א גרויסען ישר כח.
אוויא זרח האט געזאגט, 'עס גיט מוד און חיזוק'
די אחראים: אחראי , גבאי ביהמד
מיינסט אפשר זאגען מען האט טאקע נישטכובש געווען?זארעכפעפער האט געשריבן: אייער פראגע איבער סוריע איז לכל הדיעות, אפגעזען וואו דער הר ההר איז. א חוץ לויט די דעה אז בימי דוד האט מען טאקע כובש געווען עד הר ההר.
דער עיקר חידוש דא איז, אז עס איז א נייער פליאה'דיקע ידועה וואס מעהאט נישט געוויסט ביז היינט,זארעכפעפער האט געשריבן: דער חידוש איבער טערקיי איז טאקע א חידוש כשלעצמו, אבער אפי' לויטן תבואות הארץ אז ס'איז אין טריפולי, איז דאס אויך גענוג חידוש..
ואוכיח לקמן בפירושי גבולי פרשת אלה מסעי שלא כבש יהושע כל חלק הארץ בתוך גבולים אלה, ונשארו חבלים וערים שלא כבש, כי לא כבש כ"א עד לבא חמת וצידון רבה, ומשם עד הר ההר, שהוא סוף הגבול הצפוני, נשאר בלא כבוש אף שהוא בתוך גבולים הנזכרים בפרשת א"מ, ולא ישבו בני ישראל בימים ההם כ"א עד גבול צדון רבה, ולאחר זמן התפשטו והגיעו עד הר ההר. ועם כל זה בכלל כבוש יהושע נקראת, אף שלא כבשה יהושע, מאחר שהיא בתוך הגבולים הנזכרים בגבולי התורה.
איך רעדט וועגען די טענה קעגען דוד המלך אז ער איז געגאגען קיין סיריא איידער ער האט געפארטיגטזארעכפעפער האט געשריבן: ר' שמחה, לא זכיתי להבין.
אויב נעמען מיר אן אז דוד האט פארענדיגט דעם כיבוש און טאקע ביז הר ההור, דאן וואס איז דער פראבלעם? און טאקע מהאי טעמא איז דאס א כיבוש יחיד, ווייל ס'נישט פון די גבולי התורה.
אגב, הא לך לשון התבואות הארץ:
ואוכיח לקמן בפירושי גבולי פרשת אלה מסעי שלא כבש יהושע כל חלק הארץ בתוך גבולים אלה, ונשארו חבלים וערים שלא כבש, כי לא כבש כ"א עד לבא חמת וצידון רבה, ומשם עד הר ההר, שהוא סוף הגבול הצפוני, נשאר בלא כבוש אף שהוא בתוך גבולים הנזכרים בפרשת א"מ, ולא ישבו בני ישראל בימים ההם כ"א עד גבול צדון רבה, ולאחר זמן התפשטו והגיעו עד הר ההר. ועם כל זה בכלל כבוש יהושע נקראת, אף שלא כבשה יהושע, מאחר שהיא בתוך הגבולים הנזכרים בגבולי התורה.
***
scy4851 האט געשריבן: דער בילד וואס עס איז געדריקט און מזרחי אויף די רש"יס און פרשת מסעי ביי די גבולי א"י.
עס איז שווער צי מאכען סענס פון יענעם בילד
אכן, עם כל זה פשיטא לי דלאו בכלל ארץ ישראל נינהו האידנא. דהא בהדיא אמרו כל שהראהו הקבה למשה חייב במעשר, לאפוקי קיני קנזי קדמוני (עמ"ש שם בחי' גמרא בס"ד. הרי שלא היה לאלו הארצות דין ארץ ישראל מעולם, ואין דינם אפי' ככבוש ראשון. והוא הדין לכל שאר ארצות בני כנען מה שלא כבשו ישראל כלל, עם היותן בכלל מתנות הארץ לאברהם אבינו לזרעו אחריו אחוזת עולם, כערקי וסיני כו'.
ובכלל כל ארץ הר הלבנון, גם צור וצידון, שלא באו לידי ישראל עולי מצרים ולא ביד עולי הגולה.
ומה שכתוב בשלמה: "אשר חשב לבנות ובלבנון?" ארץ ממשלתו היתה למס, לבנות שם ערים למצור בלבד, לא להרחיב גבול ישראל וישובם שמה.
תדע, שהרי אפילו צור וצידון הקרובים לארץ יותר מהר הלבנון, ודאי לא היו משועבדים לשלמה, כי הוצרך לבקש מחירם מלך צור לשלוח לו ארזים מלבנון בעזר צידונים, ונתן לו מכולת לביתו, גם נתן לו ערים בארץ הגליל. מכל זה יראה שלא היה עליהם ממשלה מוחלטת שלטת, אך היה נשמע אליו מלך צור וצידן לתת בקשתו ולעשות צרכי בנינו בשכר שלם, גם מחבה יתירה ומרצון ורוח נדיבה, לא מצד שום חיוב השתעבדות. זה מבואר. וכך מצינו בפירוש גם בתלמוד, שנתנו לצידון דין חוץ לארץ גמורה גם לענין טומאת ארץ העמים.
וכ"ש הארץ אשר אחריה לצפון, כעיר טריפולי וחברותיה; לודקיא; בארוט, שלא נגעה בהן יד ישראל בבית ראשון ובבית שני.
והוא מה ששנינו רפ"ו דשביעית: "מן הנהר ומאמנה ולחוץ נאכל ונעבד". וכן בגמרא דגטין, כל ששופע ויורד מטורי אמנום ולחוץ (הוא אמנה, הוא אמנום, הוא לבנון) נדונת כחוץ לארץ, וארץ העמים הוא לכל דבר, לא כארץ ישראל כלל וכלל, עד לעתיד שהתקיים המתנה בשלימות.
כי אם נחשוב לארץ ישראל לענין זה כל מה שהובטח לנו לעתיד, אם כן אפשר שימנו גם כל איי הים האמצעי כציפרוס, רודוס, קנדיא והרבה מהארציפלאגו, והמוריאה, מכלל ארץ ישראל (לפי דברי ר"י פ"ק דחולין, דאמר "כל שכנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל והגסין שבים רואין אותן כאילו חוט מתוך עליהן כו'"), שבגבול זה יכנסו בלי ספק כל האיים הגדולים הנ"ל שרחבם כרוחב ארץ ישראל, שהוא מן ל' עד ל"ה מעלות מקו השוה ברוחב הצפוני. גם הרבה מן האירופא, כמדינת שפאניא ופורטיגאל הדרומית. וכן הוא לדעת אחד מחז"ל שאספמיא (והיא שפאניא ודאי כנודע) מכלל עשרה עממין. וכן ייוחס אליה חלק רב מן האפריקא, ברבריא, מארוקא. גם ממצרים הצפונית תגבל בה, לפי אותה הוכחה העולה בידינו מכללו של ר' יהודה הנ"ל.
זארעכפעפער האט געשריבן: נאך א הערה נוספה וואס איך וויל ארויסנעמען פון יעב"ץ, אבער כ'ווייס נישט צי ס'איז ריכטיג, ובחלומי אדבר:
והוא, פון די ווערטער פון יעב"ץ וואס ער שרייבט דארט: "הר הלבנון וכו' הוא אמנה הוא אמנם הוא לבנון", קוקט עפעס אויס אז ער האט געהאלטן אז גאנץ לבנון איז א בארג און דער גרעניץ פון לבנון, ערגעץ פאר צידון, איז דער אנהויב פונעם בארג און נאר ביז דארט האבן די אידן איינגענומען. לפי דבריו וואלט איך ארויסגענומען אזוי: אז דער הר ההר דארף לפי חשבונו אויסקומען אינמיטן פון לבנון, ווייל אז גאנץ לבנון איז א בארג קומט דאך אויס אז דער הר ההר, וועלכער דארף זיין אינמיטן פונעם בארג - חודו של הר, דאס דארף צו דינען אלס דער גבול הצפוני. ואם כנים הדברים, דארף מען וויסן ביז וואו ס'איז געגאנגען דער גרעניץ פון לבנון (אפשר ביז וואו דער לבנון בארג האט זיך געענדיגט) און אויס חשבונ'ען וואו ס'איז אינדערמיט.
וזה יהיה לכם גבול צפון מן הים הגדול תתאו לכםהר ההר
איך ווייס נישט. אויף hebrewbooks.org זעה איך עס נישטזארעכפעפער האט געשריבן: איז דער 'חוג הארץ' צו באקומען אן ליין?
אני טרם אכלה לדבר מענין זה אכתוב מה שנראה לי בדרך כללי מענין כבוש יהושע וכבוש עולי בבל.
לפי דעתי, תחום עו"מ אינו תלוי בכבוש, כ"א מצות ודבר ה' בפרשת אלה מסעי הוא מגביל. וא"י נקראת אף מקומות
שלא כבשו. מה שאין כן בתחום עולי בבל עזרא ובני דורו, שאצלם הכל תלוי בכבוש ובחזקה, שכבוש והחזקה הם
מגבילים. והמקומות שלא כבשו ולא החזיקו בהם נשאר כחוץ לתחום ואינו בכלל הארץ.
וראיה לדברי הראשון כי ידוע שלא כבש יהושע עד הר ההר כמו שנזכר (ביהושע י"ג) ויאמר ה' אליו אתה
זקנת באת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה וגו' וכל הלבנון וגו'. ולא מצינו שנכבש אח"כ והוא כבש וחלק
דוקא עד צידון ולבא חמת [דהיינו בעל גד וליש], אבל מצפון חבל ההוא עד הר ההר לא כבש. ועם כל זה, בכל מקום
שנזכר בש"ס תחום עו"מ נאמר מכזיב עד אמנה ועד הנהר [שהוא הר ההר וחצר עינן] , וידענו שלא כבשו עו"מ עד
מקום ההוא. הלא זה ראיה ברורה שתחום עו"מ אינו תלוי בכבוש כ"א במצות ה' בפרשה הנ"ל
שמצאתי בספר כפתור ופרח ... שאמר בזה הלשון: הייתי כשני שנים בגליל דורש וחוקר, ועוד חמש שנים בשאר ארצות השבטים. לא מנעתי עצמי שעה אחת מרגל הארץ, ברוך העוזר.
און דער תוי"ט איז מסיים: ואי אפשר להכחיש המציאות. וכל דבריו ז"ל בחקירה רבה, כאשר אמר, וכמבואר מספרו שבחיפוש רב בדק המקומות עד שידע אנה הם אחת לאחת. נמצאו שדברי הרב והר"ש בזה אינם אלא באומד הדעת ולא כיונו אל האמת כפי המציאות וכו'.