◄ ווייז ספוילער
קרח רצה להחזיר העבודה לבכורות כמו קודם המשכן
במחלוקת קרח עם מרע"ה הקהיל עליהם ר"ן איש, כמו שכתוב ואנשים מבני
ישראל חמשים ומאתים איש נשיאי עדה קרואי עדה אנשי שם, וברמב"ן עה"ת
פירש שאלו היו בכורות, ועד הקמת המשכן היתה העבודה לבכורות, וקרח
שחלק על הכהונה רצה להחזיר העבודה כולה לבכורים כמו שהי' מקדם, וחשב
דעי"ז ישמעו לו כל העם, שיראו שהוא דורש כבודם שאין מן הראוי שהעבודה
יהי' רק ליחידים, אלא שיהי' לכולם חלק בו.
והנה אחר המבחן שהקטירו קטורת ויצאה אש מן השמים ותאכל את החמשים
ומאתים איש מקריבי הקטורת ונתקבל רק קטורת של אהרן, אז הוכח בבירור
דהקב"ה בחר באהרן שהוא יכהן ולא שאר ישראל, ומה שהתלוננו ישראל
אח"כ ואמרו אתם המתם את עם ה', ביאר הרמב"ן דאף שראו שהעבודה הוא
לאהרן, מ"מ רצו שיהיו הבכורות משרתי המשכן במקום הלוים ולא ירצו
בחילופין שעשו, והיו חפצים שיהי' לכל השבטים חלק בעבודת בית ה', ולכן טענו
דלא הי' למשה לצוותם להקטיר קטורת שהיא עבודת כהונה, דיתכן שהם היו
ראויים לעבודת לויה ולא לעבודת כהונה, וזה הי' תלונתם דעכ"פ עבודת הלויה
יהי' לבכורות, ולמה החליפם משה. וכשנעשה האות של פריחת המטה של
אהרן שהי' המטה של שבט לוי, אז הודיעם הקב"ה דמאתו היתה לבחור את
שבט לוי להיות משרתי המשכן, עכ"ד.
ונמצא דב' תלונות היו, מקודם על עבודת הכהונה, ושוב הי' טענה על עבודת
לויה, דעכ"פ בזה יהי' לכולם חלק בו ויעבדו אותה הבכורות. ולכאו' צ"ב דאחר
שראו מופת ברור על הכהונה ומאת ה' היא, א"כ למה עלה בלבם עוד להתלונן
על עבודת לויה.
כהנים הם שלוחי דרחמנא משא"כ לוים שלוחי דידן
ואפשר לבאר דהנה אמרו )קידושין כג:( הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו, דאי
ס"ד שלוחי דידן נינהו, מי איכא מידי דאנן לא מצינו עבדינן ואינהו מצי עבדי.
ובס' תפארת יהונתן להג"ר יונתן אייבשיץ ביאר דזה הי' טענת קרח על משה,
שהי' סבור דבאמת כל ישראל ראויים לעבודה, כמו שנאמר במתן תורה ואתם
תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, ולכן אמר כי כל העדה כולם קדושים, וא"כ
כולם ראויים הם לכהונה, וממילא אף דנצרך לבחור אנשים מיוחדים שיעבדו
עבודה במשכן, אכן כיון דכולם ראויים, הרי מה"ט הם שלוחי דידן, דגם אנן
מצינן למעבד. וא"כ ישראל הם הבוחרים מי יהי' שלוחם, וממילא יהי' שייך
לבכורות של כל השבטים. אכן באמת אינו כן, דבחטא העגל אבדו מעלה זו,
בס"ד ׀ קר ח תשפ" ד ׀ 2 אהליך יעקב ׀ גליון ק"א
ולא היו עוד ראויים לכהונה, וא"כ ע"כ כהנים הם שלוחי דרחמנא, ואין הם
יכולים לבחור מי יהי' השליח לעבודה, עכ"ד.
ומעתה יובן היטב דגם אחר שמתו מקריבי הקטורת, עדיין טענו דכל זה הוא
לעבודה כהונה, משא"כ לעבודת לויה דאין קדושה בעבודה זו, אלא היא שירות
בית ה', א"כ הרי כל ישראל ראויים לזה, וא"כ לענין זה ודאי צודקים בטענתם
דשלוחי דידן הוי, וא"כ אמאי לא יהי' יד כל ישראל שוה ב זה. ]ואף דמצינו
שיטות הסוברים דזר ששורר חייב מיתה )תוס' ערכין יא.( היינו אחר שנתמנו
הלויים אסור לזר לעבוד עבודתם, דבעינן איש על עבודתו, ומ"מ אין קדושה
בעבודת הלוים[. אמנם גם בזה טעו, דבחטא העגל שמסרו הלוים נפשם לה', כמו
שכתוב מלאו ידכם לה' כי איש בבנו ובאחיו וגו', אז זכו ג"כ להיות משרתי
המשכן, ואז נתחלפו הבכורות בלוים.
ומעתה נראה דבכורות שנפסלו בחטא העגל מכהונה ובחר ה' באהרן ובניו
תחתיהם, אינו בגדר חליפין דהא הם כבר נפסלו מעבודת כהונה, אלא דבחר ה'
באהרן ובניו להיות שלוחי דרחמנא, אך בעבודת לוי' עדיין הוכשרו הבכורות
לעשות, ואפ"ה אמר ה' להחליפם בלוים, ולכן הלויים הם חליפי הבכורות ועובדים
העבודה של הבכורות, ובזה מבואר מה שאמרו )בכורות ד.( דאהרן לא היה
במנין הלויים שפדאו את הבכורות, דאהרן לא נכנס תחתיהם ודוקא הלויים הם
תמורת הבכורות. וידוע מאמר הגרי"ז מבריסק בקינה לתשעה באב אלי ציון
ועריה, בלשון הפיוט עלי זבחי תמידיה ופדיוני בכוריה, דכוונתו על הלויים שהם
נקראים פדיוני הבכורות.
ובעיקר דברינו לחלק בין עבודות הכהנים והלויים, ראיתי בחת"ס עה"ת שפירש
הפסוק לעבוד את משכן ה' היינו להיות שלוחי דרחמנא, וגם לעמוד לפני העדה
לשרתם דהוא עבודת לויה ולהיות שלוחי העדה ולעשות שירות שלהם, עיי"ש.
ומבואר מדבריו דהלויים עובדים עבודתם בתורת שלוחי דידן ולכן חלקם קרא
בתרתי.
מתנות לויה בתורת שכירות משא"כ מתנות כהונה
והנה בסוף הפרשה במתנות הכהנים והלוים מוכח ג"כ שיש חילוק באופן זכותם,
דבמתנות שנוטלים הלויים כתיב ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה
חלף עבודתם אשר הם עובדים את עבודת אהל מועד, והיינו דנוטלים שכר מאת
ישראל בתורת שכירות חלף עבודתם, ]וכלשון ספר החינוך ) מצוה שצ"ה(:
משרשי המצוה, לפי ששבט הלוי בחר ה' בתוך אחיו לעבודתו תמיד במקדשו,
על כן היה מחסדו עליהם לתת להם מחיתם דרך כבוד, כי כן יאות למשרתי
בס"ד ׀ קר ח תשפ" ד ׀ 3 אהליך יעקב ׀ גליון ק"א
המלך שתהיה ארוחתם מזומנת להם על ידי אחרים שיכינוה להם ולא יצטרכו
הם ליגע בדבר זולתי בעבודת המלך היקרה. ואע"פ שהם היו שנים עשר שבטים,
ולפי חלוקה שוה היה ראוי שיטלו חלק אחד משנים עשר, גם זה היתרון להם
לכבודם, כי מהיותם מבית המלך ראוי שתהיה חלקם יתרה על כולם, ויתרון גדול
הוא שיבא להם חלק העשירי נקי מכל הוצאת הקרקע. והמחיה משרתי הא'ל
בממונו ברכת השי" ת תנוח עליו בכל אשר יש לו, ע"כ[. אכן במתנות כהונה
כתיב לך נתתים למשחה וגו', והיינו דהוא מתנה מאת ה', דמה שמפרישים
ישראל לה' מזכה אותם הקב"ה לכהנים, וכעין שאמרו )ב"ק יג. ועוד( משלחן
גבוה קזכו, וזהו יסוד החילוק דכהנים הם משרתי ה', והקב"ה מזכה להם משלחן
גבוה, משא"כ לוים הם משרתי העדה, ותחת זה נתחייבו ישראל ליתן להם
לפרנסתם כעין שכירות וחלף עבודה.
ופירוש מחודש יש בתרגום יונתן עה"פ )יח, לא( ואכלתם אותו בכל מקום אתם
וביתכם, שהפסוק משתעי שם במעשר ראשון והוא ניתן ללויים, אולם בתרגום
יונתן פירש ותיכלון יתיה אתון כהניא בכל אתר, ]והיינו דאזיל בשיטת ר' אלעזר
בן עזרי' )יבמות פו:( דמעשר ראשון ניתן גם לכהנים[. ולפי דבריו דמדבר לכהנים
הרי סיפי' דקרא כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם נאמר גם לכהנים. ואכן כל
בס"ד ׀ קר ח תשפ" ד ׀ 4 אהליך יעקב ׀ גליון ק"א
מפרשי התורה פירשוהו על הלויים, דלהם ניתן מעשר ראשון, ועיי"ש באוה"ח
שמפרש דהפסוק בא לבאר למה מתנות הלוים חולין הם, דשאני מתנות כהונה
דכתב בי' קרא אני חלקך, והם זוכים מחלק ה' וממה שמפרישים ישראל לה',
]וכעין שאמרו )ב"ק קט:( קנאו ה' ונתנו לכהנים[, ולכן המתנות הם קדושים,
]ואדרבה אמרו בזה דלא הוי ממון כהן כלל לקדש בו אשה וכדומה, אלא זוכה
בו לאכילה משלחן גבוה[, משא"כ מתנות לויה דאין במעשר זה שום קדושה,
אלא הוא ממון חול, דהוא תשלומי שכירות, וישראל פורעים ללויים שכר
עבודתם, ומה"ט אין בו קדושה, עיי"ש.
ולפי"ז לביאור התרגום יונתן מבואר כשיטת קצוה"ח, דגם בכהנים נאמר דניתן
להם חלף עבודה, ]וכן משמע קצת לשון רש"י )ערכין לד.( שכתב: ולא משלחן
גבוה ובשכר עבודה[, אך לפירוש רוב המפרשים דמדבר ללויים הרי חלוקים הם
ביסודם, דמתנות כהונה זכי להו רחמנא ממה שהוא חלק ה', וכן הוא בספרי
כאן. ]ובנצי"ב כתב דגם אילו לא הי' ניתן לכהן היו חייבים להפריש אותו לה'
ואח"כ היו מאבדים אותו[, משא"כ מתנות לויה דניתן להם מאת ישראל כשכר
עבודה, כיון שהם עושים עבודתם ומגיע להם כעין תשלומי שכירות. ולפי מה
שביארנו מבואר הדבר מאד, דלויים הם שלוחי דידן, ועושים עבודת המשכן מה
שהי' מוטל על כל ישראל, משא"כ בכהנים שלוחי דרחמנא הן.
ובאמת גם בדין עבודתם מצינו חילוק ביניהם, דגבי עבודת הלויים איכא דין מינוי
איש על עבודתו ואל משאו, וכל אחד יש לו עבודה ושירות המוטלת עליו לפי
מה שנתמנה לו, משא"כ בכהנים נאמר עבודת מתנה אתם את כהונתכם, וכמו
שכתב הרמב"ן: לא כעבודת עבדי המלכים, אלא לגדולה, וכמו למשחה, עיי"ש.
ומה"ט כיון שזכות הוא להם, כל אחד ואחד שייך לכל עבודה, שהם שלוחי
המקום. ולכן מתחלה הי' כל אחד רץ לעבודה וכל הקודם זכה, עד שבאו לידי
סכנה ואז תקנו פייסות )כמבואר בחי' רי"ז הלוי עה"ת פ' במדבר(. משא"כ עבודת
לויים שהוא עבודה ושירות של אהל מועד המוטלת על כל ישראל, אין זוכים
בהם בעצמם אלא ע"י מינוי ופקודה.