אידישע וועלט פארומס

veltsman האט געשריבן: American Citizens: A passport is not required but is strongly recommended. Alternatively, you will need other documentation that shows proof of American citizenship such as a birth certificate, a certificate of citizenship or naturalization or a Certificate of Indian Status, plus a photo ID.

דאס איז לכאורה ביים אמעריקאנע גרעניץ אויפן וועג צוריק, וואס דרך אגב זענען די אמעריקאנע געווענדליך שטרענגער, אבער אויב האסטו בפירוש'ע דאקומענטן אז דו ביסט א אמעריקאנער בירגער האבן זיי נישט קיין ברירה און מוזן דיך אריינלאזן.

אויף צו אריינגיין אין קאנאדא (צו מאנטריאל \ טאהש) דארף מען אבער דורכגיין דעם קאנאדישן גרעניץ וואס זיי האבן אביסל אנדערע רולס.

בילדער פונעם נייעם [צייטווייליגען] אוהל מבית ומבחוץ.

נייע אידישע ספר ערשינען.

אידיש אדער לשו"ק?

נישט געזעהן דעם ביכל. אבער די נאמען "דער הייליגער פלאם" איז ריין אידיש. און ס'שטייט דאך בפירוש אינעם תגובה - נייער אידישע ספר.

פנימי האט געשריבן: נייע אידישע ספר ערשינען.

מען קען עס שוין באקומען ביי אלע טאהשע משמשים פאר $10.

די לעכטיגע צורה פונעם רבי׳ן נאך יום כיפור.

פנימי האט געשריבן: די לעכטיגע צורה פונעם רבי׳ן נאך יום כיפור.

מיט די בעקיטשע פון הייליגן אפטער רב זי"ע

חייקל האט געשריבן:

פעלעד האט געשריבן:

בעלגישער האט געשריבן: קען איינער שרייבן די מעשה מיט מער פרטים?

יעצט געענדיגט שרייבן אויף לשון קודש די מעשה פאר א גליון אין ארה"ק לקראת דעם יארצייט,
אדרבה אויב איינער קען פארעכטן טעותים אדער צולייגן פרטים וועל איך זיך זייער פרייען:

באחד השנים אחר סיום המלחמה הגיע למונטריאל יהודי שבור מאירופא אוד מוצל מאש, ולמשך תקופה קצרה היה חוסה בצל הרבי הקדוש מטאהש זי"ע. יום אחד נכנס היהודי אל הרבי ושח לו כי בדעתו לעקור לעיר 'קוויבק' (הלא עיר נמל גדולה בקנדה) וכעת חפץ לקבל ברכת פרידה קודם יציאתו לדרך, נדהם הרבי מאד בהיות אותה העיר מנוכרת מאד ליהדות וכל באיה לא ישובון, וביקש לברר מה מביא יהודי שומר תורה ומצוות לעקור לעיר נכריה זו, או אז סיפר לו היהודי דברים כהווייתם איך שבסיום המלחמה הנוראה נשאר בודד מכל משפחתו, וגם רכושו אשר רכש בימים שלפני המלחמה נלקח ממנו, כל שהיה לו בעולמו היה מזוודה (רענצל) אחת בלבד, והנה בבואו אל הנמל על שפת הים לתור אחר ספינה שתחלצהו מן האדמה הארורה הספוגה בדם יהודי כשבדעתו להתחיל חיים חדשים מעבר לים, נגנבה ממנו מזוודתו ברגע של היסח הדעת בתוך המולת הנמל, וברגע אחד הוכה שבר על שבר בצאתו נקי מכל נכסיו כשלא נשאר בידו כי אם הכסות אשר עליו. ברם, הרבה ברירות לא היו לו, מושפל ומוכה עלה על הספינה עני וחסר כל וכך הגיע לקנדה. אמנם - סיים היהודי - כעת שמעתי שרוב הספינות באזור חונים אצל הנמל הגדול בקוויבק, ובדעתי לישב שם על הנמל אולי במשך הזמן אצליח לזהות את המזוודה ולהשיבה אלי, מה גם שזה לי כמה שבועות פה במונטריאל ועדיין לא עלה בידי להשיג מקור מחיה לפרנסתי ואין בידי פרוטה לפורטה, לכן גמרתי אומר לנסות את מזלי בעיר העסקים הגדולה קוויבק אולי שם תצמח ישועתי.

שמע הרבי את דבריו, ובחכמתו כי רבה ביקש ממנו כי יואיל נא לשבות עוד שבת אחת במחיצתו טרם צאתו לדרך, ולבקשה קלה זו ניאות היהודי מיד והאריך את זמן שהותו במונטריאל עד אחר שבת. חלפו להם שעות ספורות, ובבית היהודי מופיע אחד מתושבי מונטריאל היהודים כשבקשת מחילה בפיו: "נשארתי אחר המלחמה בודד, גלמוד וחסר כל" פתח היהודי האורח את ווידויו, "והנה בעת לכתי בנמל ראיתיך עומד עם מזוודה גדולה אשר לפי ראות העיניים היית נראה כבעל אמצעים בעוד אני עני וחסר כל, באותה עת חפז עלי יצרי והתרתי לעצמי ליטול את מזוודתך כדי להשיג לעצמי פת לחם לאכול כשבדעתי היה לשלם הכל בהמשך הימים כאשר ירווח לי בעזר ה', והנה מן השמים ריחמו עלי וראו בצערי שלא מצאתי לעצמי מנוח אחר המעשה הנפשע שעשיתי, ולאחרונה נודע לי עובדת שהותך בעיר, והנני מוכן לשלם את כל הגניבה כעת אשר יש בידי אמצעים, ורצוני לדעת את שוויה של אותה מזוודה עם תכולתה ותיכף אשלם לך הכל". שמע היהודי את סיפור הדברים ושמחה גדולה הציפה את ליבו, הנה כעת לא יצטרך לכתת רגליו ולהרחיק נדוד עד קוויבק הבירה, תחת זאת הזמין לו הקב"ה ברחמיו וחסדיו את הגניבה אשר נגנבה ממנו עד לפתח ביתו ממש...
ישבו שניהם אל השולחן ואחר חישוב מדוייק של תכלת המזוודה ושוויה נתן לו היהודי האורח סכום של חמש מאות דולר (סכום עתק באותם ימים) ועזב את הבית, ובכסף זה עלה בידו לבסס את עצמו בעיר מונטריאל ובהמשך הימים אף נשא אישה והקים בית נאמן בישראל על אדני התורה והיראה, ובינו לבין היהודי ה'גנב' נשמרו קשרי ידידות.

חלפו להם עשרות שנים, בנים כבר היו לו ואף נכדים חשובים כולם חסידים ואנשי מעשה, ובלב היהודי אבי המשפחה עלה הרצון לעקור לעיר ניו יורק. בין הסידורים הרבים לקראת עזבו את העיר נכנס גם להיפרד מידידיו ומכריו, ביניהם גם ידידו הנאמן אשר השיב את הגזילה...
כיון שהיתה זו שעת פרידה, ומי יודע אם עוד ייפגשו עלי אדמות, פתח הידיד ואמר "הנה הגיעה עת פרידה, ואין רצוני שתתהלך במחשבה של שקר כל ימיך עלי אדמות, על כן שמע נא אמרי והאמן לי שמאז ומעולם לא עלתה על דעתי ח"ו לשלוח ידי במה שאינו שלי, ומה גם שמעולם לא דרכו רגלי על אדמת אותה עיר נמל ממנה הפלגת עד הלום, דע לך, שלאחר ביקורך אצל הרבי מטאהש והצעת לפניו את מחשבתך לעקור לקוויבק, לא ידע הרבי מנוח והיה בדעתו לעשות כל מה שיצטרך כדי לעצור נפש יהודית מרדת שחת, ובחכמתו הגדולה הזמין אותי הרב אליו ושיתף אותי בסוד הדברים, והטיל עלי להתחזות לגנב, וכסף נתן בידי לפדות את הגניבה ולהשיבה אליך, ובסייעתא דשמיא עלה בידינו למנוע ממך את הנסיעה, ונוכחים אנו לראות את פירותיך המתוקים העושים נחת רוח לקונם..." זכותו יגן עלינו.

אין "ספר אש קודש" וואס הרב יואל ירמי' הלוי מארמארשטיין האט ארויסגעגעבן ברענגט ער די מעשה
זעה דף צ"ג - מדור "אוהבן של ישרא"ל - אונטערן קעפל "החכמה תחי' את בעלי'ה"

די שטאט וואו יענער האט געוואלט פארן איז געווען האליפאק"ס

דער מקור צייכענט ער צו בשם ספר שערי אורה להרה"ג ר' יצחק אליעזר וואלדמאן שליט"א, וגם שמעתי מאת הרה"ח ר' אהרן קרויס הי"ו ששמע עובדא זו מבעל המעשה, שדר כהיום עיר מאנסי, וזכה לראות בנים ובנים עוסקים בתורה ובמצות. ועיי"ש

זיעועכ"י

אין וועלעכע גליון/מאגאזין וועט דאס ערשיינען?

אי-רעלעווענט האט געשריבן: כפארשטיי נישט די ויצעקו. כבין עטליכע וואכן צירוק געפארן עטליכע מאל אהין און צירוק בלויז מיט א וועליד פאטא איידי און כהאב נישט געהאט קיין שום פראבלעם נישט אהין און נישט צירוק! אלעס איז געגאנגען געשמירט.

בברכת צאתכם ובואכם לשלום. פועלט אויס אלעס גוט׳ס.

יעדע גרעניץ אפיציר איז אנדערש, און מ'קען נישט ברענגען קיין ראיה פון איין מעשה צום צווייטען.

איך בין אן אפטער רייזענדער צווישן ניו-יארק און מאנטריאל, איך בין אין די פארגאנגענע יאר אפאר מאל געפארן מיט אן אפגעלאפענם פאספארט, און קיין באאמטער האט מיר נישט געזאגט קיין ווארט, חוץ איינער וואס האט מיר אויפמערקזאם געמאכט אז איך דארף באנייען די פאספארט.
מיין בני-בית וואס טראגט בירגערשאפט פון ביידע מדינות איז אריבערגעפארן פאר צוויי וואכן צוריק מיט אן אפגעלאפענם אמעריקאנער פאספארט, אויפן וועג אריין קיין קאנאדא האט מען איר כמעט נישט אריינגעלאזט.

על כן עצה טובה קא משמע לן, איך וואלט נישט געראטן פאר איינעם וואס וויל פארן אהן קיין פראבלעמען צו פארן אן קיין פאספארט.
אויב איז עס שוין אפגעלאפן, נעמט אויך מיט א דאקומענט וואס איז אן אנגענומענע באווייז אויף בירגערשאפט, לדוגמא א בירט-סערטיפיקאט, (א מעדיקעיד קארד איז נישט גענוג גוט).

אויך א סגולה בדוקה ומנוסה, אפאר דאלער פאר רבי מאיר בעל הנס.

וויכטיגע באמערקונג פאר די וואס פארן מיט קינדער אונטער 18 אהן די בני-בית:
נעמט מיט א בריוו אז דאס קינד האט רשות מיטצופארן מיט אייך, אונטערגעשריבן ביי די מאמע.

איך זעה טאהש מאנסי גיבט אויך ארויס א ביכל

ווען דער רבי האט געפרעגט דעם עולם:
- "עטץ ווילטס א ישועה?!
- "עטץ ווילטס א ישועה?!

און דאן געלערנט וויאזוי מען קען לייכט פועל'ן א ישועה.

ר' משה מאיר ווייס - זכרונות וגעגועים מהרה"ק מטאהש זצ"ל
פ' תצא ע"ה

https://www.torahanytime.com/#/lectures?v=21112

הרב אלי מנצור, סיפור אישי עם אדמו"ר זצ"ל. ושיעור בעבודת עבודה על פ' ראה. בלשון אנגלית.
http://www.learntorah.com/m/shiur.aspx?id=9414

בענקעל האט געשריבן: הרב אלי מנצור, סיפור אישי עם אדמו"ר זצ"ל. ושיעור בעבודת עבודה על פ' ראה. בלשון אנגלית.
http://www.learntorah.com/m/shiur.aspx?id=9414

איך הער נישט גארנישט