אידישע וועלט פארומס

האב איך מיך צוקלערט היינט ביי מעריב;

בא”י המעריב ערבים, אפילו אין די גרעסטע טינקל ווי ’המעריב ערבים’ איז נאכאלץ דא אין שטערקער דעם ’ אהבת עולם, בית ישראל עמך, אהבת!’
כלומר דעם אייביגן ליבשאפט פונעם בוכ”ע צו יעדן איד, איז אין יעדן מצב, ובפרט ווען ס’איז טינקל.
אין א בחינה פון ואפילו בהסתרה וכו.

וואס זאגט עטס?

דברי הרה"ק ר' ליבוש מזאקליקוב זי"ע (פרשת בראשית): עס איז פאראנען א פּשוטער דרך צו דינען דעם בורא עולם, צו טון אלע מצוות, אזוי ווי דער אויבערשטער האָט געהייסן, צו דאוונען בציבור מיט פרייד, דאָס איז דער דרך פון די צדיקים, עס איז אָבער פאראנען אן אנדער דרך, וועלכער איז, נישט צו דאוונען מיט א מנין, טיילמאָל נאָר אינגאנצן צו פארשפּעטיקן דעם זמן תפלה, כדי דערנאָך צו קאָנען דאוונען מיט לויטערע כוונות. אָט דער דרך ווערט אָנגערופן דער דרך פון רשעים, וואָס טוען כלומרשט לשמה, פארן אויבערשטנס וועגן.

זאקעלעווער צדיק האט געשריבן: ↑ מיטוואך אוגוסט 21, 2024 9:42 pm

איך האב געקלערט:
ידוע מאמר הכתוב בספה"ק דגל מחנה אפרים ( פרשת בא ) שבעת שמחת הנישואין מוחלין לו להחתן את כל עוונותיו, ואת העוונות כל הסובבים אותו בעת שמחתו. וקשה על זה מה שייכות יש לכל הסובבים בעת השמחה שימחלו להם את כל עוונותיהם.
אלא נראה לי לפרש על פי הכתוב בספה"ק תפארת שלמה (ח"ב, שער התפלה) וזה פירש הפסוק (ישעיהו לה, ו) ופדויי ד' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם. שהשמחה לא תהי' על כל אחד לעצמו, רק כל אחד יהי' שמח בשמחת חבירו, ובשמחת כל העולם. ובזה תגדל השמחה על כל העולם ועל הצדיקים עד מאד, ובזה יהי' ששון ושמחה ישיגו.
ובזה היא פשוט ביותר, דשכל אחד שמח בשמחת חבירו וחבירו שמח בשמחת חבירו, אזי מובן הכל, דכל אחד הוא השושבינן בזה השמחה, כשיש לו לאדם עבירות זה מסוגל לעצבות, אז מוחלין לכל הסובבים אל כל עוונותיהם, וכל אחד ישמח בשמחת חבירו, ויתקיים בנו מקרא שכתוב ששון ושמחו ישיגו ע"י ונסו יגון ואנחה.