איך האב זיך לעצטנס אנגעשלאסן אין די "משנה ברורה" טעגליכער לימוד, און איך בין אזויפיל זאכן געוואויר געווארן.. מסתמא ווייסן אלע תלמידי חכמים דא שוין רוב דערפון, אבער איך וואלט עס אריינגעשריבן אפילו בלויז פאר מיר אליין צו געדענקען, וכמאמר החכם, "אם לא יועיל לא יזיק"...
נאך א זאך וואס כ'האב שוין לאנג געטראכט צו מעורר זיין לויט ווי איך געדענק שטייט עס אין משנה ברורה 1) אז ווען די בעל תפילה זאגט מודים דארף ער עס זאגן הויך אז מען זאל עס קענען הערן ווען ז'וואלט ווען געווען שטיל
2) (דאס שטייט קלאר אין משנה ברורה ביי מעריב) די ברכות קר"ש הייבט זיך שוין אהן פון נאך ברכו זאגט די משנה ברורה אז מ'טאר שוין נישט רעדן פון נאך ברכו ער פירט אויס אז ליידער זענען אסאך מענטשן נכשל אין דעם
איז איסגעהאלטן להלכה צו מאכן א קומזיץ מיט מוזיק, סתם א נאכט וואס איז נישט יום טוב אדער א יומא דפגרא? (נוגע למעשה למשתתפי הקומזיץ הענקי שעל ידי אייוועלט)
לגבי מאכען א ברכה אויף א טלית קטן שטייט אין דברי יחזקאל (שינאווא) סימן ב' אז מען דארף יא מאכען א ברכה, דאס שרייבט ער און זיין הסכמה אויף דעם 'סידור דעת קדושים', ער שרייבט דאס בניגד צו דעם ווייל דער בוטשאטש רב פסק'נט היות היינטיגע צייטן שעמנט מען זיך צו גיין בלויז מיטן טלית קטן ממילא קען מען נישט דערויף מאכען א ברכה.
למעשה רוב וועלט איז זיך נוהג אז מ'מאכט טאקע נישט א ברכה, מאיז יוצא מיטן ברכה אויפן טלית גדול. אבער לויטן דעת קדושים וועט אויסקומען אז אפילו בחורים זאלען נישט מאכען א ברכה.
לגבי דעם עטיפה שרייבט דער מחבר סי' ח ס"ח): "כיסוי הראש בלבד בלי כסוי הגוף לכו"ע לא נקרא כסות. ועי' ביתר הרחבה בנימוקי או"ח סי' ח' ס"ב.
יהיה כן האט געשריבן:
איז איסגעהאלטן להלכה צו מאכן א קומזיץ מיט מוזיק, סתם א נאכט וואס איז נישט יום טוב אדער א יומא דפגרא? (נוגע למעשה למשתתפי הקומזיץ הענקי שעל ידי אייוועלט)
אוודאי איז דאס א דבר מצוי ושכיח, אבער אז מ'קוקט אריין אין הלכה איז זייער שווער צו טרעפען א היתר, א טעיפ וועט זיין גרינגער. בטור (או"ח סי' תק"ס ס"ג) הביא תשובת רמב"ם "דאפילו בפה אסור אפילו בלא משתה", והב"ח שם פסק כן. ומחמת טירחת הקורא לא אאריך יותר.
גליון האט געשריבן:
מידי דברי בענין ציצית ווען מ'מאכט די עטופה דארף מען זיין מעוטף ראשו ורובו ליידער איז דא אסאך וואס געבן זיך א וויקל ארום מיטן טלית ווי א שאל (חוץ פון די ציפ וואס די ארומוגע כאפן) אוןדאס איז קעגן די הלכה
לאו דוקא, ע"פ הלכה פעלט נישט אויס קיין עטיפה (נפ"מ לענין עניית אמן וכדומה אחר הלבישה קודם העטיפה, ורבים נכשלים גם בזה בלא יודעים), עס איז אבער א ענין גדול ע"י קבלה.
עטיפה מג"א סי' ח' סק"ב "בכתבים כתוב שצריך להתעטף עד פיו כעטיפת הישמעאלים כדי הילוך ד' אמות". וכ"ה בשער הכוונת ענין הציצית ריש דרוש א' ומקורו בגמ' מועד קטן כ"ד ע"א "כל עטיפה שאינה כעטיפת הישמעאלים אינה עטיפה, מחוי רב נחמן עד גובי דדיקנא", וברש"י: גומות שבלחי למטה מפיו. ועי' בשו"ע הרב סי' ח' ס"ה, ובדברי יחזקאל (דף שי"א מהדו' תשנ"ט) מובא שהרה"ק משינאווא אמר בעת שהותו בא"י "כל ביאתי לא"י כדאית היתה אך ורק לראות הישמעאלים בגלימותיהם, ומזה לדעת סדר עטיפת הטלית כהלכתה".
גליון האט געשריבן:
2) (דאס שטייט קלאר אין משנה ברורה ביי מעריב) די ברכות קר"ש הייבט זיך שוין אהן פון נאך ברכו זאגט די משנה ברורה אז מ'טאר שוין נישט רעדן פון נאך ברכו ער פירט אויס אז ליידער זענען אסאך מענטשן נכשל אין דעם
ס'איז ידוע וואס דער רבי ז"ל האט אויף דעם געזאגט, איינמאל ווען ער האט גערעדט נאך דעם וואס דער בעל תפילה האט שוין געהאט געזאגט ברכו, און מען האט אים געפרעגט וועגן דעם משנה ברורה, האט ער געענטפערט: "ביי אונז האט מען גערעדט נאך ברכו, נאך פאר דער משנה ברורה איז ארויסגעקומען"...
(הערה: איך האב "נישט" געהערט די מעשה פון א מקור נאמן, דער רבי זי"ע וואלט עס נישט געגלייבט פון מיר. איך בין נייגעריג צי איינער ווייסט א מקור מוסמך דערצו).
לגופו של ענין, דער מ"ב טענה'ט אז עס איז פונקט ווי ביי שחרית, אבער ביי שחרית אויב איינער האלט נאך נישט יעצט ביי ברכו, צי אפילו יא, נאר ער וויל נאך נישט יעצט אויף די רגע אנהייבן דאווענען צוזאמען מיטן עולם ברכות קרי"ש, איז נאך נישט חל אויף אים דער דין פון נאך ברכו. ובפשטות ה"ה במעריב, ויל"ע.
ישלהוסיף האט געשריבן:
עטיפה מג"א סי' ח' סק"ב "בכתבים כתוב שצריך להתעטף עד פיו כעטיפת הישמעאלים כדי הילוך ד' אמות". וכ"ה בשער הכוונת ענין הציצית ריש דרוש א' ומקורו בגמ' מועד קטן כ"ד ע"א "כל עטיפה שאינה כעטיפת הישמעאלים אינה עטיפה, מחוי רב נחמן עד גובי דדיקנא", וברש"י: גומות שבלחי למטה מפיו. ועי' בשו"ע הרב סי' ח' ס"ה, ובדברי יחזקאל (דף שי"א מהדו' תשנ"ט) מובא שהרה"ק משינאווא אמר בעת שהותו בא"י "כל ביאתי לא"י כדאית היתה אך ורק לראות הישמעאלים בגלימותיהם, ומזה לדעת סדר עטיפת הטלית כהלכתה".
ראשית כל, פונעם לשון המג"א וואס איר האט אראפגעברענגט זעהט איר שוין אז דאס איז א קבלה ענין און נישט מחויב ע"פ הלכה, די גמ' פון מועד קטן רעדט פון אבילות נישט פון ציצית (כן ביאר שיטתו הבעל העיטור עי' בית יוסף), ומה שציינת לתניא ס"ה, תמיהני, למה לא ציין לס"ו, ששם מבואר באר היטב שיטת החולקים, וסיים והלכה כסברא הב' ומ"מ כדי לקיים מצות ציצית מן המובחר נכון הדבר להתעטף כעטיפת הישמעאלים וכו' ובזה יוצא אף לסברא הראשונה, מבואר היטב שאין זה ענין הלכה רק ענין מצוה מן המובחר, ובזה למדנו זכות על המקילין.
ניק ניק האט געשריבן:
אז מ'רעדט פון עטיפת ישמאלים איז אינטערסאנט אז גאר גאר אסאך מענטשן זעט מען מחוסר ידיעה אראפציען דעם טלית ביי די עטיפה כמעט ביזן גארטל (נישט מעגליך אז ישמאלים זאלן אזוי גיין אנגעטוהן), טייל פוסקי דורינו שרייען אז ס'איז א שאלה פון א ברכה לבטלה
א וויכטיגער אשכול. און נאך וויכטיגער איז אפצופרעגן די "הלכות" וואס האבן נישט קיין גרונד.
יגעתי ומצאתי האט געשריבן:
ניק ניק האט געשריבן:
אז מ'רעדט פון עטיפת ישמאלים איז אינטערסאנט אז גאר גאר אסאך מענטשן זעט מען מחוסר ידיעה אראפציען דעם טלית ביי די עטיפה כמעט ביזן גארטל (נישט מעגליך אז ישמאלים זאלן אזוי גיין אנגעטוהן), טייל פוסקי דורינו שרייען אז ס'איז א שאלה פון א ברכה לבטלה
קיין ברכה לבטלה איז דאס נישט כנ"ל.
דער פראבלעם איז אבער אז דרך לבישה איז דאס אויך נישט, ממילא אויב זאגט מען מה יקר וגו' זייענדיג מעוטף אזוי, איז דאס א הפסק צווישן די ברכה און די (ריכטיגע) לבישה.
היודע כל החכמות אם אינואוהב החכמהאינו חכם אלא טפש הוא, אחר שאינו אוהב, כי היא הדעת. אך האוהב אותה ומתאוה אלי' אע"פ שאינו יודע כלום הרי"ז נקרא חכם, שעכ"פ תשיג אל החכמה האמיתית ודעת אלקים תמצא. (רבינו יונה אבות רפ"ד)
שויתי טאוול המנורות הגדולים בביהמ"ד צריך להיות תחת זכוכית דוקא, כדי שלא יבא לידי מחיקת השם (סימן א' ס"ק ד') כ'האב קיינמאל נישט געוואוסט אז דאס איז א קפידא, כ'האב געמיינט אז עס איז בלויז פון פראקטישקייט...
יראה ללבוש האנפלאות או לפשטם תחת הסדין, שלא לגלות רגליו שדרכן להיות מכוסות לעולם (סימן ב' ס"ק א') איינער פירט זיך נאך אזוי היינט?...
בלילה כשרוצה לשתות ואין לו כובע, די במה שמכסה את ראשו בידיו, ויותר טוב להמשיך בית יד של הבגד על היד ומכסה בו (סימן ב' ס"ק י"ב) איך האב אלץ געוואוסט אז מען ציט איבער מיטן בגד, כדי עס זאל זיין מכוסה מיט 2 כיסויים, אבער יעצט זעה איך אז דאס איז בלויז א לכתחילה.
ויבדוק נקביו בבוקר, ואין צריך רק בדיקה לבד, ואם אינו מרגיש שנצרך עתה לנקביו זה נקרא מן הדין גוף נקי (סימן ב' ס"ק י"ג) מען מוז נישט טרינקען 15 קאוועס, און זיך שטופן. דו דארפסט פרובירן. ערגעץ אנדערש שרייבט ער, אז אפילו אויב אינמיטן דאווענען שפירט מען אז מען דארף, דארף מען נישט מפסיק זיין!! עס הייסט נאך אלץ א גוף נקי (אויב קען מען זיך איינהאלטן).
גם יזהר שלא יגע בשום מאכל קודם שנטל את ידיו, ואם נגע באוכל ידיחנו ג"פ (שם, ס"ק ה') קיינמאל נישט געוואוסט אז טמא'נע עסן קען צוריק ווערן טהור!
אחר נגיעת מנעליו או חופף ראשו אינו צריך למהר ליטול ידיו (אם אינו מתפלל או לומד) משום שאין בהם משום רוח רעה, משא"כ בהיוצא מביהכ"ס או ממרחץ וכדו' (שם ס"ק מ"א). ומפני זה סגי בהראשונות שיקנח ידיו בצרור או בכל מידי דמנקי, וזה אינו מועיל להעביר הרוח רעה (מחבר סעיף כ"ב). א חילוק אין דיני טומאה בזמן הזה. איך מיין אז אויך לגבי ענטפערן אמן וכדו' איז א חילוק. אויב מ'האט בלויז אנגעכאפט די שיך איז לכאו' מותר, משא"כ אויב מ'קומט פון ביהכ"ס טאר מען נישט. ועדיין צ"ע והנראה לפענ"ד כתבתי.
האיך האכילה מקיים את האדם בחיות, כי הנשמה נהנית מרוחניות המאכל והגוף נהנית מחלק הגשמי שבאוכל, ומכח זה קשורים זה בזה ע"י המאכל (סימן ו' ס"ק ו') דאס איז נישט פון ספר "מטבע שטבעו חכמים", נאר א משנה ברורה. אינטערעסאנט פאר מיר....
אחר הטלת מים אין צריך ליטול ידיו! אלא משום נקיות אם שפשף או משום הכון (מחבר סימן ז' סעיף ב') (ובזמנינו גם משום שהלך לביהכ"ס, עיי' בספר מנהג ישראל תורה) דאס איז געווען א חידוש נפלא פאר מיר! מען ווערט נישט טמא פון גיין קטנים, נאר אויב מען רירט אן א מקום מכוסה, אדער מען גייט אריין אין א טמא'נע פלאץ. טאמער גייט איר אין וואלד, קענט איר בלויז מאכן אן אשר יצר און גיין עסן...
שמעק_טאביק האט געשריבן:
חלק א' (מלימוד משנה ברורה)
שויתי טאוול המנורות הגדולים בביהמ"ד צריך להיות תחת זכוכית דוקא, כדי שלא יבא לידי מחיקת השם (סימן א' ס"ק ד') כ'האב קיינמאל נישט געוואוסט אז דאס איז א קפידא, כ'האב געמיינט אז עס איז בלויז פון פראקטישקייט...
יראה ללבוש האנפלאות או לפשטם תחת הסדין, שלא לגלות רגליו שדרכן להיות מכוסות לעולם (סימן ב' ס"ק א') איינער פירט זיך נאך אזוי היינט?...
עס איז דא א ענין עפ"י חסידות דוקא נישט צוצודעקן די פיס און בעט נאר שלאפן מיט אפענע פיס
בלילה כשרוצה לשתות ואין לו כובע, די במה שמכסה את ראשו בידיו, ויותר טוב להמשיך בית יד של הבגד על היד ומכסה בו (סימן ב' ס"ק י"ב) איך האב אלץ געוואוסט אז מען ציט איבער מיטן בגד, כדי עס זאל זיין מכוסה מיט 2 כיסויים, אבער יעצט זעה איך אז דאס איז בלויז א לכתחילה.
ויבדוק נקביו בבוקר, ואין צריך רק בדיקה לבד, ואם אינו מרגיש שנצרך עתה לנקביו זה נקרא מן הדין גוף נקי (סימן ב' ס"ק י"ג) מען מוז נישט טרינקען 15 קאוועס, און זיך שטופן. דו דארפסט פרובירן. ערגעץ אנדערש שרייבט ער, אז אפילו אויב אינמיטן דאווענען שפירט מען אז מען דארף, דארף מען נישט מפסיק זיין!! עס הייסט נאך אלץ א גוף נקי (אויב קען מען זיך איינהאלטן). אינמיטן דאווענען איז א הלכה פסוקה אז מען דארף נישט מפסיק זיין, אבער אויב מען שאצט אז אינמיטן דאווענען וועט מען דארפן אפילו אויב יעצט דארף מען נישט, דארף מען ווארטן צו טרינקען קאוועעס (מיז נישט זיין 15 דוקא)
גם יזהר שלא יגע בשום מאכל קודם שנטל את ידיו, ואם נגע באוכל ידיחנו ג"פ (שם, ס"ק ה') קיינמאל נישט געוואוסט אז טמא'נע עסן קען צוריק ווערן טהור!
דאכט זיך מיר אז עס איז דא חולקים
אחר נגיעת מנעליו או חופף ראשו אינו צריך למהר ליטול ידיו (אם אינו מתפלל או לומד) משום שאין בהם משום רוח רעה, משא"כ בהיוצא מביהכ"ס או ממרחץ וכדו' (שם ס"ק מ"א). ומפני זה סגי בהראשונות שיקנח ידיו בצרור או בכל מידי דמנקי, וזה אינו מועיל להעביר הרוח רעה (מחבר סעיף כ"ב). א חילוק אין דיני טומאה בזמן הזה. איך מיין אז אויך לגבי ענטפערן אמן וכדו' איז א חילוק. אויב מ'האט בלויז אנגעכאפט די שיך איז לכאו' מותר, משא"כ אויב מ'קומט פון ביהכ"ס טאר מען נישט. ועדיין צ"ע והנראה לפענ"ד כתבתי.
לגבי ענטפערן אמן איז אפילו איינער קומט ארויס פון בית כסא, שרייבט די באטשאטשע רב און סימן פב דאכט זיך מיר אז מען קען ענטפערן אמן און איך האב נישט געזען קיין חולקים דערויף בפירוש
האיך האכילה מקיים את האדם בחיות, כי הנשמה נהנית מרוחניות המאכל והגוף נהנית מחלק הגשמי שבאוכל, ומכח זה קשורים זה בזה ע"י המאכל (סימן ו' ס"ק ו') דאס איז נישט פון ספר "מטבע שטבעו חכמים", נאר א משנה ברורה. אינטערעסאנט פאר מיר....
עס איז א לשון הטור
אחר הטלת מים אין צריך ליטול ידיו! אלא משום נקיות אם שפשף או משום הכון (מחבר סימן ז' סעיף ב') (ובזמנינו גם משום שהלך לביהכ"ס, עיי' בספר מנהג ישראל תורה) דאס איז געווען א חידוש נפלא פאר מיר! מען ווערט נישט טמא פון גיין קטנים, נאר אויב מען רירט אן א מקום מכוסה, אדער מען גייט אריין אין א טמא'נע פלאץ. טאמער גייט איר אין וואלד, קענט איר בלויז מאכן אן אשר יצר און גיין עסן...