ברש"י ד"ה הרואה: העובר בשוק וכו', ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה, שאמר משם רבינו יעקב: דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין, או ליושב בספינה וכו' עכ"ל. ומדכתב רש"י אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין משמע אף שעתיד להדליק בלילה מחויב לברך כשרואה נר חנוכה דולק כשלא הדליק עדיין. והר"ן לא כך כתב דז"ל: מסתברא דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק ולא הדליקו עליו בתוך ביתו ואינו עתיד להדליק הלילה הא לאו הכי לא שלא מצינו יוצא במצוה שיתחייב לחזור ולברך על הראיה עכ"ל. וכ"כ המרדכי, וכ"כ הרא"ש: הרואה נר חנוכה צריך לברך פירוש המהלך בספינה ורואה נירות שהדליקו בעיר והוא אינו מדליק. וכ"כ הטור א"ח (בסימן תרע"ו) וז"ל: והרואה הנרות מברך בליל ראשון שתים שעשה נסים ושהחיינו וכו' ודוקא שאינו עתיד להדליק ואין מדליקין עליו כגון שהולך בדרך ורואה הנרות בעיר אבל בענין אחר א"צ לברך וכו' עכ"ל. ואפשר דפליגי בטעמא דתקנו שיברך הרואה, דכד עיינת במס' סוכה (דף מ"ו ע"א) בתוס' ד"ה הרואה נר של חנוכה צריך לברך וז"ל: בשאר מצות כגון אלולב וסוכה לא תקינו לברך לרואה אלא גבי נר חנוכה משום חביבות הנס, וגם משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצות וכו' עכ"ל. לפ"ז רש"י דסובר אף שעתיד להדליק מברך כשרואה נר חנוכה דולק טעמי' הא דתקינו חכמים שיברך הרואה משום חביבותא דנר לכך אף כשעתיד להדליק מברך. והר"ן ושאר פוסקים סברו הא דתקינו חכמים שיברך הרואה משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים, ולכך דוקא כשאין עתיד להדליק הוא דמברך אבל כשעתיד להדליק אינו מברך. אך עיין בב"י סי' הנזכר ז"ל: ומ"ש ודוקא שאינו עתיד להדליק ואין מדליקין עליו. שם כתב רש"י בשם רבותיו דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה, וכן כתב הר"ן וזה לשונו מסתברא שלא הוזקקה ברכה זו וכו' עכ"ל. הרי דהב"י משוה מדותיהן. וצ"ל הא דכתב רש"י שלא הדליק בביתו עדיין לאו דוקא אלא גם שאין עתיד להדליק אלא בשא למעט כשכבר הדליק עליו בביתו לא יברך. * * *
ברש"י: משתי רוחות א' בצפון ואחד במזרח וכו' עכ"ל. ועיין בריא"ז וגם בכנסת הגדולה שכתבו דוקא כשני פתחים במזרח ובמערב ואז איכא למימר זימנין מחלפי בהאי פיתחא ולא חלפי בהך פתחא, אבל במזרח ובצפון אף שאין מחלפי אלא בפתח אחת יכול לראות הנר כשהוא דולק בפתח אחרת עכ"ל ע"ש. ורש"י דלא מפרש כן י"ל דטעמי' דה"ל לש"ס לחלק מיני' ובי' בשתי רוחות בין מזרח ומערב ל[מזרח ו]צפון (ודרום) ולמה מחלק רבא בין שתי רוחות לרוח אחת. * * * ברש"י משום חשדא שהרואה יה אסבר שהבית חלוק והרי הוא של ב' בני אדם ויאמר האחד אינו מקיים מצות נר וכו' עכ"ל. והנה עיין בכל בו שכתב כן גם לפי המסקנא דקאמר בש"ס לעולם משום חשדא בני מתא וכו' דז"ל שם: אם השני פתחים מרוח אחד אם השני פתחים פתוחים לשני בתים אע"פ ששתיהן של אדם א' אפ"ה מדליק בשתיהן וכו' ע"ש. ולכאורה דבריו תמוהים דהא כיון דמסיק הש"ס זימנין דחלפי וכו' משמע דוקא משום חשדא דבני מתא ובשתי רוחות איכא למיחש משום דזימנין מחלפי בהאי וכו' אבל משום חשדא דעלמא אם הבית חלוק ליכא למיחש כלל, דא"כ ה"ל לחלק מיני' ובי' ברוח אחת אם הבית חלוק מתוכו או לא. אמנם י"ל דזהו מילתא דפשיטא כשהבית חלק מתוכו צריך להדליק בשתיהן שסבורים ששני בני אדם דרים שם ואתא לאשמעינן אף כשאין הבית חלוק מתוכו אפ"ה צריך להדליק בשתיהן כיון שהם בשתי רוחות משום זמנין דחלפי וכו'. * * *
ברש"י חצר שיש לה שני פתחים ז"ל: שיש לבית שני פתחים פתוחים לחצר וכו' עכ"ל. והנה לעיל (בדף ך"א ע"ב) כתבו תוס' בד"ה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ: ומיירי דליכא חצר אלא בית עומד סמוך לרה"ר אבל אם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח חצר דאמר לקמן חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות ואמרי' נמי נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים וכו' עכ"ל. ורש"י פירש לעיל ז"ל: מבחוץ משום פרסומי ניסא ולא ברשות הרבים אלא בחצר שבתיהן היו פתוחים לחצר עכ"ל. ולכך כתב רש"י ג"כ הכא הא דאמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים צריכה שני נרות קאי נמי אפתח שבבית שפתוחים לחצר ואזיל לשיטתו דלעיל. ומה שמביאו תוס' לעיל ראיי' מנר שיש לה שני פיות לפי מה שפירש"י שם אין זה ראיי' דרש"י אזיל בזה נמי לשיטתו דז"ל הש"ס (בדף ך"א ע"ב): אמר רב הונא נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם, ופירש"י: עולה לשני בני אדם למהדרין העושין נר לכל א' וא' עכ"ל, הרי לשיטת רש"י מיירי בבית א' מהמהדרין העושין נר לכל א' וא', ועיין לעיל שהארכתי בענן זה. * * * דף כ"ג ע"ב בגמרא: אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. ופירש"י: שלום ביתו, והכי אמרינן לקמן ותזנח משלום נפשי, זו הדלקת נר בשבת, שבני ביתו מצטערין לישב בחשך וכו' עכ"ל. ולכאורה כיון דאמר רבא לעיל (בדף ך"א ע"ב) צריך נר אחרת א"כ כשמדליק נר חנוכה יש לו נמי שלום בית בנר אחרת שמדליק. אמנם י"ל דפשיטא לי' דנר ביתו עדיף מיירי כשמדליק נר חנוכה מבחוץ וא"כ אף כשמדליק נר אחרת מבחוץ מצטערין לישב בחושך בפנים. ומ"מ ילפינן מיני' בזמן הזה שמדליקין בפנים כיון שצריך נר אחרת וכמו שכתב הר"ן על הא דאיתא בגמרא: ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו אמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה, וכתב הר"ן רבותא קמ"ל דה"א כיון דמניחה על שולחנו בעל כרחו משתמש לאורה אפ"ה אמר רבא צריך נר אחרת להשתמש לאורה ע"ש. ולפ"ז גם בזמן הזה [ש]מדליקין בפנים אף שבעל כרחו משתמש לאורה אפ"ה צריך נר אחרת להשתמש לאורה, וא"כ מי שאין לו לקנות שתיהן נר שבת ונר חנוכה נר חנוכה עדיף כיון דגם בזה יוצא ידי נר שבת בנר אחרת שמדליק להשתמש לאורה. ובעל מגן אברהם כתב (בסימן תרע"ח ס"ק ב') וז"ל: שלום ביתו, שמצטערים לישב בחשך. ואפשר דבזמן הזה שמדליקים בפנים יקנה נר חנוכה [ואעפ"כ לא ישב בחושך] ואף על פי שאסור לאכול לאורה מ"מ כיון דא"א בע"א הוי כשעת הסכנה דמניחו על שלחנו אף על פי שע"כ משתמש בו כמ"ש הר"ן עכ"ל. משמע דסובר אף שאין מדליק נר אחרת מותר להשתמש לאורה כיון שמדליק בפנים וכך הבין דברי הר"ן. ודבר זה לא עלה על דעת הר"ן אדרבה הוא כתב אף שמניחו על שולחנו ובעל כרחו משתמש לאורה אפ"ה צריך נר אחרת וכמ"ש. ומ"מ הדין אמת ולא מטעמי' אלא משום דכי מדליק נר חנוכה כיון שצריך נר אחרת להשתמש לאורה יוציא גם לנר שבת משום שלום בית. אם לא שתאמר כיון שמחויב להדליק שתי נירות בשבת אחד נגד זכור ואחד נגד שמור כדאיתא בטור א"ח הלכות שבת (סימן רס"ג) ע"ש, לא יצא ידי חובות נרות שבת. מ"מ כיון דהטעם דנר ביתו עדיף משום שלום בית א"כ כשיש לו נר אחד לנר של שבת איכא נמי שלום בית שבני ביתו אינן מצטערין. ולכאורה אמינא ליישב כיון דמפרש רבא לעיל (בדף ך"א ע"א) טעמא דרב הונא משום דקסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה, משמע דגם רבא סובר שמותר להשתמש לאורה, ולפ"ז הא דאמר רבא צריך נר אחרת להשתמש לאורה לאו משום דאסור להשתמש לאורה אלא להכירא, דאדרבה משום דמותר להשתמש לאורה לא ידעו ולא יבינו שהוא נר חנוכה לכך צריך נר אחרת להשתמש לאורה ואז יהי' הכיר שהוא נר חנוכה. וכך פירש"י צריך נר אחרת לעשות היכר לדבר וכו' ע"ש. ומעתה כיון דהא דצריך נר אחרת אינו אלא משום היכרא, בזמן הזה שמדליקין בפנים אם אין לו אלא לקנות אחת נר חנוכה עדיף. ולכך כתב בעל מגן אברהם בזמן הזה שמדליקין בפנים יקנה נר חנוכה כיון דאי אפשר בענין אחר הוי כשעת הסכנה דמניחו על שולחנו שבעל כרחו משמש בו, ואף שאין לו נר אחרת להשתמש לאורה וכמ"ש כיון שאינו אלא משום היכרא. לפז יש לפקפק בהא דאמר רבא פשיטא נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו הא יכול לקיים שניהן, דכיון דאין לו לקנות אלא אחת אף שמצות הדלקת נר חנוכה בחוץ משום פרסומי ניסא כדי שלא לבטל נר ביתו ידליק נר חנוכה בפנים ואז יצא נמי ידי חובתו בהדלקת נר שבת כיון שמותר להשתמש לאורה איכא שלום בית ודמיא כשעת הסכנה שמדליקין בפנים ובעל כרח משתמש לאורה והוא כיון שהוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשני נירות נמי ידליק בפנים ובעל כרחו ישמש לאורה. ואפשר לומר דבאמת הכי פירושו דש"ס פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו דלא תימא שידליק נר חנוכה מבחוץ כיון דעיקר מצות נר חנוכה איכא משום פרסומי ניסא, אלא ידליק הנר חנוכה בפנים דנר ביתו עדיף פירש כיון דנר ביתו עדיף מפרסומי ניסא משום דאיכא שלום בית ידליק נר חנוכה בפנים ואז יצא ידי שניהן כיון דמותר להשתמש לאורה. ורבא אזיל לשיטתו דלעיל ומפ' טעמא דרב הונא שמותר להשתמש לאורה וכמ"ש, וזכרון דנס וזכרון דשבת עולה לכאו ולכאן. איברא אף דיכילנא לפרש דברי רבא הנזכרים דאזיל לשיטתו וכמ"ש, מ"מ אליבא דדינא אי אפשר לומר כן כיון דקיימ"ל אסור להשתמש וכדאי' בא"ח (סימן תרע"ג) ע"ש, וא"כ התמי' קיימת על בעל מגן אברהם שמפרש דבזמן הזה שמדליקין בפנים אם אין לו אלא לקנות אחת מדליק נר חנוכה ואיכא נמי משום שלום בית דמשתמש לאורה אף בדליכא נר אחת וכמ"ש כיון דקיי"ל אסור להשתמש לאורה. * * *
אפשר קען דא עמיציר העלפן אויסליינען דעם כת"י [עמ' 16 בגליון שבין טור ב' לטור ג': שם בגמרא: נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף וכו' עכ"ל. והנה הב"י (סימן תרע"ח) כתב: ואע"ג דקידוש היום דאורייתא ונר חנוכה דרבנן כיון דאפשר לקידושי בפת אקדומי שמן לנר חנוכה עדיף עכ"ל. ודבריו תמוהין דהא לא מצינו קידוש היום דאורייתא אלא לקדש את יום השבת בפה וכדאי' ברמב"ם הלכות שבת (פרק ך"ט [ה"א]) ז"ל: מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וכו' עכ"ל. הרי הא דקידוש מדאורייתא היינו לקדש בדברים אבל לקדש על היין אינו אלא מדרבנן וכדאי' שם ברמב"ם (דין ו') מדברי סופרים לקדש על היין וכו' עכ"ל. בגליון מן הצד: אמנם אפשר דהב"י כיון להא מצינו במסכת ברכות ריש פ' אלו דברים (דף נ"א ע"ב) .. שם ת"ר תנו רבנן דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין שהיום גורם ליין שיבא וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום שהיין גורם לקדושה שתאמר. ופירש"י: שהיין גורם לקדושה שתאמר, שאם אין יין לא מקדשין, והמקדש על הפת גם הוא במקום יין וברכת הפת קודמת עכ"ל. ועיין ג"כ במ"ס פסחים (דף קי"א ע"א [אולי כוונתו לדף ק"ו]) בש"ס (וברש"י) [וברשב"ם] דלב"ה אם .. [אין לו] יין ופת .. [אין] מקדשין .. לכן כתב הב"י אע"ג דקידוש היום מדאורייתא וכו' כיון דאם פטר .. בפת וכו'... דלפירש"י .. דב"ה ... היום ... היין ופת... מדאורייתא.. אין לו יין .. אין... [מקדשין].
אויף צו געבן אביסל א טעם דערפון, האב איך אויפגעקלאפט דעם ערשטן קאלום: בשבת דף ך"א ע"א אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו וכו' אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה עכל"ה. רש"י בד"ה זקוק לה לתקנה וכו' ומותר וכו' הילכך בשבת אסור שמא יטע לצורך תשמיש עכ"ל. והנה גברא ותיובתא חזיתי קושיא גדולה ועצומה הקולמוס לא יוכל לצייר מעניין לענין באותו עניין, דמסתמא מדמפרש רבא טעמיה דרב הונא ע"כ כוותיה ס"ל מדמפלפל אליביה דרב הונא. לפ"ז דברי רבא דהכא סתרי אהדדי עם דף ך"ג ע"ב ע"ש: אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו עכל"ה. כלל עולה מזה כשמדליק נר חנוכה מסתמא היה לו נר שבת שהרי נר ביתו עדיף, ונר שבת מתניתין מפורסמת היא דצריך להדליק מן שמנים כשרים. לפ"ז יש כאן תמיה גדלה למה לא יהא מותר להדליק נר חנוכה בשבת מן שמנים פסולים. אין לומר דחיישינן שמא יטה הלא יכול להשתמש משמנים כשרים נר של שבת, וא"כ קשה על דברי רבא דלעיל איך פסק דבשבת אסור להדליק נר חנוכה משמנים פסולים וטעמו שמא יטה לצורך תשמיש א"כ סתרי אהדדי דברי רבא שהרי יכול להשתמש בנר של שבת. ואם יקשה לבך מנא לך להקשות על רבא דסתרי דבריו אהדדי הלא דברי רבא המה נאמרים בטוב טעם ודעת כד עיינת לקמן בשיטה זו נר חנוכה מצוה להניח בפתתח ביתו מבחוץ, לפ"ז דברי רבא אינן סורתין אהדדי דהא דמצריך נר חנוכה בשבת שצריך להיות משמנים כשרים כי יש לחוש שמא יטה, היינו שיש לחוש שישתמש בנר חנוכה העומד בחוץ. ואיני יוכל לומר הלא יוכל להשתמש בנר של שבת דהא נר שבת ונר חנוכה אינן שווין, כי נר שבת עומד בפנים ונר חנוכה הוא עומד מבחוץ. אבל באמת אליבא דדינא סבר רבא דמותר להשתמש לאורה, וא"כ לא סתרי דברי רבא אהדדי וק"ל. אבל עדיין יש לבעל הדין לפקפק הא מרבא גופא מוכח דלא חיישינן שישתמש מבחוץ ואם יארע שישתמש בחוץ לא נחשוב לתשמיש כלל דתשמיש מבחוץ לא שמיה תשמיש, דכד עיינית שם ע"ב ת"ר נר חנוכה מצוה להניח על פתח ביתו מבחוץ, ואם היה דר בעליי' וכו' ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו, אמר רבא צריך נר אחרת להשתמש לאורה עכל"ה. וצריך ליישב למה העמד רבא דינו דווקא אצל בשעת הסכנה. ואמר אד"מו דרבא אמה דסיים פתח דקאי דווקא על בשעת הסכנה, לפי שבשעת הסכנה נר של חנוכה בפנים ויש לחוש שמא ישתמש בנר חנוכה משום
המשך חנוכת הבית לדוד שם בגמרא: בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום איזה מהן עדיף וכו' עכ"ל. והנה עיין בהגות אשר"י ז"ל: מכאן מדקדק רבינו תם דאין מקדשין על הפת דאי מקדשין על הפת א"כ פשיטא דנר חנוכה או נר ביתו עדיף וכו' עכ"ל. והריני מוסיף ראיי' על ראייתו די"ל רבא אזיל לשיטתו דהנה בערבי פסחים גרסינן: אמר רב ברונא אמר רב נטל ידיו לא יקדש. ופירש"י: הנוטל ידיו לא יקדש דקדוש מפסיק בין נטילה לאכילה והוי היסח הדעת ובעי נטילה אחר קידוש וכו' עכ"ל. וכתב הר"ן והר"ז הלוי ז"ל: פי' דרב לטעמי' דאמר טעם אינו מקדש ואף זה שנטל ידיו גלה בדעתו שקפץ לאכילה וזלזל בקידוש היום וה"ל כאלו טעם ולא יקדש הוא אבל אחרים מקדשין לו. ודחה רבי יצחק להא שמעתא דכיון דאפשר לקידושא אריפתא אין זה זילזול בקידוש היום ומקדש על איזה מהם שירצה וכו' עכ"ל. ומעתה אי אמרינן טעם לא יקדש וא"כ טעמא דרב דנטל ידיו לא יקדש משום שגילה דעתו דלאכילה וכאילו טעם ולכך לא יקדש. וכדי לדחות דבר רב אמרינן כיון דאפשר לקידושא אריפתא אין זה זלזול בקידוש היום, ומיני' נשמע דמקדשין על הפת. אבל רבא דפסק הלכתא טעם מקדש וכדאי' בערבי פסחים (דף ק"ז ע"א): אמר רבא הילכתא טעם מקדש וכו' עכ"ל, וכיון דסובר רבא טעם מקדש בלא"ה לא חש רבא להא דא"ר ברונא אמר רב דאמר נטל ידיו לא יקדש, דמידי הוא טעמא דנטל ידיו לא יקדש משום דכשנטל ידיו ה"ל כאילו קפץ לאכילה וטעם לא מקדש, וכיון דרבא סובר טעם מקדש אף שקפץ לאכילה מקדש. ולפ"ז י"ל דרבא סובר דאין מקדשין על הפת, ודברי רב ברונא אמר רב נדחה מעיקרא לשיטת רבא וכמ"ש משום דלדידי' טעם מקדש, וא"כ יש להביא ראיי' לדברי רבינו תם דמדאמר רבא הילכתא טעם מקדש סובר דאין מקדשין על הפת. אמנם אף דמצינו למימר דרבא סובר דאין מקדשין על הפת משום דלדיד' דסבר טעם מקדש כבר נדחה דברי רב ברונא אמר רב, מ"מ אין שום הוכחה לזה, דאף לפי שיטתו דסובר טעם מקדש נידחין דברי רב ברונא אמר רב אכתי מצי סבר דמקדשין על הפת. וגם הר"ן שסובר להלכה טעם מקדש דז"ל: וכ"ש אנן השתא דקיי"ל טעם מקדש טעם מבדיל לא חיישינן להא דרב ברונא כל עיקר עכ"ל, אפ"ה כתב להא דרב יצחק שדחה להא שמעתא משום דאפשר לקדושי אריפתא, הרי אף שסובר הר"ן טעם מקדש סובר נמי דמקדשין על הפת. ומה שמדקדק ר"ת מהא דבעי רבא נר חנוכה וקידוש היום איזה מהן עדיף, גם מהא ליכא למשמע מיני', די"ל דקא מבעי' לי' אם גם פת אין לו ואין ידו משגת אלא לקנות לנר חנוכה או לקידוש היום פת או יין, איזה מהן עדיף. אם לא שתאמר לחם משנה דאורייתא וא"כ פשיטא אם גם פת אין לו צריך לקנות פת משום לחם משנה. וכ"כ בעל מגן דוד (בסי' תרע"ח ס"ק ב'): אבל הפת דלחם משנה הוא קודם ליין קידוש דהא לחם משנה לכ"ע דאורייתא כדאמר רבא בפ' כל כתבי דכתיב לחם משנה ושלש סעודות ג"כ דאורייתא וכו' עכ"ל. ולא דק דהתם אינו אלא אסמכתא בעלמא דהקרא לחם משנה שילקטו המן שיהא להם ערב שבת ולשבת נאמר, ור' אבא דאמר שם חייב אדם לבצוע על שתי ככרות אסמכו' אהאי קרא, וכה"ג לענין שלש סעודות דא"ר יוחנן שניהם מקרא א' דרשו וכו' ע"ש. ומעתה כיון דלחם משנה אינו דאורייתא אכתי י"ל הא דמספקא לי' איזה מהן עדיף מיירי שגם פת אין לו. ומסיק אף דאין לו פת נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, וגם נר ביתו עדיף מקידוש היום אף שאין לו פת כיון דאיכא משום שלום בית. וגדולה מזו מצינו ברמב"ם (פ"ה מהל' שבת) ז"ל: אחד אנשים וא' נשים חייבין להיות בבתיהן נר דולק בשבת אפילו אין לו מה שיאכל עכ"ל. וכ"כ הב"י בהל' שבת (סי' רס"ג) ע"ש הריא"ף שאין לו מה שיאכל צריך לקנות לנר שבת. ואף שיש לפרש שיש לו מעות בידו אלא שאין לו כדי לקנות לאכול ולנר של שבת וצריך לקנות במעות שבידו לאכול שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר דכיון דמסיים הרמב"ם שזה בכלל עונג שבת הוא פשיטא דאכילתו קודם לנר של שבת דעיקר עונג שבת אכילה אלא דנר של שבת הוא בכלל עונג שבת מ"מ לא שמעינן מיניה שצריך לקנות פת במעות שבידו אלא כיון שיש לו לאכול לשבת כגון בשר ודגים ופירות ושאר דברים צריך לקנות נר שבת משום שלום בית. איברא מצינו בשביל שבת וי"ט מחויב לאכול פת כדאי' במס' ברכות (דף מ"ט ע"ב): ברכת מזונא דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אין מחזירין אותו. אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל הכי נמי דאי טעי הדר. אמר ליה אין דאמר רבי שילא אמר רב טעה חוזר לראש וכו'. וכתבו תוס' בד"ה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל: וי"ל דה"פ אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל פת שחייבנו בברכת המזון אבל ביום טוב צריך לאכול פת וכו' וסעודה שלישית של שבת היה מסופק ר"י דשמא אי בעי לא אכיל אלא מיני תרגימא וכו' ומיהו בכתובות פרק אף על פי חשיב גבי משרה אשתו על ידי שליש שלש סעודות משל שבת א"כ משמע דכולן שוות וכו' עכ"ל. הרי דבסעודת שבת וי"ט צריך לאכל פת. * * *
שם בגמרא: אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו וכו' עכ"ל. איכא למידק כיון דאמר רבא נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו ואע"ג דנר ביתו דמיא לקידוש היום דכמו שנר ביתו תדיר קידוש היום נמי תדיר ואפ"ה אמר נר ביתו עדיף, מכ"ש נר ביתו ונר חנוכה, דנר ביתו עדיף בתרתי מנר חנוכה דנר ביתו תדיר ונר חנוכה אינו תדיר וגם איכא בנר ביתו משום שלום ביתו, א"כ לא הל"ל פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה וכו' כיון דילפינן במכ"ש מנר ביתו וקידוש היום וכמ"ש. אמנם אפשר כיון דנר חנוכה איכא פרסומי ניסא ה"א אף בנר ביתו איכא תרתי תדיר ושלום בית אפ"ה נר חנוכה עדיף משום דאיכא משום פרסומי ניסא עדיף טפי, ולכך הוצרך לומר נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף, דאף דאיכא בנר חנוכה משום פרסומי ניסא כיון דאיכא בנר ביתו תרתי תדיר ושלום בית נר ביתו עדיף. ומ"מ ילפינן מיני' היכא דליתא אלא אחת כגון קידוש היום שהוא תדיר נר חנוכה עדיף מיני כיון דאית ביה משום פרסומי ניסא, דהא דאצטריך רבא לאשמעינן נר ביתו עדיף מנר חנוכה משום דה"א נר חנוכה עדיף אף דאית בנר ביתו תרתי, ולפ"ז היכא דאינו אלא חדא פשיטא דנר חנוכה עדיף דאית ביה משום פרסומי ניסא. ובזה יאירו עיניך הא דקאמר בש"ס: בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו קידוש היום עדיף דתדיר או דלמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא. בתר דאיבעי' הדר פשטא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא עכ"ל. ויש לפקפק הא דקאמר בתר דאיבעי' הדר פשטה, [הלא] כל איבעיות וספיקות הכי הוי דתחילה מספקא להו והדר פשטא להו, וגם מתחילה מאי קסבר דאיבעי' לי' ולבסוף מאי קסבר דפשטא לי'. איברא לפמ"ש יתכן דרבא היה מספקא לי' נר חנוכה וקידוש היום איזה מהן עדיף ולא פשטא לי' והש"ס הוא דקאמר הכי בתר דאיבעי', פירוש כיון דהי' מבעי' לי' לרבא איזה מהן עדיף ממילא נפשט נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא דכיון דאסיק אדעתי' קידוש היום עדיף משום דתדיר א"כ תדיר מלתא היא, לפ"ז כיון דאמר רבא נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום בית, ובהא ליכא אלא חד מילתא היא כיון דקידוש היום נמי תדיר כמו נר ביתו אפ"ה אמרינן נר ביתו עדיף משום שלום בית, א"כ קמייתא נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף למאי אצטריך דפשיטא עדיף נר ביתו כיון שיש בו תרתי תדיר ושלום בית, אע"כ כיון דבחנוכה איכא פרסומי ניסא ה"א דעדיף מנר ביתו אף דאיכא בנר ביתו תרתי, ולהכי אצריך לאשמעינן דנר ביתו עדיף כיון דאיכא פרסומי ניסא, לפ"ז נפשט קידוש היום כיון דאינו אלא אחת שהוא תדיר נר חנוכה עדיף מיניה כיון דאיכא משום פרסומי ניסא. ומעתה נמלטנו מה שיש לפקפק על הרמב"ם דז"ל הרמב"ם (סוף הל' חנוכה [פ"ד הי"ג]): הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום הואיל ושניהם מדברי סופרים מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס. [הי"ד:] היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם נמחק וכו' עכ"ל. וכיון דנר חנוכה עדיף מקידוש היום ונר ביתו עדיף מנר חנוכה ומכ"ש שנר ביתו עדיף מקידוש היום למה לי' תו למימר נר ביתו וקידוש היום דנר ביתו קודם. ולפמ"ש יתכן דהיינו טעמא דצריך להשמיענו נר ביתו וקידוש היום דנר ביתו קודם דה"א הא דאמר נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו לאו משום שלום ביתו לחודא אלא משום דאיכא נמי תדיר ושניהם צדקו יחדיו כי דוקא בדאיכא תרוייהו תדיר ושלום בית הוא דמהני אבל תדיר לחוד או שלום בית לחוד לא מהני. ולכך קידוש היום ונר חנוכה פרסומי ניסא עדיף משום דליכא גבי קידוש היום אלא תדיר, ולפ"ז נר ביתו וקידוש היום כיון דשניהם תדיר אף דבנר ביתו איכא עוד אחת שלום ביתו לא מהני כיון דשלום ביתו בלא תדיר לא מהני, מש"ה כתב הרמב"ם גם הבבא נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף אף דאינו אלא משום שלום ביתו כי שניהם תדירין מ"מ עדיף מקידוש היום. * * *
שם בתוס' בד"ה הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא: ונראה לרשב"א וכו' ומה שמקדימים לקרות בשל ר"ח משום דבקריאת התורה כיון דמצי למיעבד תרוייהו תדיר ופרסומי ניסא עבדינן תרוייהו ותדיר קודם אבל היכא דלא אפשר למעבד תרוייהו פרסומי ניסא עדיף וכו' עכ"ל. ולפ"ז הא דאמר רבא פשיטא לי נר חנוכה ונר ביתו נר ביתו עדיף משום שלום בית סובר היכא דאפשר לקיים שניהם נר שבת קדים משום דנר שבת תדיר, ומשום דלא אפשר לקיים שניהם לא כתב טעמא דתדיר אלא טעמא דשלום בית וכ"כ הרמב"ן ז"ל: ומשמע לי דאף להקדים מקדימין נר ביתו לשל חנוכה שכל התדיר והמשובח מחבירו קודם לחבירו וכו' עכ"ל. אמנם למאי דאסיק אדעתיה דש"ס לעיל דרבא סובר דהנחה עושה מצוה בלא"ה אי אפשר לו לומר טעמא דתדיר דא"כ לא היה יכול לומר נר ביתו עדיף מנר חנוכה משום טעמא דתדיר כיון דאפשר לקיים שניהם ויכול להדליק מתחילה לצורך שבת וכיון דהנחה עושה מצוה אין צריך לכבות ולהדליק לצורך נר חנוכה ויכול להניחה כך ולהוציאה לחוץ לצורך נר חנוכה וא"כ יכול לקיים את שתיהן, ולכך אמר רבא הטעם דנר ביתו עדיף משום שלום בית, ולפ"ז אף דהנחה עושה מצוה אי אפשר לקיים את שתיהן דהא נר שבת צריך להיות בפנים משום שלום בית שלא יצטערו לישב בחושך. ורבא אזיל לשיטתו דכד עיינת (בדף ך"ה ע"ב) קאמר בש"ס מ"ט דר' ישמעאל דאמר אין מדליקין בעטרן אמר רבא מתוך שריחו רע גזרה שמא יניחנה ויצא, א"ל אביי ויצא, א"ל שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה, דאמר רב נחמן בר רב זבדא וכו'. וכתבו תוס' הדלקה נר בשבת חובה: פי' במקום סעודה, דחובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג, אבל נר גופי' לא הוה פריך אביי דפשיטא דחובה היא וכו' עכ"ל, הרי מפורש דרבא סובר שצריך לסעוד במקום הנר משום עונג, וא"כ אזיל לשיטתו וסובר נר ביתו עדיף משום שלום ביתו דאז צריך להדליק בפנים במקום סעודה. איברא כיון דמסקינן לעיל דהדלקה עושה מצוה וגם מפרש"י להא דאמר רבא הי' תופש נר חנוכה ועומד לא עשה ולא כלום משום דהדלקה עושה מצוה והתם הרואה הוא אומר לצורכו הוא דנקיט ליה א"כ המ"ל נר ביתו עדיף מנר חנוכה משום דתדיר ואפ"ה לא יכול לקיים את שניהם דכשמדליק תחילה נר של שבת ותו רוצה לקיים בו מצות נר חנוכה צריך לכבות ולהדליק כיון דהדלקה עושה מצוה ואי אפשר לעשות כן דא"כ כשמכבה מבטל נר שבת. אבל מה"ט אי אפשר לומר נר ביתו עדיף משום דתדיר דטעמא דתדיר אינו אלא משום שיכול לקיים את שתיהן הוא דאמרינן נר ביתו קדים משום שהוא תדיר אבל הכא שאין ידו משגת אלא לקנות אחת צ"ל טעמא דשלום ביתו. וגם י"ל תוס' אזלו לשיטתייהו דלעיל שכתבו בד"ה מכבה ומגביה אם הדליקה מתחילה לצורך שבת אף למאי דאסיק אדעתי' דהנחה עושה מצוה צריך לכבות ולהדליקה לנר חנוכה דכיון שהדליק מתחילה לצורך שבת גרע מהדליקה חש"ו וא"כ אף למאי דאסיק אדעתי' דהנחה עושה מצוה אי אפשר לקיים את שתיהן. * * *
המשך מהקונטרס 'למי-כל חמדת': ואמר אד"מו דרבא אמה דסיים פתח דקאי דווקא על בשעת הסכנה, לפי שבשעת הסכנה נר של חנוכה בפנים ויש לחוש שמא ישתמש בנר חנוכה משום הכי אמר עלה צריך נר אחרת. אבל שלא בשעת הסכנה מצוה להניח על פתח ביתו מבחוץ ובזה מודה רבא דאין צריך נר אחרת דלא חיישינן שמא ישתמש וטעמו ונימוקו דתשמיש חוץ לא שמיה תשמיש וק"ל. ולפ"ז מוכח מרבא גופא דתשמיש מבחוץ לא שמיה תשמיש, עכשיו קשה על מה אמר רבא דמותר להשתמש לאורה, אין לומר על מבחוץ קאי הא תשמיש חוץ לא שמיה תשמיש, אלא צ"ל דרבא דווקא על בפנים קאי, לפ"ז הדרא קושיא לדוכתא, יהא מותר להדליק נר חנוכה בשבת משמנים פסולים, [ו]אין לומר דחיישינן שמא יטה, הא בפנים יכול להשתמש בנר שבת בשמנים כשרים כמה שכתבתי לעיל ודו"ק. אחר עיון מצא אד"מו סמך וסעד ויושר דברי אמת עפ"י טור א"ח (סי' תרע"א) וז"ל: אם הבית פתוח לר"ה וכו' ואם דר בעליי' וכו' ובשעת הסכנה מניח על שלחנו ודיו, וצריך נר אחרת להשתמש לאורה עכ"ל. ושיגרא דלישנא משמע דין זה דצריך נר אחרת קאי דווקא על שעת הסכנה, וצריך להבין מנליה לטור שדווקא בשעת הסכנה צריך נר אחרת. אלא דטור נמי ס"ל שרירין וקיימין אליבא דכ"ע דתשמיש בחוץ לא שמיה תשמיש כי לטור נמי איכא הוכחה למה העמיד רבא דינו דווקא אצל בשעת הסכנה כמה שכתבתי לעיל, ואני סומך על המעיין ודוק היטיב ואין כאן מקום להאריך. אבל אחר עיון וחיפוש בנירות מ"מ לא נעלם מעיני פקחו דברים המפקחים בתוך דברי הר"ן במס' שבת בהלכות חנוכה שגם הוא הרגיש בדקדוק הנ"ל למה העמיד רבא דינו דווקא על שעת הסכנה וז"ל הר"ן: דנהי דרבא מודה דאסור להשתמש לאורה וכיון שכן פשיטא דצריך נר אחרת הכא ה"ק דאף על גב דבשעת הסכנה כיון דמניחו על שולחנו על כרחו משתמש לאורה אפילו הכי צריך נר אחרת לעשות היכרא בדבר עכ"ל הר"ן. א"כ מיניה וביה נראה שגם הוא הרגיש בדקדוק הנ"ל. אבל לפי ההשקפה ראשונה על רעיונו סליקו דק"ו בן בנו של ק"ו במקום שאין סכנה פשיטא דצריך נר אחרת וטעמו שאסור להשתמש לאורה וכמו שמסכימין עמו ג"כ האחרונים, ובראשם הרב בעל מגן דוד, בעבור זה פסק בפירש דאסור להשתמש לאורה כשתדקדק בדברי הר"ן, פשיטא אם מניח נר חנוכה מבחוץ צריך ג"כ נר אחרת, א"כ קושיא דאד"מו דדברי רבא סתרי אהדדי לכאורה אין קושיא כלל דיש חילוק בין נר חנוכה מבחוץ לנר חנוכה בפנים כמ"ש לעיל באריכות ודו"ק. אמנם אחר פלפולו וראיותיו כראוי לכל שרבא סבר דאסור להשתמש לאורה וכמו שכתב בעצמו דנהי דרבא וכו' א"כ נאמרה דבריו באמת וצדק. אבל באמת דרבא דמפרש טעמא אליבא דרב הונא דמותר להשתמש וכתבתי דרבא כוותיה ס"ל וסבר דמותר להשתמש לאורה כמ"ש לפ"ז ק"ו דהר"ן נפרוך ונסתור ממילא, וא"כ דקדוק הנ"ל במקומו עומד למה העמיד רבא דינו דוקא על שעת הסכנה, וצ"ל כמו שמתרץ אד"מו לעיל וראיה מדברי רבינו הטור בסי' הנ"ל, לפ"ז קושי' אדו"מו במקומה עומדת דסתרי רבא אהדדי כדלעיל ודו"ק. אחר דרישות ופרישות של הר"ן י"ל דהר"ן עצמו שקיל וטרי בדברי רבא אי כרב הונא ס"ל דמותר להשתמש לאורה, או רבא אליביה דרב הונא קאמר וליה לא סבירא ליה, וסבר דאסור להשתמש לאורה, וז"ש הר"ן לשון 'דנהי' משמע הן ולאו ורפיא בידיה. * ובאמת יש הרבה לפלפל באלה הדברים דברי חידודים ודברי ריצוי קמיה קב"ה לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא אך מחמת טירדות עבודת הקודש המוטל עלי גמרתי בלבי לומר הלכה מפי רבינו מאור הגולה יחיא"ל לנצח מה שעלה בעליי' גרבי שמן שמנים לישיבה שיש בה סמיכה סמיכת חכמים חכם לב ומפלפל בחריפותו ובקיאותו בתבונה ובחכמה, באופן אחר תי' על קושייתו דלא סתרי דברי רבא אהדדי, כי בלאו הכי צריך לדקדק ברש"י בשיטה זו (בדף ך"ג ע"ב) בד"ה נר ביתו ונר חנוכה בשבת והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשתי נירות, קשה הלא לעולם ישנה אדם לתלמידיו בדרך קצרה והוה ליה למיכתב קצור לשון ואין לו לקנות שמן אלא לנר אחד, אלא מלאו לב לב טהור מה דקמן להוכיח בשיקול דעתו פירושו דרבא פשיטתו והאי בעי' בסיגנון אחר. באמת י"ל שרבא סובר אם אין לו לקנות שמן אלא לנר אחד דהיינו לנר של שבת או לנר חנוכה מילתא דפשיטא ליה לרבא דנר חנוכה עדיף משום פירסומא ניסא, והא דאמר רבא נר ביתו עדיף זהו נגד פשיטות, דאד"מו היה מיישב כך, דמיירי שיש לו מעות לקנות שתי נירות, והמעות אין מספיק כדי לקנות שמן כשר לב' נירות רק מספיק לנר אחד כשר ולנר א' פסול, כי שמן פסול מסתמא הוא יותר בזול משמן כשר. א"כ ה"ק רבא נר ביתו עדיף ליטול שמן כשר לנר ביתו ולנר חנוכה יטול הפסול משום שלום בית, וטעמו לפי שרבא סובר שיעור של נר חנוכה כדמסיק עד דכליין רגלי דתרמודאי, ונר ביתו הוא שיעורו יותר מנר חנוכה דמצוה לישב בשלחן כדיני כל המאריך הרי זה משובח, משום הכי אמר נר ביתו עדיף פי' ליטול שמן כשר לנר של שבת ולנר חנוכה שמן פסול, דאם יעשה להיפך ויקח שמן פסול לנר שבת יש לחוש שיקנה שמן כשר לנר חנוכה רק כדי שיעורו כדלעיל, וא"כ אם כלה שמן של נר חנוכה עדיין דולק נר של שבת משמן פסול, א"כ חיישינן שמא יטה, ואף שלא יטה יש לחוש משום שלום בית, משום הכי אמר נר ביתו עדיף פי' ליטול שמן כשר לנר שבת ושמן פסול לנר חנוכה, ואין לחוש לשמא יטה לפי שמותר להשתמש לאורה, דהא יש לו נר שבת משמן כשר שיכול להשתמש בו, אבל באמת סבר רבא אם אין לו לקנות רק לנר אחד נר חנוכה עדיף וק"ל. וזהו פירושו של רש"י ואין לו כדי לקנות שמן לב' נירות, פי' שמן כשר לב' נירות, ובאמת יש לו לקנות לב' נירות רק לאחד שמן כשר ולאחד שמן פסול ודו"ק. והשתא זכינו לדין הדברים הנפקי מפומי ממלל רברבן שרבא סובר אם אין לקנות רק נר אחד נר חנוכה עדיף, א"כ היה בקל להשיג דקושי' אד"מו דלעיל לאו קושיא כלל ולא סתרי אהדדי דברי רבא, וכך הוא דרבא המפרש טעמא דרב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה בין בשבת בין בחול מיירי דאין לו אלא כדי לקנות שמן לנר אחד, ובזה מילתא דפשיטא דנר חנוכה עדיף ומוכרח להיות משמן כשר כמו שמפרש רבא דרב הונא סבר דמותר להשתמש לאורה, ואם ידליק נר חנוכה משמן פסול חיישינן שמא יטה כמו שפירש"י, [ו]אין לומר [ש]יהא מותר נר חנוכה להדליק משמן פסול לפי שיכול להשתמש בנר של שבת, הא אין לו לקנות שמן רק לנר אחד ובזה נר חנוכה עדיף. ודברי רבא דלקמן איירי בשיש לו מעות לקנות שמן לב' נירות כמ"ש, א"כ דברי רבא המה בדברי ריצוי המרצים ומתורצים דלא סתרי אהדדי ודו"ק.
המשך 'למי-כל חמדת': * ושניות לדברי סופרים הוכיח אדומ"ו שסברא מוכרחת היא דרב הונא מיירי שאין לו אלא כדי לקנות שמן לנר אחד, דאי לא תימא הכי יש לדקדק מה עניין דרב הונא שהעמיד דינו כאן למה לא לעיל מיניה דאיירי נמי מעניין לעניין באותו עניין משמנים פסולות של שבת כי חנוכה ושבת יחדיו ידובקו בדבק טוב מעניין נר חנוכה שהדליקן בשבת והיה לו לומר מיד סתם אין מדליקין בחנוכה בבבא אחת. אלא צ"ל דאם היה אומר רב הונא דינו לעיל אצל דין שבת אין מדליקין בהן בחנוכה הייתי אומר נר שבת ונר חנוכה שווין, כמו שאסור להדליק בנר שבת משמנים פסולים משום שלום בית אף נר חנוכה אסור להדליק בשבת חנוכה בשמן פסול ולא פלוג. ובאמת יש חילוק גבי נר חנוכה בשבת אם יש לו שמן כשר לנר שבת אין צריך ליטול שמן כשר לנר חנוכה, דזיל בתר טעמא למה נר חנוכה אסור בשבת בשמן פסול לפי שמותר להשתמש לאורה וחיישינין שמא יטה הא יש לו נר שבת שיכול להשתמש בו כדלעיל. משום הכי תני רב הונא נר חנוכה באפי נפשיה ולא מיירי משבת כלל, א"כ י"ל כמה הילכתא גבירתא איכא למישמע בחלוקי דינים דחנוכה, ויש חילוק אם אין לקנת שמן רק לנר אחד נר חנוכה עדיף, וא"כ סברא מוכרחת הוא דרב הונא מיירי שאין לו כדי לקנות רק שמן לנר אחד. * והנה זאת תורת העולה שדברי רבא לא סתרי אהדדי, מ"מ שדא ביה נרגא על תוספות בדף הנ"ל בד"ה ומותר להשתמש לאורה: וא"ת מנא ליה לרבא דסבר רב הונא דמותר להשתמש לאורה, דילמא הא דקאמר אין מדליקין בשבת משום דסבר כבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת. מה יוקשה תוספות הא לפי כל פלפולא דרבא אליביה דרב הונא מוכח דרב הונא מיירי שאין לו לקנות שמן רק לנר אחד, ובזה סבר רב הונא דנר חנוכה עדיף, א"כ מוכח שמותר להשתמש לאורה מה מקשה תוספות מנ"ל ודו"ק. בלימוד הישיבה אמר אדומ"ו אלו לא מסתפינא מלימא ליה הייתי אומר דקשיא של תוספות הוא משום דסברי דרב הונא מיירי שיש לו לקנות שמן לב' נירות, והא דקשה קושי' דלעיל דסתרי דברי רבא אהדדי כד עיינית בש"ס הנדפס באמשטרדם בד"ה בתוספות הנ"ל תימצא גירסת של תוספות בזה הלשון: מנא ליה 'לרבה' במקום 'רבא', לפי שתוספות היה להם גירסת רבה במקום רבא, א"כ מעיקרא דדינא ליתא ואין מקום להתחלת קושי' כלל כי דין זה כאן אמר רבה בשם רב הונא, ולקמן דין של פשיטא לי דנר ביתו עדיף אמר רבא, וגברא אגברא קרמית בתמיה, לפ"ז י"ל שרב הונא מיירי כאן שיש לו לקנות שמן לב' נירות שמן כשר ומקשה תוספות שפיר וא"ת מנלי' וכו' ודו"ק. אבל עדיין יש לפקפק על תוספות ולהקשות מנלהו לתוספות לגרוס גירסת רבה ומשום זה מקשה תוספות וא"ת וכו' דילמא באמת גירסת רבא היא הגירסא הנכונה, ולא מקשי תוספות כלום כמ"ש. וצריך לומר תוספות סברי דאם יהיה גירסת רבא הגירסא נכונה יהא קשה כדלעיל דסתרי דברי רבא אהדדי, אין לומר כשמשנינין לעיל בכאן רבא דמפרש אליביה דרב הונא מיירי שאין לו לקנות אלא שמן לנר אחד ובזה נר חנוכה עדיף ורבא דלקמן איירי שיש לו לקנות שמן לב' נרות רק שיש לו לאחד שמן כשר ולאחד שמן פסול ובזה נר שבת עדיף כמ"ש באריכות, זה אינו דא"כ ה"ל לרבא לומר האי פשיטא ליה לעיל מיד אחד דינו של רבא אליביה דרב הונא, אלא וודאי כאן היא גירסת רבה ולקמן היא גירסת רבא, והדרא הוכחה של תוספות לדוכתיה. אך לפי זה צריך להולמו איך מצא רש"י ידיו ורגליו בבית המדרש דגורס כאן רבא עם כל הוכחות שהוכחנו לא יצאנו ידי חובת ביאור, למה לא מסדר הש"ס דברי רבא דלקמן אחר דברי רבא דמפרש טעמא אליביה דרב הונא מיד, כי זה בזה תליא. ואחר עיון של אדומ"ו על רעיונו סליקו לפרש בדרך חידוד לתלמירים דרש"י ותוספות כל חד וחד לשיטתי' אזיל, כי בלאו הכי צריך להבין לפי מה דהוכחנו לעיל לפירש"י דפשיטות של רבא שיש לו לקנות שמן לשתי נירות דהיינו לנר אחד שמן כשר ולאחד שמן פסול נר ביתו עדיף פי' שיטול שמן כשר לנר שבת אבל אם אין לו לקנות שמן אלא לנר אחד מילתא דפשיטא דנר חנוכה עדיף קשה מה בעי רבא באמת נר חנוכה וקידוש היום מהו, תפשוט דנר חנוכה עדיף מכח כ"ש, מה נר חנוכה [ד]עדיף מנר שבת, ונר שבת עדיף מקידוש היום א"כ ק"ו בן בנו של ק"ו דנר חנוכה יהא עדיף מקידוש היום וק"ל. זאת ועוד אחרת עלה על דעת ולישב שם (דף ך"ג ע"ב) נר שיש לו שתי פיות עולין לשני בני אדם, רש"י בד"ה עולין כו' למהדרין העושין נר לכל א' וא', צריך להבין מנלי' לרש"י דקאי על המהדרין דילמא פירושו כפשוטא ומהדרין מאן דכר שמיה. אלא היה מוכח דבאמת אם אין לו לקנות שמן אלא לנר א' דנר חנוכה עדיף ופשיטות של רבא מיירי בסיגנון אחר, וממה דסיים רב הונא לעיל מיניה בתר מיניה פתח רבא דינו, לפי דרב הונא אמר נר שיש לו שני פיות עולין לשני בני אדם, לכאורה הוא מילתא דפשיטא למה ועל מה צריך רב הונא למימר דין זה, אלא צ"ל דהוה אמינא היה דאין עולין לשני בני אדם לפי שאין זה הכירא דהרואה סבר חד מיניה לצורכו הוא דאדליק, וצריך רב הונא לאשמעינין דעולין לשני בני אדם. לפ"ז צריכין אנו למודעי מודעה רבה לאורייתא למה באמת עולין לשני בני אדם הא אין זה הכירא משום דהרואה סובר חד לצורכו הוא דאדליקא, אלא ע"כ צ"ל דרב הונא איירי מן המהדרין ובזה סובר רב הונא דעולין לשני בני אדם, דמדינא נר איש וביתו סגי א"כ לגבי הוספות המהדרין אין צורך להיות היכר כל כך כמו גבי נר איש וביתו ממש, אבל לשני בני אדם משני בתים סבר רב הונא דאין עולין שהמה צריכין היכר גדול מן הדין א"כ דברי רש"י המה מוכרחים לפרש דרב הונא קאי על המהדרין וק"ל. ואפשר שזהו כוונות רש"י ז"ל בד"ה עולין וכו' למהדרין דייקא העושין נר לכל א' ואחד בזה סובר דעולין לשני בני אדם, כי לפי הדין נר איש וביתו סגי א"כ אינו מן הצורך להיות היכר כל כך, אבל לשני בני אדם מב' בתים סבר רב הונא דאין עולין שהמה צריכין היכר גדול, א"כ דברי רש"י ז"ל מדוייקים יפה לשון מהדרין. זאת תורת העולה דרב הונא של שני פיות מיירי מן המהדרין ועלה קאי רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף דהיינו אם יש לו מעות לקנות נר ביתו או לנר חנוכה של מהדרין איזה מהן עדיף. על זה פסק רבא נר ביתו עדיף ואין צריך לקנות נר חנוכה למהדרין, וא"כ בל"ז לא היה יכול רבא לומר פשיטא לי דהייתי אומר נר חנוכה דמהדרין וגוף נר חנוכה שווין, וכמו דנר חנוכה עדיף מנר שבת אף נר של מהדרין עדיף מנר שבת, לפי שרבא אזיל לשיטתיה דלעיל דנר חנוכה לבד עדיף מנר שבת. אבל עכשיו דרבא ראה דרב הונא אמר נר של שני פיות עולין לשני בני אדם ורב הונא איירי מן המהדרין כמ"ש, אבל נר חנוכה גופה סבר רב הונא דאין עולין לב' בני אדם, א"כ יש חילוק בין נר של מהדרין לנר חנוכה גופה. לפ"ז שפיר אמר רבא פשיטא לי דנר חנוכה של מהדרין ונר שבת נר שבת עדיף, רק בעי רבא נר חנוכה של מהדרין וקידוש היום מהו פי' אם יש לו לקנות רק נר חנוכה של מהדרין או קידוש היום איזה מהן עדיף, בזה יתורץ ויסולקו כל התלוניות והדקדוקים ובעי' דרבא הוא כפטיש החזק, ולא יוכל לפשוט מק"ו דלעיל, ומה לי להאריך ואסמוך על המעיין, א"כ רש"י ז"ל לשיטתו אזיל. ואם תקשה לפי פלפולא רבה דלעיל דכל עיקר מטרון של תוספות שגורסים רבה מכח דלא העמיד פשיטותו של רבא בל"ז, דהא פשיטותו לא יכול לעמוד בל"ז כי רבא הוא מכוון אחר רב הונא הואיל רב הונא קאי על המהדרין קאי נמי פשיטותו על המהדרין כמ"ש, משום כך אמר אדומ"ו דתוספות הוא מקושר בקשר אמיץ וחזק במה שכתבו לעיל מיניה (דף ך"א ע"ב) בד"ה מצוה להניח על פתח ביתו מבחוץ פי' תוספות: נר שיש לו שני פיות עולין לשני בני אדם משמע לשני בתים עכ"ל. לפ"ז לא אמר רב הונא דינו על המהדרין רק על נר חנוכה ממש פי' על נר איש וביתו, ואפשר סבר רב הונא נר חנוכה גופה ונ"ח של מהדרין שווין. א"כ הוכחה של תוספות הוכחה נכונה היא דקשה למה לא העמיד רבא פשיטותו בל"ז, אין לומר במה דסיים רב הונא פתח רבא ורב הונא איירי במהדרין, הא לפי דעת התוספות לא איירי רב הונא כלל שום דבר מן המהדרין, ולא די דלא מיירי במהדרין אפילו לא איירי מנר חנוכה גופה דמשמע לב' בתים, אלא צ"ל דקושיא דלעיל למה לא העמיד רבא פשיטותו בל"ז קושיא נכונה היא לשיטתם, ובעבור זה גרסי תוספות רבה. לפ"ז דברי רש"י ודברי תוספות שניהם צדקו יחדיו וכל חד וחד לשיטתו אזיל ודו"ק. *
ברש"י ז"ל דף הנ"ל ע"א בד"ה זקוק לה לתקנה הילכך צריך לכתחילה לעשות יפה דילמא פשע ולא מתקן לה. לכאורה סברת דילמא יפשע אין לו שחר דאטו ברשיעי עסקינן, ואי חשדי שמא יפשע ליחשדי נמי שלא ידליק נר חנוכה. כדי לצרף וללבן ולברר בבאר היטיב היה אדומ"ו מפלפל בתוך מדרשו של שם ועבר והכניס ראשו לפלפל בפלפולו של הרים גדולים הרי"ף והרא"ש והר"ן והאחרונים הנמשכים אחריהם והציע לשון הרא"ש ז"ל וז"ל: אחר שדלקה כשיעור רצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו עכ"ל. אך הרבה פוסקים חלוקים עליו כמ"ש לקמן בס"ד. ואפשר לומר שזהו כוונות רש"י ז"ל דרש"י סובר כדעת האשר"י בחדא ופליג עליה בחדא, דרב הונא סבר דעת מוחלקות, אם כבה נר חנוכה מעצמו אחר שדלק שיעורו מותר להשתמש בשמן המותר כדעת הרא"ש, אך גרם כיבוי אסור אפילו לאחד שדלק כשיעורו והוא נגד הרא"ש, וקודם שיעורו סבר אם כבתה זקוק לה, א"כ יש לחוש שמא יפשע פי' שיהיה לו נר חנוכה שיש בו שמן יותר מכדי שיעורו ודילמא כבה מעט קודם שדלק כל שיעורו ויפשע ולא יתקן, דמתיירא אם יתקן ידלוק לגמרי, דלהכבות בידים אסור אפילו לאחר שיעורו, א"כ שפיר חיישינן שמא יפשע ולא יתקן ויורה היתר לעצמו, הואיל שכבתה סמוך לכלות שיעורו. ורב חסדא סבר מדליקין בחול אבל לא בשבת דסבר כבתה אינו זקוק לה כדעת אשר"י לכל מילי ולא חיישינן שמא יפשע דלא איכפת ליה אם יכבה מעט קודם כלות שיעורו דהא סבירא ליה אין זקוק לה, ומותר להשתמש לאורה לאחר שדלק שיעורא הילכך בשבת אסור דחיישינן שמא יטה לאחר שיעור, אבל כל זמן שדולק מודה רב הונא ורב חסדא דאסור להשתמש לאורה. לפ"ז מה מקשה תוספות וא"ת מנלי' לרבא דסבר ר"ה דמותר להשתמש לאורה דילמא הא דאין מדליקין בשבת משום דסבר כבתה זקוק לה ואין יכולין להדליקו בשבת, ע"כ מוכרח לומר דקושייתם שהקשו מנלן דמותר להשתמש היינו לאחר שיעורו, דאי קודם שיעורו כ"ע מודה דאסור להשתמש לאורה. לפ"ז מה מקשה תוספות וא"ת וכו' ע"כ מוכח שרב הונא סובר דמותר להשתמש לאורה אחר שיעורו דאם לא כן קשה אליביה דרב הונא למה יהא אסור בחול להדליק בשמן פסול, אין לומר דחיישינן שמא יפשע פי' כמ"ש דלמא יכבה סמוך לכלות שיעורו ויפשע ולא יתקן, מהיכי תיתי יפשע הא אסור להשתמש לאורה אפילו לאחר שיעורו ק"ו בן בנו של ק"ו קודם שיעורו ולא חיישינן שמא יפשע, אלא וודאי רב הונא סובר מותר להשתמש לאורה לאחר שיעור א"כ שפיר קאמר רב הונא בחול אסור להדליק בשמן פסול דחיישינן שמא יפשע כדלעיל א"כ מה מקשה תוספות ודו"ק. ועל פי הערה זה היה מיישב אדומ"ו לכאורה הוא תמיה בדף הנ"ל ע"ב תוספות בד"ה דאי לא אדליק וכו', אמר הר"י פורת וכו' ומביא כמה פירושים על לשון תכלה רגל דתרמודאי ולא מביא פי' אשר"י אחר שדלקה כשיעור הוה רצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו. אלא צ"ל דתוספות אזלי לשיטתייהו דפסקו לעיל מינייהו הילכתא כרב דאסור להשתמש לאורה, וע"כ מוכרח לומר דרב סובר אפילו לאחר שדלק שיעור גם כן אסור להשתמש לאורה, דאם לא כן קשה מה פליגי רב ורב חסדא, לפי מה שכתבתי שרב חסדא סובר דמותר להשתמש לאורה פי' לאחר שדלק השיעור אבל קודם שדלק מודה רב חסדא דאסור להשתמש לאורה, לפ"ז מה פליגי רב ורב חסדא הא רב נמי סובר כך דמותר להשתמש לאורה לאחר שיעור, והא דאסור להשתמש לאורה איירי קודם שיעור, אלא ודאי רב סבור אפילו לאחר שיעור נמי אסור להשתמש לאורה, א"כ בהא פליגי רב ורב חסדא. ותוספות שפסקו לעיל הילכתא כרב דאסור להשתמש לאורה מוכרח לומר אפילו לאחר שיעור, וא"כ אין יכולין להביא תוספות דעת אשר"י כי דעת אשר"י לא אליבא דהילכתא אליבא דרב כי רב לא יכול לומר כפי דעת האשר"י. ולפי דמוכח לעיל שדעת אשר"י דעת מוספקת אליבא דרב חסדא א"כ זאת נמי היא תורת העולה דמקשה שהקשה ורמניהו וכו' לא קאי רק אליבא דרב, כי אליבא דרב חסדא היה יודע המקשן שפי' תכלה רגל מן השוק פי' אחר כמו שבאמת דעת אשר"י, לפ"ז אין מקום להתחלת קושייתו אבל אליבא דרב ע"כ אין סובר כדעת האשר"י כמ"ש הוכחה גמורה א"כ שפיר מקשה ורמינהו ודו"ק. והנה יש עדיין דברים עתיקים וחריפים בפלפולא בין הפוסקים דעת אשר"י אך כבר נפה ומנופה כסולת נקייה ומלובן ככסף צרוף ומזוקק בחיבור אמ"ו רבן של כל בני הגולה הגאון המפורסם נרו בחיבורו מועד דוד, ומ"מ גם הוא הניח מקום להתגדר בו. ע"כ היה מפרש דעת אשר"י בקיצור הנמרץ ואליבא דשאר פוסקים החולקים על האשר"י היה מפרש השיטה בסיגנון אחר אך אין הזמן מסכים אתי עמי להעלות הכל על הנייר. * בדף הנ"ל תוספות בד"ה ומותר להשתמש וכו' וא"ת מנלי' לרבא וכו', וי"ל דא"כ לא היה צריך לומר בין בחול בין בשבת אלא הוה ליה למימר סתם אין מדליקין. קשה מה משנה תוספות הא אין יכול לומר בסתם דאי אמר אין מדליקין בסתם ה"א דאסור להדליק בחנוכה בשמן פסול אפילו אותו נר אחרת הדולק לצרכו דחיישינן שמא יכבה אותו נר אחרת וישתמש בנר חנוכה וגזרינן שמא יטה, לכך לא מצי לומר אין מדליקין בסתם, וצ"ל בין בחול בין בשבת להורות דקאי על נר חנוכה צריך שמן כשר ודו"ק. אין לומר דתוספות דמתרצי ליתני אין מדליקין סתם באמת סברי דאסור להדליק בשמן פסול אפילו לאותו נר אחרת זה אינו דלקמן אמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה קשה קושי' אמ"ו הרב הגאון רבן של כל בני הגולה החריף והבקי בחיבורו מועד דוד ע"ש דמקשה איך מסכים לעיל רבא דמותר להשתמש לאורה. ולקמן אמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה. ואי ס"ד דרבא מסכים דמותר להשתמש לאורה קשה ל"ל לרבא נר אחרת אלא ע"כ צ"ל דהכי פי' וצריך נר אחרת דהיינו דנר אחרת מותר להדליק אפילו בשמן פסול להכירא ואין לחוש שמא יכבה וישתמש בנ"ח משמן כשר הא מותר להשתמש לאורה. ולשמא יטה לא חיישינין דאין צורך תשמיש איכא אלא להכירא בעלמא א"כ מוכח דמותר להדליק נר אחרת בשמן פסול. לפ"ז הדרא הקושיא לדוכתא מה משנה תוספות ליתני אין מדליקין סתם דאי תנא סתם הייתי אומר דאסור להדליק בחנוכה אפילו אותו נר אחרת בשמן פסול כדלעיל ודו"ק: ואפשר כמו דמתורץ לעניינינו קושי' מועד דוד אפשר הוא בעצמו סובר כך רק היה מקצר בלישנא ואפשר דגם אדומ"ו היה מכווין לדעת הגדול הגאון הנ"ל:
חנוכת הבית לדוד: בגמ': אבעי' להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן או דלמא וכו' עכ"ל. ולכאורה לא הל"ל כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן אלא הל"ל משום דאין קרבן מוסף בחנוכה לא מדכרינן כדבסמוך בברייתא דר' אושעיא דקתני בהימים שאין בהן קרבן מוסף וכו' אין בהן הזכרה בברכת המזון. וי"ל התם נמי משום דלאו דאורייתא נינהו לכך אין בהן הזכרה בברכת המזון דהא מהאי טעמא אמר אם לא אמר אין מחזירין אותו וכפירש"י: אין מחזירין אותו דלאו דאורייתא נינהו עכ"ל. וכיון דהא אם לא אמר אין מחזירין אותו ואין בהן הזכרה בברכת המזון בחד בבא תני להו משמע דחד טעמא אית להו ואין מזכירין בברכת המזון נמי מהך טעמא משום דלאו דאורייתא נינהו, ולהכי מיבעי' לי' נמי מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון ונקט הטעם משום דמדרבנן הוא לא מדכרינן. * * * שם בגמרא: כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן או דלמא וכו' עכ"ל. איכא למידק הא בלאו ההאי טעמא דחנוכה מדרבנן י"ל דאין מדכרינן חנוכה בברכת המזון משום דחנוכה לא אסור בעשיית מלאכה. ומהאי טעמא נמי ספוקי מספקא לי' בסמוך מהו להזכיר ר"ח בברכת המזון אף דר"ח מדאורייתא. ותו יש לדקדק הא דקאמר בסמוך את"ל בחנוכה דרבנן לא צריך וכו' משמע דעדיין ספוקי מספקא לי' בחנוכה ולפי סוגיא דשמעתין כבר נפשט מהא דאמר רבא אמר רב סחורה א"ר הונא אינו מזכיר. אמנם יש לומר קושיא חדא מתורצת בירך חברתא דהא דמבעי' לי' מהו להזכיר של ר"ח בברכת המזון הי' מבעי' לי' באם תמצי לומר וכדאמר מהו להזכיר וכו' את"ל בחנוכה דרבנן לא צריך ר"ח דאורייתא צריך וכו', לכך כשהי' אבעי' להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון נקיט הטעם כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן כיון דהני תרי אבעיות אגידו, ואמר את"ל בחנוכה דרבנן לא צריך ר"ח דאורייתא צריך, פירש דידע שכבר נפשט מהא דאמר רבא דלא מדכרינן של חנוכה בברכת המזון אלא דלא ידע טעמא של דבר, אם הטעם דלא מדכרינן של חנוכה בברכת המזון משום שהוא מדרבנן או משום דלא אסור בעשיות מלאכה, ולהכי אמר את"ל חנוכה דרבנן לא צריך ר"ח דאורייתא צריך. והא דמסיים או דלמא כיון דלא אסור בעשיית מלאכה לא מדכרינן, קאי אתרוייהו אר"ח וגם אחנוכה, וה"ק הא דאמרינן דאין מזכירין של חנוכה בברכת המזון משום דחנוכה מדרבנן הוא וא"כ ר"ח דמדאורייתא מדכרינן או דלמא הטעם דאין מדכרינן בחנוכה משום דלא אסור בעשיית מלאכה, ולפ"ז אין חילוק בין חנוכה לר"ח דר"ח נמי לא אסור בעשיית מלאכה. ומסיק רב אמר מזכיר, פירוש אף דבחנוכה לא מדכרינן בר"ח מדכרינן דיש חילוק בין חנוכה לר"ח דחנוכה אינו אלא מדרבנן ור"ח הוא מדאורייתא. ר' חנינא אומר אינו מזכיר, דר' חנינא סובר דאין חילוק בין חנוכה לר"ח כיון דתרוייהו לא אסור בעשיית מלאכה. ולהכי אמר רב זריקא נקוט דרב בידך דקאי ר' אושעי' כוותי' דתני ר' אושעי' ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ר"ח וכו' ויש בהן הזכרה בברכת המזון ימים שאין בהן קרבן מוסף וכו' אין בהן הזכרה בברכת המזון, וכיון דבר"ח יש בהן הזכרה בברכת המזון ובשני וחמישי של תענית אין בהן הזכרה בברכת המזון על כרחך הטעם משום דר"ח דאורייתא הוא ושני וחמישי לאו דאורייתא, דאי ס"ד הטעם משום דשני וחמישי לא אסור בעשיית מלאכה א"כ מ"ש מר"ח דהא ר"ח נמי לא אסור בעשיית מלאכה, וכיון דמהך ברייתא דר' אושעי' שמעינן דאין הטעם משום דלא אסור בעשיית מלאכה א"כ נקוט דרב בידך דאמר אף דבחנוכה לא מדכרינן בר"ח מדכרינן דיש חילוק בין חנוכה לר"ח דחנוכה דרבנן ור"ח דאורייתא. ובזה נמלטנו מאי שמקשים תוס' בד"ה דתני ר' אושעי' כוותיה וכו': מהכא לא הוה בעי למפשט לעיל דאינו מזכיר חנוכה בברכת המזון דאיכא למידחי וכו' עכ"ל. וגם הרא"ש מתמי' על זה וז"ל: ותימא הוא שלא הביא הש"ס ברייתא דתני ר' אושעיא לפשוט דאין מזכיר חנוכה בברכת המזון וכו'. ולפמ"ש אין שום קושיא ותמי' דאדרבה סוגית רהיטת דשמעתין בהא דאמר נקוט רב בידך למיפשט הני תרתי איבעיו' מברייתא דר' אושעיא ולחלק בין חנוכה לר"ח כיון דהכי איתשל הני תרי איבעיות באת"ל וכמ"ש. * * * שם בגמרא: כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן וכו' עכ"ל. והנה לעיל כתבתי בשם הג"ה במחזור ספרדיים והובא בעטרת זקנים (סימן תרע"א) וז"ל: כל דיני חנוכה נאמרו למשה מסיני בפ' 'זאת חנוכת המזבח' ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל בר"ת ז'רע א'מונים ת'קנו [ח'] נ'רות כ'הלכה ת'כף ה'פתח מ'שמאל ז'מנם ב'שקיעת ח'מה וכו' עכ"ל. משמע דחנוכה הוה כמו דאורייתא. * * * בתוס' בד"ה מהו להזכיר של חנוכה בבהמ"ז: בתפלה פשיטא ליה דמזכיר משום דתפלה בצבור הוא ואיכא פרסומי ניסא אבל בבהמ"ז שבבית ליכא פרסומי ניסא כולי האי עכ"ל. יש לדקדק לפ"ז למה לי' להש"ס לטעמא כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן הוא בלאו האי טעמא מספקא לן כיון דאיכא משום פרסומי ניסא מדכרינן כמו בתפלה, או דלמא שאני פרסומי ניסא דברכת המזון מפרסומי ניסא דתפלה כיון דברכת המזון שבבית ליכא פרסומי ניסא כולי האי, ויש ליישב. * * *
קען עמיציר דא ארויסהעלפן. בכת"י חנוכת הבית לדוד עמוד 18 בגליון שבין טור ב' לטור ג'. [נעתיק הגמ': איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא אינו מזכיר וכו'] בתו' [בד"ה מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון]: בתפלה פשיטא ליה דמזכיר משום דתפלה בצבור הוא ואיכא פרסומי ניסא, אבל בבהמ"ז שבבית ליכא פרסומי ניסא כולי האי. בתפילת .. בו משום ... ניסא בתר... נסתפק מהו [להזכיר] של חנוכה... יחיד ... ביחיד ... והכי... בערבי פסחים (דף קי"ז ע"ב): צלותא דברבים איתא מקדש ישראל, קידוש דביחיד איתא בשבת מקדש השבת ביום טוב מקדש ישראל והזמנים. ולא היא צלותא ביחיד מי ליתיה עכ"ל. אך י"ל הש"ס דבעי' ... דרבא דאמר התם ואנא אמינא טעמא דידי צלותא דברבים ... כו' ורבא... זיל בתר ... וכו' עכ"ל. אף דתפילה... נמי איתא.. זיל בתר... צלותא הוא ברבים לא מבעי' להו להזכיר ... בה בתפילה ... דעיקור תפילה .. [ברבים] היא ואיכא פרסומי ניסא ומהאי... נמי רבא... האי אבעי'... אמר רבא... סחורה... ר"ה אינו.. וכו' כיון... דאבעי' מהו להזכיר חנוכה בב"ה... דבעי' להו.. להזכיר בתפילה הוא אליבא דרבא כמו שכתבתי.
ברש"י בד"ה ערבית לילי כניסתן וכו', ובתשובת הגאונים מצאתי וכו' וסוף דברי הגאונים כתבו: אבל אין אנו רגילים לומר ערבית ואפילו שחרית, שמא יארע לו אונס חולי או בולמוס ויטעום כלום, ונמצא שקרן בתפלתו עכ"ל. וכתב הרא"ש וז"ל: ועל מה שחששו הגאונים שמא ימצא שקרן בתפילתו דבריהם תמוהים וכו' ועוד תמהני האיך יכלו הגאונים לחדש גזרה אחר שסתם רב אשי הש"ס וכו' עכ"ל. ואפשר דהגאונים מפרשי לברייתא דר' אושעיא דתני בה שני וחמישי של תענית וכו' מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע וכו' קאי על שליח ציבור. וגם תוספות בד"ה מהו להזכיר של חנוכה וכו' כתבו משום דתפלה בצבור היא ואיכא פרסומי ניסא, משמע דמיירי בתפילת שליח צבור, דתפלה שאדם מתפלל בלחש בינו לבין עצמו ליכא פרסומי. וכיון דקאי על שליח ציבור אומר בשחרית מעין המאורע לפי שאי אפשר שלא יתענה א' מהם, אמנם כיון דבברייתא תני ערבית ושחרית וכו' אי ס"ד דקאי אשליח ציבור גם בערבית יש לנו לנהוג שהשליח צבור יאמר מעין המאורע בהברייתא. ומ"מ איכא לספוקי בהא שכתבו תוס' בד"ה דתני רב אושעיא כוותי' כו' מהכא לא הוה בעי למפשט לעיל דאינו מזכיר חנוכה בברכת המזון דאיכא למידחי וכו' עכ"ל. די"ל היינו טעמא דלא בעי למיפשט מהאי ברייתא כיון דהא דקתני בברייתא ואין בהן הזכרה בברכת המזון קאי על ברכת המזון של ערבית בכניסתו וכפירש"י ז"ל בברכת המזון של ערבית בכניסתו וכ"ש ביציאתו שכבר עבר היום עכ"ל, ואסיק אדעתי' הא דאין מזכירין בברכת המזון של ערבית משום דלמא בשחרית יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן, והא דקתני בברייתא ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בשומע תפילה הי' מפ' דקאי על שליח צבור ולפי שאי אפשר שלא יתענה אחד מהם ואסיק אדעתי' שאין חילוק בין ערבית לשחרית וכיון דאי אפשר שלא יתענה א' מהן בין בערבית ובין בשחרית השליח צבור אומר מעין המאורע בשומע תפלה. * * * שם בגמ': ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו וכו' ויש בהן הזכרה בברכת המזון וכו' עכ"ל. משמע דאם לא הזכיר בברכת המזון אין מחזירין אותו, דאלת"ה ה"ל למתני בבבא אחת ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמנה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה ויש בהן הזכרה בברכת המזון ואם לא אמר מחזירין אותו, אלא להכי פלגינהו בתרי בבא לאשמעינן דוקא אם לא אמר בתפילה הוא דמחזירין אותו אבל אם לא אמר בברכת המזון אין מחזירין אותו. ואיכא למידק מ"ש תפילה ומ"ש ברכת המזון. אמנם כבר נשאלו שאלה זו ותלמוד ערוך הוא דכד עיינת במס' ברכות (דף מ"ט ע"ב) וז"ל: אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רב נחמן אמר שמואל טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלה מחזירין אותו בברכת המזון אין מחזירין אותו אמר ליה רב אבין לרב עמרם מאי שנא תפלה ומאי שנא ברכת המזון אמר ליה אף לדידי קשיא לי ושאילתיה לרב נחמן ואמר לי מיניה דמר שמואל לא שמיע לי אלא נחזי אנן תפלה דחובה היא מחזירין אותו ברכת מזונא דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אין מחזירין אותו וכו' עכ"ל. הרי דיש חילוק בין תפילה לברכת המזון. ומ"מ ילפינן מיני' דגם בזה נקיט ר' אושעיא כוותי' דרב, דהש"ס מקשה התם אהא דקאמר ברכת מזונא דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אין מחזירין אותו אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל הכי נמי דאי טעי הדר, אמר ליה אין, דאמר רבי שילא אמר רב טעה חוזר לראש עכ"ל. הרי משום דרב אמר אם טעה בשבתות וי"ט דלא סגי דלא אכל חוזר לראש חילוק ידענא בין תפילה לברכת המזון דדוקא אם טעה ולא אמר בר"ח מעין המאורע בתפילה הוא דמחזירין אבל אם לא אמר מעין המאורע בברכת המזון אין מחזירין, א"כ הא דמחלק בברייתא דר' אושעיא בהא בין תפילה לברכת המזון קאי נמי כוותיה דרב.
מכת"י מועד דוד עמ"ס שבת דף כ"ג ע"ב אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, בעי רבא נר חנוכה וכו'. מן הראוי להתבונן למה דקאמר בפשיטות דנר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, והיינו כדאמר הגמרא לקמן ותזנח משלום נפשי זו הדלקות הנר בשבת שבני ביתו מצטערים, ועיין בפירש"י ע"ש. איברא איכא למידק הא איכא שלום ביתו מנר חנוכה גופי'. ואם נפשך לומר דאסור להשתמש לאורה דנר חנוכה, זה אינו דהא רבא גופי' אמר לעיל (דף ך"א ע"א) מפרש והולך דברי רב הונא דאמר פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול, וקא מפרש רבא טעמא דרב הונא כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה, ומהאי טעמא אסור בשבת שמא יטה לצורך תשמיש, הרי דרבא גופי' קא מפרש טעמא דרב הונא דמותר להשתמש לאורה, ומדקמפרש דברי רב הונא ש"מ כוותי' ס"ל דמותר להשתמש לאורה. וא"כ יפלא על האי דפשיטא לי' לרבא דנר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום בית, תיפוק לי' דאיכא שלום בית בנר חנוכה דמותר להשתמש לאורה. ואם יאמר האומר דמש"ה נר ביתו עדיף דנר חנוכה מצותו בפתח ביתו מבחוץ וא"כ אין כאן שום אורה בבית והאי קא גורם דנר ביתו עדיף משום שלום ביתו, אף אתה אמור לו עיין לעיל (דף כ"א ע"ב) וז"ל: ת"ר נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ וכו', ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו, אמר רבא צריך נר אחר להשתמש לאורה וכו', הרי להדי' דבשעת הסכנה מניח נר חנוכה על השולחן, ועלה קאמר רבא צריך נר אחרת להשתמש לאורה, וא"כ איירי רבא להדיא בבית, וקושיותן הנ"ל נצבו כמו נד. וי"ל דבאמת הא דאמר רבא לעיל ומפרש טעמא דרב הונא דמותר להשתמש לאורה לרב הונא קאמר ולי' לא ס"ל, והא סבר כר' ירמי' דאמר משמי' דרב דאסור להשתמש לאורה דהלכתא כוותי' דרב באיסורא, ומטעם זה אמר רבא גופיא צריך נר אחרת להשתמש לאורה דכוותי' דרב ס"ל כנ"ל. ויוצא בדוגמא שבאוזנו אוזן שומעת דבר הלמד מענינו דאע"ג דאמר רבא משמי' דרב הונא אפ"ה לא ס"ל כוותי', דבלא"ה איכא למידק, דהא דבעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו, קידוש היום עדיף דתדיר או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, בתר דבעי' הדר פשטי' נר חנוכה עדיף משםו פרסומי ניסא. ומעתה אמור דבתר דפשטי' לי' לרבא דנר חנוכה דוחה קידוש היום משום פרסומי ניסא דעדיף, וא"כ יפלא למאי דקאמר הש"ס לקמן (דף ך"ד ע"א): איבעי' להו מהו להזכיר של חנוכה בב"ה, כיון דמדרבנן הוא לא מזכירין או דילמא משום פרסומי ניסא מזכירין, אמר רבא אמר רב סחורא אמר רב הונא אינו מזכיר וכו', וא"כ קשה ארבא גופי' דלעיל קא פשיט לי' דנר חנוכה דוחה אפי' קידוש היום הואיל דמעלה יתירת' אית גבי' משום פרסומי ניסא, ולא כל דכן הוא דיהא מזכיר של חנוכה בברכות המזון משום פרסומי ניסא. אצ"ל דרבא אליבא דרב הונא קאמר דאינו מזכיר ולדידי' לא ס"ל דבאמת מזכיר משום פרסומי ניסא, דהא אפי' נר חנוכה דוחה קידוש היום משום פרסומי ניסא כנ"ל, ואף כאן אנו נימא דרבא מפרש טעמא דרב הונא דמותר להתשמש לאורה, ולדיד' לא ס"ל דבאמת אסור להשתמש לאורה כנ"ל. ולפי דברינו הנ"ל פליג רבא ארב הונא בתרתי, דלרבא פשיטא לי' דנר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו והיינו אסור להשתמש לאורה ובנר ביתו מצטערי' לישב בחושך כנ"ל, והיינו לרבא, משא"כ לרב הונא י"ל באמת נר חנוכה עדיף מנר ביתו דהא יכול לקיים תרתי דשניהם צדקו יחדיו דמקיים מצות נר חנוכה וגם איכא שלום ביתו דיכול להשתמש לאורה כנ"ל, זהו חדא. ופלוגתא תניינא דלרבא אפשיטא בעייתו דנר חנוכה עדיף מקידוש היום משום פרסומי ניסא, ולרב הונא י"ל דקידוש היום עדיף דהוא תדיר ואינו נדחה מפני נר חנוכה, דהא אפי' לרב הונא אינו מזכיר חנוכה בב"ה והא נמי איכא פרסומי ניסא, אע"כ צ"ל דלרב הונא האויל דמדרבנן הוא לא מזכירין, ואף כאן י"ל דקידוש היום עדיף מנר חנוכה. ומעתה באמת לרבא מזכיר של חנוכה בברכת המזון. ועד המסייע דמעשה חזא דרב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא סבר לאדכורי בבונה ירושלים, והיינו לדעת רבא דהוא מרא דאתרא ומרא דשמעתא דצריך להזכיר בברכות המזון דמשום פרסומי ניסא מזכירין, ועלה קאמר רב ששת כתפלה מה תפלה בהודאה אף ברכת המזון בהודאה, דעל הנסים הודאה היא ולא תפלה, והיינו משום פרסומי ניסא וליתן הודאה על הנס שנעשו לאבותינו. וכיון דזכינו לדין ענית ואמרת דרבא דאמר דמזכיר של חנוכה בב"ה משום פרסומי ניסא ורב הונא דאמר אינו מזכיר המה מחולקים בפירושו דברייתא דר' אושעיא מר כדאית לי' ומר כדאית לי' וכל אחד מצא מקום וסעד וסמך לדבריו. דעיין לקמן בשמעתין: אבעי' להו מה להזכיר ראש חדש בברכות המזון וכו' רב אמר מזכיר וכו' אמר רב זריקא נקוט דרב בידך דקאי רבי אושעיא כוותיה דתני רבי אושעיא ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה וכו' ויש בהן הזכרה בברכת המזון ימים שאין בהן קרבן מוסף כגון שני וחמישי (ושני) ותעניות ומעמדות וכו' ואין בהן הזכרה בברכת המזון וכו'. ולכאורה האי סיפא דר' אושעי' נראה בעליל כמיותר, דמרישא מוכח דקאי ר' אושעיא כוותי' דרב בימים שיש בהן קרבן מוסף, ול"ל להש"ס להביא נמי הא דר' אושעי' ימים שאין בהן קרבן מוסף וכנ"ל. ונראה לי ליישב בטוב טעם ודעת חכמים נוחה הימנו דרבא מצא סיוע לדבריו דצריך להזכיר של חנוכה בברכות המזון, דאלת"ה קשה א"ר אושעי' דנקיט תעניות ומעמדות בימים שאין בהן קרבן מוסף ואין בהן הזכרה בברכות המזון, קשה דטפי ה"ל למיתני חנוכה דאין בה קרבן מוסף ואיכא פרסומי ניסא ואפ"ה אין בהן הזכרה בב"ה וכ"ש תעניות ומעמדות, (אבל) [אלא] דחנוכה אעפ"י שאין בהן קרבן מוסף אפ"ה צריך להזכיר בברכות המזון משום פרסומי ניסא עדיפא לי' כנ"ל. ואת כל זה לרבא, משא"כ רב הונא פשיטא לי' להפוך במיפך והשמה על הלב דדלמא תעניות ומעמדות אתי לאשמעינן משום תפילות מוסף ואם לא אמר בתפלה אין מחזירין אותו, וה"ה בחנוכה אם לא אמר בתפלה אין מחזירין אותו, ובאמת בברכות המזון אינו צריך להזכיר של חנוכה. ואם נפשך לומר דעדיפא ה"ל לר' אושעי' לאשמועינן דאין בהן הזכרה בברכות המזון בחנוכה ואע"ג דאיכא פרסומי ניסא וכ"ש הא, י"ל דחילוק ידענא בתעניות ומעמדות אין מזכירין בב"ה והיינו אינו 'רשאי' להזכיר ובחנוכה אינו מזכיר פירש אינו 'צריך' להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר כנ"ל, ומזה יצא לי' לרב הונא אם בא להזכיר חנוכה בב"ה מזכיר בהודאה, באמת מר' אושעיא יצא לו האורה כנ"ל. ובזה נמלטנו ממה שמקשה תו' בשמעתין בד"ה דתני ר' אושעי' כוותי' וכו': מהכא לא הוי בעי למיפשט לעיל דאינו מזכיר חנוכה בברכת המזון דאיכא למידחי דדוקא נקט תעניות ומעמדות אבל חנוכה (לא) צריך להזכיר משום פרסומי ניסא. ואיפכא ליכא למיפשט דדילמא נקיט תעניות ומעמדות משום תפלת מוסף והוא הדין דחנוכה וכו'. ולפי דברינו הנ"ל מיושב קושי' התו' דבאמת קושי' התו' הן הן דברי רבא ורב הונא דמביאין ראי' לדבריהם מדתני ר' אושעי' כנ"ל. ובזה יובן מה דקאמר הש"ס לעיל: בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו, קידושי היום עדיף דתדיר או נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, בתר דאבעי הדר פשטי' נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא. ולכאורה יפלא להאי לישנא דהש"ס בתר דאבעי' הדר פשטי' וכו', בתחלה מאי קסבר דספוקי קא מספקא לרבא הי מינייהו עדיף, ולבסוף מאי קסבר דפשיט לי' לרבא גופי' דנר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא. לכן נראה לי דה"פ דהש"ס בעי רבא וכו' או דלמא נר חנוכה עדיף, דבתחלה ספוקי קא מספקא לי' לרבא אי נר חנוכה עדיף מקידוש היום משום פרסומי ניסא, או קידוש היום עדיף משום דתדיר, ועלה קאמר רבא בתר דאבעי' ר"ל בתר דאיבעי' לקמן מהו להזכיר של חנוכה בברכות המזון אי נימא כיון דמדרבנן הוא לא מזכירין או דלמא משום פרסומי ניסא מזכירין, ועלה קאמר רבא גופי' דמזכיר משום פרסומי ניסא, וגם מעשה קא חזינא באתרא רבא הי' מזכיר כנ"ל, וע"כ צ"ל דהא דרבא אשמעינן מר' אושעי' דאמר בתעניות וכו' אין בהן הזכרה בברכות המזון, ומהא איכא למשמע דדוקא בתעניות וכו' אין בהן הזכרה בברכות המזון, אבל בחנוכה צריך להזכיר משום פרסומי ניסא, מכל הלין נשמע דפרסומי ניסא מעלה יתירתא הוא דהא מהאי טעמא קא מדכרינן חנוכה בברכות המזון. ואף כאן אנו נימא דנר חנוכה עדיף מקידוש היום משום פרסומי ניסא, וזהו דקאמר הש"ס הדר פשטי' נר חנוכה עדיף דבתר דאבעי' מהו להזכיר חנוכה בב"ה, ואפשטי' לרבא גופי' דמזכיר משום פרסומי ניסא, ודון מיני' ומינה תסתיים דאף כאן נר חנוכה עדיפא מקידוש היום משום פרסומי ניסא, בא זה ולימד על זה . * * * שם: אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. מן הראוי להתבונן על האי כללא דכייל רבא דנר ביתו עדיף מנר חנוכה, וכי כללא הוא והא איכא שמן שריפה דהא תני נמי במתניתין דאסור בנר ביתו, ובשבת אסור מתוך שמצוה עליו לבערו גזירה שמא יטה כדי שיתבער מהר, משא"כ בחנוכה שרי להדליק בשמן שריפה. מאי אמרת גזירה שמא יטה איכא זה אינו יטה ואין כאן כלום, שהוא בחול איירי וגם אור דשמן שריפה מעליא הוא. דהלא מצינו לפעמים שמדליקין נר חנוכה ולא נר ביתו שהרי במתני' קא חשיב שמן שריפה תוך הבאים בשמנים שאסרו חכמים להדליקן בשבת, והנה כל מה שאסרו חכמים להדליק בהן בשבת משום שאין נמשכין אחר הפתילה י"ל אסור ג"כ בחנוכה, משא"כ שמן שריפה למה יהא אסור להדליק נר חנוכה הא נמשך אחר הפתילה. והנה לעיך (דף ך"א) דקאמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול, וקא יהיב רבא טעמי' דמלתא כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. ומעתה הני כללא דכייל רב הונא בכל השמנים ניחא, משא"כ בשמן שריפה למה יהא אסור להדליק בחנוכה. וע"כ צ"ל דהאי 'כל' לאו דוקא דבאמת בשמן שריפה בנר חנוכה מותר להדליק, וא"כ אם אין מצוי לו כי אם שמן שריפה אזי יש לו להדליק נר חנוכה ולא נר ביתו. וע"ז בא ליישב קושי' זו באמרו: ולא בשמן שריפה, מאי שמן שריפה אמר רבה שמן של תרומה שנטמאה ואמאי קרו לה שמן שריפה הואיל ולשריפה עומד ובשבת מאי טעמא לא מתוך שמצוה עליו לבערו גזרה שמא יטה, אמר ליה אביי אלא מעתה ביום טוב לישתרי וכו' גזרה יום טוב אטו שבת עכ"ל. ואף כאן אנו נימא בנר חנוכה אסור כמו בשבת ושמן שריפה אינו יוצא מן הכלל, דזיל בתר טעמא בשבת גופא למה אסור שמא יטה, א"כ בחנוכה נמי אסור מהאי טעמא בשבת, ובחול בחנוכה גזרי משום לתא דבשבת, כמו בי"ט שגזרו אטו שבת אף כאן בחנוכה אסור בחול משום שבת. ורב חסדא לשמא יטה לא חיישינן, ומתני' איירי בי"ט שחל להיו ערב שבת ואין שורפין קדשים בי"ט, ובאמת בשבת קא שרי לרב חסדא להדליק בשמן שריפה. עיין בתו' ד"ה תניא כוותי' דרב חסדא בס"ד חוץ משמן שריפה שאע"פ שמדליקין בשבת אין מדליקין בי"ט ע"ש. ובזה נתקררה דעתי מה שמקשה תו' בד"ה וז"ל: איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון, תימה דהך מילתא הוה ליה לאסוקי לעיל גבי מילי דחנוכה עכ"ל. הלא הא דקאמר שמן שריפה אין זה ריווח בין הדבקים אדרבא הא אגד בחד עם האי כללא דכייל רבא פשיטא לי נר חנוכה ונר ביתו נר ביתו עדיף וכו' כאשר ביארתי לעיל, ואמרתי ועניתי שהמה אגודים אחוזין בידו חד חד נחית לעומקא דהלכה. ומעתה הא דקאמר הש"ס אבעי' להו מהו להזכיר וכו' לקביעא קמא קא הדר הא דאמר רבא לעיל באבעי' שלו נר חנוכה וקידוש היום הי מינייהו עדיף, וקא פשיט רבא לנפשי' פרסומי ניסא עדיף, יגיד עליו ריעו לבתר דבעי' אבעי' מהו להזכיר וכו' וקא פשיט לי' מר' אושעי' דמשום פרסומי ניסא עדיף, דון מיני' ומינה דגבי קידוש היום ונר חנוכה נמי פרסומי ניסא עדיף, וזהו דקא מדייק הש"ס בתר דבעי' ר"ל בעי' דברכות המזון הדר פשטי' אבעי' ראשונה. * * * שם בגמרא: איבעיא להו מהו להזכיר ראש חודש בברכת המזון אם תימצי לומר בחנוכה וכו' רב אמר מזכיר רבי חנינא אמר אינו מזכיר. ולא אמר נמי ואם בא להזכיר מזכיר כדאמר רבא וכו' לעיל בשמעתין בחנוכה אינו מזכיר ואם בא להזיר מזכיר בהודאה וכו' ומדהא איכא למשמע מיני' דחילוק ידענא דדוקא בחנוכה אם בא להזכיר מזכיר אבל בר"ח אינו רשאי להזכיר והיינו כדאי' להדיא בא"ח (סי' קפ"ח סי' ז') וז"ל: אם טעה ולא הזכיר בה של ר"ח, בין ביום בין בלילה וכו', ואינו חותם בה, [הגה:] ואפשר דמ"מ יש לאמרו בתוך שאר הרחמן, כמו שנתבאר לעיל גבי על הנסים, ואולי יש לחלק כי ביעלה ויבא יש בו הזכרת שמות ואין לאומרו לבטלה, כן נראה לי וכן נוהגין עכ"ל. הרי להדיא דחילוק ידענא בין חנוכה לר"ח הואיל דיש בו הזכרו שמות כדי שלא לומר לבטלה, ומעתה יכול לומר דבאמת בחנוכה הרשות בידו להזכיר משא"כ בר"ח אין רשאי להזכיר בב"ה משום הזכרות שמות כנ"ל. וכיון דזכינו לדין דבמאת הא דאמר רב חנינא אינו מזכיר כוונתו דאין רשאי להזכיר כנ"ל א"כ איכא למידק על הש"ס דהא דאמר רב זריקא נקוט דרב בידך דקאי ר' אושעי' כוותי' דתני רבי אושעיא ימים שיש בהן קרבן מוסף וכו' ויש בהן הזכרה בברכת המזון וכו' והיינו עד המסייע לרב קשה אדסיועה סייעי' לרב ה"ל להקשות ארבי חנינא דאמר להדיא דאינו מזכיר דוודאי על הש"ס בלא דברינו הנ"ל לק"מ דאיכא לחלק דהא דר' חנינא אינו מזכיר היינו דאינו מחיב להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר והיינו כדר' אושעי' דאמר נמי ויש בהן הזכרה כוונתו דאם רוצה להזכיר מזכיר. אבל לפמ"ש דמוכח דהא דאמר רב חנינא אינו מזכיר ר"ל אינו רשאי להזכיר משום דיש בהן הזכרה השם כנ"ל קושיותינו נצבו כמו נד. ומעתה פלוגתיהו דרב ור' חנינא משמעו' דורשין איכא ביניהו והיינו בפרושו דהברייתא דר' אושעי' למר סבר חובה ולמר רשות ואם בא להזכיר מזכיר. * * * שם בתוספות ד"ה מהו להזכיר של חנוכה בבהמ"ז: בתפלה פשיטא ליה דמזכיר משום דתפלה בצבור הוא ואיכא פרסומי ניסא אבל בבהמ"ז שבבית ליכא פרסומי ניסא כולי האי עכ"ל. ואי איישר חילי לדאורייתא אמינא דכוונת התו' לתרץ למאיר דקאמר הש"ס לעיל באיבעי' דרבא נר חנוכה וקידוש היום הי מיניהו עדיף ובתר דאיבעי' פשטי' לנפשי' דנר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, הרי להדיא דפרסומי ניסא עדיף אפי' מקידוש היום, א"כ אף כאן אנו נימא להזכיר של חנוכה בברכת המזון דהא איכא נמי פרסומי ניסא כדאמר הש"ס להדיא דמשום פרסומי ניסא מזכירינן. וביותר יש לתמוה על רבא גופא דאמר משמי' דרב סחורא אמר רב הונא אינו מזכיר וכו', הא איכא פרסומי ניסא ומאי האי דקאמ דלעיל פשיטא לי' דפרסומי ניסא עדיף ובברכת המזון דאיכא נמי פרסומי ניסא ואפ"ה קאמר דאינו מזכיר כאשר כבר מלתי אמורה לעיל באריכות. ולזה כוונו התו' דחילוק ידענא בין תפלה שבציבור מש"ה מזכירין דאיכא פרסומי ניסא, משא"כ בב"ה דבבית ליכא פרסומי ניסא כולי האי. ומעתה פלטית נמי מהקושי' הנ"ל דהא דפשטי' רבא לנפשי' לעיל בנר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא נמי מהאי טעמא דנר חנוכה מצותו להניח על פתח ביתו מבחוץ ואין לך פרסום ניסא גדול מזה, משא"כ בב"ה דליכא פרסומי ניסא כולי האי דהוא בבית מש"ה קאמר רבא וכו' דאינו מזכיר. ועיין מה שישבתי לעיל ישוב על קושי' הנ"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה. * * *
היום יום ר"ח טבת, מצאתי בסייעתא דשמיא דרוש בכת"י יד דוד על תפלת מוספין של ר"ח טבת שחל בחנוכה: בפסיקתא זוטרתי וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים (מלכים א' יח, לא) ילמדינו רבינו ר"ח שחל להיות בחנוכה מהו להזכיר תפילת מוספין של חנוכה יע"ש באריכות. .. ליישב את זאת אשר תמו' עצום איך תלי' זה בזה כי הוא מאמר סתום רב הכמות. הנה אלי' לקח י"ב אבנים למספר בני ישראל א"כ הסכים אלי' שהמה י"ב שבטים ולא י"ג עי"כ נולד איבעי' זו מהו להזכיר של חנוכה בר"ח וזולת זה מילתא דמיבעי' הוא פשיטא ופשיטא אפי' ... כי הנה הדעת דסובר שהמה י"ב שבטים סובר שהמה כנגד הי"ב חדשי שנה ראובן כנגד חודש ניסן וכן כולם, לפ"ז ולסדר הלידה גד הוא שבט התשיעי וכנגדו הוא חודש כסליו. ומש"ה י"ל שנקרא גד על שם בא גד איתא במדרש שממנו יצא הגואל שהוא אלי' שהוא מבני בניו של גד. אף אנו נאמר אמירה נעימה על שם שנעשה לנו גאולה נפלאה בחודש כסליו שהוא כנגד גד מש"ה אומר על חודש זה בא גד. ואלי' הראה .. שלא יאמרו שקאי עליו כי באמת א"א לומר שחדשים הוא כנגד השבטים הלא י"ג שבטים המה לכן הביא אלי' י"ב אבנים כנגד השבטים א"כ המה כנגד חדשים ובא גד על שם הגאולה שנעשה בחודש כסליו ואזלינן בתר אתחלתא דגאולה כי זולת זה באָשֵׁר הוי נמי לרמוז על זה שהוא נגד חודש טבת שבו ג"כ הי' הנס. אלא ע"כ תוקף הנס על חודש כסליו א"כ נשאר באיבעי' מהו להזכיר הנס בתפילת שמיוחדת לר"ח [טבת], בשלמא אי תוקף הנס על שם חודש טבת פשיטא שיש להזכיר בתפילת מוספין של ר"ח אבל השתא מוכח שעל שם גד וע"ש חודש כסליו הי' תוקף הנס א"כ נשאר באיבעי' מהו להזכיר במוסף של ר"ח של חנוכה ודו"ק כי קצרתי. דעיין במ"ר (פ' ויצא פרשה ע"א [ס"ט]) ותאמר לאה בא גד, אתיא גדא דביתא אתא גדא דעלמא, בא מי שעתיד לגדד משתיתן של עובדי כוכבים ומנו אליהו, אליהו משל מי ר' אליעזר אמר משל בנימין וכו', ר' נהוראי אמר משל גד היה, הה"ד ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד, א"ר פליפי וכו' פעם אחת נחלקו רבותינו בדבר אלו אומרים משל גד ואלו אומרים משל בנימין בא ועמד לפניהם, א"ל רבותינו מה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל אני עכ"ל. לפ"ז אי נימא דאלי' הי' מגד י"ל מש"ה הי' אומרת לאה בא גד ע"ש אלי' אבל אי נימא שאלי' מבני בניו של בנימין א"כ למה היתה אומרת לאה על גד בא גד, אלא ע"כ צ"ל להורות שהגאולה נפלאה שיהי' מה שהי' בחודש כסליו הי' בחודש של גד, כי מהו הנס מופלא כי ממש הי' כוונות יון לשכח שם ישראל עוד וכתבו על קרן של שור וכו' ברוך ה' אשר הציל מידם על כן אמרה לאה בא גד גדא דביתא ודעלמא. אמנם אי נימא שהמה י"ב חדשים א"כ י"ל דגד בשביל חודש כסליו משא"כ אי נימא שהמה י"ג חדשים כי ראובן בכור ולו משפט הבכורה ונוטל שני חלקים וכנגדו המה ב' חדשים כנגדו, וא"כ י"ל שנגד ראובן הוא ניסן ואייר, ונגד גד הוא חודש טבת, וחודש אדר שני הוא נגד שבט בנימין. ועיין במדרש תדשא שהי"ב חדשים המה כנגד י"ב שבטים. ומאן מכריע י"ל הוא זה דנחזי אנן תוקף הנס של חנוכה אי חשבינן בתר חודש כסליו כי בו הי' אתחלתא דגאולה או דנחשב הנס לחודש טבת והכל הולך אחר הגמר, כי כל מה שהי' מוסיף והולך בהדלקת הנירות מפך השמן הי' נס יותר. ואפשר לומר בזה המה מחולקין הני תנאי במס' שבת ח"א מוסיף והולך וח"א פוחת והולך מ"ס עיקר הנס הי' בתחילה ולכך יום ראשון סובר דמדליק שמנה ומכאן ואילך פוחת והולך כנגד ימים הנכנסים זהו דעת ב"ש וסובר עיקר הנס הוא הי' בחודש כסליו. משא"כ ב"ה סברי יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך כנגד ימים היוצאים הוא סובר דמש"ה מוסיף והולך דתגבורת הנס הי' לבסוף בחודש טבת. עיין במס' שבת (דף ך"א ע"ב) יע"ש באריכות. כי הנה מצינו בכל חודש וחודש נולד בו שבט כדאי' במדרש ילקוט ריש פ' שמות יע"ש באריכות גדול. והנה מצינו ג"כ שבכל חודש וחודש נעשה נס לישראל; בניסן הי' נס של יציאת מצרים וקי"ס, באייר הי' הנס ירידות המן ובאר וענני כבוד, בסיון הי' מתן תורה בקולות וברקים, בתמוז ואב שהי' חורבן הבית וזהו גבורתו ית' שמו ולעתיד יתהפכו לטובה ויהי' בנין בית לעתיד ויעשה בה ניסים מפורסמים כגון מלחמת גוג מגוג ושאר נסים נפלאות. ואלמלא לא חטאו ישראל בחודש תמוז ואב בחטאים מפורסמים הי' נעשה להם כעת נסים מפורסמים. אמנם בחודש תמוז עשו העגל ובחודש אב חזרו המרגלים והוציאו דיבה על הארץ עי"כ נתעכב שלא נעשה הנס בפרסום מ"מ נעשה בה ניסים כי בתמוז היתה שבירות הלוחות וחזרה הכתב למעלה, ובחודש אב לקח הקב"ה המקדש של מטה למעלה וגמירי מן שמיא מיהב יהב משקל לא שקל, ע"כ הי' לנס, אבל לא הי' נסים מפורסמים כמו של שארי חדשים, אבל לעתיד יהי' נסים מפורסמים. בחודש אלול הי' מלחמות סיחון ועוג ועמידות השמש למשה. בתשרי המה ימי דינא רבא ויוקצב חיים לכל חי. בחודש חשון הי' ירידות המבול לדעת ר"א. בחודש כסליו המה ימי חנוכה ונס של הצלתם ממלכות יון ע"י חשמנאי ובניו. בחודש טבת נעשה הנס ותלקח אסתר לבית אחשורוש בירח טבת. בחודש שבט הי' מלחמת מדין. אמנם י"ל שנס של חנוכה הוא כנגד חודש טבת, ובחודש כסליו נס אחר. והנה טעם לתפלת מוסף מה שמוסיפים בכל ראש חודש הוא כנגד השבט וכנגד הנס שנעשה בו. כי השלשה תפלות תמידין כסדרן הוא כנגד אברהם יצחק ויעקב ומה שמוסיפין והולכין תפילת מוסף בר"ח הוא כנגד השבט והנס שנעשה בחודש (והוא כמו קרבן תודה לה'). אמור מעתה אי נס של חנוכה הוא כנגד חודש טבת א"כ פשיטא ופשיטא שיש להזכיר של חנוכה בתפילת מוסף של ר"ח כי התפלה של מוסף היא מתוקן נגד הנס ופשיטא שעלינו לשבח על הזכירה בתפלת מוסף תוקף הנס. אבל אי נימא שהנס של חנוכה הוא כנגד חודש כסליו א"כ נשאר באיבעי' אי להזכיר של חנוכה בשל מוסף. ועי"כ יתכן דברי הפסיקתא ויקח אלי' שנים עשר אבנים כנגד מספר בני ישראל, א"כ המה י"ב שבטים ולא י"ג ואלי' שאמר בעצמו ובכבודו שהוא מבני בנימין ולא מגד א"כ הא דקאמרה לאה על גד בא גד ע"כ הפירש על תוקף הנס שנעשה בחודש שלו שהוא חודש כסליו אבל נס זה אינו כנגד טבת. כי אי לקח אלי' י"ג אבנים אז הי' מן ההכרח שהמה י"ג חדשים וחודש טבת הוא כנגד גד ולא קמבעי' אי להזכיר במוסף של ר"ח טבת הנס של חנוכה אבל כיון שלקח אלי' רק י"ב אבנים א"כ מוכח שחודש כסליו הוא כנגד גד ולא טבת לפ"ז נשאר האיבעי' אי להזכיר בר"ח טבת נס דחנוכה בתפלת מוסף. והא בהא תלי' הואיל ואלי' לקח למזבח שנים עשר אבנים אז חל מקום איבעי' אי יש להזכיר בתפלת מוסף של ר"ח טבת נס דחנוכה, משא"כ אלו לקח י"ג אבנים לא הי' מקום לאיבעי' זו דמפשט פשיטא שצריך להזכיר בתפלת מוסף ודו"ק היטב בס"ד. ומדייק שאלי' עשה דבר זה דוקא, כי הלא הוא ידע שלא בא משבט גד, ואלו אדם אחר אמרה הי' אפשר לומר שמש"ה אמרה לאה על שבט גד בא גד משום שיצא אלי' ולא על תוקף הנס של חנוכה ודו"ק.
מכת"י יד דוד: במס' שבת (דף כ"א ע"ב): אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום מאי דכתיב והבור רק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מה תלמוד לומר אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו עכ"ל. וכאן יש מקום להפליא מדקאמר ואמר רב כהנא דרש וכו' בוא"ו הנוספת, משמע דרשה זו תליא ונדרש לפניו למאי שדרש רב נתן נר של חנוכה שהניח למעלה מכ' אמה פסולה, וצריך ביאור. ונראה דלכאורה הא דאמר נר של חנוכה שהניח למעלה מכ' אמה פסולה ופירש"י: פסולה דלא שלטא בה עינא למעלה מכ' וליכא פרומי ניסא עכ"ל, מאן גלי רזיא דלמעלה מכ' אמה לא שלטא בי' עינא, וזכר לדבר מיהא איכא דהקרא מעיד וישלחהו ה' אלקים מג"ע לעבד את האדמה אשר לקח משם וגו', ועיין בתיב"ע: ותרכי ה' אלקים מגנתא דעדן ואזל ויתיב בטור מורי' למפלח ית אדמתא דמתברי מתמן וכו' עכ"ל, וי"ל הטעם דגירשו הקב"ה לטורא דמורי', דמצינו במס' בבא מציעא (דף קי"ח ע"א): הבטה בהפקר קנה וכו' עכ"ל ע"ש, ולפ"ז אדה"ר נמי כיון שאז העולם הי' הפקר, קני' בהבטה, וכיון שאחר שחטא אדה"ר נתמעט קומתו עד מאה אמה כדאיתא במ"י בראשית ע"ש, הי' חוש הראות שלו ת"ק אמה לפי חשבון אדם בינוני שד' אמות קומתו שלטא עינו עד כ' אמה, ואדם הראשון שהי' קומתו מאה אמה הי' חוש ראות שלו שולט כ"ה פעמים כשל עכשיו, דכ"ה פעמים ד' הוא מאה, אמור מעתה כיון שחוש ראות של אדם בינוני שולט עד כ' אמה, חוש ראות של אדה"ר שולט עד ת"ק אמה, דכ"ה פעמים כ' הוא ת"ק, וכיון שמקום מקדש הוא ת"ק על ת"ק כדאיתא במדרש שאמר אברהם אם אין אתה נותן לי ת"ק על ת"ק אין אתה נותן לי כלום, ולכאורה היא גופא טעמא בעי, ולפי מ"ש יתכן משום שאדה"ר קנה מהפקר ת"ק אמות בהבטה כמ"ש, ולדעת תיב"ע שהזכרתי נתגרש לטורא דמורי' שהוא מקום מקדש, א"כ קנה אדה"ר שם בראי' ת"ק אמות, ולכך אמר אברהם אם אין אתה נותן לי ת"ק על ת"ק אין אתה נותן לו כלום. ומהאי טעמא נקרא בית המקדש הר יראה משום שקנאו אדה"ר בראי'. מכל הלין מבואר, עד כ' אמה שלטא עינו, וילפינן מאדה"ר שקנה מקום מקדש בהבטה שהוא ת"ק אמה. איברא י"ל הטעם שנבחר מקום מקדש ת"ק אמה משום דמהלך העולם ת"ק שנים, וכבר נודע דכך העמידו חכמים אמה נגד שנה, ובמקדש שמקריבין שם קרבנות שהעולם עומד עליהן, דאלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, מש"ה בית המקדש ת"ק אמה נגד מהלך העולם. אך לדעת הש"ס במס' פסחים (דף צ"ד ע"א): ששת אלפים פרסא הוה עלמא ע"ש, ע"כ אי אפשר לומר דמקום מקדש ת"ק אמה הי' כנגד מהלך עולם, וצ"ל שהי' ת"ק אמה משום שקנאו אדה"ר בראי' כמו שכתבתי. והנה הנ"מ אם מהלך העולם ת"ק שנה או אם מהלך העולם ששת אלפים פרסה הוא זה, דכבר מלתי אמורה לדעת הש"ס דששת אלפים הוי עלמא א"י הוא תרומתו של עולם לפי מדת בינוני אחד מחמשים דוק ותשכח, והא תינח למ"ד ו' אלפים פרסה הוי עלמא אמרינן א"י תרומתו של עולם ומקודשת מכל ארצות, משא"כ אם מהלך העולם ת"ק שנה, צריך לומר שאינו מקודש רק מקום מקדש לבד. והנה מאן מכריע אם כל א"י מקודש או שאין מקודש אלא מקום מקדש לבד, תליא בזה, אם יוסף שדיבר על אחיו הי' דינו כמספר לשון הרע או לא, דלדעת המפרשים שהשבטים בספר יצירה בראו עגלה תלתא, א"כ לא הי' אבר מן החי, ויוסף הצדיק האיך דיבר על אחיו דבר שאינו. ונראה דלדעת שכתבתי שא"י הי' מקודש מכל ארצות אפשר שנאסר לאבות בשר תאוה, ולא הי' יכולין לאכול בשר אלא ע"י הקרבה, ותינח בהמות שנולדו היו יכולין להקריב משא"כ בהמות שנבראו, דכד עיינית בזוהר ויקרא ז"ל: אדם כי יקריב מכם קרבן לה' אמר ר' אליעזר האי קרא הוי לי' למיכתב אדם כי יקריב לה' מהו מכם, אלא לאפוקי אדה"ר כי הוא מקריב קרבנא כד ברא עלמא והא אוקמוה והכא מכם כתיב האי אדם לאפוקי האי אדם דלא הוי מכם, עכ"ל. אמור מעתה הקרבן צריך להיות דומה בדומה ממש, הנולדים צריכין להקריב מן הנולדים ולא מן הנבראים. ולפי זה י"ל הן הן הדברים שדיבר יוסף על אחיו, כי לא יפה עשו שאכלו בשר מה שלא יכולין להקריב עגלה תלתא שנברא ע"י ספר יצירה, ויפה דיבר ובזמנו דיבר, ולכך לא שלטו בו הנחשים, דמה יתרון לבעל הלשון ולכן ענשו שנחש מכישו, משא"כ יוסף לא דיבר לשון הרע. אכן זה אינו אלא אי אמרינן ששת אלפי פרסה הוי עלמא וא"י תרומתו של עולם א"כ מקודש א"י יותר מכל ארצות והיו יכולין להקריב אף שלא במקום מקדש דכל א"י מוכן להקרבה. משא"כ לדעת דמהלך עולם ת"ק שנה א"כ אין בין קדושת א"י לשאר ארצות, ואין מקריבין אלא במקום מקדש בלבד, מעתה השבטים לא הי' יכולין להקריב כי לא היו במקום מקדש, ולפי זה נאסר להם בשר תאוה. והשתא יבואר דר' נתן דרש משמי' דר' תנחום נר חנוכה שהניח למעלה מכ' אמה פסולה, והטעם משום דלא שלטה בי' עיני' יותר מכ' אמה, ועל זה יש מקום לפקפק מנ"ל דחוש הראי' עד כ' אמה, צ"ל שילפינן מאדה"ר שקנה מקום מקדש בראי' שהוא ת"ק אמה, ומש"ה נקרא הר יראה משום שקנאו אדה"ר בראי', וכיון שאדם הראשון הי' קומתו מאה אמה הי' חוש ראי' שלו ת"ק אמה, מיני' ילפינן לאדם בינוני שקומתו ד' אמה שחוש ראי' שלו כ' אמה חלק כ"ה מאדה"ר. ועדיין יש לנו פתחון פה דלמא ת"ק אמה של מקדש נגד מהלך העולם שהוא ת"ק שנה, וצ"ל שאתי' כדעת הש"ס ששת אלפים פרסה הוי עלמא, ולפי זה א"י מקודש יותר מכל ארצות דא"י תרומה של עולם, ויכולין להקריב בכל א"י, א"כ לא יפה עשו השבטים שאכלו מעגלה תלתא שבראו ע"י ספר יצירה כיון שלא היו יכולין להקריב, ובשר תאוה נאסר להם, וא"כ לא דיבר יוסף לשון הרע על אחיו. ולהוכיח כל זאת דרש רב כהנא והבור רק אין בו מים וכו' מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו, לפי זה אי ס"ד שיוסף דיבר לשון הרע על אחיו, מפני מה לא ניזק ע"י נחשים שהי' בו, אלא ע"כ שיפה דיבר יוסף משום שאכלו בשר תאוה שהיו יכולין להקריב, ולפ"ז שני דרשות אלו מחוברים ומושלבים יחדיו כפתור ופרח ושניהם צדקו יחדיו.
מיר האבן ארויפגעלייגט אלע פיילס אויף חנוכה אויפן גוגל דרייוו. [היות שמתנדב אחד הבטיח להקליד דף אחד מהכת"י של החנוכת הבית לדוד, עדיין חסר דף הנ"ל, ואי"ה כשיקיים את בלי-נדרו נצרפו להקובץ]. לחנוכה בתוכו:
דף השער זמר לחנוכה דרושים מהגרד"א מכת"י דרושים מחתנו הגאון ר' יחיאל מיכל פער-אופנהיים אב"ד פרידבורג דרושים מבנו חורגו הגאון ר' שמואל סג"ל ליכטענשאטא חנוכת הבית לדוד - על סוגיות דחנוכה למי כל חמדת - פלפולים לחתנו הנ"ל
נ"ב: שמועה שמענו שהגה"צ ר' חיים יהושע מסאטמאר מאנסי השמיע בליל אחד מיומין דחנוכה דרוש מהגרד"א, ולא ידיע לי היכן מצא דרוש הנ"ל. ושלחתי שליח לברר. [אולי הוא מקובצי כרם שלמה... או מהקונטרס שי"ל מ'עיר דוד' בלאנדאן שאינו תח"י]. ואי"ה עוד חזון.
מתוק לחכי האט געשריבן:
מיר האבן ארויפגעלייגט אלע פיילס אויף חנוכה אויפן גוגל דרייוו. [היות שמתנדב אחד הבטיח להקליד דף אחד מהכת"י של החנוכת הבית לדוד, עדיין חסר דף הנ"ל, ואי"ה כשיקיים את בלי-נדרו נצרפו להקובץ]. לחנוכה בתוכו:
דף השער זמר לחנוכה דרושים מהגרד"א מכת"י דרושים מחתנו הגאון ר' יחיאל מיכל פער-אופנהיים אב"ד פרידבורג דרושים מבנו חורגו הגאון ר' שמואל סג"ל ליכטענשאטא חנוכת הבית לדוד - על סוגיות דחנוכה למי כל חמדת - פלפולים לחתנו הנ"ל
נ"ב: שמועה שמענו שהגה"צ ר' חיים יהושע מסאטמאר מאנסי השמיע בליל אחד מיומין דחנוכה דרוש מהגרד"א, ולא ידיע לי היכן מצא דרוש הנ"ל. ושלחתי שליח לברר. [אולי הוא מקובצי כרם שלמה... או מהקונטרס שי"ל מ'עיר דוד' בלאנדאן שאינו תח"י]. ואי"ה עוד חזון.
שם בגמ': ולא בשמן שריפה וכו' מאי שמן שריפה אמר רבה שמן של תרומה שנטמאה וכו', ובשבת מאי טעמא לא מתוך שמצוה עליו לבערו גזרה שמא יטה אמר ליה אביי אלא מעתה ביום טוב לישתרי וכו', רב חסדא אמר לשמא יטה לא חיישינן אלא הכא ביום טוב שחל להיות ערב שבת עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב וכו' עכ"ל. יש לדקדק דלעיל (בדף כ"א ע"א) ז"ל: אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. ופירש"י: זקוק לה לתקנה, הלכך צריך לכתחלה לעשות יפה, דילמא פשע ולא מתקן לה. ומותר להשתמש לאורה, הלכך בשבת אסור, שמא יטה לצורך תשמיש וכו' עכ"ל. וכיון דא"ר הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת וכו' משמע דמיירי בכל השמנים ואפי' בשמן שריפה דתנן במתני' ולא בשמן שריפה, וכיון שאין מדליקין בשמן שריפה בשבת בחנוכה נמי אין מדליקין בו. ולפ"ז רבא דמפרש טעמא דרב הונא דקסבר כבתה זקוק לה תינח שאר שמנים ופתילות שאין מדליקין בהן בשבת משום שאין נמשכין יפה אחר הפתילה, בחנוכה נמי אין מדליקין בהן משום דזקוק לה לתקנה וצריך לכתחלה להדליק בשמנים שנמשכין יפה אחר הפתילה משום דדלמא פשע ולא מתקן לה. משא"כ שמן שריפה דטעמי' דאין מדליקין בו בשבת אף שנמשך יפה אחר הפתילה מתוך שמצוה עליו לבערו גזרה שמא יטה, וי"ל נמי מהאי טעמא אין מדליקין בשמן שריפה לנר חנוכה בשבת, אף דהטעם דאמר רבא משום דמותר להשתמש לאורה וחיישינן לשמא יטה שידלק יפה לצורך תשמיש ליתא בשמן שריפה כיון שנמשך יפה אחר הפתילה, מ"מ איכא למיחש לשמא יטה מתוך שמצוה עליו לבערו. אבל בחול דחנוכה אמאי אין מדליקין בשמן שריפה דהא ליכא למיחש לשמא יכבה כיון שנמשך יפה אחר הפתילה. ולכאורה אמינא דהיינו טעמא דקמפרש רב חסדא בשמעתין הא דתנן במתניתין אין מדליקין בשמן שריפה בשבת בי"ט שחל להיות בע"ש עסקינן ולפי שאין שורפין קדשים בי"ט, ומעתה לרב חסדא בשבת דעלמא מדליקין בשמן שריפה וכדאי' מפורש בתוס' ד"ה תניא כוותי' דרב חסדא וכו' ע"ש, משום דלאו משום איסור שבת אתינן עלה אלא משום דאין שורפין קדשים בי"ט. ולפ"ז רב הונא דאמר לעיל פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת לא מיירי משמן שריפה, כיון דלשיטת רב חסדא מדליקין בשמן שריפה בשבת, אלא מיירי משאר שמנים ופתילות שאין נמשכין יפה אחר הפתילה דאין מדליקין בהן בשבת ובהן אין מדליקין בחול וכדמפרש רבא משום דכבתה זקוק לה ודלמא פשע ולא יתקנה. אמנם כיון דרב חסדא פליג לעיל ואמר מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת וכו', ע"כ אי אפשר לומר רב הונא דאמר אין מדליקין בחול קסבר טעמא דרב חסדא דמפרש לקמן די"ט שחל להיות בע"ש עסקינן, דא"כ אמאי פליג רב חסדא לעיל ואמר מדליקין בהן בחול. ואפשר דאף רב חסדא פליג לעיל ארב הונא מ"מ רב הונא סובר כוותי' בפירושו דשמן שריפה דתנן במתני', והיינו טעמא דאביי פליג בשמעתין על רבה וא"ל אלא מעתה בי"ט לישתרי, וא"כ לא סבר הטעם דאין מדליקין בשמן שריפה בשבת משום שמתוך שמצווה עליו לבערו גזירה שמא יטה, וי"ל דאזיל לשיטתו דלעיל (בדף ך"א ע"ב) קאמר בש"ס א"ר זירא א"ר מתנא ואמרי לה ר' זירא אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת, א"ר ירמי' מ"ט דרב קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה, אמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר' ירמי' ולא קיבלה וכו' עכ"ל. וי"ל היינו טעמא דלא קיבלה כיון דהוא אינו מפרש להא דתנן במתני' ולא בשמן שריפה מתוך שמצוה עליו לבערו גזירה שמא יטה, דהי' קשיא לי' אלא מעתה בי"ט לישתרי, וסובר כרב חסדא שמפרש שמיירי בי"ט שחל להיות בע"ש עסקינן, ולפי שאין שורפין קדשים בי"ט, ולכך כששמע פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת לא מיירי משמן שריפה אפשר לומר כמו שאין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין נמי בהן בחול וכמ"ש. ובזה יאירו עיניך נמי הא דקאמר שם אמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר' יוחנן וקיבלה אמר אי זכאי גמירתי' לשמעתי' מעיקרא, והא גמרא, נפקא מיני' לגירסא דינקותא, ולכאורה יפלא בילדותי' מאי קסבר ובזקנותי' מאי קסבר. ולפמ"ש ניחא דבילדותי' לא הי' רוצה לפרש הא דתנן ולא בשמן שריפה בי"ט כרבה דמפרש מתוך שמצוה עליו לבערו גזרה שמא יטה, משום דהי' קשיא לו י"ט דעלמא לישתרי, והי' מפרש כרב חסדא לכך לא קיבלה כמ"ש. ובזקנותי' הי' מפרש כרבה ולא הי' קשיא לי' אלא מעתה י"ט לישתרי דהי' סבר גזרה י"ט אטו שבת כדמתרץ הש"ס, ולכך קיבלה כשאמרו מדליקין בהן בחול, דכיון דהא דתנן ולא בשמן שריפה מיירי נמי בשבת דעלמא, א"כ אי אפשר לומר פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחול משום טעמא דרבא שאם יכבה לא יתקנה דהא לא יצטרך לתקנה כיון שנמשך השמן אחר פתילה יפה, ולכך כשאמרו מדליקין בהן בחול קיבלה. ובזה נמלטנו מתמי' התוס' בד"ה איבעי' להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון ז"ל: תימא דהך מלתא ה"ל לאסוקי לעיל גבי מילי דחנוכה עכ"ל. ולפמ"ש כאן מקומו כי מקור דיני דחנוכה פליגי לעיל רב הונא ורב חסדא ורב תליא בפירושא דלא בשמן שריפה דתנן במתני', וכשאמר תניא כוותי' דרב חסדא וכו' זהו סיומא דמילתא לנר חנוכה, דלפי סברת רב חסדא יש לפרש דהיינו טעמא דא"ר הונא לעיל פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחול וכמ"ש, ואחר שסיים לדיני נרות דחנוכה מפרש שאר דיני חנוכה ואמר איבעי' להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון וכו', וא"כ אין מקום לתמי' התוס' דלפמ"ש כאן מקומו מקום הראוי לו ארבע אמות של הלכה.
תודה רבה להמתנדב שהעתיק את הפלפול דלהלן, ובזה נשלם כל הקונטרס 'חנוכת הבית לדוד'. שם בגמ': בתר דאיבעיא הדר פשטא וכו'. יש לדקדק מתחילה מאי קסבר דקא בעי לי' ולבסוף מאי קסבר דפשטא לי'. ועוד יש לדקדק הא דאמר ר' הונא בסמוך ונראה, הרגיל בנר הויין לי' בנים תלמידי חכמים, לעיל (בדף ך"א ע"א) ה"ל להביא דברי ר' הונא, דשם מיירי מדיני שמנים ופתילות שמדליקין בשבת. והנה רש"י מפרש שקאי נמי אנר חנוכה, וז"ל: בנים תלמידי חכמים כדכתיב נר מצוה ותורה אור, ע"י נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה, עכ"ל. והיא גופא קשיא מנ"ל שקאי נמי אנר דחנוכה, דהא כל הני דבשמעתתין מיירי מנר שבת, וכההיא דבסמוך: רב הונא הוה רגיל דהוה חליף אפיתחא דרבי אבין נגרא חזא דהוה רגיל בשרגא טובא, ופירש"י: בשרגא דשבת עכ"ל. אמנם נראה דקושיא חדא מתורצת בירך חברתה, דרבא דפשיטא לי' נר חנוכה עדיף אע"פ דמתחילה קא מיבעי' לי' אי קידוש היום עדיף משום תדיר, משום שסמוך עצמו בכל כחו על הא דא"ר הונא הרגיל בנר הויין לי' תלמידי חכמים וכו', והזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין, וכיון דבנר חנוכה הויין לי' בנים תלמידי חכמים מה שאין זוכה בקידוש היום, בתר דאיבעי' לי' הדר פשטא לי' נר חנוכה עדיף מקידוש היום, ורב הונא קאי אדסמוך לי' והיינו דלעיל אמר רבא נר ביתו ונר חנוכה, נר ביתו עדיף משום שלום בית, ולכאורה כיון דמסיק רבא נר חנוכה עדיף מקידוש היום משום פרסומי ניסא האיך אמר רבא לעיל נר ביתו עדיף וסתרי דברי רבא האחרונים את דבריו הראשונים. ולפמ"ש ניחא כיון דרבא סמיך את עצמו בסמיכות שבידו, והא דרב הונא דרגיל בנר חנוכה דהוויין לי' בנים תלמידי חכמים ומשום דרגיל בנר שבת נמי בניו הויין תלמידי חכמים וכדבסמוך בשמעתין אצל נר ביתו ונר חנוכה שווין בזה דבשניהן הרגיל בהן הוויין לו בנים ת"ח, לכך אמר נר ביתו עדיף מנר חנוכה דאיכא נמי בנר ביתו משום שלום בית. וזהו כונת רש"י שמפרש דברי רב הונא שאמר הרגיל בנר וכו' קאי אנר חנוכה ואנר שבת. ומדברי רב הונא נשמע טעמא דרבא דפשיטא לי' נר חנוכה עדיף מקידוש היום ולעיל אמר נר ביתו עדיף מנר חנוכה כמ"ש. וזהו נמי כוונת הרי"ף, דז"ל: א"ר הונא הרגיל בנר חנוכה הוויין בנים ת"ח והרגיל בנר שבת הויין לי' בנים תלמידי [חכמים] עכ"ל. והטעם דהרגיל בנר חנוכה הויין לי' בנים תלמידים חכמים אפשר משום דמלכות יון בקש להשכיח תורה מישראל, וכך כתוב הרב ר' יאשיהו פינטא [הרי"ף בעין יעקב], וז"ל: הרגיל בנר חנוכה וכו' אפשר לתת טעם לזה, לפי שמלכות יון בקש להשכיח תורה מישראל והצילנו וחזרה עטרת התורה ליושנה הדלקנו הנרות הללו על הנסים והרגיל וזריז בנרות דחנוכה הוא יורה שחביבה עליו התורה, ולכך יאכל מפרי דרכו והוויין לי' בנים ת"ח דהיינו אור תורה יהיו זורח מזרעו וכו' עכ"ל. ואפשר נמי משום דא"ר הונא הרגיל בנר הויין לי' בנים ת"ח, ומיעוט ת"ח שנים, משמע דתרי גברא רברבי נפקא מינייהו, מפרש רבא שקאי אנר חנוכה ואנר שבת, דאי ס"ד דלא מיירי ר' הונא אלא מנר שבת לא הל"ל הויין לי' 'בנים' ת"ח, כיון דמאן דהרגיל בנר שבת לא נפק מהתם אלא חד גברא רבה, וכדאמר בסמוך: רב הונא הוי רגיל דהוי חליף ותני אפתחא דר' אבין נגרא חזא דהוי רגיל בשרגא טובא, אמר תרי גברא רברבי נפקא מהכא, נפקי מינייה רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין. רב חסדא הוי רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי חזא דהוה רגיל בשרגא טובא, אמר גברא רבה נפק מהכא, נפק מינייהו רב שיזבי. וכתב הר"ן: חזא דהוה רגילי בשרגא שרגא דשבת ושרגא דחנוכה ומש"ה אמר דתרי גברי רברבי נפקו מהתם, ולקמן גרסי' דהוי רגילו בשרגא כלומר דשבת בלחוד ומש"ה אמר גברא רבה נפיק מהכא וכו' עכ"ל. הרי מאן דרגיל בנר שבת לא נפקא מיני' אלא חד גברא רבה ומאן דרגיל בשתיהן בנר שבת ובנר חנוכה נפקי מיני' תרין גברי רברבי. ולכך כששמע רבא דברי ר' הונא הרגיל בנר הויין לו בנים ת"ח הי' מפרש דברי ר' הונא בנר שבת ובנר חנוכה. ולגירסא שהביא הר"ר יאשיהו פינטא וז"ל: הוה רגיל בשרגא, יש גורסין רגיל בשרגי בהך דלעיל דהיינו מדליק ב' נרות ונפקי מיני' תרי גברי רברבי והכא רגיל בשרגא שהוא נר א', לכך אמר דנפקי מיני' חד גברא רבה עכ"ל. ולפ"ז אף דאם רגיל בנר שבת לחוד נפקי מיני' תרי גברי רברבי כיון שמדליק ב' נרות, אפשר לזה רמזו חז"ל ת"ח מרבים שלום כשנפקו ב' ת"ח מסתמא הדליקו שם ב' נרות לשבת והיו מרבים שלום בית, ומרומז נמי בקרא שלום רב לאוהבי תורתיך. * * *
איתא במדרש תנחומא (פ' נשא כט) זה לשונו: ביום השמיני נשיא לבני מנשה, ילמדנו רבינו נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון מהו להדליק לה ביום שני כך שנו רבותינו נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון מוסיף עליו כל שהו ומדליקו ביום שני ואם הותיר ביום השני מוסיף עליו ביום השלישי ומדליקו עכ"ל. לכאורה קשה למה נתעורר שאלת השואל בענין נר חנוכה שהותיר בה שמן וכו' ממה דמפורש בקרא דמנשה הקריב ביום שמיני. וטרם אחלה לדבר באתי במגילת ספר להודיע מה שנתחדש בבית מדרשי בסייעתא דשמיא למה היה מנשה המקריב ביום שמיני דכל אחד מהשבטים יום ביומו ידרוש בדרישה וחקירה למה נתבצר לו מקום ביום זה דוקא להיות זכאה חולקיה חלק גבוה ומשמרתו קבועה משמרת הקודש ביום הזה. אך שים רעיונך בפיוט יום ראשון דפסח במוסף בפיוט המתחיל 'ארשה ארוש רחשון' כתב שם בקשה כשי נחשון ארצה כראשון, ופירש המפרש וז"ל: תהא מקובלת לפניך כקרבן של נחשון שהקריב ראשון לנשיאים בראש חודש ניסן שנקרא ראשון עכ"ל. ואמרתי טעם לשבח למה נקט קרבן נחשון יותר משאר קרבנות שהקריבו נשיאים. ודוגמא לזה מצינו במסכת זבחים (דף ט' ע"ב) וז"ל: אמר רב משמיה דמבוג חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת כנחשון כשירה חטאת נחשון עולה היא עכ"ל הרי דקרבן נחשון היה קרבן עולה. וגם בזה קשה דמאי שנא קרבן נחשון דנקט יותר משארי קרבנות נשיאים. והעולה על רוחי דמצאתי בספר שני לוחות הברית (פ' נשא תורה אור אות י"ד): דכל מה שהקריבו נשיאים היה כל אחד מתקן תיקון עולם. ונראה דכוונת המקריב ביום ראשון היה לכפר על מי שחטא בשנה ראשונה ללידתו והמקריב ביום שני היה לכפר על מי שחטא בשנה שנייה וכן סובב והולך כל י"ב נשיאים כנגד י"ב שנים ויום שלש עשרה שהיה בו חינוך מנורה היה נגד שנת י"ג ואור לי"ד בודקין את החמץ ואז נעשה בר עונשין אבל קודם לשנת י"ג אף שאינו בר עונשין מכל מקום שקדו הנשיאים על תקנת בני ישראל לכפר על נפשותם ועיין בשלחן ערוך אורח חיים (סי' שמ"ג בהגה"ה) קטן שעבר עבירה בקטנותו אף על פי שאינו צריך תשובה כשהגדיל, מכל מקום טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה, עכ"ל. והנה איתא במסכת יומא (דף מ"ב ע"ב): בן שנה שאול במלכו אמר רב הונא כבן שנה שלא טעם טעם חטא עכ"ל. ולפי זה יש לומר דנחשון שהקריב ביום ראשון שהוא נגד שנה ראשונה הרי תינוק בן שנה אין בו חטא ולא בא הקרבן לכפר על שום עון ועל כרחך היה קרבנו עולה ולא חטאת, מה שאין כן קרבנותיהם של שאר הנשיאים שהיה כנגד שאר השנים שיש בהן חטא היו קרבן חטאת ולא עולה. ולזה כיוון הגמרא במסכת זבחים דקרבן נחשון דוקא הוא קרבן עולה מה שאין כן קרבנות שארי הנשיאים. ולכן הלך הפייטן בעקבות הש"ס ונקט בקשה כשי נחשון ארצה בראשון שהוא קרבן עולה. ומעתה לדעת המדרש בפרשת ויגש (בר"ר פד, כ) שמנשה הוא היה הרודף אחר השבטים על דבר הגביע וגרם להם שקרעו את בגדיהם ונענש שנתקרעה נחלתו חציה בארץ הירדן וחציה בארץ כנען, באמת שלא כדין עשה מה שהיה מצער את השבטים שהיה בן אחיהם ומן הראוי היה לקיים דודו יגאלנו מצער זה ומחרדם אשר נפשם יצאם בדברו ודבר זה היה צריך כפרה. והנה צא וחשוב שהיה מעשה זה שרדף מנשה אחר השבטים בעת שהיה בן ח' שנה, שהרי ז' שנים היה שנת שובע וב' שנים שנת הרעב ומנשה היה הבכור ובהסתלק ט' ירחי לידה וימי טומאה וטהרה ואף גם הימים שעלו השבטים לארץ ישראל והימים שירד יעקב לארץ מצרים נראה בעליל דהרדיפה שרדף מנשה אחר השבטים היה בשנת שמיני ללידתו , ודבר זה היה צריך כפרה. לכן מן הדין היה שהנשיא לבני מנשה יקריב קרבנו ביום שמיני לכפר על נפשו מה שחטא כשהיה בן כשמונה שנים, ולפי הנ"ל דכל יום היה לכפר נגד שנה מזמן הלידה, ולפי מה שכתב הרמ"א דטוב לאדם לעשות תשובה על מה שחטא בקטנותו. איברא הא דקטן צריך לעשות תשובה על מה שחטא יש לה שורש ומקור מאדם הראשון שחטא ביום שנברא ואפילו הכי נענש על מה ששפך דמו של עולם. והנה מעיד עליו הכתוב (בראשית ג, נא): ויעש ד' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור, והטעם בכתנות עור אלו היה לכפר על שפיכת דמים כדאיתא במסכת עירובין (דף ט"ז ע"א): אמר רב ענני בר ששון למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרין כתונת מכפר על שפיכות דמים עכ"ל, הרי דכתונת היה מכפר על שפיכות דמים. ולכן ניתנה הכתונת לאדם כי היה להם דין בגדי כהונה לכפר על נפשו ששפך דמו של עולם. וכבר הארכתי בספרי עיר דוד להוכיח שבגדי אדם הראשון היה להן דין בגדי כהונה שהיה הכהן גדול לובש ביום הכיפורים, לשכנו תדרשו שמה. אמנם דבר זה תליא באשלי רברבי לפי מה דאיתא במסכת פסחים (דף כ"ו ע"א) וז"ל: למימרא דכל היכא דנעשה מצותו אין בו משום מעילה והרי תרומת הדשן דנעשית מצותו ויש בהן משום מעילה דכתיב ושמו אצל המזבח שלא יפזר ושמו שלא יהנה, ומשני משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. תרומת הדשן הא דאמרן בגדי כהונה דכתיב והניחם שם מלמד שטעונין גניזה. ומקשה הגמרא הניחא לרבנן דאמרי מלמד שמעונין גניזה אלא לר' דוסא דפליג עלייהו דאמר אבל ראויין הן לכהן הדיוט, ומאי והניחם שם שלא ישתמש בהם ביום כיפורים אחר מאי איכא למימר עכ"ל הגמרא. והנה בגדיו של אדם הראשון הן היו בגדי כהונה שלבש יעקבני והוא היה כתונת פסים של יוסף. ולכאורה אם נדרוש פסוק והניחם שם דכתיב בבגדי כהונה שטעונין גניזה קשה איך היו יעקב ויוסף מותרין ללבשם הלא טעונין גניזה, אלא על כרחך צריך לומר שהיו מותרים בהנאה ומוכרח דקרא דוהניחם שם אתי שלא ישתמש בהן לשנה אחרת וכקושיית הגמרא הנ"ל, ולפי זה שוב לא הוי שני כתובים הבאים כאחד, ואיכא למילף מתרומת הדשן דאף שנעשה מצותו מועלין בו, דבאמת בגדי כהונה אין מועלין בו כיון דוהניחם שם אתי רק שלא ישתמש בהן לשנה אחרת ובאמת מותרין בהנאה. ועל פי היסודות אשר יסד דוד בסייעתא דשמיא נבוא לבאר דברי המדרש דתנא גופיה במדרש הנ"ל ספוקי קא מספקא ליה, נר חנוכה שהותיר מיום הראשון מהו להדליק בו ביום שני, וספק זה נפל בדעתיה רק כאשר ראה מנשה המקריב ביום שמיני דבלאו הכי היה אומר דכיון שנעשה מצוותו ביום ראשון שוב נעשה כהיתר אפילו לתשמיש הדיוט דכל מה שתיקן דרבנן כעין דאורייתא תיקן והיה אומר דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו כיון דתרומת הדשן ובגדי כהונה הן שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין, ואם בדבר של הקדש דאורייתא אם נעשה מצותו אין מועלין בו כל שכן שמה שתיקנו חז"ל בנר חנוכה שהשמן קודש ואין לנו רשות להשתמש בהן מכל מקום כיון שנעשה מצוותו מותר אפילו בתשמיש הדיוט דאמרינן דהפירוש של והניחם שם הוא שלא יהנה והוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובים הבאין כאחד כנ"ל. ואם נפשך לומר אם כן איך מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש בבגדיו של אדם הראשון שהיו בגדי כהונה והיו משתמשין בו יעקב ויוסף והא בבגדי כהונה דרשינן והניחם שם שלא יהנה, על זה היה מיישב בפשיטות דלעולם לא היו כלל בגדי כהונה כי עדיין לא היה צריך אדם הראשון כפרה על שפיכות דמים שעשה מאחר שהיה בעת החטא קטן בר יומא. אבל כיון שראה בעל המדרש את מנשה שהוא המקריב דוקא ביום שמיני כיון שחטא כשהיה בן ח' שנה ואף שהיה קטן אפילו הכי היה צריך כפרה וראיה לדבר מאדם שחטא ביום שנברא והיה צריך כפרה אף שהיה קטן ועל כן באו לו הכתנות עור לכפרה והיה להן דין בגדי כהונה, שוב הוקשה לו אם כן איך לבשו יעקב ויוסף בגדי כהונה אלו והלא אסורים בהנאה, אלא על כרחך צריך לומר דפירושא דקרא והניחם שם הוא שלא ישתמש בהן ביום כיפורים אחר אבל לעולם מותרים בהנאה, ואם כן שוב לא הוי שני כתובים הבאים כאחד, וממילא איכא למילף מתרומת הדשן דדבר שנעשה בו מצותו עדיין מועלין בו, וכיון שחכמים העמידו דבריהם כשל תורה על כרחך צריך לומר דהשמן שנותר מנר חנוכה אסור להשתמש בהן תשמיש הדיוט אף שנעשה מצותו.
