רבי מאיר רובין מגלאגוב זצ"ל - כ"ט תשרי תרנ"ח
הרה"ק רבי מאיר רובין מגלאגוב
בן הרה"ק רבי מנחם מענדיל מגלאגוב זיע"א
נלב"ע כ"ט תשרי תרנ"ח לפ"ק
בן הרה"ק רבי מנחם מענדיל מגלאגוב זיע"א
נלב"ע כ"ט תשרי תרנ"ח לפ"ק
רבינו הרה"ק רבי מאיר רובין זיע"א אבד"ק גלאגוב, נולד ביום ד' מר-חשון תק"צ בעיר ראפשיץ, לאביו הרה"ק רבי מנחם מענדיל מגלאגוב זיע"א (בן הרה"ק רבי אשר ישעי' מראפשיץ חתן הרה"ק בעל זרע קודש זיע"א ולמב"ק), ולאמו הרבנית הצדיקת מרת אסתר ע"ה (בת הרה"ק רבי מאיר מאפטא זיע"א בעל אור לשמים, אשר על שמו נקרא רבינו).
בהיותו צעיר לימים כאשר שהה בבית זקינו הק' בראפשיץ, שרר קור גדול, והתייצב אצל התנור לחמם עצמו, בעמדו שם ראה אותו זקינו רבי אשר'ל זיע"א, ולקח הכסא מעל יד התנור, באמרו שהרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימאנוב זיע"א אמר פעם, שלהתחמם אצל התנור מביא עצלות על האדם, אח"כ בדק את רגליו ובראותו הולך עם נעליים, הגיב בהנאה, ואמר לו, דימיתי שאתה הולך גם בשטיוו"ל, ואם היית הולך כך הייתי מאוד ברוגז עליך, אבל עתה שהינך הולך בנעליים נחה דעתי.
בהגיעו לפרקו נשא את זו' הרבנית הצדיקת מרת מירל גאלע בת הרה"ק רבי יוסף מדאמבראווא ( יא''צ ב' חשון , בן הרה"ק רבי מרדכי דוד מדאמבראו (בן הרה"ק רבי צבי הירש מדאמבראוו), וחתן הרה"ק רבי משה אליקים בריעה מקאזניץ זיע"א בן הרה"ק המגיד מקאזניץ זיע"א, וחתן הרה"ק ר' אלעזר מליזענסק זיע"א בן הרה"ק הרבי ר' אלימלך זיע"א מליזענסק)
בתחילת שנותיו התגורר בעיר חותנו בדאמבראוו, אמנם כעבור שנתיים חזר לגור אצל מגורי אביו בגלאגוב.
עם פטירת חותנו ביום ב' חשון בשנת תרכ"ז, חזר לעיר דאמבראווא עלה לכהן פאר על מקום חותנו, שם ישב על כסא מלכותו עד שנת תר"נ, באותו שנה פרצה אש בדאמבראווא, והיתה בית רבינו למאכולת אש, אז עקר רבינו משם ועבר לעיר ריישא, (ובאותו עת נתפרסם גם כאדמו"ר מגלאגוב).
מפורסם היה שמו אצל צדיקי דורו ג"כ, ומסופר שהרה"ק רבי שלמה לייב מסטוטשין היה נוסע בכל שנה בין כסא לעשור לרבינו זיע"א, ומוסר לו פתקא ופדיון ביום י"ג מידות.
מפורסם היה רבינו לאיש צדיק וקדוש, ורבים באו אליו לעצה ותושיה, אחד מחסידיו ששאלו פעם לעצה נגד הרהורי עבירה בעת עסקו עם נשים לצורך פרנסתו בהכנת בגדיהם, יעצו רבינו שיפזם אחד מהתנועות של רבינו, ובזה ינצל בס"ד.
פעם אמר רבינו באחת השיחים עם מחותנו הרה"ק הדברי חיים מצאנז זיע"א, וכה פירש את הפסוק 'מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו', שהפי' הוא כך, 'מה' וואס דו ביסט, זאת 'תצעק אלי', את זה תספר רק לי (לקוב"ה), אבל 'דבר אל בני ישראל' לבני ישראל תדבר 'ויסעו' שימשיכו ליסוע אליך.
עובדנא ידענא פעם בליל שב"ק כאשר שוחח רבינו עם מחותנו הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זיע"א, והשעה התאחרה עד אחר שלש בלילה, והיה נראה שהנרות הולכים להיכבות, אמר לו הרה"ק משינאווא, אצל זקינך מראפשיץ זיע"א היינו נעורים כל הלילה והנרות היו מאירים לנו, ועתה אנו עומדים רק בשעה שלש, והנר כבר דועך, והפליאה הכן קרתה כאשר הנרות האירו להם כל אותו הלילה.
מחג השבועות האחרונה לימי חייו בשנת תרנ"ז הרבה לדבר בכל ליל שב"ק בעת הדיבורי תורה, אימרא אחת מהרה"ק מבוטשאטש זיע"א, והתורה האחרונה שאמר ברבים היה בעת שמח"ת שאז הזכיר שוב דברי תורה מהרה"ק מבוטשאטא בענין הנחת מציבה על קברו של אדם
ביום ערש"ק בראשית תרנ"ח כאשר חזר מהמקוה שאל את בנו הרה"ק רבי שלום זיע"א בזה"ל: ווען איז די יא"צ פון דיין זיידע דער בוטשאטשדער רב?, וענה לו שחל ביום כ"ט תשרי, ותיכף אח"כ תקף יסורים נוראים את רבינו ונפל למשכב.
בליל שב"ק אחר התפלה ישב מעוטף בטליות ולמד את הזוה"ק קודם עריכת השוה"ט, ואז תקפוהו יסורים נוראים והורע מצבו, במשך כל השבת מיעט בדיבור, ובמוצש"ק ראו בני ביתו שמרחשין שפתיו, הטו אוזן ושמעוהו אומר 'שגר אלפיך ועשתרות צאנך'.
ביום ב' נח כ"ט תשרי תרנ"ח יום הילולת הרה"ק מבוטשאטש, נצחו אראלים את המצוקים, ונסתלק רבינו לחיי עולם הבא, ומנו"כ שם בריישא, כאשר בנו אוהל על קברו.
זרעו אחריו, בניו: הרה"ק רבי חיים יחיאל מלימנא, הרה"ק רבי שלום, הרה"ק רבי יצחק טובי', והרה"ק רבי ברוך מבריזדאוויץ זיע"א ( שזו' הרבנית שרה שלומצי ע"ה גם חל הילולא שלה באותו יום כ"ט תשרי).
מדברי תורתו נרשמו מעט מזעיר, ונקבצו בספרו של בנו שארית ברוך להרה"ק מבריזדאוויטש.
