עיונים וענינים: דף היומי
אינעם דאזיגן אשכול וועט מען בעז"ה פרעגן און ענטפערן זאגן און ליינען הנאה האבן און מהנה זיין איבער די נושאים פונעם דף.
התענוג האמיתי הוא תענוג הלימוד, בשאר התענוגים הנפש לא תמלא
חמורים לובים - תמיד לב
אותן חמורי מצרים ששלח יוסף לאביו לא חמורם חמרי, הם שונה משארי החמורים יש בהם דבר פלא. ומהו הפלא? נקדים כמה מאמרי חז"ל, והתוצאות יהי' בעז"ה פלאי פלאים.
שש פעמים בשבוע אנו אומרים בפרשת התפילין קדש לי כל בכור פטר כל רחם וגו' וכל פטר חמור תפדה בשה וגו'. החמור הוא הבהמה היחידה ממשפחת בהמות הטמאים שזכה שיקיים בו מצות בכור. למה נשתנו פטרי חמורים משאר בהמות טמאות, אמרו חז"ל בגמ' בכורות (ה:) משמיה דר' אליעזר: ש[החמורים]סייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים. ובפירושה דחמורים כתב רש"י, מעולים.
במאי החומרים לובים מעולים? נצא ונראה מה נמצא עוד בפרדס התלמוד אודות החמור הלובאי הזה. בגמ' תמיד לב. מצינו במה החמור מעולה משארי החמורים. הגמ' מספרת שם השאלות ששאל אלכסנדס מוקדון את זקני הנגב [חכמי דרום], אחד מהשאלות הי': אמר להן בעינא דאיזל למדינת אפריקי? [אני רוצה לילך למדינת אפריקע] אמרו ליה לא מצית אזלת דפסקי הרי חשך [אמרו ליה דלא יכול לילך דצריך לעבור ההרי חושך, וא"א מחמת החושך]. אמר להן לא סגיא דלא אזלינא אמטו הכי משיילנא לכו אלא מאי אעביד ? [הוא עיקש ורצה לילך] אמרו ליה אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא [נתן לו עצה, שיקח חמורי לובאי הבאים ממצרים (מפרש), שהחמורים האלו יכולים לראות בחושך] ואייתי קיבורי דמתני וקטר בהאי גיסא דכי אתית (באורחא) נקטת בגוייהו ואתית לאתרך וכו'.
החכמים ידעו שחמורי מצרים ביכלתם ללכת בחושך! נפלא. בזה עלה מעלות החמור המצרי משארי החמורים. מה נמתק לפ"ז ביאור נאה בגמ' בכורות הנ"ל, למה ישראל לקחו חמורי הלובאי לשאת המשא. שהרי לכל ישראל היה אור במושבותם, בשעת מכת חושך, והם נכנסו לביתם של המצריים וראו כל הכלי זהב וכסף שיש להם, וכמבואר דמש"כ הפסוק שהעם מצא חן בעיני המצריים, והשאילם, שהמצריים ראה שהי' ביכולת לישראל ליטול כליהם בשעת מכת חושך ולא נטלו. לפי הנ"ל יש להוסיף פרט נוסף, שהרי א"א שיטלו בשעת מכת חושך כל כך כלים, משא של צ' חמורים. אלא בעזרת החמור, והרי רק לישראל הי' אור במושבותם ולא לבהמות וסוסים, והיאך הי' ישראלים יכולים ליקח כ"כ הרבה, אלא בעזרת החמורים לובים, שביכלתם לראות או לילך בתוך החושך!!! וזה הי' ראי' חותכות להמצריים שאם רצו היהודיים הי' לוקחים בשעת מכת חושך בעזרת החמורים לובים שרואים בחושך.
חמור לובאי בתורה
ודבר זה שהשתמשו בחמור המצרי בשעות לילה או השכמה כבר מצינו בפסוקי התורה. – לאברהם אבינו היה חמורים לובים שנתנו לו בעת ששלחו מלך מצרים מארצו, באותו חמור השתמש אברהם אבינו בשעת העקידה, וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו. כיון שהי' שעת השכמה שחשכות לילה עדיין שולט במקצת, ראו שישתמש בחמור המצרי שרואה בחושך. ובאותו חמור השתמש משפחתו של משה רע"ה בנסיעתם למצרים, ובאותו חמור יביא מלך המשיח עני רוכב על החמור.
וכן מצינו בפרשתן, שיוסף הזהיר את אחיו שבל תרגזו בדרך, ויכנסו לתוך העיר כשהחמה זורחת, למה הזהירם, הרי אין הדרך לרכוב בלילה שהרי החושך שולט, אלא כיון ששלח לאביו עשרה חמורים לובאים, הרי הי' ביכלתם לרכוב גם בלילה, שהרי הם הלכו במהירות כדי לבשר לאביהם שעוד יוסף חי, לכן הזהירם יוסף, שאל תפסעו פסיעה גסה.
וכן בבלעם מצינו שקם בהשכמה והשתמש בחמורו, וכמבואר בגמ' ע"ז דף ד, ששאלו למה לא השתמש בסוסיא עי"ש.
ובאמת הוא רש"י מפורשת בפרשת ויחי: יששכר חמור גרם רבץ בין המשפתים. וברש"י: כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינת לילה בבית וכו', פלאי פלאים. החמור הולך ביום ובלילה, שכן רואה בחשכת ליל.
בדרך צחות יש לומר, דכידוע משתמשים בשם חמור בכינוי לשוטה וכסיל, כאמרם די אייז"ל, או אתה חמור! לפ"ז מובן הפסוק כסיל בחושך הולך, שחמור, הכסיל ביכלתה ללכת בחושך.
ליביע או מצרים?
לוב, הוא ליביע [הידוע..] בימינו, ומצרים הוא עגיפטן. החמור נקרא חמור לובאי, אבל הוא בא ממצרים. ובאמת מצינו בתוס' שבת נא. ובבכורות שם שדנו בזה. בתוס' שבת כתב: חמרא לובא. אומר ר"ת דלובא היינו מצרים דכתיב (נחום ג) פוט ולובים היו בעזרתך ואמרינן בירושלמי גריס הבאים מלוב מהו להמתין להם שלשה דורות ומייתי עלה דהדא עלם מצראה דצווחין ליה לוב: וע"ע בתוס' בכורות שם, ובחידושי המרש"א.
ובאנציקלפודיה להרב הלפרין כתב בערך לובים: עם שישב בצפון אפריקע ממערב למצרים (ליביע ומצרים שכנים גם כהיום), בלוב של ימינו, הלובים חדרו למצרים והתיישבו בה, הם שירתו כשכירים בצבא המצרי וכמה מהם הגיו לתפקידים שלטוניים. מבני עם זה עלו עם שישק מלך מצרים, על ירושלים בתקופת המלך רחבעם וכו'.
טוב של מצרים
לא רק החמורים היה מצויינם במצרים, גם פרים וחזירים היה מעולים, שכן העיד תודוס הרופא (סנהדרין ועוד) שאין פרה וחזירה יוצאת ממצרים אלא א"כ חותכים האם שלה. ועוד מטובה בפרשתן בפול של גריסין, פו"ל המצרי שהוא חשוב מאוד, עי' במפרשי התורה.
שונות
במאמר מיוחד נאריך אי"ה אודות כח הראי' בבעלי חיים, דברים נפלאים. ובאמת מצינו עוד אודות כח הראי' בחמור, באתונו של בלעם שראה המלאך, וברש"י הוא מחז"ל שביכלתם של בעלי חיים לראות מזיקין, ואין להם שכל לפחוד. מצינו עוד בגמ' חולין אודות חמורו של פנחס בן יאיר שהבחין בטבל.
