אתכבד בזה בפתיחה בדף ב. בקושיות הגמ׳ מי התיר קריאת המגילה לבני הכפרים בי׳״א, י״ב וי״ג אם לא האנשי כנסת הגדולה, שאין בי״ד יכול לבטל דברי בי״ד חבירו אא״כ גדול הימנו בחכמה ובמנין.
וצ״ע מה בין זה לכל התיקונים שתיקנו חז״ל, שהחמירו והקלו למגדר מילתא או לצורך חיזוק הדת. וגם זה שהתירו להקדים לבני הכפרים היה צורך גדול, דבלא״ה לא הי׳ ביכולתם לקיים מצות קריאת המגילה באמצע השבוע?
גמרא דף ג ע"א ביומא ההוא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד,וכמספדא דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו
א חלק פון די מעשה האבן מיר נישט לאנג צוריק געלערנט (ס'וועט זיין אין איין בחינה...) אין תענית דף כ"ב ע"א וב'
ת"ר חרב שאמרו אינו צריך לומר חרב שאינו של שלום אלא אפילו חרב של שלום שאין לך חרב של שלום יותר מפרעה נכה ואעפ"כ נכשל בה המלך יאשיהו שנאמר (דברי הימים ב לה, כא) וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי ואל ישחיתך מאי אלהים אשר עמי אמר רב יהודה אמר רב זו ע"ז אמר הואיל וקא בטח בע"ז יכילנא ליה (דברי הימים ב לה, כג) ויורו היורים למלך יאשיהו ויאמר המלך לעבדיו העבירוני כי החליתי מאד מאי כי החליתי מאד אמר רב יהודה אמר רב מלמד שעשו כל גופו ככברה אמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי (יוחנן) מפני מה נענש יאשיהו מפני שהיה לו לימלך בירמיהו ולא נמלך מאי דרש (ויקרא כו, ו) וחרב לא תעבור בארצכם מאי חרב אילימא חרב שאינה של שלום והכתיב ונתתי שלום בארץ אלא אפילו של שלום והוא אינו יודע שאין דורו דומה יפה כי הוה ניחא נפשיה חזא ירמיהו שפוותיה דקא מרחשן אמר שמא ח"ו מילתא דלא מהגנא אמר אגב צעריה גחין ושמעיה דקא מצדיק עליה דינא אנפשיה אמר (איכה א, יח) צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי פתח עליה ההיא שעתא (איכה ד, כ) רוח אפינו משיח ה':
נאטרוליסט האט געשריבן:
אתכבד בזה בפתיחה בדף ב. בקושיות הגמ׳ מי התיר קריאת המגילה לבני הכפרים בי׳״א, י״ב וי״ג אם לא האנשי כנסת הגדולה, שאין בי״ד יכול לבטל דברי בי״ד חבירו אא״כ גדול הימנו בחכמה ובמנין.
וצ״ע מה בין זה לכל התיקונים שתיקנו חז״ל, שהחמירו והקלו למגדר מילתא או לצורך חיזוק הדת. וגם זה שהתירו להקדים לבני הכפרים היה צורך גדול, דבלא״ה לא הי׳ ביכולתם לקיים מצות קריאת המגילה באמצע השבוע?
לויט די גמרא זעט אויס אז סאיז נאר זיי גרינגער צי מאכן, נישט אז איך האב מורא אז זיי וועלן נישט ליינען
בדף ז. במחלוקת לענין איזהו ספרי קודש מטמאין את הידים. די מחלוקה צווישן רבי שמעון און רבי יוסי איז לגבי די מחלוקת צווישן ב"ש וב"ה ווער עס איז מחמיר און ווער מקיל לגבי קהלת?
ביי זב זאג איך אז וטהר מיינט שאינו מטמא כלי חרס בהיסט למפרע און ביי מצורע מיינט וטהר שאינו מטמא בביאה למפרע, לגבי זב איז רש"י מסביר פארוואס דוקא דעס בין איך ממעט ווייל פון איין פסוק פארדעם לערנט מען ארויס אז ער איז מטמא בהיסט אבער ביי מצורע שרייבט נישט רש"י גארנישט וואס עפעס בין איך דוקא ממעט שאינו מטמא למפרע בביאה?
ביי זב זאג איך אז וטהר מיינט שאינו מטמא כלי חרס בהיסט למפרע און ביי מצורע מיינט וטהר שאינו מטמא בביאה למפרע, לגבי זב איז רש"י מסביר פארוואס דוקא דעס בין איך ממעט ווייל פון איין פסוק פארדעם לערנט מען ארויס אז ער איז מטמא בהיסט אבער ביי מצורע שרייבט נישט רש"י גארנישט וואס עפעס בין איך דוקא ממעט שאינו מטמא למפרע בביאה?
למעשה לערן איך דאס נישט, די גמרא ברענגט אין די קשיא א דמיון מילתא למילתא.
ר' שמואל בר נחמני, זמן זמנם זמניהם לא משמע ליה, מ'זעט אסאך מאל אין ש"ס אזא ענין אז ס'איז דא ווער ס'דרשנט נישט קיין איבריגע אותיות,
וואס איז פשט דערפון, זיי האלטען אז מ'קען נישט דרשנען פון קיין איבריגע אותיות, אדער האלטען זיי אז ביי די ספעציפישע ווארט איז נישט איבריג ?
העי! דו, זיי נישט אזוי פארזעצט, עפעס א לחלוחיות גוטסקייט איז אראפגערונען צו דיר אויך, אז דו וועסט עס איינזען וועסטו אנהייבן שפירן אז אך טוב וחסד ירדפוני.
דעם חשבון וואס מיר האבן איז אזוי: יעקב כשיצא מבית אביו: היה 63 שנה שהה בבית עבר: 14 שהה בבית לבן עד שנולד יוסף: 14 סך הכל: כשנולד יוסף היה יעקב צ״א שנה. כשיוסף נמכר למצרים היה יעקב ק״ח שנה (בן 17 כשנמכר) יוסף בבית אסורים: 13 שנה שבע שנת השובע ושני שנת הרעב: 9 שנה סך הכל היה יעקב כשמלך יוסף: 121 שנה יעקב כשהגיע למצרים 9 שנה אח״כ 130 שנה.
חשבון ב: יעקב כשעמד לפני פרעה: 130 שנה יוסף באותו זמן 9 שנים אחר שנתמנה למשנה למלך: 39 שנה
130 -39 =91 שנה היה יעקב כשנולד יוסף.
- כ׳ שנים בבית לבן (כדכתיב זה לי עשרים שנה בביתך) - י״ד שנים בבית עבר - ב׳ שנים נשתהה בדרך.
אגב פארציילט מען אז אין בריסק האט געוואוינט א טשערנאבלער אייניקעל וואס איז געווען בידידות מיט ר' חיים, האבן זיי זיך אמאל געשפארט וואס איז גרעסער לימוד התורה אדער מייחד זיין יחודים, האט דער אדמו"ר געברענגט א ראיה אז די 14 יאר לימוד התורה בבית עבר לערנט מען נאר ארויס פון א חשבון, משא"כ די עבודה פון די מקלות איז די תורה מאריך, וואס איז באקאנט פון זוהר אז דאס איז געווען געוואלדיגע יחודים, האט ר' חיים צירוק געזאגט למעשה אויף די 14 יאר לימוד התורה איז ער נישט נענש געווארן און אויף די יארן פון די יחודים יא. באמת שטייט אזוי אין די גמ' אז א מצוה איז מגינא בעידנא דעסיק ביה, משא"כ תורה בין בעידנא דעסיק ביה בין בעידנא דלא עסיק ביה
מענין לענין שלא באותו ענין, האב איך פונקט היינט געזען איינע פון די מפרשי התורה פרעגן, פארוואס איז יעקב נענש געווארן אויף כיבוד אב ואם די גאנצע גיין צו לבן איז דאך געווען על פי צוואת אביו ואמו, ווען ער גייט ווען נישט וואלט ער געדארפט נענש ווערן, נאר וואס דען, זיין מאמע האט אים געזאגט,ימים אחדים וואס באקאנט אז עס מיינט זיבן יאר, ימים של שבתות, און וועגן דעם נאך זיבן יאר האט טאקע יעקב אבינו געזאגט, כי מלאו ימי זאגט רש"י הם הימים אחדים שאמרה לו אמו, איז ווען לבן האט אויסגעפאפט יעקב און געגעבען לאה אנשטאט רחל, האט יעקב געדארפט מקבל זיין די גזירה מן השמים און זיך אויסדייען און אהיים גיין ווייל די מצוות מורא אב ואם איז שוין נשלם געווארן, און אז יעקב איז געבליבן לענגער ארבעטן כדי צו מעמיד זיין א תולדה פון רחל אויך, האט ער מיט דעם מגלה געווען אז ער איז נישט דא משום כיבוד אב נאר וועגן אהבת רחל, איז עס געווען א חטא, איז געווען טאקע מידה כנגד מידה אז די קינד איז אוועק גענומען געווארן פון אים
על פי פשטות, די גמ' ברענגט די ראיה מכח די שבועה, דאס וואס עובדיה האט געשוואורן אז אחאב האט געזוכט איבעראל איז נאר שייך אויב ער האט געהאט בעלות צו זוכן איבעראל, אז נישט, אפשר האט מען די שלוחים/מרגלים ערגעץ נישט אריינגעלאזט? און עובדיה איז מוסיף אז אחאב האט באשוואורן אלע מדינות צו פרעגן צו אליהו איז דארט, דאס אלעס ווייזט בפשטות אז ער איז געווען בכח דאס צו טאן אלס מושל אויף אלע מדינות.
אבער אינטערעסאנט אז סיי דער רד"ק און דער רלב"ג דארט אין מלכים זאגן קלאר היפך דברי הגמ' אז ער איז שארף נישט געווען קיין מושל בכיפה, און דער רלב"ג טענה'ט אט דאס וואס הרב הבוחר פרעגט, אין ארץ ישראל גופא איז ער ניטאמאל געווען מושל איבעראל עיי"ש וצ"ע
על פי פשטות, די גמ' ברענגט די ראיה מכח די שבועה, דאס וואס עובדיה האט געשוואורן אז אחאב האט געזוכט איבעראל איז נאר שייך אויב ער האט געהאט בעלות צו זוכן איבעראל, אז נישט, אפשר האט מען די שלוחים/מרגלים ערגעץ נישט אריינגעלאזט? און עובדיה איז מוסיף אז אחאב האט באשוואורן אלע מדינות צו פרעגן צו אליהו איז דארט, דאס אלעס ווייזט בפשטות אז ער איז געווען בכח דאס צו טאן אלס מושל אויף אלע מדינות.
אבער אינטערעסאנט אז סיי דער רד"ק און דער רלב"ג דארט אין מלכים זאגן קלאר היפך דברי הגמ' אז ער איז שארף נישט געווען קיין מושל בכיפה, און דער רלב"ג טענה'ט אט דאס וואס הרב הבוחר פרעגט, אין ארץ ישראל גופא איז ער ניטאמאל געווען מושל איבעראל עיי"ש וצ"ע
אין מדרש שטייט קלאר אז די ראיה איז פון די שבועה וז"ל: מדרש רבה אסתר פרשה א פסקה ה אחאב שלט בכולן הה"ד (שם י"ח) חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה וגו' וכי אדם משביע במקום שאינו שולט?
אויף די קשיא פון די רד"ק און רלב"ג וכו' - עי' באריכות בכלי יקר מלכים א-יח