אידישע וועלט פארומס

ראיתי את המאמר "משמיעין על השקלים" ונפלאו עיני וישמח לבי. עבודה מושלמת בתכלית ההידור וההיקוף, כפרפרת הפת המושך את האכילה הטעימנו הרב הכותב שליט"א לדעת דרכי הירושלמי ולהיכנס בשערי מס' שקלים. תשואת חן חן למו.

כדי להראות אות הכרת טובה ולמען זיכוי הרבים לומדי החבורה, אעתיק לכאן את הנמצא אתי בכתובים, על דבר שינויי התיבות בתלמוד ירושלמי מבתלמוד בבלי (מקו' מבוא הירושלמי פ"ב).

נכון להדפיסו ולשנן מושגים אלו, כדי לקלוט טעימה קלה שיקל בשעת הלימוד.

הקדמה קצרה:
לשונה של תלמוד בבלי היא ארמית בבלית, ותלמוד הירושלמי היא ארמית גלילית.
א. הברת בני גליל היתה רפויה ולא הבדילו באותיות מבטא אחד בין אות לאות, ומזה ג"כ שבא לפעמים בירושלמי אל"ף במקום שיש בבבלי ה"א. כגון בירושלמי 'איכן' בבבלי 'היכן'.
ב. מרפיון הברת הירושלמי עוד שלא לבטא כלל אל"ף או ה"א בראש התיבה, כמו מר במקום אמר, ר' בא במקום ר' אבא, ר' לעזר במקום ר' אלעזר, נן במקום אנן.
ג. גם בהברת אותיות ב' ו' מ' ף' ניכר רפיון הברת בני א"י. הירושלמי מבטא בי"ת כמו ו"ו ולכן אמר אביר במקום אויר, תרבד במקום תרוד.
ד. אותיות ג' כ' נתחלפו בירושלמי ובאה הרבה פעמים (ע"י הברה רכה) גימ"ל במקום כ"ף, גזיב במקום כזיב.
ה. אותיות ס' צ' נתחלפו בירושלמי.
ו. לפעמים בא בירושלמי למ"ד במקום נו"ן. אנטולינוס במקום אנטונינוס.
ז. למ"ד במקום רי"ש, גלעיני במקום גרעיני.
ח. הרבה שמות פרטיים הבאים בבבלי באל"ף בסוף הם לרוב בירושלמי בה"א. בבבלי עקיבא, חייא, חנינא, חנניא, בירושלמי עקיבה, חייה, חינה, חנניה, ועוד.
ט. כן לפעמים בראש התיבה בבבלי באל"ף ובירושלמי בה"א. בבבלי אושעיא, בירושלמי הושעיה, ועוד.
י. בירושלמי משתנה הרבה פעמים האל"ף קודם יו"ד ואחר יו"ד ליו"ד. יניי, יינון, זכיי ... במקום ינאי, אינון, זכאי.
יא. מדרך הירושלמי לקרב ב' תיבות אל אחת ועל ידי זה נבלע לפעמים האל"ף או הה"א אשר בראש התיבה שנייה. וזה נמצא לרוב בשמות פרטיים ... ר' אבמרי במקום אבא מרי ... רבסי במקום רבי אסי ... רמי במקום רבי אמי ... הכיני במקום הכין היא ...

המשך בא

כאן אעתיק ליקוט מבחר של מילים / מונחים ומושגים בולטים המופיעים בירושלמי, ופירושם בלשון הבבלי.

אהן:ההוא, זה.
את אמר:עיקרו אתאמר והוא תיבה אחת (וכן בבלי איתמר עיקרו אתאמר, וגם בירושלמי נמצא איתמר), ומצינו לפעמים אתאמר בתיבה אחת.
בדא:פתרונו אמר או סבר.
באיזה צד:הוא כמו בבבלי 'כיצד'.
דלמא:מעשה, עובדא. והוא כעין קריאה לעורר הקורא: סיפור!
הדא דאמר ... אבל ... :הוא כמו בבבלי 'לא שנו אלא'.
והא דרבה מנה:והוא גדול ממנה כלומר הסברא נותנת להיפך, וזה בעצמו פתרון תיבת אדרבא בבבלי.
ולכן:הוא כמו ואי לא כן.
חייליה דפלוני:ראיית פלוני. ובא במקומות אין מספר.
כיי:עיקרו כי האי ונתחברו הב' תיבות ונבלע היו"ד והה"א, והאל"ף נשתנה ליו"ד כמשפטו לפני יו"ד.
כל עמא:הוא כמו בבבלי כולי עלמא.
לא הכל ממנו:פי' אין הכל תלוי ממנו כלומר מדעתו או מדיבורו והוא כמו בבבלי לאו כל כמיניה (וגם שם פירושו לא כאילו הכל מיניה).
לשעבר, לבא:הוא כמו בבבלי בדיעבד לכתחילה. ובא במקומות אין מספר כאן לשעבר כאן לבא.
עד כדון:עד עתה, עד כאן.
על אתר:בבבלי לאלתר, אך בבבלי נתחברו הב' תיבות.
תיי:הוא כמו אתיא בבבלי, והאל"ף נפלה בראש התיבה כדרכה בירושלמי, והאל"ף אחר יו"ד נשתנית ליו"ד.
תפתר:הוא כמו תריץ בבבלי ובירושלמי לא נמצא כלל תריץ.
אלא כפלוני אלא כפלוני:פי' איבעית אימא כפלוני איבעית אימא כפלוני.
אתא חמי:בא ראה, והוא להעיר שיש תמיהא בדבר.
בפירוש שמעת מן פלוני או מן שיטתיה:בבבלי הסגנון בענין זה "בפירוש שמיע לך או מכללא".
פלוני בשם פלוני:במקום שאמר חכם בשם חכם חסר תיבת אמר לפני האומר הראשון ולפני בעל המאמר עצמו בא תיבת בשם או משום.
פלוני ופלוני פלוני אמר פלוני אמר:דרך הירושלמי להציג בראש הפלוגתא שמות החולקים ואח"כ מביא דברי האומר זה המאמר ודברי האומר זה המאמר.

עוד חזון למועד בעוד כללים הנחוצים ללומדים הנעלים.

שתהי' ברוב הצלחה.

און ווי קען מען פארגעסן, א גרויסען שכח פאר הרב קושר כתרים האלט אן דיין געוואלדיגע ארבעט.

קושר כתרים האט געשריבן: כאן אעתיק ליקוט מבחר של מילים / מונחים ומושגים בולטים המופיעים בירושלמי, ופירושם בלשון הבבלי.

עוד חזון למועד בעוד כללים הנחוצים ללומדים הנעלים.

לקיים מוצאי שפתי, אמשיך בהבאת מילון בבלי/ירושלמי, (מהס' הנפלא 'אמרי במערבא'), לתועלת לומדי מס' שקלים.

[ עצה טובה: להדפיס ולחזור על המושגים ופירוש המילות במשך ימי חג הסוכות הבעל"ט, כדי שיהא מכיר ורגיל בהם בשעת הלימוד].


הקדמה:
אף שבהשקפה ראשונה לשונו של הירושלמי נראית קשה, רובו הגדול של הירושלמי הוא בעברית ובארמית הדומה לבבלי. עיקר הקושי בלימוד הירושלמי נובע מכך שאיננו רגילים ללשונו, ואכן, הלומד את הירושלמי יתרגל ללשונו תוך זמן קצר.
גם המילים, וכן שמות התנאים והאמוראים, ששונות בירושלמי, ברובן הגדול דומות למילים בבבלי, אלא שיש בהן שינויים קלים: נתחלפו אותיות דומות (כגון: כצוצטרה - גזוזטרה), נשמטה האות אל״ף (רבי בא - רבי אבא), נוספה האות יו״ד (הין - הן), אוחדו מילים (רבמי - רבי אמי), שוכלו אותיות (מגלגל - מלגלג), או שביטויים הובאו בצורה שונה מאלו שאנו רגילים אליהם בבבלי (כלעמא - כולי עלמא).
הבאנו כאן את פירושיהן של המילים השכיחות בירושלמי, בעיקר מתוך ״קצת לשונות המיוחדים להירושלמי״ שנדפס בתחילת הירושלמי. מומלץ לקרוא את רשימה זו לפני שמתחילים בלימוד הירושלמי, וכמובן שאם נתקלים בזמן הלימוד במילה שאינה מובנת - ניתן לעיין ברשימה זו.

א
איכן- היכן.
אין- לפעמים פירושו כמו ״אם״.
אין תימר- אם תאמר (כמו ״איתימא״ בבבלי).
אית דבעי מימר- יש אומרים.
אית תני וכו׳ ואית תני תני- יש חכמים ששנו את המשנה בלשון זו.
אמורין- אמוראים.

ב
באיזה צד, כאיזה צד- כיצד.
בדא- אמר או סבר.
בי רבי- בן רבי (כמו ״ברבי״ בבבלי).
בעי- לפעמים אינו בעיא אלא פשיטותא (יעיר אוזן לחיד״א, מערכת ב אות ל).

ג
גרמך- עצמך.

ד
דו אמר- שאמר (כמו דהוא אמר, דאמר).
דין כדעתיה ודין כדעתיה- זה לשיטתו וזה לשיטתו (כמו ״ואזדו לטעמייהו״ בבבלי).
דלא, דילא- אלא.
דלמא- מעשה (מלשון ״דילימא״, כלומר: סיפור דברים שאמרו כך הוא (פני משה סוכה פ״ה ה״א [כב:] ד״ה דלמא), ויש אומרים שהוא מלשון ״דאלימא״, לומר לאנשים שישמעו מוסר ואל יפריעו (פתיחה לפירוש מהר״ש סיריליאו חלקשני, נדפס בירושלמי לאחר מסכת פאה).
דמר- שאמר (כמו ״דאמר״ בבבלי).
דתמר, דתימר, דאתמר, דתאמר, דאתאמר- שאתה אומר (הגירסא המקורית בכת״י ליידן (שהוא כתב היד המקורי שממנו הודפס הירושלמי) היא ״דתמר״. אך המגיה בתוך כתב היד הגיה ברוב המקרים ל״דתימר״ (יתכן שעשה זאת מתוך דמיון למילה ״דתימא״ שבבבלי), ובעקבותיו נקטו כך בכל הדפוסים, ובכמה מקומות השתמשו באפשרויות האחרות).

ה
הבקר- הפקר.
הדא אמרה- זאת אומרת.
הדא דאתמר, הדא דתימר- זה נאמר (כמו ״במה דברים אמורים״ בבבלי).
היך עבידא- כיצד.
הלכה- מדרבנן, אלא אם כן הביא לכך פסוק (יד מלאכי אות תסה).
הנייה- הנאה.
הפיטרופין- אפוטרופוסין.

ו
ווא, ווה- אבא (שם חכם, למשל ״רבי חייא בר ווא״ שהוא ״רבי חייא בר אבא״ בבבלי).
ואדיין אתלזו- עוד אתה צריך לזו? עוד אתה מתקשה בזה? (בתמיה).
ומר- ואמר.

ח
חד אמר וכו׳ וחרנה (או: וחורנה) אמר וכו׳- שני אמוראים, אחד אמר כך והאחר אמר כך (כמו ״חד אמר וכו׳ וחד אמר וכו׳ בבבלי). וכאשר הירושלמי לא מוסיף ״ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמרדא״ (ולא יודעים מי אמר כך ומי אמר כך) כוונתו שהאמורא הראשון שהוזכר אמר את הדעה הראשונה והשני אמר את השניה. למשל: ״רבי חננא ורבי מנא חד אמר עד כזית וחרנא אמר עד פחות מכזית״ (ברכות פ״ו ה״א [מג:]) - הכוונה היא שרבי חננא הוא האומר עד כזית ורבי מנא הוא האומר עד פחות מכזית (מראה הפנים שבת פ״ז ה״א [מא.] ).
חומר- חומרא.
חט- חטא.
חכמים- לפעמים פירושו תנא קמא (כי הירושלמי לא משתמש בלשון ״תנא קמא״. חומת ירושלים שער ו, נדפס בתחילת הירושלמי).
חמא- ראה.

ט
טבאות- טוב )כמו ״טבא״ (מראה הפנים בבא בתרא פ״ב הי״א [ז:] ד״ה רבי).

י
יאות- נכון, יפה (כמו ״יאה״), ולפעמים הוא לשון של ראיה.
ייבא כהדא- יבוא כזה (לשון ראיה).

כ
כא(לגבי מקומות) - כאן (כמו ״הכא״ בבבלי), ולפעמים פירושו בארץ ישראל (כמו ש״הכא״ בבבלי פירושו בבבל). לגבי סוגיות שמקשים מסוגיא על סוגיא, לעיתים הירושלמי הופך את ״כא״ ו״תמן״ (שם), דהיינו ״תמן״ היא סוגייתנו ו״כא״ היא הסוגיא שבמקום אחר, והטעם לזה הוא שכל השקלא וטריא הזו נשנתה בירושלמי במקום אחר (שבו ״כא״ הוא כאן ו״תמן״ הוא שם), והועתקה למקום זה באותה לשון (רמב״ן שבועות מג. ד״ה וכתב).
כולהם, כולהן- כולם, כולן.
כילו- כאילו.
כל עמא- כולם (כמו ״כולי עלמא״ בבבלי).
כיני מתניתא- כך כתוב, כך יש לפרש את המשנה (מלשון ״כן היא מתניתא״, כמו ״הכי קתני״ בבבלי), ולפעמים פירושו שצריך לגרוס אחרת במשנה (כמו ״תני״ בבבלי).
כצוצרה, כצוצטרה- גזוזטרא.

ל
לא בדא- אין מקום לחשוב כך.
לבא- לכתחילה (מלשון ״לעתיד״,שאפשר לנהוג כך גם לעתיד ולא להכשיר רק בדיעבד את העבר).
לוכל- לאכול.
לון- להם (כמו ״להון״ בבבלי).
ליידא מילה- לאיזה צורך, לאיזה ענין.
ליעזר- אליעזר.
לעזר- אלעזר.
לפום כן- לכן.
לשעבר- בדיעבד (שאפשר להכשיר רק את העבר ולא לנהוג כך לעתיד).

מ
מאי כדון- איך נסביר (בשאלה. כמו ״מאי איכא למימר״ בבבלי).
מה אית לך- מהו (בשאלה).
מה אנן קיימין- במה מדובר (כמו ״במאי עסקינן״ בבבלי).
מה נפק מן ביניהון- מה הנפק״מ (כמו ״מאי בינייהו״ בבבלי).
מודיי- מודים.
מיכן- מכאן.
מן הדא- מכאן.
מעתה- אם כן.
מר- אומר.
מתניתא- בירושלמי הוא כינוי גם למשנה, ולא רק לברייתא. והמילה ״ברייתא״ לא מוזכרת בירושלמי כלל (חומת ירושלים שער ו, נדפס בתחילת הירושלמי).

נ
נן- אנחנו (כמו ״אנן" בבבלי).
נשמעינה מן הדא- נשמע מכאן, לשון ראיה (כמו ״תא שמע״ בבבלי).

ס
סברין מימר- רצו לומר, לשון הו״א.
סלקת מתניתא- נגמרה המשנה (כמו ״סליק פירקא״), דהיינו: כאן נגמר הענין, ומכאן ואילך מתחיל ענין אחר (נועם ירושלמי שבת פ״ג ה״ג, ספר הלכות הירושלמי נספח ב).

ע
עאל (ובכמה מקומות: אעל)- נכנס (כמו ״על״ בבבלי).
עדכדון- עד עתה, עד כאן.
עלוי- עליו (כמו ״עלוהי״ בבבלי).

פ
פלוני בשם פלוני- הירושלמי משמיט את תיבת ״אמר״ לפני האומר הראשון.
פליגא- לפעמים פירושו קושיא (למשל ״מתניתא פליגא על וכו׳״, שהיא קושיא על אמורא).

צ
ציבחד- מעט.
ציפורין, צפרין- ציפורי (שם מקום).

ק
קול- קולא.
קומי- לפני (כמו ״קמיה״ בבבלי).
קופד- בשר (כמו ״קופרא״ בבבלי).

ר
רבי בא- רבי אבא.
רבי בון- רבין (או אבין)
רב זעירא- רבי זירא.
רבי חונא- רב הונא.
רבי חייה רובה (הגדול)- כינוי לרבי חייא.
רבי יודה, רבי יודן- רבי יהודה.
רבי לא- רבי אילעא.
רבנין- רבנן.

ש
שיני- שני.

ת
תיי- בא (כמו ״אתיא״ בבבלי).
תלמידוי- תלמידיו.
תמן (לגבי מקומות)- שם (כמו ״התם״ בבבלי), ולפעמים פירושו בבבל (כמו ש״התם״ בבבלי פירושו בארץ ישראל). לגבי סוגיות שמקשים מסוגיא על סוגיא, לעיתים הירושלמי הופך את ״כא״ ו״תמן״ (שם), דהיינו ״תמן״ היא סוגייתנו ו״כא״ היא הסוגיא שבמקום אחר, והטעם לזה הוא שכל השקלא וטריא הזו נשנתה בירושלמי במקום אחר (שבו ״כא״ הוא כאן ו״תמן״ הוא שם), והועתקה למקום זה באותה לשון (רמב״ן שבועות מג. ד״ה וכתב).
תני- בירושלמי הוא כינוי גם למימרא של אמורא (יפה עינים שבועות כה. (וגם למשנה, ולא רק לברייתא (גליון הש״ס על הירושלמי ברכות פ״ז ה״ג [נד:]). והמילה ״ברייתא״ לא מוזכרת בירושלמי כלל (חומת ירושלים שער ו, נדפס בתחילת הירושלמי).
תניי- תנאי.
תניין- תנאים.
תפלוגתא- מחלוקת.

שכוח הרב קושר, ובפרט פארן ציון המראה מקום, ווייל דעם ספר האבעך דא ביי מיר אין אוצר

קושר כתרים האט געשריבן
:כאן אעתיק ליקוט מבחר של מילים / מונחים ומושגים בולטים המופיעים בירושלמי, ופירושם בלשון הבבלי.
לקיים מוצאי שפתי, אמשיך בהבאת מילון בבלי/ירושלמי, (מהס' הנפלא 'אמרי במערבא'), לתועלת לומדי מס' שקלים.

[עצה טובה: להדפיס ולחזור על המושגים ופירוש המילות במשך ימי חג הסוכות הבעל"ט, כדי שיהא מכיר ורגיל בהם בשעת הלימוד].

פדף לתועלת הלומדים

yahoo האט געשריבן: און ווי קען מען פארגעסן, א גרויסען שכח פאר הרב קושר כתרים האלט אן דיין געוואלדיגע ארבעט.

מיללער האט געשריבן: עס איז אנגענומען אז מ'לערנט דעם פירוש תקלין חדתין פון הרה"ק רבי ישראל משקלוב זצ"ל אלס דער עיקור פירוש למס' שקלים (במקום רשיה"ק).

למעשה אין אלגעמיין ירושלמי איז אנגענומען דער פני משה אלס דער עיקר פירוש נאר אין שקלים וואס איז געדרוקט אינעם ש"ס בבלי האט מען מדום מה משמיט געווען דעם פני משה, פארוואס?

אינעם שקלים וואס איז געדרוקט אין די ש"ס ירושלמי איז עס יא דא, עס פארט א מחיה און גייט געשמירט מיט די גמרא. אגב, אינעם ירושלמי האט שקלים איבער דרייסיג בלאט, עס איז מער צושפרייט און זייער באקוועם צו לערנען.

איך פארשטיי נישט וואס איר שרייבט דא, דו לערנסט דעם ירושלמי מיט'ן פירוש פני משה?

הרב שבתי קעסטענבוים האט געזאגט חול המועד ביי זיין שיעור אין הופער אז אין ירושלמי דארף מען זיך האלטן צו איין פירוש ווייל ס'דא פארשידענע גירסאות און מ'קען נישט שפרונגען פון איינעם צום צווייטען, חוץ מזה האט דאך די הנהלת תורתך שעשועי געמאלדען אז זיי גייען לויט'ן פירוש פונעם תקלין חדתין, און די נייע מתיבתא גמרא פון עוז והדר {אגב, קוקט אויס ווי א הערליכע ארבעט} גייט אויך לויט דעם תקלין.

yahoo האט געשריבן:

מיללער האט געשריבן: עס איז אנגענומען אז מ'לערנט דעם פירוש תקלין חדתין פון הרה"ק רבי ישראל משקלוב זצ"ל אלס דער עיקור פירוש למס' שקלים (במקום רשיה"ק).

למעשה אין אלגעמיין ירושלמי איז אנגענומען דער פני משה אלס דער עיקר פירוש נאר אין שקלים וואס איז געדרוקט אינעם ש"ס בבלי האט מען מדום מה משמיט געווען דעם פני משה, פארוואס?

אינעם שקלים וואס איז געדרוקט אין די ש"ס ירושלמי איז עס יא דא, עס פארט א מחיה און גייט געשמירט מיט די גמרא. אגב, אינעם ירושלמי האט שקלים איבער דרייסיג בלאט, עס איז מער צושפרייט און זייער באקוועם צו לערנען.

איך פארשטיי נישט וואס איר שרייבט דא, דו לערנסט דעם ירושלמי מיט'ן פירוש פני משה?

הרב שבתי קעסטענבוים האט געזאגט חול המועד ביי זיין שיעור אין הופער אז אין ירושלמי דארף מען זיך האלטן צו איין פירוש ווייל ס'דא פארשידענע גירסאות און מ'קען נישט שפרונגען פון איינעם צום צווייטען, חוץ מזה האט דאך די הנהלת תורתך שעשועי געמאלדען אז זיי גייען לויט'ן פירוש פונעם תקלין חדתין, און די נייע מתיבתא גמרא פון עוז והדר {אגב, קוקט אויס ווי א הערליכע ארבעט} גייט אויך לויט דעם תקלין.

איר פארשטייט שוין איינמאל - איך לערן (אלס צוגאב) דעם ירושלמי מיטן פני משה, איי הרב קעסטנבוים לאזט נישט? איך פייף אים אן, וואס זאגסטו דערצו? אין ביים פארהער וועט מען ענטפערן לויט די פארשריפטן

מיללער האט געשריבן:

yahoo האט געשריבן:

מיללער האט געשריבן: עס איז אנגענומען אז מ'לערנט דעם פירוש תקלין חדתין פון הרה"ק רבי ישראל משקלוב זצ"ל אלס דער עיקור פירוש למס' שקלים (במקום רשיה"ק).

למעשה אין אלגעמיין ירושלמי איז אנגענומען דער פני משה אלס דער עיקר פירוש נאר אין שקלים וואס איז געדרוקט אינעם ש"ס בבלי האט מען מדום מה משמיט געווען דעם פני משה, פארוואס?

אינעם שקלים וואס איז געדרוקט אין די ש"ס ירושלמי איז עס יא דא, עס פארט א מחיה און גייט געשמירט מיט די גמרא. אגב, אינעם ירושלמי האט שקלים איבער דרייסיג בלאט, עס איז מער צושפרייט און זייער באקוועם צו לערנען.

איך פארשטיי נישט וואס איר שרייבט דא, דו לערנסט דעם ירושלמי מיט'ן פירוש פני משה?

הרב שבתי קעסטענבוים האט געזאגט חול המועד ביי זיין שיעור אין הופער אז אין ירושלמי דארף מען זיך האלטן צו איין פירוש ווייל ס'דא פארשידענע גירסאות און מ'קען נישט שפרונגען פון איינעם צום צווייטען, חוץ מזה האט דאך די הנהלת תורתך שעשועי געמאלדען אז זיי גייען לויט'ן פירוש פונעם תקלין חדתין, און די נייע מתיבתא גמרא פון עוז והדר {אגב, קוקט אויס ווי א הערליכע ארבעט} גייט אויך לויט דעם תקלין.

איר פארשטייט שוין איינמאל - איך לערן (אלס צוגאב) דעם ירושלמי מיטן פני משה, ---------------------------------------------------------- און ביים פארהער וועט מען ענטפערן לויט די פארשריפטן

ביי אונז אין ביהמ"ד האט זיך עמיצער געפערליך גע'עקשנ'ט אז מ'דארף לערנען מיט'ן קרבן העדה; און "ווער האט 'אפגעמאכט' אז מ'האט 'אנגענומען' דעם פירוש פון תקלין חדתין"? וכו' וכו' -- למעשה האט זיך יענער אבער געבראכן נאכ'ן זען די מודעה אז די בחינות וועלן אויך געפרעגט ווערן לויט'ן מהלך פון תקלין.

דערווייל האב איך טאקע געלערנט לויט'ן גאנג פונעם תקלין. אבער ביי יעדן פלאץ ווי ער איז מחולק מיט'ן קרבן העדה, האב איך אויך געלערנט דעם קרבן העדה און אויסגעשמועסט די חילוקים פון די צוויי גירסאות\פשטים, וואס רוב פון די חילוקים אינעם פשט זענען באמת תלוי אין די חילופי גירסאות, וואס דער תקלין גייט לויט די הגהות הגר"א.

מיר געפעלט אבער אויך מיללער'ס איידיע פון "צו"-לערנען דעם פני משה אינעם ירושלמי. אויב די צייט עט מיר ערלויבן וועל איך עס אי"ה נאכטאן!

מיללער האט געשריבן: איך לערן (אלס צוגאב) דעם ירושלמי מיטן פני משה

בדרך כלל בירושלמי עצמו פירוש הפני משה נוח וקל יותר מקרבן העדה, אך במס' שקלים הירושלמית שבדפוס תלמוד בבלי לא נדפס פירוש הפני משה כלל, רק קרבן העדה, ריבב"ן, משנת אליהו ותקלין חדתין (שניהם מבית מדרשו של הגר"א ותלמידו הפאת השולחן), ורק על מס' שקלים שבתלמוד הירושלמי עצמו נדפס הפני משה.

מיללער האט געשריבן: ...איי הרב קעסטנבוים לאזט נישט? איך פייף אים אן, וואס זאגסטו דערצו? אין ביים פארהער וועט מען ענטפערן לויט די פארשריפטן

דברי חכמים בנחת נשמעין. ורצוי שלא להשתמש בלשון שמריח זלזול בכבוד הרב קעסטנבוים, שהוא ת"ח גדול חוב"ט וצנמ"ס משורה העליונה, ואכמ"ל.

ובנוגע לעצם בחירת פירוש התקלין, מובן לכל בר דעת, כי בחבורה אחת אי אפשר להמשיך אם כל אחד ילמוד פירוש אחר, ולכן החליטו עפ"י עצת גדולים וטובים לבחור בפירוש התקלין שהיא היותר רצוי ונוח ללמוד על מס' שקלים.
ובנוגע כל אחד לעצמו, ילמוד כל אחד במקום ובפירוש שלבו חפץ, והתורה הק' רחבה מני ים ואין קץ לפירושיה וגירסותיה.

קושר כתרים האט געשריבן:

מיללער האט געשריבן: איך לערן (אלס צוגאב) דעם ירושלמי מיטן פני משה

בדרך כלל בירושלמי עצמו פירוש הפני משה נוח וקל יותר מקרבן העדה, אך במס' שקלים הירושלמית שבדפוס תלמוד בבלי לא נדפס פירוש הפני משה כלל, רק קרבן העדה, ריבב"ן, משנת אליהו ותקלין חדתין (שניהם מבית מדרשו של הגר"א ותלמידו הפאת השולחן), ורק על מס' שקלים שבתלמוד הירושלמי עצמו נדפס הפני משה.

מיללער האט געשריבן: ...איי הרב קעסטנבוים לאזט נישט? איך פייף אים אן, וואס זאגסטו דערצו? אין ביים פארהער וועט מען ענטפערן לויט די פארשריפטן

דברי חכמים בנחת נשמעין. ורצוי שלא להשתמש בלשון שמריח זלזול בכבוד הרב קעסטנבוים, שהוא ת"ח גדול חוב"ט וצנמ"ס משורה העליונה, ואכמ"ל.

ובנוגע לעצם בחירת פירוש התקלין, מובן לכל בר דעת, כי בחבורה אחת אי אפשר להמשיך אם כל אחד ילמוד פירוש אחר, ולכן החליטו עפ"י עצת גדולים וטובים לבחור בפירוש התקלין שהיא היותר רצוי ונוח ללמוד על מס' שקלים.
ובנוגע כל אחד לעצמו, ילמוד כל אחד במקום ובפירוש שלבו חפץ, והתורה הק' רחבה מני ים ואין קץ לפירושיה וגירסותיה.

ג"א מצטרף לכבודו של ידידי מאז הרה"ג צנמ"ס חוב"ט ר' שבתי שליט"א

באקומען פון איינעם אין א סימפל 2 פעידזש PDF

ייש"ר כח גדול הרב קושר כתרים פאר די באלערנדע תולדות פונעם בעל התקלין, וואס מיר זענען עוסק בתורתו און מעורר זיינע שפתותיו דובבות.

דער 'קושר כתרים' איז ממש ווי א מעיין שאין לה סוף, יעדעס מאל מיט פרישע חידושים וואס דערקוויקט אלעמען.

נאר איין תיקון, האסט געשריבן אז דא ווערט באשריבן די חידוש הסמיכה פון בעל התקלין, באמת ווערט דא נאך שענער באשריבן די מטרה פונעם חידוש הסמיכה פונם מהרי בי רב זעלבסט, נאך שענער ווי כ'האב דאס סיי ווען געליינט, און אזוי רייך און קלאר געשריבן.

גאסט האט געשריבן: באקומען פון איינעם אין א סימפל 2 פעידזש PDF

יישר כח פאר די טירחא.
נאר פארגעסן צו שרייבן אינעם PDF ווי פאלגענד:
קרעדיט: הרב קושר כתרים, אייוועלט

מיללער האט געשריבן: אחרי בקשת מחילה מכבוד הרב שבתי שליט"א קעסטנבוים, הנני להבהיר בזה שבוודאי לא היתה כוונתי לזלזל בכבודו, וכתבתי מה שכתבתי רק למען "ארויסברענגען דעם פאונט" ודו"ק ודי בזה

ובזה יצאתי ידי חובתי
כו"ח פה סקרענטאן יצ"ו אשר בפענסילוועניע המדינה
הק' יעקב דובער המכונה מיללער, אב"ד

זאל ער זיין געזונט און שטארק, האב מיר דאך געפ.... אין איין שט..

farshlufen האט געשריבן:

מיללער האט געשריבן: אחרי בקשת מחילה מכבוד הרב שבתי שליט"א קעסטנבוים, הנני להבהיר בזה שבוודאי לא היתה כוונתי לזלזל בכבודו, וכתבתי מה שכתבתי רק למען "ארויסברענגען דעם פאונט" ודו"ק ודי בזה

ובזה יצאתי ידי חובתי
כו"ח פה סקרענטאן יצ"ו אשר בפענסילוועניע המדינה
הק' יעקב דובער המכונה מיללער, אב"ד

זאל ער זיין געזונט און שטארק, האב מיר דאך געפ.... אין איין שט..

נו! גילוי!....

"בסוף" = בדיעבד

שקלים ד ע"א

אמר ר' יוחנן בתחילה אין מקבלין מהם לא דבר מסוים ולא דבר שאינו מסוים ובסוף מקבלין מהן דבר שאינו מסוים ואין מקבלין מהן דבר מסוים. רשב"ל אמר בין בתחילה בין בסוף אין מקבלין מהן לא דבר מסוים ולא דבר שאינו מסוים. מתני' פליגא על רבי יוחנן, אין מקבלין מהן הקדש ונדבה לבדק הבית, פתר לה בין בתחלה בין בסוף ובלבד דבר (ס"א שאינו) מסוים (נ"י פתר לה במסוים שאפילו מעותיו יוליכם לים המלח):
ר"ש בן לקיש אמר בין בתחילה ובין בסוף אין מקבלין מהם לא דבר מסוים וכו': מתני' פליגא על רשב"ל דתני הכל שווין שהן נודרין ונידרין פתר לה עולה ניחא נודרי' עולה נידרי' עולה לא אלא כשאמר ישראל הרי עלי עולה ושמע נכרי ואמר מה שאמר זה עלי

רבי יוחנן וריש לקיש חלוקים אם מקבלים תרומה של גויים "בסוף" - לפי הפרשנים - כאן בירושלמי - מדובר במתנות לצורך בדק הבית שניתנו אחרי שהמקדש כבר קיים והם נותנים לצורך תיקון וכד'. לפי רבי יוחנן אז מקבלים רק דבר שאינו "בולט" ולפי ריש לקיש אין לקבל מהם שום דבר!

רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ח הלכה ח:
עכו"ם שהתנדב לבדק הבית אין מקבלין ממנו לכתחלה, ואם לקחו ממנו אין מחזירין לו,
היה הדבר מסויים כגון קורה או אבן מחזירין לו כדי שלא יהא להן דבר מסויים במקדש שנאמר לא לכם ולנו וגו', אבל לבית הכנסת מקבלין מהן לכתחלה, והוא שיאמר כדעת ישראל הפרשתי, ואם לא אמר טעון גניזה שמא לבו לשמים, ואין מקבלים מהם לחומת ירושלים ולא לאמת המים שבה שנאמר ולכם אין חלק וזכרון בירושלים.

רדב"ז הלכות מתנות עניים פרק ח הלכה ח:

[ח] עכו"ם שהתנדב לבדק הבית וכו'. פ"ק דערכין תני חדא עכו"ם שהתנדב נדבה לבדק הבית מקבלין ממנו ותניא אידך אין מקבלין א"ר אילא א"ר יוחנן לא קשיא הא בתחלה הא בסוף ופירש ז"ל בתחלה אין מקבלין מהם אבל אם קבלו מקבלין ואין מחזירין כלומר יעמדו בקבלתם:

כלומר, רש"י על מסכת ערכין מסביר כמו הפרשנים בסוגייתנו, אולם הרמב"ם מסביר, שהפירוש של הביטוי "בסוף" בדברי ריש לקיש ורבי יוחנן הוא "בדיעבד", ורבי יוחנן פוסק שכן מקבלים מהם בדיעבד וזה כלול בדברי הרמב"ם "ואם לקחו אין מחזירים לו".

וכן ב"כסף משנה":
כסף משנה הלכות מתנות עניים פרק ח הלכה ח:
ורבינו מפרש שמ"ש הא בתחלה הא בסוף היינו לומר הא בתחלה הא בדיעבד ורש"י פירש בע"א [=בעניין אחר].

אם אפשר היה לומר שהרמב"ם סובר, שכך משמע בירושלמי לעומת הבבלי ניחא, אבל לא נראה שיש הבדל בין הבבלי והירושלמי, ולא ברור מה הביא את הרמב"ם להסביר בגמרא באופן שונה מרש"י.
לפי הרמב"ם משמעות המילה "בסוף" - בדיעבד, ולפי רש"י - אחרי שנבנה הבית [בסוף - מאוחר מבחינת זמן]

והרמב"ם פוסק כרבי יוחנן - זה מוסכם ומובן.

קרעדיט: תוכנת "גמראור", עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

קודם א יישר כח הרב הקושר פאר די ווערטפולע העתקות און ענינים נפלאים וואס מיר ווערן דא געוואור, תזכו למצוות

קושר כתרים האט געשריבן: מסכת שקלים (דף ג' ע"ב) תנן בעשרים וחמשה ישבו במקדש משישבו התחילו למשכן, את מי ממשכנין לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ועבדים וקטנים, בהא דאין ממשכנין את הקטנים מבאר הרע"ב שם אפילו הביא שתי שערות, כל שהוא פחות מבן עשרים אין ממשכנין, וכ"כ התפארת ישראל בכל שהוא פחות מכן עשרים קרוי קטן ואפילו הביא ב' שערות.

באמת איז דאס א מחלוקת אין די מפרשים צו עס מיינט טאקע א קטן אונטער בן כ' (אזוי האלט דער גאון ואחריו התק"ח ודעימיה, וכ"כ הרע"ב) אנדערע האבן נישט די גירסא אזוי נאר קטן מיינט טאקע א קטן שלא הביא ב' שערות, איי דער פסוק מבן עשרים שנה? דאס גייט ארויף אויף די תרומת אדנים.

קושר כתרים האט געשריבן: הרה"ג ר' שלמה הכהן מווילנא זצ"ל ברענגט אין זיין ספר שו"ת בנין שלמה אופן קשיא פונעם מגן אברהם נשאלתי למה כתב הטור והרב ב"י בשו"ע לומר פרשת עולה ואח"כ פרשת וחטאת והלא קיימ"ל במס' זבחים (דף ד' ע"א) דחטאת קודם לעולה, ברענגט ער פון הגאון החסיד מורינו רפאל הכהן אב"ד דק"ק האמבורג זצ"ל בעל דעת קדושים, אז די גמרא זאגט אין מסכת פסחים (דף נ"ט ע"ב) דכל כמה דכהנים לא אכלו בשר, בעלים לא נתכפרו דתניא ואכלו אותם אשר כפר בהם מלמד שבכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין קומט אויס אז די אכילת הקרבנות איז א חלק פונעם כפרה, וזהו פשוט דהאמירה אינו נחשב כאילו אכלי הכהנים, וויבאלד די כהנים ווערען ניט זאט דורכן אמירת הקרבנות, און דערפאר זאגען די פרשת החטאת אינו מכפר כפרה גמורה כמו חטאת בפועל, וועגען דעם האט מען מתקן געווען צוזאגען פרשת העולה פאר'ן פרשת החטאת, ווייל עס איז כליל לה' אין מיט דעם פשט איז ער מסביר די נוסח וואס מיר זאגען ימים נוראים ותערב לפניך עתירתנו אנא רחום וכו' השם שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים, וואס איז די לשון וסדר העבודה, היינט איז בכלל ניט דא קיין עבודה, וואלט באדארפן צו שטיין והעבודה לירושלים.

נאר פשט איז אזוי אין אנהייב בעטען מיר ותערב לפניך עתירתנו כעולה וכקרבן אז די תפילת פון די עבודת הקרבנות זאלען נתקבל ווערען אבער אפילו מיר זענען מקריב דורך ונשלמה פרים שפתינו פעלט אבער די סדר פון די קרבנות ווייל מיר זאגען דאך אלץ די קרבן עולה פאר'ן קרבן חטאת, און אין די בית המקדש איז דאך געווען להיפך ערשט האט מען מקריב געווען די חטאת אין דערנאך די עולה דערפאר בעטען מיר השב לציון ערך וואס יאמלאט וועט טאקע וסדר העבודה וועל מען מקריב זיין די קרבנות אויפן ריכטיגן סדר, אזוי ברענגט די בנין שלמה דעם פשט אין נאמען פונעם דעם קדושים אין שרייבט דכעין זה תמצא בהקדמה לשו"ת תשובה מאהבה. לפי"ז קומט אויס אז ביי די תפילת מוספין פון ר"ח ומועדים וימים נוראים וואס צום ערשטע דעמאנט מען די עולה אין דערנאך ווען מען זאגט ומנחתם ונסכיהם ענדיגט מען ושעיר לכפר, קומט אויס איז דאס ניט ממש דומה לקרבנות פונעם בית המקדדש קען א פחות מבן עשרים זיין די שליח ציבור, אבער יו"ט סוכות וואס מען האט מקריב געווען די עולה פאר'ן חטאת ווי די גמרא דרשנ'ט דכתיב בהו כמשפט וכמשפטים און אויך לגבי שבת וואס שבת איז מען נאר מקריב עולות איז די תפילת מוסף דומה ממש צו די קרבנות פונעם בית המקדש וואלט מען אפשר יא גדרפט מקפיד זיין צו די שיטות וואס האלטן אז מען זאל ניט צושיקען א פחות מבן עשרים לתפילת מוסף אלף שליח ציבור.

הערליך!

איך געדענקט אז דער חשק שלמה ביים סוף פון איינע פון די מועד מסכתות (אולי מס' סוכה) ברענגט בשם זיין ברודער רבי בצלאל זצ"ל אן אנדערער זאך איבער דעם חטאת קודמת לעולה, (רש"י זאגט דאך לא הקדימה הכ' אלא "למקראה" והדברים עתיקים אז ביים זאגן זאגט מען עולה קודם לחטאת) דער ווילנאר דיין האט געטייטש ושם נעשה ונקריב לפניך קרבנות חובותינו "תמידים כסדרם, ומוספין כהלכתם" פארוואס ביי תמידין זאגט מען כסדרן און ביי מוספין כהלכתן? נאר ווייל די תמידים זאגן מיר ביים דאווענען אינעם זעלבן סדר ווי מען האט עס מקריב געווען אין ביהמ"ק אבער די מוספין שמועסט מען דאך אז דאס זאגן מיר פארקערט, ווען משיח וועט קומען וועלן מיר אבער נישט אזועי מקריב זיין נאר טאקע "ומוספין כהלכתן" ודו"ק.