוווינגן קיינעם אנצונעמען א דעה נאר סך הכל בין איך געקומען האבן א שטיקל דין ודברים מיט מענטשן וואס איך האב געהאפט האבן אן אפענע קאפ אין א גראדע וועג צו מלבן זיין דעם ענין בדרך שאלה ותשובה אויף א שכל"דיגע אופן, אין אוודאי נישט פערזענליכע צילונגס, זייענדיג א נושא וואס ווי נישט ווי, האט נישט דעם זעלבען וואג ווי א פשוטע נושא.

ראשית דבר, ווייסט א יעדער אז ווען מען זאגט אז מען דארף לערנען תורה פארשטייט מען אז דער ווארט "תורה" איז א שם כללי וואס הייסט מקרא, משנה, הלכה אדער אגדה וכדומה, אזוי אויך דער ווארט "קבלה" איז א שם כללי וואס עס אינהאלט, מעשה מרכבה, קבלה מעשיות, סתרי תורה אין פנימיות התורה. אין איך באצוה זיך נאר צו פנימיות התורה וואס דער רמח"ל, גר"א, בעש"ט אין זייערע תלמידים האבן געלערענט בגלוי אין זייערע ספרים זענען פיל מיד דעם.

ושנית, וויל איך צום ערשט ארום רעדען וועגן דעם ענין פון לימוד התורה, וואס יעדער ווייסט אז תורה ווערט אנגערופן תבלין וואס עס איז געמאכט געווארן זיך צו אויס לייטערן פונעם יצר, און אויך, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות . אויך אין דאס וואס חז"ל זאגן אויף מצוות (ב"ר פ מ”ד) וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מהצואר או מי ששוחט מן העורף? וואס גייט אן פארן בורא פון ווי מען שחט די בהמה צו פון די האלז אדער פון די גענאק הוי לא ניתנו המצוות אלא לצרף את הבריות עכ"ל, עס איז נאר געגעבן די מצוות צו אויסלייטערען די מענטשן, אבער די תורה וואס קען אויס איידלן א מענטש איז נאר ווען מען לערנעט לשמה, נאר וויבאלד חז"ל האבן געוויסט אז מיר זענען נישט מסוגל גלייך צוצוקומען צו אזא מדרגה פון נישט זיך מיינען האבן זיי געזאגט מתוך שלא לשמה בא לשמה.משום שהמאור שבה מחזירו למוטב. אויב אזוי זאגט מיר ברודער וואס גייט דא פאר דער עולם שרייט סאיז אכשר דרא, ווי איז די מחזירו למוטב, נאך מער, די משנה זאגט אויף לערנען תורה לשמה "מגלין לו רזי תורה" אין עטס שרייטס מען טאר דאס גארנישט לערנען, עטס זאגטס מען דארף לערנען לשם לערנען, מען דארף לערנען צוצוקומען צו דדביקות.

און יעצט וועל איך צוברענגען דעם ר חיים וויטל, וזה לשונו: ואמנם אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד, כי כבר אמרו רבותינו ז"ל, אל יכנס אדם לפרדס אלא אם כן מלא כריסו בבשר ויין, והרי זה דומה לנשמה בלי גוף, שאין לה שכר ומעשה וחשבון, עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצות. וכן בהפך, בהיותו עוסק בחכמת המשנה ותלמוד בבלי, ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה, הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלי נשמת אדם, נר ה', המאיר בתוכו, באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים וכו'. באופן שהת"ח העוסק בתורה לשמה צריך שיעסוק מתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד, כפי מה שיוכל שכלו לסבול, ואחר כך יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמת. וכמו שצוה דוד המלך ע"ה את שלמה בנו, דע את אלקי אביך ועבדהו. ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד, מוטב לו שיניח את ידו ממנו, אחר שבחן מזלו בחכמה זאת, ויעסוק בחכמת האמת.וז"ש, מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה (חולין דף כ"ד). ואמנם כל איש שהוא קל לעיון, מחויב לתת חלק שעה או ב' שעות ביום בעיון ההלכה, ולכוין ולתרץ הקושיות הנופלות בפשט ההלכה וכו'. עכ"ל הקדוש שם מלה במלה. וואס מער האב איך וואס מוסיף צו זיין, ער איז מסביר אויב א מענטש לערענט אין ער קומט נישט צו צו לשמה דארף ער לערנען פנימיות התורה אין דורך דעם וועט ער צוקומען צום תחלית.

אין יעצט צום נושא, קודם כל האב איך שוין געוויזען אז דער פראבלעם פון ממלא זיין כריסו מיט ש"ס אין פוסקים איז שוין גערעדט געווארען ביי די ריזן אין כלל ישראל אין איך האב אפילו נישט געברענגט דעם רמח"לס ספר קנאת ה' צבאות, ווי ער שרייט שוין די זעלבע, איי די ש"ך האב איך שוין געזאגט פון ווי ווייסט מען פון וועלעכע חלק אין תורת הקבלה האט ער גערעדט, נאך מער פון דעם, אויב האט איר מורא קאליע צו ווערן דאס אליין ווייזט אז איר ווייסט נישט די חלקי תורת הנסתר ווייל ווער עס האט געלערענט פימיות התורה ווי די השתלשלות העולמות, צומצומים, עשר ספירות וכדומה ווייסט אין פאר שטייט אז עס איז נישט עפעס וואס מען קען ניצן. אויך דארף מען וויסען אז יעדע צייט בלאזט אנדערע ווינטן וואס רופט פאר די גדולים םון יענע דור צוטוען אין "עת לעשות" אויף ביידע זייטען.

נאך דארפט געזאגט ווערן וואס אלע וואס האבן דא געשריבען האבן געזאגט אן קיין שום דעקונג,
למשל "מי חכם שרייבט: עס איז נישטא קיין חיוב אויף א איד עס צו לערנען ווייס איך פשוט זייער שיין, פון ווי ווייסטו, נאך זאגט ער סאיז דא א סדר, פיין איז אבער טייטש אז כל זמן מען לערענט נישט גאנץ מקרא קען מען נישט לערנען משנה ווייל סאיז דא א סדר, אפשר הייבט מען אן דארט אבער מען לערענט אלעס, דאס איז טייטש אז אויב איינער וואס לערענט נגלה אין איז אן ערליכע מענטש אויף אונזער סטאנדארט פארוואס זאל ער נישט אויך לערנען קבלה, נאך שרייבט ער וועגען די רמח"לס שוללים, "די שוללים'ס טענות איז נישט געווען אז ער לערנט קבלה פאר פערציג" עס איז יא געווען אבער עס איז געווען נאך טענות.

farshlufen האט געשריבן: עיין בכתנות אור לבעל פנים מאירות ז"ל מה שפירוש עה"פ "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך, ברוך אתה ה' למדני חקיך":
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=6

ער רעדט דאך קלאר פון מעשה מרכבה אין נישט פון די חלק הקבלה פון השתלשלות העולמות

אסאך פון די שאלות זענען געפרעגט און פארענטפערט דא.

http://www.google.com/url?sa=t&rct=j&q= ... 4169,d.dmQ

מגדל מלא טוב האט געשריבן: און יעצט וועל איך צוברענגען דעם ר חיים וויטל, וזה לשונו: ואמנם אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד, כי כבר אמרו רבותינו ז"ל, אל יכנס אדם לפרדס אלא אם כן מלא כריסו בבשר ויין, והרי זה דומה לנשמה בלי גוף, שאין לה שכר ומעשה וחשבון, עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצות. וכן בהפך, בהיותו עוסק בחכמת המשנה ותלמוד בבלי, ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה, הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלי נשמת אדם, נר ה', המאיר בתוכו, באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים וכו'. באופן שהת"ח העוסק בתורה לשמה צריך שיעסוק מתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד, כפי מה שיוכל שכלו לסבול, ואחר כך יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמת. וכמו שצוה דוד המלך ע"ה את שלמה בנו, דע את אלקי אביך ועבדהו. ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד, מוטב לו שיניח את ידו ממנו, אחר שבחן מזלו בחכמה זאת, ויעסוק בחכמת האמת.וז"ש, מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה (חולין דף כ"ד). ואמנם כל איש שהוא קל לעיון, מחויב לתת חלק שעה או ב' שעות ביום בעיון ההלכה, ולכוין ולתרץ הקושיות הנופלות בפשט ההלכה וכו'. עכ"ל הקדוש שם מלה במלה. וואס מער האב איך וואס מוסיף צו זיין, ער איז מסביר אויב א מענטש לערענט אין ער קומט נישט צו צו לשמה דארף ער לערנען פנימיות התורה אין דורך דעם וועט ער צוקומען צום תחלית.

לאמיר אייך שטעלן א שאלה, איר האלט אז ר' חיים וויטאל האט זיך סותר געווען? ער הייבט אן אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד, און ענדיגט ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד, מוטב לו שיניח את ידו ממנו, אחר שבחן מזלו בחכמה זאת, ויעסוק בחכמת האמת, איז דאס נישט קיין סתירה?

אלא מאי איר האט פשוט נישט פארשטאנען וואס ער זאגט, ער זאגט אזוי, מען טאר נישט לערנען חכמת הקבלה פאר מען איז עוסק אין תורה וכו', נאכדעם וואס מען האלט שוין ווען ס'איז מילא כריסו בש"ס ופוסקים, איז דא צוויי סארטן מענטשן, איינער וואס איז 'קל לעיון', דאס מיינט אז ער פארנעמט עיון און פלאגן זיך אין תורה טיפער און טיפער, און ס'איז דא איינער וואס איז 'קשה בענין העיון', ער איז נישט גוט אין עיון, ער איז מער אין די בקיאות ליין, זאגט ער אזא איינער נאך וואס ער האלט שוין נאך מילא כריסו בש"ס ופוסקים זאל ער לייגן עיון אין דערזייט און זיך אריין טון אין חכמת האמת, אבער איינער וואס איז קל לעיון זאל נאך אלץ אראפנעמען צייט צום עיון אויף נגלה.

מגדל מלא טוב האט געשריבן:

farshlufen האט געשריבן: עיין בכתנות אור לבעל פנים מאירות ז"ל מה שפירוש עה"פ "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך, ברוך אתה ה' למדני חקיך":
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=6

ער רעדט דאך קלאר פון מעשה מרכבה אין נישט פון די חלק הקבלה פון השתלשלות העולמות

ער רעדט דאך קלאר פון ביידע.

איך האף אז הלכות נחוצות או"ח יו"ד שנצרך לכל רגע ורגע צו וויסן ווי א איד ברויך זיך צו פירן קאנט איר שוין ישר והפוך כמונח בקופסא.

אלענפאלס אויב ווילט איר פארשפרייטן לימוד חכמת הנסתר דורך די אינטערנעט, להוי ידוע שכבר קדמוך אחרים.

farshlufen האט געשריבן:

מגדל מלא טוב האט געשריבן:

farshlufen האט געשריבן: עיין בכתנות אור לבעל פנים מאירות ז"ל מה שפירוש עה"פ "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך, ברוך אתה ה' למדני חקיך":
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=6

ער רעדט דאך קלאר פון מעשה מרכבה אין נישט פון די חלק הקבלה פון השתלשלות העולמות

ער רעדט דאך קלאר פון ביידע.

איך האף אז הלכות נחוצות או"ח יו"ד שנצרך לכל רגע ורגע צו וויסן ווי א איד ברויך זיך צו פירן קאנט איר שוין ישר והפוך כמונח בקופסא.

אלענפאלס אויב ווילט איר פארשפרייטן לימוד חכמת הנסתר דורך די אינטערנעט, להוי ידוע שכבר קדמוך אחרים.

ראשית דבר, ווייסט א יעדער אז ווען מען זאגט אז מען דארף לערנען תורה פארשטייט מען אז דער ווארט "תורה" איז א שם כללי וואס הייסט מקרא, משנה, הלכה אדער אגדה וכדומה, אזוי אויך דער ווארט "קבלה" איז א שם כללי וואס עס אינהאלט, מעשה מרכבה, קבלה מעשיות, סתרי תורה אין פנימיות התורה. אין איך באצוה זיך נאר צו פנימיות התורה.

צווייטענס, עס שטייט "קח את האמת ממי שאומרו" איינער וועט אייך געבען אן עצה להציל נפשך אין א צייט פון נויט וועסטו קיינמאל נישט פרעגן פארשידענע שאלות וואס איז נישט נוגע, א חוץ אויב איז נישט א צייט פון נויט דענמאלטס איז נישטא וואס צו רעדען בכלל.

אין בנוגע "להוי ידוע שכבר קדמוך אחרים" וואס איז דאס א סיבה פאר, מען לערענט שוין טויזענטע יארן אין קיינער זאגט נישט "להוי ידוע שכבר קדמוך אחרים"

למעלה משבעים האט געשריבן:

מגדל מלא טוב האט געשריבן: און יעצט וועל איך צוברענגען דעם ר חיים וויטל, וזה לשונו: ואמנם אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד, כי כבר אמרו רבותינו ז"ל, אל יכנס אדם לפרדס אלא אם כן מלא כריסו בבשר ויין, והרי זה דומה לנשמה בלי גוף, שאין לה שכר ומעשה וחשבון, עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצות. וכן בהפך, בהיותו עוסק בחכמת המשנה ותלמוד בבלי, ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה, הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלי נשמת אדם, נר ה', המאיר בתוכו, באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים וכו'. באופן שהת"ח העוסק בתורה לשמה צריך שיעסוק מתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד, כפי מה שיוכל שכלו לסבול, ואחר כך יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמת. וכמו שצוה דוד המלך ע"ה את שלמה בנו, דע את אלקי אביך ועבדהו. ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד, מוטב לו שיניח את ידו ממנו, אחר שבחן מזלו בחכמה זאת, ויעסוק בחכמת האמת.וז"ש, מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה (חולין דף כ"ד). ואמנם כל איש שהוא קל לעיון, מחויב לתת חלק שעה או ב' שעות ביום בעיון ההלכה, ולכוין ולתרץ הקושיות הנופלות בפשט ההלכה וכו'. עכ"ל הקדוש שם מלה במלה. וואס מער האב איך וואס מוסיף צו זיין, ער איז מסביר אויב א מענטש לערענט אין ער קומט נישט צו צו לשמה דארף ער לערנען פנימיות התורה אין דורך דעם וועט ער צוקומען צום תחלית.

לאמיר אייך שטעלן א שאלה, איר האלט אז ר' חיים וויטאל האט זיך סותר געווען? ער הייבט אן אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד, און ענדיגט ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד, מוטב לו שיניח את ידו ממנו, אחר שבחן מזלו בחכמה זאת, ויעסוק בחכמת האמת, איז דאס נישט קיין סתירה?

אלא מאי איר האט פשוט נישט פארשטאנען וואס ער זאגט, ער זאגט אזוי, מען טאר נישט לערנען חכמת הקבלה פאר מען איז עוסק אין תורה וכו', נאכדעם וואס מען האלט שוין ווען ס'איז מילא כריסו בש"ס ופוסקים, איז דא צוויי סארטן מענטשן, איינער וואס איז 'קל לעיון', דאס מיינט אז ער פארנעמט עיון און פלאגן זיך אין תורה טיפער און טיפער, און ס'איז דא איינער וואס איז 'קשה בענין העיון', ער איז נישט גוט אין עיון, ער איז מער אין די בקיאות ליין, זאגט ער אזא איינער נאך וואס ער האלט שוין נאך מילא כריסו בש"ס ופוסקים זאל ער לייגן עיון אין דערזייט און זיך אריין טון אין חכמת האמת, אבער איינער וואס איז קל לעיון זאל נאך אלץ אראפנעמען צייט צום עיון אויף נגלה.

קודם כל האסטו ארויס גענומען די גאנצע חלק ווי ער זאגט קלאר אז מען מוז ביידע ווייל ער איז דאס מדמה ווי נשמה בלי גוף אדער פארקערט "ו כן בהפך, בהיותו עוסק בחכמת המשנה ותלמוד בבלי, ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה, הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלי נשמת אדם, נר ה', המאיר בתוכו, באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים". אין ער רעטד קלאר פון א ת"ח.

דערנאך איז ער זיך מסביר אז באופן שהת"ח העוסק בתורה לשמה צריך שיעסוק מתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד, כפי מה שיוכל שכלו לסבול, ואחר כך יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמת. וכמו שצוה דוד המלך ע"ה את שלמה בנו, דע את אלקי אביך ועבדהו. ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמודעס גייט אים שווער זאגט ער זייער שארף אז מוטב לו שיניח את ידו ממנואבער איינער קען יא לערנען ואמנם כל איש שהוא קל לעיון, מחויב לתת חלק שעה או ב' שעות ביום בעיון ההלכה, ולכוין ולתרץ הקושיות הנופלות בפשט ההלכה וכו'. עכ"ל הקדוש שם מלה במלה מוז ער כאטש לערנען 2 3 שעה, גראדע פונקט פארקערט ר איד ווי איר האט עס אפגעלערענט.

דאכט זיך אז יעדע חסידישער איד האט שוין געלערנט גענוג און נאך "קבלה" ווי דו ווילסט עס רופן, לערנענדיג באר מים חיים מיטן מאור ושמש וכו'. נישטא קיין זין זיך אריינצולייגן מער פון דעם אין די חכמה בעפאר מען איז מילא כריסו בש"ס ופוסקים.

עס איז פשוט אז איר ווייסט נישט פון וואס מען רעדט

עס איז פשוט אז איר ווייסט נישט וואס איר רעדט.

איר ווילט מאלן וואסער? אדער איר האט פשוט נישט פארשטאנען וואס איך שרייב אייך.

איר האט געוואלט ארויסנעמען פון דא אז אויב לערנט מען און מען קומט נישט צו צו לשמה זאל מען לערנען קבלה, זייט מוחל נישט דאס שטייט דארט. דארט שטייט פונקטליך ווי איך האב געשריבן אין פריערדיגן תגובה, וליתר שאת ברענג איך זיין גאנצע לשון און געמאכט באלד וואס די ווילסט פארזען.

ואמנם אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה במשנה ובתלמודכי כבר אמרו רבינו ז"ל אל יכנס אדם לפרדס אא"כ מלא כריסו בבשר ויין והרי זה דומה לנשמה בלתי גוף שאין לה שכר ומעשה וחשבון עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצותוכן בהפך בהיותו עוסק בחכמת המשנה והתלמוד בבליולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה כי הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלתי נשמת אדם נר ה' המאירה בתוכה באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים אשר זהו ענין אומרו במ"א ההוא הנ"ל.

וז"ל דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וכו' באופן כי הת"ח העוסקים בתורה לשמה ולא לשמו לעשות לו שם צריך שיעסוק בתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד כפי מה שיוכל שכלו לסבול ואח"כ יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמתוכמו שציוה דהע"ה את שלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו.

ואם האיש הזהיהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמודמוטב לו שיניח את ידו ממנו אחר שבחן מזלובחכמה זאת ויעסוק בחכמת האמת וז"ש כל ת"חשאינו רואה סימן יפה בתלמוד בחמשה שנים שוב אינו רואה. ואמנם כל האיש שהוא קל לעיוןמחויב לתת חלק שעה או ב' שעות ביום בעיון ההלכהולכוין ולתרץ הקו' הנופלת בפשט ההלכה ויכון כי אין הקליפה הרעה מצד הנחש סמאל עבד רע נאחזת אלא בקלי' הטובה היא משנה מטטרון עולם היצירה הנקרא עבד ושפחה דמטרוניתא אבל לא במטרוניתא שהיא המוח הפנימי חכמת האמת ונקרא עץ החיים ועליו אתמר אני ה' הוא שמי בסוד כל התורה היא שמותיו של הקב"ה. וכבודי לאחר לא אתן דלא יכיל לאתערבא עמה קליפה אלא בעץ הדעת טוב ורע משנה טמא וטהור אסור ומותר כשר ופסול. ויכון בעיונולהסיר הקליפה הרעה שהיא הגורמת קושיות שלא יבין האדם תרוצים ויסלקנה מע"ג עץ הדעת טוב ורע היא המשנה שפחה דמטרוניתא ואח"כ יכוין לקשט המטרוניתא עצמה שהיא חכמת הקבלה ודי בזה כי אין מקום ביאורו של ענין זה.

זאל איך איבערשרייבן וואס איך האב פריער געשריבן? ער הייבט אן אז קבלה קומט ער נאך ש"ס ופוסקים, און ענדיגט אז נאכן דורכלערנען ש"ס ופוסקים, דארף מען לערנען קבלה, אבער דאן איז דא צוויי סארטן, איינער וואס קען לערנען בעיון, און איינער וואס נישט, דער וואס קען נישט זאל זיך אריין לייגן אין קבלה, און דער וואס קען יא עיון זאל יעדן טאג לערנען כאטש א שעה צוויי בעיון ההלכה.

מי חכם האט געשריבן: די פשטות פון צו ברענגען דעם מאמר תלמיד שלא ראה ברכה ה שנים שוב אינו רואה, איז נישט משמע אז ער רעדט פון איינעם וואס האט געענדיגט ש״ס ופוסקים.

מגדל, דער אמת די שאלה צי עס איז א חיוב (ע״פ נגלה שטיצעך, צי עס איז נכלל אינעם נגלהדיגן חיוב תלמוד וידיעת התורה) עס צו לערנען, ווענדט זיך אין אפאר חלקים, קען זיין עס גייט אריין בכלל ידיעת התורה און סאיז גארנישט ווייניגער ווי דער חיוב צו לערנען זאכן וואס זענען נישט נוגע למעשה, אבער בוודאי איז עס נישט אין די דרגא חיוב פון לערנען זאכן וואס זענען נוגע, און אפילו וואס איז נישט נוגע אויף די מינוט איז עס למעשה באיזה מקום ובאיזה זמן נוגע, משא״כ קבלה.

די ספק איז באמת טיפער, ווייל דאס איז זיכער אז סאיז דא מיליאן מאל מער סודות התורה וואס אפילו משה רבינו האט נישט משיג געווען, כידועים דברי המדרש אז די גאנצע תורה אונזערע איז נאר א פרי וויו פון וואס עס וועט זיין ווען משיח וועט קומען, אבער לפי״ז קומט אויס אז ביים בארג סיני האט מען נאכנישט אלעס מקבל געווען,איז פשוט אז דער חיוב ת״ת קען נישט כולל זיין אזאלכע זאכן שעדיין לא ניתנו, ויל״ע אם תורת הנסתר שיש בידנו און אלע גילוים פון די מקובלים לאורך הדורות איז שוין למעשה געגעבן געווארן בשעת מתן תורה, און אויב נישט איז דאך פשוט אז סאיז נישט נכלל אינעם נגלהדיגן חיוב.

(ולא דמי למה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בנגלה, חדא כי ג״ז נינה למשה מסיני, ובלא״ה איז עס לפחות געבויט אויף הקדמות שקיבלנו וכך דרכה של תורה, משא״כ בנסתר וואס א סוד וועלכע איז נתגלה געווארן צום ארי הק׳ מוז נישט האבן א הקדמה בכלל אין זוהר לדוגמא).

לגבי רמח״ל, נישט ״דאס״ איז געווען די טענה, הגם מהאט דאס אפשר אויך גענוצט, דוכט זיך אז טייל פון די מתנגדים זיינע האבן פונקט אזוי עובר געווען אויף דעם.

דאכט זיך אז דער זאץ איז א טעות, מען האט יא אלעס מקבל געווען, נאר נאכנישט אלעס איז נתגלה געווארן. שזאת התורה לא תהא מוחלפת "ולא תהא תורה אחרת". ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא, היינט זענען דא פנימיות, בימות המשיח וועט נתגלה ווערן די פנימיות שבפנימיות, אבער אלעס איז געגעבן געווארן אויפן בארג סיני.

מי חכם האט געשריבן: די פשטות פון צו ברענגען דעם מאמר תלמיד שלא ראה ברכה ה שנים שוב אינו רואה, איז נישט משמע אז ער רעדט פון איינעם וואס האט געענדיגט ש״ס ופוסקים.

פארוואס נישט? די שאלה איז וואס טייטשט שלא ראה סימן יפה במשנתו, די גמרא זאגט נישט וואס ווי ווען.

איז דא דערביי אפאר פשטים, רש"י לערנט פשט דא רעדט מען פון איינער וואס לערנט און פארגעסט, דאס הייסט ער קען האבן דורכגעלערט ש"ס ופוסקים אין די פינף יאר, אבער ער איז לומד ושוכח ער געדענקט עס נישט, אזא איינער שוב אינו רואה סימן יפה.
די מאירי לערנט אז דאס רעדט מען פון א קינד, דאס הייסט אז מען זאל אריין הארעווען אלץ קינד כדי עס זאל אים העלפן אויף שפעטער, און דאס זאגן חז"ל אויב א קינד נאך פינף יאר לא ראה סימן יפה שוב אינו רואה.
קומט ר' חיים וויטאל און זאגט א נייע פשט, אז די גמרא רעדט אויף די מהלך הלימוד, דהיינו אויב איינער פלאגט זיך צו לערנען בעיון, און נאך פינף יאר איז ער נאכאלץ נישט מצליח, זאל ער נישט ווייטער גיין מיט עיון, ווייל ער איז נישט געמאכט דערצו, נאר ער זאל גיין מיט בקיאות. און היות ער האלט שוין נאך מילא כריסו מיט ש"ס ופוסקים זאל ער גיין ווייטער צו קבלה.

--
די מעשה מיט דעם שטיקל איז דא אזוי, בפשטות הייבט דאך ר' חיים וויטאל אן ממש פארקערט ווי די וואס ווילן זאגן אז מען מעג לערנען פאר ס'איז מילא כריסו בש"ס ופוסקים, כדי צו פארענטפערן זייער שיטה, פרעגן זיי א סתירה פון אנפאנג שטיקל, צו די סוף וואס ער שרייבט אז אויב ס'איז שווער בענין העיון בתלמוד זאל מען גיין צו קבלה, און ברענגן די מאמר אלץ ראי' אז מען רעדט אפי' ס'איז נישט מילא כריסו (איך כאפ נאכנישט די ראי', חוץ אז מען לערנט פשט ווי די מאירי... אבער אזוי שרייבן די חברה), און מען מוז דאך עס פארענטפערן, זאגן זיי אז פשט איז א חילוק צו ער קומט צו צו לערנען לשמה צו נישט, אז אויב זעט ער אז ער קען נישט אנקומען צו לערנען לשמה זאל ער לערנען קבלה.

זיי זאלן מיר אלע אבער שטארק מוחל זיין, דאס איז א מין פארדרייטע פשט שאין לשער, און דאס איז אויך נאר כדי צו פארענטפערן זייער שיטה און נאך ברענגן א ראי' פון דא צו זייער שיטה, ווייל לאמיר עס צונעמען, ביז דעם שטיקל וואס איך האב ספעציעל אפגעטיילט אין מיין פריערדיגע תגובה וואס הייבט זיך אן "ואם האיש הזה", זאגט ער ווידער און ווידער אז מען דארף זיין א ת"ח און לערנען קודם ש"ס ופוסקים, יעצט אין דעם שטיקל זאגט ער אזוי: "ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד מוטב לו שיניח את ידו ממנו אחר שבחן מזלו בחכמה זאת ויעסוק בחכמת האמת", זאג, איר זעט דא א ווארט וועגן לשמה? אדער זעט איר דא אז ער זאל רעדן פון איינער וואס קען נישט לערנען נגלה?

איך זע דא אז ער רעדט פון דעם 'האיש הזה', וואס ער האט גערעדט ביז איצטער א ת"ח העוסק בחכמת המקרה והמשנה והתלמוד כפי מה שיוכל שכלו לסבול.... וואו ער האט פריער געשריבן, נאר עס איז אים "כבד וקשה בענין 'העיון' בתלמוד", איך דארף עס שרייבן אין אידיש? זאל זיין... ד"ה ס'איז אים שווער דעם ענין פון 'עיון'בתלמוד, און ער חזר'ט איבער "אחר שבחן מזלו בחכמה זאת", פון וועלכע חכמה רעדט מען? לשמה איז א חכמה? אדער נישט זייענדיג מלא כריסו בש"ס ופוסקים הייסט "בחן מזלו"? נאר וואס דען ער רעדט פון 'עיון', און עיון איז טאקע א חכמה, אויף אזא איינער וואס עיון איז אים שווער זאגט ער זאל גיין לערנען נאר חכמת האמת, ווייל אין נגלה איז ער אנגעקומען די מערסטע וואס ער קען ווי געשריבן פריער "כפי מה שיוכל שכלו לסבול", האט ער מער גארנישט וואס צו טון דארט, דארף ער נאר לערנען נסתר.

און צו דעם שטעלט ער צו די מאמר פון כל ת"ח שאינו רואה סימן יפה בתלמוד, דאס הייסט אז אין די 'חכמה' פון 'עיון בתלמוד' זעט ער א שטארקע שוועריגקייט, שוב אינו רואה, און ער זאל גיין ווייטער. משא"כ איינער וואס איז 'קל לעיון', אזא איינער איז דאך באמת נישט פארטיג מיט נגלה אפי' ער איז מלא כריסו בש"ס ופוסקים, ווייל עיון איז א מים שאין להם סוף, דארף ער טאקע אוועק געבן שעה או ב' שעות ביום 'בעיון'ההלכה. דאס איז די אמת'ע פשט, און די וואס פארדרייען פשט, ווייזן דערמיט שטארק אן די סיבה פארוואס זיי זאלן טאקע נישט לערנען קבלה...

והארכתי במקום שאמרו לקצר.

למעלה משבעים האט געשריבן: איר ווילט מאלן וואסער? אדער איר האט פשוט נישט פארשטאנען וואס איך שרייב אייך.

איר האט געוואלט ארויסנעמען פון דא אז אויב לערנט מען און מען קומט נישט צו צו לשמה זאל מען לערנען קבלה, זייט מוחל נישט דאס שטייט דארט. דארט שטייט פונקטליך ווי איך האב געשריבן אין פריערדיגן תגובה, וליתר שאת ברענג איך זיין גאנצע לשון און געמאכט באלד וואס די ווילסט פארזען.

ואמנם אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה במשנה ובתלמודכי כבר אמרו רבינו ז"ל אל יכנס אדם לפרדס אא"כ מלא כריסו בבשר ויין והרי זה דומה לנשמה בלתי גוף שאין לה שכר ומעשה וחשבון עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצותוכן בהפך בהיותו עוסק בחכמת המשנה והתלמוד בבליולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה כי הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלתי נשמת אדם נר ה' המאירה בתוכה באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים אשר זהו ענין אומרו במ"א ההוא הנ"ל.

וז"ל דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וכו' באופן כי הת"ח העוסקים בתורה לשמה ולא לשמו לעשות לו שם צריך שיעסוק בתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד כפי מה שיוכל שכלו לסבול ואח"כ יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמתוכמו שציוה דהע"ה את שלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו.

ואם האיש הזהיהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמודמוטב לו שיניח את ידו ממנו אחר שבחן מזלובחכמה זאת ויעסוק בחכמת האמת וז"ש כל ת"חשאינו רואה סימן יפה בתלמוד בחמשה שנים שוב אינו רואה. ואמנם כל האיש שהוא קל לעיוןמחויב לתת חלק שעה או ב' שעות ביום בעיון ההלכהולכוין ולתרץ הקו' הנופלת בפשט ההלכה ויכון כי אין הקליפה הרעה מצד הנחש סמאל עבד רע נאחזת אלא בקלי' הטובה היא משנה מטטרון עולם היצירה הנקרא עבד ושפחה דמטרוניתא אבל לא במטרוניתא שהיא המוח הפנימי חכמת האמת ונקרא עץ החיים ועליו אתמר אני ה' הוא שמי בסוד כל התורה היא שמותיו של הקב"ה. וכבודי לאחר לא אתן דלא יכיל לאתערבא עמה קליפה אלא בעץ הדעת טוב ורע משנה טמא וטהור אסור ומותר כשר ופסול. ויכון בעיונולהסיר הקליפה הרעה שהיא הגורמת קושיות שלא יבין האדם תרוצים ויסלקנה מע"ג עץ הדעת טוב ורע היא המשנה שפחה דמטרוניתא ואח"כ יכוין לקשט המטרוניתא עצמה שהיא חכמת הקבלה ודי בזה כי אין מקום ביאורו של ענין זה.

זאל איך איבערשרייבן וואס איך האב פריער געשריבן? ער הייבט אן אז קבלה קומט ער נאך ש"ס ופוסקים, און ענדיגט אז נאכן דורכלערנען ש"ס ופוסקים, דארף מען לערנען קבלה, אבער דאן איז דא צוויי סארטן, איינער וואס קען לערנען בעיון, און איינער וואס נישט, דער וואס קען נישט זאל זיך אריין לייגן אין קבלה, און דער וואס קען יא עיון זאל יעדן טאג לערנען כאטש א שעה צוויי בעיון ההלכה.

במחילת כבודו, אגב חריפתא שבשתא, אדער מאכט איר זיך נישט וויסענדיג וואס ר חיים וויטל שרייבט אין די הקדמה פריער פון דעם שטיקל אדער ווילט איר אויספירן אין מיר מאכן גלייבן אז איך פארשטיי נישט וואס איך רעד.

און כדי צו ווייזען וואס איך רעד פון, וועל איך אראפ ברענגען גאנצע שטיקער פון די הקדמה און מיר לערנען צוזאמען.

מר הצעיר מעיר. הדל באלפי חיים ויטאל בן לא”א הרב יוסף וויטאל זלה”ה בהיותי בן שלשים לכח תשש כחי ישבתי משתומם. ומחשבותי תמהים. כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו. ולא עלתה ארוכה למכתינו לחרבן בית מקדשינו. הנחרב זה היום אלף ות”ק וד’ שנים אוי לנו כי פנה היום יום אחד של הקב”ה שהוא אלף שנים וגם נטו צללי ערב שהם ת”ק וד’ שנים יותר מחצי היום הב’. וכלו כל הקצין ועדיין בן דוד לא בא. ונודע את אשר ארז”ל כל דור שלא נבנה בה”מ בימיו כאלו נחרב בימיו. ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה וע”מ נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי . ומצאתי און לי ואנינה בקרבי ולבי דוי. ממאמר א’ הובא בס’ התיקונים תיקון ל’ דף ע”ז ע”ב. וז”ל תנינא כתב ורוח אלקי”ם מרחפת וגו’ מאי ורוח אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו והאי רוח אתעביד קלא וימא הכי אינון דמיכין דשינתא בחוריהון סתימין עינין אטימי לבא קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סכלתנו למינדע ביה ואיהו בינייכו ורזא דמלה קול אומר קרא. כגון קרא נא היש עונך וגו’ והיא אומרה מה אקרא כל הבשר חציר. כלא אינון כבעירה דאכלי חציר. וכל חסדו כציץ השדה כל חסד דעבדי לגרמייהו הוא דעבדי . ובההוא זמנא מ”כ ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב דא איהו רוחו של משיח. ווי לון מאן דגרמי דיוזיל ליה מן עלמא. ולא יתוב לעלמא דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו יו”ד מינה ואשתארת בי”ת יבשה ווי לון דגרמי עניותא וחרבא ובזה והרג ואבדן בעלמא. והאי רוח דאסתלק דאיהו רוחו של משיח כמה דאתמר ואיהו רוה”ק. ואיהו רוח חו”ב. רוח עצה וגבורה. רוח דעת ויראת ה’. פיקודא תנינא ויאמר אלקים יהי אור. ובג”ד אמר הקב”ה השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ כו’ דאיהו רחימו בלא פרס ולא ע”מ לקבל פרס. ויראה ואהבה ע”מ לק”פ איהי שפחה ותחת שלש רגזה ארץ וגו’. תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה עכ”ל: ביז דא וויינט ער אויף די אריכות הגלות און אז די סיבה איז וויל מען איז נישט עוסק אין קבלה "ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה"

והנה מ”ש בתחילת דבריו ואפי’ כל אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו וכו’ עם היות שפשטו מבואר ובפרט בזמנינו זה בעו”ה אשר התורה נעשית קרדום לחתוך בה אצל קצת בעלי תורה אשר עסקם בתורה ע”מ לק”פ והספקות יתירות וגם להיותם מכלל ראשי ישיבות . ודיני סנהדראות להיות שמם וריחם נודף בכל הארץ ודומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה הבונים . מגדל וראשו בשמים ועיקר סיבת מעשיהם היא מ”ש אח”כ הכתוב ונעשה לנו שם. ככתוב בס’ הזוהר בפרשת בראשית דף כ”ה ע”ב וז”ל על פסוק אלה תולדות השמים והארץ. שחמשה מונים יש בערב רב ומן הג’ מינים מהם הוא הנקרא כת גבורים דעלייהו אתמר המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם ואינון מסטרא דאילין דאיתמר בהון הבה נבנה לנו עיר ומגדל וגו’ ונעשה לנו שם בבנין בתי כנסיות וב”מ ושוין בהון ס”ת ועטרה על רישיה ולא לשמה אלא למעבד לון וכו’ והנה על הכת הזאת אמרו בגמרא כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם:

ואמנם האנשים האלה מראים תימה וענוה באמרם כי כל עסקם בתורה הוא לשמה:

והנה החכם הגדול התנא ר”מ ע”ה העיד עליהם שלא כך הוא באומרו לשון כללות כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברי הרבה וכו’ ומגלים לו רזי תורה ונעשה כנהר שאינו פוסק והולך וכמעיין המתגבר מאליו בלתי הצטרכו לטרוח ולעיין בה ולהוציא טיפין טיפין של מימי התורה מן הסלע הנה זה יורה שאינו עוסק בתורה לשמה כהלכתה ומי זה האיש אשר לא יזלו עיניו דמעות בראותו המשנה הזאת ורואה חסרונו ופחיתותו: ביז דא רעד ער און פארפירט אז מען לערענט נישט "תורה לשמה" און דאס איז שוין דענמאלטס.

האמנם אע”פ שלכאורה אפשר לפרש לשון המאמר על אופן זה [הגהה - אפשר כוונתו על לקנטר כמ”ש התוס’ פסחים נ’ ע”ב אב”ן ח”ן. ובע”ח כת”י של החסיד בעל יוש”ה גרס אפשר לפרש כו’ על ע”ה ולא על ת”ח כו’]. עכ”ז דבר קשה מאד מאד לומר וכי בשופטני עסקינן ולא בכללות כל התלמידי חכמים העוסקים בתורה והראיה ע”ז אומרו דרך כללות ואפי’ כל אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו עבדי ואין לומר דמלת כל היא יתירה ומשבשתא שהרי מקרא דורש וכל חסדו כציץ השדה שלא נאמר וחסדו אלא וכל חסדו לרמוז כי כל הת”ח העוסקים בתורה הנקראת תורת חסד על לשונה הם דומים בחסד ההוא אל ציץ השדה משום דלגרמייהו עבדי אבל ביאור לשון הנז”ל יובן ראשיתו מאחריתו באומרו ויראה ואהבה ע”מ לקב”פ איהי שפחה ותחת שלש רגזה ארץ: וואס האב איך מוסיף צו זיין ער זאגט אלע

די נעקסטע שטיקעל לאז איך אויס ווייל ער גייט ארויס פונעם נושא, און שפעטער רעדט ער ווייטער אז מען דארפ סיי א גוף און סיי נשמת ד* און דער ענין פון לקבל פרס. און יעצט צו די שטיקל וואס מיר באהאנדלען.

זאגט ער נאך דעם וואס איך (ר חיים וויטל) פארפיר אז מען מוז לערנען קבלה און אז מען לערענט נישט לשמה איז אויב אזוי וועט איינער זאגען ואמנם אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה במשנה ובתלמוד לשמה כי כבר אמרו רבינו ז”ל אל יכנס אדם לפרדס אא”כ מלא כריסו בבשר ויין והרי זה דומה לנשמה בלתי גוף שאין לה שכר ומעשה וחשבון עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתרי”ג מצות וכן בהפך בהיותו עוסק בחכמת המשנה והתלמוד בבלי ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה כי הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלתי נשמת אדם נר ה’ המאירה בתוכה באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים אשר זהו ענין אומרו במ”א ההוא הנ”ל וז”ל דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וכו’ ביז דא זאגט ער אז מען מוז ביידע באופן כי הת”ח העוסקים בתורה לשמה ולא לשמו לעשות לו שם און דא זאגט ער אז דער ת"ח וואס איז עוסק און די תורה אז זיי זאלן צו קומען לשמה ווייל ער שרייט אז קיינער איז נישט עוסק לשמה צריך שיעסוק בתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד כפי מה שיוכל שכלו לסבול דא זאגט ער אז דער וועג איז אז מען מוז אנהייבן צו לערנען נגלה ואח”כ יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמת וכמו שציוה דהע”ה את שלמה בנו דע את אלקי אביך ועבדהו. אין נאך דעם קבלה ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד און אויב איז אים שווער צוצוקומען צו לשמה דורכען לערנען נגלה מוטב לו שיניח את ידו ממנו אחר שבחן מזלו בחכמה זאת ויעסוק בחכמת האמת ביידע רופט ער חכמה נגלה און נסתר וז”ש כל ת”ח שאינו רואה סימן יפה בתלמוד בחמשה שנים שוב אינו רואה. און צודעם ברענגט ער א ריאה פון די גמרא אז דורך נגלה אליין קען מען לערנען 5 יאהר און נישט צוקומען צו לשמה . ואמנם כל האיש שהוא קל לעיון מחויב לתת חלק שעה או ב’ שעות ביום בעיון ההלכה ולכוין ולתרץ הקו’ הנופלת בפשט ההלכה און דא זאגט ער אויב קען ער הענדלען ביידע מוז ער ווייטער לערנען נגלה אויך 1 אדער 2 שעה, שטעל דיך שוין פאר.

און צום שלוס, די גאנצע שאלה איז געווען אויב דארף מען לערנען קבלה פאר די 40 דעס איז קלאר אז ער האט נישט קיין פראבלעם מיט דעם, נאך מער ער הייבט אן א מר הצעיר מעיר. הדל באלפי חיים ויטאל בן לא”א הרב יוסף וויטאל זלה”ה בהיותי בן שלשים לכח

מגדל מלא טוב האט געשריבן: ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד און אויב איז אים שווער צוצוקומען צו לשמה דורכען לערנען נגלה מוטב לו שיניח את ידו ממנו אחר שבחן מזלו בחכמה זאת ויעסוק בחכמת האמת ביידע רופט ער חכמה נגלה און נסתר וז”ש כל ת”ח שאינו רואה סימן יפה בתלמוד בחמשה שנים שוב אינו רואה. און צודעם ברענגט ער א ריאה פון די גמרא אז דורך נגלה אליין קען מען לערנען 5 יאהר און נישט צוקומען צו לשמה . ואמנם כל האיש שהוא קל לעיון מחויב לתת חלק שעה או ב’ שעות ביום בעיון ההלכה ולכוין ולתרץ הקו’ הנופלת בפשט ההלכה און דא זאגט ער אויב קען ער הענדלען ביידע מוז ער ווייטער לערנען נגלה אויך 1 אדער 2 שעה, שטעל דיך שוין פאר.

ר' איד, איר מאלט וואסער... אינטרעסאנט פארוואס איר ברענגט נישט צו וויפיל מאל אין ספר ער פארפירט מען זאל לערנען לשמה... זייט מוחל, איך בין כלל נישט מחולק אז ער פארלאנגט אז מען זאל לערנען לשמה, און אז פאר דעם זאל ער האבן גערעדט דערפון, בעיקר גיי איך ארויף אויף איין שורה, וואס פון די שורה ווילט איר ארויסנעמען אז מען מעג יא לערנען קבלה אפי' ס'איז נישט מילא כריסו בש"ס ופוסקים, און אין די איינציגע שורה פארדרייט איר פשט, און איר זאגט עס איבער מיט א גלאטן פנים, די שורה האב איך אייך ציטיר'ט, און גרויס געמאכט אייער פאלשן פשט. זייט מוחל איר שפילט כאילו לא ידע את יוסף, איר האט נישט געזען מיין תגובה נאך וואס איר האט ציטיר'ט? איר האט דאך גארנישט פארענטפערט אויף וואס איך האב דארט געפרעגט.

זאל איך איבער פרעגן? נו נו, "ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין 'העיון' בתלמוד", וועלכע ווארט דא איז גימטריא לשמה דורך נגלה? און פארוואס חזר'ט ער כסדר איבער דעם 'קשה העיון' און 'קל העיון' און 'בעיון הלכה' ויכון 'בעיונו'?

כמדומה ווער עס האט א גראדן קאפ זעט וואס די אמת איז און ווער עס פארדרייט, ובזה יצאתי ידי חובתי מחאה פארן פארדרייען פשט בלויז פאר א ציל וואס מען האט.

--
איר דערמאנט מיר פון דעם מלמד וואס דער קינד האט אים געפרעגט וואס טייטשט כצפיחת בדבש, און ער איז אנגעקומען ביז בריאת העולם, אבער קיין טייטש נישט געוויסט....

קענט איר מיר זאגן די שיעור פון מילא כריסו בש"ס ופוסקים, אפשר ווענט זיך עס ווי גרויס דער כריסו איז? אויב אזוי ווי ווייסט א מענטש ווען יא ווען נישט, איז אפשר 5 יאהר וואס די גמרא זאגט נישט א שיעור? וועט איר זאגען גאנץ ש"ס ווייל עס שטייט מילא אבער עס שטייט נישט אזוי עס שטייט כריסו, איך האב קיינמאל נישט מחולק געווען אז מען דארף לערנען נגלה איך האב סך הכל געשריגען אז מען מעג פאר די 40

אבער וואס איז מיט צאי לך בעקבי הצאן??????????