הגה"ק רבי משה יודא ליב שפירא זצ"ל איז געבוירן געווארן בערך תר"י-תרי"ג צו זיין פאטער הגה"ק רבי שלמה שפירא זצ"ל בעל שם שלמה ממונקאטש, און צו זיין מוטער א טאכטער פון רבי יקותיאל שמעלקא מקאלאמייא בן הגה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע, נאך וועם ער האט געטראגן זיין נאמען משה יודא ליב.
כשהגיע לפרקו האט ער חתונה געהאט מיט הרבנית חנה טאכטער פון הגה"ק רבי ברוך מגארליץ זצ"ל [בן הד"ח מצאנז זי"ע וחתן הייטב לב מסיגעט זי"ע], און ער האט געהאט פון איר 4 טעכטער און איין זון.
1) מרת חעשא אשת רבי שלמה טייטלבוים זצ"ל ראב"ד גארליץ. 2) מרת יוטא בזוו"ר אשת רבי אלטר אליעזר הורוויץ מסטריזוב (נולד תר"נ, ונפטר י"ד אדר תרצ"ז) ובזוו"ש אשת רבי נתן דוד ראבינאוויטש זצ"ל מפארציווא מח"ס "ואלה הדברים שנאמרו לדוד" (נפטר ז' שבט) [זי איז נפטר געווארן אין ווארשעווער געטא ו' אב תש"א, און האט זוכה געווען צו קומען לקבר ישראל]. 3) מרת מינדל אשת רבי ישראל חיים שפירא זצ"ל הי"ד מבערטש. 4) מרת פעסיל אשת רבי משה צבי הלוי ראטענבערג זצ"ל הי"ד. 5) בנו יחידו רבי נחמי' שפירא זצ"ל הי"ד (נולד בקיץ שנת תרל"ד בעת שהיה סמוך על שולחן חותנו זקינו מרן הגה"ק מצאנז זי"ע והוא היה הסנדק שלו).
זייענדיג א איידעם ביי רבי ברוך מגארליץ בן הגה"ק הדברי חיים מצאנז האט ער זוכה געווען במשך 5 יאר צו עסן קעסט על שולחן חותנו זקינו מצאנז זי"ע, און ער איז געווען א בן בית ביי אים אין שטוב.
נאך די פטירה פון צאנזער רב זי"ע כ"ה ניסן שנת תרל"ו האט ער זיך אוועקגעצויגן פון צאנז און האט אנגענומען א רבנות שטעלע אין די שטאט בייטש [עיין שו"ת אבני צדק חו"מ סי' ג] ווי ער איז געזיצן דארט אויפן כסא הרבנות במשך עטליכע יאר, דערנאך איז ער אויפגענומען געווארן אלס רב אין שטאט סאסוב ווי זיין זיידע הגה"ק רבי משה לייב מסאסוב האט משמש געווען ברבנות. עטליכע יאר שפעטער בשנת תרמ"ב ווען זיין פאטער דער שם שלמה האט איבערגעלאזט דאס רבנות אין סטריזוב און געווארן רב אין מונקאטש האט מען אים אנגעטראגן דאס רבנות אין סטריזוב און מ'האט אים שוין געהאט געשיקט א קאנסוס אבער אינדערצווישן האט מען אויפגענומען רבי אלטר זאב הורוויץ משענדישוב, און אזוי ארום האט אויסגעבראכן א מחלוקה צווישן רבי אלטר זאב און רבי משה יודא ליב, ס'איז געווען רבנים וואס האבן געשטיצט רבי אלטר זאב און ס'איז געווען רבנים וואס האבן געשטיצט רבי משה יודא ליב [מ'קען זעהן איבער די מחלוקה אין שו"ת מהרא"ש סי' א, שו"ת מי באר סי' לד, און אין נאך ספרים] צום סוף האבן ביידע משמש געווען ברבנות אין סטריזוב ווי מ'האט ביידע בכבוד געהאלטן.
רבי משה יודא ליב איז געווען א גאון וקדוש, ער פלעגט זיך אסאך מסגף זיין, רוב פון זיינע יארן איז ער געשלאפן אויפן ערד מיט א שטיין אונטערן קאפ, און נישט טועם געווען קיין פלייש און וויין משבת לשבת.
ער איז געווען א זעלטן שיינער בעל תפלה ובעל מנגן, אזוי אויך איז ער געווען א מוהל מומחה, ער איז געווען א שטארקער תקיף און נישט איינגעגאנגען אויף פשרות ווען ס'איז געקומען צו עניני הדת, פון די אנדערע זייט האט ער אבער ארויסגעשיינט מיט זיין גרויס עניוות.
ביי די ערשטע וועלט מלחמה איז ער אנטלאפן קיין וויען, און זייענדיג דארט אין וויען בשעת די מלחמה יארן איז ער נסתלק געווארן לחיי העולם הבא מוצש"ק א' פ' נח ב' חשון שנת תרע"ז, ובנו יחידו רבי נחמי' שפירא זצ"ל הי"ד הובילו למונקאטש ושם מנו"כ [אנגעקומען קיין מונקאטש לקבורה איז ער ביום ה' נח ו' חשון, ולפלא אז זיין גוף איז געליבן גאנץ און פריש בלי שום סרחון, הגם ס'איז געווען דעמאלס א הייסע צייט].
דער דעמאלס'דיגער רב אין מונקאטש זיין נעפיו דער בעל מנחת אלעזר זי"ע האט אים מספיד געווען און ממליץ געווען אויף אים די פסוק "דומה דודי לצבי" מיינענדיג דערמיט אז דער פעטער איז געווען אייניג מיט זיין ברודער דער דרכי תשובה, די הספד איז געדרוקט אין "מאמר מילי דהספידא" מאת הגה"ק בעל מנחת אלעזר זי"ע.
רבי משה יודא ליב האט געלאזט צוואה אז מ'זאל נישט דרוקן קיין שום ספר פון אים, היות צוליב זיין גרויס עניוות האט ער געהאלטן אז זיינע דברי תורה זענען נישט ראוי לדפוס.
ק.נ.א. וועטער האט געשריבן:
רבי משה יודא ליב האט געלאזט צוואה אז מ'זאל נישט דרוקן קיין שום ספר פון אים, היות צוליב זיין גרויס עניוות האט ער געהאלטן אז זיינע דברי תורה זענען נישט ראוי לדפוס.
פון ווי נעמסטו דאס? אין זיין צוואה שטייט נישט אזא זאך, ער האט נישט געלאזט קיין כתבים כמעט בכלל
זיין צוואה איז געדרוקט אין ספר נכדו 'חשק שלמה' שער הצוואה אות ב
ס'איז דא פון זיין זון ר' נחמי' אן אוסגאבע פון רבי ר' משה לייב זצוק"ל פון סאסוב פון חדושי רמ"ל מיט זיינע הגהות [ואנכי הקטן נכד הרמ"ל ג"כ]
מיר איז אבער זייער אינטערסאנט געווען אלע מאהל אז הרב ר' נחמי' זצ"ל האט גענומען פארן ספר הסכמות פונעם טשורטקאווער רבי אין פון הוסיאטין'ער רבי. ווי באקאנט האבען הרב ר' שלמה דער שם שלמה פון מונקאטש והרב ר' ברוך מגארליץ אן געפירט און געווען בראש הלוחמים מיט א די גרויסער קאמפיין אנטקעגען בני הרוזשענער ביי די מחלוקה פון צאנז סאדיגורה, דאן ווי קומט דאס אז ער האט גענומען הסכמה ביי צווי גרויסע אדמור"י רוזשין?
די ספר 'חשק שלמה' איז לכאורה נישטא אויף די נעט, עס איז געדרוקט געווארען לפני כמה שנים לראשונה מתוך כתב יד לרגל א חתונה פון איינע פין די אייניקלעך - איך בין עס דא מעתיק
ב"ה.אור ד' במדבר תרע"ג לפ"ק, סטריזוב. ברוך ד' אשר חננו דעת ובינה להבין דבר מתוך דבר ולראות את הנולד, באשר סוף כל אדם למות, והפליגו חז"ל בשבח מי שזוכה בחייו לצוות אל ביתו, בין במילי דשמיא – כמאמר הכתוב (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' וגו', ובין בעזבון רכושו לחלקו בין יורשיו בשלום והשקט. והרבה מבני עליה שנתרשלו בזה, ונטרף עליהם השעה ונסתלקו מן העולם עד שלא עשו שום צוואה, ואחרי פטירתם נפלה מבוכה בין היורשים, ונלאו כל חכמי לב ליישר העקוב ולפשר ביניהם, ועל ידי זה באים זרים בנחלתם, ולא נתקיים בהם (תהלים מה, יז) תחת אבותיך יהיו בניך.
על כן שמתי אל לבי עתה בעודי תודה לאל עם כל החושים בבריאות השלימות ובדיעה נכונה צלולה וברורה זכה וישרה, ואחרי רוב התבוננות במצב יוצאי חלצי, המה בני חביבי הרב רבי נחמיה שיחי', עם ארבעת בנותי היקרים מרת חשא תחי', ומרת יוטא תחי', ומרת מינדל תחי', ומרת פעסיל תחי', לפי ערך מצבי ומעמדי בין אנשי העיר סטריזוב יצ"ו, לרשום בכתב ידי על הגליון הזה את אשר עם לבבי חפצי ורצוני האחרון, בדבר חלוקת עזבוני ליורשי, אחרי ויש אתי על כל פרט ופרט טעמים צודקים נכונים וישרים אשר רובם יובנו לכל בעל דעה ישרה. ואם ימצאו פה בדברי איזה פרטים אשר לא יובנו מהר בהשקפה ראשונה, תדעו נאמנה אשר עשיתי הכל בישוב הדעת ומתינות, ועין צופה למרחוק עד מקום שכח שכלי מגיע. ויען כי יראתי פן יקומו מתחכמים זרים לקלקל את הישרה, ולמרות את פי לעוות משפט ולעבור חוק, ויאמרו הלא כל כוונת אביכם היה רק למטרה פלונית, ועכשיו אני רואה שאי אפשר להגיע להמטרה הזאת כי אם בעשיה באופן אחר מכפי הצוואה, ובזה יהפכו הקערה על פיה לצערני בקברי ולהרגיזני, על כן הנני כותב הכל רק בדרך גזירה בלי שום טעם, שלא לחקות על שרשי כוונתי. וחלילה לכם בני ובנותי שיחיו לשנות דבר קטן וגדול, אפילו שינוי כל דהו, ואם תבינו עתה תוכן כוונתי כמה הוא נכונה וישרה מה טוב, ואם לא תבינו עתה אקוה שבאחרית הימים תוסיפו חכמה ותכירו כי הכל בצדק ובמשפט בחסד וברחמים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, ואי אפשר באופן וענין אחר.
בני חביבי הרב רבי נחמיה שליט"א [זצ"ל] אתה תירש את ביתי לנחלה, לך ולזרעך אחריך עד עולם, היינו כל הבית שלי העומד ברחוב העיר דפה קהלת סטריזוב עם הקלויז והסוכה וכל הבנינים שבו עם כל הזכותים שלי מתהום ארעא עד רום רקיע, עם כל כלי הבית הנראים בהחדרים ובסוכה ובקלויז, היינו כל השאפיס והבעטין והשענק והשולחנות והבענק והבענקליך והכסאות וכל ההענג-לייכטערס וכל הלאמפין וכל הזייגערס, וגם השלאפ באנק מעזבון מורי אבי ז"ל, והוואש קאסטין, וכל הבגדים שלי של שבת ויום טוב וחול. וגם הספר תורה שלי והמגילה הישנה מעזבון מורי אבי זצללה"ה, ושני שופרות, ושני זוגי תפילין דרש"י כתב יד רבי יעקיל סופר (נ"י) [ז"ל], וזוג אחד תפילין דרבינו תם מעזבון מורי אבי ז"ל כתב יד רבי משה סופר ז"ל, וגם המוהל מעסיר עם הקתא של כסף מעזבון מורי זקיני רבי שמעלקא מסאסוב ז"ל, והכוס של כסף עם מכסהו של פסח הנקרא כוס של אליהו מעזבון מורי אבי ז"ל. (העצי חיים של כסף אינם שלי, והם שייכים להמנין שלנו מנדבת רבי משה קראניצלער (נ"י) [ז"ל]). ולעומת זה מחויב אתה בני שיחי' לפרוע כל חובות של ממון מה שאני חייב להקאסעס או לפרימאט או לחנות בעד סחורה. ובחורף שנת תרצ"א חייב אתה בני שיחי' ליתן לארבעת אחיותיך הנ"ל (או לבאי כוחם) לכל אחת ואחת סך חמשה עשר מאות רובל כסף במזומנים, העולה בסך הכל סך ששת אלפים רובל כסף, וזולת זה אין לבנותי שיחי' שום חלק וזכות בבית. אך באם ח"ו ישארו איזה מהם מבנותי שיחי' בלי מעון ומצב ח"ו, אזי מחוייב אתה בני שיחי' לאספם אל תוך ביתך ולפרנסם בכבוד כפי יכולתך, עד שימצאו מנוחת מרגוע וילכו לדרכם לחיים ולשלום.
ומחויבים כל החמשה יורשים הנ"ל לחתום בכתב ידם אצל הנאטאר או הגעריכט מנהלי המאססע להעלות בטאבולאציע נחלת הבית הנ"ל לבני שיחי', והחוב המוטל על הבית לשלם (בשנת תרצ"א לפ"ק) לארבעת בנותי הנ"ל (או לבאי כוחם) לכל אחת ואחת סך חמשה עשר מאות רובל כסף.
וגם את נכדי היקר כ' חיים שלמה שיחי' בן בתי יוטא תחי' אזכור ברחמים לפייסו על עלבונו אשר נתרחק מאביו ואמו יחי' בסבתי, על כן אעשה עמו אות לטובה ליתן לו מתנה מעזבוני, כזה: המגילה החדשה המפוארה הכתובה על י"א שיטין אותיות גדולות כתב יד רבי יעקיל סופר, והיד של כסף, והטאשין זייגעריל שלי שחקוק עליו שמי, והפידעל של כסף טולסקער מעזבון מורי זקיני רבי שמעלקא מסאסוב זצללה"ה. ומהספרים שלי הנני נותן לו המחזורים ה' חלקים דפוס פיעטרקוב, והזוהר ג' חלקים דפוס ווילנא, והחומשים ה' חלקים באר מים חיים ואור החיים [דפוס] מענקיש, והמשניות ו' חלקים רעגאל דפוס מענקיש, והירושלמי חמשה חלקים דפוס זיטאמיר, וה' חלקים תיקון סופרים הישנים הנקראים תיקון רבי איציק מפרעמיסלא, כל זה נתתי לנכדי ה' חיים שלמה שיחי' הנ"ל.
ויתר כל הכלים והכתבים והחפצים הנמצאים סגורים וטמונים בשיפלעדליך ובשאפינערין בשענק ובקופערטיס ובקאסטינס והמונחים עליהם ותחתיהם או בזויות ובעליות ובמרתפים, כל זה כולל כל כלי כסף וזהב ומתנות ופארציליין וזכוכית ושבת לייכטיר וכל התכשיטין של זוגתי תחי' ומפות ומצעות וכרים וכסתות, בין שלי בין של זוגתי תחי', וכל כלי כביסה, כל זה שייך לארבעת בנותי שיחי' שיחלקו ביניהם שוה בשוה. ומובן ממילא שלא תעשו החלוקה מהחפצים שצריכה אמכם תחי' להשתמש בהם כל ימי חייה. - המוהל מעסיר עם הקתא של פעריל מוטער, שייך לחתני הרב רבי נתן דוד שליט"א (הוא הרב הצדיק ז"ל מפארציווא), כי ממנו לוקחה. וכל יתר הספרים שלי יחלקו כל החמשה יורשים שלי הנ"ל שוה בשוה על פי גורל.
זוגתי היקרה מרת חנה תחי' בת מורי חמי מו"ה ברוך ז"ל כל ימי מיגר ארמלותה תהא יתבא בביתי בחלק הפארטער בשלשת החדרים הסמוכים לקלויז, וכל זמן שלא יהיו השלשה החדרים הנ"ל פנויים ומתוקנים עם כלי בית הנדרשים לכל שלשת החדרים לדור בהם במנוחה ובכבוד, אסור לבני שיחי' להביא את אשתו ובני ביתו שיחי' לכאן. ורשות ביד זוגתי תחי' לקחת לה לכלי תשמישה אל תוך מדורה מאיזה כלי הבית הנמצאים באין מוחה. אבל נכון יותר שבני שיחי' יתן לה כלי בית אחרים אל תוך מדורה הנ"ל, שלא ישתנה תבנית החדרים עם כלי הבית הקבועים בהם בעלייתי מאשר היה בחיי.
כל ההכנסות מהקלויז, הן מנדרים ונדבות בחול ובשבת וימים טובים וימים נוראים, והן ממה שישלמו האנשים כסף גלגולת לשנה, ובין מה שמקובץ בפושקע בימי קריאת התורה או בימי סליחות ותענית ציבור, וגם תשלומי שכירות השטעט של נשים בין מן הגאלעריע בין מן הסוכה, הן מימים נוראים והן משאר ימות השנה, שייכים לזוגתי מרת חנה תחי' כל ימי חייה לצורך פרנסתה, ושתוכל להחזיק משרתת או גם את מי מיו"ח שיהיו עמה לצוותא, ושתוכל להעניק לרחוק או לקרוב כרצונה. ומוטל עליה ליתן צרכי הקלויז, היינו גחלים ועצים ונרות ונאפט ומים להחצר, ותיקון השאבען בחלונות, ותיקון הדלתות והשולחנות והבענקין והלאמפין והלייכטערס והכיור, ותשלומי שכר הנכרי שישמש בקלויז בשבתות וימים טובים וניקוי הרצפה וכדומה. ומה שלא יספיק לזה מיעוט ההכנסות הנ"ל, אקוה להשם יתברך שיזמין לה די הצטרכותה בכבוד, ובטוח אני אשר העיר בכלל ואנשי שלומי בפרט יתמכו אותה לכלכל את שיבתה בכבוד ובריוח.
הנהגת הקלויז תהיה תחת יד בני הרב ר' נחמיה שיחיה (או באי כחו ויורשיו אחריו) אשר ישב במקומי וימלא אחרי, הוא יהיה המנהל והמנהיג את הקלויז לכל פרטיו. הוא יתפלל לפני העמוד, או יזמין בעלי תפילות, והוא יקבע זמני תפלה, ואף על פי שיתמהמה יחכו עליו. וחלילה לאנשי הקלויז למרות נגדו או לחרחר עמו ריב מדוע ככה עשית, הן בעניני תפלה והן בקריאת התורה וכיבוד העליות, כי הוא כאדם העושה בשלו.
אתה בני הרב ר' נחמיה שיחי' גוזרני עליך ועל באי כוחך לעולם בגזירה חמורה שלא למכור ולא להשכיר שום שטאט לא ליחיד ולא לרבים, לא לאיש ולא לאשה, לחלוטין, ואף לא לשנים הרבה, ואף שלא לקבוע בפירוש לשום בן אדם בין לאיש או לאשה לאמור זה המקום קבוע לך בקלויז או בגאלעריע. רק כל שכירות השטעט של הנשים יהיה מפורש מן יום א' דסליחות שנה זו עד יום א' דסליחות של השנה הבאה, ולא עד בכלל. והאנשים לא יהיה להם שום קביעות מקום בקלויז, שאם יבא אחד וישב שיאמר לו חבירו למה ישבת במקומי, מפני שאין כאן שום חזקה ולא שום קדימה לאיש על חבירו, אלא שמדרך ארץ בודאי האיש הנקלה יכבד את הנכבד ויניחנו לישב לפניו.
כל ימי חייה, זוגתי תחי' מרת חנה תחי' היא מנהלת משטר וסדר ישיבת הנשים בגאלעריע ובסוכה, והיא תשכיר למי שתרצה בזמן שתרצה במקום שתרצה, ותדחה למי שתרצה לדחות, וחלילה לבני או לבאי כוחו להתערב בזה כלל. על זה באתי על החתום אור ליום ג' ערב שבועות תרע"ג לפ"ק סטריזוב.
ק.נ.א. וועטער האט געשריבן:
ביי די ערשטע וועלט מלחמה איז ער אנטלאפן קיין וויען, און זייענדיג דארט אין וויען בשעת די מלחמה יארן איז ער נסתלק געווארן לחיי העולם הבא מוצש"ק א' פ' נח ב' חשון שנת תרע"ז, ובנו יחידו רבי נחמי' שפירא זצ"ל הי"ד הובילו למונקאטשושם מנו"כ
יישר כח נאר א הערה: איידער מ'האט חרוב געמאכט דעם אלטן בית החיים, האט מען מפנה געווען דעם ציון לעיר אונגוואר
ק.נ.א. וועטער האט געשריבן:
איז דא א בילד פון די מציבה?
דא האסטו א בילד פון די מצבה א בילד ווי נכדו ונכד אחיו רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע - כ"ק אדמו"ר ממונקאטש שליט"א איז מתפלל על ציונו הק' א בילד ווי נכדו ונכד אחיו רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע - כ"ק אדמו"ר ממונקאטש שליט"א איז זיך מטפל ביים אריבער פירען פון מונקאטש צו אונגוואר
ק.נ.א. וועטער האט געשריבן:
הגה"ק רבי משה יודא ליב שפירא זצ"ל איז געבוירן געווארן בערך תר"י-תרי"ג צו זיין פאטער הגה"ק רבי שלמה שפירא זצ"ל בעל שם שלמה ממונקאטש, און צו זיין מוטער א טאכטער פון רבי יקותיאל שמעלקא מקאלאמייא בן הגה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע, נאך וועם ער האט געטראגן זיין נאמען משה יודא ליב.
כשהגיע לפרקו האט ער חתונה געהאט מיט הרבנית חנה טאכטער פון הגה"ק רבי ברוך מגארליץ זצ"ל [בן הד"ח מצאנז זי"ע וחתן הייטב לב מסיגעט זי"ע], און ער האט געהאט פון איר 4 טעכטער און איין זון.
1) מרת חעשא אשת רבי שלמה טייטלבוים זצ"ל ראב"ד גארליץ. 2) מרת יוטא בזוו"ר אשת רבי אלטר אליעזר הורוויץ מסטריזוב (נולד תר"נ, ונפטר י"ד אדר תרצ"ז) ובזוו"ש אשת רבי נתן דוד ראבינאוויטש זצ"ל מפארציווא מח"ס "ואלה הדברים שנאמרו לדוד" (נפטר ז' שבט) [זי איז נפטר געווארן אין ווארשעווער געטא ו' אב תש"א, און האט זוכה געווען צו קומען לקבר ישראל]. 3) מרת מינדל אשת רבי ישראל חיים שפירא זצ"ל הי"ד מבערטש. 4) מרת פעסיל אשת רבי משה צבי הלוי ראטענבערג זצ"ל הי"ד. 5) בנו יחידו רבי נחמי' שפירא זצ"ל הי"ד (נולד בקיץ שנת תרל"ד בעת שהיה סמוך על שולחן חותנו זקינו מרן הגה"ק מצאנז זי"ע והוא היה הסנדק שלו).
זייענדיג א איידעם ביי רבי ברוך מגארליץ בן הגה"ק הדברי חיים מצאנז האט ער זוכה געווען במשך 5 יאר צו עסן קעסט על שולחן חותנו זקינו מצאנז זי"ע, און ער איז געווען א בן בית ביי אים אין שטוב.
נאך די פטירה פון צאנזער רב זי"ע כ"ה ניסן שנת תרל"ו האט ער זיך אוועקגעצויגן פון צאנז און האט אנגענומען א רבנות שטעלע אין די שטאט בייטש [עיין שו"ת אבני צדק חו"מ סי' ג] ווי ער איז געזיצן דארט אויפן כסא הרבנות במשך עטליכע יאר, דערנאך איז ער אויפגענומען געווארן אלס רב אין שטאט סאסוב ווי זיין זיידע הגה"ק רבי משה לייב מסאסוב האט משמש געווען ברבנות. עטליכע יאר שפעטער בשנת תרמ"ב ווען זיין פאטער דער שם שלמה האט איבערגעלאזט דאס רבנות אין סטריזוב און געווארן רב אין מונקאטש האט מען אים אנגעטראגן דאס רבנות אין סטריזוב און מ'האט אים שוין געהאט געשיקט א קאנסוס אבער אינדערצווישן האט מען אויפגענומען רבי אלטר זאב הורוויץ משענדישוב, און אזוי ארום האט אויסגעבראכן א מחלוקה צווישן רבי אלטר זאב און רבי משה יודא ליב, ס'איז געווען רבנים וואס האבן געשטיצט רבי אלטר זאב און ס'איז געווען רבנים וואס האבן געשטיצט רבי משה יודא ליב [מ'קען זעהן איבער די מחלוקה אין שו"ת מהרא"ש סי' א, שו"ת מי באר סי' לד, און אין נאך ספרים] צום סוף האבן ביידע משמש געווען ברבנות אין סטריזוב ווי מ'האט ביידע בכבוד געהאלטן.
רבי משה יודא ליב איז געווען א גאון וקדוש, ער פלעגט זיך אסאך מסגף זיין, רוב פון זיינע יארן איז ער געשלאפן אויפן ערד מיט א שטיין אונטערן קאפ, און נישט טועם געווען קיין פלייש און וויין משבת לשבת.
ער איז געווען א זעלטן שיינער בעל תפלה ובעל מנגן, אזוי אויך איז ער געווען א מוהל מומחה, ער איז געווען א שטארקער תקיף און נישט איינגעגאנגען אויף פשרות ווען ס'איז געקומען צו עניני הדת, פון די אנדערע זייט האט ער אבער ארויסגעשיינט מיט זיין גרויס עניוות.
ביי די ערשטע וועלט מלחמה איז ער אנטלאפן קיין וויען, און זייענדיג דארט אין וויען בשעת די מלחמה יארן איז ער נסתלק געווארן לחיי העולם הבא מוצש"ק א' פ' נח ב' חשון שנת תרע"ז, ובנו יחידו רבי נחמי' שפירא זצ"ל הי"ד הובילו למונקאטש ושם מנו"כ [אנגעקומען קיין מונקאטש לקבורה איז ער ביום ה' נח ו' חשון, ולפלא אז זיין גוף איז געליבן גאנץ און פריש בלי שום סרחון, הגם ס'איז געווען דעמאלס א הייסע צייט].
דער דעמאלס'דיגער רב אין מונקאטש זיין נעפיו דער בעל מנחת אלעזר זי"ע האט אים מספיד געווען און ממליץ געווען אויף אים די פסוק "דומה דודי לצבי" מיינענדיג דערמיט אז דער פעטער איז געווען אייניג מיט זיין ברודער דער דרכי תשובה, די הספד איז געדרוקט אין "מאמר מילי דהספידא" מאת הגה"ק בעל מנחת אלעזר זי"ע.
רבי משה יודא ליב האט געלאזט צוואה אז מ'זאל נישט דרוקן קיין שום ספר פון אים, היות צוליב זיין גרויס עניוות האט ער געהאלטן אז זיינע דברי תורה זענען נישט ראוי לדפוס.
האם היה קשר בין רבי אלטר זאב מסטריזוב עם הנ"ל
מרכז לספרים עתיקים וכתבי יד -קונים ומוכרים[email protected] זוכט איר א זעלטען ספר ? דאן פארבינט אייך מיט אונז
ק.נ.א. וועטער האט געשריבן:
הגה"ק רבי משה יודא ליב שפירא זצ"ל איז געבוירן געווארן בערך תר"י-תרי"ג צו זיין פאטער הגה"ק רבי שלמה שפירא זצ"ל בעל שם שלמה ממונקאטש, און צו זיין מוטער א טאכטער פון רבי יקותיאל שמעלקא מקאלאמייא בן הגה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע, נאך וועם ער האט געטראגן זיין נאמען משה יודא ליב.
כשהגיע לפרקו האט ער חתונה געהאט מיט הרבנית חנה טאכטער פון הגה"ק רבי ברוך מגארליץ זצ"ל [בן הד"ח מצאנז זי"ע וחתן הייטב לב מסיגעט זי"ע], און ער האט געהאט פון איר 4 טעכטער און איין זון.
1) מרת חעשא אשת רבי שלמה טייטלבוים זצ"ל ראב"ד גארליץ. 2) מרת יוטא בזוו"ר אשת רבי אלטר אליעזר הורוויץ מסטריזוב (נולד תר"נ, ונפטר י"ד אדר תרצ"ז) ובזוו"ש אשת רבי נתן דוד ראבינאוויטש זצ"ל מפארציווא מח"ס "ואלה הדברים שנאמרו לדוד" (נפטר ז' שבט) [זי איז נפטר געווארן אין ווארשעווער געטא ו' אב תש"א, און האט זוכה געווען צו קומען לקבר ישראל]. 3) מרת מינדל אשת רבי ישראל חיים שפירא זצ"ל הי"ד מבערטש. 4) מרת פעסיל אשת רבי משה צבי הלוי ראטענבערג זצ"ל הי"ד. 5) בנו יחידו רבי נחמי' שפירא זצ"ל הי"ד(נולד בקיץ שנת תרל"ד בעת שהיה סמוך על שולחן חותנו זקינו מרן הגה"ק מצאנז זי"ע והוא היה הסנדק שלו) .
א מודעה אז רבי נחמי' בן הרמ"ל מסטריזוב איז אין ניו יארק משנת תרפ"ב: דער מארגען זשורנאל 24 אוגוסט 1922
ק.נ.א. וועטער האט געשריבן:
זייענדיג א איידעם ביי רבי ברוך מגארליץ בן הגה"ק הדברי חיים מצאנז האט ער זוכה געווען במשך 5 יאר צו עסן קעסט על שולחן חותנו זקינו מצאנז זי"ע, און ער איז געווען א בן בית ביי אים אין שטוב.
מ'דערציילט אז ווען ס'איז געבוירן געווארן ביי אים איינע פון זיינע טעכטער און די קריאות השם איז געווען ביים זיידן הרה"ק מצאנז זי"ע, און ביים געבן די נאמען האט די אבי הבת הרה"ק רבי משה ליב זצ"ל נישט געהערט קלאר וועלכע נאמען די צאנזער רב האט געגעבן [קוקט אויס אז ביי די צדיקים -אדער גאר בלויז אין צאנז- האבן זיי אליין גערופן די נאמען אן דעם וואס די טאטע זאל זיי זאגן וועלכע נאמען], און ער האט געהאט אזא פחד איבערצופרעגן דעם צאנזער רב אז "א יאר און א האלב" האט ער נישט געוואוסט ווי אזוי זיין טאכטער הייסט, נאך א יאר און א האלב ווען ער איז אריין צום צאנזער רב מיט א קוויטל און נישט געשריבן דעם נאמען האט אים די צאנזער רב געפרעגט פארוואס ער שרייבט נישט די נאמען האט ער דעמאלטס געזאגט אז ער ווייסט נישט די נאמען האט אים די צאנזער רב איבערגעזאגט די נאמען.