יענע וואך פרשת ויגש במישלם יומי דחנוכה, איז געווען א קלענערע שיעור פון דריי בלאט דפים כה-כז ממס' נזיר, צו ערלויבן צייט ללימוד הלכות ועניני חנוכה ענינא דיומא. טראץ די קלענערע שיעור בכמות, טראגן די דריי בלעטער א שטארקע געוויכט באיכות מיט שווערע עניני קדשים וקרבנות, אריינברענגענדיג דעם לומד אין די וועלט פון קרבנות ובית המקדש מיט געגועים צום ותחזינה עינינו בשובך לציון ושם נעבדך ביראה.
לערענענדיג דעם רמב"ן הק' אויפן פסוק (בראשית מו, א) ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק, איז דער רמב"ן דארט מאריך בנפלאות בנגלה ובנסתר אויף דעם וואס מ'זעהט אז יעקב אבינו האט דוקא מקריב געווען קרבנות שלמים אקעגן די מדת הדין, אנדערש ווי נח וואס האט נאר מקריב געווען עולות ווי חז"ל זאגן אין זבחים לא הקריבו בני נח שלמים, און ער איז מבאר פארוואס שלמים האט אין זיך די מדה קעגן מדת הדין מפני שמטילין שלום בעולם, עיי"ש
ביי אונז ביי נזיר כאטש מיר פארשטייען געוויס נישט די ענינים, זעהט מען אז די קרבנות נעמען אריין אלע סוגים, עולה חטאת ושלמים און דער אשם ביי נזיר טמא, וואס אוודאי האבן די אלע קרבנות אין זיך פארשידענע סגולות וענינים גבוהים.
(ובדרך אגב, דער פסוק אין פרשת ויגש, ויכלכל יוסף את אחיו, האבן מיר דאך אויך שוין געהאט אין נזיר)