אידישע וועלט פארומס

הכינוס מכריז על יום צום קבוע לדורות, אם ביום הצום של האבל [אחד משבעת ימי האבל הכלליים שהוצע להכריזם באותה שנה] או יום אחר, שבו נתרבתה הרעה. לצום זה יהי' חומר ת"ב (רק אין ליל עמו), וזאת תהי' תקנה גדולה לדורות.

ענייני הלכה קבועים הם ע"פ התורה שעיקרן בכתב ופירושן בתורה שבע"פ, ואף נביא אין רשאי לחדש עד שמצאו להן סמך בתורה, וכשם שהגרעון בכלל נליזה מהתורה, כך ההוספה על מצוות התורה נליזה מהתורה. [...] כן קביעת תענית לדורות הוא בכלל מצוה דרבנן. ומה שיש בידינו הוא מזמן שהיתה עדיין נבואה ואיך נעיז פנינו דור שטב לן השתיקה - להרהר כזאת לקבוע דברים לדורות, והרי ההצעה הזאת מעידה עלינו כמתכחשים בכל חטאתנו ושפלנו, בזמן שאנו מלוכלכים בעונותנו ובפשענו, דלים וריקים מן התורה וערומים ממצוות, אל נא נעבור לגדולות ממנו נחפשה דרכינו ונשובה וזהו חובתנו כמה שנאמר הלא זה צום וגו'.

סליחות ליום כ' סיון שנקבעו על ההריגות דשנת ת"ח במדינת פולין מגאונים וקדושים זי"ע, ועתה נתחדש אורם באיזה שינויים למדינת הונגריא.
נערכו ונדפסו בהסכמת הרבנים הגאונים שליט"א ע"י הלשכה המרכזית לקהילות היראים דמדינתנו על הריגת אחבנ"י בני מדינתנו משנת תש"א והלאה ובפרט בשנת תש"ד תש"ה הי"ד ועל הריסת בתי כנסיות ובתי מדרשות וכליון ספרי תורה ושאר ספרים קדושים. (1)

גם בשנת ת"ח נחרבו שני קהלות גדולות באותו היום כמ"ש בסליחות שחבר בעל השפתי כהן. גם נוהגין להתענות כ' סיון בכל מלכות פולין נהרא נהרא ופשטיה רפא שבריה כי מטה. (2)

כל שלא יכלו לברוח... נהרגו על קדושת ה' במיתות משונות, קשות ומרות: קצתם פשטו עורם מעליהם והבשר השליכו לכלבים; וקצתם קיצצו ידיהם ורגליהם והשליכום על הדרך ועברו עליהם בקרונות ודרכום בסוסים; וקצתם פצעו בהם פצעים הרבה שלא יהיו כדי להמית והשליכום בחוץ שלא ימותו מהרה ויפרפרו בדמיהם עד שיצאה נשמתם. והרבה קברו בחייהם. ושחטו ילדים בחיק אמותם והרבה ילדים קרעו לקרעים כדגים. ונשים מעוברות בקעו בטנן והוציאו העובר וחבטו בפניהן; וקצתן קרעו בטניהן ושמו חתול חי בתוך הבטן והניחון כך בחיים וקיצצו בהן ידיהן שלא יוציאו החתול החי מן הבטן... ולא היתה מיתה משונה בעולם שלא עשו בהן. (4)

אלה אזכרה בדמעות שליש, צעקה מרה גדולה.
אבוי, אוי, אללי! בזכרי שנתיים, לא היו כהנה לרע מיום שגלינו בגולה.
תיו חית זאת! שנה גן יי חשבנוה איש איש לנחלתו יהא עולה.
תיו טית אחת היא שנה דמי נשפך לא זו אף זו רעה חולה.

[...] הלא כי אין אלהים בקרבי מצאוני אלה הרעות.
על אלה אני בוכיה ועיני זולגות דמעות.
לא ימנו לרב כמה מאות אלף ממותי חרב, רעב, דבר ושאר מחלות-
ראה ה' והביטה ועשה עמנו אות לטובה. (5)

ואז נתאספו ראשי המדינות, כדי להסיר המכשולות והעוונות, והתקינו כמה וכמה תקנות. וקבעו צום בעשרים לסיון, יום הריגת נעמרוב על ידי היון, לגזרת תתקל"א הוא מכוון. ולהרבות בו סליחות ותחנונים, ולהרבות צדקה ולפדות בפדיונים, לפרנסת דלים עניים ואביונים. (6)

קבלו עליהם ועל זרעם אחריהם להתענות בכל ארבע הארצות את יום העשרים לחדש סיון בכל שנה ושנה... אשר התחילה הצרה בק"ק נעמרוב הגדולה. והיום ההוא נכפלה בו הצרה, שכן מלפנים היתה בו ג"כ גזרה רעה בשנת תתקל"א לפרט... (7)

אוי לנו כי שודדנו והיתה לשרפה
הנאוה והמענגה קהלת בלויש היפה
הנועדה יחד לתורה ולתעודה לעדפה
איך הבערה לחלק יצאת ולטרפה
שמו צרים עלילות דברים בעקיפה
אתם המתם גוי בנהר להשטיפה
והביאום בסוגר ובחחים בהם להסגפה
וענום והכום דתם ויראתם להחליפה
ועמדו בניסיון במסה ובתבערה ויקדה
וזאת תורת העולה היא העולה על מוקדה. (8)

הרביעי בשבת, עשרים בסיון ד"א ותתקל"א, קיבלוהו כל קהילות צרפת ואיי הים ורינוס ליום ספד ותענית מרצון נפשם ובמצות הגאון רבינו יעקב בן הרב ר' מאיר אשר כתב אליהם ספרים והודיעם, כי ראוי הוא לקבעו צום לכל בני עמנו, וגדול יהיה הצום הזה מצום גדליה בן אחיקם "כי יום כפורים הוא". זה לשון רבינו אשר כתב, וכן נכון וכן קיבלו היהודים. ופיוט "חטאנו צורינו" מיוסד על זה, ככתוב בו כל המקרה הרע, ולמעלה הוא כתוב בסליחות על גזרת בלוייש, וצדקת כל שמסרו עצמם על יחוד השם תעמוד לישראל סלה. (9)

מימות עולם, שלישם עבר, בהרג ואבדן היהודים
בכומרי זדון, שורפי אש, שופכי דם, המשמידים
נגעם פשה על דורות תבל, עד שצץ מרשעם - עם רצח
ומחליו עמך, שכח שמך, אל נא רפא, ושוב שם לו קרא - עם נצח.

זיידעניו האט געשריבן: כ' סיון באריכות

lebediger berel האט געשריבן:

זיידעניו האט געשריבן: כ' סיון באריכות

כ'קום אן צו גאדעדי וואס גייט פאר דארט.

כ' בסיון, הוא יום שבו הוכפלו הצרות בגלות ישראל שבארצות אירופה ועברו עליהם גזירות ורציחות רבות.
יום זה נקבע לתענית ציבור על ידי רבנו תם, ואתו כל חכמי צרפת.
שנים לאחר מכן, לאחר פרעות ת"ח-ת"ט, על ידי 'ועד ארבע ארצות'

'ויהי בשנת תתקל"א וד' אלפים, וילך איש אחד להשקות סוסו לעת ערב, וימצא שם גוי אחד אשר הלך גם הוא שמה. וירא היהודי ויתחלחל (מן המעשה שראה את הערל עושה, שהטביע נער אחד משלהם) - ויבהל הערל ההוא, וישב אל אדוניו ויגד לו לאמר: ראיתי איש יהודי אחד אשר השליך נער קטן המימה אשר הרע ליהודים - ואבואה להגיד לך.

ויצו הצורר, ויקחו את רבי יחיאל בן דוד, ואת ר' יקותיאל בר יהודה הכהנים, תלמידי רבנו שמואל; ואת ר' יהודה בר אהרן, ויקשרום בעבותות, ויציתו אש בעצים, ויכו אותם לפי חרב וישליכום אל תוך האש, ולא נשרפו. גם יתר היהודים אשר אתם, שלשים ואחת נפש, ותצא נשמתם וימותו לפני ה', שרפת נשמתם וגוף קיָּם, ובשירת 'עלינו לשבח' עלתה נשמתם השמימה'.

שלשים ואחד היהודים הללו הועמדו לפני הבררה: להמיר דתם ולקבל את דת הנוצרים או להשרף חיים, אולם הם נותרו באמונתם ולא הסכימו להמיר דתם. גם לאחר שייסרום ועינום בעיונים קשים, לראות אולי כך יוכלו להדיחם מה' אלקי ישראל – הם סירבו בכל תוקף, נותרו באמונתם ואיש אל רעהו אמרו: חזק ונתחזק בעד אלקינו.

'גדול יהיה הצום הזה מצום גדליה, כי יום כיפורים הוא'.

'טיטוס ואספסינוס ואדריאנוס עקרונו
בתתנ"ו לקרץ נתננו ובתתל"ך הזקנו
ובתתקל"א שחיטה ושרפה בבלויא"ש נועדה
וזאת תורת העולה, היא העולה על מוקדה'

'עלה במוסכם ביניהם, קבלו עליהם ועל זרעם אחריהם, להתענות בכל ארבע הארצות את יום העשרים בחֹדש סיון בכל שנה ושנה, ביום ההוא אשר התחילה הצרה בק"ק נמירוב הגדולה, והיום ההוא נכפלה בו הצרה, שכן מלפנים היתה בו גם כן גזרה רעה בשנת תתקל"א לפרט.

וזכר מבן שמונה עשרה ומעלה, ונקבה מבת חמש עשרה ומעלה, מחויבים להתענות ולהשלים כמו בתענית ציבור. ומחויבים לקרוא 'ויחל' שחרית ומנחה, כמו בתענית ציבור.'

'ומהראוי שכל אשר יראת אלקים בלבו, להתבונן ולהתאבל על צרות צרורות העוברות עלינו'; 'שלא ישמעו בבית ישראל שום כלי זמר, אפילו במזמוטי חתן וכלה, שנה תמימה'.

'על כן קבעתי לעצמי ולדורותי, לבנים ולבני בנים, יום צום ותענית ואבל ומספד וקינים, ביום כ' בסיון שבו נִתנה תורה היקרה מפנינים, ועתה קרעוה פרעוה גויים רבים המונים המונים, יען כי יום זה הוא תחילה לגזרות ומכאובים וחלאים רעים ונאמנים, וגם כי בו הוכפלו הצרות וקלקולים שונים, כי גם גזרת תתקל"א היתה ביום ההוא ובאותם הזמנים, וגם כי יום זה לא יארע בשבת קֹדש בשום פנים, על פי הקביעות והלוחות אשר בידינו מתוקנים, וחברתי סליחות והקינות בבכי ותחנונים, לאומרם ביום זה בכל שנה ושנה עידן ועידנים'.

'ונוהגין להתענות בעשרים בסיון בכל מלכות פולין, נהרא נהרא ופשטיה'.

אין צריך קבלת תענית בשעת מנחה ביום שלפניו - כדין תענית ציבור.

קורין בו 'ויחל' בציבור.

חל כ' בסיון להיות ביום שני בשבת שיש בו קריאת התורה מפרשת השבוע, דוחין את קריאת היום וקורין 'ויחל'.

אין בין תענית זו לשאר תענית ציבור, אלא לענין המחויבים להתענות בו, שלפי התקנה לא נתחיבו אלא שבמדינות פולין בלבד, ורק זכרים מבן שמונה עשרה ומעלה, ונקבות מבת חמש עשרה שנה ומעלה.

ביקסאד האט געשריבן: וכן כתב הט"זבאורח חיים ס' תק"פ: 'ונוהגין להתענות בעשרים בסיון בכל מלכות פולין, נהרא נהרא ופשטיה'.

איזעי האט געשריבן: פונם דרוק זעט מיר אויס אז איך ווייס פון וואו דער קינה שטאמט....

פאר מער פרטים קענסטו מיר קאנטאקטן אויף א פ"ה

זיידענע בעקיטשע האט געשריבן: דא שטייט וועגן דעם פיוט המדובר. אז דע מחבר איז ר' יהושע העשיל זינקובער א אייניקל פין פינסק קרלינער רבי זצ''ל
http://www.ladaat.net/article.php?do=vi ... leid=12090

בסופו של דבר הוחלט לאמץ את התפילה שחיבר סופר עיתון 'המבשר' , הרב יהושע העשיל זינקובר, נכדו של כ"ק האדמו"ר מפינסק קרלין זצ"ל, של אחר הערות ותיקונים נבחרה תפילתו.

יצויין כי לפני כשבוע הגיעה התפילה לידי אתר לדעת.נט, אך בשל בקשה אישית מביתו של מרן האדמו"ר מבעלזא, נמנענו מלפרסמה עד הבוקר.

דעפרעסט האט געשריבן: איינער ווייסט אפשר וואס ס'האט אנגעכאפט היי יאר פאר בעלזא צו מאכן א מצב לכבוד היום?

http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=2 ... =6&scat=40

scy4851 האט געשריבן: דער טאג כ' סיון איז געווען א יום מוכן לפורעניות נאך פון די צייטען פון רבינו תם.
אין יאהר ד' אלפים תתקל"א האט דער רבינו תם געשריבען א בריף צי די אלע קהילות און צרפת און און רינוס אז מען זאל מקבל זיין
דעם טאג כ' סיוןאלטס א יום ספד ותענית און 'גדול יהיה הצום הזה מצום גדליה בן אחיקם כי יום כפורים הוא' [עפעס אזוי איז דער לשון]