הגה"ק מסאטמאר זי"ע, מסופר: "מיום ט"ו באב ואילך, היה מתחיל שיעור קבוע בכל יום בתיקוני זוהר
כבר נאמר בגמרא על יום חמשה עשר באב: "מכאן ואילך [מיום ט"ו באב] המוסיף יוסיף". היינו, המוסיף בלימוד תורה בלילות החל מתקופה זו, המתארכים יותר מן הימים, יוסיף לו חיים. על כן בהרבה מקומות בישראל, נהגו בליל זה להרבות סדרי תורה בהתמדה ובשקידה, וצדיקי הדורות ניצלו ימים אלו בהוספה וחיזוק לקראת הימים הנוראים הקרבים ובאים, ובפרט להוסיף שעות לימוד בלילות, כדי לקיים מה שנאמר בגמרא "מאן דמוסיף בלילה – יוסיף לו חיים.
הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זי"ע אמר, שראוי לו לשליח ציבור של ימים הנוראים להקפיד לבל יעבור עליו אף לא יום אחד מט"ו באב ואילך בלי לימוד גמרא. עד כדי כך, שמסופר [מובא ב'לוח דבר בעיתו' להגר"מ גנוט] שפעם אחת נמנע בעצמו מלהיות הש"ץ בבית מדרשו של הרה"ק הרבי רבי אלימלך מליזענסק זיעועכי"א, לפי שלא למד יום אחד משום טירדת מצוה.
הכנה לימים הנוראים
בקובץ תפארת ישראל, אלול תשמ"ז – על האדמו"ר רבי משה יהודה לייב מפאשקאן זיע"א מסופר, שבימי מלחמת העולם השניה, כאשר הורע המצב בפאשקאן, השתדלו בני המשפחה להעבירו לבוקארשט אשר נחשבה אז למקום מבטחים כלפי שאר ערי ועירות רומניה. רבינו נעתר לבקשתם, אך התנה תנאי שהניירות והמסמכים הדרושים לכך יגיעו קודם ט"ו באב, דאחר זה צריכים כבר להיות בהכנה דרבה לקראת הימים הנוראים, ואין פנאי לטלטול הדרכים. ואמנם לדאבון לב המשפחה, אחר כל ההשתדלויות המרובות הגיעו המסמכים רק בכ"ד אב ורבינו נשאר במקומו עוד זמן רב.
כ"ק מרן אדמו"ר מרחמרסטיוקא שליט"א סיפר באחת משיחותיו, כי זקה"ק רבי יוחנן מרחמרסטיווקא זי"ע היה נוהג ללמוד בחברותא עם הגאון האדיר רבי שלום מלמד זצ"ל אב"ד אומאן, שהיה אדם גדול מאוד וגאון עולם בנגלה ובנסתר, ויחד למדו שו"ע אבן העזר בענין היתר עגונות, שהיתה סוגיא קשה מאוד. וכשהגיע לט"ו באב, אמר לזקה"ק זי"ע: "מעכשיו אינני יכול ללמוד זאת, מפחד יום הדין איני יכול להתעמק בהסוגיא", ולמדו אז בענינים אחרים.
תיאור מעניין מצאנו על הגה"ק ה"ויחי יוסף מפאפא זי"ע: "את חרדת הימים הנוראים כבר הרגישו עליו מט"ו באב ואילך, והיו שגורים בפיו דברי הרה"ק ר"א מליזענסק זיע"א, על המשנה 'באחד באלול ר"ה למעשר בהמה' – מי שמתעורר רק בחודש אלול ליר"ש ותשובה, יש בו דעת כבהמה.
"בדרך כלל שרוי היה באותו פרק ב'קעמפ' להחליף כח, אך כל מי שראה אותו בליל ט"ו באב אחרי תפילת מעריב כשהוא נשאר על עמדו בביהמ"ד תפוס שרעפים, היה בהכרח נזכר מיד כי חודש אלול מתדפק בשער. אנחותיו רבו בימים ההם גנוחי וילולי כשהוא מתאונן ומתנה את צער נפשו, בלשון: 'אוי! ס'קומט שוין חודש אלול, ס'קומען שוין די הייליגע טעג. אוי! ואוו האלט מען' [מעובד עפ"י הספר תולדות בעל הויחי יוסף].
על מרן ה'ישועות משה' מויז'ניץ זי"ע מסופר: "בכל שנה מיום ט"ו באב, החל רבנו לשנן תוך כדי לכתו לטייל במקום הנופש קטעי 'נוסח' מתפילות הימים הנוראים, כשכל כולו רוטט מהתרגשות דקדושה לקראת הימים הקדושים הקרבים ובאים"…
בספר "עבודת עבודה" בפר' ואתחנן לכ"ק מרן אדמו"ר מטאהש זצו"קל מובא, שהרבה אף הוא לעורר בשיחותיו בתקופה זאת אודות כך. באחת משיחותיו אמר: "אומרים בשם הרה"ק ה'דברי חיים' זיע"א, כי בבי"ד של מעלה בהיכל הזכות, מתחילין להזיז את הספסלים [רוקען די בענק] מט"ו באב לקראת הימים הנוראים. והוא ידע מאי דקאמר, כמו שהעיד עליו הרה"ק מרוז'ין זיע"א, שהוא אחד מהבי"ד של מעלה.
המנהג ללמוד תיקוני זהר
בספר נטעי גבריאל, בין המצרים ע"מ' תקס"ז – הביא שמיום זה היו מתחילים בהרבה מחצרות הקודש באמירת תיקוני זוהר כנהוג. כך נהגו רבים מיקירי ירושלים, וכן נהגו כ"ק האדמור"ים מסקיוורא וויזניץ זצ"ל.
בספר מושיען של ישראל, עמ רפ"ד – על הגה"ק מסאטמאר זי"ע, מסופר: "מיום ט"ו באב ואילך, היה מתחיל ללמוד שיעור קבוע בכל יום בתיקוני זוהר, והלימוד הזה היה בקול חוצב להבות אש בהתלהבות עצומה עד שהיו שומעים קולו בחוץ, ולפעמים באמצע הלימוד נתן את קולו בבכי. ומספרים זקני החסידים שבשנות צעירותו, שאז היה דרכו מאוד להסתיר את לימודיו אף בזוה"ק, היה סוגר את עצמו בחדר לפנים מחדר גם בעת אמירת התיקונים, אבל בשלהי קייטא שהחום גדול מאוד, היה פותח את החלון והיו החסידים נאספים מאחורי החלון לשמוע את קולו נאדר בקודש".
"הרה"ק ראי"ה ממחנובקא זיע"א, החל ללמוד מיום זה את ההוספות שבסוף תיקוני הזוהר, ואמר לי שכן המנהג בסקווירא" (לוח דבר בעתו, ט"ו באב)
על הגה"צ רבי מרדכי אריה הורביץ אב"ד בנילא מסופר: "בקיץ היה נוסע לירושלים והיה מקפיד להיות בט"ו באלול, חזרה בביתו, כדי להתכונן לימים הנוראים, בנסיעתו היה נוטל עמו ספר תיקוני הזוהר, שהתחיל לאמרו מט"ו באב, כדי לסיימו עד יוהכ"פ, ואם לא הספיק היה משלימו אח"כ.
1 Attached Images
הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זי"ע אמר, שראוי לו לשליח ציבור של ימים הנוראים להקפיד לבל יעבור עליו אף לא יום אחד מט"ו באב ואילך בלי לימוד גמרא. עד כדי כך, שמסופר [מובא ב'לוח דבר בעיתו' להגר"מ גנוט] שפעם אחת נמנע בעצמו מלהיות הש"ץ בבית מדרשו של הרה"ק הרבי רבי אלימלך מליזענסק זיעועכי"א, לפי שלא למד יום אחד משום טירדת מצוה.
הכנה לימים הנוראים
בקובץ תפארת ישראל, אלול תשמ"ז – על האדמו"ר רבי משה יהודה לייב מפאשקאן זיע"א מסופר, שבימי מלחמת העולם השניה, כאשר הורע המצב בפאשקאן, השתדלו בני המשפחה להעבירו לבוקארשט אשר נחשבה אז למקום מבטחים כלפי שאר ערי ועירות רומניה. רבינו נעתר לבקשתם, אך התנה תנאי שהניירות והמסמכים הדרושים לכך יגיעו קודם ט"ו באב, דאחר זה צריכים כבר להיות בהכנה דרבה לקראת הימים הנוראים, ואין פנאי לטלטול הדרכים. ואמנם לדאבון לב המשפחה, אחר כל ההשתדלויות המרובות הגיעו המסמכים רק בכ"ד אב ורבינו נשאר במקומו עוד זמן רב.
כ"ק מרן אדמו"ר מרחמרסטיוקא שליט"א סיפר באחת משיחותיו, כי זקה"ק רבי יוחנן מרחמרסטיווקא זי"ע היה נוהג ללמוד בחברותא עם הגאון האדיר רבי שלום מלמד זצ"ל אב"ד אומאן, שהיה אדם גדול מאוד וגאון עולם בנגלה ובנסתר, ויחד למדו שו"ע אבן העזר בענין היתר עגונות, שהיתה סוגיא קשה מאוד. וכשהגיע לט"ו באב, אמר לזקה"ק זי"ע: "מעכשיו אינני יכול ללמוד זאת, מפחד יום הדין איני יכול להתעמק בהסוגיא", ולמדו אז בענינים אחרים.
תיאור מעניין מצאנו על הגה"ק ה"ויחי יוסף מפאפא זי"ע: "את חרדת הימים הנוראים כבר הרגישו עליו מט"ו באב ואילך, והיו שגורים בפיו דברי הרה"ק ר"א מליזענסק זיע"א, על המשנה 'באחד באלול ר"ה למעשר בהמה' – מי שמתעורר רק בחודש אלול ליר"ש ותשובה, יש בו דעת כבהמה.
"בדרך כלל שרוי היה באותו פרק ב'קעמפ' להחליף כח, אך כל מי שראה אותו בליל ט"ו באב אחרי תפילת מעריב כשהוא נשאר על עמדו בביהמ"ד תפוס שרעפים, היה בהכרח נזכר מיד כי חודש אלול מתדפק בשער. אנחותיו רבו בימים ההם גנוחי וילולי כשהוא מתאונן ומתנה את צער נפשו, בלשון: 'אוי! ס'קומט שוין חודש אלול, ס'קומען שוין די הייליגע טעג. אוי! ואוו האלט מען' [מעובד עפ"י הספר תולדות בעל הויחי יוסף].
על מרן ה'ישועות משה' מויז'ניץ זי"ע מסופר: "בכל שנה מיום ט"ו באב, החל רבנו לשנן תוך כדי לכתו לטייל במקום הנופש קטעי 'נוסח' מתפילות הימים הנוראים, כשכל כולו רוטט מהתרגשות דקדושה לקראת הימים הקדושים הקרבים ובאים"…
בספר "עבודת עבודה" בפר' ואתחנן לכ"ק מרן אדמו"ר מטאהש זצו"קל מובא, שהרבה אף הוא לעורר בשיחותיו בתקופה זאת אודות כך. באחת משיחותיו אמר: "אומרים בשם הרה"ק ה'דברי חיים' זיע"א, כי בבי"ד של מעלה בהיכל הזכות, מתחילין להזיז את הספסלים [רוקען די בענק] מט"ו באב לקראת הימים הנוראים. והוא ידע מאי דקאמר, כמו שהעיד עליו הרה"ק מרוז'ין זיע"א, שהוא אחד מהבי"ד של מעלה.
המנהג ללמוד תיקוני זהר
בספר נטעי גבריאל, בין המצרים ע"מ' תקס"ז – הביא שמיום זה היו מתחילים בהרבה מחצרות הקודש באמירת תיקוני זוהר כנהוג. כך נהגו רבים מיקירי ירושלים, וכן נהגו כ"ק האדמור"ים מסקיוורא וויזניץ זצ"ל.
בספר מושיען של ישראל, עמ רפ"ד – על הגה"ק מסאטמאר זי"ע, מסופר: "מיום ט"ו באב ואילך, היה מתחיל ללמוד שיעור קבוע בכל יום בתיקוני זוהר, והלימוד הזה היה בקול חוצב להבות אש בהתלהבות עצומה עד שהיו שומעים קולו בחוץ, ולפעמים באמצע הלימוד נתן את קולו בבכי. ומספרים זקני החסידים שבשנות צעירותו, שאז היה דרכו מאוד להסתיר את לימודיו אף בזוה"ק, היה סוגר את עצמו בחדר לפנים מחדר גם בעת אמירת התיקונים, אבל בשלהי קייטא שהחום גדול מאוד, היה פותח את החלון והיו החסידים נאספים מאחורי החלון לשמוע את קולו נאדר בקודש".
"הרה"ק ראי"ה ממחנובקא זיע"א, החל ללמוד מיום זה את ההוספות שבסוף תיקוני הזוהר, ואמר לי שכן המנהג בסקווירא" (לוח דבר בעתו, ט"ו באב)
על הגה"צ רבי מרדכי אריה הורביץ אב"ד בנילא מסופר: "בקיץ היה נוסע לירושלים והיה מקפיד להיות בט"ו באלול, חזרה בביתו, כדי להתכונן לימים הנוראים, בנסיעתו היה נוטל עמו ספר תיקוני הזוהר, שהתחיל לאמרו מט"ו באב, כדי לסיימו עד יוהכ"פ, ואם לא הספיק היה משלימו אח"כ.
1 Attached Images
- אטעטשמענטס
-
- TAKPACH.jpg (223.49 KiB) געזען 390 מאל
מרכז לספרים עתיקים וכתבי יד -קונים ומוכרים [email protected]
זוכט איר א זעלטען ספר ? דאן פארבינט אייך מיט אונז
זוכט איר א זעלטען ספר ? דאן פארבינט אייך מיט אונז
