אוהבך האט געשריבן:מונאוויטש האט געשריבן: דף צ: מתני': בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה, האומרת טמאה אני לך... חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה, אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה.
דער ר"ן (ד"ה ואיכא למידק) טוט אויף אז דערפאר איז אן אשת כהן שאומרת טמאה אני לך מותרת לבעלה, משום דאפקעינהו רבנן לקדושי מעיקרא ונמצא שבשעה שנאנסה איז זי נאך געווען א פנויה. לפי זה מוז מען לכאורה זאגן אז אויב דער כהן וויל בלייבן וואוינען מיט זיין פרוי וועט ער מוזן געבן א פרישע קידושין.
כבר דנו בזה. מה שמעניין יותר היא הריטב"א בקידושין כמדומה ו: שמי שיש לו תחיית המתים צריך ליתן קידושין מחדש..;
וכן נהג הבעל עמק התשובה, כשעמד אחרי ההתקף לב.
מה ענין שמיטה אצל הר סיני? באפקעינהו נתבטלו הקידושין למפרע מפני שקידש ע"ד חכמים והוה כמי שקידש על תנאי, או מפני שהחכמים עקרו הקידושין אלמפרע, ואין לזה שייכות לענין אם קידושין נתבטלו כשאדם מת.
ולשאלת הרב מונאוויטש, ראה מה שכתב הישמח משה בשו"ת השיב משה סי' ע"ח , וכן נתקשה בזה הכסף נבחר ערך אפקעינהו אות י"א, וכן השואל ומשיב בספרו יד שאול סי' רל"ד ס"ק ל', וכן הגאון ר' שלמה איגר בספר העיקרים עיקר איסורי כהונה אשכול ג', וראה עוד בחת"ס כאן ובקהילות יעקב כתובות סי' י"א.