שמעלקא האט געשריבן:
אז מען רעדט שוין פון ר' יעקב יוחנן לאמיר גיין נאך 1 דור ארויפציר.
ר' יעקב יוסף ווייב איז מרת אסתר בת ר' יעקב יוחנן גראס (לכאורה פון אים שטאמט די נאמען יעקב יוחנן וואס אלע לעפקאוויטש הייסן) בן ר' יוסף יהודה גראס.
צו פארשטיין אביסל וואספארא גרויסע מענטשן זיי זענען געווען, ליינט ווייטער.
קען זיין ס'איז דא מענטשן וואס קענען די פאלגענדיגע מעשיות, אבער איך גלייב אז סאיז נישט אזוי באקאנט.
דור א: הגאון הגדול והיחיד מפורסם מוהר"ר יוסף יהודה גראס ז"ל
היה דור בשאוואר ובאורוניש, והיה ת"ח גדול וחסיד מפורסם, ובעל מכניס אורח גדול, ותמיד היה מסובין על שולחנו אורחים חשובים ועניים מדוכאים, והיה לב טוב עד להפליא, והיה הרבה שנים חשוך בנים ל"ע, ואח"כ יתברך בבנים. ואספר גופא דעובדא היכי הוה כפי ששמעתי מפי הגה"צ קראלי ז"ל ואלו הן הדברים:
אא"ז ר' יוסף יהודה ז"ל היה חסיד סאנז נלהב והיה חשוך בנים ל"ע, ותמיד הלך עם פתקא לרבו הק' מסאנז זי"ע לבקשו שיוושע בבנים, ותמיד היה דוחה אותו בקש, פע"א לאחר הרבה שנים הפציר את רבו במאד מאד, אמר האדמו"ר מסאנז בזה"ל:
"אם היית זוכה לראות את אליהו הנביא אז היית יכול לבקש את פניו שתוושע בזרע של קיימא, כי רק הוא יכול לפעול לך ישועה", וקיבל ברכת פרידה מהצדיק והלך בחזרה לביתו.
פעם אחת בליל א' בחג הפסח היה מיסב על שולחנו עם הרבה אורחים ואמרו ההגדה בהתלהבות ובדביקות, פתאום בא לביתו שכינו הגוי ואמר שבא לבקרו עתה, ולדבר עמן קצת, והיה בעינו לתמיה גדולה ולפליאה נשגבה דמה זה ועל מה זה שבא עתה לבקרו הלא כמה וכמה שנים שהוא שכינו, ואין לו שום שייכות עמו ולא דרך על מפתח ביתו מעולם, ונצנצה מחשבה בלבו אולי זה אליהו הנביא ושלח לחוץ כל האורחים המסובים על שולחנו ואמר להנכרי בזה"ל "רבינו ברכנו", והביט עליו הגוי בפנים תמוהים ושאל לו מה אתה מדבר? אמר לו עוה"פ, האדמו"ר מסאנז אמר לי שאתה יכול להושיענו אז התגלה אליו אליהו הנביא ונשתנה לפנים וצורה חדשה לגמרי ומלבושים אחרים, ושאל אותו מה אתה רוצה? אמר לו אני רוצה י"ב בנים כמו יעקב אבינו ע"ה! ענה לו אלי' ואמר לו י"ב שבטים איננו יכול ליתן לך, אבל י"א בנים ובת אחת אני יכול ליתן לך, וכן הוה, ופרח לו איש האמת, וזה יתקיים באמת.
הי"א בנים שהיו לו ג"כ דרו בכפר "ערבע" "ובמערק" ע"י קראלי וע"י עובדא אודות ר' יעקב יוחנן ז"ל בהקדמת ספר ערך דל על מסכת עירוכין ותמורה מהגאון ר' מרדכי אליעזר וועבער ז"ל אב"ד אדע ז"ל (האדמו"ר מסאנז קראו רב אדא בר אהבה, ונפטר בא"י בשנת תרמ"ה) שר' יעקב יוחנן ז"ל הנ"ל, הציל את עצמו ממות כי הרב הנ"ל היה חולק על כל העולם, והיה נע ונד מעיר לעיר ומכפר לכפר, וגרשהו בכל מקום בואו עד שנחלה בנחלה קשה בדלקת הריאה ל"ע, ואדמו"ר מסאנז סיוע שלח מכתב לר' יעקב יוחנן ע"ה שיקרב את הרב בעל המחבר הנ"ל, והיה כל ימות החורף אצל ר' יעקב יוחנן הנ"ל, ונתן לו לאכול ולשתות סמי רפואה עד שנתרפא, וכתב שם בהקדמת ספרו בשביל ר' יעקב יוחנן הנ"ל, שהציל את נפשו מרשת שחת עיי"ש.
בניו: ר' יעקב יוחנן הבכור ע"ה, ר' יונה ע"ה, ר' אברהם הירש ע"ה, ר' מרדכי ע"ה, ר' אלי ע"ה, ר' אלימלך ע"ה, (והיה עוד חמשה אחים ולא נודע לנו שמם) בתו: מרת געלע גאלדשטיין ע"ה
דור ב:
מקום מגורין הי’ באורניש ובסאבאש ובכפר “אשואר”' והם היו י”א אחים, וכולם היו חסידים נלהבים מאדמו”ר מסאנז זי"ע על יום טוב היו נוסעים כולם ביחד, וכשלא היו עדיין בבית המדרש לא רצה האדמו”ר מסאנז להתפלל, והי’ אומר “החסידים שלי עדיין אינם כאן”.
והיו נותנים “מעות המעשר” שלהם וחלק גדול מהרווחים להאדמו”ר מסאנז זי”ע והאדמו”ר הנ”ל הי’ אוראם “אש ואור” ע”ש עיר מגוריהם אשואר, וגם אמר עליהם כי הם מ”הל”ו צדיקים” שהעולם מתקיים עליהם (כך שמעתי מהגה”צ מקראלי ז”ל)
אחד מאחיו הי’ ר’ יעקב יוחנן והוא הי’ הבכור של הי”א אחים הי’ תלמוד הגה”צ מהר”ם שי”ק זי”ע, ואחר הפטירה של האדמו”ר מסאנז זי”ע נסע אל הייט”ל זי”ע, והי’ למרן גדול ומפורסם בכל העיר.
אחד מאחיו הי’ ר’ אלימלך שהי’ חסיד האדמו”ר מטאש זי”ע וידע בעל פה ש”ס ומשניות, וכשהיו שואלים אותו כמה זמן עולה נסיעה ממקום למקום הי’ אומר לפי חשבון המשניות שיכולים ללמוד כך וכך פרקים משניות בזו הדרך, וכך וכך פרקים יכולים ללמוד על דרך זו (ונדפס ממנו כמה ענינים בספר פאר משולם ומשם תדרשנו לטובה).
וסיפר מו”ה ר’ יעקב חיים דייטש נ”י נכד האחות של הי”א אחים הנ”ל, שהי”א אחים הנ”ל הי’ להם שוחט אחד והתשעה כפרים שסביב עירם היו אוכלים מן השחיטה הנ”ל. פתאום נפטר השוחט הנ”ל ובא שוחט חדש עם לבוש חסידי והראה פנים ליר”ש גדול (שמו לא רציתי לכתוב מחמת איזה טעם) והי’ בעל תפלה גדול ומפורסם, קולו העריב והנעים המשיך לבכות אנשי עירו, פתאום באו הי”א אחים והכריזו ע”י שלוחים שהשוחט הנ”ל רשע הוא ואסור לאכול משחיטתו, ומיד נעשה מחלוקה גדולה בכל העיר.
והי”א אחים עשאו מנין מיוחד לעצמם כי לא רצו להתפלל יחד עם השוחט הנ”ל וכאשר שאלו אותם למה הוציאו קול רינון על השוחט הנ”ל ענו ואמרו כי ראו בו כמה עניני קלות, והלכו בני העיר אל האדמו”ר מסאנז זי”ע לשאול את פי קדשו לשמוע חוות דעתו אודות השוחט הנ”ל, וענה ואמר שלא לאכול משחיטתו, ובקרב הימים יברח בעצמו מעירו בלא שום רדיפות, וכאשר עבר זנן רב ולא הלך מהעיר חזרו בני העיר (אשר היו חסידי סאנז) עוד הפעם אל רבם הקדוש ואמרו כי כבר עבר זמן רב ולא הלך עדיין, וגם אין להם חעת עתה שוחט הגון ויר”ש לילך לשחוט שחיטתם, ואמר להם שילכו לאיזה מקום שיש שוחט הגון, אבל לא היו באפשרות לילך לשם בכל פעם כי הי’ רחוק הרבה מעירם והלכו אל האדמו”ר משינווע זי”ע ואל הייטב לב זי”ע לשאול את פיהם כדת מה לעשות, והם כתבו מכתב לאנשי עירם שיבערו הרע מעיריהם וימנו שוחט אחר במקומוף אבל לא שמעו לקולם, בין כך ובין כך תבעו אנשי העיר (אשר היו לצד השוחט) את הי”א אחים לדין, והלכו אצל הבי”ד והלמדן ר’ יעקב יוחנן התחיל לצעןק בקול גדול “אסור להסתכל בפני אדם רשע” הוציא השוחט מאמתחתו את הקבלות שקיבל מהגאון במח”ס שו”מ ז”ל ומהגאון במח”ס מהרשד”פ ז”ך, ויצא הפס”ד דשם ישאר השוחט על משמרתו כמקדש, והם לא יצערו יותר רת השוחט ולא ידברו עליו, כי אין להם ראיות ברורות ומוכיחות.
לא ארכו הימים ובא אשה אחת צנועה וחסידה עם תשע ילדים מעיר איהל אל העיר הנ”ל ואמרה שמבקשה את בעלה אשר עזבה אותה ואת תשעה ילדיה והלך למדינת הים ולא התקבלה שום ידיעה ממנו, עד שמצאה את השוחט הנ”ל ואמרה שזה בעלה אשר עזב אותה, וצעקה שהיאך נשא עוה”פ עם אשת אחרת רח”ל בלא גט פיטורין (כי שם היה דר עם אשה אחרת) וכאשר קמה מהומה גדולה בכל העיר וראה כי כלתה אילו הרעה, נשא רגליו וברח לנפשו, והלכו לחפש ולא מצאו אותו ולא שמעו עוד ממנו, ואז ראו כל בני העיר את גודל צדקתם של האחים הנ”ל עד כמה שהרגישו ממעשיו של השוחט הנ”ל שרשע הוא ואסור לאכול משחיטתו וברכת האדמו”ר מסאנז זי”ע נתקיימה כמילואו שברח מאיליו, ובתשובת בית היוצר יש כמה תשובות אודות זה השוחט עיי”ש.
וזוגתו מרת רחל ע”ה, בניו: הגה”צ מוהר”ר חיים אלעזר ז”ל, הרה”ח מוהר”ר ישראל מאיר ז”ל, ועוד הי’ לו בן שלישי, שמו איני יודע.
נ.ב. איך בין נישט א לעפקאוויטש אייניקל, נאר לעצטענס האב איך באקומען אסאך דאקומענטן וואס ש. ל. מענדלאוויטש פון וויליאמסבורג האט יארן צוריק צוזאמגעשטעלט, אין אפגעשריבן אלע קינדער אין איינקלעך פון דעם ר' יוסף יהודה גראס (וואס איך בין אן אייניקל), דארט האב איך געזעהן אז ר' יעקב יוסף איז איידעם ביי ר' יעקב יוחנן. (און ער האט מיטגעגעבן די copies פון די צוויי מעשיות)
מקור: איך האב נאר copies פון דעם, שטייט אויבן ספר הזכרון - שרשת זהב, אדרבה, אז איינער ווייסט פון וועלכע ספר דאס קומט, זאל ביטע מודיע זיין.
