פרשת מצוה טאנץ איז גארנישט אזוי איינפאך,
ראשית למשל די מנהג אין סקווירא איז, אז ווער ס'האט נאכנישט אליין חתונה געמאכט טאנצט נישט קיין מצוה טאנץ, לדעתי איז דאס זייער גלייך, צו וואס מוז יעדער שמויגער טאנצן פארנט פון נשים, מילא ביסט שוין א בא בימים פיין, אבער סתם אזוי, ס'איז מסתמא אין דער אלטער היים נישט געוועהן אזוי אז יעדער קליינער יונגערמאן האט געטאנצן מצוה טאנץ.
שנית, איז לעצטנס ערשינען א בריוו וועלכער דער בדחן ר' פייוול קליין האט מפרסם געוועהן איבער זיין עקספירענס און אויסרופן משפחות, און די חסרון פון אויסרופן פעטער מיט די נעמען / שבחים,
אט איז דער פערזענדליכע בריוו וועלכע איז אריין געשיקט געווארן אין די צייטונגען
התעוררות לשנות שינוחשוב מהיום ואילך לקרוא אצל המצוה טאנץ
'משפחת פלוני פעטער'ס פינם חתן גייען טאנצען'' או ''ברודערס אוןשוואגערס פון די כלה גייען טאנצען'' וכדומה
ולא לומר ח'ו עודיותר שמות אנשים, עם מעלותיהם ושבחיהם,שגורם הרבה צער ובזיון ה'י.
---------לכבוד כל הבעלי שמחה חתניםוהמחותנים שליט'א די בכל אתר ואתר.---------------
הנה בדור האחרון אצלחסידים ואנשי מעשה שנוהגים לעשות מצוה טאנץ נשתרבב מנהג חדש שאין לה מקור ושורשקדום כלל וכלל.
המנהג היא שקוראים למצוה טאנץ כל האחים והגיסים בנים וחתנים, משפחה ומשפחה בנפרד, ומרקדים לפני הכלה, וחלק זה לרקד לפני הכלה היא דבר נשגב כנודע במס' כתובות י'ז. והמשמח חתן כלה זוכה לדברים הרבה ע' ברכות דף ו'.
אבל בעת שקוראים אותם לרקוד, המנהג החדש לקיים 'בשמות יקראו' ,והבדחן אומר שמותיהם של כל הדודים, או אחים, של חתן וכלה, ועל כל שם מצטרך, להוסיף 'מעלה', כלומר מה מעלתו ושבחו של איש זה שקורא עתה. להללו ולרוממו, ולפעמים נחוץ מאוד גם לומר באיזה השתדלות הוא מתפרנס, באיזה חנות הוא עובד, ולומר גיט ווארט לכבוד זה.
וענין זה גורם כסדר ממש עגמת נפש, להרבה אנשים ולבני ביתם, כי הלא יושבים שם כל המשפחה הם ונשיהם ובניהם, וכבר ראיתי בחוש שא'א להציל מלצער נפשות ישראל אם ממשיכים במנהג זה.
ואפרש שיחתי, בדרך משל, יש ג' אחים נקרא אותם ראובן שמעון לוי, ראובן הוא מגי'ש, ושמעון הוא מורה הוראה, ולוי היא שלימזל, כבר ניסה הרבה עבודות לעבוד, ולא עלה בידו, ומה עושה מחפש עבודה, ויושב קצת ולומד, ומתפלל בכוונה,ובלב נשבר, [ ואין אנו יודעים מי משלשתם חשוב יותר בשמים] והבדחן שואל מקודם המחותן או קרוב, מה יאמר על ראובן, שומע מגי'ש, ועל שמעון, מורה הוראה, ומה על לוי, אומרים לו ''זאג וואס דו ווילסט'', והבדחן שואל, דאך, עפעס א גיט ווארט,אומרים לו, ער זיכט א זשאב...
והבדחן עומד ברבים,וחורז חרוזים לכל אחד,על המיי'ק, כעין זה,
''מזמור שיר--
לאמיר אויסריפן ר' ראובן א חשובער מגי'ש,
--דינט דעם יוצר כל היצור---
און נאכדעם וועט מען אויסריפן מיט הנאה
ר'שמעון דער חשוב'ר מורה הוראה
משפיע א געוואלדיגע השפעה
און אויך גיי מיר ריפן ר' לו
זיינע מעלות ווייסט יעדער סיי'וו
ער איז מיט די גאנצע משפחה גרייט
שרייטץ אלע מען גייט מען גייט.
או באופן מעולה אומר על לוי ר''ת על שמו כגון לו'י ר'ת לפיכך יפארו ויברכו...
ובאותו רגע כשלוי שומע מצבו מול אחיו, הוא מרגיש צער העמוק, ולבבו נמס בקרבו, ויורד דמע של צער בעזרת נשים מאשת לוי שהיא לא זכתה שבעלה יצליח כמו גיסיה ראובן ושמעון. [ויתכןמאוד שהיא אשה צדקנית יותר מנשותיהם של ראובן ושמעון הנהנים משבחי בעליהם,]
וזה כמעט בכל משפחה ביודעים או בלא יודעים, כהנה וכהנה הרבה משלים. שא'א לפורטם כי רבים המה. [ובפרט אם יש חילוקי דעות במשפחה ההוא ה'י, אז קשה מאוד ליזהר, מה כל אחד רוצה באמת לשמוע, אחד מול רעהו. ]
כבר הודה לי יונגערמאן אחד [חשוב, בר השגה, וקובע עתים לתורה] שאצל כל חתונה [כששבחו אחיו הצעיר ממנו שהוא 'בקי' והיה לו בזיונות שהוא האינו בקי..] קיבל על עצמו אחר הצער הזה שיתחיל מקצוע ללמוד , כדי שבחתונה הבאה יוכל הבדחן לומר עליו ברבים שהוא בקי במקצוע פלוני.., וכמובן שרק התחיל ולא גמר כי הוא לא בא כאן בעוה'ז להיות בקי במקצועותו זה אין בידו כלל וכלל.
והנה המחותנים הבעלי שמחה אינם אשמים כי אינם יודעים ומשיגים, מה קורה אצל יום הנכבד, כשרוצים לכבד כלהמשפחה ולקרב כל הבאים לשמוח עמהם, וכבר מנהג אותיות גהנם, השתרבב אצל רוב הציבור. והרבה מצוה טענץ מלווה עם צער והלבנת פנים ה'י.
המשל הנ'ל זהו כמעט אצל כל מצוה טאנץ בדרך טבעי, ועכשיו נתבונן מה שנתהווה באופן זמני אבל היא מילתא דשכיחא לחשוש לזה,
הרבה פעמים עושים ''וויץ'' או ''ווערטל'', כגון הפעטער ההוא הוא חשובסט'ר ראש הקהל , [אחר שכבר זרקו אותו מהקהלה..], כאלו וכאלו רבות,
יש בדחנים שעדיין חיים בטעות זה, [ובפרט המתחילים באומנות זו] אם אדם בא לו ''קענסט מאכן וויצען אויף מיין חשבון'', הפירוש שאכן מסכים לזה.. ואינם יודעים העומק בזה, ואם הוא מסכים באמת, [מילתא דלא שכיחא] מאן יימר שניחא למשפחתו [פגם משפחה ע' קידושין י'ח ב'ק צ'ד ועוד הרבה, וע' ריטב'א ביבמות דףק'א שיש עיקר גדול שאדם יזהר על כבוד משפחתו] ומאן יימר שניחא לאשתו, [ובב'מ דף נ'ט, הוי זהיר באונאת אשה יותר שדמעתה מצוי'], וע'פ רוב כל אחד יש לו גדר עד היכן אתה יכול לקחת אותו על 'הצימבעל'..
וכמו כן יש איש שכל אחד סובר שהוא הוא 'הפרייליכער' והקרובים שם מחזקים שאדרבא אתה יכול לעשות וויץ על חשבון שלו, והוא עוד יהיה שמח ויודה לך.. [אני מכיר בדחן שהיה לו פעם אחת טעות כעין זה, ואח'כ פייס אותו בכל פיוסים, וגם בחתונות אח'כ שראה איש ההוא אמר עליו הרבה שבחים די והותר, וכל זה לא אהני כי עד היום בכל פעם שהוא מוצא אותו הוא זוכר ושואל אותו עוד ועוד, 'למה אמרת עלי כך וכך',ואע'פ שהוא המבוזה אינו עושה כהלכה, כי צריך כל איש לקבל פיוסים, ולהבין אחד שטעה וע' סוף יומא, ובשו'ע הל' יו'כ בזה, אמנם מכאן מודעה רבה שאם אחד נתבזה ברבים זוכר אותה כל ימי חייו, וחז'ל אמר המלבין פני חבירו ברבים וכו' ה'י, ע' רמב'ם פ'ג הל' תשובה דוקא שרגיל בזה, אבל בדחן אם ח'ו אינו נזהר מי יודע להיכן יכול להגיע, [ע'ע רמב'ם פ'ו הל' דעות ופ'ג בהל' חובל ומזיק ] ובסוטהדף י' אמרו ז'ל נח לו שיפיל א'ע וכו' ישמרנו השם מכל רע]
[יש לאחרונה הרבה משפחות שמשנים השבחים מאחד על חבירו לכבוד שמחת חתן וכלה, וסוברים שכל אחד שמח, אבל האמת היא שמי מאחים שאינו ניחא לי' , מתבייש למחות כנגד כל המשפחה, [כלומר שהוא הנעב'ך והאקע''ל ומקפיד על כבודו או למה נעמט ער אויף אלעס ערענסט.] ופעם אחת ראינו ששינו השבחים מאחד על חבירו, ואמם [הבאבע] צערה עד למאוד שמבזים בניה כי לא השיגה הוויץ בשלימות.]
יש בזה להאריך ובוודאי אם ישאלו דעת הציבור, יראה שאע'פ שבדרך כלל אנשים נהנים שמשבחים אותם, לא ירצו זאת, להשתבח על חשבון דם אחיהם וקרוביהם, ולא להשתרש בענף מתכבד בקלון חבירו ח'ו.[ע' מו'ק דף ה' השם אורחותיו ובראשונים שם שלמדים שם שאפילו ידיעת התורה לא דוחה איסור הלבנת פנים]
לכן עצתי יעוצה לכל מחותן בר דעת, שיצוה מפורש לבדחן, לקרוא ''משפחה פלוני הולך לרקוד'' או ''אחים וגיסים של הכלה הולכים לרקוד'' מצד החתן או הכלה, וכו', ולברך אותם, ולא לומר ח'ו שמותיהם עם מעלותיהם. וכבר בהרבה חתונות עשו כזה, וכל אחד ממש,יצא שמח וטוב לב.
כתבתי לא לומר גם השמות [ממש בלא ערשטע נעמן רק משפחה נאמען בכלליות], ובאמת יש לדון לומר שמות בלבד, בלא השבחים, כי גם בזה היה כבר לרוע, כי אם הוא אדם חשוב ומכובד ואומר שמו עם אחיו שאינם רבנים וכו', [כגון שמעון ראש ישיבה או רב, ואומרים ראובן שמעון לוי יבואו לרקוד] ואין אתה אומר שהוא 'רב וראש ישיבה' אז זה בזיון לו, וגם בזיון שלכבוד התורה, שאכן אסור לומר שם של מגי'ש וראש ישיבה ברבים ולא לומר שהוא ראש ישיבה ודו'ק.לכן אם אומרים כל משפחת פלוני בלא שם מפורט כגון משפחת יאקאב, משפחת בערגער, והוא בכלל המשפחה, אין שום בזיון כלל, [וכבר היה פעם שאמרו השמות ושם היו מחברי ספרים והמשפחה היה טענות למה לא אמרו על ראש המשפחה שלהם שחיבר ספרים אלא השוו קטן וגדול, והצדק עמהם].
כמובן אין בכלל זה אם יש 'עלטער פעטר' בפרט אם הוא יותר משבעים שיש ע'פ הלכה כבוד והידור מפני שיבה תקום, [בשו'ע הגיל היא שבעים אמנם יש דעות בן ששים] ובפרט אם הוא ת'ח וקוראים אותו בנפרד יש כבוד התורה וכו',, וכ'כ אין בכלל זה לומר מעלות על זיידעס והמחותנים [והגם שאין מקור לומר שבחים על כל מחותן, אבל שם לא ראינו חששות חמורות הנ'ל, ]
כל חתן וכלה, וכל המחותנים שישתדלו בזה, בלי ספק שזכות זה יעמוד להם ולדורותיהם, והמרחם על הבריות מרחמין עליו משמים, ובפרט אלו שיהיו בראשונה לעורר הבדחן בזה. כל הזכותים אחר שברצות ה', המנהג יתבטל בעזרת ה' ית', יהי זקוף על זכות הראשונים שלכל משפחה שהראו שמצוה טאנץ אין מוכרח לשבח כל אחד ואחד.
[וריוח צדדי שרוב משפחות אין להם גדיל'ד כשקוראים משפחות אחרות וזהו להם ביטול זמן, ומעכשיו יהיה חלק זה יותר במהירות]
ואל אחי ורעי בדחני דמלכא בכל אתר ואתר אקרא, חזקו ואמצו, תזהרו, ותעוררו המחותנים לכל הנ'ל, [וכעת צ'ע אם הבדחן לא התנה מקודם, ובשעת החתונה המחותן מצוה אותו לשבח אנשים, אם מחויב לציית מדין פועל, ואם שייך בזה מנהג המדינה, שיכול לבוא לידי איסור, ואפשר אז צריך להשתדל עד למאוד לשבח כל כך כל אחד שיהיה וודאי שכל אחד שמח בזה, ולא לשנותבן בין הבנים וכו', ועדיין צ'ע ] ובזכות זה יעזור ה' אתכם בנחת ושמחה ותוכלו לשמח אחינו בני ישראל,ולשמח השכינה הק', עביגו'צ בב'א.
בברכת כתיבה וחתימהטובה לנו ולכל ישראל.
ערב ראש השנה תשע'ב
אחד מהבדחנים,
מי שרוצה להעיר דרכים מחוכמות האיך לשנות המנהג, נא להתקשר עם הרעדקציע של היו''ד. ותהיו ממזכי הרבים.
ראשית למשל די מנהג אין סקווירא איז, אז ווער ס'האט נאכנישט אליין חתונה געמאכט טאנצט נישט קיין מצוה טאנץ, לדעתי איז דאס זייער גלייך, צו וואס מוז יעדער שמויגער טאנצן פארנט פון נשים, מילא ביסט שוין א בא בימים פיין, אבער סתם אזוי, ס'איז מסתמא אין דער אלטער היים נישט געוועהן אזוי אז יעדער קליינער יונגערמאן האט געטאנצן מצוה טאנץ.
שנית, איז לעצטנס ערשינען א בריוו וועלכער דער בדחן ר' פייוול קליין האט מפרסם געוועהן איבער זיין עקספירענס און אויסרופן משפחות, און די חסרון פון אויסרופן פעטער מיט די נעמען / שבחים,
אט איז דער פערזענדליכע בריוו וועלכע איז אריין געשיקט געווארן אין די צייטונגען
התעוררות לשנות שינוחשוב מהיום ואילך לקרוא אצל המצוה טאנץ
'משפחת פלוני פעטער'ס פינם חתן גייען טאנצען'' או ''ברודערס אוןשוואגערס פון די כלה גייען טאנצען'' וכדומה
ולא לומר ח'ו עודיותר שמות אנשים, עם מעלותיהם ושבחיהם,שגורם הרבה צער ובזיון ה'י.
---------לכבוד כל הבעלי שמחה חתניםוהמחותנים שליט'א די בכל אתר ואתר.---------------
הנה בדור האחרון אצלחסידים ואנשי מעשה שנוהגים לעשות מצוה טאנץ נשתרבב מנהג חדש שאין לה מקור ושורשקדום כלל וכלל.
המנהג היא שקוראים למצוה טאנץ כל האחים והגיסים בנים וחתנים, משפחה ומשפחה בנפרד, ומרקדים לפני הכלה, וחלק זה לרקד לפני הכלה היא דבר נשגב כנודע במס' כתובות י'ז. והמשמח חתן כלה זוכה לדברים הרבה ע' ברכות דף ו'.
אבל בעת שקוראים אותם לרקוד, המנהג החדש לקיים 'בשמות יקראו' ,והבדחן אומר שמותיהם של כל הדודים, או אחים, של חתן וכלה, ועל כל שם מצטרך, להוסיף 'מעלה', כלומר מה מעלתו ושבחו של איש זה שקורא עתה. להללו ולרוממו, ולפעמים נחוץ מאוד גם לומר באיזה השתדלות הוא מתפרנס, באיזה חנות הוא עובד, ולומר גיט ווארט לכבוד זה.
וענין זה גורם כסדר ממש עגמת נפש, להרבה אנשים ולבני ביתם, כי הלא יושבים שם כל המשפחה הם ונשיהם ובניהם, וכבר ראיתי בחוש שא'א להציל מלצער נפשות ישראל אם ממשיכים במנהג זה.
ואפרש שיחתי, בדרך משל, יש ג' אחים נקרא אותם ראובן שמעון לוי, ראובן הוא מגי'ש, ושמעון הוא מורה הוראה, ולוי היא שלימזל, כבר ניסה הרבה עבודות לעבוד, ולא עלה בידו, ומה עושה מחפש עבודה, ויושב קצת ולומד, ומתפלל בכוונה,ובלב נשבר, [ ואין אנו יודעים מי משלשתם חשוב יותר בשמים] והבדחן שואל מקודם המחותן או קרוב, מה יאמר על ראובן, שומע מגי'ש, ועל שמעון, מורה הוראה, ומה על לוי, אומרים לו ''זאג וואס דו ווילסט'', והבדחן שואל, דאך, עפעס א גיט ווארט,אומרים לו, ער זיכט א זשאב...
והבדחן עומד ברבים,וחורז חרוזים לכל אחד,על המיי'ק, כעין זה,
''מזמור שיר--
לאמיר אויסריפן ר' ראובן א חשובער מגי'ש,
--דינט דעם יוצר כל היצור---
און נאכדעם וועט מען אויסריפן מיט הנאה
ר'שמעון דער חשוב'ר מורה הוראה
משפיע א געוואלדיגע השפעה
און אויך גיי מיר ריפן ר' לו
זיינע מעלות ווייסט יעדער סיי'וו
ער איז מיט די גאנצע משפחה גרייט
שרייטץ אלע מען גייט מען גייט.
או באופן מעולה אומר על לוי ר''ת על שמו כגון לו'י ר'ת לפיכך יפארו ויברכו...
ובאותו רגע כשלוי שומע מצבו מול אחיו, הוא מרגיש צער העמוק, ולבבו נמס בקרבו, ויורד דמע של צער בעזרת נשים מאשת לוי שהיא לא זכתה שבעלה יצליח כמו גיסיה ראובן ושמעון. [ויתכןמאוד שהיא אשה צדקנית יותר מנשותיהם של ראובן ושמעון הנהנים משבחי בעליהם,]
וזה כמעט בכל משפחה ביודעים או בלא יודעים, כהנה וכהנה הרבה משלים. שא'א לפורטם כי רבים המה. [ובפרט אם יש חילוקי דעות במשפחה ההוא ה'י, אז קשה מאוד ליזהר, מה כל אחד רוצה באמת לשמוע, אחד מול רעהו. ]
כבר הודה לי יונגערמאן אחד [חשוב, בר השגה, וקובע עתים לתורה] שאצל כל חתונה [כששבחו אחיו הצעיר ממנו שהוא 'בקי' והיה לו בזיונות שהוא האינו בקי..] קיבל על עצמו אחר הצער הזה שיתחיל מקצוע ללמוד , כדי שבחתונה הבאה יוכל הבדחן לומר עליו ברבים שהוא בקי במקצוע פלוני.., וכמובן שרק התחיל ולא גמר כי הוא לא בא כאן בעוה'ז להיות בקי במקצועותו זה אין בידו כלל וכלל.
והנה המחותנים הבעלי שמחה אינם אשמים כי אינם יודעים ומשיגים, מה קורה אצל יום הנכבד, כשרוצים לכבד כלהמשפחה ולקרב כל הבאים לשמוח עמהם, וכבר מנהג אותיות גהנם, השתרבב אצל רוב הציבור. והרבה מצוה טענץ מלווה עם צער והלבנת פנים ה'י.
המשל הנ'ל זהו כמעט אצל כל מצוה טאנץ בדרך טבעי, ועכשיו נתבונן מה שנתהווה באופן זמני אבל היא מילתא דשכיחא לחשוש לזה,
הרבה פעמים עושים ''וויץ'' או ''ווערטל'', כגון הפעטער ההוא הוא חשובסט'ר ראש הקהל , [אחר שכבר זרקו אותו מהקהלה..], כאלו וכאלו רבות,
יש בדחנים שעדיין חיים בטעות זה, [ובפרט המתחילים באומנות זו] אם אדם בא לו ''קענסט מאכן וויצען אויף מיין חשבון'', הפירוש שאכן מסכים לזה.. ואינם יודעים העומק בזה, ואם הוא מסכים באמת, [מילתא דלא שכיחא] מאן יימר שניחא למשפחתו [פגם משפחה ע' קידושין י'ח ב'ק צ'ד ועוד הרבה, וע' ריטב'א ביבמות דףק'א שיש עיקר גדול שאדם יזהר על כבוד משפחתו] ומאן יימר שניחא לאשתו, [ובב'מ דף נ'ט, הוי זהיר באונאת אשה יותר שדמעתה מצוי'], וע'פ רוב כל אחד יש לו גדר עד היכן אתה יכול לקחת אותו על 'הצימבעל'..
וכמו כן יש איש שכל אחד סובר שהוא הוא 'הפרייליכער' והקרובים שם מחזקים שאדרבא אתה יכול לעשות וויץ על חשבון שלו, והוא עוד יהיה שמח ויודה לך.. [אני מכיר בדחן שהיה לו פעם אחת טעות כעין זה, ואח'כ פייס אותו בכל פיוסים, וגם בחתונות אח'כ שראה איש ההוא אמר עליו הרבה שבחים די והותר, וכל זה לא אהני כי עד היום בכל פעם שהוא מוצא אותו הוא זוכר ושואל אותו עוד ועוד, 'למה אמרת עלי כך וכך',ואע'פ שהוא המבוזה אינו עושה כהלכה, כי צריך כל איש לקבל פיוסים, ולהבין אחד שטעה וע' סוף יומא, ובשו'ע הל' יו'כ בזה, אמנם מכאן מודעה רבה שאם אחד נתבזה ברבים זוכר אותה כל ימי חייו, וחז'ל אמר המלבין פני חבירו ברבים וכו' ה'י, ע' רמב'ם פ'ג הל' תשובה דוקא שרגיל בזה, אבל בדחן אם ח'ו אינו נזהר מי יודע להיכן יכול להגיע, [ע'ע רמב'ם פ'ו הל' דעות ופ'ג בהל' חובל ומזיק ] ובסוטהדף י' אמרו ז'ל נח לו שיפיל א'ע וכו' ישמרנו השם מכל רע]
[יש לאחרונה הרבה משפחות שמשנים השבחים מאחד על חבירו לכבוד שמחת חתן וכלה, וסוברים שכל אחד שמח, אבל האמת היא שמי מאחים שאינו ניחא לי' , מתבייש למחות כנגד כל המשפחה, [כלומר שהוא הנעב'ך והאקע''ל ומקפיד על כבודו או למה נעמט ער אויף אלעס ערענסט.] ופעם אחת ראינו ששינו השבחים מאחד על חבירו, ואמם [הבאבע] צערה עד למאוד שמבזים בניה כי לא השיגה הוויץ בשלימות.]
יש בזה להאריך ובוודאי אם ישאלו דעת הציבור, יראה שאע'פ שבדרך כלל אנשים נהנים שמשבחים אותם, לא ירצו זאת, להשתבח על חשבון דם אחיהם וקרוביהם, ולא להשתרש בענף מתכבד בקלון חבירו ח'ו.[ע' מו'ק דף ה' השם אורחותיו ובראשונים שם שלמדים שם שאפילו ידיעת התורה לא דוחה איסור הלבנת פנים]
לכן עצתי יעוצה לכל מחותן בר דעת, שיצוה מפורש לבדחן, לקרוא ''משפחה פלוני הולך לרקוד'' או ''אחים וגיסים של הכלה הולכים לרקוד'' מצד החתן או הכלה, וכו', ולברך אותם, ולא לומר ח'ו שמותיהם עם מעלותיהם. וכבר בהרבה חתונות עשו כזה, וכל אחד ממש,יצא שמח וטוב לב.
כתבתי לא לומר גם השמות [ממש בלא ערשטע נעמן רק משפחה נאמען בכלליות], ובאמת יש לדון לומר שמות בלבד, בלא השבחים, כי גם בזה היה כבר לרוע, כי אם הוא אדם חשוב ומכובד ואומר שמו עם אחיו שאינם רבנים וכו', [כגון שמעון ראש ישיבה או רב, ואומרים ראובן שמעון לוי יבואו לרקוד] ואין אתה אומר שהוא 'רב וראש ישיבה' אז זה בזיון לו, וגם בזיון שלכבוד התורה, שאכן אסור לומר שם של מגי'ש וראש ישיבה ברבים ולא לומר שהוא ראש ישיבה ודו'ק.לכן אם אומרים כל משפחת פלוני בלא שם מפורט כגון משפחת יאקאב, משפחת בערגער, והוא בכלל המשפחה, אין שום בזיון כלל, [וכבר היה פעם שאמרו השמות ושם היו מחברי ספרים והמשפחה היה טענות למה לא אמרו על ראש המשפחה שלהם שחיבר ספרים אלא השוו קטן וגדול, והצדק עמהם].
כמובן אין בכלל זה אם יש 'עלטער פעטר' בפרט אם הוא יותר משבעים שיש ע'פ הלכה כבוד והידור מפני שיבה תקום, [בשו'ע הגיל היא שבעים אמנם יש דעות בן ששים] ובפרט אם הוא ת'ח וקוראים אותו בנפרד יש כבוד התורה וכו',, וכ'כ אין בכלל זה לומר מעלות על זיידעס והמחותנים [והגם שאין מקור לומר שבחים על כל מחותן, אבל שם לא ראינו חששות חמורות הנ'ל, ]
כל חתן וכלה, וכל המחותנים שישתדלו בזה, בלי ספק שזכות זה יעמוד להם ולדורותיהם, והמרחם על הבריות מרחמין עליו משמים, ובפרט אלו שיהיו בראשונה לעורר הבדחן בזה. כל הזכותים אחר שברצות ה', המנהג יתבטל בעזרת ה' ית', יהי זקוף על זכות הראשונים שלכל משפחה שהראו שמצוה טאנץ אין מוכרח לשבח כל אחד ואחד.
[וריוח צדדי שרוב משפחות אין להם גדיל'ד כשקוראים משפחות אחרות וזהו להם ביטול זמן, ומעכשיו יהיה חלק זה יותר במהירות]
ואל אחי ורעי בדחני דמלכא בכל אתר ואתר אקרא, חזקו ואמצו, תזהרו, ותעוררו המחותנים לכל הנ'ל, [וכעת צ'ע אם הבדחן לא התנה מקודם, ובשעת החתונה המחותן מצוה אותו לשבח אנשים, אם מחויב לציית מדין פועל, ואם שייך בזה מנהג המדינה, שיכול לבוא לידי איסור, ואפשר אז צריך להשתדל עד למאוד לשבח כל כך כל אחד שיהיה וודאי שכל אחד שמח בזה, ולא לשנותבן בין הבנים וכו', ועדיין צ'ע ] ובזכות זה יעזור ה' אתכם בנחת ושמחה ותוכלו לשמח אחינו בני ישראל,ולשמח השכינה הק', עביגו'צ בב'א.
בברכת כתיבה וחתימהטובה לנו ולכל ישראל.
ערב ראש השנה תשע'ב
אחד מהבדחנים,
מי שרוצה להעיר דרכים מחוכמות האיך לשנות המנהג, נא להתקשר עם הרעדקציע של היו''ד. ותהיו ממזכי הרבים.
http://shatzmatz.blogspot.com/
" onclick="window.open(this.href);return false;
