לויט ווי עס זאגן די יודעי דבר איז דער גרעסטער סגולה קעגן עין הרע וואס אסאך צדיקים פלעגן זיך באנוצן דערמיט איז גיסן בליי אויף די קאפ, איך האב געהערט פון איינער פון די מקורבים פון דער קרעטשניפער רבי זצ"ל פון ירושלים אז עס איז געווען א צייט וואס ער האט זיך נישט געפילט גיט אפאר חדשים און קרעשטשניפער רבי האט אים געשיקט צו איינער עזרא פאלאק פון ירושלים וואס האט אים אנגעשפראכן און ער האט מיר געזאגט אז דער נעקסטער צופריה איז ער אויפגעשטאנען ממש אן אנדערע מענטש, ווי אויך האב איך געהערט פון נאך א חשוב'ע אינגערמאן א מרביץ תורה וואס האט א שטיק צייט געהאט א געוואלדיגע שוואכקייט און ער איז געגאנגען זיך מזכיר זיין ביי קרעטשניפער רבי וואס ער האט אים געזאגט אז עס איז א שרעקליכע עינא בישא און ער זאל זיך גיין אנגיסן מיט בליי, ווי אויך האב איך געהערט פון מיינס א חבר א חסיד פון פשעווארסקער רבי שליט"א הגה"צ רבי לייביש אז ער האט אים אמאל געשיקט לאיזה סיבה זיך צו גיין לאזן גיסן בליי און ער האט געזאגט אז ער זאל בעסער גיין צו א פרוי צולייגנדיג אז געווענליך מאכן פרויען די מערסטע עין הרע ה"י איז אז זיי מאכן עס זאלן זיי עס אראפנעמען, והדברים עתיקין
עימיצער געהערט פון הרב סנדר קנאפללער שליט"א מקובל פון א"י עפעס מיט נאדווערנא. ער פרעגט די מאמעס נאמען מיט די יום הולדת די אידישע און די ענגלישע דערנאך זאגט ער צי מען דארף טוישען דעם נאמען
פראפ' שטארקמאן, גלויבט מיר, איר זענט דער ערשטער פראפעסאר וואס איך באגעגן וואס גלייבט אין אזעלכע שטותים...
שטותים? אינטרעסאנט דער צמח צדק אין א תשובה איז דן דערוועגען לגבי שבת, און ער רופט עס נישט שטותים ר' שלמה קלוגער איז דן וועגן גיסען וואקס אלס דרכי האמורי, און ער רופט עס נישט שטותים עס איז געווען נפוץ בכל תפוצת ישראל, סיי ביי אשכנזים סיי ביי ספרדים, איך קום גראדע פון מקומות וואס מען האט זיך נישט מתעסק געווען מיט די זאכן: אבער שטותים? איז עין הרע אויך שטותים? איז כישוף שטותים? איז לחש לעין הרע שטותים? איז א פייג נגד עין הרע שטותים?
'עין הרע' ופרטותיה בגמרא בבא בתרא ב: "אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה". ופירש"י: "אסור לאדם שיעמוד וכו': שלא יזיקנו בעין רעה". אליבא דהלכתא - בטושו"ע (חו"מ שעח ה) נפסקו דברי רב דלעיל להלכה, וכ"פ בשועה"ר (חו"מ הל' נזקי ממון יא) ובקיצשו"ע (קפג ו). ולענין חיוב תשלומים במזיק במבט עינו, בערוך השלחן (שם ס"א) מחדש שחייב בדיני שמים. וע"ע קה"י (ב"ק מה) שדן בענין זה אם מזיק בדרך סגולי חייב בתשלומים. ויש שכתבו דכל האיסור להסתכל בקמת חבירו וכדומה, איננו אלא מידת חסידות. כ"כ בלבוש (חו"מ קנח ג). וכן במגדל עוז (הל' שכנים ב) הביא שהרמב"ם כתב לחכמי לוני"ל שהוא רק דברי חסידות. ובספר חסידים (קיט) קורא להמזיק בעין הרע גזלן. וז"ל: "יש גוזל ואינו נראה, זה הדר עם בני אדם ועינו רעה בשלהם". ובספר תורת המנחה (לתלמיד הרשב"א פרשת משפטים דרשה כה) כותב דבאיסור לא תחמוד נכלל כל היזק שיבא על אדם מחבירו ע"י ראיית העין. ועצם חשש מעינא בישא מצינו רבות בהלכה שיש לחשוש מזה. (עיין שו"ע או"ח קמא ו, שג טו, שה יא, ובאה"ע סב ג).
עין הרע מזיקה לגורם ולנגרם איתא באבות (ב יא): "רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם". ופירש רע"ב: "י"מ עין הרע, שמכניס עין הרע בממון חבירו או בבניו ומזיק לו". והכוונה לפ"ז מוציאין את האדם מן העולם, היינו זה שהכניסו בו עין הרע ניזוק. אך ממה דאיתא באבות דר"נ (טז) למדים אנו פירוש אחר, וכך איתא שם: "עין הרע כיצד, שלא תהא עינו צר במשנתו של חבירו. מעשה באחד שהיה עינו צרה במשנתו של חבירו, נתקצרו חייו ונפטר והלך לו". מבואר בזה שכוונת מוציאין את האדם מן העולם קאי על מי שגורם עין הרע ולא על הנגרם. ובמרכבת המשנה (לר"י אלא שקר) כותב: "מוציאין את האדם מן העולם. ואם הוא מזיק לאחרים כ"ש שהוא מזיק את עצמו, שכך אמרו על בעל עין הרע שיותר הוא שמזיק את עצמו ממה שיזיק את האחרים".
עין הרע מזיקה מצד הטבע רבינו יונה בפירושו על המשנה הנ"ל כותב שאמרו חכמי הטבע שע"י מחשבת עין הרע "אויר עולה מן המחשבה ההוא ושורף את הדברים שעוין בהם בעיניו הרע, גם בקרבו ישרף אחר שמתאוה לדברים שאין יכולת מצוי בידו לעשות, המחשבה ההיא מקלקלת גופו כי יתקצר רוחו ומוציאתו מן העולם". (אף בספר תורת המנחה שם כותב כדברים האלו. וע"ע במגן אבות לרשב"ץ במשנה הנ"ל דכותב אף הוא כעי"ז). ובשו"ת שיח יצחק (תסד) מביא מספר נשמת חיים, שמביא מפילוסוף אחד שכותב שלפעמים אם הגנב במחתרת נחבא אל הכלים או באיזה מקום נסתר, פתע פתאום פחד ופחת יפול בלב אנשי הבית ושם פחדו פחד, בלתי סיבת הפחד תסמר שערת בשרם ולא ידעו לבארם, ובחקרו טענה מספקת לשאלתו, אמר שמהעין יוצאים אדים מהמותרים אשר ידחם הטבע, וכאשר יוצאים מהאיש המקנא ושונא ארסיות אותם האדים, יפעלו בנושאים הפוגעים ובדברים המוכנים לקבל אותו השפע, עד שיתכן שימותו אנשים בהבטתם, וזוהי סיבת עין הרע שהובא בכמה מקומות, יעו"ש.
דרכים להנצל מעין הרע איתא (ברכות כ.) על יוסף הצדיק שלא שולט בו ובזרעו עין הרע משום ד"עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו [ליהנות מאשת אדוניו - רש"י], אין עין הרע שולטת בו". חזינן דבזכות שמירת עינים זוכים למידה כנגד מידה להשמר מעין הרע. והרה"ק רמ"מ מרימנוב כותב בספרו (מנחם ציון מטו"מ) שאם ח"ו הולכים בבגדי פריצות, עי"ז שולטים כל מיני עינים הרעות, ומידה טובה מרובה לנזהר בזה שנשמר מעין הרע. ובמאור ושמש (בלק) כותב שאם אדם שומר את עצמו לבלתי להסתכל בפתחו של חבירו לראות בעסקיו כדי שלא יכניס בו עין הרע, לזאת מידה כנגד מידה מגין עליו השי"ת ברחמיו לבל ישלוט בו גם כן עין הרע.
דלא קפיד לא קפדינן בהדיה ישנם רבים שמקובל בידם שלא לחשוש כלל לעין הרע, דעל ידי שאינם חוששים לזה אינו מזיק. ומצינו כעין זה בפסחים (קי:) לגבי זוגות: "כללא דמילתא, כל דקפיד קפדי בהדיה ודלא קפיד לא קפדי בהדיה". ובזה יש סמך לאלו שלא חוששים לעין הרע. והגם שאין דומה חששא דזוגות לעין הרע, אך הצד השוה שבהם שדרכם להזיק. אמנם אף בזוגות איתא שם ד"מיהו למיחש מיבעי", ופירש הרשב"ם: "ומיהו למיחש מיבעי, אפילו מאן דלא קפיד דלא קפדינן בהדיה. דאי תימא דלא קפדי בהדיה כלל, א"כ זוגות למה נזכרו בגמרא. כך היה להם לחכמים לומר לא יזהר אדם בזוגות דלא ליקפדו בהדיה". שו"ר באג"מ (ח"ג אהע"ז כו) שכתב: "בענין עין הרע ודאי יש לחוש, אבל אין להקפיד הרבה כי בדברים כאלו הכלל מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה כהא דמצינו בזוגות".
עיין עוד עי' בכלי יקר פ' חיי שרה עה"פ וישקול אברהם לעפרון.
המנחת אלעזר זי"ע (בד"ת מהדו"ו ז) כתב דאיתא בזוה"ק (במדבר קי:) בא וראה מי שאומר שבחו של חבירו מבניו או מכספו צריך לברכו, מאין לנו, ממשה וכו', וצריך לברכו בעין טובה ולא בעין רעה, עיי"ש וכותב המנח"א: וע"כ צריכין ליזהר כשמספרים בשבחו של חבירו או בהצלחתו, לומר בכל פעם בלי עה"ר, ע"כ. ועוד ראיתי מובא מספר אור צדיקים (עמוד התפילה סי' כד סכ"ח) מי שמספר בשבחו של חבירו בבנים או בממון, יברכנו שלא ישלוט בו עה"ר, ע"כ. ויש מי שכתב לבאר דבר זה דהלא כפי שנתבאר עה"ר היא ענין של קנאה שנאה וצרות עין, ועל ידי כן בא ההיזק ר"ל. ולכן כשאדם מדבר בשבח חבירו והצלחתו, מוסיף הוא לומר "בלי עה"ר", כלומר אינני מקפיד ואינני מתרעם בטובתו של חבירו ורואה אני זאת בעין טובה. ופירוש יפה הוא, ע"כ. ויש להוסיף שאל יקטן בעיננו אמירה זו "בלי עה"ר" דהרי אם יש ח"ו עה"ר על אדם, מה יתן ומה יוסיף אמירה זו. אך אינו כן דכבר אז"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. ויתרה מזאת הובא בד"ת מהדו"ק (קו) בשם החוזה לפרש מ"ש בימים נוראים הבעל"ט וכל מאמינים שהוא עונה לחש, דהיינו מה שמלחשים ומברכים בנ"י זה לזה אחד את חבירו, זהו יתברך שמו עונה ומושיע כפי דברי ברכתם, ע"כ.
רבי משה פיינשטיין, בספרו "אגרות משה" מסכם את ההשקפה המידתית בעניין:
"בענין עין הרע, ודאי יש לחוש אבל אין להקפיד הרבה, כי בדברים כאלו הכלל מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, כהא דמצינו בזוגות בפסחים דף קי. אבל איני רואה בזה שאשה צעירה שהוא כדרך העולם להתעבר שיהיה שייך עין הרע ואין להקפיד בזה. ובדבר הרמב"ם והמאירי ודאי לא יפלגו על הגמרא בדברים שחוששין לעין הרע, אבל אין להקפיד כל כך, וגם רק בדבר שלא מצוי לפי דרך העולם שייך לחוש, ולא לדברים מצוים. ידידו מברכו בכוח"ט, משה פיינשטיין" (אגרות משה אבן העזר ח"ג סימן כו).
עין רעה היא : המחשבה המוקרנת דרך העין אל האדם או החפץ ומזיקה לו. העין עצמה אינה רעה, העין היא רק כלי המעביר את המחשבה הרעה, ולכן אומרים "עין הרע" ולא "עין רעה". בזוהר הקדוש נאמר: כל מי שאינו מאמין בעין הרע כאילו אינו מאמין באלוקי ישראל.
וכתב האר"י ז"ל: אף על פי שהסתכלות העין אינה מורגשת לבריות, ברם הוא הדבר שיש בו ממשיות ופועלת הרבה כדבר ממשי . שנתבונן בדברי חז"ל נראה שהכונה לאדם שמרגיש רע מהצלחת וטובת הזולת. אין אדם שיוכל להעיד על עצמו שעינו טובה לגמרי. הבריות בדרך כלל מרגישים מי עינו טובה או לא. ואמרו חז"ל : "אפילו עופות מכירים בצרי עין". חז"ל מיחסים ביותר את העין רעה לרשעים, וכן לקמצנים [הרשע והקמצנות חוברים יחד כי כל התורה תלויה ב "אהבת לרעך כמוך"] וכן למי שכועס .
במיוחד יחסו חז"ל את העין הרע לעפרון , בלעם , לאבשלום בנו של דוד המלך וכן לנשים. יותר מכל אברי האדם אנו מבחינים ומכירים בו דרך עיניו. ואמרו חז"ל בכמה מקומות שהעינים הם על שם החכמה. למרות ששאר חושי האדם כולם באים ונובעים מן החכמה, אבל העין לגודל ערכה מתיחסת לחכמה ביותר. וכן "חכמת אדם תאיר פניו". אין ספק שאור הפנים שורה ונובע ביותר בעינים. גם בענין יופי הגוף, העין היא העקרית אצל חז"ל וכמאמרם: "כלה כלל זמן שעינה יפות אין כל גופה צריך בדיקה". [ובהמשך נמצא גם על העין הטובה ] .
עין רעה היא : המחשבה המוקרנת דרך העין אל האדם או החפץ ומזיקה לו. העין עצמה אינה רעה, העין היא רק כלי המעביר את המחשבה הרעה, ולכן אומרים "עין הרע" ולא "עין רעה". בזוהר הקדוש נאמר: כל מי שאינו מאמין בעין הרע כאיו אינו מאמין באלוקי ישראל. וכתב האר"י ז"ל: אף על פי שהסתכלות העין אינה מורגשת לבריות, ברם הוא הדבר שיש בו ממשיות ופועלת הרבה כדבר ממשי . שנתבונן בדברי חז"ל נראה שהכונה לאדם שמרגיש רע מהצלחת וטובת הזולת. אין אדם שיוכל להעיד על עצמו שעינו טובה לגמרי. הבריות בדרך כלל מרגישים מי עינו טובה או לא. ואמרו חז"ל : "אפילו עופות מכירים בצרי עין". חז"ל מיחסים ביותר את העין רעה לרשעים, וכן לקמצנים [הרשע והקמצנות חוברים יחד כי כל התורה תלויה ב "אהבת לרעך כמוך"] וכן למי שכועס . במיוחד יחסו חז"ל את העין הרע לעפרון , בלעם , לאבשלום בנו של דוד המלך וכן לנשים. יותר מכל אברי האדם אנו מבחינים ומכירים בו דרך עיניו. ואמרו חז"ל בכמה מקומות שהעינים הם על שם החכמה. למרות ששאר חושי האדם כולם באים ונובעים מן החכמה, אבל העין לגודל ערכה מתיחסת לחכמה ביותר. וכן "חכמת אדם תאיר פניו". אין ספק שאור הפנים שורה ונובע ביותר בעינים. גם בענין יופי הגוף, העין היא העקרית אצל חז"ל וכמאמרם: "כלה כלל זמן שעינה יפות אין כל גופה צריך בדיקה". [ובהמשך נמצא גם על העין הטובה ] .
כמובא ב"עולי עין"- כאשר אדם מרגיש שינוי יוצא דופן ושונה שיש בחברו שינוי זה גורם להתפעות ועוררות הלב, מיד מופיעים אצלו שינויים בהפרשות של חומרים המועברים למחזור הדם וכן שינויים במסלול העצבים אלל המח, זוהי תופעה נפשית הגורמת לתגובה גופנית: דופק לב מואץ, עיניים בוערות וחדות, חוסר מנוחה.. וזוהי תחילתה של עין הרע.
הקשר בין הגוף ונפש אינו ניתן להפרדה, כל פעולה נפשית ריגושית היא פעולה פיזית במהותה. כאשר האדם מקנא בחברו, פעולה זו של קנאה אינה נשארת כישות סתמית בנבכי מוחו וליבו, אלא גורמת להתרחשויות של הפרשת הורמונים המועברים אל הדם, וכן נוצרים שינויים במסלול העצבי אל המוח, וכן מבחינים בשינויים בגלי המוח.
כאשר אדם נמצא במצב ריגושי חזק משתבשות מערכות ויסות של המתווכים הכימיים המעבירים תחושות אל המוח בצורת זרמים חשמליים כאשר מגיע הגל החשמלי לקצה התא הוא גורם להפרשת חומר בשם: אצטיל – כולין, - המגרה את קצה התא הבא, וכדי שהגירוי לא ימשך יתר על המידה, מיד מופיע חומר אחר במפגש בין תא לתא והופך את פרודת האצטיל כולין לפרודה בלתי פעילה . כאשר משתבשות מערכות הויסות שלל המתווכים הכימיים, האצטיל כולין וחומרים כימיים אחרים ממשיכים לזרום ולהתגבר ביתר שאת והחומר הנקרא כולין אסטראזה שתפקידו להגביל ולווסת את הגירוי בין תא עצב למשנהו, אינו יכו לעמוד בקצב הדוחף קדימה, עוצמת השדה החשמלי מתגבר, וחומריים כימיים שהיו צריכים להעצר ולא להמשך בדרכם, ממשיכים ביתר שאת להתקדם הלאה ומגיעים אל מערכת העצבים המרכזית הנמצאת במוח אל ה"תלמוס" שהוא אחד הריכוזים החשבוים של תאי העצב המרכזיים , ושל כל דרכי התחושה ואשר נחשב על ידי חוקרים רבים כ"ווסת המוח" הקובע את פעילותו – הוא מרכז הרגש . בשפה העממית אומרים : "מתפוצץ מקנאה" – זוהי התפרקות רגשית המתבטאת כעין התפוצצות מופנמת. כאשר האדם כועס, מתבטא שחרור האנרגיה בתוכו על ידי פליטת אדים ורוח מאפו . כאשר הוא נמצא בחרדה מתבטא שחרור זה בזיעה קרה. במצב רגשי חזק כמו: שמחה או צער - עיניו דומעות , אלה הם בטויים של לחצים ואנרגיה. ובמה מתבטא שחרור האנרגיה של הקנאה? הפלטות הלחצים כפי חוץ הינה על ידי ההקרנה במסול העצב העובר דרך העין, זה עודף אנרגיה שלא באה לביטול או לוויסות והרי סופה קלקול אשר נפלט דרך ההקרנה מן העין, ומזיק לכל הנתקל בדרכו.
ועוד מדברי רבותינו : זהו כוח אשר שם הבורא יתברך בטבע האדם, והוא דוחה אותם תמיד בצורת אדים רעים עפושים המתהווים באדים בתמידות ויוצאים דרך נקבי עור הגוף, וכנגדם מעוכבים אדים טובים הנשארים בגוף. ויכול להיות שיצאו אדים רעים אלה דרך מבט עיניו – ויזיקו לבני אדם המוכנים לקבל, החלשים בגופם ועל ידי זה יגרם הפסד והיזק בגוף וברכוש, ועניין זה הוא מאדים הנוצרים בכל אדם וכל שכן באדם שיש בו מידות רעות כקנאה, שנאה, תאות ממון, צרות עין, וכו'..
כאשר האדם מקנא בחברו או בחפציו, חלים בו שינויים רוחניים ופיזיים, חום הקנאה נאצר בגופו ונדחס כאויר בבלון נפוח, ונזק חום הקנאה פוגעת בו עצמו, וגורמת לו קיצור ימים.
חז"ל אמרו:מאה מיתות ולא קנאה אחת .[ מדרש דברים]. הקנאה מוגדרת כחום ואש כדימיון זכוכית מגדלת המרכזת את קרני השמש לנקודה מסוימת ושורפת החפץ המוקרן. המידות הרעות: קנאה, שנאה וכו' יוצרים חום עכרורי בנפש האדם אשר מתפרץ ויוצא דרך העין, אינו מורגש אך מציאותו קימת ומזיקה .
לעיתים קרובות האדם עצמו הוא הגורם שיפגע מעין הרע של אחרים על ידי התנהגות כאשר מתבלט ומפגין את עושרו , חכמתו יופיו לעיני כל מעורר תשומת לב ועין, קנאה וצרות עין בספר שיח יצחק מובא כדוגמא: שכאשר רואים תינוק שמתחיל ללכת את צעדיו הראשונים ומביטים עליו בתמיהה והתפעלות מיד הוא נופל. [ סגולות להשמר מעין הרע בהמשך] .
מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין הרע שולטת בהם והתורה נקראת: "מים"
אמר רבי אליעזר:"עין רעה, יש להתרחק ממנה ביותר", כי בהרף עין פועל העין פעולתו נותן עינו רעה באחר, ולפיכך זאת המדה יותר אפשר לעשות בה הרע לכך ראוי שיתרחק ממנה האדם. וזולת זה כי המדה הרעה הזאת מביאה את האדם לקנאה ולשנאה ולכמה עבירות אשר עצמו מלספר, ולפיכך ממדה זאת יתרחק האדם. ויש מקשים שאם היה כוונתו במה שאמר עין הרע אותם שמזיקים בהבטה שלהם, כמו שתמצא הרבה מזיקין בראייה שלהם, אם כן קשה כיון שהוא בטבע כך לא שייך הרחקה שהרי דבר זה בטבע.
וקושיא של כלום היא, אף על גב שהוא בטבע היינו מפני כי הוא נפש רעה ונפש רעה מזיק בטבע, אבל אם לא היה נפש רעה והיה מרגיל עצמו לטוב בסוף יוסר הטבע הרעה הזאת מן העין כי נפש רעה שלו הוא שמחזיק הטבע, ואם אחר כך מגיע היזק מעינו לא נקרא בעל מדת עין רעה, כי בעל עין הרע רצה לומר נפש רעה כמו שאמרנו וכבר אינו נפש רעה. ר' יהושע אומר חבר רע הוא הפך המדה אשר זכר למעלה, כי בעל המדה הזאת כאשר הוא חבר רע הוא מזיק לחבירו ע"י עצה רעה, ומכל שכן שיש בו עין הרע. והוסיף רבי יוסי הכהן שכן רע, כי השכנים הרעים מזיקים זה לזה בכמה דברים אשר הם גורמים היזק לשכניהם במעשיהם, ומכל שכן שהוא מזיק לו בדבור כמו שעושה החבר שמשיא עצה רעה לחבירו שזה עושה חבר רע ומכל שכן שהוא מזיק בעינו. והוסיף רבי שמעון הלוה ואינו משלם, כי יותר מהכל כאשר יפעל רע למי שעשה עמו טובה והוא משלם לו רעה להחזיק בממונו וזה יותר רע, והנה בודאי דבר זה הוא כנגד הרואה את הנולד, שהרי פירשנו הרואה את הנולד ובשביל זה הוא טוב וגומל חסד לחבירו שיודע כי דבר זה עומד לתשלום, וזה הוא הפך זה שהוא רשע ואינו משלם ונועל דלת לפניו פעם אחר, ומכל שכן שכל אשר עשה השכן הרע שהוא גורם היזק לחבירו שעושה זה גם כן, ומכל שכן מה שעושה בעל עין הרע שעושה גם כן. והוסיף רבי אלעזר בן ערך לומר: לב רע שבכלל מדה הרעה הזאת כאשר הוא לב רע נכללו כל המדות הרעות אשר נזכרו לפני זה שהוא פועל הכל וכמו שאמר רבן יוחנן בן זכאי בכלל דבריו דבריכם, וכן היה פירוש המאמר הזה נכון ויתורצו השאלות. והכל הוא בסדר, כי תחלה זכר המדה הטובה שיפעל בעין, ואחר זה זכר אשר יפעל הטוב לחבירו בדבור, ואחר כך זכר הטוב שיפעול לחבירו במעשה וחבירו נהנה והוא אינו חסר, כמו שהוא דרך השכנים שעושים הטוב לשכניהם השכן נהנה והוא בלתי חסר, כי מה שישאיל כליו וכיוצא בזה מן הטובות שעושים השכני' אינו חסר, ואין זה כמו מי שגומל חסד בממונו לחבירו, ולכך זכר אחריו הרואה את הנולד. ויותר מזה מי שעושה חסד לחבירו ומטיב אף בדבר שהוא הפסד אליו וזהו בעל לב טוב שמטיב לאחר אף אם הוא מפסיד דבר. וכן המדה הרעה שזכר כל אחד ואחד, שכל אחד ואחד הוסיף על שלפניו ויבא כראוי הלוה ואינו משלם.
אמרו חז"ל תשעים ותשע מתים מעין הרע ורק אחד בדרך ארץ [בבא מציעא ק"ז]
ספר נתיבות עולם ב - נתיב עין טוב - פרק א ומאוד מאוד צריך האדם להזהר מעין הרע, הן הוא בעצמו כמו שאמרו במדרש (ילקוט מקץ מ"ב) שיעקב צוה את בניו שאמר להם למה תתראו שלא יהיו נכנסים כולם ביחד מפני עין הרע שלא ישלוט בהם, וגם ממון שלו ישמור מעין הרע, ובפרק מקום שנהגו (פסחים נ', ב') המשתכר בקנים ובקנקנים אין רואה סימן ברכה לעולם מאי טעמא משום דנפישי שלטא בהו עינא בישא, הרי לך כי מאוד יש לשמור ממונו מעין הרע, ולכך אמרו ז"ל יצו ה' אתך את הברכה באסמיך אין הברכה שולטת אלא בדבר הסמוי מן העין, וזה מפני כח העין, ודבר זה ענין גדול .
"וטוב עין הוא יברך" ספר דרך חיים - פרק ב משנה ט כי מי שיש לו עין טובה היא מדה שגורם לאדם טוב הרבה, שאין דבר שרגיל בו האדם כמו זאת, כי כל שעה וכל רגע רואה אצל בני אדם עושר וגדולה ושאר מעלות ועינו טובה בבריות, הרי מדה זאת יותר רגיל בה משאר מדות טובות, שלא יוכל האדם לעשות אותה המדה תמיד כמו שבעל מדה זאת אפשר לו לתת עינו טובה כהרף עין. ולכך אמר שידבק במדה הזאת ביותר מכל שאר מדות. והוסיף רבי יהושע חבר טוב, שכאשר הוא חבר טוב לאחד, בודאי בכלל זה הוא בעל עין טובה כי אם הוא בעל עין רעה לא יוכל להיות חבר טוב מפני עין הרע שבו, ויותר טוב מדת חבר שהחבר טוב יעשה הטוב בחברתו אליו בעצתו, כמו דרך החברים שהם חברים בעצה זה לזה, ודבר זה יותר מן עין טובה וזה בדבור ובעצה ועין טוב הוא בראיה בלבד ובכלל זה עין טובה: הנהגות צדיקים - כללים מרבי אליעזר צבי מקאמרנא
מסכת אבות : עין טובה - מסתפק במה שיש לו ואינו מבקש דברים יתירים ואינו מקנא כשרואה שיש לחבריו יותר ממנו:
עין טובה - מסתפק במה שיש לו ואינו חומד ממון אחרים. שכן מצינו באברהם שאמר למלך סדום (בראשית יד) אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך: אבות דרבי נתן פרק ארבעה עשר אמר להם צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם כדי שיכנס בה לעוה"ב. נכנס רבי אליעזר ואמר עין טובה. נכנס רבי יהושע ואמר חבר טוב. נכנס רבי יוסי ואמר שכן טוב יצר טוב ואשה טובה.
מסכת דרך ארץ זוטא פרק שלישי תן דעתך עד שיצא מפיך חשוב מעשיך בדרך ארץ ותן שכר לפסיעותיך צדק הדין עליך והוצא עצמך [מן התרעומות] הוי דן את חבירך לכף זכות ואל תכריעהו לכף חובה הוי שש בחלקך והתנאה במיעוטך ואל תשנא את המוכיחך יהי חלקך מבורך לעולם עין טובה .
ספר חדושי אגדות חלק שני עמוד עו - מסכת סוטה
ואמר רבי יהושע בן לוי אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין:
אין נותנין כוס לברך אלא לטוב וכו'. פירוש כי בעל עין הרע הפך הברכה, שהוא מבטל הברכה ונותן עין הרע בדבר, ולפיכך אין ראוי לברכה רק בעל עין טובה, שהוא בעל ברכה לא בעל עין הרע. ודע כי עין (הרע) טובה מתיחס אל כוס של ברכה, והפך זה רע [עין] הפך כוס של ברכה, כי על העין הרע נאמר חסר עין ועין טוב נאמר עליו מלא עין, כמו על כוס של ברכה, וכן נאמר בעין שובע כמו שאמרו להשביע עינו, ולפיכך העין דומה לכוס אם הוא עין טוב הוא כמו מלא וראוי לכוס של ברכה שצריך שיהיה מלא ואם הוא עין רע הוא כמו כוס חסר ואין ראוי לכוס של ברכה, ולפיכך דבר זה אחד מן עשרה דברים שנותן עינו בו, כי הכוס דומה לו ומתיחס לו, ולכך אמר אין נותנין כוס של ברכת המזון רק לבעל עין טוב:
ואמר רבי יהושע בן לוי מנין שאפילו עופות וכו': שאפילו עופות השמים מכירין וכו'. פירוש כי רע עין כ"כ כח שלו במה שהוא בעל העדר שמגיע הרגשה זאת אפי' לעופות השמים, [ומרחיקים ממנו בדרך הטבע], ואינם נמשכים אחריו דכתיב (משלי א') כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף, כלומר שהם מרגישים כי חנם מזורה הרשת, שלא נתן להם לאכול כי אם לצוד אותם, לכך אינם באים ברשותו כמו שיבאו לאיש שאינו מקפיד כל כך על המזון, וזה פירוש הכתוב כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף, שמרגישים בעלי כנף כאשר הוא חנם מזורה .
ספר צדקת הצדיק אות [קצ] ובלשון חכמים עין יפה ועין טובה רצה לומר: נדיבות הלב ושאינו מקנא וכן בלשון הכתוב טוב עין וגו' כי נתן וגו'. וההיפוך עין רע ובלשון הכתוב רע עין וזה החסרון הוא בזרעא דיוסף דייקא כמ"ש אפרים לא יקנא וגו' כי שורש יוסף ירא חטא שזהו שמירת העין והוא אותיות ראי"ה כטעם מחוי להו יצחק הקב"ה בעיניהו (שבת פט:) שזה מכח יצחק וממדתו. והנדיבות הוא ממדת האהבה חסד לאברהם שהוא ממש ההיפך וא"כ אדרבא הם עיניהם יפות ובעלי עין טובה יותר ממנו:
הכתב והקבלה ובמה יהיו אהובים לבריות, בזמן שיהיו בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות, ידועים מענין כי ידעתיו למען אשר יצוה שענינו אהבה וחבה:
משנה מסכת אבות פרק ב צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר, עין טובה. רבי יהושע אומר, חבר טוב. רבי יוסי אומר, שכן טוב. רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר, לב טוב.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף לג/א יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתתן לי לב טוב חלק טוב יצר טוב חבר טוב שם טוב עין טובה .
המאירי על מסכת אבות פרק ב משנה יב א"ל צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בו האדם להיותה כשורש לכל מידות הטובות ואמר ר' אליעזר עין טובה כלומר שיהא נהנה בטובת זולתו שאז יתאהב לכל אדם ויהיה ענינו מקובל אצל הכל והכל מקובלים אצלו ואהבת העולם הוא שורש כל המדות .
רמב"ם יד החזקה - הלכות דעות פרק ב מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות וכן לא יהיה בעל נפש רחבה נבהל להון ולא עצב ובטל ממלאכה אלא בעל עין טובה ממעט בעסק ועוסק בתורה ואותו המעט שהוא חלקו ישמח בו ולא בעל קטטה ולא בעל קנאה ולא בעל תאוה ולא רודף אחר הכבוד כך אמרו חכמים הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם .
ילקוט שמעוני תהלים - פרק עב - רמז תתה ישאו הרים שלום. וכי ההרים נושאים שלום, אלא בזמן שהפירות מרובין השלום בעולם ובזמן שהפירות אין מרובין מריבה בעולם, כיצד אדם נכנס לתוך כרם של חברו הוא אומר לו מה אתה עושה בתוך כרמי ומריבין זה עם זה, ובזמן שהפירות מרובין עין טובה בעולם ושלום בעולם שנאמר והיה ביום ההוא נאם ה' תקראו איש אל רעהו תחת גפן ואל תחת תאנה:
ספר ראשית חכמה - שער הענוה - פרק ראשון איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע, מאי וסר מרע אמרו איוב וותרן בממונו היה מנהגו של עולם חצי פרוטה לחנוני איוב וותרה לו משלו, עד כאן לשונו. וצריך לומר כי וסר מרע פי' שהיה טוב עין, כי מי שיש לו צרות עין נקרא רע עין וכיון שאמר סר מרע פירו' מצרות ורעות עין והיה טוב שהוא הפך הרע היה וותרן בממונו, וכן רבי פרידא שפי' במסכת עירובין שהאריך ימים שחיה ד' מאות שנה בשביל שלא כעס ולמד ההלכה לתלמידו ד' מאות פעמים, וכן צריך שיהיה שח עינים כמדת עין העליון שהוא שח ושפל להשפיע לעלם, ספר גור אריה על בראשית פרק לז פסוק ב ואלו ג' דברים במילה רע : לשון הרע, מפני שלשון הרע אינו דומה לאלו ג', כי יצר הרע דבק באדם, וכן עין הרע וכן לב רע, לאפוקי לשון הרע אין דבק דבר רע באדם רק שהוא פעל רע, וכל אלו הג' הם מזג רע באדם, ואף עין רעה יש בני אדם שיש להם מזג רע בעין, מזיקים ושורפים בעיניהם, ולא כן לשון הרע שאינו ממזג רע בלשון, רק המפעל הוא רע, לכך לא כלל עמהם לשון הרע. אי נמי כי אלו ג' נקראים "רע" בכתוב בפירוש:
מדרש תנחומא מצורע פרק ד והצרעת זרחה במצחו ועל המשלח מדנים בין אחים מנין מפרעה שנאמר (בראשית יב) וינגע ה' את פרעה לפי שנטל שרה מאברהם ועל עין הרע א"ר יצחק כיון שעיניו של אדם רעה להשאיל חפציו אדם הולך ואמר ליה השאילני מגלך השאילני קרדומך או כל כלי חפץ והוא אומר ארור הוא מי שיש לו מגל או קרדום מה הקב"ה עושה מלקה אותו בצרעת ובא לכהן ואמר כנגע נראה לי בבית והוא מצוה ונתץ את הבית והכל רואין כליו כשהן גרורין ומוציאן לחוץ ומפרסמין את כליו והכל אומרים לא היה אומר שאין לו מגל שאין לו קרדום הרי יש לו חפץ פלוני ופלוני שלא רצה להשאיל והיה עינו צרה להשאיל .
מלבי"ם על משלי
עין טובה היפך הקנאה שהיא עין הרע : ובעל עין טובה ישפוט כפי החכמה שהיא טובה בעצם, ובעל עין הרע ישפוט כפי דרך הסכלות בל יתן מלחמו לדל, וכדומה, פירוש הרמ"ק לספר יצירה פרק שישי שלש ראייות יפות לעין, עין טובה עין בושה עין נאמנת, שלש ראייות רעות לעין, עין נאיפה ועין רעה ועין מגונבת .
ספר חדושי אגדות חלק שלישי עמוד נג - מסכת בבא מציעא אישון העין - אש ומי שסובר והסיר ה' ממך כל החולי זו עין הרע כי עין הרע יש בו כח אשר שורף ומקבל האדם היזק מן המזיק בעל עין הרע אשר יש לו אשיי שורף, וסבר כי יסוד האש עיקר שעל ידו בא שנוי בעולם לפי כח היסוד הזה. נבהל להון איש רע עין, הרע עין - שאין רוצה להשפיע לאחרים, רק הוא נבהל להון – ועל ידי כך חסר יבואנו - שיקומו הרשעים וישללו ממונו, כי גם איש אמונים לא יעמוד בפני דוחק הלחם כ"ש ההמון, עבד לוה וכו' זורע עולה וכו' טוב עין הוא יבורך וכו'.
משנה מסכת אבות פרק ב רבי יהושע אומר: עין הרע, ויצר הרע, ושנאת הבריות, מוציאין את האדם מן העולם: עין הרע - כמו עין רעה. שאינו מסתפק במה שיש לו ומחזר אחר דברים אחרים. ויש מפרשים עין הרע. שמכניס עין הרע בממון חבירו או בבניו ומזיק לו: יצר הרע - רוב התאוה. הרמב"ם:
ושנאת הבריות - שנאת חנם. ורמב"ם פי' שמואס חברת הבריות ואוהב לישב יחידי. ואני שמעתי אדם קשה שמביא עליו שנאת הבריות וגורם שהכל שונאים אותו: והוא חולי המרה השחורה שיביא האדם למאוס ראית עיניו וישנאהו. וייטב לו חברת החיות והתבודד במדברות וביערות. ויבחר לו מקום שאינו מיושב. זה אצלם לא מצד פרישות רק לרוע תאותם וקנאתם בזולתם. אלו ימיתו האדם בלא ספק. כי יחלה גופו וימות טרם עתו. ע"כ. ומ"ש עוד הר"ב אדם קשה שמביא עליו שנאת הבריות כתב במדרש שמואל שיש מפרשים שהכל מקללין אותו ותחול עליו קללתם.
עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין וכו'.. שהקנאה נמשכת מעין הרע והתאוה נמשכת מיצר הרע. והכבוד הוא סבת שנאת הבריות שאין שנאוי לבריות כמו הרודף אחר הכבוד. כמו שאמר רבי יהושע: עין הרע והוא צרות עין וחמדת ממון ויצר הרע על העריות ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם, כי חמדת הממון תטרידו במה שאי אפשר לו לסבול ויצה"ר ימית לו את בשרו ויחליאהו ושנאת הבריות תעורר עליו מדנים עד שתהרגהו .
ספר דרך חיים - פרק ב משנה יא ויש לך לדעת כי ג' דברים שנקראים בכתוב רעים האחד יצר הרע שנאמר (בראשית ה') כי יצר לב האדם רע מנעוריו, השני עין רעה שנקרא בכתוב רע (משלי כ"ג) אל תלחם לחם רע עין, וכן הלב נאמר עליו רע אחר שרירות לבם הרע (ירמי' ג') וכן בכמה מקומות, ולפיכך אמר כאשר יש לאדם עין הרע שדבק בו הרע ביותר, וכן יצר הרע שנקרא רע בשביל גודל הרע שנמצא בו, ושנאת הבריות אינו אלא בשביל לב הרע כדכתיב (ויקרא י"ט) לא תשנא את אחיך בלבבך ואין השנאה רק בלב. ולא אמר סתם לב רע כמו שאמר למעלה לב רע, מפני כי לב רע נאמר אפילו כאשר מונע את עצמו מן הצדקה וכיוצא בזה, ולענין זה שאמר שמוציא את האדם מן העולם אין ראוי רק אם כ"כ הוא לב רע עד שהוא שונא את הבריות וזהו לב רע גמור. ולכך אמר כי אלו ג' דברים מוציאין את האדם מן העולם,,,
ספר דרך חיים - פרק ב משנה יד , אבל עין הרע אין לבהמה שאין לבהמה כח נפשי נבדל רק אל האדם כי הנפש לבהמה אינו נחשב רק כגוף, ועיקר יצר הרע בעריות שהוא לגוף ודבר זה מבואר, וכאשר יצר הרע שהוא רע דבק בגוף האדם מוציא את האדם מן העולם אחר שההעדר שהוא הרע דבק בחלק הזה. וכן שנאת חנם כי הבריות הם האדם ואם שונא את האדם במה שהוא אדם יש בו פחיתות וחסרון מצד שהוא אדם,
כי אם הוא אדם שלם לא יהיה שונא את הבריות אשר הם אדם רק שיש בו פחיתות במה שהוא אדם,
ולפיכך דבר זה מוציא את האדם מן העולם. וכדי שלא תצא מזה עד שתעמוד על עיקר דבר זה, מה שאמר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העוה"ז, יש לך לדעת כי המיתה מגעת אל האדם כאשר הוא סר מן האמצע אשר נברא האדם עליו ונוטה אל אחד הקצוות בזה מגיע אל האדם המיתה. ודבר זה מבואר שכל מיתה הוא קצה אבל השווי והמצוע הוא החיים כמו שהארכנו למעלה.
ספר דרך חיים - פרק ב משנה יד כי האדם שהוא בעל עין הרע פועל ביותר בכח נפשו עד שהוא שורף הכל בעין שלו, וזה תגבורת נפשי יותר מן הראוי ובזה הוא יוצא לקצה אחד, שאין האדם נברא רק על השווי מגוף ונפש,
ספר דרך חיים - פרק ב משנה יד ומעתה התבאר לך מה שאמר בכאן עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם, מפני כי היציאה מן העולם הוא ע"י שהוא יוצא לקצה שעי"ז דבק בו ההעדר ודבר זה יציאה מן העולם, וכן כאשר האדם מתנגד אל עצמו נוטה אל ההעדר. ותבין איך עין הרע יציאה מצד השמאל, ויצה"ר יציאה מצד הימין, ושנאת הבריות היא יציאה מן האדם עצמו שהוא היושר כמו שהתבאר, והבן זה כי הם דברים עמוקים בחכמה. והנה תראה בעיניך כי ר"י נתן מוסר לכל חלקי האדם, שהרי התחיל בנפש וכחות שלו שממנו עין הרע, ואח"כ נתן מוסר לגוף שבו יצה"ר כמו שהתבאר למעלה, ואח"כ נתן מוסר לאדם מצד שהוא אדם שלא ישנא את הבריות ולא ישנאוהו,
פרוש: ספר דרך חיים כי אין הקנאה כל כך כמו עין הרע, ואין התאוה כמו יצר הרע, ואין רודף אחר הכבוד כל כך כמו שנאת הבריות ודי בזה אם תבין הדברים. ומפני שאמר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו כי יש קנקן חדש מלא ישן ויש קנקן ישן אפילו חדש אין בו, ומפני זה כאשר הוא יניק וחכים הוא מבקש כבוד וגדולה ביותר כדרך הילדים שהם רודפים כבוד מכל שכן הקנאה שהם מקנאים באחרים,
[מדרש רבה ויקרא פרשה יז פסקה ג ] על עשרה דברים נגעים באים והם : עבודה זרה . ועל גילוי עריות . ועל שפיכות דמים ועל חילול השם . ועל ברכת השם . ועל הגוזל את הרבים . ועל גוזל את שאינו שלו . ועל גסי הרוח . ועל לשון הרע . ועל עין הרע . ועוד
ילקוט שמעוני זכריה - פרק ה - רמז תקעב ילמדנו רבינו על כמה דברים נגעים באים, שנו רבותינו על אחד עשר דברים נגעים באים, ואלו הם, על ע"א, ועל קללת השם, ועל גלוי עריות, ועל הגנבות, ועל לשון הרע, ועל עדות שקר, ועל הדיין שהוא מקלקל את הדין, ועל שבועת שוא, ועל שנכנס בתחום שאינו שלו, ועל החושב מחשבות של שקר, ועל משלח מדנים בין אחים, ויש אומרים אף על עין הרע ואתה דורש את כולם .
אבות דרבי נתן פרק ששה עשר עין הרע כיצד מלמד שכשם שאדם רואה את ביתו של עצמו כך יהא רואה ביתו של חבירו. וכשם שאדם רוצה שלא להוציא שם רע על אשתו ובניו כך יהא אדם רוצה שלא להוציא שם רע על אשת חבירו ועל בניו של חבירו. ד"א עין הרע כיצד שלא תהא עינו של אדם צר במשנתו של חבירו. מעשה באדם אחד שהיה עינו צרה במשנתו של חבירו נתקצרו חייו ונפטר והלך לו:
מסכת דרך ארץ זוטא פרק ששי השלבים לדעת מתי יהיה באדם עין הרע תחלת עבירה הרהור הלב שניה לה ליצנות שלישית לה גסות הרוח רביעית לה אכזריות חמישית לה הבטלה ששית לה שנאת חנם שביעית לה עין הרע הוא שאמר שלמה (משלי כו) כי יחנן (את) קולו אל תאמן בו וגו':
פירוש היעב"ץ לאבות - פרק ה משנה כג וכל הפוסל וכו', לפי שיש בבני אדם חנפים שאינם רוצים להיות רשעים בעיני הכל, נתן סימן אחד נכיר מי שהוא פסול, והם אותם אשר מחפשים מומי האדם, והם בעלי עין הרע ומטילים מום בכל הדברים .
ספר מגלה עמוקות - אופן קפטוזה סוד עי"ן הרע,
שהם הק"ל קליפות שעולה עי"ן, ויצר הרע שהוא סמאל רוכב על ק"ל, מוציאין האדם מן העולם. ולכן יוסף הוא שטנו של עשו שהוא סמאל, כי הוא בן פורת עלי עין (בראשית מט כב), אל תקרי עלי עין אלא עולי עין (ברכות (כ' ע"א), שעולה על ק"ל, ולא ירא מעין הרע. וזה סוד אלמלא ניתנה רשות לעין לראות אין בריה יכולה לעמוד (שם ברכות ו' [ע"א]), וסוד אין יצר הרע שולט אלא מה שעיני"ו רואות (סוטה ח' [ע"א]), וסוד מלאך המות מלא עיני"ם .
ליקוטי מוהר"ן מהדורא קמא סימן נה אות ג וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'ולא עוד אלא שזוכה בדין', שנאמר: "מרום משפטיך מנגדו". וזאת הזכיה שזוכה בדין, שמלמדין עליו זכות, על ידי זה נצול הצדיק מרע עין של הרשע. כי לסלק הדין והמשפט, צריך לזה התגלות היד, בבחינת (דברים ל"ב): "ותאחז במשפט ידי", שלא לשלט על הרשע. וכשנתגלה יד ה', אזי נעשה צל, שבו נתכסה הצדיק מארס של הרע עין, בבחינת (ישעיה נ"א) "ובצל ידי כסיתיך". כי הרשעים בגלות המר הזה, עיניהם לטושים כראי מוצק. וארס עיניו מביטים למרחוק, בבחינת (תהלים כ"ב): "המה יביטו יראו בי". ועל ידי הצל כהו מאור עיניו ונחשכים, שאין הארס שלהם יכול להזיק. אבל הצדיקים שמאור עיניהם בזמן הזה קטן, בבחינת (ישעיה מ"ב): "מי עור כמשולם". ועל ידי הצל נתחזק מאור עיניהם, כדרך חלושי הראות שאינם יכולים לראות היטב כשאור חזק וגדול, וצריכים לצל כדי שיוכלו לראות: וזהו (תהלים ל"ז) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו היינו עם רע עין כנ"ל, וה' לא יעזבנו בידו. "בידו" דיקא, היינו בהתגלות יד ה' כנ"ל. ועל ידי מה נתגלה יד ה', על ידי ולא ירשיענו בהשפטו. על ידי בחינת: "ותאחז במשפט ידי", בחינת: "מרום משפטיך" כנ"ל. כי על ידי זה כהו מאור עיני הרשע, בבחינת (ישעיה כ"ח): "שגו בראיה, על ידי פקו פליליה", זהו בחינת משפט, שזוכה בדין. על ידי זה שגו בראיה, נחשך מאור עיניו כנ"ל:
מקורות "עין הרע" המוזכר בתורתנו הקדושה נתחיל מבראשית שבו הוזכר עין הרע :
ספר יערות דבש חלק ראשון - דרוש ט (המשך) "ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו", ואדם הראשון חשב שאין מציאות סטרא אחרא [ צד הרע ] כלל בעולם, ושמש עם חוה לעין כל, ואמרינן דראה נחש ונתקנן, כי היה להם אז מכל מקום קצת כח, והתחילה עין הרע, עד שגרם החטא ואח"כ נעשה ערום והוצרכו לחפות בעלי תאנים, כדכתיב [בראשית ג, יא] "מי הגיד לך כי עירום אתה"?, וה' ידע מתחלה, ולכך באמת דעתו היתה שאדם הראשון יתנהג בצניעות כדי שלא יתגברו החיצונים [הרע] .
רבינו בחיי על בראשית פרק טז פסוק ה ישפוט ה' ביני וביניך - דרשו רבותינו ז"ל כל מי שהרתיע אחר מדת הדין לא יצא שפוי מתחת ידה. ראויה היתה שרה להגיע לשנותיו של אברהם, ועל ידי שאמרה ישפוט ה' נמנע מחייה מ"ח שנים. אמר ר' הושעיא ביני ובנך כתיב, כבר כתוב ויבא אל הגר ותהר, וכבר היה העובר במעיה, ומה ת"ל הנך הרה וילדת בן, אלא מלמד שהכניסה בה עין הרע והפילה עוברה. רש"י : הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר אלא מלמד שהפילה הריון הראשון:
כלי יקר על בראשית פרק כד פסוק יד היה רע עין על כן צוה להרחיק הכנענים שהם בעלי עין הרע, כי הכסף יענה ויעיד על הכל . ילקוט שמעוני בראשית אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף זהו שאמר הכתוב נבהל להון איש רע עין זה עפרון שהכניס עין הרע בממונו של אברהם .
ספר קומץ המנחה חלק ב אות [נא] באלכסנדרוס בגלגל העין דמעט עפר מכסה עין הצרה ואין מסתפקת בכל תענוג ותקיל ע"ש ולכך מקום קבורה זו של גופי אבות העולם הכוללים כל העולם הוא בקצה שדה עפרון שהוא הרע עין כמשאז"ל (וכן הוא בגימטריה) מה שהוא רע עין ואין מסתפק במעט ודבר זה הוא לו בקצה שדהו ובסוף אדם למות מראין לו הקבורה הרומז על הנ"ל .
הנזכרים בעלי עין טובה הם: כלי יקר על בראשית פרק כד פסוק כב רבקה היתה בעלת עין טובה : ע"י ששלטה בלוחות ראשונות עין הרע לפי שנתנו בפומבי ובקולי קולות ואולי, נותני עין הרע בלוחות יענשו מדה כנגד מדה והיינו בעין הרע, ע"כ נרמז לה השקלים המגינים בעד עין הרע, ולפי שאליעזר בדק את רבקה אם היא בעלת עין טובה ומצאה כן, על כן נתן לה הבקע המכפר על עין הרע ומגין עליו, כי כל בעל עין יפה ניצול מעין הרע ראיה מיוסף שהיה בעל עין יפה, ומשם רועה אבן ישראל על כן נתברך בברכת בן פרת עלי עין, קרי ביה עולי עין, שהם עולים למעלה מן העין, דלא שלטה עינא בישא בכל מי שבא מזרעו של יוסף, וכן רבקה בזכות שהיתה בעלת עין טובה תזכה למצות השקלים שטעמם להציל מן עין הרע בשעת המספר:
מדרש רבה שמות פרשה מז פסקה ג ד"א כתב לך בזכותך אני נותן להם את התורה אמר ר' שמעון בן חלפתא הוא שמשה אומר להן לישראל ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון ויתנם ה' אלי לי נתנם ואני נהגתי עמכם עין טובה ונתתי אותה לכם לכך נאמר כתוב לך בזכותך את הדברים האלה . ילקוט שמעוני משלי - פרק כב - רמז תתקס לטוב עין שנאמר טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך. ד"א טוב עין הוא יבורך זה משה, דא"ר יוסי בר חנינא בתחלה לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך יהא אף כתבן שלך יהא, נהג בה משה עין טובה ונתנה לישראל שנאמר תורה צו לנו משה מורשה, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך.
בתי מדרשות חלק ב - לקוטי מדרשים מכתב יד - פרשת לך אברהם אבינו
יד אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' בא וראה עין טובה שהיה באברהם אבינו שהרי בידו ביזת ששה עשר מלכים וכשאמר לו מלך סדום תן לי הנפש והרכוש קח לך לא קיבל עליו אלא נתן לו את הכל שנאמר אם מחוט ועד שרוך נעל:
כלי יקר על בראשית פרק מט פסוק כב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין. אמר יעקב כי יוסף מצד עצמו הוא בן פרת לשון פריה ורביה, כי יוסף לשון הוספה כמו יוסף עליכם ככם אלף פעמים. ואמר בן פורת עלי עין, מצד שהוא בעל חן על דרך שנאמר (אסתר ב טו) נושאת חן בעיני כל רואיה ע"כ יהיה עלי עין, שאין עין הרע שולט במי שנושא חן בעיני כל רואיו, והמופת על זה שהרי בנות צעדה עלי שור להסתכל ביופיו, ואעפ"כ לא ניזק מצד עין הרע אע"פ שבמקום שהריבוי מצוי אז ביותר העין הרע מצוי, מ"מ יהיה יוסף בן פרת שיפרה וירבה כדגים הללו, ואעפ"כ יהיה בן פרת חנו נטוי עלי עין הרואה לבל יזיקו:
רבינו בחיי על בראשית פרק ל פסוק לח ואל תתמה בזה אם כח עין הרע גדול כל כך שהוא שולט אפילו בדברים שהנס מתפשט בהם, שכן מצינו בלידת השבטים שבשביל דבור אחד של לאה שאמרה אודה את ה' שנתנה הודאה בבן רביעי על שהכירה שנטלה יותר מחלקה שלט בה עין הרע, הוא שכתוב מיד ותעמוד מלדת. ועוד מצינו בבני יוסף שהיה הנס מתפשט בהם בדברים מברכת אביהם שאמר (בראשית מט) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. כשאמרו ליהושע (יהושע יז) ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה' השיב להם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה, ודרשו רז"ל החביאו עצמכם ביערות כדי שלא ישלוט בכם עין הרע. ועוד אין לך מעשה נס גדול כענין מתן תורה ושם מצינו ששלטה בו עין הרע, וכן אמרו רז"ל למה נשתברו לוחות ראשונות לפי שנתנו בפומבי שלטה בהן עין הרע ונשתברו, לוחות שניות שנתנו בצנעה שנאמר (שמות לד) ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר לא שלטה בהן עין הרע ולא נשתברו. ומזה עשה יעקב ענין המקלות שהוא מעשה טבע כדי להעלים מעשה הנס שלא יבינו לבן ואנשיו ושלא ישלוט בו עין הרע:
ווייסט איינער פון נאך אויסנאם פעללער אויף וועם ס'איז נישט שולט קיין עין הרע? והמקור? למשל כ'האב געזעהן אין א געוויסע בלעטל אז אויף א נולד בחודש העיבור (אדר ב') איז נישט שולט קיין עין הרע ווייל דער חודש האט נישט קיין מזל, אבער קיין מקור ברענגט ער נישט. ווייסט איינער א מקור צו דעם?
