אין ספר מועד לכל חי שטייט (סימן ט', אות ד') אז אין די שטאט איזמיר איז געווען א מנהג אז ו' חוקת איז מען בכלל נישט ארויס אין גאס צו טוהן געשעפטן, און אלעס וואס מען האט געברויכט צו ערלעדיגן לכבוד שבת, האט מען געטוהן דאנערשטאג, וז"ל: "בעירינו איזמיר נהירנא מכד הוינא טליא דהיו כמה אנשים סוחרים שהיו נזהרים שלא לצאת אפי' לשוק לעסקיהם בערב שבת חוקת, ומה שהיה להם לעשות בע"ש, היו מתקנים מיום ה'...".
נאך שרייבט ער, אז פילע פירן זיך נישט צו פארן פון איין פלאץ צום צווייטן אין דעם טאג, וז"ל: "והן עוד היום רבים נזהרים שלא לילך מעיר לכפר ביום הזה, וה' שומר את עמו ישראל בכל מקום ובכל זמן שלא תאונה שום רע אכיה"ר".
ויקרא פרק יט פסוק כולֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ: וברש"י ולא תעוננו -לשון עונות ושעות, שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה, שעה פלונית קשה לצאת.
דער מקור איז פון א גמרא אין מסכת סנהדרין.
וזה לשון הרמב"ם בספר המצוות לא תעשה לב "והמצוה הל"ב היא שהזהירנו מעשות המעשים בבחירה ממשפטי הכוכבים. והוא שנאמר זה היום טוב למעשה הפלוני ונכון לעשותו או זה היום מגונה בו המעשה הפלוני ונרחיק מעשותו. והוא אמרו יתעלה לא ימצא בך וכו' מעונן. וכבר נכפלה אזהרה זו באמרו (קדושים יט כו) לא תעוננו. ולשון ספרא (פ"ו) ולא תעוננו אלו נותני העתים. כי הוא נגזר מן עונה. ר"ל לא יהיה בכם מעונן שיאמר העת הפלונית טובה והעונה הפלונית רעה. והעובר על לאו זה ג"כ חייב מלקות. ר"ל שיגיד העתים האלו, לא מי שישאל בעדם. אבל השאלה על זה גם כן אסורה מחוברת אל היותה דבר אין אמיתות לו. ומי שיכוין בפעולתו אל עת ידועה במבט כדי שיצלח או יהיה לו תועלת באותו מעשה הנה הוא גם כן לוקה מפני שעשה מעשה".
וז"ל רמב"ם בהלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכה ח' וט' "איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן אע"פ שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים, וכל העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה שנאמר לא תעוננו".
וזה לשון רבינו יונה שערי תשובה שער ג פ"ו "לא תעוננו - לשון עונות ושעות, שאומר: יום פלוני יפה להתחיל מלאכה, שעה פלונית קשה לצאת. ואין לשמוע אל דברי הוברי השמים, אבל יבטח לבך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ. על כן כתוב על הענין הזה תמים תהיה עם ה' אלקיך - למדנו מזה, כי המעוננים והקוסמים נעדרים הבטחון. והעלילות הנשחתות ההן, מעשה ארץ כנען, שנאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך"
און אזוי ווערט ג'פסקנט אין שולחן ערוך יורה דעה הלכות מעונן ומכשף סימן קעט "וכן האומר אל תתחיל לגבות ממני, שחרית הוא, מוצאי שבת הוא, מוצאי ר"ח הוא... אסור".
וועט איר פרעגן, אויב אזוי איז ניטא קיין שום היתר?
אין שו"ע דארט שטייט ווייטער "וכן האומר: שחוט תרנגול שקרא כעורב ותרנגולת זו שקראה כתרנגול, אסור. הגה: י"א אם אינו אומר הטעם למה מצוה לשחוט התרנגולת, אלא אומר סתם שחטו תרנגולת זו, מותר לשחטה כשקראה כתרנגול (ב"י בשם הר"א). וכן הוא המנהג".
שרייבט אויף דעם דער ט"ז ס"ק ב אם אינו אומר הטעם כו'. - לפי זה נראה דגם בהנך דלעיל יש היתר כל שאינו אומר בפירוש שהוא עושה משום הכי, אלא די"ל דשאני הכא כיון שיש שינוי טבע לפניו ויש מקצת חרדה על האדם הותר לו לעשות בלי אמירה משא"כ בהנך דלעיל שאין בהם שינוי טבע. כן נ"ל".
אין אנדערע ווערטער, דער ט"ז איז מסופק צו מקען נוצן דעם היתר פון דעם רמ"א לגבי תרנגול שקרא כעורב אז מזאגט נישט דעם טעם, אויף דעם ערשטן דין אין שו"ע פון אל תתחיל בי... דער ט"ז איז אבער מסופק אין דעם. דער פתחי תשובה ס"ק ג שרייבט יא אז "ואם אינו מוציא הדברים מפיו אלא מחשב בלבו ונמנע מעסקיו ע"י הנחשים האלה מותר שראוי לאדם לחוש על החשש שחוששין בו הבריות".
אבער דער גאון אין ביאור הגר"א ס"ק ח איז גאר שארף חולק אויף דעם יסוד ההיתר פון דעם רמ"א לגבי תרנגול שקרא, וזה לשונו "כתב מהרי"ל סי' קי"ח שכך א"ל מהר"א ליישב מנהג העולםודבריו קשין כחומץ לשינים לגנוב דעת המקום".
אויב אזוי לפי דעת הגר"א איז זיכער אז ביי אל תתחיל בי איז אסור.
העולה מכל זה לפי עניות דעתי, אז ארויסצוזאגן מיטן מויל איך וויל ניט דאס טוהן ווייל היינט איז ו' חוקת איז זיכער אסור, לכולי עלמא. אהן ארויסרעדן איז א גרויסע גרויסע שאלה, דאס איז ספק אין א דאורייתא'דיגע שאלה!
מיש נישט אויס הודו מיט כוש... די לאו פון לא תעוננו איז דוקא ווען די שטערן זעהער'ס זאגן אז די און די צייט איז יא גוט אדער נישט גוט אנצוהייבן א מלאכה אדער זיך ארויסלאזן אין וועג.
לשיטתך אז מ'גייט נישט ארויס אינדרויסן אליין אין די ימי בין המצרים ווייל ס'איז שולט די קטב מרירי, איז אויך א גרויסע גרויסע ספק דאורייתא'דיגע שאלה?
בשמים האט געשריבן:
... די לאו פון לא תעוננו איז דוקא ווען די שטערן זעהער'ס זאגן
למשל שחרית, מוצאי שבת, מוצאי ראש חדש??
בשמים האט געשריבן:
אז די און די צייט איז יא גוט אדער נישט גוט אנצוהייבן א מלאכה אדער זיך ארויסלאזן אין וועג.
למשל "אל תתחיל לגבות ממני" אדער "טוב למעשה הפלוני"??
בשמים האט געשריבן:
לשיטתך אז מ'גייט נישט ארויס אינדרויסן אליין אין די ימי בין המצרים ווייל ס'איז שולט די קטב מרירי, איז אויך א גרויסע גרויסע ספק דאורייתא'דיגע שאלה?
קטב מרירי איז א שליטה פון שדים, דאס איז טאקע הודו מיט כוש...
מצוה מען, דאס איז זיכער אז א ענין וואס ווערט געברענגט אין מגן אברהם און אנדערע גדולי ישראל איז נישט שייך מפקפק צו זיין אויף למעשה, וואס יא, איר קענט פרעגן, איר פארשטייט נישט וויאזוי עס איז מותר, אבער מותר איז עס.
לגבי דיין קושיא, כ'טראכט אז דא איז עס נישט שייך ווייל דאס זעהט מען במציאות גמור עד היום הזה אז די טאג איז גורם פורעניות ר"ל, ממילא איז דאס נישט ווי איינער איז חושש צו א איינרעדעניש, מען איז חושש צו א פאקט. פונקט ווי איינער גייט נישט אריבער די גאס ווען עס איז דאונט וואלק אדער פארט נישט ארויס אין די ראש האויער'ס ווייל ער וויל נישט ווערן געכאפט אין טרעפיק, איז דאס א ענין פון מחשבי עתים? זיכער נישט, די זעלבע דא.
חוץ מזה זעהט אויס פון מג"א אז דאס איז נתקן געווארן דורך א שאלת חלום, ד"מ א הוראה מן השמים, איז נישט שייך צו פרעגן קיין קושיות.
יגעתי ומצאתי האט געשריבן:
מצוה מען, דאס איז זיכער אז א ענין וואס ווערט געברענגט אין מגן אברהם און אנדערע גדולי ישראל איז נישט שייך מפקפק צו זיין אויף למעשה, וואס יא, איר קענט פרעגן, איר פארשטייט נישט וויאזוי עס איז מותר, אבער מותר איז עס.
דער מגן אברהם קען זיין רעדט ווען מזאגט ניט ארויס. און ער האלט ווי דער רמ"א און ט"ז.
יגעתי ומצאתי האט געשריבן:
לגבי דיין קושיא, כ'טראכט אז דא איז עס נישט שייך ווייל דאס זעהט מען במציאות גמור עד היום הזה אז די טאג איז גורם פורעניות ר"ל, ממילא איז דאס נישט ווי איינער איז חושש צו א איינרעדעניש, מען איז חושש צו א פאקט. פונקט ווי איינער גייט נישט אריבער די גאס ווען עס איז דאונט וואלק אדער פארט נישט ארויס אין די ראש האויער'ס ווייל ער וויל נישט ווערן געכאפט אין טרעפיק, איז דאס א ענין פון מחשבי עתים? זיכער נישט, די זעלבע דא.
די אלע מעוננים האבן גזעהן "במציאות גמור"...
יגעתי ומצאתי האט געשריבן:
חוץ מזה זעהט אויס פון מג"א אז דאס איז נתקן געווארן דורך א שאלת חלום, ד"מ א הוראה מן השמים, איז נישט שייך צו פרעגן קיין קושיות.
אויב א נביא קומט און זאגט אז איין פרט פון הלכות מעונן ומכשף איז מותר - גיט מען אים מיתה.
בשמים האט געשריבן:
אין ספר מועד לכל חי שטייט (סימן ט', אות ד') אז אין די שטאט איזמיר איז געווען א מנהג אז ו' חוקת איז מען בכלל נישט ארויס אין גאס צו טוהן געשעפטן, און אלעס וואס מען האט געברויכט צו ערלעדיגן לכבוד שבת, האט מען געטוהן דאנערשטאג, וז"ל: "בעירינו איזמיר נהירנא מכד הוינא טליא דהיו כמה אנשים סוחרים שהיו נזהרים שלא לצאת אפי' לשוק לעסקיהם בערב שבת חוקת, ומה שהיה להם לעשות בע"ש, היו מתקנים מיום ה'...".
נאך שרייבט ער, אז פילע פירן זיך נישט צו פארן פון איין פלאץ צום צווייטן אין דעם טאג, וז"ל: "והן עוד היום רבים נזהרים שלא לילך מעיר לכפר ביום הזה, וה' שומר את עמו ישראל בכל מקום ובכל זמן שלא תאונה שום רע אכיה"ר".
למעלה משבעים האט געשריבן:
ערגעץ האב איך געזען געדריקט אז אשת הרה"ק ר' שלום אליעזר מראצפערט זיע"א האט געזאגט אז זי האט מקובל פון איר טאטע וואס ער האט געהאט בקבלה פון די טשערנאביל'ער מגיד, אז אין ו' תמוז זאל מען נישט גיין אין טייך. ווייסט איינער ווי דאס שטייט?