מונאוויטש האט געשריבן:
איך האב אמאל געהערט א תירץ אז וויבאלד סוכות געפאלט אין תקופת תשרי וואס דאן איז די זון געבויגן צו דרום, קים להו לרבנן אז כדי אז די סוכה זאל קענען קריגן צל סכך מוז זי זיין נידעריגער פון כ' (אדער ברייטער פון ד' על ד').
ראה בריטב"א שכ"כ בשם התוס'.
מונאוויטש האט געשריבן:
לפי זה שטעלט זיך אן אינטערעסאנטע חקירה. וואס וועט זיין דער דין אויב עמיצער בויעט א סוכה בערך ביים קו המשוה (עקוואטאר), וואס דארט שיינט די חמה פונקט העכער די קעפ אין תקופת תשרי. וועל איך זאגן אז - לשיטת ר' זירא - וועט א סוכה למעלה מכ' ופחות מד' על ד' אויך זיין כשר, אדער אפשר איז די דאזיגע סוכה אויך פסול משום לא פלוג (או משום סברא אחרת). וצ"ע.
מתני' מסככין בנסרים דברי רבי יהודה ורבי מאיר אוסר וכו'.
גמ' ... ושמואל אמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה.
תא שמע שני סדינין מצטרפין נסרין אין מצטרפין ר' מאיר אומר אף נסרין כסדינין וכו' לישנא אחרינא בשלמא לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה מאי מצטרפין [לר' מאיר], מצטרפין לארבע אמות מן הצד וכו'
ולרבי יהודה, לשיטת שמואל, אין מצטרפין לד' אמות אף אם סיכך בנסרים שיש בהן ד'! כן משמע, לכאורה, מפשטות השקלא וטריא, וכן פירוש המהר"ם. נמצא שיש כאן שני מחלוקת בין רבי יהודה ולרבי מאיר. א) נסרים שיש בהן ג' אבל אין בהן ד', רבי יהודה מכשיר ורבי מאיר פוסל. ב) נסרים פסולין, לרבי יהודה אין מצטרפין אפילו אם יש להן ד' טפחים (בפחות מד' פשיטא שהסוכה כשרה דהא קנים בעלמא נינהו), ולרבי מאיר מצטרפין לארבע אמות.
לפי זה (לשמואל אליבא דרבי יהודה), נסרים שיש בהן ד' שאיסורן משום גזירת תקרה הוא קל משאר סוגי סכך פסול. ששאר סכך פסול פוסל בד' אמות מן הצד, אבל נסרים אע"פ שאסור לישן תחתיו אינו פוסל הסוכה.
אולם עיין במהרש"א ורש"ש שחולקין על המהר"ם, ופירשו הלישנא אחרינא באופן אחר.
דף ז: אביי נעמט צוזאם אכט תנאים וואס אלע האלטן אז סוכה דארף זיין עפעס מער קבע ווי זייערע געגנער.
איינע פון די שיטות איז רבי יהודה דמתני' וואס איז מכשיר דפנות למעלה מעשרים אמה.
וקשה לי.
אלע אנדערע שיטות האלטן א געוויסע חומרא קעגן זייערע בעלי פלוגתא וואס מיט דעם אידענטפיצירט זיי אביי אז זיי האלטן אז סוכה דארף זיין א 'קבע'. רבי יהודה האלט דאך אז א סוכה פון 19 אמות איז פונקט אזוי כשר, טא ווי זעהט מען די 'קביעות' אין זיין שיטה? תוס' זאגט אז דאס קומט ווייל אויב איז ער מכשיר למעלה מעשרים אמה, מיינט דאס אז א מ'איז 'רגיל' לעשות קבע, אבער פון ווי זעהסטו אז רבי יהודה האלט אז סוכה דירת קבע 'בעינן'?
היות שהתחלתי לחזור עוד הפעם מסכת סוכה, חשבתי להעלות אל החברים כמה הערות ודיוקים בדפי ראשונה של המסכת. כמובן שלא לחדש חידושים אני בא, אך ורק לחדד ולשנן כדרכה של תורה.
ב: מעשה בהילני המלכה שישבה בסוכה שגבוהה למעלה מעשרים אמה, היתה לה בנים שהגיעו לחינוך, וכל מעשיה לא עשתה אלא ע"פ חכמים. האיך מתרצינן מחלוקת רבי יהודה ורבנן במעשה זו. א) לרבי זירא ורב הונא אמר רב, ב) לרבה ורבי יאשיה אמר רב, ג) לרבא, ד) לרבי חנן בר אבא.
ד. רש"י ד"ה פחות מד' אמות כשרה. מה פשט בדבריו "ואף על פי שמתחתיו נמשך כלפי חוץ הואיל וראשו אינו כלה ע"כ זהו גובה חללה והרי נתמעט חללה מתחתיו."
ה: רש"י: פעם אחת הטילה בר יוכני ביצה במקומנו וטבעה ששים כרכים ושיברה ע' ארזים. היש לפשר ענין זה ע"ד פשט?
ו'. רש"י ד"ה מי כתיבי. הברייתא לעיל מונה חטה ואח"כ שעורה, וכאן בהתירץ הפך רש"י הסדר.
ז. רב כהנא חולק על רב כהנא בסוגיית שלישית אפילו טפח. רב כהנא הראשון, תלמודו של רב, סובר שצריכין לעמוד הטפח כנגד ראש תור. ורב כהנא האחרון, בן דורו של רב אשי, כאידך לישנא דרבא סבירא ליה ועביד טפח אצל היוצא וגם לרבות צורת הפתח.
ז: כל שיש בהקיפו שלשה יש בו רוחב טפח. חשבון זה אינו מדויק עם המציאות. החשבון המדויק הוא 3.141 בקירוב.
ח. למר קשישא תלתא גברי בתרי אמתא יתבי, כמה הוי להו שיתסר, והא אנן שיבסר נכי חומשא בעינן, ומתרצינן דר' יוחנן לא דק. ומפרכינן אימא אמרינן לא דק לחומרא, אבל לקולא לא אמרינן. ויש לדייק למה לא תירצו ששיעור שיתסר מתאים בדיוק עם ההו"א דלעיל דבעיגול דנפיק מגו עיגולא בעי שיתסר.
הבוחר בטובהאט געשריבן:↑פרייטאג יולי 10, 2015 11:06 am
האנטעך האט געשריבן:
הבוחר בטוב האט געשריבן:
ל"א: הכא באשירה דמשה עסקינן דכתותי מיכתת שיעוריה, ולולב בעי שיעור ד' טפחים כדלקמן וכיון דהאי לשריפה קאי אין שיעורו קיים דכשרוף דמי(רש"י במתנ'). לכאורה אויב איז עס כשרוף דמי פארוואס דארף די גמ' צוקומען אז ער האט נישט קיין שיעור, לאמיר זאגן א לולב דארף נישט קיין שיעור אבער אז ס'איז כשרוף האסטו דאך נישט קיין לולב בכלל, וואלט מען בעצם געקענט זאגן אז דאס מיינט טאקע די גמ' אבער רש"י סיי דא און סיי ר"ה כ"ח. חולין פ"ט: איז מסביר אלטס שיעור.
אין די אחרונים איז מבואר (איך געדענק נישט יעצט ווער, כמדומה איז דא אן אריכות אין דעם אין ערוך לנר? קהלת יעקב? צפנת פענח?) אז בעצם איז נישט דא אזא זאך פון כל השרוף כאילו, ווייל למעשה איז עס נישט שרוף און עס איז דא א לולב. נאר שיעור איז א עקסטערע זאך, נישט קיין עצם דין פון לולב, נאר א דרויסענדיגע זאך, א געוויסע חשיבות וואס פעלט אויס, און די חשיבות אויב איז עס עומד לשריפה, פעלט די חשיבות. און דאס איז אויך די פשט פון גרדומין ביי ציצית און איזוב, אז איינמאל עס האט שוין געהאט די שיעור, איז עס כשר אפילו עס פעלט שוין יעצט, ווייל די שיעור איז נאר א געוויסע חשיבות אז ס'זאל האבן די שם ציצית, איינמאל עס האט שוין באקומען די שם ציצית פעלט שוין נישט אויס די שיעור א גאנצען צייט.
ייש"כ, איך בין דא אן ספרים קען איך נישט נאכקוקן, איך האב געהאט אן ענליכע געדאנק אז מען קען נישט זאגען ער איז פארברענט צו דען וועט מען זאגן א דבר מאכל איסור העומד לשריפה איז מותר באכילה ווייל ס'איז נאר אפר? אדער איז כשר פאר כסוי הדם? אוודאי נישט. איז עומד לישרף קען נישט אוועקנעמען וואס ער איז, ער קען נאר צו צולליגען דינים ווי א שרוף. איז דער לולב איז א לולב דאס קען מען נישט אוועקנעמען, אבער א שיעור איז נישט קיין מציאות כשלעצמו נאר א דין צירוף בין כמה פרטים עולה לשיעור שלם איז דאס קען כשרוף דמי אוועקנעמען. כל זה כתבתי לפום ריהטא בלי עיון במקורות בגמ'
איך פארשטיי נישט פארוואס דו זאגסט אז די שיעור נעמט עס יא אוועק? פונקט ווי דו זאגסט אז מען קען נישט זאגן אז עס איז ממש שרף ווייל במציאות איז עס גאנץ, איז די זעלבע אז במציאות האט עס א שיעור?
