בנין שלמה - חלק ב' נ"ך ואגדות הש"ס
נ"ך
175
יהושע סי' א'. לא ימוש ספר התורה זה מפיך והגית בו יומם ולילה, הנה לכאורה יש לכתוב לילה ויומם, כמו שמצינו בכל מקום היום הולך אחר הלילה והלילה תחלה, והאב לכולן ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
והנר' שלימד לן הכתוב על מה דאמרי' שרב אחא כי לא הוי משלים מה שהוא לו חק קבוע ללמוד ביום היה משלים בלילה, ולזה כתיב יומם ולילה להורות לו שאם יהושע מחמת טרדות מלחמה לא יוכל ללמוד ביום שישלים בלילה.
אמנם לפי הפשטות אשמעי' קרא דאף בלילה צריך לנדד שינה מעניו, וביום אין רבות כ"כ, להכי נקט ואפ"ה גם בלילה צריך לנדד שינה מעיניו.
סי' כ"ב?
ותעברו את הרדן וכו' וילחמו ככם וכו' והגרגשי והחוי והיבוסי. לכאורה קשה אמאי דאיתא הגרגשי עמד ופינה בפניהם, וכאן אומר וילחמו בכם. אכן למ"ש רש"י כל שבעה אומות נזכרי' כאן לפי שיריחו עומדת על הספר וכו' ויקבב? לתוכה מכל שבעה אומות נכלרי האיל? עכ"ל, א"כ הגרגשי דקרא קאי אאותן שהי' ביריחו, אבל לעולם אח"כ שנכבשה יריחו עמד האומה הגרגשי ופינה בפניהם
#177
שופטים סי' י"ט
ויאמר אבי הנערה אל חתנו סעד לבך פת לחם ואחר תלכו. הנה רש"י ז"ל כתב פ' וירא על הקרא וסעדו לבכם אחר תעבורו, אמר ר' חמא לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם מגיד שאין יצה"ר שולט במלאכים עכ"ל. ומעתה יש לעיין למה לא כתוב כאן סעד לבבכם. ונר' שרמז לן הכתוב שיעסוק בתורה שנקראת לחם, כמו דכתוב לכו לחמו בלחמי, ולכן כתיב לבך שהוא רק עצת יצ"ט, ודוגמא כן מצאנו שמפרש רש"י מאי דכתיב גבי בעעד ויאכל וישת ויטב לבו פי' רש"י שם שעוסק בתורה, וגם שם נר' שלמדו חז"ל כן מדלא כתיב ויטיב לבבו, וכמו כן נאמר ג"כ כאן, והנה תיב שם אח"כ בקרא דשופ שכל //דשופטים? הו"ו הוא נא ולין ויטב לבך גם בזה כוונתו על עסק התורה, אבל ביום החמישי אח"כ כתוב תרי פעמי גבי יום ולילה סעד נא לבבך וכו' ויטב לבבך משום דהפציר בו לתעכב עוד יום ורצה להפציר לו בדבר כדש אמר לבבך, וכוונתו על אכילה ושתי' גם על עסק התורה וק"ל.
והנה בתהלים סי' ק"ב כתיב ג"כ ולחם לבב אנוש יסעד ויש לפרש ג"כ דשני לבבות ביצ"ט וביצהר"ע ע"ד שאחז"ל בב"מ דף ק"ד ע"ב שלשה עשר דברים נאמרו בפת שחרית וקחשיב התם וזוקק לאשתו היינו מתאוה לאשה אחרת, והנה חז"ל אמרו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך אפילו לדבר עבירה, ופירשו המפרשים לדבר עבירה היינו מה שהוא עוסק בצרכי גופו כגון אכילה ושתי' ותשמיש המטה וכיוצא בהן, ומעתה זה הכוונה ולחם לבב אנוש יסעד שסועד יצ"ט שנינו מתאוה לאשה אחרת, וגם סועד יצהר"ע שתובע לאשתו, וק"ל.
סי' חי"ת.
בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'. עיין רש"י. ויש לפרש ג"כ הכוונה שתרגום פי' על הקרא פ' כי תשא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם פי' שם פרעה לשון ביטול, ויש לפרש ג"כ הכא בפרוע פרעות בישראל שעוזבים וביטל מללמוד תורה אזי נענשו ?קרא אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, הלואי עזבי אותי ותורתי שמרו האור שבהם חזרו למוטב אח"כ בהתנדבר עם שנתנו לב לחזור וללמוד, מעתה ברכו ה', שהאור שבהם מחזירן למוטב לברך את ה' ולעבוד אותו.
עוד יש לפרש הקרא דהכא רש"י ז"ל פרע?ת דהכא לשון פירכה שפרך בהם אויביהם, ויש לפרש ג"כ שתעשה פירצות בישראל בעצמן או ע"י לשון הרע או ע"י שנאת חנם אזי בהתנדב עם שחזרו והתנדבו להיות באגודה אחת להיות שלום ביניהם אז ברכו ה' שהשכינה שרוי' ביניהם כמ"ש רש"י על הקרא פ' וזאת הברכה ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל.
גם יש לפרש בהתנדב עם ועל צדקה דיבר הכתוב שהתנדב כל לעשות? אז ברכו?ה? שע"י צדקה יכופר עוון שנאת חנם וכמו שכתבתי בחלק ראשון דרשות שלי ביאור המדרש על הקרא אני מדבר בצדקה רב להושיע.
#178 BLANK
#179
שמואל סי' י"ג
ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'. בש"ס דקידושין והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד, ע"ש מה שדרשו. ונראה פשטות הקרא כמו שפירשתי במקום אחר שכלמקום שצריך יושב ועוסק בתורה מיקרי היכל ה', והבאתי ראיה ממה שכתוב אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וכו' ולבקר בהיכלו, ע"ש.
שמואל ב' כ"ג
וכאור בקר יזר שמש. עיין רש"י. ונר' לפרש כוונת הקרא, עיין גמרא בפסחים שפי' פי אחר עיין רש"י שם ומבואר בדבריו שם שמתחלה בעלות השחר הוא חשך ואפלה, והנה במנורת המאור נר ה' פ' ' כלל ג' חלקה ב' כתב ג"כ שנר' לעין שמאפיל קודם שיאיר השחר, כך אור העתיד לבוא מרמז בזה כשיקח זמן להאיר תחשיך בראשונה מגזירת הזמן, וגם יאפיל מבעדי התורה האמיתי? ע"ש. ונר' שזה רמז לן הקרא שמקודם אמר צריק צדיק מושל יראת אלקים ודרשו חז"ל שהקב"ה גוזר גזירה וצדיקים מבטלה, ומצאה? בפ' השוכר את הפועלים שנטרדו מתפלתם דלא ליייתי משיח בלא זמנו, ומעתה זה כוונת הכתוב, צדיק מושל ביראת אלקים, שאז שאף שהוא גוזר וקובע זמן משיח הצדיק מבטלו והיינו וכאור יזרח שמש, שמ' זה הגאולה.
שמואל א' סי' ט"ו
ויתפוש את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים לפי חרב ? ויחמול שאול והעם על הגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנה ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אב? החרימם וכל המלאכה מבוזה ונמס אותה החרימו עכ"ל הפסוקים. מבואר מפשטות הכתובים שלא השאירו מן האדם רק אגג מלכם, ולקמן סי' לא מבואר שהכם דוד עמלקים מהנשף ועד ערב וארבע מאות איש רכבו על הגמלים נמלטוב מהם אלמא שנשארו הרבה מהם. והנראה בזה דהא פות כ"ה ולא תחמול עלי' ומתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור, ופי' רש"י שם שהי' בעלי כשפים ומשני? עצמן ודומה לבהמה, א"כ י"ל אחרי שבאמת כתוב שהי' חומלים על מיטב הצאן והבקר וכו' שאלו היה בני אדם הרבה בתוכם וע"י כשפים הי' מדמין עצמם לבהמה והם היו עמלקים שהכה דוד אח"כ לבד ארבע מאות איש שנמלטו על הגמלים.
ונ"ל עוד הטעות שהי' טועה שאול והעם מפני שאמר שמואל לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו, הי' מפרש שקאמר? שללה לגבוה וגם בהמה בכלל, וכמ"ש בפ' חקת שכתוב שם שנדרו והחרמתם את עריהם ופרש"י אקדיש שללם לגבוה, וגם שם היה בעמלק, וככה היה מפרשי' כאן צוות? שמואל ע"ה ב"ה? ומ"ש והמתה וכו' קאי רק מאיש ועד אשה עולל ויונק אבל לא אעולל ויונק וכו' דזה קאי רק על והחרמתם והוא הקדש לבטלה?/לגבוה? וכמו שהי' בגדכם?? ומ?ה היא אומר שאול לזבוה ל"ה בבז??
כן נ"ל לפרש הכתובים.
#180
ונ' הטעם שהי' דרשי'? משור עד שה וכו' קאי רק הוהחרמת והיינו הקדש מהטעם שכתב רש"י אם אדם חטאו בהמה מה חטאו, ונ' שזה ג"כ כוונת הכתוב שאמר שמואל אח"כ לשאול כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר, ופי' רש"י בשם תרגום יונתן ארי כחוב גבריא דשאלין בקסמא כן חובת כל אינש דמסרב על מילי נביאי עכ"ל. צריך באמת להבין למה מדמה זה לזה, אבל למ"ש יובן, וי"ל שזה היה כוונת שמואל מאחר שע"י שהיה שאול עובר על דבריו ומה שהי' העמלקים מדמים עצמם לבהמה ע"י כשפים עלתה בידם לזה שפיר אמר כי חטאת קסם מרי שקול המראתו על דברי נביא כאלו עשה עצמו חטאת קסם ומה שאמר ואון ותרפים הפצר והכוונה ע"ש כאלו עשה תרפים והיינו ע"ז, נ' הכוונה כמ"ש רש"י פ' בשלח על הקרא כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור שנשבע הקב"ה שאין השם שלם ואין כסאו שלם עד שיכלה זרעו של עמלק, נמצא שמתוך המראתו? על דברי גורם כביכול שנפרד השם, ועי"כ נתקי י' ע"ג בעולם שלא יהא מקוים ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, לכן נחשב לו כאילו עשה תרפים אבל אנחנו מצפים תמיד לביאת משיחנו ב"ב ויתקיים והיתה לה' המלוכה ויהיה ה' אחד ושמו אחד אמן.
ומתוך מ"ש? נתיישב? לי על מ"ש רש"י והוא מש"ס דיומא שאמר שמואל [שאול] אם אדם חטאו בהמה הלא עיר הנדחת יוכיח שהכל בשריפה כדכתיב החרם אותה וכו' ואת בהמתה לפי חרב, אבל למ"ש לק"מ ואדרבה משם היה לומד דבי' כתיב בהדיא ואת בהמתה לפי חרב אבל הכא הי' [ה'] צוה רק רק והחרמתם את כל אשר לו, היה סבר דכוונה רק שיקדיש שללם לגבוה כמו במלחמת הכנעני יושב הנגב שהיה עמלק כמ"ש רש"י פ' חקת שלא נאמר הריגה בבהמה.
#181
מלכים א' סי' חי"ת
כל תפלה וכל תחנה אשר תהיה לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה ואתה תשמע השמים מכון שבתך ושמעת וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם עכ"ל.
הנה אף אמנם הפשוט הוא כמ"ש רש"י שלא ישמע תפלתו אלא אם ראוי הוא לפי דרכיו אבל אם הוא רואה שהוא משחית בממונו את חבירו אל תתן לו עכ"ל, יש לפרש עוד, הנה חז"ל אמרו ביומא דף נ"ב חביבין ישראל שלא הצריכון הכתוב לשליח, ופירש"י אלא כל א' מתפלל שנא' אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה, עכ"ל. ולי נר' דכוונת הגמ' שלא הצריכון לשליח איפכא, והיינו שהקב"ה שומע תפלתו מה שמתפלל בעד אחרים אף שלא עשאו שליח, וזה משמע הלשון יותלר שלא הצריכון הכתוב לשליח, וגם החביבבות הוא יותר בזה ששומע התפלה מה שמתפלל א' בעד חבירו, וכי כפי פירש"י שהוא עצמו מתפלל אין מורה החביבות, אדרבה צריך להצטער נפשו בתפלתו, ונר' בזה ליישב לשון הקרא אשר ידעון לשון רבים והו"ל למימר אשר ידע כפי פירש"י, אבל למ"ש ר"ל כוונת הקרא אשר ידעון היינו לרבים שידעון מכל איש היינו לכל יחיד שיש לו נגע לבבו פרש כפיו היינו מכל מי ומי שידע נגע חבירו, ובזה נאמר ושמעת וסלחת, ואמר אח"כ ונתת לאיש ככל דרכיו וכו', היינו לאותו האיש שהוא מתפלל בעד חבירו ע"ד שאמרו ז"ל המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה, ולכן אמר ככל דרכיו אשר תדע לבבו והיינו שאף הוא לא הזכיר בקשתו מ"מ אתה יודע לבבו ותוכן מבוקשו מה שהוא צריך לעצמו.
מלכים א' סי' י"ח
וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים. הנה ה' הוא מדת הרחמים, אלקים זו מדת הדין, ואפשר לומר שכיוונו למה שאחז"ל שרשעים מהפכים מידת הרחמים למידת הדין.
מלכים א' סי' י"ג
ויהי כשמוע המלך וכו' וישלח ירבעם את ידו וכו' ותבש? ידו אשר שלח עליו ולא יכול להשיבה אליו. ופירש"י נקם? הקב"ה על כבודם של צדיקים יותר מכבודו, עומד ומקטיר לע"א לא יבשה ידו, ובשביל לעד? הצדיקי' יבשה ידו, עכ"ל. ונר' הענין כך הוא לפמ"ש מנורת המאור ושאר מפרשים טעם שאין הקב"ה מעניש הרשעים מדי כשעושין העבירות, לפי שאין חפץ הקב"ה שיעשה? בשם? אדים?//בני אדם?// תורה ומצוות מחמת הכרחות, רק הקב"ה נותן לו בחירה, וחפצו יחברך? לשמוע לתורה ומצות מאהבת השם שלא מאהבת השכר ומיראת העונש, ולכן אם הוא מעניש הרשעים מיד, א"כ הי' מהכרח לבן אדם להיות צדיק, וזה הוא ונד? חפצו יתברך והאריכו בזה, אמנם זה שייך לגבי הקב"ה דכל תורה ומצות שציוה לנו הוא רצה הקב"ה לזכות את ישראל, וכמו שאמר איוב אם צדקת מה תתן לו, אם תרבה פשעיך מה תעשה לו, אכן הצדיק תמיד שומע אל תורה ומצות ה', וחפץ הקב"ה להיות הצדיק בשלוה, וכמו שאחז"ל בש"ס דברכות () צדיק וטוב לו צדיק גמור, ולזה הקב"ה מעניש הרשע מיד שביקש להרע לצדיק כדי שעכ"פ מחמת יראת העונש לא יוסיף להרע לצדיק, ויהיה לצדיק מנוחה בעוה"ז ובעוה"ב.
#182
ישעי' סי' כ"ו @יא יב@
ביאור הכתוב בישעי' סי' כ"ו ה' רמה ידך בל יחזיון
ה' רמה ידך בל יחזיון יחזו ויבשו קנאת עם אף אש צריך תאכלם, ה' תשפת שלום לנו כי גם כל מעשינו פעלת לנו, עיין פירש"י ויש לפרש עוד הנה יבוע בתרי גוונא קנאות ?ש הא' לקנא כחבירו כנאלתו? ובעושרו ובכבודו וכדומה לו מן חמדת הרגילות שצרה עין בחבירו וע"כ אח"ז הקנאה ותאוה וכבוד מוציאון האדם מן העולם, ואין לך מדה הרעה יותר כאשר הפליגו כבר בזה כל חכמי מוסריה"ם שמתקנא בחבירו וכן חמודו? וביראתו שרואה שעי"ז הוא ?מכול? זה אע"פ שארמ? מדרך הישר ?? אחז"ל מתוך שלא לשמה בא לשמה וה"ג הוא הקנאה של מצוה ואין לך מידה טובה הימנו, וכפי מאמר הכתוב @(משלי כג יז)@ אל יקנא לבך בחטאי' כי אם ביראת ה' כל היום, והיינו אם כל כוונתו רק לש"ש, וכבר דרשו חז"ל בברכות ובמגילה אל יקנא לבך בחטאי' להיות כמותם כי אם יראת ה' תקנא להיות כמותםוכן אחז"ל קנאת סופרי' תרבה חכמה, והקנאה ההוא ודאי עמלה גדולה, והנה אחז"ל במס' גיטין פ' הניזקין הקול קול יעקב והידים ידי עשו כל זמן שקול יעקב נשמעי' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידים ידי עשו הרי כל זמן שישראל עוסקין בתורה אין כל אומה ולשון יכולי' לשלוט בו, ומעתה י"ל שזו הוא כוונת ישעי' הנביא ע"ה בתפלתו יחזו ויבושו קנאת עם ??נו בע"כ רחבו? בשה? שלהם דראותם קנאות עם נהקנאות סופרים והנקאה בלימוד תורה ומצות ואז עין בעין יראה בושה? שלהם, אף שכל מגמותם להרע לישראל, אפ"ה אין יכולת בידם וזה הוא שאמר ומפרש אח"כ לאמרו? קנאה הוא כוונתו אף אש צריך תאכלם כונתו על התורה שנקראת אש כדכתיב מימינו אש דת למו, אכן כדי שלא יהא ח"ו הקנאות עם א: בלימוד התורה לקנטרולקפח בהלכות שע"ז כבר אמרו חז"ל נחלו שלא נברא ולזה התפלל אח"כ ה' תשפות שלו' ללמוד התורה יהי' בצירוף מעלת השלם אבל לא לקנטר והוסיף אח"כ בתפלתו כדי שלא תאמר הלא הברירה בידים והאדם הוא בעל הבחירה להתייק? בשלם, ומה צריך לתפלה בזה וע"ז אמר כי גם כל מעשינו פעלת לנו והכוונה ע"ד הבא לטהר מסייען אותו, והיינו אף כל מעשיו הטובי' שנעשה הכל הוא מפעלת ידיך כמאמר הכתוב צופה רשה לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו, וכמו באמת אנו מתפללים בכל יום באהבה רבה ותן בלבינו ללמוד וללמד וכו' והוסיף אח"כ להתפלל בעלונו אדנים זולתך לבד בך נזכיר שמך, הנה כבר אמרו חז"ל על הקרא אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי שעזבו אותי ושמרו תורתי, שהאור שבהם מחזיר למוטב גם אחז"ל אפי' ישראל עזבו ע"ד ?כאמש? ושלום בינהם הקב"ה מוחל להם, ומהשתא זה הוא כוונת ישעי' הנביא ע"ה בתפלתו להתעורר מדת רחמי' של הקב"ה ושלא ליתן מקום למדת הדין ולומר שאף שעוסקי' בתורה ומחזיקין בשלום אפ"ה אין זה כדאי לעמוד בפרץ נגד גבירת האומות וזר"ו? לכפר על עע"ז שיש בהם, לכן קאמר אף שהאומות רוצה להביחנו? מעליך לבעלונו אדני' זולתיך אפ"ה לבד בך נזכיר שמך, ומעתה ישאר לנו זכות התורה והשלו' להנצלמגבירות האומות, ויש לפרש עוד הקרא ה' תשפות שלום לנו בכלל שלום הוא כשהקב"ה נותן שובע בעולם כמאמר חז"ל בב"א דף נ"ט אין מריבה מצוי' בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנא' השם גבולך שלום חלב חיטים ישביך ולזה מתפלל ה' ישפות שלום לנו שתתן שובע בעולם ולפי שאמרו חז"ל בעון ע"ז רעב בא לעולם, שנא' פן יפתה לבבכם וכו' ועצר את השמים ולא יהי' מטר לזה אמר ה' א' בעלונו אדנים זולתך וכו' לכן אמר כי גם כל מעשינו פעלת לנו כי מה שעצר מטר? היינו עובדי' ע"ז ע"כ פעלת לנו כבר כיסורי רעב כמה פעמי' אבל עכשיו הבכיד? לפוא? דדש'? שאנחנו אין עובדי' ע"ז רק כך לבד נזכיר שמך, והנה וזאו? מה שאומרו אין מריבה בתוך @ביתו@ של אדם לאו דוקא בתוך ביתו אלא גם כן איש לחבירו ג"כ גורם המריבה על עסקי תבואה כי כשהתבואה ביוקר
#183
ישעי' סי' כ"ו
ביוקר אז כל אדם להוט אחר מו"מ כדי להרוויח כאשר שצריך הרבה ובא עי"כ לידי השגת גבול, וגם עינו צרה איש אל אחיו, ויש קנאה כשחבירו מרוויח, וההיפוך כשיש שובע בעולם, וכמבואר ברש"י פ' מקץ בפתרון החלום.
ובזה נראה לי לבאר המאמר במס' תענית דף כ"ה ע"ב מעשה בר"א שירד לפני התיבה ואמר כ"ד רננות ולא נענה ירד אחריו ר"ע ואמר א"מ אין לנו מלך אלא אתה א"מ למענך רחם עלינו וירדו גשמים, והוי מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו, וזה אינו מעביר על מדותיו, עכ"ל, ולפי מה שביארנו לעיל נר' דכוונת תפלתו א"מ אין לנו מלך אלא אתה שאנחנו אינ' עובדים ע"ז אשר בעונו רעב בא לעולם, אלא אין לנו מלך אלא אתה, וכמו שפירשתי הקרא דישעי'.
וע"ז אמר עוד א"מ למענך רחם עלינו, לפי מאמר חז"ל ביבמות [סג:] אין פרעניות בא [לעולם אלא בשביל] לישראל ולזה כוונת תפלתו, ולזה כוונת תפלתו [לכאורה נכפל בטעות] שאם אין אתה עושה ותתן שובע בעולם, אף שאין בלבנו אלא אחד, אזי יאמרו האומות שגם כל יסורי רעב שהי' בזמן שהי' ע"ז לא הי' בשביל זה העון רק בחנם הביא רעב בעולם, ותדע שגם עתה שעובדים השם אפ"ה הביא רעב ויש חילול השם בדבר, לכן התפלל למענך רחם עלינו.
ואפשר לומר שזה ג"כ כוונת הבת קול שזה מעביר על מדותיו וכו' הנה ידוע ששנאת חנם שקול כנגד ע"ז ג"ע ושפ"ד ולכן ר"א שלא הי' מעביר על מדותיו אף שבודאי כדין הי' עושה מ"מ וסביביו נשערה מאוד וכיון שעי"ז גורם קצת שנאה לכן לא נענה, אבל ר"ע שהי' מעביר על מדותיו ועכ"ז הוא רק שלם? נענה ודו"ק.
ובזה יש לפרש ג"כ הכתוב ביואל ולא אתן עוד אתכם חרפה בגוים, הכוונה כשיש שובע בעולם אזי יודעין שישראל עובדין לה' אחד ב"ה ולא ילעיבו אליהם כמאמר הכתוב הנה ככל הגוים בית יהודה.
ישעי' סי' כ"א
מדשתי ובן גרני אשר שמעתי מאת ה' צבקות אלקי ישראל הגדתי לכם, ופירש"י שנקראים מדושתי ובן גרני תבואות קודש שלי ערימת חטים אשר נצטויתי מפי רוח הקודש לתקן אתכם בדרך הישרה כאדם הדש וזורה תבואתו בגורן אשר שמעתי מאתו הגדתי לכם עכ"ל, הנה לפי פירושו אין לזה שייכות שקרא אותם עכשיו מדשתי ובן גרני שכל הנבואה הנאמר בסי' זה לאו דברי תוכחה הם אלא נבואה קשה על איבוד מלכות בבל כמו שאמר נפלה נפלה בבל וכו' וצ"ל שקראו כן מדשתי על שם שהוכיח אותן בשאר פעמים.
אבל מה שנלפע"ד לומר שקראו עכשיו כן מדשתי ובן גרני על שם שאמר ישעי' בסי' כ"ח כי לא בחרוץ יודש קצח וכו' לחם יודק כי לא לנצח אדוש ידושנו והמם גלגל עגלתו ופרשיו לא ידוקנו גם זאת מעם ה' צבקות יצאה הפליא עצה הגדיל תושי' ופירש"י שם לחם יודק ואת מי דקים בדברים קשים את הלחם של תבואה לפי שאינה נוחה ליחבט, כי לא לנצח אדוש ידושנו הרי כי זה משמש בלשון אלא, לא לנצח כותשין עליו לפי שלעולם לא יכתשו גרעיני הזרע להיות נדשין ליכתת על ידי החרוץ ואופן העגלה, ופירש"י עוד שם הפליא עצה להראותכם רמזים בדרך חידוש משל נפלא ומכוסה כי כאשר הכמון והקצח אינם מכבידין עליהם במדושה רבה וכו' כך אלו הייתם ממהרים לקבל מוסר לא הי' מכביד עליכם גזירות, ואתם קשים לקבל תוכחות כתבואה הקשה לדוש לכך יכביד עליכם הרבה, ולא לנצח לכליי' יריב וידקה כאשר לא לנצח אדוש ידושנו, ויכלו חצי מכותיו ואתם לא תוכלו וכו' עכ"ל, ומעתה לזה הכוונה שקראו מדשתי ובן גרני שהי' דש אותם ביסורים קשים ע"י ממלכות בבל, כמאמר הכתוב לחם יודק ולכן מבשר אותם עתה שנפלה ממלכות בבל ועי"ז יקוים בם כי לא לנצח אדוש ובאה להם רפואה ע"י ממלכות פרס.
#202 BLANK
#208 BLANK
#209
הושע סי' י"ד
קחו עמכם דברי' ושובו אל ה'. יש לפרש ע"פ שהביא השל"ה בשם המדרש בשעה שהחכם יושב ודורש הקב"ה מוחל עוונות של ישראל ונר' הענין הוא משום שאמרו חז"ל בשבת פ' כל כתבי לא חרבה ירושלים אלא משום שהי' מבזים ת"ח שנא' ויהי' מלעיבי' במלאכי אלקי' ולזה השתא כששומע הדרש של ת"ח ונהג בו כבוד מתקן עי"כ העיוות שהי' מלעיבי' בהם ונמחל עוונותיהם עי"כ גם לפעמי' אמר דבר בשם אומרו ומביא גאולה לעולם, גם אחז"ל ביבמות דף צז כשאדם אומר דבר משמו שפתותיו דובבות בקבר, לזה כשהוא דורש ואומר שמעתא דתנאי' ואמוראי' הוא חולק כבוד לת"ח ולא עוד שגם המה עי"כ מליצי' יושר ?????, והנה ודאי כוונת המדרש בדרשת החכם יהא בענין תוכחת מגולה והעם יושב ושומע לתוכחתו והרהרו תשובה בלבותם אז הקב"ה מוחל להם, וזה הוא ג"כ כוונת הקרא קחו עמכם דברי' היינו שהנביא מוכיחן שיהא מקבלין תוכחת דברי' שלו ויקחו אותן דברי' ושובו אל ה' ולכן מסיים ונשלמה פרים שפתינו כי גם הקרבן לא מועיל בלתי תשובה וחרטה לכן אמר אם תקחו אותן דברי' ותשובו אל ה' אז גם התפלה יהי' במקום קרבן
הושע סי' ב'
והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א' חי וכו' וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה. @@@בפסוק רחמה חסר "ו"@@@@ ואמרתי ללא עמי עמי אתם @@@בפסוק אתה@@@ עכ"ל, אע"ג דכבר אמר והי' במקום וכו' לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי הדר כתב ואמרתי ללא עמי עמי אתם ונר' דכוונתו בסיפא דלשון עמי מורה על ת"ח כמו שאחז"ל ס"פ אלו מציאות @@@לג:@@@ הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשו להם כזדונות, והנה לעתיד כתיב ומלאה הארץ דעה והי' עיניך רואות את מוריך, ולכן מתחלה קרא שמם לא עמי אתם דע"י גלות נתמעטו הלבבות ותורה נשתכחה מישראל, והבטיח הקב"ה במקום אשר יקרא לא עמי אתם אתם שיחזור עטרה ליושנה ומלאה הארץ דעה וכולם יהי' ת"ח
שם סי' י"ד
אמרו אליו כל תשא עון. רש"י פי' כל עוונותיו @@@לפנינו הגי' עוונותינו@@@ סלח ולדעתו הוא כמו שאמר כל עוון תשא, ויש לפרש כל תשא היינו כל האנשי' תשא בין צדיקים בין בינונים בין רשעי' וזה שכתב אח"כ וקח טוב מעט מעשים טובים שבידינו כמ"ש רש"י.
#210 - #212 BLANK
#213
עמוס סי' ג'
ארי' שאג מי לא יירא אד' א' דיבר @@@בפסוק דבר חסר@@@ מי לא ינבא, יש לפרש הכוונה שנתנבא על נ"נ @@@נבוכדנצר@@@ שנמשל לארי' בכתיב @@@עלה ארי' מסובכו ולזה אמר שה' ?דיבר? ?וגלה? זאת לנביאים, ???? מי לא ינבא, ואפשר שג"כ על זאת כיוונו חז"ל ריש ברכות על כל משמר ומשמר הקב"ה יושב ושואג כארי, כביכול דימה שאגתו לשאגת ארי' על שם שע"י שאגת ארי והוא נ"נ ששאגתו הי' לאסוף כל חילו להחריב הבית כך דימה שאגתו ית' כביכול לשאגת ארי לאסוף חילו להתפלל על בנינו במהרה בימינו וכמו שנא' בישעי' על חומותיך ירשלים הפקדתי שומרי' כל היום וכל הלילה וכ"ט,
סי' ה
נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ניטשה על אדמתה אין מקימה חז"ל דרשו פ"ק ברכות נפלה לא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל עכ"ל ????? צריך ליישב סיפ' דקרא הא בהדיא כתיב אין מקימה ?י"ל? הכוונה על שם דאמרינן במדרש אין לה מנחם כל מקום שכ' אין הוי לה לשרה אין לה ולד הוי לה מן הכא אין לה מנחם לעתיד הוי לה, וכוונת המדרש מדכתיב אין ביוד דרשינן כמו שדרשו חז"ל ריש קידושין ובשאר דוכתא עיין ????? ודכוותה הכא דרשינן אין מקימה לעתיד הוי להו מקימה
#214-#218 BLANK
#219
מיכה סי' זי"ן
טובם כחדק ישר ממסוכה. עיין רש"י. ועיין מה שפירשו חז"ל בעירובין דף ק"א. ויש לפרש ג"כ כוונת הקרא כמו שפירשתי בפנקס דרשות שלי דף הקרא ויקוצו מפני בני ישראל, מה שדרשו חז"ל שכקוצים היו בעיניהם עי"ש, ושם כתבתי כוונתם שכרשעים היו בעיניהם, ורשעים נמשלו לקוצים, כדאמרינן בב"ק פ' הכונס ע"ש, ולזה יש לפרש הקרא אף לפי' העין ואו"ה? לשבח והיינו ישאף? יש בהם טובים כחדק והוא קוצים שלפני המון עם הם עושים עצמם כטובים אבל באמת הם חדק והם רשעי' א כסה ישר ממסוכה והיינו מישרים שבנו מביני'? עליה וכמו? שאנו אומרי' בפיוט יוצר יום ראשון דסוכות וכמו ערב בלי טעם וריח כן בינימו עקשים אטומי' מלהריח(י) וכמ עץ פרי עלי טרקמהפים? כן ישרים על רשעים מחופפים, אכן וודאי בזמן שישראל שרוי' באגודה אחת וכמו שאומרים שם וכמו הם אגודים אלה באלה כן תלוי'? אלה באלה למשוך אלה (@א)[ע]ם אלה ולכפר אלה על אלה לעשות אלה כאלה וכו', ונ' שזה כוונת הכתוב בפ' מסעי השוכן בתוך בני ישראל, פי' אף בזמן שהם טמאים שכינה בתוכם גם מקודם פי' ולא תטמאו ולא תעישא? את הארץ אשר אני שוכן בתוכה שלא תש? כינויותי בטומאת?חי? והנה לכאור דבר זה הוא נגד מה שאמרו חז"ל בשבת דף ל"ג בעוון ש"ד בהמ"ק חרב ושכינה מסתלקת מישראל, ומביא שם האי קרא גופה ולא תחניפו את הארץ ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה הא אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה ואיני שוכן בתוכה, אבל ה"נ כוונת הכתוב ללמוד לן אף שיגלה שכינה עמהן כדאמרינן בכמה דוכתי, ולזה דייק הכתוב ברישא לכתוב בתוכה והיינו שאם יטמאו את הארץ אז אין אני שוכן בתוכה והיינו בתוך הארץ אבל עכ"פ אמר הכתב בעיפא?? כי אני שוכן בתוך בני ישראל שאף שגלו עכ"פ אני שוכן בתוך בני ישראל וכביכול גלו עמהן למלטנו? מיד העריםג? ונ' דנפקא לן מייתורא דקרא כי אני שוכן בתוך בני ישראל האי קרא מיותר הלא כבר ידעינן מקרא קמא אשר אני שוכן בתוכה שהקב"ה שוכן בתוכינו, אלא ששם אשמועינן ב"אי ואנחנו? צדיקים? אבל בסיפא אשמועינן אף בזמן שהם ח"ו טמאים? וכלו??
175
יהושע סי' א'. לא ימוש ספר התורה זה מפיך והגית בו יומם ולילה, הנה לכאורה יש לכתוב לילה ויומם, כמו שמצינו בכל מקום היום הולך אחר הלילה והלילה תחלה, והאב לכולן ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
והנר' שלימד לן הכתוב על מה דאמרי' שרב אחא כי לא הוי משלים מה שהוא לו חק קבוע ללמוד ביום היה משלים בלילה, ולזה כתיב יומם ולילה להורות לו שאם יהושע מחמת טרדות מלחמה לא יוכל ללמוד ביום שישלים בלילה.
אמנם לפי הפשטות אשמעי' קרא דאף בלילה צריך לנדד שינה מעניו, וביום אין רבות כ"כ, להכי נקט ואפ"ה גם בלילה צריך לנדד שינה מעיניו.
סי' כ"ב?
ותעברו את הרדן וכו' וילחמו ככם וכו' והגרגשי והחוי והיבוסי. לכאורה קשה אמאי דאיתא הגרגשי עמד ופינה בפניהם, וכאן אומר וילחמו בכם. אכן למ"ש רש"י כל שבעה אומות נזכרי' כאן לפי שיריחו עומדת על הספר וכו' ויקבב? לתוכה מכל שבעה אומות נכלרי האיל? עכ"ל, א"כ הגרגשי דקרא קאי אאותן שהי' ביריחו, אבל לעולם אח"כ שנכבשה יריחו עמד האומה הגרגשי ופינה בפניהם
#177
שופטים סי' י"ט
ויאמר אבי הנערה אל חתנו סעד לבך פת לחם ואחר תלכו. הנה רש"י ז"ל כתב פ' וירא על הקרא וסעדו לבכם אחר תעבורו, אמר ר' חמא לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם מגיד שאין יצה"ר שולט במלאכים עכ"ל. ומעתה יש לעיין למה לא כתוב כאן סעד לבבכם. ונר' שרמז לן הכתוב שיעסוק בתורה שנקראת לחם, כמו דכתוב לכו לחמו בלחמי, ולכן כתיב לבך שהוא רק עצת יצ"ט, ודוגמא כן מצאנו שמפרש רש"י מאי דכתיב גבי בעעד ויאכל וישת ויטב לבו פי' רש"י שם שעוסק בתורה, וגם שם נר' שלמדו חז"ל כן מדלא כתיב ויטיב לבבו, וכמו כן נאמר ג"כ כאן, והנה תיב שם אח"כ בקרא דשופ שכל //דשופטים? הו"ו הוא נא ולין ויטב לבך גם בזה כוונתו על עסק התורה, אבל ביום החמישי אח"כ כתוב תרי פעמי גבי יום ולילה סעד נא לבבך וכו' ויטב לבבך משום דהפציר בו לתעכב עוד יום ורצה להפציר לו בדבר כדש אמר לבבך, וכוונתו על אכילה ושתי' גם על עסק התורה וק"ל.
והנה בתהלים סי' ק"ב כתיב ג"כ ולחם לבב אנוש יסעד ויש לפרש ג"כ דשני לבבות ביצ"ט וביצהר"ע ע"ד שאחז"ל בב"מ דף ק"ד ע"ב שלשה עשר דברים נאמרו בפת שחרית וקחשיב התם וזוקק לאשתו היינו מתאוה לאשה אחרת, והנה חז"ל אמרו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך אפילו לדבר עבירה, ופירשו המפרשים לדבר עבירה היינו מה שהוא עוסק בצרכי גופו כגון אכילה ושתי' ותשמיש המטה וכיוצא בהן, ומעתה זה הכוונה ולחם לבב אנוש יסעד שסועד יצ"ט שנינו מתאוה לאשה אחרת, וגם סועד יצהר"ע שתובע לאשתו, וק"ל.
סי' חי"ת.
בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'. עיין רש"י. ויש לפרש ג"כ הכוונה שתרגום פי' על הקרא פ' כי תשא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם פי' שם פרעה לשון ביטול, ויש לפרש ג"כ הכא בפרוע פרעות בישראל שעוזבים וביטל מללמוד תורה אזי נענשו ?קרא אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, הלואי עזבי אותי ותורתי שמרו האור שבהם חזרו למוטב אח"כ בהתנדבר עם שנתנו לב לחזור וללמוד, מעתה ברכו ה', שהאור שבהם מחזירן למוטב לברך את ה' ולעבוד אותו.
עוד יש לפרש הקרא דהכא רש"י ז"ל פרע?ת דהכא לשון פירכה שפרך בהם אויביהם, ויש לפרש ג"כ שתעשה פירצות בישראל בעצמן או ע"י לשון הרע או ע"י שנאת חנם אזי בהתנדב עם שחזרו והתנדבו להיות באגודה אחת להיות שלום ביניהם אז ברכו ה' שהשכינה שרוי' ביניהם כמ"ש רש"י על הקרא פ' וזאת הברכה ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל.
גם יש לפרש בהתנדב עם ועל צדקה דיבר הכתוב שהתנדב כל לעשות? אז ברכו?ה? שע"י צדקה יכופר עוון שנאת חנם וכמו שכתבתי בחלק ראשון דרשות שלי ביאור המדרש על הקרא אני מדבר בצדקה רב להושיע.
#178 BLANK
#179
שמואל סי' י"ג
ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'. בש"ס דקידושין והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד, ע"ש מה שדרשו. ונראה פשטות הקרא כמו שפירשתי במקום אחר שכלמקום שצריך יושב ועוסק בתורה מיקרי היכל ה', והבאתי ראיה ממה שכתוב אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וכו' ולבקר בהיכלו, ע"ש.
שמואל ב' כ"ג
וכאור בקר יזר שמש. עיין רש"י. ונר' לפרש כוונת הקרא, עיין גמרא בפסחים שפי' פי אחר עיין רש"י שם ומבואר בדבריו שם שמתחלה בעלות השחר הוא חשך ואפלה, והנה במנורת המאור נר ה' פ' ' כלל ג' חלקה ב' כתב ג"כ שנר' לעין שמאפיל קודם שיאיר השחר, כך אור העתיד לבוא מרמז בזה כשיקח זמן להאיר תחשיך בראשונה מגזירת הזמן, וגם יאפיל מבעדי התורה האמיתי? ע"ש. ונר' שזה רמז לן הקרא שמקודם אמר צריק צדיק מושל יראת אלקים ודרשו חז"ל שהקב"ה גוזר גזירה וצדיקים מבטלה, ומצאה? בפ' השוכר את הפועלים שנטרדו מתפלתם דלא ליייתי משיח בלא זמנו, ומעתה זה כוונת הכתוב, צדיק מושל ביראת אלקים, שאז שאף שהוא גוזר וקובע זמן משיח הצדיק מבטלו והיינו וכאור יזרח שמש, שמ' זה הגאולה.
שמואל א' סי' ט"ו
ויתפוש את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים לפי חרב ? ויחמול שאול והעם על הגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנה ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אב? החרימם וכל המלאכה מבוזה ונמס אותה החרימו עכ"ל הפסוקים. מבואר מפשטות הכתובים שלא השאירו מן האדם רק אגג מלכם, ולקמן סי' לא מבואר שהכם דוד עמלקים מהנשף ועד ערב וארבע מאות איש רכבו על הגמלים נמלטוב מהם אלמא שנשארו הרבה מהם. והנראה בזה דהא פות כ"ה ולא תחמול עלי' ומתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור, ופי' רש"י שם שהי' בעלי כשפים ומשני? עצמן ודומה לבהמה, א"כ י"ל אחרי שבאמת כתוב שהי' חומלים על מיטב הצאן והבקר וכו' שאלו היה בני אדם הרבה בתוכם וע"י כשפים הי' מדמין עצמם לבהמה והם היו עמלקים שהכה דוד אח"כ לבד ארבע מאות איש שנמלטו על הגמלים.
ונ"ל עוד הטעות שהי' טועה שאול והעם מפני שאמר שמואל לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו, הי' מפרש שקאמר? שללה לגבוה וגם בהמה בכלל, וכמ"ש בפ' חקת שכתוב שם שנדרו והחרמתם את עריהם ופרש"י אקדיש שללם לגבוה, וגם שם היה בעמלק, וככה היה מפרשי' כאן צוות? שמואל ע"ה ב"ה? ומ"ש והמתה וכו' קאי רק מאיש ועד אשה עולל ויונק אבל לא אעולל ויונק וכו' דזה קאי רק על והחרמתם והוא הקדש לבטלה?/לגבוה? וכמו שהי' בגדכם?? ומ?ה היא אומר שאול לזבוה ל"ה בבז??
כן נ"ל לפרש הכתובים.
#180
ונ' הטעם שהי' דרשי'? משור עד שה וכו' קאי רק הוהחרמת והיינו הקדש מהטעם שכתב רש"י אם אדם חטאו בהמה מה חטאו, ונ' שזה ג"כ כוונת הכתוב שאמר שמואל אח"כ לשאול כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר, ופי' רש"י בשם תרגום יונתן ארי כחוב גבריא דשאלין בקסמא כן חובת כל אינש דמסרב על מילי נביאי עכ"ל. צריך באמת להבין למה מדמה זה לזה, אבל למ"ש יובן, וי"ל שזה היה כוונת שמואל מאחר שע"י שהיה שאול עובר על דבריו ומה שהי' העמלקים מדמים עצמם לבהמה ע"י כשפים עלתה בידם לזה שפיר אמר כי חטאת קסם מרי שקול המראתו על דברי נביא כאלו עשה עצמו חטאת קסם ומה שאמר ואון ותרפים הפצר והכוונה ע"ש כאלו עשה תרפים והיינו ע"ז, נ' הכוונה כמ"ש רש"י פ' בשלח על הקרא כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור שנשבע הקב"ה שאין השם שלם ואין כסאו שלם עד שיכלה זרעו של עמלק, נמצא שמתוך המראתו? על דברי גורם כביכול שנפרד השם, ועי"כ נתקי י' ע"ג בעולם שלא יהא מקוים ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, לכן נחשב לו כאילו עשה תרפים אבל אנחנו מצפים תמיד לביאת משיחנו ב"ב ויתקיים והיתה לה' המלוכה ויהיה ה' אחד ושמו אחד אמן.
ומתוך מ"ש? נתיישב? לי על מ"ש רש"י והוא מש"ס דיומא שאמר שמואל [שאול] אם אדם חטאו בהמה הלא עיר הנדחת יוכיח שהכל בשריפה כדכתיב החרם אותה וכו' ואת בהמתה לפי חרב, אבל למ"ש לק"מ ואדרבה משם היה לומד דבי' כתיב בהדיא ואת בהמתה לפי חרב אבל הכא הי' [ה'] צוה רק רק והחרמתם את כל אשר לו, היה סבר דכוונה רק שיקדיש שללם לגבוה כמו במלחמת הכנעני יושב הנגב שהיה עמלק כמ"ש רש"י פ' חקת שלא נאמר הריגה בבהמה.
#181
מלכים א' סי' חי"ת
כל תפלה וכל תחנה אשר תהיה לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה ואתה תשמע השמים מכון שבתך ושמעת וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם עכ"ל.
הנה אף אמנם הפשוט הוא כמ"ש רש"י שלא ישמע תפלתו אלא אם ראוי הוא לפי דרכיו אבל אם הוא רואה שהוא משחית בממונו את חבירו אל תתן לו עכ"ל, יש לפרש עוד, הנה חז"ל אמרו ביומא דף נ"ב חביבין ישראל שלא הצריכון הכתוב לשליח, ופירש"י אלא כל א' מתפלל שנא' אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה, עכ"ל. ולי נר' דכוונת הגמ' שלא הצריכון לשליח איפכא, והיינו שהקב"ה שומע תפלתו מה שמתפלל בעד אחרים אף שלא עשאו שליח, וזה משמע הלשון יותלר שלא הצריכון הכתוב לשליח, וגם החביבבות הוא יותר בזה ששומע התפלה מה שמתפלל א' בעד חבירו, וכי כפי פירש"י שהוא עצמו מתפלל אין מורה החביבות, אדרבה צריך להצטער נפשו בתפלתו, ונר' בזה ליישב לשון הקרא אשר ידעון לשון רבים והו"ל למימר אשר ידע כפי פירש"י, אבל למ"ש ר"ל כוונת הקרא אשר ידעון היינו לרבים שידעון מכל איש היינו לכל יחיד שיש לו נגע לבבו פרש כפיו היינו מכל מי ומי שידע נגע חבירו, ובזה נאמר ושמעת וסלחת, ואמר אח"כ ונתת לאיש ככל דרכיו וכו', היינו לאותו האיש שהוא מתפלל בעד חבירו ע"ד שאמרו ז"ל המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה, ולכן אמר ככל דרכיו אשר תדע לבבו והיינו שאף הוא לא הזכיר בקשתו מ"מ אתה יודע לבבו ותוכן מבוקשו מה שהוא צריך לעצמו.
מלכים א' סי' י"ח
וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים. הנה ה' הוא מדת הרחמים, אלקים זו מדת הדין, ואפשר לומר שכיוונו למה שאחז"ל שרשעים מהפכים מידת הרחמים למידת הדין.
מלכים א' סי' י"ג
ויהי כשמוע המלך וכו' וישלח ירבעם את ידו וכו' ותבש? ידו אשר שלח עליו ולא יכול להשיבה אליו. ופירש"י נקם? הקב"ה על כבודם של צדיקים יותר מכבודו, עומד ומקטיר לע"א לא יבשה ידו, ובשביל לעד? הצדיקי' יבשה ידו, עכ"ל. ונר' הענין כך הוא לפמ"ש מנורת המאור ושאר מפרשים טעם שאין הקב"ה מעניש הרשעים מדי כשעושין העבירות, לפי שאין חפץ הקב"ה שיעשה? בשם? אדים?//בני אדם?// תורה ומצוות מחמת הכרחות, רק הקב"ה נותן לו בחירה, וחפצו יחברך? לשמוע לתורה ומצות מאהבת השם שלא מאהבת השכר ומיראת העונש, ולכן אם הוא מעניש הרשעים מיד, א"כ הי' מהכרח לבן אדם להיות צדיק, וזה הוא ונד? חפצו יתברך והאריכו בזה, אמנם זה שייך לגבי הקב"ה דכל תורה ומצות שציוה לנו הוא רצה הקב"ה לזכות את ישראל, וכמו שאמר איוב אם צדקת מה תתן לו, אם תרבה פשעיך מה תעשה לו, אכן הצדיק תמיד שומע אל תורה ומצות ה', וחפץ הקב"ה להיות הצדיק בשלוה, וכמו שאחז"ל בש"ס דברכות () צדיק וטוב לו צדיק גמור, ולזה הקב"ה מעניש הרשע מיד שביקש להרע לצדיק כדי שעכ"פ מחמת יראת העונש לא יוסיף להרע לצדיק, ויהיה לצדיק מנוחה בעוה"ז ובעוה"ב.
#182
ישעי' סי' כ"ו @יא יב@
ביאור הכתוב בישעי' סי' כ"ו ה' רמה ידך בל יחזיון
ה' רמה ידך בל יחזיון יחזו ויבשו קנאת עם אף אש צריך תאכלם, ה' תשפת שלום לנו כי גם כל מעשינו פעלת לנו, עיין פירש"י ויש לפרש עוד הנה יבוע בתרי גוונא קנאות ?ש הא' לקנא כחבירו כנאלתו? ובעושרו ובכבודו וכדומה לו מן חמדת הרגילות שצרה עין בחבירו וע"כ אח"ז הקנאה ותאוה וכבוד מוציאון האדם מן העולם, ואין לך מדה הרעה יותר כאשר הפליגו כבר בזה כל חכמי מוסריה"ם שמתקנא בחבירו וכן חמודו? וביראתו שרואה שעי"ז הוא ?מכול? זה אע"פ שארמ? מדרך הישר ?? אחז"ל מתוך שלא לשמה בא לשמה וה"ג הוא הקנאה של מצוה ואין לך מידה טובה הימנו, וכפי מאמר הכתוב @(משלי כג יז)@ אל יקנא לבך בחטאי' כי אם ביראת ה' כל היום, והיינו אם כל כוונתו רק לש"ש, וכבר דרשו חז"ל בברכות ובמגילה אל יקנא לבך בחטאי' להיות כמותם כי אם יראת ה' תקנא להיות כמותםוכן אחז"ל קנאת סופרי' תרבה חכמה, והקנאה ההוא ודאי עמלה גדולה, והנה אחז"ל במס' גיטין פ' הניזקין הקול קול יעקב והידים ידי עשו כל זמן שקול יעקב נשמעי' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידים ידי עשו הרי כל זמן שישראל עוסקין בתורה אין כל אומה ולשון יכולי' לשלוט בו, ומעתה י"ל שזו הוא כוונת ישעי' הנביא ע"ה בתפלתו יחזו ויבושו קנאת עם ??נו בע"כ רחבו? בשה? שלהם דראותם קנאות עם נהקנאות סופרים והנקאה בלימוד תורה ומצות ואז עין בעין יראה בושה? שלהם, אף שכל מגמותם להרע לישראל, אפ"ה אין יכולת בידם וזה הוא שאמר ומפרש אח"כ לאמרו? קנאה הוא כוונתו אף אש צריך תאכלם כונתו על התורה שנקראת אש כדכתיב מימינו אש דת למו, אכן כדי שלא יהא ח"ו הקנאות עם א: בלימוד התורה לקנטרולקפח בהלכות שע"ז כבר אמרו חז"ל נחלו שלא נברא ולזה התפלל אח"כ ה' תשפות שלו' ללמוד התורה יהי' בצירוף מעלת השלם אבל לא לקנטר והוסיף אח"כ בתפלתו כדי שלא תאמר הלא הברירה בידים והאדם הוא בעל הבחירה להתייק? בשלם, ומה צריך לתפלה בזה וע"ז אמר כי גם כל מעשינו פעלת לנו והכוונה ע"ד הבא לטהר מסייען אותו, והיינו אף כל מעשיו הטובי' שנעשה הכל הוא מפעלת ידיך כמאמר הכתוב צופה רשה לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו, וכמו באמת אנו מתפללים בכל יום באהבה רבה ותן בלבינו ללמוד וללמד וכו' והוסיף אח"כ להתפלל בעלונו אדנים זולתך לבד בך נזכיר שמך, הנה כבר אמרו חז"ל על הקרא אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי שעזבו אותי ושמרו תורתי, שהאור שבהם מחזיר למוטב גם אחז"ל אפי' ישראל עזבו ע"ד ?כאמש? ושלום בינהם הקב"ה מוחל להם, ומהשתא זה הוא כוונת ישעי' הנביא ע"ה בתפלתו להתעורר מדת רחמי' של הקב"ה ושלא ליתן מקום למדת הדין ולומר שאף שעוסקי' בתורה ומחזיקין בשלום אפ"ה אין זה כדאי לעמוד בפרץ נגד גבירת האומות וזר"ו? לכפר על עע"ז שיש בהם, לכן קאמר אף שהאומות רוצה להביחנו? מעליך לבעלונו אדני' זולתיך אפ"ה לבד בך נזכיר שמך, ומעתה ישאר לנו זכות התורה והשלו' להנצלמגבירות האומות, ויש לפרש עוד הקרא ה' תשפות שלום לנו בכלל שלום הוא כשהקב"ה נותן שובע בעולם כמאמר חז"ל בב"א דף נ"ט אין מריבה מצוי' בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנא' השם גבולך שלום חלב חיטים ישביך ולזה מתפלל ה' ישפות שלום לנו שתתן שובע בעולם ולפי שאמרו חז"ל בעון ע"ז רעב בא לעולם, שנא' פן יפתה לבבכם וכו' ועצר את השמים ולא יהי' מטר לזה אמר ה' א' בעלונו אדנים זולתך וכו' לכן אמר כי גם כל מעשינו פעלת לנו כי מה שעצר מטר? היינו עובדי' ע"ז ע"כ פעלת לנו כבר כיסורי רעב כמה פעמי' אבל עכשיו הבכיד? לפוא? דדש'? שאנחנו אין עובדי' ע"ז רק כך לבד נזכיר שמך, והנה וזאו? מה שאומרו אין מריבה בתוך @ביתו@ של אדם לאו דוקא בתוך ביתו אלא גם כן איש לחבירו ג"כ גורם המריבה על עסקי תבואה כי כשהתבואה ביוקר
#183
ישעי' סי' כ"ו
ביוקר אז כל אדם להוט אחר מו"מ כדי להרוויח כאשר שצריך הרבה ובא עי"כ לידי השגת גבול, וגם עינו צרה איש אל אחיו, ויש קנאה כשחבירו מרוויח, וההיפוך כשיש שובע בעולם, וכמבואר ברש"י פ' מקץ בפתרון החלום.
ובזה נראה לי לבאר המאמר במס' תענית דף כ"ה ע"ב מעשה בר"א שירד לפני התיבה ואמר כ"ד רננות ולא נענה ירד אחריו ר"ע ואמר א"מ אין לנו מלך אלא אתה א"מ למענך רחם עלינו וירדו גשמים, והוי מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו, וזה אינו מעביר על מדותיו, עכ"ל, ולפי מה שביארנו לעיל נר' דכוונת תפלתו א"מ אין לנו מלך אלא אתה שאנחנו אינ' עובדים ע"ז אשר בעונו רעב בא לעולם, אלא אין לנו מלך אלא אתה, וכמו שפירשתי הקרא דישעי'.
וע"ז אמר עוד א"מ למענך רחם עלינו, לפי מאמר חז"ל ביבמות [סג:] אין פרעניות בא [לעולם אלא בשביל] לישראל ולזה כוונת תפלתו, ולזה כוונת תפלתו [לכאורה נכפל בטעות] שאם אין אתה עושה ותתן שובע בעולם, אף שאין בלבנו אלא אחד, אזי יאמרו האומות שגם כל יסורי רעב שהי' בזמן שהי' ע"ז לא הי' בשביל זה העון רק בחנם הביא רעב בעולם, ותדע שגם עתה שעובדים השם אפ"ה הביא רעב ויש חילול השם בדבר, לכן התפלל למענך רחם עלינו.
ואפשר לומר שזה ג"כ כוונת הבת קול שזה מעביר על מדותיו וכו' הנה ידוע ששנאת חנם שקול כנגד ע"ז ג"ע ושפ"ד ולכן ר"א שלא הי' מעביר על מדותיו אף שבודאי כדין הי' עושה מ"מ וסביביו נשערה מאוד וכיון שעי"ז גורם קצת שנאה לכן לא נענה, אבל ר"ע שהי' מעביר על מדותיו ועכ"ז הוא רק שלם? נענה ודו"ק.
ובזה יש לפרש ג"כ הכתוב ביואל ולא אתן עוד אתכם חרפה בגוים, הכוונה כשיש שובע בעולם אזי יודעין שישראל עובדין לה' אחד ב"ה ולא ילעיבו אליהם כמאמר הכתוב הנה ככל הגוים בית יהודה.
ישעי' סי' כ"א
מדשתי ובן גרני אשר שמעתי מאת ה' צבקות אלקי ישראל הגדתי לכם, ופירש"י שנקראים מדושתי ובן גרני תבואות קודש שלי ערימת חטים אשר נצטויתי מפי רוח הקודש לתקן אתכם בדרך הישרה כאדם הדש וזורה תבואתו בגורן אשר שמעתי מאתו הגדתי לכם עכ"ל, הנה לפי פירושו אין לזה שייכות שקרא אותם עכשיו מדשתי ובן גרני שכל הנבואה הנאמר בסי' זה לאו דברי תוכחה הם אלא נבואה קשה על איבוד מלכות בבל כמו שאמר נפלה נפלה בבל וכו' וצ"ל שקראו כן מדשתי על שם שהוכיח אותן בשאר פעמים.
אבל מה שנלפע"ד לומר שקראו עכשיו כן מדשתי ובן גרני על שם שאמר ישעי' בסי' כ"ח כי לא בחרוץ יודש קצח וכו' לחם יודק כי לא לנצח אדוש ידושנו והמם גלגל עגלתו ופרשיו לא ידוקנו גם זאת מעם ה' צבקות יצאה הפליא עצה הגדיל תושי' ופירש"י שם לחם יודק ואת מי דקים בדברים קשים את הלחם של תבואה לפי שאינה נוחה ליחבט, כי לא לנצח אדוש ידושנו הרי כי זה משמש בלשון אלא, לא לנצח כותשין עליו לפי שלעולם לא יכתשו גרעיני הזרע להיות נדשין ליכתת על ידי החרוץ ואופן העגלה, ופירש"י עוד שם הפליא עצה להראותכם רמזים בדרך חידוש משל נפלא ומכוסה כי כאשר הכמון והקצח אינם מכבידין עליהם במדושה רבה וכו' כך אלו הייתם ממהרים לקבל מוסר לא הי' מכביד עליכם גזירות, ואתם קשים לקבל תוכחות כתבואה הקשה לדוש לכך יכביד עליכם הרבה, ולא לנצח לכליי' יריב וידקה כאשר לא לנצח אדוש ידושנו, ויכלו חצי מכותיו ואתם לא תוכלו וכו' עכ"ל, ומעתה לזה הכוונה שקראו מדשתי ובן גרני שהי' דש אותם ביסורים קשים ע"י ממלכות בבל, כמאמר הכתוב לחם יודק ולכן מבשר אותם עתה שנפלה ממלכות בבל ועי"ז יקוים בם כי לא לנצח אדוש ובאה להם רפואה ע"י ממלכות פרס.
#202 BLANK
#208 BLANK
#209
הושע סי' י"ד
קחו עמכם דברי' ושובו אל ה'. יש לפרש ע"פ שהביא השל"ה בשם המדרש בשעה שהחכם יושב ודורש הקב"ה מוחל עוונות של ישראל ונר' הענין הוא משום שאמרו חז"ל בשבת פ' כל כתבי לא חרבה ירושלים אלא משום שהי' מבזים ת"ח שנא' ויהי' מלעיבי' במלאכי אלקי' ולזה השתא כששומע הדרש של ת"ח ונהג בו כבוד מתקן עי"כ העיוות שהי' מלעיבי' בהם ונמחל עוונותיהם עי"כ גם לפעמי' אמר דבר בשם אומרו ומביא גאולה לעולם, גם אחז"ל ביבמות דף צז כשאדם אומר דבר משמו שפתותיו דובבות בקבר, לזה כשהוא דורש ואומר שמעתא דתנאי' ואמוראי' הוא חולק כבוד לת"ח ולא עוד שגם המה עי"כ מליצי' יושר ?????, והנה ודאי כוונת המדרש בדרשת החכם יהא בענין תוכחת מגולה והעם יושב ושומע לתוכחתו והרהרו תשובה בלבותם אז הקב"ה מוחל להם, וזה הוא ג"כ כוונת הקרא קחו עמכם דברי' היינו שהנביא מוכיחן שיהא מקבלין תוכחת דברי' שלו ויקחו אותן דברי' ושובו אל ה' ולכן מסיים ונשלמה פרים שפתינו כי גם הקרבן לא מועיל בלתי תשובה וחרטה לכן אמר אם תקחו אותן דברי' ותשובו אל ה' אז גם התפלה יהי' במקום קרבן
הושע סי' ב'
והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א' חי וכו' וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה. @@@בפסוק רחמה חסר "ו"@@@@ ואמרתי ללא עמי עמי אתם @@@בפסוק אתה@@@ עכ"ל, אע"ג דכבר אמר והי' במקום וכו' לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי הדר כתב ואמרתי ללא עמי עמי אתם ונר' דכוונתו בסיפא דלשון עמי מורה על ת"ח כמו שאחז"ל ס"פ אלו מציאות @@@לג:@@@ הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשו להם כזדונות, והנה לעתיד כתיב ומלאה הארץ דעה והי' עיניך רואות את מוריך, ולכן מתחלה קרא שמם לא עמי אתם דע"י גלות נתמעטו הלבבות ותורה נשתכחה מישראל, והבטיח הקב"ה במקום אשר יקרא לא עמי אתם אתם שיחזור עטרה ליושנה ומלאה הארץ דעה וכולם יהי' ת"ח
שם סי' י"ד
אמרו אליו כל תשא עון. רש"י פי' כל עוונותיו @@@לפנינו הגי' עוונותינו@@@ סלח ולדעתו הוא כמו שאמר כל עוון תשא, ויש לפרש כל תשא היינו כל האנשי' תשא בין צדיקים בין בינונים בין רשעי' וזה שכתב אח"כ וקח טוב מעט מעשים טובים שבידינו כמ"ש רש"י.
#210 - #212 BLANK
#213
עמוס סי' ג'
ארי' שאג מי לא יירא אד' א' דיבר @@@בפסוק דבר חסר@@@ מי לא ינבא, יש לפרש הכוונה שנתנבא על נ"נ @@@נבוכדנצר@@@ שנמשל לארי' בכתיב @@@עלה ארי' מסובכו ולזה אמר שה' ?דיבר? ?וגלה? זאת לנביאים, ???? מי לא ינבא, ואפשר שג"כ על זאת כיוונו חז"ל ריש ברכות על כל משמר ומשמר הקב"ה יושב ושואג כארי, כביכול דימה שאגתו לשאגת ארי' על שם שע"י שאגת ארי והוא נ"נ ששאגתו הי' לאסוף כל חילו להחריב הבית כך דימה שאגתו ית' כביכול לשאגת ארי לאסוף חילו להתפלל על בנינו במהרה בימינו וכמו שנא' בישעי' על חומותיך ירשלים הפקדתי שומרי' כל היום וכל הלילה וכ"ט,
סי' ה
נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ניטשה על אדמתה אין מקימה חז"ל דרשו פ"ק ברכות נפלה לא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל עכ"ל ????? צריך ליישב סיפ' דקרא הא בהדיא כתיב אין מקימה ?י"ל? הכוונה על שם דאמרינן במדרש אין לה מנחם כל מקום שכ' אין הוי לה לשרה אין לה ולד הוי לה מן הכא אין לה מנחם לעתיד הוי לה, וכוונת המדרש מדכתיב אין ביוד דרשינן כמו שדרשו חז"ל ריש קידושין ובשאר דוכתא עיין ????? ודכוותה הכא דרשינן אין מקימה לעתיד הוי להו מקימה
#214-#218 BLANK
#219
מיכה סי' זי"ן
טובם כחדק ישר ממסוכה. עיין רש"י. ועיין מה שפירשו חז"ל בעירובין דף ק"א. ויש לפרש ג"כ כוונת הקרא כמו שפירשתי בפנקס דרשות שלי דף הקרא ויקוצו מפני בני ישראל, מה שדרשו חז"ל שכקוצים היו בעיניהם עי"ש, ושם כתבתי כוונתם שכרשעים היו בעיניהם, ורשעים נמשלו לקוצים, כדאמרינן בב"ק פ' הכונס ע"ש, ולזה יש לפרש הקרא אף לפי' העין ואו"ה? לשבח והיינו ישאף? יש בהם טובים כחדק והוא קוצים שלפני המון עם הם עושים עצמם כטובים אבל באמת הם חדק והם רשעי' א כסה ישר ממסוכה והיינו מישרים שבנו מביני'? עליה וכמו? שאנו אומרי' בפיוט יוצר יום ראשון דסוכות וכמו ערב בלי טעם וריח כן בינימו עקשים אטומי' מלהריח(י) וכמ עץ פרי עלי טרקמהפים? כן ישרים על רשעים מחופפים, אכן וודאי בזמן שישראל שרוי' באגודה אחת וכמו שאומרים שם וכמו הם אגודים אלה באלה כן תלוי'? אלה באלה למשוך אלה (@א)[ע]ם אלה ולכפר אלה על אלה לעשות אלה כאלה וכו', ונ' שזה כוונת הכתוב בפ' מסעי השוכן בתוך בני ישראל, פי' אף בזמן שהם טמאים שכינה בתוכם גם מקודם פי' ולא תטמאו ולא תעישא? את הארץ אשר אני שוכן בתוכה שלא תש? כינויותי בטומאת?חי? והנה לכאור דבר זה הוא נגד מה שאמרו חז"ל בשבת דף ל"ג בעוון ש"ד בהמ"ק חרב ושכינה מסתלקת מישראל, ומביא שם האי קרא גופה ולא תחניפו את הארץ ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה הא אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה ואיני שוכן בתוכה, אבל ה"נ כוונת הכתוב ללמוד לן אף שיגלה שכינה עמהן כדאמרינן בכמה דוכתי, ולזה דייק הכתוב ברישא לכתוב בתוכה והיינו שאם יטמאו את הארץ אז אין אני שוכן בתוכה והיינו בתוך הארץ אבל עכ"פ אמר הכתב בעיפא?? כי אני שוכן בתוך בני ישראל שאף שגלו עכ"פ אני שוכן בתוך בני ישראל וכביכול גלו עמהן למלטנו? מיד העריםג? ונ' דנפקא לן מייתורא דקרא כי אני שוכן בתוך בני ישראל האי קרא מיותר הלא כבר ידעינן מקרא קמא אשר אני שוכן בתוכה שהקב"ה שוכן בתוכינו, אלא ששם אשמועינן ב"אי ואנחנו? צדיקים? אבל בסיפא אשמועינן אף בזמן שהם ח"ו טמאים? וכלו??
