אזוי ווי אין דער פארגאנגענהייט - דער אשכול איז געווידמעט בלויז אויף ארויפצולייגן אפגעטייפטע חלקים. איך בעט ווער עס קען זיך משתתף זיין, בין רב בין מעט זאל זיך ביטע ווענדן צו מיר, און איך וועל אים שיקן זיין בלאט. יישר כח און הצלחה
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
חידושי גפ"ת מגילת ספר מסכת מגילה דף ב' ע"א במתניתין, מגלה נקראת באחד עשר מנלן ??? ?בעינן למימר לקמן כי חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספיקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין. אנן הכי קאמרי מכדי כולה אנשי כנסת הגדולה תקנינהו דאי ס"ד אנשי כנסת הגדולה ארבע עשר וחמשה עשר יקון אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנסת הגדולה. והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וכו' עכ"ל. והנה שים עיונך לקמן דף ה' ע"ב אשר ז"ל הש"ס רבי נטע נטיעה בפורים ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז וביקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו עכ"ל. והקשה תוס' בד"ה וביקש לעקור תשעה באב וז"ל קשה היכי ס"ד דהאי תנא היה רוצה לעקור תשעה באב לגמרי, הא אמרינן כל האוכל בתשעה באב אינו רואה בנחמתה של ירושלים, ועוד הא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין. וי"א דלא רצה לעקרו אלא מחומרא. אי נמי י"ל דרצה לעקרו מתשיעי ורצה לקובעו בעשירי כדאמר ר' יוחנן אלו הואי התם קבעתי' בעשירי עכ"ל. דון מינה דלפרוקא שנר' לתוס' הא דאמרינן אין בי"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ כו' היינו היכא דעקר דברי ב"ד הראשונים לגמרי, אבל דחיי' מיום ליום שרי. לפ"ז יפלא מאי מקשה הש"ס הכא מכדי כולהו אנשי כנסת הגדולה תקנינהו כו' דאי ס"ד אנשי כנסת הגדולה י"ד וט"ו תיקון אתו רבנן ועקרי תקנתא והתנן אין ב"ד יכול לבטל כו' תיפוק ליה דלא מיקרי ביטל אא"כ עקר לגמרי כו' אבל דחיי' מיום ליום שפיר דמי ומותר לעשות כנ"ל. ואפשר לתרץ, דבאמת למעקר מיום ליום לא יעשה כן במקומנו ואסור לעשות כן. ובתשעה באב דביקש רבי לעקור (מעשירי לתשיעי) [מתשיעי לעשירי] הטעם מתרץ תוס' בצחות לשונם דאמר ר' יוחנן אילו הואי התם קבעתיה בעשירי ומשום הכי רצה לעוקרו מתשיעי ולקבע בעשירי מטעמא דר' יוחנן, אבל אי לאו דר' יוחנן הוי עקירה מיום ליום עקירה והיה אסור לעשות כן.
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
אמר ר' לוי ואתימא ר' יונתן דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער, ויהי בימי אחשורוש וכו' עכ"ל.
דבר זה לא הי' אפשר לאומרה אם לא עפ"י מסורת שנמסרו, דאי נימא ויהי הוא לשון צער, צריך לומר דנחלק לשם תיבות וי הי, בעינן לקמן דף כ"ב ע"א רב אומר דולג ושמואל אומר פ[ו]סק, רב אומר דולג ע"כ לא אמר פסק, קסבר כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן לי' עכ"ל. ק"ו שאין פוסקין תיבה אחת להיות ?????????? מסורת אנשי כנסת הגדולה שהיו קבלו מרבן, ורבן מרבן, עד קבלת משה רבינו ע"ה.
עוד שם ויהי לשון צער וכו'. מן הראוי להתבונן לענין מאי אמרו דבר זה. ויש לומר דינא קאמר לפי מה דקי"ל בא"ח בהלכות ט"ב סי' תקנ"ד סעי' א' דאסור לקרות בתורה נביאי' וכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא ובהלכות ובהגדות משום שנא' (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב. אבל קורא הוא באיוב ובדברים הרעים שבירמי', ואם יש ב[י]ניהם פסוקי נחמה צריך לדלגם, עכ"ל. בדברים הללו שנא' בהן ויהי שהוא לשון צער מותר לקרות בט"ב, כי לאו משמחי לב נינהו.
חדושי גפת מגילת ספר מס' מגילה הקורא פרק ב' דף י"ח ע"א בגמרא כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא מלה בסלע משתוקא בתרין עכ"ל חובת גברא לבאר להיות? מהדרין מן מהדרין כי שיחתן של תלמידי חכמים צריכין לימוד, מי שם אל לבו דברים אלה לומר מלה בסלע משתוקא בתרין. וי"ל דכד עיינת בילקוט שמעוני בפ' מצורע בדף קצ"ו וז"ל מעשה ברוכל א' שהי' מחזיר בעיירות והי' מכריז ואמר מאן בעי מזבן סם חיים והראה להם פסוק זה מי האיש אשר החפץ חיים נצור לשונך מרע עכ"ל. מן הראוי להתבונן דהא וודאי כל אשר לו יתן בעד נפשו אך מן הראוי לפרש דמזבן מידא?? בכמה, וי"ל דמיוסד אדני פז על מסכת עירכין בדף ק ע"א וז"ל בעי אמדוהו מאליו מהו מי אמרינן הא אמיד מאליו וקא או דלמא בעי כוונה לאומדנא, פשוט מהא דתנן דמי עלי ומת לא ינו ירושים שאין דמים למתים, ואס"ד אמדוהו מאליו הוי אומדנא מי איכא גברא דלא שווי' ד' זוזי. עכ"ל. הרי לפניך כל הפוחת לא יפחות מסלע. וא"כ ??? קאמר מלה בסלע היינו דמזדבן סם חיים מי האיש החפץ חיים וליכא גברא דלא שווי סלע ומשתוקא בתרין דכבר נודע בין החיים משתוקא דאחיו?? דקא מסרה ללאה סימנין קא זכו יוסף לבכורה ועיין במס' ב"ב בדף ק? ע"א ובמס' מגילה בדף י"ג ע"ב ובשביל זה ניתן לו מאביו כתונת פסים שהוא בגדי כהונה, כדאי' ביר"ח פ' וישב ע"ש, והוא משקל מלת שני סלעים כדאי' במס' שבת דף יו"ד ע"ב ולקמן במס' זו דף כ"ב? ע"ב, וא"כ משתוקא הי' כתרין ואפשר להוסיף בדברים הא דנתן למשקל שני סלעים דרמז?? רמז אף בשאר אדם שווי ד' זוזי מ"מ לו משפט הבכורה ועליו להוסיף הסלע שהוא כפל וע"פ שנים יקום הדבר בקימה שיש בה הידור מהדורי מילי בסלע ומשתוקא בתרין.
ומשה קאמר כי אתי רב דימי אמר אמרי במערבא דווקא כי שם ראה שמשפט האיש סלע אם אמר דמי עלי, דעיין במס' בכורות בדף נ' וז"ל כל כסף האמור בתורה סתם סלע חוץ משקלו של עפרון שאע"פ שכתוב בתורה סתם קנטרין וקנטרין והוא ס' מנה ומנה הוא כ"ה שקלים א"כ ת' קנטרין הוא ת"ר אלף שקלים שנתן אברהם דמי פדיון לכל ישראל, וע"ז אנו מתפללין במוסף פ' שקלים אלקי זכרו לי שקלי עפרון אשר שקל אב במכפל עפרון ויעמוד לדור אחרון להשבית אף וחרון, דבאמת נתן אברהם מכון ד' מאות כף לזכו'?? כל ישראל ליתן דמי כולם וא"כ דון מינה ומינה ואוקי באתרא כל הפוחת לא יפחות מסלע, ועיין מה שהארכתי בזה בספרי יד דוד לשכנו תדרשו ובאת שמה.
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
325 דף כ' ע"א ומידי דברי בו זכור אזכרנו מה שחדשתי בספרי יד דוד בגמ' ברכות דף כו ע"ב וז"ל איתמר ר' יוסי ברבי חנינא תפלות אבות תקנום ריב"ל אמר תפילות כנגד תמידים תקנום וכו' עי"ש. בהשקפה ראשונה יפלא על ריב"ל דחולק על ר' יוסי בזה דאמר תפילות כנגד אבות תקנום דלמא ר"י דאמר כנגד אבות תקנום סבר באמת דאבות תקנום כנגד תמידין ומה חידש ריב"ל בדבריו. ואמרתי דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. וריב"ל פירושא קמפרש דברי ר"י. דלכאורה יש לפקפק הלא ק"ל בכל מקום הום הולך אחר הלילה מדכתוב ויהי ערב ויהי בוקר וגו' וא"כ מן הראוי להיות קביעי התפילות כסדר בריאת העולם ערבית ושחרית ומנחה ואברהם הוי לי' לתקן תפילות מערב ויצחק שחרית ויעקב מנחה. וליישב קושיא זו קאמהדר ריב"ל ומפרש תפילות כנגד תמידים תקנום ר"ל דאבות תקנום אותם כנגד תמידים ובקדשים לילה הולך אחר היום כדאיתא במס' חולין דף פג ע"א וז"ל ת"ר את זו דרש ר"ש בן זומא לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בקדשים ובקדשים לילה הולך אחר היום וכו' ע"ש. והואיל בקרנות הלילה הולך אחר היום מש"ה קבעום התפלות כסדר שחרית ומנחה וערבית ומשום כך תקן אברהם שחרית ויצחק מנחה יעקב ערבית דהלילה הולך אחר היום.
ועתה זכינו לדידן מדסבר ריב"ל בתפילה דהלילה הולך אחר היום וא"כ יש לבעל דין לחלוק ולומר דלמא ריב"ל סבר כמו כן במגילה דהלילה הולך אחר היום ומותר לקרות המגילה בלילה שלאחריו, להכי איצטרך והימים למעוטי הלילה שלאחריו, אבל לפניו באמת מותר וקושי' הש"ס מעיקרא דדינא לא קשה מידי וכמ"ש.
ובמסכת סופרים פ' י"ד הלכה י"ט וז"ל חייב במגילה לקרותה ביום שנאמר ביום אשר שברו אויבי היהודים ותני עלה כל היום כשר לקרות מגילה ע"כ. פי' הא דקתני כל היום כשר לקרות המגילה ילפינן נמי מהקרא ביום אשר שברו וגו'מ. וכן איתא להדיא בתי'?? דמגילה פרק ב' דף ע"ג ע"ב וז"ל אין קורין את המגילה עד שתנץ החמה דכתיב ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם. וכתוב עוד שם בסמוך בעמוד ג' וז"ל כל היום כשר לקריאת המגילה דכתיב ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם עכ"ל. הרי דילפינן מהאי קרא תרתי חדא דקורין המגילה ביום, ואידך שכל היום כשר לקריאת המגילה. ועיין לעיל מה שבארנו דף ז' ע"א.
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
213 שם ויהי בימי שפוט השופטים היה רעב. מן הראוי לשום על הלב מפני מה תיקנו לקרות מגילה זו בחג השבוע[ו]ת, כיון שהוא דבריו של צער. י"ל אעפ"י שתחלתה צער סופה שמחות מלכות בית דוד שיוצא מרות ע"ש. ויהי בימי שפוט השופטים היה רעב כו'. מן הראוי לדקדק למה מדלג הכתוב. אלא שדיבור הכתוב ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה, מפני מה לא הביאו עם הצרת בצדו הנכתוב בקרא מפורש ושום שכל תשכיל בדעתיך לומר דלא נחשב זה צרה לאברהם שמשם נסהו בפסוק אם יעמוד בצדקו מתחלתו ועד סופו, ויסורים צדיקין תחלתן קשה וסופו שלוה שעמד אברהם ??????
*
ועיין לקמן בביאורי להפסוק ויהי בימי אמרפל כו' מה שהקשיתי וישבתי בישוב טעם ובדעת חכמים תשב חכמה לערוך מלחמה וקרב לבם דיהנא ואידן שם יתנו עדיהן ויצדקו.
*
שם ויהי כי החל אדם לרוב וירא ה' כי רבה רעת האדם. יש לדקדק הא למעלה ממנו מצינו בקרא שאמר ויהי כל ימי חנוך וגו' ויהי כל ימי למך וגו' ויהי נח בן חמש מאה שנה וגו' איזה צרה היו שם. ואם נפשך לומר שהיו שם דבר של צער כגון גבי נח שהקרא אומר כי לקח אתו אלהים ופירש"י לפני זמנו וכו' עכ"ל, וא"כ צער היא שנסתלק חנוך מן העולם הזה קודם זמנו, וכן י"ל גבי למך
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
41-א דף ג' ע"א אמר רבינא ש"מ האי מאן דמיבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי מאי תקנתיה ליקרי קריאת שמע וכו' ואי לא לימא הכי עיזא דבי טבחי שמינא מינאי ע"כ מן הראוי להתבונן [??בדרכי דרבי רבין ??] - ומי ראוי לומר דבר זה עיזא דבי טבחי וכו' אימא לי איזה גופא דעובדה היכי הוה הדברים כהווייתן הואיל ומיבעית איך מסלק דבר זה את החרדה בחרדה [?] מסולקת [?? רשום דיעין ??] – ונראה לפרש בהקדם דברי הש"ס במסכת שבועות דף ט"ו ע"א וז"ל תנא שתי תודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן מנא הני מילי אמר רב חסדא אמר קרא ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין מעל [ל]חומה מאי גדולות אילימא ממין גדול ממש נימא פרים אלא גדולות במינן מי איכא חשיבותא קמי שמיא והתניא נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח בעולת העוף אשה ריח ניחוח במנחה אשה ריח ניחוח מלמד שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכו[י]ן את לבו לאביו שבשמים ועיין בתוספת ד"ה ללמדך שאחד המרבה כו 'אע"ג דאמר אחד המיוחד שבעדרו וגבי פרה אדומה נמי אמרינן שאם מצא נאה (המינה) [הימנה] מצוה לפדות וכו' ע"כ ונראה ליישב דהקרבן שמביא אדם הוא בדומה לו [?כדאיתא?] במסכת ע"ז דף וי"ו ע"א אתך בדומה לך אם שמן הוא מביא
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
דף י' ע"ב ע 326 וכו' עכ"ל לפ"ז ה"ק הקרא ושמתי כסאי בעילם משום דנבוכנדצר הרשע החריב בית ה' וגלו לעילם גלו שכינה עמהן מש"ה והאבדתי משם מלך זהו ושתי כמאמר הקרא תחת הסרפוד יעלה הדס ודרשינן תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכ נצר הרשע שהחריב רפידת בית ה' יעלה הדס זהו ושתי איברא עדיין יש מקום עיון כד עיינתי במס' קידושין דף מ?? ע"ב עשרה קבים גסות רוח ירדו לעולם תשעה נטלו עילם עכ"ל. ושים עיונך במס' סוטה דף ה' ע"א וז"ל אמר רב חסדא כל אדם שיש בו גסות רוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנא' מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו לא אוכל עכ"ל וא"כ יש פתחון פה לומר דל?? דהשכינה גלי לעילם הלא גאוה ירדו לשם ואין השכינה שורה במקום גאוה. וי"ל דר' שמעון בן יוחאי סובר כדעת ר"י דהתם בדף הנ"ל דקאמר התם מתחלה ירד גסות הרוח לבבל ואשתרבוב אשתרבובי להתם, וא"כ י"ל קודם שירד הגאוה לעילם גלו שכינה לשם.
עוד שם מלך זהו ושתי ושרים זהו המן ועשרת בניו עכ"ל. והנה כבר כתבתי לעיל דמרדכי נקרא מור שהוא כנגד מור שבסמני הקטורת. לפ"ז י"ל די"א סימני הקטורת שמנו הקרא עמדו להן באותן הימים וע"י כך היה מפלת המן ועשרת בניו. מור כנגד המן כמאמר הקרא תחת הנעצוץ יעלה ברוש ודרשינן תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז, יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש מור דרור שנא' ואתה קח לך בשמים ראש מור דרור ומתרגמינן מרי דכיא. ומעתה יש רשות לומר שעשר סימנין אחרים עמד להן באותן ימים כנגד בני המן. לפ"ז י"ל מה שאמר דוד בספר תהילים יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, היה מרמז על מפלת המן ועשרת בניו. דמצינו במדרשי תורה דצדיק שקול כאלף איש, וא"כ י"ל דהרשע הוא שקול כנגד המצרים ומחבלים ומזקים לישראל. ועל זה היה מרמז דוד המלך ע"ה יפול מצד אלף על המן, ורבבה מימינך על בניו.
שם האבדתי מלך זהו ושתי וכו'. וכן הא דאיתא לעיל מינה דדרש? ר' שמואל בר נחמני? תחת הסרפוד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשעה ששרף ריפדת בית ה' דכתוב רפידתו זהב יעלה הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה שנאמר ויהי אומן את הדסה וכו' וכן לעיל מינה דרש/דתו ר' יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא וקמתי עליהם וגו' והכרתי לבבל שם ושאר ובן ונכד נאם ה' שם זה הכתב שאר זה לשון פן זה מלכול?? ונכד זו ושתי עכ"ל. הנה דבר זה הוא מיסוד עפ"י מה דאיתא בספר עשרה מאמרות במאמר אם כל חי חלק ב'' סי' ק"ג וז"ל ולא זכה נבוכדנצר להקרא אריה אלא דמבית דוד קאתי מזרעו של שלמה ממלכת שבא אחרי שגיירה וכו' א"כ לא על חנם בקש דניאל להשיאו עצה טובה באמרו מלכי ישפר עלך ונענש על זה כי סוף סוף ולדה כמוה ועל דא ודאי קרא מלך מלכא וכו' וכן שלמה יושב על כסא ה' ומקצת? מגדולתו פתיכה? לפי שעה לנבוכנדצר וכו'. ועיין בפי' יד יהודה מה שמפרש במאמר הזה. לפ"ז נבוכדנצר נעשה שליח להחריב ולהרוס ובנין שבנה שלמה אביו א"כ ושתי שהיא היתה בת בתו של נבוכדנצר הרשעה נולד מיוצא חלציו של שלמה ותחתיה עלה הדס שיהא אסתר שהיא היתה משבט בנימין אשר היה אושפיכנן לשכינה כמאמר הקרא בין כתיפיו שכן כדאמרינן לקמן דף ?? ע"א וז"ל הי' בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות והעזרות ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי הקדשים ורצועה היתה יוצא מחלקו של יהודה ונכנס בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה שנא' חופף עליו כל היום, לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפזיכן לשכינה עכ"ל. הרי דשכינה היה שורה בחלקו של בנימין לבן דריוש בן אסתר שהוא היה נקרא ג"כ כורש הוא צו הואמר מי בכם מכל עמו ויעל. ועיין בעשרה מאמרות במאמר אם כל חי סי' גז וז"ל נבכודנצר נתנבא עליו ירמיהו שהמליכוהו מן השמים וכו' ואלם משלו נתנו לו ל?? והכה של ירושלים שהרבה ממנו נתינה אמו סבתא? למלך שלמה ולא נמסר ב בפיו?? של שלמה אלא בידו ומדלא חזי לחוס הרבה על ירמיהו כמפורש בכתוב שצוה עליו את רב שבחי' קחנו ועיונך שים והנה בקש דוד להחליש כחו לא
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
וכדי לחבר הני שלשה אלו אמר רבי יהושע בן לוי בפה זך וצח ונקי אבאר לפי סדר אגדתא להיותן אגודת אגודת אגד בחד. אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס ואמר רבי יהושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום מאי אריא פורים וכו' פורים איצטריכא לי' מהו דתימא נגזור משום דרבה וכו'. פי' רש"י שמא יעבירנו ד' אמות בר"ה קמ"ל. ואמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום וכו' עכ"ל.
הנה שלשה אלו שאמר רבי יהושע בן לוי נפלאים ממני ושלשה מי יודע ולהיות צדקו יחדיו יהיו תמים לחבר האוהל להיות אחד עיין בספרי עיר דוד בבית אסתר דבשלשה מקומות אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במגילה ובנר חנוכה ובארבע כוסות ושלשה ?? באף הן היו באותו הנס ולהיות להו שורש ועיקר מן התורה מצאתי בספר ישן נושן כ"י על קלף וזה לשונו: נשים חייבות בשלשה דברים בא'רבע כוסות מקרא מ'גילה נ'ר חנוכה וסימנך ואמרה האשה אמ"ן אמ"ן וכו' מפי ר"ט שאמר מפי ר"ת וכו' עכ"ל ע"ש.
אמנם כד עיינתי בש"ס מסכת שבועות דף [למ"ד] וי"ו ע"א וז"ל: אמר רבי יוסי ברבי חנינא אמן בו שבועה וכו' דכתיב ואמרה האשה אמן אמן וכו' אמר רבי אלעזר לאו שבועה הן שבועה וכו' אמר רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זימני והוא דאמר הן הן תרי זימני וכו'. ופי' רש"י: ואמרה האשה אמן אמן וכו' דאי לאו כמוציאה שבועה דמיא אמאי מבדקה וכו' עכ"ל. הרי לפניך אמן בו שבועה והא דאמר אמן אמן תרי זימנא כדמסיק רבא והוא דאמר הן הן וכו'.
וא"כ אכתי מידי הרהור לא יצאנו רבי יהושע בן לוי דאמר נשים חייבות וכו' דמשמע אפי' להוציא אנשים /: וכדפי' רש"י בערכין דף ג' ע"א בד"ה לאתויי נשים שמוציאים את אנשים :/ וע"כ משום דכתיב אמן אמן תרי זימנא וכמ"ש ותיפוק לי' דתרווייהו צריכין להיות לשון שבועה וכדכתיב והשביע הכהן את האשה וגו' ואמרה האשה אמן אמן והוי כמו שאמרה הן הן תרי זימנא ובזה חלה השבועה.
ויש ראי' לזה מהא דמצינו גבי אברהם שאמר לו הקב"ה אל תשלח ידך ואל תעש לו מאומה וכפל לו דברים להיות כאומר לאו לאו תרי זימנא והוא לשון שבועה וכבר מלתי אמורה בספרי יד דוד ע"ש וגם כאן אנו נאמר דזהו שכתוב ואמרה האשה אמן אמן לאו לאורויי דנשים חייבות בשלשה דברים אלא להיות לשון שבועה וכמ"ש.
ואמינא ליישב לפי דעת הילקוט פ' וירא סי' ק"א וז"ל: ויאמר אל תשלח ידך אל הנער וסכין היכן היה נשרו שלש דמעות ממלאכי השרת עליו ונשחת הסכין א"ל ומה אעשה לו אחניקנו א"ל אל תשלח ידך אל הנער, א"ל אוציא ממנו טפת דם א"ל אל תעש לו מאומה מומה וכו' ע"ש. ומעתה איכא למימר הא דאמר הקב"ה לאברהם אל תשלח ואל תעש וגומר לאו דלשון שבועה הוא אלא שרצה אברהם לחנקו או להוציא ממנו טפת דם לכן אמר לו הקב"ה אל תשלח ואל תעש וגו' ולעולם מי שאומר לאו לאו או הן הן תרי זימנא לאו לשון שבועה הוא וא"כ שפיר קאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות וכו'. אחרי ששלשה דברים אלו רמוזין באורייתא דכתיב ואמרה האשה אמן אמן וכמ"ש.
איברא יש לומר אי אמרינן דהא דכפל הקב"ה דברים לאברהם אל תשלח ואל תעש וגו' להיות לאו לאו תרי זימנא שהוא לשון שבועה או דאמרינן כדעת הילקוט שלא יחניקנו ושלא יוציא ממנו טיפת דם נפקא מיני' אי מעביר ד' אמות ברשות הרבים דאורייתא או דגמרא גמיר לה. דשים עיונך במסכת שבת דף צ"ו ע"ב וז"ל: זרק ארבע אמות ברשות הרבים מנלן דמיחייב אמר רבי יאשיה שכן אורגי יריעות זורקין וכו' ודילמא גבי הדדי הוו יתבי וכו' אלא כל ארבע אמות ברשות הרבים גמרא גמירי לה. אמר רב יהודה אמר שמואל מקושש מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הוה במתניתא תניא תולש הוה וכו' למאי נפקא מינה לכדרב דאמר רב וכו' אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וכו' רב יהודה פשיטא ליה דהמעביר חייב ומתניתא פשיטא ליה דתולש חייב וכו' ע"ש.
והדרין לקמייתא רבי יהושע בן לוי דאמר שואלין ודורשין בעניינו של יום ופריך הש"ס מאי אריא פורים וכו' ומשני פורים איצטריכא לי' מהו דתימא נגזור משום דרבה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים קמ"ל לכאורה יפלא מהיכי תיתי למיגזור משום דרבה לשמא יעבירנו וכו' תיפוק לי' מעביר ארבע אמות גופא גזירה דמעביר וכו' אינו בכלל ל"ט מלאכות אלא גמרא גמירי לה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה, וע"כ צ"ל דס"ל לרבי יהושע בן לוי כר' יהודא אמר שמואל דאמר מקושש מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הוה ופי' רש"י מעביר ארבע אמות הוה לכך נהרג וכו' עכ"ל. הרי דמעביר ארבע אמות ברשות הרבים בכלל ל"ט מלאכות הם ושוב אי איכא למיגזר משום שמא יעבירנו וכו' לאו גזירה לגזירה הוא כיון דמעביר וכו' דאורייתא.
אמור מעתה רבי יהושע בן לוי דאמר נשים חייבות במקרא מגילה ואפילו להוציא אנשים הטעם משום דרמיזי באורייתא בזה דכתיב ואמרה האשה אמן אמן והא וודאי דהן הן תרי זימנא לאו לשון שבועה הוא דמהא דכפל הקב"ה לאברהם אל תשלח ואל תעש אין להביא ראי' דלאו לאו או הן הן לשון שבועה הוא כיון דאיכא למימר דמש"ה כפל לו הקב"ה דברים לאברהם אל תשלח ואל תעש בכדי שלא להחניקו או להוציא טיפת דם וכדעת הילקוט.
אמנם עדיין צריכין למודעי לפי דעת הילקוט דרצה אברהם להוציא ממנו טיפת דם דהוה חבלה הלא כבר נודע בין החיים אותו יום שעקד אברהם את יצחק בנו יום הכיפורים הי'. ועיין במס' שבת דף ק"ו ע"א כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל וכו'. ובש"ס ערוכה במגילה אין בין י"כ לשבת אלא שזה עונש כרת וכו' וא"כ האיך רצה אברהם לעשות חבלה ביצחק וע"כ צ"ל דס"ל לרבי יהושע בן לוי וכמו שאמר ר' יוחנן לתנא פוק תנא לברא דחובל אינו משנה ואינו בכלל ל"ט מלאכות אלא מפיק חובל מל"ט מלאכות ועייל מעביר ארבע אמות ברשות הרבים וזהו דקאמר הש"ס למאי נפקא מיני' לכדרב דאמר רב ארבעים מלאכות חסר אחת וכו' רב יהודא אמר שמואל פשיטא לי' דמעביר ארבע אמות ברשות הרבים חייב כלומר דמעביר וכו' בכלל ל"ט מלאכות הוא. וכבר כתבתי דרבי יהושע בן לוי כר"י אמר שמואל ס"ל.
היוצא לן מזה רבי יהושע בן לוי דאמר נשים חייבות וכו' ואפי' להוציא את אנשים כדפי' רש"י והיינו משום דרמיזי באורייתא דכתיב ואמרה האשה אמן אמן ע"כ ס"ל לרבי יהושע בן לוי דאמן אמן לאו לשון שבועה הוא וראי' דכפל הקב"ה דברים לאברהם להיות לשון שבועה לאו ראי' היא דהתם היינו טעמא דכפל הקב"ה דברים לאברהם משום שרצה להחניקנו או לעשות בו חבלה להוציא ממנו טיפת דם אמר לו הקב"ה אל תשלח ואל תעש וגו' והא וודאי אברהם שרצה לעשות חבלה ביצחק ביום הכפורים ע"כ משום דחובל אינו משנה ואינו בכלל ל"ט מלאכות אלא דגמרא גמירא לה ואפיק חובל מל"ט מלאכות ועייל מעביר ארבע אמות ברשות הרבים. וכיון דמעביר ארבע אמות בר"ה דאורייתא מעתה שפיר איכא למיגזר בפורים שחל להיות בשבת שאל יהא שואלין ודורשין בעניינו של יום משום שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים וקמ"ל רבי יהושע בן לוי דאפ"ה שואלין ודורשין ולא גזרינן משום דרבה.
והשתא הני תרתי אלו שאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה ופורים שחל להיות בשבת דשואלין ודורשין וכו' ולא גזרינן משום דרבה צדקו יחדיו דדווקא השתא שאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות וכו' לומר שמוציאין אפי' אנשים ש"מ דרמיזי באורייתא דכתיב ואמרה האשה אמן אמן ולעולם דהן הן תרי זימנא לאו לשון שבועה הוא וראי' מאברהם לאו ראי' הוא דשם איצטריך למימר כפל הדברים כדי שלא יעשה בו חבלה וכיון דאיצטריך למימר שלא יעשה בו חבלה אלמא דחובל אינו משנה ומותר לעשות חבלה בשבת ומש"ה איצטריך לי' למימר דאל יעשה בו חבלה והא וודאי מדחובל אינו משנה ע"כ צ"ל דמעביר ד' אמות ברשות הרבים דאורייתא ומעתה שפיר איכא למיגזר בפורים שחל להיות בשבת שאל יהיו שואלין ודורשין וכו' משום גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים שהוא דאורייתא קמ"ל רבי יהושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין וכו' ולא גזרינן משום דרבה.
ובכדי לחבר התיומת זהו דאמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקות את המגילה בלילה ולשנותה ביום וכו' עיןי במסכת עירובין דף מ"ח ע"א ז"ל: והני ארבע אמות היכא כתיבא כדתניא שבו איש תחתיו כתחתיו [וכמה תחתיו] גופו שלש אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר גופו שלש אמות ואמה כדי שיטול וכו'.
וכתב תו' בד"ה גופו שלש אמות, וא"ת אמאי בעינן גבי היזק ראייה מחיצה ארבע אמות בהשותפין. וי"ל וכו' ועוד הא דאמר הכא גופו שלש אמות היינו בלא ראשו וכן משמע בהמצניע וכו' וגבי כוכין בעינן נמי ארבע אמות וכו' ע"ש.
הרי לפניך דמקור דין זה דמשערינן בכל דוכתא בארבע אמות ילפינן מהא דכתיב תחתיו כתחתיו. אנם הוא גופא לדעת הש"ס דגופו של אדם הוא שלש אמות בהדי' ראשו ולדעת התוספת דגופו של אדם הוא ארבע אמות בהדי' ראשו תלי בזה אי שיתא אלפא פרסא הוי עלמא או דשמנה אלפי פרסא הוי עלמא. והיינו דים אקיינוס מקיף נמי שני אלפים פרסאות, דלדעת הש"ס דגופו של אדם בהדי' ראשו הוא שלש אמות ע"כ צ"ל דשיתא אלפא פרסא הוי עלמא ולדעת התוספ' שכתבו דגופו של אדם בהדי' ראשו הוא ארבע אמות ע"כ צ"ל דס"ל דשמנה אלפי פרסא הוי עלמא.
דנודע בין החיים אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו הי' שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים עד קצה השמים ואי אמרינן דשיתא אלפא פרסא הוי עלמא ע"כ צ"ל דאדם הראשון גופו בהדי' ראשו שלש אמות הוי כדעת הש"ס ומגיע לכל חצי אמה אלפי פרסה דש"ס ערוכה במס' חגיגה דף י"ב ע"ב: אמר ריש לקיש שבעה רקיעים הן, ואלו הן, ווילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון ערבות, ווילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית וכו' ע"ש.
הרי לפניך דווילון אינו משמש כלום ונשתיירו רק ששה רקיעים דמשמשים. ונודע דסומכי' דרקיע אלפי פרסי כדאיתא בש"ס ומקרא מלא הוא שמים בזרת תיכן וזרת הוא חצי אמה נמצא הני שש רקיעים דכל אחד סומכי' אלפי פרסא ותיכונו בחצי אמה הרי שלשה אמות, ומעתה יוצאין בדוגמא אדם הראשון שהי' מסוף עולם ועד סופו שהוא שיתא אלפי פרסא גופו בהדי' ראשו שלש אמות הוה.
ולדעת תוספת דגופו בהדי' ראשו ארבע אמות הוא ואדה"ר שהי' מסוף העולם ועד סופו גופו נמי ארבע אמות הוה ע"כ צ"ל דשמנה אלפי פרסי הוה עלמא ומגיע לכל אלפי פרסי חצי אמה ולדידהו צ"ל נמי דווילון משמש כמו רקיע וכר' אחא בר יעקב דאמר עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי החיות הרי שמנה רקיעים וכל א' סומכי' אלפי פרסא ותיכונו בחצי האמה הרי ד' אמות.
ועוד יש נפקותא אחריתי לדעת תוספ' שכתבו דגופו של אדם בהדי' ראשו הוה ארבע אמות ע"כ צ"ל דס"ל דקיומו של עולם הוא ע"י שמקיימים את התורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי וברית היינו תורה דנודע דאדם נקרא עולם קטן וזה שאמר הכתוב וצדיק יסוד עולם וקיימו ע"י שעוסק בתורה. והן הן הדברים שאמרו רז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה כלומר אותן ד' אמות של אדם העוסק בתורה דגופי' בהדי' ראשו הוא ארבע אמות.
אמנם לדעת הש"ס דגופו של אדם בהדי' ראשו הוה שלש אמות אבד החשבון דקיומו של עולם ע"י התעסקו בתורה אלא צריך לומר דאם לא בריתי וגו' קאי על הקרבנות ועיין סוף מגילה דף ל"א ע"ש.
ועדיין צריכין למודעי דכבר מלתי אמורה בספרי יד דוד דשני דיעות אלו אי עולם עומד על הקרבנות או על התורה תליא בזה אי לא אברא לילה אלא לגרסה או לא איברי לילה אלא לשינתי' [בעירובין דף ס"ה ע"א] דלדעת דאמרינן דעולם עומד על הקרבנות ע"כ צ"ל דלא איברי לילה אלא לשינתי' דוגמת קרבנות שאין מקריבין בלילה דכתיב ביום צוותו ביום ולא בלילה. ולדעת דאמרינן דעולם עומד על התורה איכא למימר דלא איברי לילה אלא לגירסא כדכתיב והגית בו יומם ולילה ועיין שם שהארכתי.
היוצא מזה רבי יהושע בן לוי דאמר פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין וכו' ולא גזרינן משום מעביר ד' אמות ברשות הרבים אלמא דס"ל מעביר ארבע אמות ברשות הרבים דאורייתא דאל"כ ה"ל גזירה לגזירה כמ"ש ושיעורא דארבע אמות ילפינן מתחתיו כתחתיו וכדעת תוספ' שכתבו דגופו של אדם בהדי' ראשו הוא ארבע אמות ולפ"ז צ"ל דשמנה אלפי פרסי הוי עלמא וקיומו של עולם הוא על ידי התעסקו בתורה ואין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה כמ"ש וכיון דקיומו של עולם הוא על ידי התעסקו בתורה א"כ צ"ל דלא איברא לילה אלא לגרסי.
והשתא שפיר י"ל חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום דעיין במסכת שבת דף פ"ח ע"א אמר רבא אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקיבלו קימו מה שקיבלו כבר וכו' ע"ש. הרי לפניך דהדר קבלוה את התורה בימי אחשורוש ומעתה הדין נותן דצריך לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום דוגמת התורה שנ' והגית ביום ובלילה דהדרו וקיבלו בימי אחשורוש.
והשתא הני שלש אלה מחוברים יחדיו אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות וכו' ואמר רבי יהושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין וכו' כלומר אף דמעביר ד' אמות ברשות הרבים דאורייתא ואיכא למיגזר משום דרבה שמא יעבירנו וכו' מ"מ לא גזרינן וכיון דארבע אמות ברשות הרבים דאורייתא דילפינן מתחתיו כתחתיו על כרחך צריכין למימר דשמנה אלפי פרסי הווי עלמא ולא אברי לילה אלא לגירסי והיינו דאמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום ר"ל דוגמת התורה שקבלוה בימי אחשורוש להגות בה יומם ולילה.
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
[מגילה (דף ד ע"ב): דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן מאי טעמא אמר רבה הכל חייבין בקריאת מגילה (ובתקיעת שופר) ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים].
בתוספת בד"ה ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, קשה אמאי לא קאמר ויוציאנה מרשות היחיד לרשות הרבים [דאורחא דמילתא הוי טפי] ויש לומר וכו' עכ"ל.
ולי נראה דברייתא דהא דקתני שמא יעבירנו ולא קתני מר"ה לרשות היחיד משום דבריש מכילתין אמר ר' יוחנן זו דברי ר' עקיבא סתימתאה וכו' ופי' רש"י הכי גמיר ר' יוחנן מרבי' דמתניתין ר"ע הוא וכו' ע"ש ורבי עקיבא הוא דאמר תחומין דאורייתא כדאיתי' במסכת סוטה דף ך"ז ע"ב ע"ש.
ונפקא לי' לר"ע דתחומין דאורייתא מדכתיב אל יצא ולא כתיב לא יוציא ש"מ דתחומין דאורייתא דעיין בש"ס מסכת עירובין דף י"ז ע"ב: תני רבי חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה מתקיף לה וכו' אמר רב אשי מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב. ופירש"י: לוקין וכו' דכתיב אל יצא איש ממקומו ומהכא ילפינן תחומין בפרק מי שהוציאוהו וכו', אל יצא כתיב, ואין כאן לשון הוצאת משא עכ"ל ע"ש. משמע ר' עקיבא דאית לי' תחומין דאורייתא מדכתיב אל יצא ולא כתיב לא יוציא שהוא לשון הוצאת משא ש"מ דס"ל דהוציא משא מרשות לרשות לאו דאורייתא אלא מדרבנן.
אבל מעביר ארבע אמות ברשות הרבים וודאי דאורייתא דכתיב שבו איש תחתיו כתחתיו. ועיין בש"ס מסכת שבת פרק הזורק דף צ"ו ע"ב, כאשר כתבתי לעיל באריכות.
והכא דלא קרינן המגילה בשבת הטעם הוא משום גזירה ואי נימא משום שמא יוציאנו מרשות לרשות ה"ל גזירה לגזירה וכולי האי לא גזרינן. וכן כתבו תוספ' בד"ה ויעברנה [השני] וכו' וז"ל: ורבינו שמואל אומר דדוקא בשבת ובר"ה דאם מעבירו [ארבע אמות ברשות הרבים] איכא איסורא דאורייתא [בהא ודאי יש לחוש] אבל במוצאי יוה"כ דאפילו אם מעבירו [ד' אמות ברשות הרבים] לא הוי אלא איסור דרבנן בהא ודאי לא גזר דהוי גזירה לגזירה עכ"ל הרי דגזירה לגזירה לא גזרינן.
ומעתה שפיר קאמר הש"ס הכא גזירה שמא יעבירנו שהוא דאורייתא דכתיב תחתיו וכו' ולא קאמר שמא יוציא מר"ה לרשות היחיד וכו' משום דכיון דמתניתין ר"ע הוא דאית לי' תחומין דאורייתא מדכתיב אל יצא ולא כתיב אל יוציא שהוא לשון הוצאת משא אלמא דהוצאת משא מרשות לרשות דרבנן וה"ל גזירה לגזירה וכולי האי לא גזרינן.
ובכדי שלא תהא האמת נעדרת אמינא ר"ע דאית לי' תחומין דאורייתא ונפקא לה מדכתיב אל יצא ע"כ צ"ל דס"ל דמעביר ארבע אמות ברשות הרבים חייב מדאורייתא וכר' יהודא אמר שמואל דאמר במסכת שבת דף צ"ו ע"ב מקושש מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הוה ולכך נהרג למאי נפקא מינה לכדרב דאמר אבות מלאכות ארבעים חסר אחת אשמעינן ר' יהודא אמר שמואל דמעביר וכו' בכלל ל"ט מלאכות.
דש"ס ערוכה שם תנו רבנן מקושש זה צלפחד וכו' דברי רבי עקיבא אמר לו רבי יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו וכו' ע"ש. וכאן התלמידים שואלים מבקשים מליתן טעם כעיקר אם התורה מכסהו למקושש מפני מה באמת גילה אותו רבי עקיבא ואומר זה צלפחד, ושפיר קאמר לי' רבי יהודא בן בתירא לר"ע.
ונראה לי לפי מה דאיתא בתרגום יונתן סוף סדר שלח וימצאו איש מקושש וגו' דמיתת מקושש רק משום קנסא והוראת שעה היתה ע"ש. [ז"ל: וַהֲווֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שַׁרְיַין בְּמַדְבְּרָא גְזֵירַת שַׁבְּתָא אִשְׁתְּמוֹדַע לְהוֹן בְּרַם קְנָסָא דְשַׁבְּתָא לָא אִשְׁתְּמוֹדַע לְהוֹן, קָם גַבְרָא מִדְבֵית יוֹסֵף אָמַר בְּמֵימְרֵיהּ אִיזִיל וְאֶתְּלוֹשׁ קִיסִין בְּיוֹמָא דְשַׁבְּתָא וְיֶחֱמוּן יָתִי סַהֲדַיָא וִיתַנוּן לְמשֶׁה וּמשֶׁה יִתְבַּע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ וְיִדוֹן יָתִי וּבְכֵן אִשְׁתְּמוֹדַע קְנָסָא לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל].
ומעתה איכא למימר אי אמרינן דמקושש לאו חייב מיתה היה דמעביר וכו' לאו דאורייתא אלא דמשום קנסא נתחייב ומש"ה התורה מכסהו א"כ שורת הדין נותן שאל יגלוהו כיון דתורה מכסה ושוב אסור משום גילוי. ואי אמרינן דמעביר ארבע אמות ברשות הרבים דאורייתא א"כ מותר לו לגלות אחרי שבדין נהרג.
ובהא פליגי נמי רבי יהודא בן בתירא ורק עקיבא, רבי יהודא בן בתירא ס"ל אף דמקושש מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הוה מ"מ כיון דלא חייב מדאורייתא דמעביר וכו' לאו דאורייתא אלא דהוראת שעה היתה מש"ה אסור לגלות. וזהו דאמר לי' לרבי עקיבא, עקיבא התורה מכסה ואתה מגלה. ורבי עקיבא ס"ל דמעביר וכו' דאורייתא ולכך נהרג ולא משום קנסא, וא"כ מותר לגלות.
וכיון דכן הוא דרבי עקיבא הוא דאמר מקושש זה צלפחד ומפרסמו למקושש מה שהתורה מכסהו ע"כ צ"ל דס"ל כיון דמקושש מעביר וכו' הוה ומעביר ארבע אמות דאורייתא מש"ה מותר לפרסמו, וא"כ שפיר מוכח ומוכרע דמעביר וכו' דאורייתא.
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
אותו היום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית פי' רש"י שאחד בשבת היה ראשון לנשיאים פי' רש"י להקרבת נשיאים לחנוכת הבית עכ"ל הרי דשניהם היה ביום אחד והוא לדעת ר' יהוש(י)ע בניסן נברא העולם משא"כ לדעת ר' אל[י]עזר דסובר בתשרי נברא העולם והנה הא דקאמר אותו היום נטל עשר עטרות ר"ח ניסן קאי שהי' באותו זמן נטל עשר עטרות וא"א לומר דקאי אמזלו דיומא יום א' נטל עשר עטרות שהרי קא חשיב דאותו היום הי' ראשון לחדשים אע"כ צ"ל דקאי על ר"ח ניסן נטל עשר עטרות זאת ועוד אחרת ראי' לזה מהא דמתרצי תו' בד"ה עשר עטרות נטל אותו היום הא דלא חשיב ראשון להקמ' המשכן משום דאמרינן במדרש שכל ז' ימי המלואים הי' משה מעמיד המשכן ומפרקו עכ"ל ואי ס"ד דקאי איום א' א"כ מאי מתרצי תו' הלא הקושי' נצבו כמו נד ה"ל לחשוב ראשון להקמ' המשכן
ואי נפשך לומר שבכל ז' ימים הי' משה מעמידו וכו' הא עדיין לא פלטית דליחשוב יום ראשון שהי' מעמידו הי' ביום א' אלא ע"כ דלאו יו' יום ידרשו אלא דקאי אר"ח ניסן וא"כ דון מיני' ומינה ואוקי באתרי' אתר דעסקינן באוריית' דבר"ח ניסן היה ראשון לב"ע ועליו נאמר ויהי ערב ויהי בקר יו' אחד ועיין במדרש רבה ובוי'?? וז"ל ויהי המקריב ביו' ראשון שאין ת"ל ראשון אלא ראשון לכל ימו' השנה כבריית' של עולם נתאווה הקב"ה לעשות שותפ[ו]ת בתחתונים וכו' ויהי המקריב ביום ראשון ראשון לב"ע אמר הקב"ה כאילו באותו היום בראתי את עולמי תנא עשר עטרות נטל אותו היום עכ"ל. ולפ"ז הי' יציר(ו)ת האדם ויו' [א'?] בניסן וצרור הדבר זה בכנפיך שהוא דבר חדש שלא נמצא בשום מקום ועיין מה שכתבתי בספרי עיר דוד בבית אב שהארכתי למעניתן מלא מעלי עפ"י התלם כנגד ראש תור
שם והא כתיב ויהי בשמוני' שנה וארבע מאו' שנה והכתיב ויהי כאשר ראה יעקב את רחל והכתיב ויהי ערב ויהי בוקר מן הראוי להתבונן למה הקדים להקשו' מן פסוק שהוא במלכים ואחר זה הקשה מן הקרא הכתוב [בתורה] ולא זו אף זו אפי' שבתורה עצמו הקדים בתחילה להקשו' מפ' ויצא ואח"כ מפ' בראשית ויהי ערב ויהי בקר
שם בגמרא ויהי ערב ויהי בקר יו' אחד והא איכא שני וכו' הנה על יו' ראשון י"ל משום הכי כתיב ויהי דקאי על מאמר הקרא והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום שמרמז על ד' גליות ועל הדורו' קמן אנוש דור המגדל ומש"ה נאמר ויהי שהוא לשון צער ומה שנאמר ביום השני ויהי מפני שבו נברא הגהנום
איברא יום ג' שנכפל בו כי טוב יש מקו' לתמוה. למה נאמר בו ויהי והנה ביו' רביעי נאמר בו ויהי לפי שבו ביו' נמע(ו)ט הלבנה וביום החמ[י]שי שנאמר בו ויהי שנברא בו הברואים שהם לקיי' האדם וביום הששי שנא' בו ויהי שנברא בו האדם כי נמנה ורבו בי' חכמינו ז"ל שנוח לאדם משלא נברא יותר משנברא כדאי' במס' עירובין י"ג ע"ב שני שנים ומחצה נחלקו [בית] שמאי ו[בית] הלל הללו אומרים נח לאדם משלא נברא והללו אומרים נח לאדם משנברא נמנה וגמרו שנח לאדם משלא נברא י"ל מש"ה נאמר בו ויהי
שם אמר רב אשי כל ויהי איכא הכי ואיכא הכי ויהי בימי אינו אלא לשון צער חמשה ויהי בימי הוה ויהי בימי אחשורוש ויהי בימי שפוט השופטים ויהי בימי אמרפל וכו' יש לתמוה למה (הוקדם) [הקדים] את המאוחר שהקדים ויהי בימי אחשורש ויהי בימי אמרפל וכן לכולם וחמשה אלו אינה מונה וסודר על סדר השני' שנת עולם ודולג מנביא לנביא ומנביא לתורה
זאת ועוד אחרת יש לתמוה כל מקו' שנא' ויהי אינו אלא לשון צער והלא בימי אחשורוש הי' סופו אחרית טוב גדולת אסתר וגדול' מרדכי וגאולתן של ישראל. וגם הא דקאמר ויהי בימי שפוט השופטים והא גבי שפוט השופטים הי' ג"כ אחרית טוב שיצא משם דוד ועיין במס' ב"ב י"ד ע"ב רות נמי פורעני' הי' ומשני פרעניות דאית לי' אחרית סוף הפרעניות נהפך לאחרית ותקוה שיצא משם [דוד] וכן מה שאמר ויהי בימי אמרפל שהוא (היפל) [הפיל] אברהם לתוך כבשן
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
130 לקי וממונא לא משלם, ומש"ה דייק הש"ס ואמר הא לענין התשלומין כו' משא"כ במתניתין דאלו נערות דאיירי מעריות ולית בהו מלקות לא נפטרו מידי תשלומין והיינו דקאמר הש"ס התם ככתובות אי ר"י קשיא ממזרת דליכא אלא מלקות ואפ"ה אית לה קנס, אמנם זהו דווקא לשיטת ר"ל משא"כ לשיטת ר' יוחנן ... ... קשקיל וטרי הש"ס הכי איכא לאוקמי מתניתין דהתם דמשלם קנס בלא התרו כדמוקי ר' יוחנן התם דף ל"ב עכ"ל. אפ"ה באחותו נערה כאן שהתרה בו, כאן שלא התרו בו, כלומר דמתניתין דאלו נערות בלא התרו בו כו' עיין שם.
ומעתה לא קשה נמי סתמא דמשנני' אהדדי דהתם סתם התנא דלא כר' נחוניא בן הקנה והכא קסתים התנא כר' נחוניא בן הקנה הן הנה לפי המסקנא דמסיק ר"ט ה"מ ר' יצחק היא דנראה לו לפי דברי רבי יצחק שאמר אין מלקות בחייבי כריתות בעריות דווקא, ומעיקרא דכל היכא דאיכא ממון ומלקות אם התרה בו מלקי לקי וממונא לא משלם, וג"ש דאסון אסון למפטרי כרת מתשלומין לית לי'. ולהכי התם בעריות דאיכא כרת ולא מלקות חייב לשלם, והכא במתניתן דאיכא כרת ומלקות והתרו בו מלקי לקי וממונא לא משלם.
והשתא שפיר קמשני רב נחמן הא מני ר' יצחק היא כו' ואיצטריך לי' לר' יוחנן לאשמעינן דחלוקין עליו חביריו אמר ר"ח ב"ק דאי ממתניתין לא הוה משמיע' הכי כיון דכר' יצחק אתיא ואליבא בעריות דליכא מלקות וחייב בתשלומין וביה"כ דאיכא כרת ומלקות אם התרו בו פטור מלשלם ומיני' אם לקה דנפטר מידי כריתות וכר' חנינא כנ"ל. והשתא דאתינא להכי נמלטנו מזה דלא ניחא לי' להש"ס להקשות מתנן התם לעיל מיני' אמתניתן דהן הנה דידע דאיכא לשנויי' דמתניתן אשמועינן דלענין תשלומין זה וזה שווין ואעפ"י שהתרו בו למלקות אפ"ה מלקי לקי ממונא לא משלם, אבל השתא דקאמר מתניתן ר' נחוניא בן הקנה היא ואיהו דס"ל התם בכתובות לוקה ומשלם, וא"כ שפיר קמקשה ואם איתא אידי ואידי וכו' דא"ל דאשמענן דאפילו אם לקה לא משלם שהרי כיון דמתניתין ר' נחוניא בן הקנה היא ע"כ צ"ל דאית לי' לוקה ומשלם וכמ"ש לעיל.
והא שכתבתי לעיל דמ"מ לא פריך אר' יוחנן מידי דאליבי' אפשר לשנויי דאשמועינן דאפילו אם לקה לא משלם, אמנם לפי המסקנא אפשר לומר דהנה דברי רב אשי דמשני אפילו תימא רבי.. וכאשר מבואר בע"ה.
וכל זאת צריך לפנים ר"י דמוקי מתניתן הכא כר' יצחק ולאפוקי מדר' נחוניא בן הקנה היינו לשיטת אבי דאמר התם בכתובות תנא דפליגי אר' נחוניא בן הקנה רבי יצחק הוא ואליבי' צריכין לחלק כמ"ש. ומטעם זה נמי מפרש רש"י הכא בד"ה אע.. יה"כ כו'. והתם בפסחים דטעמא דר' נחוניא בן הקנה שאף יה"כ מיתתו בידי שמים אסון מקרי דכתיב וקרהו אסון כו' דאליבא דאביי דמפרש התם בכתובות טעמא דר"נ כו' מפרש רש"י הכא כשיטתו.
איברא רב אשי לא ניחא לי' בהך שנוייא דרב נחמן למוקי מתניתין כר' יצחק דאפילו תימא רבין דאמרי יש מלקות בחייבי כריתות ומתניתין דקתני אין בין כו' שזה עיקר חומר זדונו בידי אדם, וזה עיקר חומר זדונו בידי שמים, ומיהו אם התרה בו ולקה מיפטר מכרת' ומתשלומין דאית לי' לר' יוחנן כל היכי דאיכא ממון ומלקות מלקי לקי וממונא לא משלם, והתם באלו נערות
232 עוד שם הוא הרג, הוא ביקש להרוג, הוא החריב הוא ביקש להחריב עכ"ל. ואי איישר חילי י"ל דבא זה ולימד על זה, הואיל ובקש להרוג ובקש להחריב, מה עשה לו הקב"ה אתקצר מלכותו, והא דנשארו לו מאה ועשרים ושבע מדינות, בזכות אסתר כדמפרש התרגום שני שם וז"ל, אלא אחשורוש אתקצר מלכותו, ולמה זכה דשליט על שבע ועשרין ומאה מדינן, אלא עתיד הוא אסתר דהיא מן בנת בנתא דשרה דחיי' מאה ועשרין ושבע שנין, תיעול בת בנתא דשרה ותמלוך על שבע ועשרין ומאה מדינן ע"כ בזכות אסתר קא זכו לי' ואכל מתנות בשביל אשתו הצדיקת, אבל לא מדלי' קאכל, דאי לא תימא הכי דהא אמרינן לקמן דהקרא מעיד עליו הוא אחשורוש הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו. ועיין בפרקי ר"א מה שמאריך בענין המדינות שזכו בו אחשורוש כמה חלקים מן העולם שמחלכו בו אחשורוש.
עוד שם הוא אברהם הוא בצדקו מתחלתו ועד סופו עכ"ל. ואי איישר י"ל הא דדייק הוא בצדקו מתחלתו ועד סופו ארישא כמ"ד במס' סופרים הלכ יו"ד מט"ז וז"ל אמר ריב"ל אנא מימי לא הסכלתי בגו ספרי דאגדתא אלא חד זימנא אסתכלית ואשתכחית דכתיב מאה ושבעים וחמשה פרשיות שכתוב בתרוה דיבר ודבר אמיר וצוה כנגד שנותיו של אברהם אבינו דכתיב עלית למרום וגו' עכ"ל לפ"ז ראה דקע"ה פ' כנגד שנותיו של אברהם אבינו ולאפוקי כדעת עמ"ד דסובר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו דאי' במס' נדרים דף ל"ב ע"א וז"ל אמר ר' אמי בר אבא בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי פי' הר"ן עקב אשר שמע כמנין עק"ב שמע ואברהם חי קע"ה שנה נמצא שבן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו עכ"ל.
הרי בין תבין את אשר לפניך דג' שנים הראשונים שנולד אברהם לא קחשיב וסתימת הש"ס הכא דסובר אברהם הוא בצדקו מתחילתו ועד סופוס משמע דכולו הי' שוים לטובה מתחילתו ועד סופו ולאפוקי נמי מדעת תי' במס' ברכות דף ב' ע"ב וז"ל הכא?? עץ חיים מהלך ת"ק שנה וכו' ורבנן אמרי כשני אבות הראשונים כימי השמים על הארץ עכ"ל פירשו המפורשים קע"ג דאברהם וק"פ דיצחק וקמ"ד דעיקב עולה ת"ק שנה וב' שנים דעדיין אברהם לא הכיר את בוראו לא חשיב ע"כ לשון המפרשים איברא עיין בתי' במס' שבת דף ט"ו ע"ב דשם נמצא הכתוב כדאי' במס' סופרים וקע"ה פרשיות שכתוב בתורה כנגד שנותיו של אברהם אבינו.
עוד שם הוא משה ואהרן הן בצדקתן מתחלתן ועד סופן עכ"ל. י"ל דסתמא הש"ס סובר כתנא דמלאכי השרת במס' שבת בדף כ"ה ע"ב וז"ל אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר א"ל מצוה קלה צוויתי ועבר עליו, אמרו לו והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו עכ"ל וא"ל מקרה אחד לצדיק ולרשע עכ"ל. ולאפוקי מדעת ר"ש בן אליעזר דהתם דאף משה ואהרן בחטאם מתו שנאמר יען לא האמנתם בי הא אם [ה]האמנתם עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם ע"ש.
עוד שם ודוד הוא הקטן הוא בטנותו מתחלתו ועד סופו כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדל ממנו בתורה כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה עכ"ל. מן הראוי להתבונן בדרכים דרבנן מה ראה על ככה בקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה ולעת זקנותו? במלכות הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה בילדותו מהו אומר ובזקנותו מהו אומר.
עוד שם מהודו ועד כוש, רב ושמואל חד אמר הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם וח"א הודו וכוש גבי הדדי קיימי כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו, עכ"ל. הנה צריכין אנו למודעי רבא לאורייתא במאי פליגי רב ושמואל. י"ל דפליגי בהא דאמר לקמן ג' מלכו בכיפה וחד מנהון אחשורוש. לפ"ז לדעת דאמר הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם לית ליה הא דאחשורוש מלכו מכיפה דעיין בתרגום יונתן בתרגומא דקרא מהודו ועד כוש ומלך מן הנדיא רבה ועד כוש דמן נמדחא דהנדיא רבה עד מערבא דכוש עכ"ל. ועיין במס' ב"ב בדף ס"ב ע"א מצד ראובן מזרח ומערב ומצד שמעון צפון ודרום צריך למכתוב לי' מצד ראובן רוחין תרין ומצד שמעון רוחין תרין עכ"ל. הרי לפניך דצריך למכתוב ד' רוחות אף כאן אינו נימא?? מדלא קאמר נמי צפון ודרום ש"מ דלא מלכו בכיפה אלא ממזרח למערב, משא"כ לדעת דאמרו הודו וכוש גבי הדדי קיימי כשם שלמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו את ליה הא דג'
עמ' 30 בגמרא: ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא תרגום של תורה אונקלס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושיע וכו' עכ"ל. יש לומר דמש"ה לימדו אונקלס הגר תרגום, כי לא היו בקי לקרות בתורה לשון הקודש, ודברים שבכתב אסור לאומרן בע"פ, לכן למדו לו תרגום שהיו מותר לאומרו בע"פ. וכדמצינו להדיא במס' ב"ק דף ג' ע"ב בתו' ד"ה ז"ל: כדמתרגם רב יוסף, נקט רב יוסף לפי שהיה בקי בתרגום שיש כמה ענייני תרגום. ולא כדפירש בעלמא לפי שהיה סגי נהור ודברים שבכתב אי אתה רשאי לומר על פה, ולכך היה אומר תרגום, דמשום עת לעשות אמר התם דשרי, ואין לך [עת] לעשות גדול מזה עכ"ל. אע"ג דתו' דחי פי' זה משום עת לעשות לה' הפרו תורתיך, שאני גבי אונקלס דהיו אפשר ללמד הכתיב. * עמ' 7 שם [בגליון הגמ' דפוס ווינציאה בשם חכם א'] דמן מלת אין מהוי הוי וכו' עד אלא שכחום וכו' כתוב בצדו וז"ל: כל זה איירי בפרושי' אחרים. ואיין ברש"י פרק הבונה דף ק"ד עכ"ל. * שם [בגליון הגמ' דפוס ווינציאה בשם חכם א'] על מלת אינהו עדיפי מיני' וכו' כתוב בצדו וז"ל נ"ל דהוקשה לו שהלשון יש לו סתירה אהדדי דאומר והאנשים משמע שנתכנו לחשובים ועדיפים ממנו כי איש ואנשים לשון חשיבות הוא בכל מקום ואח"כ אמר עמי דהיינו אשר היו עמי הרי נתנם כשפלים ופחותים ממנו שזהו עמי טפלים לי שהוא הי' העיקר והם טפלים כלשון עם ואת ואותו בכל מקום. לכן קאמר דודאי הכי הוא דתרווייהו איתנהו ולרמזים אלה אמר הכי עכ"ל. * עמ' 8 בגמרא וז"ל: משפחה ומשפחה למאי אתא אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין מעבודתן וכו'. תניא נמי הכי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה קל וחומר מעבודה ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן תלמוד תורה לא כל שכן. וצ"ע גדול הלא גמ' ערוכה במס' ר"ה דף י"ח ע"א וז"ל: אמר רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע שנאמר (לכן) [ולכן] נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה עכ"ל. הרי שלך לפניך דתורה עדיפא מזבח ומנחה וא"כ אזדי' סמיכה של בית רבי סמיכה זו מה זו עושה. וא"ל הא קשמני הש"ס (התם) [הכא] דחילוק ידענו בין רבים ויחיד ות"ת דרבים הוא עדיפא מקרבנות הלא פרש"י (שם) [כאן בע"ב]: הא דרבים התם כל ישראל הוי. משמע דוקא כל ישראל ביחד, אבל זולת זה קרבנות עדיף מת"ת. וא"ל דמש"ה באמת פליגי אביי אדרבא ואמר בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים שניהם צדקו יחדיו, משא"כ תורה וגמילות חסדים עדיף מהקרבת קרבנות. אי משום הא לא אריא שהרי מסיים שם הש"ס וז"ל: (רבא) [רבה] דעסק בתורה הי' חי ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים הי' חי שיתין שנין עכ"ל. וא"כ דון מינה ומינה ת"ת לחוד הוא עדיף מזבח ומנחה. ואביי מוסיף בדברים אפי' גמילות חסדים נמי מהני שהרי גמר' ערוכה שם: תנו רבנן משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני שמונה עשרה שנה באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו ועסקו בתורה וחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו עכ"ל. הרי שהיו בני עלי מתין בן י"ח שנה ורבה דאתי מדבית עלי חי' ארבעי' שנה והוסיפו לו ך"ב שנה תוספת מרובה על העיקר, וא"כ ע"כ תורה עדיפא מזבח ומנחה וצ"ע וצריכה לפנים. * עמ' 7 ועבודה חמורה מתלמוד תורה והכתיב וכו', לא קשיא הא דרבים והא דיחיד ודיחיד קל והתנן נשים במועד וכו' כבוד תורה קאמרת כבוד תורה דיחיד חמור תלמוד תורה דיחיד קל. וקשה קושי' עצומה דאי בדף ך"ז פיסקא אבל מכרו וכו' איבעי' להו כו' ת"ש אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה וליקח אשה דלמא שאני לימוד שמביא לידי מעשה וכך מסקנתם, א"כ שמעינן מהתם דלימוד התורה עדיפי מכיבוד דזה מיקרי כיבוד התורה למכור עתיקא בחדתא והכא משמע דאפי' כיבוד תורה דיחיד עדיפא והתם כשמוכרין ס"ת הוי דרבים וצ"ע. * עמ' 41-א דף ג' ע"א אמר רבינא ש"מ האי מאן דמיבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי מאי תקנתיה ליקרי קריאת שמע וכו' ואי לא לימא הכי עיזא דבי טבחי שמינא מינאי עכ"ל. מן הראוי להתבונן דרכי רבנן ומי ראוי לומר דבר זה עיזא דבי טבחי וכו' אימא לי איזה גופא דעובדה היכי הוה הדברים כהווייתן הואיל ומיבעית איך מסלק דבר זה את החרדה בחרדה מסולקת תמים דיעים. ונראה לפרש בהקדם דברי הש"ס במסכת שבועות דף ט"ו ע"א וז"ל: תנא שתי תודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן מנא הני מילי אמר רב חסדא אמר קרא ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין מעל [ל]חומה מאי גדולות אילימא ממין גדול ממש נימא פרים אלא גדולות במינן מי איכא חשיבותא קמי שמיא והתניא נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח בעולת העוף אשה ריח ניחוח במנחה אשה ריח ניחוח מלמד שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכו[י]ן את לבו לאביו שבשמים. ועיין בתוספת ד"ה ללמדך שאחד המרבה כו' אע"ג דאמר אחד המיוחד שבעדרו וגבי פרה אדומה נמי אמרינן שאם מצא נאה (המינה) [הימנה] מצוה לפדות וכו' ע"כ. ונראה ליישב דהקרבן שמביא אדם הוא בדומה לו כדאית' במסכת ע"ז דף וי"ו ע"א אתך בדומין לך. אם שמן הוא מביא קרבן שמן ואם הוא אדם כחוש מביא קרבן כחוש. והנה מקרא מלא דבר הכתוב ואם נפש אחת תחטא בשגגה וכו' והביא קרבנו שעירת עזים. ובפרק קמא דמסכת פסחים קרי למזבח מטבחיא. וקאמר עיזי דבי טבחיא שמינא מינאי ר"ל הקרבן שמביא לכפר עליו הוא שמן ממנו אף אם כחוש מ"מ קרבנו הוא שמן דבעינן אחד מיוחד שבעדר. ורמיזא בקרא שאמרה רבקה ליעקב קח לך שני גדיי עיזים טובים דייקא. והטעם באמת שמקריבין דווקא מובחר שבעדר וכדאית' להדיא במסכת יומא דף ל"ד ע"ב דבין רבי ובין לרבנן בעינן מיוחד שבעדר בין בחובה ובין בנדבה וז"ל: ורבנן מאי אחד מיוחד שבעדרו ורבי מומבחר נדריך נפקא ורבנן חד בחובה וחד בנדבה וצריכא וכו' ע"ש. נראה ליתן טעם לשבח על שום מה צריך הקרבן להיות דווקא מהמובחר ומיוחד שבעדרו. לפי דמצינו דבחר הקרא לקרבן שור כבש ועז משא"כ שום חיה טהורה ומהנך עשרה שהתיר לך רחמנא לא בחר כי אם הנך שלשה. ואמרתי ועניתי טעם כעיקר להורות שאין מזל לישראל מש"ה אלו השלשה המה תוך המזלות ניסן טלה, אייר שור, טבת גדי. ובאמת מצינו בקרא שמצרים היה עובדים לטלה כמו שאמר משה הן נארישע געזעצן מצרים לעיניהם ולא יסקלנו מש"ה לא היו שוחטין מש"ה צוה הקב"ה דוקא להיפך להקריב טלה לקרבן פסח. ולמידן סתום מן המפורש שכמו כן היה קרבן שור וגדי כמו טלה שמצרים להדיא שעל ידי הקרבן והקרבתן אנו מורין שאין מזל לישראל. לפ"ז מן הראוי להקריב דווקא מן המובחר ולהביא אחד מיוחד שבעדר ואין חילוק אם אדם שמן אם רזה . ומעתה יתכן דברי הש"ס האי מאן דמיבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי, הא תינח למ"ד דיש מזל לישראל אבל לדעת ר' יוחנן דאמר אין מזל לישראל כדאית' במסכת שבת דף קנ"ו ע"א, הביעותא דמאן. ולזה אמר הש"ס האי מאן דמיבעית לימא עיזא דבי טבחא שמינא מינאי הקרבן שאני מקריב שמינא מיני ואין אתך בדומה. וצ"ל כמ"ד דאדם צריך להביא אחד מיוחד שבעדרו והטעם להורות שאין מזל לישראל וא"כ החרדה מסולק ממנו ולא יחן עוד בחרדה ולא יהיה מבעית בעית. ועל פי הדברים האלה מיושב גמר מסכת מגילה דף ך"ח ע"א ז"ל: שאל רבי עקיבא את רבי נחוניא הגדול אמר לו במה הארכת ימים אתו גווזי וקא מחו ליה סליק יתיב ארישא דדיקלא אמר ליה רבי אם נאמר כבש למה נאמר אחד אמר להו צורבא מדרבנן הוא שבקוהו אמר ליה אחד מיוחד שבעדרו וכו'. פי' רש"י: גווזי, סריסין, היו עבדים משרתים אותו, וקא מחו ליה לרבי עקיבא, סבורין היו שהיה קץ בחייו עכ"ל. לכאורה יפלא בתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר, מאן אמחי' ומאן מפייס. ובפרטות למה סריסין דווקא הכהו. ובייחוד אחר ששאל ר"ע שאלה אחד אז אמר ר' נחוניא שבקוה ולמה [לא] אמר קודם לכן. דעיין במסכת שבת דף קנ"ו ע"ב דר"ע סובר אין מזל לישראל, ובני חיי ומזוני לאו במזלא תליא מלתא אלא בזכותא. ומפני זה שאל רב נחוניא הגדול במאי הארכת ימים להורות וללמדו ממנו המעשה אשר יעשון. אמנם דבר זה היטיב חרה לסריסים שאין להם בנים ומנעי ה' מהם לתת להם פרי בטנם. אי נימא דבזכותא תליא מלתא מוכח דהני אינשי לא הוי מעלי ורשעם נגד פניהם יוכיח. משא"כ אי נימא דבמזלא תליא מילתא א"כ י"ל דמושלמים במעשיהם ולהכי אין להם בנים כי במזלא תליא והאי לאו בר מזלי הוא. ומש"ה אתית גווזא וקמחה לי' דע"כ הוא קץ בחיי' של ר' נחוניא כי לאו בזכותא תליא אלא במזלא א"כ אין מקום לשאלה זו במאי הארכת ימים. ומש"ה שאל רבי עקיבא שאלה זו אם נאמר כבש למה נאמר אחד, ע"כ צ"ל אחד מיוחד שבעדר, וא"כ מוכח ומוכרע דאין מזל לישראל כי בזכותו תליא מלתא, וכדין שאל במאי הארכת ימים, ומש"ה אמר ר' נחוניא שבקוה. * [האי מאן דמיבעית וכו' לינשוף מדוכתיה ארבע גרמידי. ובמס' פסחים (דף קי"א ע"ב פירש"י בד"ה דלא דהיינו 'אמות']. במדרש ילקוט פרשת מצורע [רמז תקנז]: רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר אסור לילך במזרחו של מצורע ארבע אמות, ר' שמעון בן לקיש אמר עד מאה אמה, ולא פליגי מאן דאמר עד ארבע בשעה שאין הרוח יוצא, ומאן דאמר עד מאה אמה בשעה שהרוח יוצא עכ"ל. כאן הבן שואל אי מיירי בשעה שאין הרוח יוצא למה ועל מה מרחיק אליבא דר"י ארבע אמות. אף אתה אמור לו כהלכות דמצינו בציוני והבוא ביר"ח [בילקוט ראובני חדש] פרשת תזריע [אות כ"ב] וז"ל: כתב בעל הסוד על ענין עוזי' וישכב עוזי' עם אבותיו וכו' כי אמרו מצורע הוא כמנודה מאי נפקא מיני' או מאי אכפת להם לאחר מות' מי ישכב אצלם אלא שהמצורע הוא כלפי מעלה כמו מנודה לב"ד הה"ד כי פרעה אהרן וגו' ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למהנה מלמד שעשאן כמנודים והמת בנידוי סוקלין ארונו וכו' ע"ש. מעתה הדין ברור דמנודה צריכין להרחיק ארבע אמות ואין הטעם כדר' יוחנן משום סכנה אלא דינא קאמר דבמנודה צריך להרחיק ארבע אמות. ונקט מזרח דאפי' במזרחו צריך להרחיק ארבע אמות אפי' בר"ה. ואם נפשך לומר אם מצורע דינו כמנודה הא סתם נידוי שלשים יום ומצורע מצינו שבדד ישב שבעת ימים כדין נזיפה. וי"ל ע"פ מה דאיתא במדרש ילקוט פ' שלח לך דף רך"ה ע"א [רמז תשמה] ז"ל: מכאן אמרו כל המנודה יום אחד מלמטה אף על פי שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שבעת ימים, וכל המנודה שבעת ימים מלמטה אף על פי שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שלשים יום וכו' עכ"ל לפי זה כאן במצורע הוא מנודה יום אחד ואפ"ה למעלה ז' ימים. ומיושב בטוב טעם ודעת למה קראה לרב ששת עולא משגש ארחתיה דאימיה [בבא בתרא דף ט ע"א], כדפי' רש"י בד"ה עולא וכו' לרב ששת קרו ליה הכי עולל המשגש דרכי אמו שגרם להטותה מדרך שאר נשים וכו' ע"ש. ולי נראה לפרש דאין צריך להגיה הספרים ולא בשום גירסא אחרת דבעי לפרש איך היתה שראה דידי' [חדיי] לרב ששת ולא חש להרהור. וצ"ל דרב ששת היה בדוק כעולא דדמיא עליו ככשורא. דעיין במס' שבת דף י"ג ע"א ז"ל: עולא כי הוי אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו ואמרי לה אבי ידייהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא אפילו שום קורבה אסור וכו'. פי' תוספ' בד"ה ופליגא דידיה אדידיה, והוא היה יודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור שצדיק גמור היה כדאמרינן בפרק ב' דכתובות וכו' ע"ש. מש"ה היה קרי לרב ששת עולא שהיה דומה בזה לעולא שלא בא לידי הרהור. * בגמרא: והשתא דאמרת מדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשא משפחה ומשפחה למאי אתא וכו' עכ"ל. הנה נשאלתי מת"ח אחד דלמא משפחה משפחה אתא להיות נשים חייבים במקרא מגילה כמו אנשים. ודוגמא לזה מצינו במסכת סוכה דף נ"ב ע"א ז"ל: וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד (זכריה יב, יב) משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד וכו' עכ"ל. א"כ אף כאן אנו נאמר משפחה ומשפחה משפחות אנשים ומשפחות נשים, ע"כ תירץ השאלה. ואני השבתי בטוב טעם ודעת דאיכא למידק מאי הא דקאמר הש"ס והשתא דאמרת מדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשא משפחה ומשפחה ל"ל ה"ל להקשות בקצרה משפחה ומשפחה למאי אתא. ונראה לפרש דמש"ה מדייק בלישנא והשתא דאמרת מדינה ומדינה וכו' לשיטתי' דווקא קשה משפחה ומשפחה למאי אתא, דעיין לעיל דמאן דדרש מדינה ומדינה רבי יהושע בן לוי הוא דז"ל לעיל: מדינה ומדינה ל"ל אלא קרא לדרשא הוא דאתי' וכדרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכו' עכ"ל. והנה רבי יהושע בן לוי סבר לקמן דף ד' ע"א דנשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס עכ"ל. א"כ קשה משפחה ומשפחה ל"ל. דאין לומר דאתא דנשים חייבות במקרא מגילה, והלא רבי יהושע בן לוי סובר דנשים חייבות במקרא מגילה שאף היו באותו הנס, וא"כ לא צריך קרא. לפ"ז הן הן דברי הש"ס והשתא דאמרת מדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשה וכו' ר"ל לרבי יהושע בן לוי דסובר מדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשה א"כ משפחה ומשפחה למאי אתי. דאין לומר דבא להורות דנשים חייבות והלא לרבי יהושע בן לוי לא צריך קרא דסובר דנשים חייבות שאף הן היו באותו הנס. ומתרץ הש"ס לשיטות רבי יהושע בן לוי להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן וכו' דע"כ דבר זה מיירי בתמיד של שחר, וא"כ קאי אקריאת המגילה של שחרית דבשעת קריאת המגילה בלילה אין שם שום קרבן תמיד. דעיין בתוספ' בד"ה מבטלין כהנים מעבודתן לשמוע וכו', דמשהאיר היום הוי זמן עבודה והם מניחין אותה בשביל הקריאה משום הכי קרי ליה ביטול עכ"ל. וחיוב קריאת המגילה ביום הוא דעת רבי יהושע בן לוי דעיין לקמן דף ד' ע"א ז"ל: אמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דמיה לי וכו' עכ"ל. ואם נפשך לומר לפ"ז ל"ל קרא אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דמיה לי הלא נילף מדכתיב משפחה ומשפחה י"ל דהא דקריאת המגילה ביום הוא עיקר מדכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים כדאיתא בדף ד' ע"א בתוספ' בד"ה חייב אדם לקרות את המגילה וכו' ע"ש, קמ"ל מקרא אלהי אקרא יומם ולילה להודיע דקריאת המגילה בלילה הוא עיקר. ובזה מיושב מה שהתלמידים מתהנדזין בדבר לפי מה שפי' הר"ן ז"ל: שמבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה אף על פי שיש שהות ביום לעבוד עבודה ואח"כ לקרות אפ"ה מבטלין מעבודתו כדי לשמוע מגילה בצבור ומיהו דוקא בשיכולים אח"כ להשלים העבודה הא לאו הכי ודאי אין מבטלין העבודה דאורייתא משום מגילה דרבנן וכו' עכ"ל. וכן משמעו' התוספ' בד"ה מבטלין כהנים וכו' ע"ש. משמע דאיירי בדין קדימה. ודברי הר"ן נראה דמוכח ומוכרע דלכאורה דברי הרב סתרי אהדדי דרב אמר כהנים בעבודתן וכו' מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה וכו' ולקמן דף ה' ע"א קאמר רב מגילה בזמנה קורין אותו אפי' ביחיד. ואף דחש לדברי רב אסי דאמר בעשרה מ"מ איהו גופי' סבר דקורין אותו ביחיד. ולמה ס"ד למימר דמגילה דוחה עבודה הלא יכול לקרות ביחיד אלא לענין קדימה מיירי וחש רב לזה לקרות בעשרה. אבל לבטל בשביל זה לא עלתה על דעת מעולם. ובאמת הא דחשבינן לקמן במתני' דף ך"ז ע"ב כל הני דצריך עשרה ולא חשיב מקרא מגילה משמע דמקרא מגילה ביחיד סגי', א"כ לקיבעא קמא הדר דבמגילה דוחה עבודה היינו לאקדומי. וכן הוא מפורש בש"ע סי' תרפ"ז [סעיף ב' ברמ"א] ז"ל: וכל זה לא מיירי אלא בדאיכא שהות לעשות שתיהן, אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן אין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה וכו' עכ"ל. לפ"ז קשיא הא דפסק בש"ע גבי מת מצוה אשר מסיים בעל המפה בסעיף הנ"ל: והא דמת מצוה קודם, היינו דוקא בדאפשר לו לקראה אח"כ עכ"ל. א"כ קשיין אהדדי דגבי עבודה אמרינן דדוחין מגילה אם לא אפשר למעבד תרווייהו וגבי מת מצוה אמרינן דמגילה דוחה מת מצוה אם אין שהות לעשות שניהן, והלא מת מצוה חמורה מעבודה ונדחה מפני מגילה מכ"ש דעבודה יהא נדחת מפני מגילה. והנה לדעת רבי יהושע בן לוי לא קשה מידי דסובר דקריאת המגילה בלילה הוא עיקר וא"כ כיון שכבר קראו בלילה לא אמרינן דקריאת מגילה ביום דוחה העבודה, דכבר איכא פרסומי ניסא במגילה שקראו בלילה, משא"כ גבי מת מצוה מיירי בלילה. ואית' במסכת סנהדרין דף מ"ו ע"ב כל המלין את מתו עבר בלא תעשה וכו' ע"ש. ואפ"ה אמרינן מגילה דלילה דוחה מת מצוה דעיקר פרסומי ניסא דקריאת המגילה בליתה. משא"כ לפי מה שמפרשי תוספ' בד"ה בד"ה חייב אדם לקרות את המגילה בלילה וכו' דעיקר פרסומי ניסא הוי בקריאה דיממא וקרא נמי משמע כן וכו' ע"ש, א"כ הדרא קושיא לדוכתי' דהא עבודה מבטל מגילה דיממא והוא עיקר פרסומי ניסא מכ"ש מת מצוה דמבטל מגילה שהרי מת מצוה חמורה מעבודה. ותו איכא למידק לפי מה דמפרש הר"ן דמיירי לענין קדימה ולא לענין דחיי' א"כ ע"כ הא דאמר מכאן סמכו של בית רבי דמבטלין תלמוד תורה וכו' ג"כ לענין קדימה איירי מאי מקשה הש"ס ועבודה חמורה מתלמוד תורה והכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו וכו' ואמר ר' שמואל בר אוניא גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין וכו' עכ"ל דלמא התם גבי יהושע שאני שהי' ביטול תורה כדקאמר ועכשיו בטלתם תלמוד תורה משא"כ לענין קדימה מגילה קודם לתלמוד תורה. ואין לומר דמקשה מרב שמואל בר אוניא דאמר גדול ת"ת יותר מהקרבת וכו' מדקאמר סתמא משמע אפי' לענין הקדימה, א"כ מאי מתרץ התרצן לא קשיא הא דרבים והא דיחיד והא מדקאמר רבי שמואל בר אוניא סתמא גדול תלמוד תורה וכו' משמע אפי' דיחיד דאל"כ ה"ל לפרש דווקא תלמוד תורה דרבים אלא מהא ליכא למשמע מיני' דלא בא לאשמענין רשב"א אלא מדקאמר עתה באתי ושם היה ביטול תורה. איברא אי משום הא לא תברא דמייתי הש"ס תניא נמי הכי כהנים בעבודתן וכו' והלא איכא לאקשוי' מאי מביא ר' יוסי בר חנינא מדרב יהודא אמר רב דאמר כהנים בעבודתן וכו' והלא בברייתא מפורשת תניא נמי הכי וכו' ה"ל להביא מברייתא דכהנים בעבודתן וכו'. אלא דבא לאשמעינן דהא דמגילה דוחה לעבודה דוקא לענין קדימה ולא לענין דיחוי וזה מוכח מדרב יהודא אמר רב דאמר לקמן מגילה בזמנה אפי' ביחיד משא"כ בברייתא איכא לאוקמי אפי' לענין דיחוי ומש"ה קאמר הש"ס מכאן סמכו של בית רבי דמבטלין תורה וכו' יליף מברייתא דמיירי אף לענין דיחוי וא"כ מקשה הש"ס שפיר. ותדע דע"כ רב יהודא לא ס"ל דהמלאך בא ליהושע בשביל ביטול תורה כאשר באמת תוספ' מקשים בד"ה אמש בטלתם וכו' ע"ש שהרי ביאות המלאך היה בלילה והוכיחן על שביטלו תלמוד תורה בלילה כדאית' ברש"י בד"ה ועכשיו שהוא לילה היה לכם לעסוק בתורה שהרי וכו' ע"ש. ורב יהודא ס"ל במסכת עירובין דף ס"ה ע"א וז"ל: אמר רב יהודא לא איברא לילה אלא לשינת' וכו' ע"ש, וא"כ לפי דעתו לאו זמן תורה היא. * שם בגמרא: מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה וכו' קל וחומר מעבודה ומה עבודה שהיא חמורה מבטלין תלמוד תורה לא כ"ש וכו' עכ"ל. איכא למידק מה ראה לומר ק"ו מעבודה ועל ידי כן צריכין אנו לחלק בין תלמוד תורה דרבים לתלמוד תורה דיחיד הא יש ללמוד קל וחומר ממת מצוה לפי מה דק"ל בש"ע סי' תרפ"ז דמגילה דוחה מת מצוה דדוקא לענין קדימה מת מצוה קודם משא"כ לענין דיחוי מגילה עדיפא, ומת מצוה דוחה תלמוד תורה מדתניא מבטלין ת"ת וכו' וא"כ פשיטא דלענין דיחוי מגילה עדיף מתלמוד תורה וק"ו ממת מצוה שהיא חמורה מתלמוד תורה מגילה דוחה אותו מכ"ש שמגילה דוחה תלמוד תורה. ולפ"ז לא צריך לחלק בין תלמוד תורה דרבים ותלמוד תורה דיחיד ולא קשה מידי מיהושע דהק"ו הוא מכח מת מצוה ולא מכח עבודה. אלא ע"כ צריך ליישב דרבי היה סובר דבאמת מת מצוה דוחה מגילה. וא"כ קשה על הא דפסקינן בש"ע סי' תרפ"ז דמגילה דוחה מת מצוה הוא נגד דעת רבי ובחידושי פוסקים הארכתי. * ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וישתחו לאפיו והיכי עביד הכי והאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא שאני התם דאמר ליה כי אני שר צבא ה' וכו' אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמר לו על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק אמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה וכו'. ופירש"י: אמש ביטלתם כו' אמש, כלומר כשהעריב היום, היה לכם להקריב תמיד הערב ובטלתם אותו וכו' ועכשיו, שהוא לילה, היה לכם לעסוק בתורה, שהרי אינכם נלחמים בלילה. עתה באתי, על של עכשיו וכו' עכ"ל. מן הראוי להתבונן בדרכים רבנן כיון שהמלאך האשימן בשני דברים בתמיד של בין הערבים ובת"ת מפני מה לא בא כשהעריב היום להוכיחם על ביטול תמיד ואז הי' אפשר לתקן תקוני גברא בקום ועשה כמו שעשה בת"ת וע"י כן וילן יהושע בתוך העמק עומקו של הלכה ועתה שעבר זמן הקרבת תמיד הי' מעוות אשר לא יוכל לתקן עד זמנו ובטל קרבן תמיד. ותו איכא למידק שאלת יהושע ששאל על איזה מהן באת תשובתו בצידו ע"כ בא בשביל ביטול תורה דאי ס"ד משום ביטול תמיד באלו אמרו מקדימין בזמן הקרבת תמיד וכיון שאחר עד עתה ע"כ אחר זמן הקרבת תמיד ע"כ בשביל ביטול ת"ת. זאת ועוד אחרת דכד עיינתי שם בתו' בד"ה אמש בטלתם וכו' ז"ל: וא"ת והיכי משמע לישנא דקרא דבטלו התמיד ותלמוד תורה. ויש לומר דה"פ מדקאמר הלנו אתה הכי קאמר בשביל תלמוד תורה באת דכתיב תורה צוה לנו, אם לצרינו או בשביל הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו עכ"ל. אמור מעתה לפי סדר המקרא יהושע אמר לי' תחלה הלנו אם לצרינו למדנו דיהושע כבר ידע שהמלאך בא בשביל שבטלו אלא שהיה מסופק אם בשביל ת"ת או בשביל הקרבנות. ולפ"ז כשאמר לו המלאך כי אני שר צבא ה' והאשימן בשני דברים היה לו להקדים ולומר עתה באתי על של עכשיו כיון שכבר יהושע הי' יודע וספוקי הי' מספקא לי' על איזה מהן בא. ונראה לישב כל אלה דלפי סדר המקרא בספר יהושע סי' ה' ויחנו ישראל בגלגל ויעשו הפסח בארבע עשר יום לחודש בערב בערבות יריחו. ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח וגו' ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וגו' עכ"ל. ורבינו ז"ל למדו מכאן שעיבורה של עיר כעיר. ועיין נמי ברד"ק ויהי בהיות יהושע ביריחו בגבול יריחו ומכאן סמכו ז"ל שעבורה של עיר דינו כעיר שהרי יהושע לא היה בתוך העיר ואמר בהיות יהושע ביריחו כי נסעו מהגלגל אחר שנמולו שם הערלים עשו הפסח ובאו להם ליריחו לכבשה וחנו את פני העיר והקב"ה שלח מלאכו ליהושע כדי לחזקו לכבשה ולבשרו ונראה לו כדמות איש וחרבו שלופה בידו מורה על הגבורה ועל הנצוח כמו שנראה ליעקב אבינו וכו' עכ"ל. הרי מפורש מיד אחר שנימולו ערלים ועשו קרבן פסח ובאו ליריחו לכבשה שלח הקב"ה המלאך ליהושע. ולפ"ז דון מיני' שהמלאך בא ליל ראשון של פסח זה הי' אחר שקרבו הפסח וקאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו זה קאי אדלעיל מיני' שאמר ויעשו את הפסח בארבע עשר יום לחדש בערב בערבות יריחו ומיד כשבאו לערבות יריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וכו'. וכד עיינתי בהרא"ש פרק ערבי פסחים [סי' י"ג] ז"ל: ועוד מוכח בסדר עולם (פי"א) דבערב שבת נפטר משה רבינו דקתני אחר הפסח בכ"ב בניסן סבבו את העיר ונאמר ויהי ביום השביעי ותפול החומה רבי יוסי אומר שבת היה וך"ח בניסן היה נמצא ר"ח באחד בשבת ור"ח אדר בשבת וא"כ בשבעה באדר שמת בו משה רבינו היה בערב שבת וכו' עכ"ל. ומעתה צא ולמד כיון שר"ח ניסן הי' אז בא' בשבת א"כ ט"ו בניסן י"ט א' של פסח הי' נמי באחד בשבת וי"ד שבו הי' חל בשבת. ולפ"ז י"ל דתליא בפלוגתא דז"ל הטור בסימן תמ"ד: ארבעה עשר שחל להיות בשבת בודקין בליל י"ג ומבערין הכל לפני השבת ומשיירין מזון ב' סעודות לצורך השבת דסעודה ג' זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ וטוב לעשותה בפירות וכו' עכ"ל. וזה אינו אלא לדעת הפוסקים דחמץ משש ולמעלה אסור מן התורה כדאי' בטור סי' תמ"ג: חמץ משש שעות ולמעלה ביום י"ד אסור מה"ת ולוקין עליו וכו'. ובעל המאור כתב שמותר לאוכלו עד הלילה וכו' עכ"ל. ולפ"ז מצינו למידן י"ד שחל להיות בשבת לדעת הפוסקים דחמץ משש שעות ולמעלה מן התורה משיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת דסעודה ג' זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה בחמץ כיון שאסור מדאורייתא. משא"כ לדעת בעל המאור שמותר לאכול עד הלילה א"כ כשחל י"ד להיות בשבת משיירין מזון ג' סעודות ואף דסעודה ג' זמנה אחר המנחה כיון שמותר לאכלו עד הלילה. ומעתה כשהיו בערבות יריחו בי"ד שחל להיות בשבת לשיטת בעל המאור היו משיירין לצורך שבת מזון ג' סעודות לאכול ג"כ סעודה ג' מחמץ אחר תפלת המנחה. וכדעיינתי במס' פסחים דף ס"ג ע"א השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה ר' יהודא אומר אף התמיד וכו' עכ"ל. וקאמר התם דף ס"ד מ"ט דר' יהודא אמר לך דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי, זבחי המיוחד לי ומאי ניהו תמיד עכ"ל. ולפ"ז י"ל דיהושע טעה בזה דסבר אין שוחטין את התמיד על החמץ וכיון שאז הי' מצוי חמץ שהוצרכו לסעודה ג' ולא הי' באפשר לבער את החמץ דאין מבערין בשבת מש"ה בטלו התמיד. ואף דשחטו הפסח כמו שמעיד הקרא ויעשו את הפסח בי"ד בחודש ור"י דסובר אף התמיד במשמע דבפסח פשיטא דאין שוחטין על החמץ. י"ל איהו טעה וסבר הקרא דלא תשחט על החמץ דם זבחי לא קאי אלא על התמיד ולא על הפסח דתמיד מקרי זבחי המיוחד. ובהכי נמלטנו קושי' תו' שם במס' מגילה דף הנזכר בד"ה אמש בטלתם וכו' וז"ל: וקשה אמאי בטלוהו בשלמא תלמוד תורה בטלו לפי שהיו צרים על העיר כל ישראל אבל הכהנים אמאי לא היו מקריבים התמיד וי"ל וכו' עכ"ל. ולפמ"ש ניחא להם על מה שיסמכו שביטלו התמיד דאין שוחטין התמיד ועדיין חמץ קיים וכמ"ש. אכן דבר זה תליא דמצינו במס' פסחים דף ה' ע"א יליף התם בש"ס חמץ משש שעות ולמעלה אסור מדאורייתא מדכתיב אך ביום הראשון תשביתו וכו'. פירש"י: אך חלק, אכין ורקין מיעוטין וכו', ואיכא דאמר: אך הוא חץ בגימטריא דאח"ס בט"ע וכו' עכ"ל. ומעתה לשיטת בעל המאור שמותר לאכול חמץ עד הלילה היינו דווקא אי אמרינן אך מיעוטא הוא י"ל ששמעטינן שלא יאכל מחמץ בין השמשות ואי לאו אך ה"א שמותר לאכול חמץ עד הלילה ממש משא"כ להאי פירושא דא"ך ח"ץ א"כ אליבא דכ"ע אסור לאכול חמץ משש שעות ולמעלה. אמנם דבר זה תליא אי התורה ניתנה בכל לשון או בלשון הקודש דאי אמרינן אך הוא ח"ץ משמע התורה ניתנה דווקא בלשון הקודש ופי' ח"ץ לשון חצי' משא"כ אי נאמר התורה ניתנה בכל לשון אף דא"ך באח"ס בט"ע הוא ח"ץ מ"מ ליכא למילף מהכא שהחמץ אסור משש שעות ולמעלה דבשאר לשונות ליכא לפרושא ח"ץ מלשון חצי' וגם למ"ד התורה נאמרה בכל לשון לא הי' כתוב תורה אך אלא תיבה אחרת שיש לפרש בלשון מיעוט. ולפ"ז י"ל סברת יהושע היה שתורה ניתנה בכל לשון וא"כ ליכא למילף מח"ץ חצי' לאסור וי"ל שמותר לאכול חמץ עד הלילה וא"כ היה צריך לשייר ג"כ לסעודה ג' מש"ה ביטלו התמיד דאין שוחטין את התמיד על החמץ וכדכתיבנא. והנה עיין במסכת סוטה פ' אלו נאמרין [דף ל"ה ע"ב]: ת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו' ואחר כך סדו אותן בסיד אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה וכו'. פירש"י: היאך למדו אומות העולם, העתיקות תורה הלא לא נצטוו לכותבה בשבעים לשון אלא לבא וללמדה כל הרוצה שלא יהא פתחון פה לאותם האומות לומר לא היה לנו מהיכן ללומדה וכו' עכ"ל. ולפ"ז א"א התורה ניתנה בכל לשון שלא יהי' פתחון פה לאומות א"כ גם לאומות ניתנה התורה כדמצינו וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן והקב"ה החזיר על כל אומה ולשון שיקבלו התורה. משא"כ אי אמרינן שתורה ניתנה בלשון הקודש א"כ לישראל ניתנה תורה ולא לאומות. ועיין בספר נחלת בנימין [מצוה ל"ח אות ז'] שכתב הטעם שכתוב בתורה דבר אל בני ישראל אף שהתורה הי' אלפיים שנה קודם בריאת עולם דתורה [היתה שטר קידושין ו]נכתבה לשמה לשם ישראל. להכי אמר דבר אל בני ישראל ע"כ תמצית דבריו ע"ש. לפ"ז לא נכתבה התורה אלא לישראל בלבד. אכן עדיין צריכין אנו למודעי דהש"ס מקשה במסכת שבת דף פ"ו ע"ב וליקבלו תורה ביני שימשי אמר רבי יצחק לא מראש בסתר דברתי. ופרש"י: והכי פריך: לר' עקיבא, דאמר הקפידה תורה על מנין העונות, ולא הקפידה אלא על חמש, למה לא קבלוה בלילה וכו'. לא בסתר דברתי, במקום ארץ חשך, ולילה חשך הוא עכ"ל. ועיין שם בחדושי אגדות וז"ל: ולקבלו תורה ביני שמשי כו' מפורש במדרש תנחומא שמעו זאת היא התורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה וגו' כי לא מראש דהיינו בתחלת נתינתה לא דברתי אותה בסתר דהיינו בלילה אלא בגלוי ביום וכמ"ש שלא ליתן לאו"ה פתחון פה לעתיד אילו נתת בפרהסיא קבלנוה עכ"ל. ולפ"ז ה"נ שלא ניתנה התורה בלילה כדי שלא יהי' פתחון פה לא"ה, ומעתה מהאי טעמא גופא ע"כ התורה נתנה בכל לשון שלא יהי' פתחוץ פה לא"ה. איברא דבר זה תליא בפלוגתא דהני תנאי במסכת עירובין דף ס"ה ע"א דז"ל: אמר רב יהודה לא איברי ליליא אלא לשינתא אמר רבי שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירסא אמרי ליה לרבי זירא מחדדן שמעתך אמר להו דיממי נינהו וכו' עכ"ל. ומעתה למ"ד לא איברא לילה אלא לשינתא אפי' תימא שהתורה ניתנה בלשון הקודש ולישראל לבדם ניתנה התורה אפ"ה לא הי' יכולין לקבל התורה בלילה משום דלא איברא אלא לשינתא. משא"כ למ"ד לא איברא לילה אלא לגירסא היה יכולין לקבל בלילה. וצ"ל דהטעם שלא ניתנה בלילה שלא יהי' פתחון פה לא"ה. ולפ"ז מה"ט נמי צ"ל שהתורה ניתנה בכל לשון. והנה לפ"ז מה נמרצו מתוק לחיך יהושע אמר הלנו כפירוש תו' בשביל תורה באתי דכתיב והגית תורה צוה לנו לכאורה יפלא מפני מה סתם יהושע דבריו במקום שהי' לו לפרש והי' מרמז לו בתיבת לנו דכתיב תורה צוה לנו. ולפמ"ש יתכן יהושע אמר כן לעשות סנגורי' על שביטל ת"ת כי הוא סובר לא נברא לילה אלא לשינתא וא"כ ה"נ שלא ניתנה התורה בלילה משם דבלילה לאו זמן תורה היא. וכדי שלא יאמר האומר אף דבלילה זמן תורה היא ומה"ט לא ניתנה התורה בלילה שלא יהי' פתחון פה לא"ה להכי אמר תורה צוה לנו לישראל לבד ניתנה התורה ולא לאומות וא"כ מפני מה לא ניתנה התורה בלילה אלא ע"כ משום דבלילה לאו זמן תורה היא דלא נברא לילה אלא לשינתא. וניחא נמי הא שאמר יהושע אם לצרינו בשביל הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו כמו שכבתו תו' דלפי שכתבתי היינו טעמא שביטלו התמיד דלדעת בעל המאור שמותר לאכול חמץ עד הלילה הוצרכו לקיים הסעודה שלישי' בחמץ וממילא ביטל התמיד דאין שוחטין התמיד ועדיין חמץ קיים. ועל זה יש מקום לפקפק דאכתי הי' להם לבטל סעודה ג' כדי לקיים מצות שחיטת תמיד וזה דבר המיוחד. מש"ה אמר יהושע אם לצרינו אם בשביל קרבנות שמגינים עלינו מצרינו דכבר נודע דעת רבינו ז"ל במס' שבת דף קי"ח ע"א: אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג עכ"ל. ולפ"ז אי מקיים ג' סעודת ניצול ממלחמות, וי"ל שיהושע אמר האי טעמא שלא ביטלו סעודה ג', דמאי אולמי' האי מהאי הקרבת תמיד מסעודת ג' דתמיד מגין עלינו מצרינו וכל המקיים ג' סעודות ניצל ג"כ מצרינו. וזהו שאמר אי בשביל הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו א"כ אין אתה יכול להאשימם דגם סעודה ג' מגינות מצרינו. והשתא מבואר המאמר שהתחלנו דהנה אחר ששמע המלאך מיהושע שאמר הלנו אתה או לצרינו אם בשביל תורה באתי דכתיב תורה צוה לנו אם בשביל הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו וכמו שכתבתי שאמר כן לסנגורי' על שביטל ת"ת וגם הטעם שביטל התמיד. אמר אמש בטלתם תמיד של בין הערביים ועכשיו בטלתם ת"ת דאכל חדא וחדא איכא טענה ואמתלא ועתה שבטלתם תמיד וגם ת"ת ממ"נ דבריך סותרים זה את זה. דהנה הטעם שבטלתם תמיד של בין הערביים ולשיטתך מותר לאכול חמץ עד הלילה והוצרכו לקיים סעודה ג' בחמץ ולכך ביטלתם תמיד דאין שוחטין התמיד ועדיין חמץ קיים וע"כ צ"ל דהתורה נתנה בכל לשון דאי ס"ד התורה ניתנה בלשון הקודש ואך הוא ח"ץ לשון חצי' א"כ משש שעות ולמעלה חמץ אסור מדאורייתא ואין עושין סעודה ג' מחמץ אלא ע"כ לשיטתך התורה נאמה בכל לשון שלא יהיה פתחון פה לא"ה ולפ"ז ה"ט נמי שלא ניתנה התורה בלילה כדי שלא יהי' פ"פ לא"ה ולפ"ז י"ל לילה זמן תורה היא והא דלא ניתנה בלילה שלא יהי' פ"פ לא"ה וא"כ אמאי בטלתם ת"ת. ואם נפשך לומר ה"ט שביטלתם ת"ת משום דלא נברא לילה אלא לשינתא ומה"ט לא ניתנה התורה בלילה ולפ"ז יש לומר התורה ניתנה בלשון הקודש אך הוא לשון ח"ץ א"כ חמץ אסור משש שעות ולמעלה ואסור לעשות סעודה ג' מחמץ וא"כ מפני מה ביטלתם תמיד וזהו שאמר ועתה באתי וכשבטלו התמיד לא הי' יכול לבוא וכשבטלוהו שניהם לא צדקו יחדיו וסתרו זה את זה. וזהו שאמר נמי וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק א"ר יוחנן מלמד שלן בעומקו של הלכה דלפי מה שכתבתי המלאך בא בליל ט"ו ואז הלבנה במלואה ועיין במסכת ברכות דף מ"ג [ע"א]: אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב אבוקה כשנים וירח כשלשה. איבעיא להו אבוקה כשנים בהדי דידיה, או דילמא אבוקה כשנים לבר מדידיה. תא שמע וירח כשלשה, אי אמרת בשלמא בהדי דידיה שפיר, אלא אי אמרת לבר מדידיה ארבעה למה לי, והאמר מר לאחד נראה ומזיק לשנים נראה ואינו מזיק לשלשה אינו נראה כל עיקר וכו' עכ"ל. וכיון דלפ"ז בט"ו בחודש שהלבנה במלואה אינה נראה כל עיקר והוי כיממא לזה אמר מלמד שלן יהושע בלילה ההוא בעומקה של הלכה כיון שהיה הלבנה בלילה ההוא במלואה הוה כיממא והיה מחדדין שמעתת' כדלעיל בדר' זירא וכיון שהיה לומד תורה בלילה משום דלילה זמן תורה היא א"כ צ"ל הטעם שלא ניתנה תורה בלילה שלא יהי' פ"פ לא"ה ותורה ניתנה בכל לשון כדכתיבנ' ובזה שוב לא הי' להוכיח על שביטלו התמיד. והשתא מיושב בטוב טעם ודעת כל הספיקו' הנופלים בזה המאמר דוק ותשכח. אכן עדיין מידי הרהור לא יצאנו דלפי מ"ש דאז היה ט"ו בניסן וא"כ מאי מקשה הש"ס דילמא שד הוא כיון דאז היה הלבנה במלואה וירח כשלשה שאין נראה כל עיקר וכיון דהקרא מעיד וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו א"כ ראה אותו ע"כ לא הי' שד דהא בראי' תלי' מלתא וע"כ לא היה מכוסה הלבנה אז בערבה דבמס' סנהדרין דמ"ד ע"א מקשים תו': והא דלא משני הכא דחזו לה בבואה דבבואה כדמשני ביבמות משום דאין בבואה ניכרת בלילה עכ"ל. ואי ס"ד שהלבנה הי' מכוסה אז בערבה שירדו הגשמים לא הי' בבואה כלל אלא ע"כ לא הי' הלבנה מכוסה בערבה והי' בבואה אלא שאין ניכרת בלילה וא"כ הדרינן לקושייתן מאי מקשה דלמא שד הוא כיון שיהושע ראה אותו ע"כ לא הי' שד כיון שאז היה הלבנה במלואה ואינו נראה כל עיקר. צא ולמד מה ביקש המלאך להוכיחם על ביטול תלמוד תורה בלילה הזה מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות לפמ"ש מיושב בטוב טעם ודעת וכך היא דרכה של תורה הואיל והי' ליל ט"ו שאז הי' הלבנה במלואה ונהור הי' אותו הלילה אז הי' חובת גברא ללמוד כל הלילה כדעת ריש לקיש דאמר לא נברא סיהרא אלא לגירסא והם הי' מבטלין לכן בזמנו דיבר בתוכחה מגילה עתה באתי על ביטל תורה באתי הואיל והי' נראה הלבנה בעליל מזוקק ... מראין חדשי תורה בתבנית הלבנה ולא הי' להם למנוע מבה"מ. ובזה נתקרר דעתי מה שיש לכאורה לפלפל בחכמה אהא דמקשה הש"ס למה היה יהושע משתחוה למלאך בלילה ליחוש דלמא שד הוא ולמה לא מקשה האיך הלך יהושע אצל המלאך ולא הי' חש לשמירת גופו דלמא שד הוא דאכתי לא אסיק אדעתי' שהי' מלאך דהשת' שמקשה האיך הי' משתחוה לו דלמא שד מתרץ שפיר דא"ל כי אני שר צבא ה' וגמירא דלא מפקי שם שמים לבטלה כיון דכבר שמע ממנו כי אני שר צבא ה' משא"כ מעיקרא שהלך אליו ולא שמע ולא ידע האיך (ירא אילו) [הלך אליו] ולא ירא לנפשו דלמא שד הוא, ובחד גברא נראה וניזוק, ומקרא מלא דיבר הכתוב תשמרו מאוד לנפשותיכם והיושע האיך הלך למקום סכנה. איברא לפי מה שפלטת הקולמס כדת ובנעימות דלעיל באר היטב שאותו לילה היה של פסח וגמרא ערוכה במס' ר"ה דף י"א ע"ב שלילה הזה הוא ליל שמורים המשומר ובא מן המזיקין ומש"ה מורא לא עלה על ראשו כי אמר בלבו גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה משענתי המה ינחמוני משענת קנה חכמה וקנה בינה ויצא בסמיכות שבידם בלילה הזה היא משומר ובא מן המזיקים. ובייחוד הואיל בו בלילה הי' ט"ו שהלבנה במלואה ומסתמא כבר קידש יהושע הלבנה כי מט"ו ואילך אין מקדשין משום דאין הלבנה בחידושה וכבר נודע בין החיים דכל מי שמקדש הלבנה בזמנה אינו ניזק באותו חודש. ואף אי נימא שלא הי' עדיין מקדש הלבנה באותו חדש מ"מ אותו לילה הי' יכול לקדש אף שהוא י"ט וקי"ל אין מקדשין הלבנה בי"ט מ"מ הי' נעשה כהיתר לקדש בליל ט"ו הואיל ועובר זמנו בו בלילה כדאי' בא"ח סי' תך"ו [סעיף ב']: ואין מקדשין אותה במוצאי שבת שחל בו יום טוב וכו'. ועיין במגן אברהם [סק"ז]: שחל בי"ט ומכ"ש שלא יקדשו בליל שבת וכו'. ובמהרי"ל כתוב שמהר"ש התיר וב"ח כתב שפעם א' לא נראית הלבנה עד ליל א' של סוכות ועשה מעשה בקראקא וקדשוה מאחר דא"א לקדשה אח"כ וכו' עכ"ל. הרי בליל ט"ו קדשוה אף שהוא י"ט כי אי אפשר לקדש אח"כ אף כאן אנו נאמר כיון שהמעשה הי' בליל ראשון של פסח כיון שאל אשפר הי' לקדש אח"כ הותר לו לקדש אף שהי' י"ט. וע"פ דברים אלה יתורץ דברי הקרא ויאמר שר צבא ה' אל יהושע של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש היא וגו' עכ"ל. ועיין בכלי יקר וז"ל: צריך להבין מ"ש גבי משה כתיב נעליך וגבי יהושע כתיב נעלך וכו' שלהיות במשה נגלה אליו ה' כדכתיב ויקרא משה אל ה' וגו' של נעליך חייב להסיר שתיהן מפני כבוד ה' כי פיו המדבר אליו וכו' אמנם יהושע מלאך דיבר אליו לכך לא חייבו כי אם להסיר נעל א' לכבוד המלאך יספיק בא' וכו' ולכך נאמר ויעש כן יהושע לומר שלא החמיר להסיר ב' מנעליו אלא ויעש כן להסיר מנעל אחד כדברי המלאך וכו' עכ"ל. והנה כבר מלתי אמורה שהמלאך בא בליל י"ט ראשון של פסח ואין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ותמן תנינן במס' שבת דף ס' ע"א: לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה. ופירש"י: ולא ביחיד, ולא בסנדל יחיד. בזמן שאין ברגלו מכה, בתלמוד ירושלמי מפרש: דלא ליחשדיה דטעין ליה לחבריה תותי כנפיה, ולשון רבותי: דילמא מחייכי עליה, ושקיל, דשליף ליה וממטי ליה בידיה בשכחת שבת עכ"ל. וכיון שאסרו סנדל יחיד בשבת דלמא יטלטל בשבת מטעם זה גם בי"ט בזמן שלא ילך בסנדל יחיד כיון דגם בי"ט אסור לטלטל כדאי' בא"ח סי' תקי"ח ע"ש בט"ז שמאריך באיסור טלטול בי"ט ומעתה האיך הלך יהושע בסנדל יחיד בי"ט. איברא י"ל מה"ט א"ל כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא כיון דלא אסרו לילך בסנדל יחיד אלא משום גזירה שמא יטלטל ד' אמות בר"ה וא"כ אינו אלא שבות ועיין במס' עירובין דף ק"ג ע"א: היה קורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו והא הכא דשבות דמקדש במדינה הוא ולא גזרינן דילמא נפיל ואתי לאיתויי [פירש"י:] ספר נמי שבות דמקדש קרי ליה, שהרי קדש הוא, אלמא: שבות דצורך מקדש הותר אף במדינה וכו' עכ"ל. דון מיני' ספר נמי שבות דמקדש קרי' לי' אף במדינה ולא גזרינן דלמא אתי לאתויי וא"כ י"ל מש"ה אמר אדמת קודש הוא שאתה עומד עליו א"כ הוה נמי שבות דמקדש במדינה ולא גזרינן דלמא אתי לאתויי ולהכי של נעליך ואף בסנדל יחיד מותר לילך כיון דלא גזרינן דלמא אתי לאתויי. ובזה מיושב נמי מאמר הקרא ויעש כן יהושע אף דגבי משה לא אמר ויעש כן משום דהתם גבי משה וודאי לא עבר על ציווי ושלף (נעליך) [שני נעליו] כיון שאמר לו של נעליך. משא"כ גבי יהושע קמ"ל להגיד שבחו שלא שינה דה"א להחמיר כיון דאסור לילך בסנדל יחיד מש"ה ויעש יהושע כן דמשום שהי' שבות במקדש לא גזרינן דלמא אתי לאתויי.
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
ויהי כבוא אברם מצרימה וגו', ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו', ויהי [ה]שמש לבוא ותרדמה נפלה וגו', ויהי [ה]שמש באה ועלטה הי' וגו', וכן רבו כמו רבו שאמר הקרא ויהי מפני מה לא מנאו את אלו שהי' סיפור מעשה וצרתו בצדו עוד שם ויהי בימי אמרפל עשו מלחמה, איכא למידק מה צער הי' שם, הלא אלו ארבע מלכים שיצאו למלחמה ונצחו, וי"ל דצער הי' דנשבה לוט בן אחי אברהם כמאמר הקרא ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברהם וגו' עוד שם בגמרא ויהי בימי אמרפל וגו' עשו מלחמה הנה מן הראוי ללחום מלחמת חובה ומלחמות מצוה למה קחשיב צרתו דנשבה לוט בן אחי אברהם וצרתו לא צר צרת אברהם שהפילו לתוך כבשן אש כפי' רש"י בחומש וז"ל אמרפל אמר פול הוא נמרוד שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש, ונ"ל דלא נחשיב זה לפרענות מפני שיש לו אחרית טוב ותקוה למייחלים שניצל מאור כשדים ועמד בצדקו בנסיון אשר נתנסה וזה אחד מעשרה נסיונת שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם ודבר זה מוכרע ודבר הלמד (מעיינו) [מעניני] מענין לענין באותו ענין דלכאורה גם זה יפלא מאוד דקחשיב הגמ' לעיל ויהי בימי שפוט השופטים הוה רעב כו' למה מדלג מתורה לנביא ולא הביא מקרא מלא שדיבר הכתוב ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה כו' דנרשם בפסוק ויהי וצרתו בצדו שהוה רעב אלא וודאי שזה לא נחשב לפרענות דשם נסהו לאברהם אבינו ועמד בנסיונו שם ויהי בהיות יהושע וחרבו שלופה בידו ע"כ איכא למידק איזה צער הי' שם הא יהושע גופא הי' מסופק הלנו או לצרינו, ואם נפשך לומר מורא עלה על ראשו ואיבעית הלא מעשה זה שמלאך נראה ליהושע הי' ליל ראשון של פסח שהוא ליל שימורים, ואיתא בש"ס ר"ה דף י"א ע"ב ליל המשומר ובא מן המזיקין וזה דעת ר"א ועיין ב(ש"ס ) רד"ק ויהי בהיות יהושע ביריחו בגבול יריחו, ומכאן סמכו חז"ל שעיבורה של עיר כעיר שהרי יהושע לא הי' בתוך העיר ואמר בהיות יהושע ביריחו כי נסעו מהגלגל אחר שנמולו שם הערלים ועשו קדש הפסח ובאו להם ליריחו לכבשה וחנו את פני העיר והקב"ה שלח מלאכו להושיע כדי לחזקו ולכבשה ולבשרו ונראה לו כדמות איש וחרבו שלופה בידו מורה על הגבורה ועל הנצוח כמו שנראה ליעקב אבינו וכו' ע"כ הרי מפורש מיד אחר שנימולו ערלם ועשו קדש הפסח ובאו ליריחו לכבשה שלח הקב"ה המלאך ליהושיע ולפ"ז דוק מיני' שהמלאך בא ליל ראשון של פסח זה הי' אחר שקדשו הפסח וקאמר ויהי בהיות יהושיע ביריחו זה קאי אדלעיל מיני' שאמר ויעשו את הפסח בארבעה עשר יום לחדש בערב בערבות יריחו ומיד כשבאו לערבות יריחו וישא עינו וירא והנה איש עומד לנגדו וכו' וכד עיינת בהרא"ש פרק ערבי פסחים [סימן יג] ז"ל ועוד מוכח בסדר עולם דבע"ש נפטר דקתני אחר הפסח בכ"ב בניסן סבבו את העיר, ונאמר ויהי ביום השביעי ותפול החומה ר' יוסי אומר שבת הי' וכ"ח בניסן הי', נמצא ר"ח באחד בשבת ור"ח אדר בשבת, וא"כ בז' באדר שמת [בו משה ] רבינו ע"ה היה בע"ש וכו' ע"כ ומעתה צא ולמד כיון שר"ח ניסן הי' אז בא' בשבת א"כ ט"ו בניסן יום א' של פסח הי' נמי באחד בשבת וי"ד שבו הי' חל בשבת וא"כ אותו לילה שנראה ליהושיע המלאך הי' ליל פסח והיא ליל שמורים שמורה מכל ולא יאונה כל און ואמינא לומר דראה יהושע להמלאך בדמותו חרבו שלופה בידו וקאמר לי' עתה באתי משום ביטול תורה (דלהכי אחז חרבו שלופה בידו לרמז לי' דמשום ביטול תורה ) דלהכי אחז חרבו שלופה בידו לרמז לי'
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
תקלה אמנם כוונתו בקושייתו אליבא דר"מ וקושייתו אליבא דר"י לאו כחדא מחתא מחתינהו דאליבא דר"מ קמקשה נדבה נמי אתי בה לידי תקלה דמעילה ואליבא דר"י קמקשה נדר דלא דלמא אתי בה לידי תקלה דבל תאחר נדבה דלמא אתי בהו לדי תקלה דבל תאחר ומשני להו הש"ס ר' יהודא לטעמא דאמר אדם מביא כבשתו לעזרה ומקדישה וכולי כבשתו דייק דמיירי בשלמים ולא שייך בה תקלת מעילה דאין מעילה בשלמים אלא דאיכא למיחש משום תקלתו דבל תאחר וכיון שמביאו לעזרה ומקדישה תו ליכא למיחש לבל תאחר
ומה"ט קאמר רבי יהודא ובמדה ומדה אדם משלם משמע אפילו לכתחילה כיון דליכא למיחש למידי ואם נפשך לומר דא"כ ה"ל לר"י למימר אפילו במדה דמותר מ"מ ס"ל דבמדר לכתחלה לא כיון דאפשר בנודב דבנודב אם מתה פטור מאחריות משא"כ בנודר
ואל תשיבני דא"כ מ"ט דר"מ וכולי. לפי ??? בתרא דהש"ס. דאפילו בנדבה לא ואמאי והלא לתקלה דמעילה לא חיישינן דבשלמים מיירי דאין בהו מעילה ולבל תאחר נמי ליכא למיחש דס"ל דכל היכא דאי וכו' יש לומר דס"ל לר"י כמו שמתרצין ר"י דאפילו בנדבה לא דנהי דמעילה ליכא איסור דאורייתא מיהא איכא ומכל לפי מוקי ???? ס"ל ור' יהודא דוקא בנדבה הוא דאסר ובמדה ומדה אדם ומשלם ובנדבה דוקא דלא שייך בהו מעילה ולבל תאחר נמי ליכא למיחש אבל בעולה דשייך בה מעילה ס"ל לרבי יהודא נמי
חידושי גפ"ת מסכת מגילה פרק א דף ח ע"א
דאיכא למיחש לתקלה בגיזה ועבודה ובזה ???? מקושייתו ??? שמקשים כדר"י נדבה ?? ה"פ לשינויי כדלעיל וכולי ומה שמקשים בד"ה אדם מביא כבשתו והלא אין מעילה בשלמים וכולי קושיא חדא מתורצת בירך חבירתה והן הנה דה"ט דרבי יהודא דמביא כבשתו דוקא משום דלא שייך בהו מעילה משא"כ בעולה דאיכא למיחש דאתי לידי תקלה דמעילה בגיזה ועבודה דכ"ע לא בקיאי כהלל.
ומעתה רש"י דקמפרש ?? ??? ?? דסוגיא כר"מ נדבה נמי לא דלמא ??? בהו לידי תקלה לידי גיזה ועבודה ולא קמפרש דאיכא נמי בבל תאחר משום דמשני הש"ס כהילל שאמרו עליו שלא מעל אדם בעולתו כל ימיו וכולי דשייך בהו מעילה דגיזה ועבודה קמפרש ??? משני לענין מעילה שאמרו עליו שלא מעל אדם וכולי ע"כ ??? הש"ס נ"מ לענין תקלת מעילה היא ולא משום תקלת בל תאחר דהן הנה וכל היכא דאיכא וכולי.
איברא באוקימתא בתרא דמוקי הש"ס כרבי יהודא דמשני אליבא ר' יהודא למעילה דאמר אדם מביא כבשתה לעזרה כולי ומשמע דבשלמים מיירי דלא שייך ביה מעילה ותקלת דבל תאחר הוא בזה שמביאה חולין לעזרה וכולי קושייתו הוא דאיכא למימר בקושייתא דש"ס אליבא נדבה נמי דלמא אתי בהו לידי תקלה היינו נמי תקלת בל תאחר ומשני ליה הש"ס ר"מ לטעמא וכולי ומכיון דקיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
81 81 בהדי כפרים, וכן מצינו שפסק הש"ע סי' תרפ"ו סעיף ח' וז"ל בן עיר שהיה בספינה או בדרך ולא היה בידו מגילה ואח"כ נזדמנה לו בט"ו קורא אותה בט"ו כו' ע"ש. ומדפסק הש"ע דאם נזדמנה לו בט"ו קורא אותה בט"ו אלמא דהא דכתיב ולא יעבור לא קאי אט"ו דאם לא כן אסור לו לקרות בט"ו דאסור משום בל תוסיף ומעתה שפיר קפריך מכ'? וכו'?? וכמ"ש וקא משני לי' ר' אבא דאמר קרא ולא יעבור רצה לומר דעיירות גדולות גם לגבייהו ליכא למימר להיות קורין בהדי כרכים משום דכתיב ולא יעבור, ועלייהו נמי קאי, והא דפסק הש"ע בן עיר וכו' קורא בט"ו אונסא שאני אבל ט"ז וודאי דאסור משום בל תוסיף. וכיון שזכינו לדין ע"כ צ"ל דהש"ס דפריך מכ' וכ'?? קושייתו על העיירות שמקדימין וקורין דהו"ל להמתין עד יום ט"ו של כרכים דהכי עדיף טפי וא"כ שפיר קמפרש רש"י באלו אמרו מקדימין אם חל י"ד בשבת דליכא למימר אם חל ט"ו בשבת שהרי לגבייהו אם יאחרו עד למחר ה"ו ט"ז והא וודאי דכולי האי לא מאחרינן דלא יעבור כתיב, ועוד שהרי קסתם לן התנא לעיל אם חל בע"ש דאז כרכים המוקפין חומה קורין בהדי עיירות ולא אמרינן דכרכין המוקפין חומה קורין ל?יום ט"ז על כרחיך משום דכתיב ולא יעבור ושוב מאי אצטריך לי' לאשמענין בבא אחריתי דבאלו אמרו מקדימין וכ' אלא וודאי דהא דקתני באלו אמרו מקדימן וכו' היינו דאם חל י"ד בשבת דאשמענין דאפ"ה לא מאחרין וכמ"ש. והנה ראיתי בהר"ן שכתב וז"ל והקשו על זה והאיך יאחרו מוקפין סעודת פורים לאחר ט"ו והא כתיב ולא יעבור ובני עיירות נמי האיך יאחרו עד חמשה עשר והא כתיב ולא יעבור וכ' שהרי כשחל י"ד להיות ברביעי אין בני כפריםי מאחרין עד יום חמישי משום דכתיב ולא יעבור וכ' עכ"ל. לא ירדתי לסו דעתו דראייתו שהביא אם חל י"ד ברביעי שאין בני כפרים מאחרין עד יום חמישי משום דכתיב ולא יעבור כ'? איכא למימר דהיינו טעמא דאין בני כפרים מאחרין עד יום חמישי אלא דמקדימין ליום הכניסה בכדי שיהיו פנוים ממלאכתן לספק מים ומזון לאחיהם שבכרכין וכדמסיק הש"ס מפני שמספיקין מים ומזון לאחיהם שבכרכים. ושים עיונך במרדכי שכתב וז"ל ומה שלא נהגו לקרות המגילה יום י"ד ויום ט"ו מספק בזמן הזה כדעבדי בי"ט יש לומר משום דדלמא י"ד נקבע בזמנו ואיכ בט"ו משום ולא יעבור ואע"פ שקרא כבר איכא אסורא בעלמא משום בל תוסיף וכ' עכ"ל. ולפום ריהטא איכא למימר דהא דאין קורין המגילה יום י"ד ויום ט"ו מספק היינו טעמא דכתיב בכל שנה ושנה וכ' ועוד הא אתי את ופסק הנהו בי"ד והנהו בט"ו וכמו שמסיק הש"ס לעיל. ועוד דאם נאמר גבי עיירות שיהיו קורין ביו"ד ובט"ו א"כ גם גבי כרכים צריכין למימר הכי שיהיו קורין יום ט"ו ויום ט"ז והא וודאי איכא בל תוסיף דלא יעבור כתיב, ואם נפשך לומר אכתי איכא הני עיירות לקרו? מספק יום י"ד ויום ט"ו אבל כרכים דלא אפשר להו למקרי ביום ט"ז לא לקרו כ"א בט"ו, זה אינו שהרי כתוב בזמניהם זמנו של זה לא כזמנו של זה ואי נימא לקרו הנהו בי"ד ובט"ו והנהו בט"ו ותו לא אכתי יהיו זמנייהו שווים, דבשלמא אם יהיו בני עיירות קורין י"ד וט"ו ובני כרכים בט"ו ובט"ז שפיר איכא למימר זמנו של זה וכו' משא"כ השתא
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
80 ביחיד צריך לברך א"כ איכא למימר דהא דאמר רב בזמנו ביחיד חייב דצריך לברך, אבל שלא בזמנה צריך עשרה ואי לא לא מברך, ורב אסי הוא דאמר אף בזמנה אין לו ליחיד לברך אא"כ מכניף עשרה, והוה עובדא וחש לה רב לדברי רב אסי ולא רצה לברך ביחיד מפני שספק ברכה להקל. וקיבץ עשרה לברך. ולפ"ז הש"ס דפריך מי אמר רב הכי וכו' ומאי קושיא דלמא הא דאמר רב שלא בזמנה כזמנה מה זמנה ביחיד אף שלא בזמנה ביחיד היינו דיחיד יכול לקרותה בלא עשרה אבל אינו יכול לברך אלא בעשרה. והשתא נמי דחש רב לדברי ר"א היינו דאין לברך כי אם בעשרה, אבל ד?כי לא משכח עשרה קורא היחיד בלא ברכה, והא דאמר רב ער"ש זמנם דשלא בזמנם כזמנם וצ"ל היינו לפי מה דחש לה רב לדברי ר"א. ובזה שלא בזמנם כזמנם דלא מברכין אלא בעשרה, אבל לפי מאי ס"ד דרב דאמר בזמנה ביחיד יש לומר דאפילו ביחיד צריך לברך ושלא בזמנם צריך עשרה לברך וכמ"ש. שם בגמרא תנא חגיגה וכל זמן חגיגה מאחרין כו', בשלומא וכו' אלא זמן חגיגה מאי היא וכו', רבא אמר חגיגה כל זמן חגיגה מאחרין וכו' עכ"ל. הא דנייד רבא מאוקימתא דרב אושיעא דמוקי חגיגה בשבת ועולת ראי' אפילו בי"ט מאחרין לה לבתר שבתא וכו', לפום ריהטא איכא למימר דס"ל דאמרינן מתוך שהותרה וכו'. ולכן ליכא למימר דעולת ראיי' בי"ט מאחרין, אבל אכתי לא יצאנו ידי חובתינו שהרי רבא הוא דאמר בפסחים דף ה' ע"א ש"מ מר"ע לתלת וכו' ושמ"א דלא אמרינן מתוך שהותרה וכו', אלמא דס"ל לרבא דלא אמרינן מתוך וכו', וא"כ אמאי לא מוקים רבא כאוקימתא דרבי אושיעא. ואפשר לומר דלא ניחא לי' למוקי' כר' אושיעא דהוא דאמר מני ב"ש וכו' ואנן קי"ל דב"ש במקום ב"ה אינה משנה, ל כן טרח לאהדורי דאתיא אפילו כב"ה והיינו חגיגה וכל זמן חגיגה וכו'. שם ברש"י ד"ה באלו אמרו ז"ל בזמנים של מגילה אמרו מקדימן אם חל י"ד בשבת כו' עכ"ל. הנה דברי רש"י אלו צריכין עיון דאמאי קמפרש אם חל י"ד בשבת לכאורה הו"ל לפרש גם אם חל ט"ו של כרכים בשבת דמקדימן ולא מאחרין וכאשר הרגיש בזה הרב בעל תי"ט. ונראה לי ליישב דלכאורה יש לדקדק הש"ס דפריך באלו אמרו מקדימן ולא מאחרין מ"ט וכו' כאן מצאה הקפידה מקום לנוח שהרי הו"ל ידיעה בתחילה דקפריך ריש מכילתין ואימא שיתסר ושיבסר וקא משני לי' ולא יעבור כתיב, וא"כ גם כאן הו"ל לתרוצי אליבי' דנפשי' דהיינו טעמא דמקדימן ולא מאחרין דלא יעבור כתיב. וע"כ צ"ל דוודאי הש"ס דפריך מ"ט וכו' ידע דלעיל איכא לשוני אמר קרא ולא יעבור וכמו שמשני הש"ס והכא הכי פריך כאלו אמרו מקדימן וכו' מ"ט כלומר מ"ט מקדימן ליום הכניסה או ליום שלפניו הו"ל להיות מן המאחרין לקרותה ביום ט"ו בהדי כרכי', ואפשר דעלי' לא קאי זהו דכתיב ולא יעבור: וכדכתב הר"ן אם חל י"ד בע"ש עיירות ומוקפי' חומה קורין בו ביום וכו' ז"ל ומש"ה מדחו מוקפין ליומי' דלקמי' שהוא יום י"ד שקורין בו עיירות גדולות והוא יום קריאה לרוב העולם והכי עדיף להו טפי מלקרות ביום הכניסה בהדי כפרים כו' עכ"ל. ויוצאין בדוגמא דגם אם חל י"ד בשבת שאז עיירות גדולות מקדימן וכו' ואמאי הו"ל לקרות בהדי כרכים דהכי עדיף טפי שהוא יום קריאה לכרכים מלקרות בהדי
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
149 בין איירי בעולות דאין בין עולות דנדרים לעולות דנדבה כו' אלא זה חילוק כו' עכ"ל וכן כתבו תוספת במס' ב"ק דף ס"ב ע"ב בד"ה מי קתני אין בין כו' בתירוצם בתרא ועוד י"ל דהך משנה דמגילה שנוי' במסכת קינים כו' עכ"ל ע"ש איברא תוספת דלא ניחא להו לתרץ הכא כמו שמתרצים התם בתענית ובב"ק בתרוצם בתרא משום דקים להו שיטת הר"ן דבין לר"מ ובין לר"י בנדבה לעולם עובר בבל תאחר בין שאמר ולא הפריש בין שהפריש ולא הקריב ומוקימו למתניתן דהכא בקרבן שהופרש כבר ומה"ט קבע הש"ס הכא הך מתניתן דקינין תנן התם איזהו נדר וכו' נדבה האומר הרי זו לפרושי מתניתן דהכא דאיירי נמי שהפריש וזהו שמתרצים בתענית ובב"ק אליבא דרש"י [/ ועיין מ"ש לעיל בביאורים דלשיטת רש"י /] כתבו הכי אבל בסוגין יש הוכחה ברורה מיהא דקאמר הש"ס תנן התם וכו' דמתניתן כשהפריש איירי ובא זה ולימד על זה וכמ"ש ועיין בירושלמי מסכת מגילה בהלכה ז' שמפרש המתניתין בפשיטות אין בין נדר לנדבה כו' איזהו נדר שאמרו באומר הרי עלי עולה ואיזה נדבה שאמרו באמרו הרי זו עולה ע"כ ע"ש [/מלשון...ר"ל .... דאיירי נדבה באומר הרי עלי ...וכו' א"כ בזה אינה באה מן המעשר ולעיל הארכתי/] וכאשר עמדתי על הלשון ועל הביאור לבאר סוגיא זו מצאתי וראיתי בתלמוד ירושלמי מס' נדרים שמיחלפי' השיטה דר"מ כש"ס בבלי לדר"י ודר"י לר"מ דהנה בריש מסכת חולין קתני טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר דברי ר"מ רבי יהודא אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם כו' ע"ש והתם בירושלמי בהלכה א' קאמר מתניתן דר' יהודא דתני בשם רבי יהודא טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור ר"מ אומר טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה נודר ומשלם וכן הוא אומר נדרו ושלמו לאלקיכם כיצד הוא עושה על נדבה מביא כשבתו לעזרה ואומר הרי זו עולה כו' ע"ש הרי מבואר להדיא דדברי ר"מ בש"ס שלנו הם דברי רבי יהודא בתלמוד ירושלמי ודברי רבי יהודא בש"ס בבלי הם דברי רבי מאיר בתלמוד ירושלמי ומעתה הש"ס דמוקים התם בנדרים באוקימתא קמא אפ"ת ר"מ כי קאמר ר"מ בנדר בנדבה לא קאמר ופריך מ"ש נדר דלא וכו' נדבה נמי וכו' ומשני כהילל הזקן וכו' לפי סוגית הירושלמי ע"כ צ"ל באוקימתא קמא אפ"ת ר"י וכי קאמר רבי יהודא בנדר וכו' ובנדבה לא חיישינן לתקלה דאיכא תקנתא דהלל דתניא אמרו עליו על הילל שלא מעל אדם בעולתו כל ימיו, ובאוקימתא בתרא דקמוקי הש"ס התם אליבא דר"י צ"ל אפ"ת ר"מ וכו' ור"מ לטעמי' דאמר אדם מביא כבשתו לעזרה וכו' אמור מעתה דלסוגי' הירושלמי דס"ל לר"מ טוב מזה ומזה נודר ומשלם אלמא דר"מ לא חייש למיתה ורבי יהודא דאמר טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר משום דאף כשהיא בעדרה איכא למיחש שמא תמות [וכ?? ר"מ] במסכת נדרים א"כ מההכרח למימר כדס"ד הש"ס במסכת סוכה דף כ"ג ע"א וע"ב דר"מ לא חייש למיתה ורבי יהודא חייש למיתה, משא"כ
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
133 דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש, ופירש"י בד"ה דריסת הרגל שהמודר הנאה אסור לכנוס לביתו כו' עכ"ל. כוונתו משום דקשיא לי' והא תנינא הך מתניתין חדא זימנא שם בנדרים דף ל?? ע"ב אין בין המודר הנאה וכו' וליישב זה מפרשי' הכא במתניתין שהמודר וכו' אסור לכנוס לביתו והתם פרשי' לעבור בחצירו ולקצר דרכו כנ"ל עכ"ל. ירצה דתרתי צריכי, חדא שאסור לכנוס לחצירו וחדא שאסור לכנס לביתו דאי תנא חדא הא דווקא לביתו הוא דאסור דז"ל המרדכי בפ' חזקת הבתים בחצר הוא דוויתור מותר?? במודר הנאה דאהילוך דצחר לא קפדי בי' אינשי אבל הילוך דבית לאו וויתור הוא וקפדי בי' אינשי כו' עכ"ל אלמא דמסתבר הוא שהמודר הנאה אסור לכנוס לביתו ולחצר מותר דאהילוך דחצר לא קפדי בי' אינשי קמ"ל משנה יתירה דאפילו לחצירו אסור וכר"מ דאמר/דסבור?? וויתור אסור. אמנם לפי רש"י אכתי לא נפלטא? מקושי' תוספ' בד"ה? דריסת הרגל כו' קשה דהא בחזקת הבתים ומוקי לה וכו' ומיהו שמעינן לה מינה דאדריסת הרגל קפדי כו' עכ"ל דבשלמא לפי מה שמתרץ ר"ת דמתניתין דהכא מיירי בבקעה דלאו קפדי בה שום אדם ולא קשיא והכי מתרצי' תוספ' בא"ד, משא"כ לפי שיטת רש"י דמוקי למתניתין בבית לדבריו קשיא קושית תוספות. ובייחוד לפי שיטת רש"י דמוקי לה בבית א"כ מ?? במודר המינו מאכל יהיה אסור לכנוס לבית דכיון דקפדי בי' אינשי ממילא כיוצא בה משכירן הוא ואם לא הה?? זה היה מחזר בה פרוטה והנאת מאכל הוא כדמפרשי ' בדר'? וכלים רפ?? ולפי מ"ש תוספ' התם בנדרים נמי הכי משמע דז"ל ומיירי בבקעה כו' וא"ת ולוקמה בחצר דקפדי בי' ע"י וי"ל דא"כ ה"ל מקום שמשכירין והיה אסור במודר מאכל כו' עכ"ל, אלמא אי איירי מתניתין בחצר היה אסור אפילו במודר מאכל ומכל?? אם איירי בבית דפשיטא דקפדי בי' כ"ע וכנ"ל בשם המרדכי י"ל דאסור אפילו במודר המאכל. ולפ"ז במתניתין קתני אין בין כו' אלא דריסת הרגל ואי איירי בבית אמאי מותר במודר מאכל והא כיון דקפדי בי' כיוצא בה משכירן הוא ובמקום שמשכירין כיוצא בהן תנן בהידא דאסור בכל הנאה. ואתה המעיין הביט וראה בחדושי הרמב"ן פ' חזקת הבתים וז"ל אומר ר"ת ז"ל דהתם בבקעה עסקינן כו' אבל בחצר קפדי כו' דאי? מתניתין ??? י"ל בחצר הלא דבר כיוצא משכירין ואוסר כו' כדאיתא התם בפרק אין בין המודר והך דיוקא ליתא דהא סוס לרכוב עליו ונזמים וטבעת דבר שאין כיוצא בהן משכירין קרי ל?? התם ומותר כו' וכ"?? דריסת הרגל אפילו דחצר דה"ל דבר שאין כיוצא בו משכירין הואיל דאין משכירין לכך ואיכא מ"ד דשאני התם בנזמים וטבעת דאיהו משאילינ ואיי?? מקפיד עליהן הואיל ואין כיוצא בה משכירין ומותר אבל חצר כיון דלאו איהו קא משאיל לא אלא הוא מאליו נכת? שם קפדי אינשי בהא אע"פ אין כיוצא בה משכירין הילכך הא דאמרינן והא לא קפדי אינשי בבקעה הוא כו' עכ"ל. אמנם כן לפי איכא מ"ד דחלק היכי דאיהו משאילין אינו מקפיד עליו אבל חצר כיון דלאו איהו קא משאיל לי' אלא הוא מאליו נכנס לשם קפדי וכו' א"כ במתניתין דקתני אין בין כו' אלא דריסת הרגל וכחלים שעושין בהן אוכל נפש דבמודר מאכל מותר ואמאי והא לא דמיא דבשלמא כלים שאין עושין בהן אוכל נפש דמותר במודר מאכל משום דאיהו משאילין ואינו מקפיד עליהן משא"כ דריסת הרגל כיון דלאו איהו קא משאיל לא אלא הוא מאיליו נכנס לשם קפדי בי' אינשי ואפילו מודר מאכל יהא אסור.
והנראה לומר..
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
