די שמחה דערגרייכט הימלן! נאך הארעוואניע און צייט פון הינדערטער שעות! זענען מיר ענדליך אנגעקומען צום ענדגילטיגן ציהל ארויסצולייגן פאר דעם עולם התורה דעם ספר 'מגילת ספר' אויף גאנץ מס' מגילה להגאון המפורסם [בדורו] ר' דוד אופנהיים זצ"ל, אב"ד פראג ומצודתו פרוסה לכל מדינת מעהרין, ק"ק בריסא דליטא, ונתקבל לנשיא ארץ ישראל. בס"ד בעוד ימים ספורים וועלן מיר ארויפלייגן די אלע פיילס, מיט אינסטרוקציעס וויאזוי עס צו פרינטן (לאקעלי אדער אויף LULU). דער מדובר איז פון איבער 800 עמודים, מלא וגדוש מיט פשט, פלפול, דרוש, חשבון, הלכה. ביי דעם געלעגנהייט וויל איך [קודם אפאטעמען.. און דערנאך] ארויסשרייען די הרגישים און די הכרת הטוב פאר וועמען עס קומט זיך;
בראש וראשון פאר דעם 'מפעל הוצאת ספרים' שע"י אייוועלט, וואס נאר צוליב דעם גרופע איז נתעורר געווארן דער רעיון. (כאטש וואס למעשה איז נישט געקומען צופיל התנדבות אויף דעם אויפטייפן דעם כת"י, און איך האב אליינס אויפגעקלאפט 96% דערפון. חוץ פון די אלע אנדערע נפסחים וואס איז כמעט א חיבור בפנ"ע). ובראשם פאר דעם נשיא פון דעם מכון הרב אידישע קהלות, וואס ווילאנג ס'איז געווען ביכולתו האט ער איניצאטירט דעם פראיעקט, און געשטופט דעם וואגן ווי ווייט מעגליך. דורך דעם גרופע זענען מיר אנגעקומען צו די הילף פון א מתנדב וואס האט איבערגעלערנט בעיון גדול דעם קונטרס חכם לב - גפ"ת, און גענומען זיינע קורצע ווערטער און דאס מפענח געווען אז מען זאל דאס קענען פארשטיין. וזכות המחבר יגן בעדו. דורך דעם גרופע זענען מיר אנגעקומען צו א מתנדב וואס האט אויסגעשטעלט דעם גאנצן חיבור כליל בהדרו, ווי עס פאסט פאר אזא ריזן חיבור.
איינמאל דער חיבור וועט זיין אויף די לופט בלייבט פאר אייך אלע צו טוהן צוויי זאכן; 1. זיך זעצן לערנען. 2. מפרסם זיין די נייעס צו וועמען מען קען. בעיקר צו די לומדים וואס וועלן הנאה האבן פון אזא ספר. א גוט שבת
חלקי הספר הקדמה מגילת ספר - דף על דף משולב בתוכו משאר ספריו שנדפסו (יד דוד, שם דוד, שו"ת נשאל דוד) ומכתביו (יד דוד על אגדות הש"ס, עיר דוד, מקום דוד, שלל דוד, ועוד)
נספחים; דרוש קישור מס' ביצה למס' מגילה דרוש על ירושלמי מס' מגילה ליקוט הקדמות קצרות מכת"י עיר דוד
תולדות חתנו הגאון ר' יחיאל מיכל חפער-אופנהיים (געשריבן אויף א קורצן אופן, אבער דאס האב איך געקענט...) קונטרס חכם לב -דרוש קונטרס חכם לב - גפ"ת
תולדות בנו חורגו הגאון ר' שמואל סג"ל ליכטענשטאט (כנ"ל) קונטרס סגולות שמואל
צוליב טעכנישע סיבות איז דערווייל ארויסגעפאלן דער קונטרס חכם לב - גפ"ת. איך ברויך עטליכע טעג דאס משלים צו זיין, אבער ביומין דחנוכה וואלט זיך געגליסט צו ארבעטן אויפן כת"י פון חנוכת הבית לדוד, וועט עס מוזן ווארטן אויף נאך חנוכה. ועוד וויל איך קלאר שטעלן אז דער חיבור איז נאכנישט אדורך הג"ה אויפן גאנצן חיבור. דערווייל האב איך נאר איבערגעלערנט ביז בערך דף ז' פון די מסכת. עכ"ז האבן מיר מחליט געווען אז קודם במהדורה זו שיקט מען דאס ארויס כמו שהוא, ואי"ה בס"ד עוד חזון למועד.
יידישע קהילות האט געשריבן:
מזל טוב מזל טוב!!! באמת א שמחה ביז צום הימל (כפשוטו וכמשמעו...) אין לשער את זכותך הגדולה. אנטשולדיגט אז כ'האב נישט ג'קענט זיך משתתף זיין ווי עס האט זיך פארלאנגט צוליב פערזענליכע סיבות. אויב איר ווילט קען איך אייך צוהעלפן מיט די הפצה פון דעם ספר.
קודם כל האט איר יא אויפגעקלאפט עטליכע בלעטער. און אפילו איר האט זיך נישט פערזענליך באטייליגט עד הסוף, זענען אייערע הצלחות מיר געשטאנען פאר די אויגן. והזכות תלוי בך.
סתם צו לופטערן מיטן עולם... כשכתבתי התולדות לחתנו של הגרד"א ה"ה הג"ר יחיאל מיכל פער-אופנהיים, ואיזכורים ממנו הלא מועטים המה, איינס פון די זאכן ווי איך האב געטראפן זיין חתימה איז געווען אויף א פאשקעוויל: בעלון 'למען דעת' [כפי הנראה שנדפס ע"י היעב"ץ] בי"א תמוז תפ"ה נגד השבתאות... למעשה ולדאבון איז דער עלון געדרוקט געווארן נגד הגאון ר' יונתן אייבשיץ זצ"ל... און איך האב זיך געוואקעלט מיט די דעה צו מען זאל דאס כולל זיין. וגם חשבתי להוסיף איזה הערה מתחת לקו... אך נתקלתי במילולי, ולבסוף נשאר בלי הערה והחלטתי שהשתיקה יפה! כנכד להגאון בעל היעב"ץ הי' הדבר קשה אלי איך להגיב... אך מובן מאיליו והוא דבר פשוט שהיעב"ץ בדורו ראה מלחמה זו למלחמת מצוה, והי' הדבר בעיניו חובת השעה, וח"ו ללמוד מזה איזה לימוד לדורות...
געפינען נאך א שיין שטיקל אויף מס' מגילה. בכת"י שלל דוד (עמ' 207) תשובה לרבינו מהגאון ר' מאיר [היילפרן] בה"ג ר' בנימין וואלף. הג"ר מאיר הי' פרנס הוועד של ארבע ארצות, אבדק"ק חעלם בשנת תע"ח, ומשם נתקבל לאפטא עד תפ"א, ואח"כ אב"ד לובלין, ונפטר שם ה' חשון תפ"ג. אשתו הראשונה היתה בת מרן הט"ז ז"ל, וזוגתו השנייה מרת 'העסא' בת רבינו ר' העשיל זי"ע (שנולדה אחר פטירתו ונקראה על שמו). [אמו של בעל האוהב ישראל הית בתו של ר' משה פרנס מחעלם, בנו של הג"ר מאיר הנ"ל]. וז"ל: ב"ה יו' ד' י"ט אדר ת"ס לפ"ק פה ווינא.. שלום לקדם אדוני מ"ו הגאון הגדול רבן של כל בני הגולה. מים לנו דלה דלה, מעמד דת על תילה. אם יהי' כל חכמי ישראל בכף מאזני' מכריע את כולה, עמוק עמוק יורד מצולה, פ"ה ע"י נ"י והמפורסי' שמו מרבי' כבוד מוהר"ר דוד נר"ו עם כל המסתופפים בצלו צל תורתו שלום. וביחוד לבנו היניק וחריף ושנון הבחור נחמד מאוד יוסף שי' [בנו יחידו של רבינו, חתונתו הי' בשנת תס"ז] לאיו' עוד יוסף חי' ואמיץ כח לאריכו' ימי' ושני' אמן .. אם גם דנהיגין דזעירא לא שאלין בשלמא דרבה ומי אנוכי לגשת הלום זו מלכות וכתר על ראשו הולמתו אתר דזקוקי' דנורא בעורין.. לכל אתר ואתר, אבל ענוותנותי' תרבני ולהוצא חלק א"א ואענה אף אני את חלקי כפיעניות דעתי הקלושה ולהשיב על קושיות בנו החריף .. שי' וטרם החלי אכתוב הבנות הקושי' כי דבריו סתומין מכל צד ואנו כי באצבע בקירו' לסברא וזה לשון הקושי'. בגמרא דמגילה אמר ר"ע אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואי' ופריך בגמרא ודילמא כר"א דאמר כל חד וחד כאומתו נדמה לו וכו' ע"ש. והקשה בה"גאון על קושי' הגמ' הלא מוכח בראי' גמורה דברוח הקודש נאמרה דאף אם נאמר שכל שאר האומות אמרו משום נשיאות חן שאסתר מאומתו, אבל אצל ישראל אין אנו יודעין שאמרו כן משום חן דילמא אמרו קושטא דמילת' ומקרא מלא דיבר הכתוב ותהי אסתר נושאת חן בע"יני כ"ל רו"אי' וא"כ קשה מנ"ל דאצל ישראל נושאת חן, אלא ברוח הקודש נאמרה עכל"ה. והנה לפום ריהטא לפי לשון הקושי' שכתב 'אבל אצל ישראל' וכו' עד 'דילמא אמרו קושטא', יש לומר דהא המקשן דפריך מנ"ל הא להוכיח דאסתר ברוח הקודש נאמרה הוא פריך מנא לך הא להוכיח דילמא פירוש הפסוק דיבר מלא לכל האומת אף לישראל דהא דיבר מקרא מלא דיבר הכתוב ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואי' אף בעיני ישראל משום שישראל ג"כ נדמה להם כאומתם אף שאין מוכח בפשיטו' שלישראל נדמה להם כאומתו מ"מ פריך המקשן שפיר מנא לך להוכיח דברוח הקודש נאמרה דילמא כן הוא האמת דלכל א' וא' נדמה להם כאומתו אף לישראל דהא גם לכל האומות לא ידעינן בפשיטו' שנדמה להם כאומתן רק המקשן פריך מנ"ל להוכיח דילמא לאו בר"ה נאמרו רק נדמה להם וא"כ לפ"ז יוכל להיו' ישראל ג"כ נדמה להם כאומתן ומנ"ל להוכיח דבר"ה נאמרה. אמנם ודאי כוונת הקושי' הוא בדרך זה והכותב בצחות לשונו לא פירש דבריו כל צרכו וענין הקושי' הוא כך וצריכין לפירש"י דילמא כל חד וחד כאומתו נדמה לו פי' רש"י והיו אומרים בפיהם זו משלנו הוא. ונראה מדברי רש"י דקשי' לי' האיך מוכח מזה משום שנדמה להם כאומתו לכך נושאת חן האיך מוכח זה. לכן פי' רש"י הואיל לכל א' וא' נאמרו בפירש זו משלנו וא"כ מה התיחסו בזה שאמרו משלנו הוא אלא ודאי שנשאת חן בעינים לכך התיחסו את עצמן לומר זו משלנו, וא"כ לפ"ז ודאי ישראל לא אמרו דבר זה זו משלנו הוא לפי שמרדכי צוה עליה אשר לא תגיד וכל כוונתו הי' שלא תגיד את עמה ומולדתה וגם הוא גמ' ערוכה מס' זו מה ראתה אסתר להזמין את המן כדי שלא יכיר בה שהיא יהודית וא"כ מוכח מזה שישראל לא אמרו כשאר אומות זו מלשנו שלא לשנות צוה מרדכי דהא אם הם אמרו זו משלנו מה הועיל מרדכי בתקנתו שצוה עלי' שלא תגיד אלא ודאי גם הם לא אמרו כלום וכיוונו לדעת מרדכי בל יודע שהיא מזרע יהודי'. וא"כ הוא אפילו הכא מקרא מלא דיבר הכתוב ותהי אסתר נושאת חן בע"יני כ"ל רו"אי' אף בעיני ישראל ומנא להם זה אצל ישראל דהא הם לא דיברו כלום אלא ודאי ברוח הקודש נאמרו. זהו תורף הקושיא ודברי פי חכם חן ודבר זה הוא צריך לפני ולפי' והמצאו' דבר חדוש הוא. אף שיש לדחות דאף אם לא אמרו זו משלנו הוא מ"מ נושאת חן בעיני ישראל משום שבאמת היא היתה מישראל לכך נושאת חן בעיני ישראל דהא לשאר רק נדמה להם שהיא מאומתם ונושאת חן בעיניםה ומכ"ש בעיני ישראל שבאמת היתה בת ישראל. וא"כ פריך הגמ' שפיר מנ"ל לדברוח הקודש נאמר דילמא כל חד כאומתו נדמה כמו שפירש"י שהי' אומרים זו משלנו אף אם נאמר דלגבי ישראל לא אמרו זה מ"מ באמת היתה בת ישראל ולכך נושאת חן ומנ"ל דבר"ה נאמרו. אבל זה אינו דהא כשנדקדק היטב נראה דנשיאו' חן לא תלי' בזה בשביל שהיתה מאומתו דבאמת י"ל אף שהיתה מאומתו בשביל כן לא נושאת חן וזה דבר המורגל לחוש הטבע, רק רש"י מפרש מנ"ל דנושאת חן ופי' רש"י בשביל שאמרו זו משלנו מה אמרו בזה, אלא ודאי שנושאו' חן בעיניהם לכך יחסו לומר זו הוא משלנו ומזה מוכח שנושאו' חן בעינים, אבל באמת הנשיאו' חן לא תלי' בזה משום שנדמה להם כאומתם אלא הנשיאות חן הי' בעצמותו רק אנן לא הוי ידעינן אם לא שהמה דיברו בפירוש זו משלנו, וא"כ דישראל לא אמרו בפירוש זו משלנו .. ולא ידעינן שנושאת חן בעיניהם אף שהיתה באמת בת ישראל אם לא שנאמר דברוח הקודש נאמרה והדרא קושי' לדוכתא. והנה נראה לע"ד לתרץ דהמקשן פריך שפיר דילמא כל חד וחד כאומתו נדמה להם כמו שפירש"י שהי' אומרים בפירוש זו משלנו היא ואף שישראל אמרו כך בפירוש זו משלנו אף שמרדכי צוה שלא להגיד את עמה ומולדתה, מ"מ מזה לא ירגישו כלום שהיא יהודית דהלא כל אומה ואומה אמרו זו משלנו ובודאי לא היתה אלא מאומה אחת רק כל א' וא' אמרו זו משלנו ונדמה בעיניהם כך הוא האמת וא"כ שישראל אמרו ג"כ זו משלנו מ"מ לא ירגישו שהיא אמת ולא יתילדו להם שום ריעותא מזה, דהא כל אומה ואומה אמרו כך וזה ברור שלא היתה אלא מאומה אחת. ותו אפשר לומר שאם לא הי' היהודים אמרו זו משלנו אפשר שייקצוף אליהם המלך באמרו שכל אומה ואומה התיחסו ואמרו זו משלנו ומזה מוכח שנושאת חן בעיניהם כמו שכתבתי לעיל בפירוש רש"י ואם היהודים לא אמרו זו משלנו בודאי יאמר המלך שאסתר לא נושאת חן בעיני היהודים לפי שלא אמרו והתיחסו זו משלנו כמו שארי אומות ואם כן הוא בודאי גם ישראל אמרו זו משלנו כדי שלא יקצוף עליהם המלך. וגם אין בזה חשש ריעותי' שיכירו שהיא יהודית הואיל וכל אומה ואומה אמרו זה וכל א' נדמה בעיניהם שהיא מאומתו ולא ירגישו בזה כלל שהיא יהודית וא"כ פריך המקשן שפיר דילמא וכו' ומנ"ל דברוח הקודש נאמרה כנלענ"ד הקלושה, ואם שגיתי איתי תלין משוגתי. וכתבתי זאת לפום ריהטא במיעוט עיון.. ומיעוט ערכי. נא אל ישי' עלי אמ"ו עין בדבר זה לאשר אני עייל בלא בר לעמוד במקום גדולים ובזה אצא בקידה אפי' ארצה כתלמוד הנפטר מרבו. מנאי תלמוד תלמידו מתאבק בעפר רגלו ושותה בצמא את דבריו דברי אלוה' חיי' מאתי מאיר בלאאמ"ו מוהר"ר בנימין וואלף מצילץ.. ותשואו' חן חן להמחובר לטהור היא זוגתו דאמ"ו הגבירה שתי' עם כל ב"ב לשלום. ושלו' להני רבנן ותלמידיהם ה"ה חריפי' ובקיאו' שלופי חרב חדה יוצאי מלחמתו' של תורה ה"ה בני ישיבתו הרמה כל חד וחד לפי כבודו. וביחוד לבנו החריף ושנון יניק וחכים רבותיו מחכים כמר יוסף שי' ה' יחלץ עצמותיו ויזכה לראות בו גנונא מלכות מאן מלכי רבנן מקיש זרעו לו מה הוא בחיים לנצח סלה יגמר ה' בעדו בכל אות נפשו ורצונו בעלמא דין ובעלמא דאתי מינה תולדותי' כיוצא בו.
נ"ב בזיהוי הכותב של המכתב דלעיל סמכתי על המו"ל של השו"ת נשאל דוד ב'חלקי אבנים' תחת ערך ר' מאיר ב"ר בנימין וואלף מצילץ כ': בכ"י של"ד דף 207 (משם העתקתי המכתב). ושם האריך שהוא ר' מאיר שהי' בזוו"ש חתן הר"ר העשיל לאחר פטירתו. ודא עקא שתחת ערך ר' מאיר בן בנימין זאב סג"ל דיין באויסטרליץ כ': כ"י של"ד י-ם דף 207 מוזכר שמו. הוא היה מק' צילץ. אך זה לא מסתבר שבחתימת המכתב ליתא תיבת סג"ל. ועל כל זאת איני יודע האיך החליט שכותב המכתב הוא אכן אותו ר' מאיר היילפרין ב"ר בנימין וואלף חתן הר"ר העשיל. ואם קבלה הוא נקבל. ובאותו ענין במוריה (פו-פז עמ' 79) מונה ההסכמות שכ' הג"ר מאיר הנ"ל, אך לפענ"ד נפל שם ערבוב גדול. שנושא המאמר שם הוא הג"ר מאיר אשכנזי פרנס דד"א בשנת תכ"ז, וכמדומני שאין זה הג"ר מאיר דילן. ועיי"ש ברשימת ההסכמות ותראה הסתירא מיני' ובי' שבשנת תס"ט כותב על עצמו 'הצעיר', וגם מביא שם הסכמה ממנו שנתן בשנת תכ"ז! אתמהה. (הט"ז שהי' חותנו הראשון נולד בשנת תכ"ז!). שאר ההסכמות שם המה משנות תס"ט-תפ"ב.
יא. דאס איז עס. ער האט געבעטן רשות צו דרוקן 100 קאפיעס פונעם ספר (ווייכע דעקל) און ער האט דאס פארשפרייט אין געציילטע ספרים געשעפטן. ער דערלייגט געלט אויף יעדן שטיקל. לזכות את הרבים.
