ואם נפשך לומר היאך ?נוכל לומר דטעמייהו דב"ש משום דקבע בעינן והלכתא כוותי' תיפוק לי' דהוה לי' ב"ש כשיטה ואנן קי"ל דלית הלכתא כשיטה אי משום ?הא לא אריא? (דאיכא למימר דבסוכה קטנה לא פליגי ב"ש וב"ה אלא ב"ה מודו לב"ש?בדאינו?מחזיק ראשו ורובו ושולחנו דאפי' לדירת עראי לא חזי דדירה סרוחה היא ולא דיירי בה אינשי) וא"כ שפיר קמותיב לי' ר"ן בר יצחק לר"ש בר יצחק דאמר כב"ש ולא תזוז מינה, והיינו דאפי' בסוכה קטנה נמי הטעם שמא ימשך וכו', ואע"פ דאין לו שולחן בתוך הבית שימשוך אחריו אפ"ה קפסול ב"ש מכ"ש דסוכה גדולה היכא דאיכא שולחן בתוך הבית שימשוך אחריו פשיטא דפסלי ב"ש, ולהכי פריך לי' ממאי דבסוכה קטנה פליגי דלמא בסוכה גדולה פליגי, ובסוכהה קטנה איפסקא הלכתא כב"ש או אפשר לומר דב"ה מודי' לב"ש בסוכה קטנה דפסול בדאינה מחזיק ראשו ורובו ושולחנו דלא דיירי בה אינשי אבל בסוכה גדולה פליגי ב"ה על ב"ש ואמרו דלא גזרינן שמא ימשך אחר שולחנו, וב"ש במקום ב"ה אינה משנה והדרין לכללין?ונקטינןכב"ה וכשיטת התו' והרא"ש והבעל המאור והר"ן. משא"כ ללישנא קמא דאמר לי' ואלא כמאן והיינו דבסוכה קטנה הלכה כב"ש דקבע בעינן ובסוכה גדולה הלכה כב"ה דלא גזרו שמא ימשוך אחר שולחנו?וכמ"ש?, ליכא למיפרך ממאי ?וכו? דלמא בסוכה קטנה הלכה כב"ש ובסוכה גדולה הלכה כב"ה או נימא דב"ה מודי' לב"ש בסוכה קטנה דפסול דלא דיירי בה אינשי די"ל דקושטא היא דבסוכה קטנה הלכה כב"ש דקבע בעינן, ובסוכה גדולה הלכה כב"ה, או דב"ה נמי מודי בסוכה קטנה דפסול דלא דיירי בהו אינשי דדירה סרוחה היא והן הן הדברים שאמר ר"ש ואלא כמאן וכו' וכמ"ש, וא"כ לא קשה ולא מידי, אבל ללישנא בתרא דקאמר דבתרווייהו הלכה כב"ש ומטעם דגזרינן בתרווייהו שמא ימשך וכו' שפיר קפריך לי' ממאי וכו' וכמ"ש. וכיון דאתינא להכי שפירקפריך הש"ס ובסוכה קטנה לא פליגי והתניא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשירה רבי אומר עד שיהא וכו' ותניא אידך וכו', אלא לאו ש"מ הא ב"ה והא ב"ש וכו', ר"ל מדאשכחן דפליגי ב"ש וב"ה בסוכה קטנה וא"כ אי אפשר לומר דב"ה מודי' לב"ש בסוכה קטנה אלא ב"ש פסלי דקבע בעינן וב"ה
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
מכשרי דלא בעינן קבע אלא במחזקת ראשו ורובו בלבד נמי כשרה, ואת הוא דאמרת ללישנא קמא דהלכה כב"ש והיינו נמי בסוכה קטנה ומטעם דקבוע בעינן, וכשיטה דאמר אביי כולהו ס"ל וב"ש בכלל דקבע בעינן ואנן קי"ל דלית הלכתא כשיטה וכיון דכן הוא?אין?ההכרח למימר כלישנא בתרא דהלכה כב"ש בתרווייהו הין בסוכה גדולה ובין בסוכה קטנה, ומטעם שמא ימשוך אחר שולחנו, והא דפליגי בתרווייהו להודיע כחן דב"ש ולהודיע כחן דב"ה ור"ש דאמר הלכה וכו' בסוכה קטנה מטעם שמא ימשול כמו בסוכה גדולה, וכשיטת הרי"ף ובהל מלחמות ה'. ומעתה פריך לי' ואלא קשיא מי שהי' דקתני ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין, ומדלא קתני מחזקת ואינה מחזקת, ע"כ צ"ל דבסוכה גדולה איירי וכיון דהטעם דפסלי הוא משום שמא ימשוך אחר שולחנו ובזה לכתחילה לא יצא אבל בדעבד יצא, א"כ לא שייך למיתני ב"ש פוסלין דמשמע דפסול לגמרי ולא יצא ידי חובתו כלל אפי' בדעבד, ומדתני ב"ש פוסלין ומכשירין, ש"מ דאיירי נמי בסוכה קטנה והוה תרתי דסתרי אהדדי, וע"כ צ"ל דבתרווייהו פליגי ב"ש וב"ה ובסוכה קטנה טעמייהו דב"ש משום דקבע בעינן, ובסוכה גדולה דגזרינן שמא ימשוך אחר שולחנו, ופסקינן בסוכה קטנה הלכתא כוותי' דב"ש דקבע בעינן ובסוכה גדולה ה"ל כוותי' דב"ה, וכשיטת התו' והרא"ש והמאור הגדול והר"ן. ודוקא השתא קפריך לי' ואלא קשיא מי שהי' דלא שייך למיתני ב"ש וב"ה מכשירין כיון דבסוכה גדולה איירי וכמ"ש דעל המתניתין גוםא ליכא להקשות היאך שייך למימר לישנא דפוסלין ומכשירין בסוכה גדולה כיון דטעמא הוא משום גזירה שמא ימשוך וכו' דשפיר ידע הש"ס לחלק ולומר דבתרתי פליגי ובסוכה קטנה טעמא משום דקבע בעינן וסוכה גדולה טעמא משום שמא ימשוך וכו' והא דקתני ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין אייר בסוכה קטנה דבה שייך למימר ב"ש פוסלין דאפי' בדעבד לא יצא אבל השתא דקאמרת דבסוכה קטנה נמי פליגי ובין בסוכה קטנה ובין בסוכה גדולה הטעם משום שמא ימשוך וא"כ אפי' בסוכה קטנה יצא בדעבד שפיר קפריך, ואלא קשיא מי שהי' וכו' דקתני ב"ש פוסלין וכו' דלפ"ז לא ה"ל למימר ב"ש פוסלין אלא הכי ה"ל למיתני ב"ש אומרים לא יצא וב"ה אומרים יצא ומשני לעולם בתרתי פליגי וחסורי מחסרא וכו' ר"ל אין כדקאמרת וחסורי מחסרא וכו' דהא דקתני מי שהי' איירי בסוכה גדולה
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
33V עוד שם: שעורין דאורייתא נינהו וכו'. עיין בהש"ס יומא (דף פ' ע"א) אמר ר' יוחנן שעורים ועונשים הלכה למשה מסיני. ופריך עונשים מכתב כתיבי, ומשני אלא אימא שעורין של עונשין וכו' עיין שם. ומעתה אקרקפתא דגברי מונח דאמאי לא משני הש"ס כמו כן הכא בסוגיין אלא אימא שעורין של חציצין ומחיצין הלכה למשנה מסיני כדמשני התם. והיינו דחציצין גופא דאורייתא, אבל שעורין של חציצין הלכה למשה מסיני, וכאשר אבאר בסמוך בע"ה, ושעורין של מחיצין נמי הלכתא נינהו. ויש לומר דהנה רש"י שכתב בד"ה מחיצין הא דאמרן לגובה עשרה עכ"ל, והתם בעירובין פירש"י בד"ה ומחיצין הלכות מחיצה שתהא גובה עשרה, וכן שאר הלכותיו וכו' עכ"ל. ולכאורה מן הראוי להתבונן דאמאי לא קמפרש"י נמי הכא בסוגיין הלכות מחיצה וכן שאר הלכותיו וכו' כדמפרש התם. אלא הוא הדבר אשר דברנו, דפותח ועושה כוון בכדי שלא תקשה דאמאי לא משני הש"ס הכא אלא אימא שעורין של חציצין ומחיצין וכו' כמ"ש, להכי קמפרש מחיצין להא דגובה עשרה, כלומר דאליבא דר' יהודא אין אנו מוכרחין למימר דמחיצין הלכתא נינהו אלא להא דגובה עשרה, אבל לשאר הלכותיה אינו מן ההכרח למימר דס"ל לר"י דהלכתא נינהו. ומדקתני שעורין בלשון רבים אלמא דכל שיעורים במשמע, ואם כן אי נימא דהכי קאמר שעורין של מחיצין הלכה וכו', ה"א מחיצין לגובה עשרה וכן שאר הלכותיה של מחיצין הלכה וכו', ובאמת הא דקאמר הש"ס הכא אלא לר"י הלכתא גמירי לה לא קאמר רק לגובה עשרה. ולהכי לא משני הכא בסוגיין אלא אימא שעורין של מחיצין. משא"כ לפי סוגי' דמסיק הש"ס הכא כי אתאי הלכתא לגוד ולבוד ודופן עקומה, אלמא דכל הלכות מחיצה הלכה וכו', להכי קמפרש רש"י התם בעירובין וכן שאר הלכותיה לפי המסקנא דהכא. * בגליון מן הצד: זה שייך לדף ו' ע"ב רש"י במס' קידושין (דף י"ח ע"ב): וא"ת הא דאמר בסנהדרין וכן הוא במס' סוכה (דף ו' ע"ב) גבי בסכת וכו' לר"ש יש אם למקרא, התם ליכא למימר מקרא ומסורת, דאי איתיה להאי ליתיה להאי, אם שלשה דפנות הכשרת לא תדרש מקרא, ואם תפסול לא תדרש מסורת, אבל כאן יש לקיים שניהם עכ"ל.
34V בגמרא: חציצין דאורייתא נינהו דכתיב ורחץ את כל בשרו וכו', כי אתאי הלכתא לשערו וכו', נימא אחת קשורה חוצצת וכו', שערו נמי דאורייתא נינהו דכתיב וכו', את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו (עשרה). כי אתאי הלכתא לכדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ וכו', וגזרו על רובו שאינו מקפיד וכו'. ופירש"י: דבר תורה הלכה למשה מסיני עכ"ל. הנה לולי דברי רש"י ה"א דהא דאמר ר' יצחק דבר תורה וכו' היינו דבר תורה ממש, והא דגזרו על רובו שאינו מקפיד וכו' הלכתא ניהו. ואם כן הש"ס דפריך ולגזור נמי על מעוטו וכו', ומאי קושיא כיון דהא דגזרו על רובו וכו' הלכתא ניהו וודאי אי הוה מסתברא דלגזור נמי על מיעוטו וכו' משום דדמי לי' בהקפדה קיבלה משה מסיני הכי ומדלא קבלה ש"מ דכולי האי לא מחמירין. ומשום הכי קמפרש"י ד"ת וכו' הלכה למשה מסיני והא דגזרו על רובו וכו' לאו הלכה למשה מסיני אלא גזירה מדרבנן ורובו המקפיד לחודי' הוא דהוו גזירה. איברא אכתי מידי הרהור לא יצאנו דמאי משני לכדר"י וכו' ד"ת וכו' תיפוק לי' דשערו מכתיב כתיבי את הטפל לבשרו. והנראה לומר דר' יצחק ס"ל הא דאמר רב שעורין חציצין וכו' הלכה למשה מסיני כלומר שיעורין של חציצין כדמשני הש"ס התם ביומא גבי שיעורין של עונשין וכו', וה"ק וודאי דשערו דאורייתא דכתיב את הטפל לבשרו, אמנם שעורו של חציצין כגון נימא אחת חוצצות וכו' או רובו ומקפיד וכו' לאו דאורייתא הוא אלא הלכתא נינהו, והיינו דקאמר דבר תורה וכו' ופירש"י הלכה למשה מסיני רובו ומקפיד וכו' וגזרו רבנן רובו שאינו מקפיד וכו'. ואף דר' יצחק דידי' וודאי ליכא למימר דשיעורין של מחיצין הלכה וכו' כיון דאיהו גופא קאמר התם בברכות כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה, ופליגא דר' חנין וכו', אלמא דס"ל דשיעורו לאו דאורייתא ובע"כ צ"ל דשיעורין היינו שיעורין ממש הלכה וכו', מכל מקום גבי חציצין דסמיך לשיעורין ולא מפסיק מידי כמו דמפסיק חציצין לבין מחיצין איכא למימר אדסמיך לי' קאי דשעורין של חציצין קאמר הלכה וכו' וכמ"ש. *
וחסורי מחסרא דב"ש אומרים לא יצא וב"ה אומרים יצא ובסוכה קטנה דאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין דב"ש שפוסלין משום דקבע בעינן וב"ה דמכשירין דדירת עראי בעינן, ובסוכה קטנה פסקינן הלכתא כב"ש ובסוכה גדולה הדרין לכלל? ונקטינן כהלכתא דב"ה ודקאמרת וכשיטת התו' והרא"ש והמאור הגדול והר"ן. ולפמ"ש ניחא נמי דלא גרסינן אלא, וכמו שמפרש רש"י וז"ל אלא לא גרסינן עכ"ל, דלפמ"ש מודה לי' דבתרתי פליגו רק לאו מטעם א' אלא בסוכה קטנה טעמייהו דב"ש משום דקבע בעינן ובהא הלכתא כוותייהו, ובסוכה גדולה טעמייהו דב"ש משום דגזרינן שמא ימשך אחר שולחנו ובהא לית הלכתא כוותי' וא"כ לא שייל תיבת אלא דדעת א' להם, וכשיטות בעל המאור וכמ"ש. ולפ"ז מדייק נמי בתרתי פליגי דלכאורה לא ה"ל למימר דבתרתי פליגי כיון דידעינן דלעולם בתרתי פליגי, ולפמ"ש ניחא דהר"ן כתב בפ' הישן דטפי איכא למיגזר בסוכה קטנה שמא ימשך ממאי דאיכא למיגזר בסוכה גדולה וראי' לדבר שאינן שווין לגמרי שאלו כן למה לי' לאשמיעינן בתרתי פליגי ב"ש וב"ה וכו', הלכך כיון דלא שוו להדדי ?בסוכה קטנה בלחוד דאיפסקא הילכתא כב"ש נקטינן כוותייהו אבל בסוכה גדולה הדרין לכללין ונקטינן כב"ה דמכשרי וזהו דעת מקצת הגאוני' וכו', אבל הרב האלפסי משמע דס"ל וכו' עכ"ל ע"ש. הרי דלהר"ן לא ניחא לי' למימר דצריכנן? תרווייהו חדא להודיע כחן דב"ש, וחדא להודיע כחן דב"ה וכמ"ש מלחמות ה' ???דא"כ ה"ל לאשמיעינןבסוכה גדולה כחן דב"ה דלא גזרו שמא ימשך וכחו דהיתירא עדיף, ומש"ה כתב הר"ן דא"כ תרווייהו למה לי וכו' ?ולזה\מודה? כיון נמי הש"ס באומרו לעולם בתרתי פליגי ולא כשיטת הרי"ף דטעמייהו בתרווייהו שמא ימשך דא"כ תרתי למה לי וכדכתב הר"ן אלא כשיטת בעל המאור דסוכה קטנה טעמא לחוד וסוכה גדולה טעמא לחוד ובסוכה קטנה הלכה כב"ש דקבע בעינן, ובסוכה גדולה הלכה כב"ה דלא גזרי שמא ימשך וכו'. ומעתה אי תציתנהו להני כללי דכייל כיילי רבא יתורץ נמי זהו דקפריך הש"ס מאן תנא להא דת"ר וכו' לימא רבי וכו' דוקא השתא כתב דקמשני לי' להש"ס חסורא מחסרא דלעיל מינה לא ניחא לי' להקשות לימא רבי היא ולא רבנן דאיכא למימר אפי' רבנן והא דפליגי רבי ורבנן בסוכה לאו משום דפלוגתתן אי קבע בעינן
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
או לאו אלא דפליגי אי גזירנן שמא ימשך אחר שולחנו, אבל בין רבי ובין רבנן ס"ל דקבע בעינן ומר אית לי' קבע בהכי ומר אית לי' קבע בהכי וא"כ הא דקתני בית שאין בו ד"א על ד"א, אתיא אפי' כרבנן וכמ"ש, אבל השתא דקמקשי לי' לעולם בתרתי פליגי וחסורי מחסרא כלומר דסוכה קטנה הלכה כב"ש דקבע בעינן וב"ה פליגי אפי' בסוכה קטנה דלא בעינן קבע א"כ פריך לי' שפיר לימא רבי ןלא רבנן, דמאן דסבירא לי' קבע מכשיר אפי' בראשו ורובו לחוד???הוי קבע לדידי' ???בית הוי קבע בד' אמות, וע"כ צ"ל דרבי הוא דס"ל הכי כל סוכה שאין בה ד"א וכו', ומשני הש"ס לעולם רבנן וע"כ לא קאמרי רבנן אלא לענין סוכה דדירת עראי הוא אבל וכו'. וכיון דחזינן דמסקנה הש"ס דבסוכה קטנה לא בעינן קבע מעתה הן הן דברי הרי"ף דכתב דבתרתי הלכה כב"ש וטעמיייהו לאו משום דקבע בעינן אלא משום שמא ימשך אחר שולחנו, ותרווייהו איצטרך להודיע כחן דב"ש וכחן דב"ה וכמ"ש הבעל מלחמות ה', ונראה לומר ביאור ?לדבריו? דפלוגתתן בסוכה קטנה אשמיעינן ולהודיע כחן דב"ה כחו דהיתיר' דאפ"ה לא גזרי שמא ימשך ובסוכה גדולה אשמיעינן כחן דב"ש דמחמרי שמא ימשך וכו' והלכה כוותייהו בתרוויייהו. ואתה הקורא בין תבין אשר לפניך הרי"ף שכתב בסוגיא זו ?בפ' הישן כל השקליא וטריא דהש"ס ולכאורה אין זה דרכו תמיד אלא לכתוב מסקנת הש"ס, ולפמ"ש ניחא דהרי"ף בא להורות לנו דמסקנת הש"ס הוא דקבע בעינן ומזה יצא לו שיטתו דבתרווייהו פליגי ולאו טעמייהו דב"ש משום דקבע בעינן, אלא מטעם דגזרינן שמא ימשך וכו' וכמ"ש.
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
שם בגמרא ובסוכה קטנה לא פליגי והתניא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשרה, רבי אומר עד שיהא בה ד' אמות על ד' אמות ותניא אידך רבי אומר כל סוכה שאין בה ד' אמות וכו' פסולה וחכמים אומרים אפי' אינה מחזקת אלא ראשו ורובו כשירה ואלו שולחנו לא קתני קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ הא ב"ש והא ב"ה וכו' עכ"ל. יש לדקדק לכאורה הנהו תרתי מילי דרבי למה לי כי בחדא סגיא כזה שאמר עד שיהא בה וכו', ועוד לפי ס"ד דהש"ס דהא ב"ש והא ב"ה א"כ מ"ש מקדים בברייתא ראשונה דברי חכמים תחלה דמחזקת ראשו וכו' דהוא דברי ב"ש ובברייתות אחריתי מקדים דברי רבי כל סוכה וכו' והוא דברי ב"ה וה"ל להשדי' בתרווייהו דברי ב"ש או בתרווייהו דברי ב"ה, וע"כ?צ"ל?דרבי
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
דאמר כל סוכה שאין בה וכו' פסולה כוונתו בזה דלא תימא בהא דאמר עד שיהא בה וכו' היינו לכחלה אבל דעבד יצא מש"ה אמרשני??לו כל סוכה שאין בה ד' אמות וכו' פסולה לומר דאפי' בדיעבד פסולה דצריך להיות ד' אמות על ד' אמות וא"כ הוא הדין והא הטעם נמי רבנן דאמרי אפי' אינה מחזקת אלא ראשו ורובו כשרה,???שלא יהיו?תוה"ה?בדברי ראשונות? שאמרנו מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשרה וסד"א דהיינו נמי בדיעבד צריכא להחזיק ראשו ורובו ושולחנו, ואם אינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו פסולה להכי אוקי אמירה עלוי' לפרש הא דאמרינן מחזקת וכו' היינו לכתחילה אבל בדעבד יצא אפי' אינה מחזקת אלא ראשו ורובו בלבד נמי כשרה וא"כ הוא ?מנ"ל? להש"ס להוכיח ואלו שולחנו לא קתני קשיין אהדדי ש"מ הא ב"ש וכו' דלמא הא רבי ובא רבנן ולפרושי מילתא קאתו בברייתא שני' ולא קשיין אהדדי וכמ"ש. זאת ועוד אחרת דלפ"ז לא פריך הש"ס מידי בזה דאמר מאן תנא וכו' לימא רבי היא ולא רבנן, דלפמ"ש? איכא למימר דאפי' לרבנן נמי אתיא והא דקאמרי רבנן גבי סוכה במחזקת ראשו ורובו כשרה הטעם משום דסוכה בדירת עראי סגי אבל גבי בית דקביע וקיימא אפי' רבנן מודי' בדאין מחזיק ד' אמות וכו' דפטור מן המזוזה דקבע בעינן ובציר מד' אמות דירה סרוחה ולא דיירי בה אינשי. ואפשר לומר דהן הן הדברים דקמשני הש"ס אפי' רבינן ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא גבי סוכה דדירת עראי בעינן, אבל גבי בית וכו', ר"ל דהשתא דאתינא להכי אמינא קושטא דלפי המסקנא לא מוקמינן להנהו תרי ברייתות הא ב"ש והא ב"ה אלא הא רבי והא רבנן, רק דלפרושי מלתייהו קאתו וכדכתיבנא וזהו נמי שיטת הרי"ף דבתרווייהו פליגי דבין בסוכה קטנה ובין בסוכה גדולה הלכה כב"ש וטעמייהו משום דגזרינן שמא ימשך וכו' ולאו טעמייהו בסוכה קטנה משום דקבע בעינן דא"כ ה"ל כשיטה ואנן קי"ל דלית הלכתא כשיטה וכמ"ש. ואל תשיביני דהן הן דברי אביי דאמר לקמן דף ?ז'? ע"ב אמר אביי רבי ורבי יאשי' וכו', כולהו ס"ל דדירת קבע בעינן וכו' ע"ש, וא"כ מוקי' לה אביי כשיטה ולהורו' דלית הלכה כשיטה, ואביי גופי' ס"ל דקבע בעינן דאביי מקשי' לי' לרבא ריש מכילתין דאמר כל שבעת ימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי ואמר לי' אביי אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן ה"נ דלא הוי סוכה וכו' עכ"ל, הרי דאביי גופי'
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
ס"ל דקבע בעינן ולדידי' עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן כשירה ואין לומר דאביי קיבל שנוייא דרבא דמשני עד עשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד לי' קבע נמי נפיק למעלה וכו' דאין אדם עושה וכו' עכ"ל, ואם כן איכא למימר דאביי הדר בי' וס"ל נמי כרבא דשני' לי' שפיר זה אינו, דע"כ צ"ל דלא קיבל שנוייא דרבא דהרי חזינן דכולהו כרבא לא אמרי וכמו שכ' תו' בד"ה כר"ז לא אמר וכו' הא דלא קאמר משום קושיא דאביי משום דר"ז שני' לי' שפיר עכ"ל וכיון דכן הוא ע"כ צ"ל דרבא לא שני' לי' לאביי שפיר ולא קיבל שנוי'. ואכתי מידי הרהור לא יצאנו דלפ"ז דלא קיבל אביי שנויי דרבא משום דב"ל דקבע בעינן, וא"כ היאך קאמר אביי ור' יאשיה וכו' כולהו ס"ל וכו' לומר דשיטה נינהו ולית הלכתא כשיטה וכמ"ש, אי משום הא לא צברא דבעל המאור הגדול גופי' ס"ל דאביי קיבל שנויי' דרבא ואף דהש"ס קאמר כולהו כרבא נמי לא אמרי משום קושיין דאביי דז"ל המאור הגדול ואפי' אביי דאקשי עלי' הא קיבל לטעמיה מדאשכחן לי' לאביי דאמר רבי ור' יאשי' וכו' כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן, ומינה שמעת דטעמייהו דרבנן משום דבעינן סוכה דירת עראי, ואע"ג דחשו לה רבנן לקושיא דאביי כיון דאשכחן לאביי גופיה דהוא מרא הקושיא דקבלי' לטעמי' דרבא כדאמרינן הלכך וכו' עכ"ל. ומעתה יש לומר דהרי"ף ס"ל נמי דאף דחשו לה רבנן לקושיא דאביי כיון דאשכחן דאביי קיבל לטעמי' דרבא וכמ"ש הבעל המאור, ע"כ צ"ל דאביי דאמר רבי ור' יאשיה כולהו ס"ל וכו' לדבריהם קאמר וליה לא ס"ל דאיהו ס"ל דסוכה דירת עראי בעינן וכהלכתא וקי"ל כרבא דבתרא הוא, ואביי מודה לדבריו, וכמ"ש. שם בגמרא והתניא מחזקת וכו' ותניא אידך וחכמים אומרי' אפי' אינה מחזקת, אלא ראשו ורובו וכו' קשיין אהדדי וכו' עכ"ל. עיין בהרא"ש ז"ל, ועוד מדקתני בברייתא רבי אומר כל סוכה וכו' וחכמים אומרים אפי' אינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושולחנו כשרה משמע דומיא דארבע אמות שגם שולחנו בתול הסוכה וכו' עכ"ל ע"ש. הרי דהרא"ש גרס בדברי חכמים אפי' אינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושולחנו כשרה ואם???הראוי להתבונן הש"ס דקאמר ואלא שולחנו לא קתני קשיין אהדדי וכו', ולפי דברי הרא"ש שגרס נמי ושולחנו בברייתא שני' דתניא אידך וכו' לא קשה ולא מידי, ויש ליישב, וע"ש.
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
שם בגמרא לימא רבי היא ולא רבנן ר"ל דרבי הוא דס"ל גבי סוכה דכל שאין בה ד' אמות על ד' אמות פסולה, ועיין בש"ס יומא דף יו"ד ע"א סוכת החג בחג ר' יודא מחייב וחכמים? פוטרין ותני עלה ר' יהודה מחייב במזוזה ובעירוב ובמעשר וכו', ואסיק הש"ס ר' יהודא לטעמי' דאמר סוכה דירת קבע בעינן וכו' ומעתה ר' יהודא דאי' לי' סוכת החג חייב במזוזה ס"ל נמי דצריכא להיות ד' אמות על ד' אמות ורבי ור' יהודא אמרו דבר אחד דבד' אמות הוה לי' קבע בהכי, דאל"כ אפי' גבי בית פטור ממזוזה כל שאין בה ד' אמות וכו' וכל שכן גבי סוכה. ברש"י ד"ה ורב חסדא וכו' ז"ל ובית קטן זה הפחות מד' אמות אין לפתחו דין חלוקה ליטול בחצר, לא כרב הונא, ולא כרב חסדא עכ"ל. ולכאורה זהו שפירש"י ובית קטן זה וכו', לא כר"ה ולא כר"ח הוא ללא צורך, ואמינא ליישב ע"פ מה שכתב הרא"ש במסכת ב"ב דף ד' ע"א ויראה לי שמה שפירש"י דאיירי בנותן מתנה לבניו דוקא בשביל ר"ה פי' כן דאחין שירשו או שותפין שחלקו פשיטא שאין חולקין את החצר לפי הפתחים, אבל דברי רב חסדא מתוקמא שפיר אף באחין ושותפין שחלקו שני בתים שבחצר בשומא וכו' עכ"ל. הרי דלר"ה צ"ל אחין היינו ?כנותן מתנה לבניו מחיים, ולר"ח אין אנו צריכין למוקמי בנותן מתנה, אלא אפי' ירשו מאביהן, וכן שותפין נמי מתוקמא שפיר לדידי', וכמו שכתב הרא"ש, וא"כ בסוגיא דשמעתין דקתני ואין האחין ושותפין חלקו ?בהן וכו', ופליגי בי' ר"ה ור"ח ע"כ צ"ל לר"ה באחין היינו בנותן מתנה לבניו, ולרב חסדא אפי' באחין יורשין וזהו שפירש"י ובית קטן וכו' לא כר"ה ולא כר"ח, ר"ל דלר"ה אפי' גבי בית גדול כשנותן מתנה דוקא הוא דמחלקין לפי פתחי' ולא כשירשו מאביה' מכ"ש גבי בית קטן ?זה דאין מחלקין לפי פתחי' ולרב חסדא דלדידי' אפי' כשירשו מאביה' נותן לכל פתח ארבע אמות ובית קטן ?זה אפי' לר"ח אינו נותן לפתחו ד' אמות ושותפין נמי אליבא דר"ח דוקא ולא כר"ה.
***כאן יש שני עמודים ריקים בכת"י***
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
בגמרא היתה גבוה מעשרים אמה יבנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה אם יש הכשר סוכה כשרה, ומן הצד אם יש משפת האיצטבא לכותל ארבע אמות פסולה פחות מד' אמות כשרה. עי' בר"ן וז"ל, לפי שיטה זו ?ג"כ ע"כ כשהדפנות מגיעות לסכך עסקינן אבל אם אין הדפנות מגיע לסכך ליכא למימר דופן עקומה וכיון דאמרינן דאם יש משפת איצטבא ולכותל ד' אמות פסולה, ע"כ לא?סיברא?לן כרבה דיהיב טעמא משום דלא שלטא בי' עינא ומכשר כשהדפנות מגיע לסכך אפי' למעלה מעשרים אמה וכו', עכ"ל. הרי דלפמ"ש הר"ן לא מתוקמא כרבה הא דהיתה גבוה מעשרים ובנה בה איצטבא, וגם לר"ז נמי לא מתוקתא, דש"ס ערוכה היא לעיל דף ב' ע"ב כמאן אזלא הא דאמר רב הונא אמר רב מחלקת שאין בה ארבע על ארבע, אבל יש בה יותר מד' אמות על ד' אמות אפילו למעלה מעשרים כשרה כמאן כר' זירא דאמר משום צל וכו', וכיון דרוויחא איכא צל סוכה עכ"ל. אמור מעתה דלר"ז כי בנה איצטבא אע"ג דאיכא יותר מד' אמות ?מדפנות אפ"ה כשירה כיון דרוויחא איכא צל סוכה, ואפי' כי לא בנה בה איצטבא נמי כשרה, וא"כ לא מתוקמא אליבי' הא דקתני אם יש משפת הכותל ד' אמות פסולה דאליבי' אפי' יותר מד' אמות כשרה דעדיפא היא, וכיון דרווח רווח דאיכא צל סוכה ואינו מן הצורך לאיצטבא, וע"כ צ"ל דמתוקמא כרבא דאמר צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים וכו' ואליבי' כי בנה בה איצטבא למעטה עד עשרים וכי יש בה פחות מד' אמות דנוכל לומר??דופןעקומה אזי כשרה וכיון דכן הוא הוי לי' לרבא לאשמיעינן כי ישבה??באיצטבא עשרה טפחים אפ"ה אמרינן דופן עקומה אע"ג הרשות אחרת הוא דבסמוך ונראה פליגי רבא ואביי באם היתה גבוה מעשרים יבנה בה עמוד שהוא גבוה מעשרה טפחים סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא אמר לי' רבא בעינן מחיצות הניכר' וליכא. וכתב הרא"ש כתב ר"יגיא??, ז"ל אע"פ שעומד העמוד בתוך ארבע אמות של דפנות פסולה דכיון שחלק רשות אחרת לעצמה לא מתכשר אלא במחיצו' ואזיל לטעמי' כו', ולפי מ"ש מיירי הכא שמופלג העמוד מן המחיצות ארבע אמות עכ"ל. א"כ לפי מה שכתב הרא"ש מיירי נמי שמופלג העמוד מן הדפנות ארבע אמות, וכי ליכא ארבע אמות כשירה דאמרינן דופן עקומה ולא אמרינן נמי דעמוד רשות עצמו
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
הוא דרבא לי' לי' הא אלא דאפי' גבוה עשרה כי איכא פחות מד' אמות אמרינן דופן עקומה וכשירה ???[הגה"ה:] ולפ"ז גבי האיצטבא כשהוא גבוה עשרה טפחים כי איכא נמי פחות מארבע אמות אמרינן דופן עקומה וא"כ לא ה"ל להש"סלעש???בבא אחריתי גבי עמוד גבוה עשרה דפליגי רבא ואביי בהא אי בעינן מחיצו' הניכרת או לאו.[ע"כ ההג"ה]. וכמו שכ' הרא"ש דאיירי דעמוד איכא ד"א מדפנות ומש"ה אמר רבא בעינן מחיצות הניכרות אבל בדאיכא פחות מד' אמות ס"ל לרבא נמי דכשירה דאמרינן דופן עקומה ואביי ס"ל אפי' בדאיכא ד"א כשירה דאמרינן גוד אסיק מחיצות, וכיון דכן הוא ה"ל לפלוגי גבי האיצטבא כי גבוה עשרה אי בעינן מחיצות הניכר' או לאו, ואי איכא פחות מד' אמות דכשירה דאמרינן דופן עקומה, ועיין במהרש"א נמי שכתב בקצירת אומר, וז"ל הרא"ש מפרש הך דאיצטבא אפילו בגבוה יו"ד טפחי' ע"ש באורך מיהו למאי דסבר אביי למימר גוד אסיק בהך דבנה בה עמוד גבוה יו"ד טפחים ע"כ הך דאיצטבא באינה גבוה יו"ד טפחים קמיירי דאל"כ ליתכשר בגוד אסיק אפי' ביש ד' אמות משפת איצטבא ולכותל, וק"ק לפי דרכו אמאי נקט עמוד גבוה י"ט ולא נקט הך מילתא דסבר אביי באיצטבא גבוה יו"ד דקיימינן בה ולפי פי' ר"יגיאו'??ניחא וכו' עכ"ל. ולולי זאת שכתבתי יש ליישב קושי' המהרש"א דאיכא למימר דזהו דקאמר הש"ס בנה איצטבא וכו' לא קאי אליבא דרבא אלא אקאי אליבא דרבה או אליבא דר"ז ותו לא מידי אבל לפמ"ש הוכחתי דלרבה ולר"ז אליבייהו ליכא לחלק בין ד' אמות לפחות מד' אמות ולמימר דופן עקומה דלרבה כשדפנות מגיע' לסכך משלט שלטא בה עינא ובלא בנה בה איצטבא נמי כשירה כיון דדפנות מגיע' לסכך וכמ"ש הר"ן ולר"ז נמי לא אתיא דאליבי' כל מה שיותר רווח מד' אמות איכא צל סוכה וכמ"ש, אם כן הקפידה מצאה מקום לנוח ולהקשות דלפ"ז אמאי נקט עמוד גבוה יו"ד ולא נקט הך מילתא דסבר אביי באיצטבא גבוה יו"ד דקיימינן בה וכמ"ש וצ"ע. זאת ועוד אחרת לפי הנחה זו שכתב הר"ן וז"ל וזה סיוע להרי"ף ז"ל שדחה לדרבה וכמ"ש למעלה עכ"ל, ולפ"ז איכא לתמוה על הרי"ף שפסק כרב אוז"ל ואנן מסתבר לן דהלכה כרבא דבתרא הוא ואי הוה דפנו' מגיע לסכך כ"ש דה"ל דירת קבע וכו' עכ"ל הרי דלא ניחא לי' להרי"ף לפסוק כרבה דמחלק בין דפנו' מגיע לסכך וכו' והאיך פסק הה"??? דאם היתה גבוה עשרים
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
והוציין יורדין לתוך עשרים אם צילתן מרובן מחמתן כשרה ואם לאו פסולה, וזה ע"כ לא אתי' אלא כרבה דאמר שם בעירובין דף גימל ע"א גבי מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים אמר רבה במבוי כשר בסוכה פסול, וכתבו תו' בד"ה אי ?קלשת? וכו' וקשיא דאמר בפ"ק דסוכה היתה גבוה מכ' אמה והוצין יורדין לתוך עשרים אם צילתה מרובה מחמתה כשירה והלא אי?קלשת? וכו' ?יפלו?ההוצין למטה וכו', וי"ל דהתם מיירי כשיש הרבה הוצין שיכולין להתקיים בקל ע"י סמיכה וכו' עכ"ל. ועיין נמי בתו' אשר לפני זו ד"ה הרי לפמ"ש תו' דאתיא הך דהוצין יורדין לתוך עשרים כרבה, ולק"מ מהך דמקצת סוכה בתוך עשרים וכו' דאייר התם כשיש הרבה הוצין וא"כ מוכח ומוכרע דאתיא כרבה משא"כ כרבא לא אתיא שהוא ס"ל התם בש"ס עירובין בין בסוכה ובין במבוי כשירה דחלל סוכה תנן וא"כ כשיש הוצין בתוך עשרים אפי' חמתן מרובין מצילתן נמי כשירה כיון דאיכא מידי למעוטי מעשרים, ולפ"ז ע"כ לא אתיא הך דהוצין יורדין לתוך עשרים וכו' דמחלק הש"ס בין צילתן מרובין מחמתן או לאו כרבא דאליבי' בדאיכא מיעט הממעט מעשרים בכל גווני כשירה, וכין דהכי הוא דהך דהותין יורדין לתוך עשרים לא אתיא כרבא אלא כרבה וכמ"ש א"כ היאך פסק הרי"ף גבי הוצין יורדין לתוך עשרים כרבה והוא גופי' כתב לעיל ואנן קי"ל כרבא דבתרא הוא ויש ליישב. ואם יאמר האומר דשפיר אתיא הך דהוצין יורדין לתוך עשרים כרבא והא דאמר רבא דחלל סוכה תנן ר"ל דצריךק?"?? זהו הדבר ??ששמעט?עשרים משא"כ גבי הוצין דלאו קיום מקרי ומש"ה פסול, ואף אתה אמור לו דא"כ אפי' בצילתן מרובין מחמתן הוה לן לפסול מטעם זה כיון דלאו קיום מקרי, א"ו מדמחלק הש"ס אם הוצין יורדין בין חמתן מרובן לצילתן מרובה ע"כ לא אתיא כרבא וכמ"ש. והנה רבא דפליג על אביי בהוצין יורדין לתוך עשרה דקמחלק אביי בין חמתן מרובה לצילתן מרובה ואמר רבא אפי' בחמתן מרובה נמי פסול משום דדירה סרוחה היא אזיל לשיטתי' שם בעירובין דס"ל חלל סוכה תנן, וא"כ ה"נ
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
צריכא להיות חלל סוכה עשרה ובדאיכא מידי דממעט מעשרה שוב לאו חלל עשרה מיקרי ופסול משום דדירה סרוחה היא ואפשר נמי לומר דאביי דקמחלק הכי ס"ל כרבה דהוא רבי' דאמר בסוכה פסול במקצת סכך וכו' וכמ"ש תו' אליבא דרבה דכמו דחילק ?ידענא? גבי הוצין יורדין לתוך עשרים כ"כ נמי איכא למימר גבי גבוה עשרה ודכשר בזה פסול בזה. שם ברש"י ד"ה כשירה כל הסוכה שיש לה ג' דפנות והאי הכשר סוכה אפי' מן האיצטבא והלאה דמנינן חללה מראש האיצטבא ומעלה ונמצא דופן אמצעי וכו' ואמרינן לקמן פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומפרשי' לי' אם יש הכשר סוכה ביחד ועוד יש בסוכה וכו' הלכך כל סוכה כמות שהיא גדולה כשירה עכ"ל. ועיין ברא"ש וז"ל היתה גבוה מעשרים ובנה בה איצטבא וכו' ויש בה הכשר סוכה כשירה ?פירש"י? כשירה כל הסוכה אפי' מן האיצטבא והלאה וכו', ואמר לקמן פסל היוצא הן הסוכה נידון כסוכה ומפרשי' לי' אם יש הכשר סוכה ביחד, והקשה הר' ישעי' הא דאמרינן לקמן פסל היוצא מן הסוכה וכו' היינו היכא דאית לה הכשר דפנות וכו', אבל הכא דמן האיצטבא והלאה גבוה יותר מעשרים אמה מהיכי תיתי לה הכשר אלו סוכה המסוככת חצי בסכך כשר וחצי בסכך פסול וכו' היושב תחת סכך פסול מי יצא ידי חובתו ה"נ כל למעלה מעשרים סכך פסול, וכשפודין של ברזל דמי ופירש הוא דאינה כשירה אלא על האיצטבא, ועוד לא דמי דהתם הדופן קצר וכו', אבל הכא היכא אשכחן שיהא נמשך ונימא חפירא כמאן דמליא דמי ונראה לו לקיים פירש"י וכו', ומה שהקשה מסוכה שחצי' סכך פסול לא דמי דסכך למעלה מעשרים לא מקרי סכך פסול כדפיר"ת כיון דמין כשר הוא ואינו נפסל אלא מחמת גובהו הלכך כיון דמקצתו כשירה אידך נידון כפסל היוצא מן הסוכה עכ"ל עיין שם. הרי לפניך דהרא"ש מתרץ קושיות הר"ר ישעי' אליבא דרש"י דס"ל לרש"י כר"ת דסכך למעלה מעשרים לא מקרי סכך פסול כיון דמין כשר הוא אלא שנפסל מחמת גובהה.
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
וכד עיינת לקמן דף יו"ד ע"א ברש"י תמצא בהדיא דרש"י לא ניחא לי' לפרש כמו שמפרש ר"ת וכן הוא בתוספת בהדיא שכתב ר"ת על פירש"י, ודוחק הוא זה דז"ל הש"ס שם פעמים שהתחתונה כשירה והעליונה פסולה היכי דמי כגון שהתחתונה צילתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצילתה וקיימן תרווייהו בתוך עשרים ופריך הש"ס פשיטא ומשני תחתונה כשירה ועליונה ???[חמתה מרובה מצילתה וקיימן תרווייהו בתוך עשרים]??? פסולה איצטריכא ליה מהו דתימא נגזר דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמ"ל, ופירש"י בד"ה מהו דתימא נגזר למיפסל תחתונה משום דזימנין קיימא עליונה למעלה דלא מסיק אדעתי' למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר ומדחזי לעליון חמתה מרובה סבר כמאן דליתי' הוא ולא פסיל לתחתונה קמ"ל דלא גזרינן הא אטו הא עכ"ל, עיין נמי בתו' ד"ה הא קמצטרף וכו' וז"ל ורבינו תם מפרש דלמעלה מעשרי' לא חשיב סכך פסול מאחר שאין הפסול אלא מחמת גובה שקשה לו הא דקאמרינן תחתונה כשירה וכו' איצטרך לי' מהו דתימא נצטרף ?וכו'? שדחק בקונטרס לפרש דאע"ג דקיימא עליונה בתוך עשרים מהו דתימא נגזר למיפסל תחתונה משום דזימנין וכו' ודוחק הוא זה ועוד וכו' וגרס ר"ת תחתונה כשירה ועליונה פסולה ה"ד כגון דעליונה וכו' וקיימא תחתונה בתוך עשרים אבל העליונה לא חיישינן בכל ענין דקיימא ואפילו למעלה מעשרים לא מיפסלא התחתונה בהכי וכו', ובריש עירובין?? משמע קצת כפירוש ר"ת גבי מקצת סכך בתוך עשרים וכו' עכ"ל עיין שם. ומעתה הביטה וראה דרש"י ס"ל דהיכא דקיימא עליונה למעלה מעשרים ותחתונה בתוך עשרים פסולה התחתונה משום דמצטרפין סכך פזול עם סכך כשר אבל היכא דקיימא עליונה בתוך עשרים למיגזר זימנין דקיימא עליונה למעלה מעשרים ולא מסיק אדעתי' למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר זה לא גזרינן וזהו שכתב
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
ר"ת ודוחק הוא זה וא"כ היאך מתרץ הרא"ש אליבא דרש"י דס"ל כר"ת דסכך למעלה מעשרים לא מיקרי סכך פסול כין דמין כשר אלא שניפסול?? מחמת גובהה, דהא בהדיא איתא דרש"י לא מפרש כן וכמ"ש, אלא דרש"י ור"ת מחולקי' המה בהנהו תרי שינויי' דמשני תו' במס' עירובין דף גימ"ל ע"א בד"ה אי קלשת וכו' וז"ל וי"ל דהתם מיירי וכו', ועוד נוכל לומר הכא אי קלשת לי' הוי חמתה מרובה מצילתה???על קלושה???לחוד ומצטרף לסכך דלמעלה מך', וללישנא בתרא דלא חשיב??כסכך??פסול הואיל והא סכך כשר אם הי' למטה מך' וכו' עכ"ל, וא"כ רש"י ס"ל כלישנא קמא וכשינוייא קמא דאי קלשת לי' וכו' מצטרף לסכך פסול דלמעלה מך' ור"ת ס"ל כלישנא בתרא דלא חשיב כ"כ סכך פסול הואיל ואם היה למטה מך' הי' סכך כשר ועיין שם, וצ"ע. שם בתוספת ד"ה ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות וכו' וז"ל דע"כ לאו דוקא נקטי רבנן שתי עיירות דה"ה??עירובית??אלא אגב דנקט וכו' עכ"ל. עיין במהרש"א ז"ל ולא נקטי רבותא טפי דלאו דוקא ב' עיירות אלא אפילו ב' בתים כמ"ש בסוף דבריהם וכו' עכ"ל. והנה לולי סוף דבריהם ה"א דנקט עיר ובית דוקא עיר ובית לאפוקי שני בתי', איברא לפי סוף דבריהם משמע אפי' שני בתי' ומן הראוי להתבונן בדבריהם, דעיין התם בש"ס עירובין דף נ"ד ע"ב וצריכא וכו' ואי אשמיעינן הכא משום דדחוקי' תשמישתייהו אבל התם דלא דחיקא תשמישתייהו אימא לא צריכא עכ"ל, ר"ל דאי אשמיעינן שתי עירות ה"א משום דדחיקא תשמישתייהו אבל גבי עיר שנפרצה דלא דחיקא תשמישתייהו אימא לא צריכא וכן איכא למימר נמי גבי עירובית?? דדחיקא תשמישתייהו משום עיר אבל גבי שתי בתים דלא דחיקא תשמישתייהו כלל בהא י"ל דכ"ע מודי' דאין נותנין קרפף, וא"כ ??בזהו שכתבו בסוף דבריהם ניחא.
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
מן אמצע 45R עד אמצע 48R דף ז' ע"א שתיק רב. עיין במסכת בבא בתרא (דף ס"ב ע"א) בתוספות ד"ה ומודה רב: פירש בקונטרס [רשב"ם], קודם ששתק. משמע דבשתק מודי' להו, אף על גב דלקמן [שם ע"ב] שתק רבא לאביי אף על גב דלא הודה לו כו', הכא ליכא למימר הכי, דרב כהנא ורב אסי הוו כמו תלמידי חבר לרב, כדאמרינן [סנהדרין לו, ב] דלסבריה דרב לא הוו צריכי, וברוב מקומות רב מודה כששתק להן כו', עכ"ל. ועיין נמי בחדושי הרמב"ן ז"ל על בבא בתרא [שם] שכתב על הא דשתיק רב, וכתב ר"ח ז"ל, דשתיקה כהודאה דמי. וכך שמעתי, דכל היכא דשתיק לה[ו] לרב כהנא ורב אסי, מודה להו, ולא אמרינן משום דלא חש לה, דכיון דרב כהנא ורב אסי לגמרי[ה] דרב צריכי, לסבריה לא הוו צריכי, מיחש הוא חאיש להו, וכי שתיק אודויי אודי להו כו', עכ"ל. ואם מהכלל כולו יצא ואוד[ו]יי קא מודו דיעמידינו לאותו טפח כנגד ראש תור, אם כן לא פלטנו מזה שכתבנו דה"ל להגמרא לקבוע הך דאיתמר נמי וכו' וכן מורין בבי מדרשא וכו', מקודם שאמר ליה רב כהנא לרב ויעמידינו וכו', דהוה משמע לבתר דקאמר רב כהנא הכי חזרו בהו ואודויי קמודי' ליה, דהכי עדיף טפי, ומדאשכחן לשמואל משמיה דלוי וכן מורין בבי מדרשא דמעמידו כנגד היוצא, והש"ס קבע לההיא לבתר דשתיק רב, אלמא משום דלא חש ליה שתיק, וממילא אידחי קשיא דרב כהנא ורב אסי. ועוד, אם נאמר דשתיקה כהודאה דמי, וכדקרו עליה דאבוה דשמואל במסכת כתובות [נא, ב] שרים עצרו במילין וכף ישימו לפיהם, אם כן וודאי דהלכתא כוותיה דרב, ואמאי הדר ביה רב כהנא ועביד עובדא בטפח שוחק וצורת הפתח דלא כרב . * שם: התם דאיכא שתי דפנות כהלכתן {פירש"י: כמין גאם דאין נראין מפולשות} סגי ליה בטפח שוחק וכו', הכא דליכא שתי דפנות אי איכא פס ארבע אין וכו'. קשיא לי לפ"ז דהיכי דאיכא שתי דפנות דעריבן עדיף משתי דפנות מפולשת זו כנגד זו [א"כ] הש"ס דקאמר לקמן וצריכא וכו' ואי אשמועינן הני תרתי מחמירתא לקילתא אבל מקילתא לחמירתא אימא לא צריכא. דאכתי קשה לאשמועינן הנך תרתי ולא בעי הך דאמר וכן לשבת, ותיתי לה מכח כ"ש, דמה במבוי המפולשת זו כנגד זו דלא עריבן מחיצות אם סיכך על גבה כשרה שתים כהלכתן כמין גאם לא כ"ש דאם סיכך על גבן שיהא כשר, דאף מטעמא דמגו לא מצי אתיא דמקילתא לחמירתא היא. מ"מ בשבת עצמה אי איכא שתית דפנות כהלכתן ושלישית אפילו טפח מי גרע ממבוי המפולשת דמותר לטלטל בתוכה, וכמו כן גבי סוכה אית לן למימר היכא דעריבן מחיצות דכשרה. ואם נפשך לומר דאיצטרך לי' לרבא למימר תרווייהו משום דממבוי לא אתיא דאפשר מבוי המפולשת אי איכא פס ארבע ושתים כהלכתן בטפח שוחק הם המה במשקל השוה ומשוה קטן וגדול ושקולין הם דיתרון התיקון במחיצות דלא עריבן משוי אותן למחיצות טובות, ואם כן איצטריכו לתרווייהו דחדא מחדא לא אתיא. זה אינו דהא בסמוך קא שקיל וטרי אביי אליבא דרבא וקא"ל אי הכי ליתני נמי יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת דאלו סוכה דעלמא בעי טפח שוחק ואלו סוכה דשבת לא בעי טפח שוחק וסגי בלחי, דהא את הוא דאמרת סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשר, ופירש"י מבוי המפולש שיש לו לחי כשרה בשבת וכו' עכ"ל. ומדלא קמהדר לי' רבא דגבי מבוי בעינן פס ד' ומשהו אלמא דלא ס"ל לרבא הכי אלא דבלחי משהו סגי וא"כ אית לן למילף היכא דעריבן מחיצות דכשרה מכח מבוי המפולשת דכשרה בלחי משהו ואכתי קשה למה לי' לרבא למימר הך וכן לשבת וכמ"ש. ולפי דברינו אלה יש לומר הרי"ף ז"ל שהשמיט מימרא זו דרבא וכן לענין שבת וכתב שתי מימרות אחרות דרבא היינו טעמי' משום דכ"ש הוא, דאם במחיצות דלא עריבן כשרה היכא דעריבן מחיצות לא כ"ש. ובסמוך אאריך בענין זה בתוספות ביאור. * שם: אמר רבא וכן לשבת מגו דהוה דופן לענין סוכה הוה דופן לענין שבת. יש להקשות אמאי אמרינן מגו כה"ג והיא לקולא נימא איפכא לחומרא, בשמועה קמייתא דרבא נימא מגו שלא הוה דופן לענין שבת לא הוה דופן לסוכה. ובבתרייתא דרבא בסיכך ע"ג מבוי דכשרה מגו דהוה דופן לענין שבת וכו' נימא נמי איפכא מגו דלא הוי דופן לסוכה לא הוי דופן לשבת. וכבר עמדו בזה גדולי הדור חקרי לב וחד מנייהו הר"ן ז"ל וכתב שם: כך אני אומר שכיון שהתורה פירשה מחיצותיה של סוכה ואי אפשר לשבעת ימי סוכה בלא שבת ודאי לא בא להכשירה לששה ימים בלבד והשביעי שלה תהא צריכה הכשר יותר שאין מדרכה של תורה שתתן הכשר שאינו מספיק לכל זמן וכו' דהכשר שפירשה בה תורה לכל ימיה הוא מספיק וכו' עכ"ל. אמנם כן הרא"ש ז"ל שכתב בסכך ע"ג מבוי וכו' כשרה הסוכה בשבת אבל לא בחול וכו' עכ"ל, לא ירדתי לסוף עומק דעתו בזה, כי לפי דברי הר"ן ז"ל הכשר שפירשה התורה לכל ימי' הוא מספיק, ואם כשרה היא בשבת פשיטא שיהא כשרה לסוכה של חול, דאין סברא למימר בשבת יהא כשרה ולא בחול, דאם סוכה המותרת כל ששה ימים קא שרינן לה לטלטל בתוכה בשבת מכח דכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים שההיתר הוא לכל שבעת ימים, א"כ היאך נאמר דלשבת יהי' כשרה ולא בחול, תיפוק לי' ההכשר שפרשה התורה לכל ימי' הוא מספיק דכתיב שבעת ימים. * שם: אי הכי ליתני נמי יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת וכו' דהא את הוא דאמרת סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשר וכו'. לדידך דאמרת לחי משום מחיצה והזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב וכו' עכ"ל. יש לדקדק לפ"ז הש"ס דקאמר השתא מקילתא לחמירתא אמרינן מגו מחמירתא לקילתא לא כ"ש, ומאי מחמירתא לקילתא הוא, דבשלומא הא דאמרינן מגו דהוה דופן לסוכה הוי דופן לשבת היינו לחומרא להיות הזורק לתוכו חייב, מה שאין כן דנימא מגו דהויא דופן לשבת לחומרא הוי נמי דופן לסוכה לקולא כל כמה דלא נקט לה בהדיא לא הוה ידעינן לה דלאו כ"ש הוא, דהסברא היא דלחומרא אמרינן למהוי דופן לשבת שהזורק לתוכו חייב אבל לקולא להיות יוצא ידי חובת סוכה לא אמרינן מגו עד דתני לה בהדיא. והנראה לומר דבהך סברא איפליגו בה רבא ואביי דלכאורה קשה אביי דקא"ל לרבא א"ה ליתני נמי יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת וכו' דקארי לי' מאי קארי לי' וכי לא ידע דאיכא לשנויי השתא מקילתא לחמירתא אמרינן מחמירתא לקילתא לא כ"ש. אמנם הוא הדבר אשר דברנו דאביי אסיק אדעתי' דבע"כ צריך לה למיתני דמכח כ"ש לא הוה ידעינן ליה דהסברא היא דלחומרא אמרינן אבל לקולא לא אמרינן כמ"ש. ומשני רבא ההוא לא איצטרכא לי' השתא מקילתא לחמירתא אמרינן מגו דהוי דופן לסוכה דקילא הוי דופן לשבת דחמירא, מחמירתא לקילתא מיבעיא דמבוי שיש לו לחי זקוף דכשר לסוכה בשבת. אבל הרא"ש ז"ל שכתב לפי המסקנא הכי סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי מצד אחד כשרה פי' מבוי מפולש וכו' כשירה הסוכה בשבת ואליבא דר"י דאמר בפ"ק דעירובין מבוי שאינה ראוי לשיתוף וכו' הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב וכו' עכ"ל. לדבריו לא נמלטנו ממה שכתבתי דהיאך קמשני רבא מחמירתא לקילתא מיבעיא, דלמא לא היא דדוקא לחומרא למיהוי הזורק לתוכו חייב הוא דאמרינן אבל לקולא להיות יוצא בה י"ח סוכה לא אמרינן. * שם: דהא את הוא דאמרת סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר וכו'. איכא למידק דאמאי לא קא"ל נמי משמועה בתרא דאמר רבא סיכך ע"ג פסי ביראות כשרה, והכי ה"ל למימר דהא את הוא דאמרת סיכך ע"ג מבוי וע"ג פסי ביראות כשירה. וע"כ צ"ל דלא ניחא לי' למימר הכי משום דיש לדחות דשאני פסי ביראות דמשום מצות סוכה התירו דאפילו מדרבנן לא אסרו משום מצות סוכה כמ"ש תוס' בעמוד שלאחר זה בד"ה סיכך וכו', לפ"ז היא גופא נמי דקא"ל דהא את הוא דאמרת סיכך ע"ג מבוי וכו' כשרה דלמא משום מצות סוכה התירו. דכן כתב הרא"ש ז"ל ז"ל: סיכך ע"ג מבוי וכו' כשרה אע"ג דבשבת דעלמא אסור לטלטל במבוי כו' משום מצות סוכה התירו לטלטל כמו שהתירו גבי פסי ביראות וכו' עכ"ל. וא"כ י"ל רבא דקאמר וכן לשבת טעמו הוא דמשום מצות סוכה התירו כמו סוכה העשוי' כמבוי וסיכך ע"ג פסי ביראות דאפילו איסורא דרבנן ליכא דמשום מצות סוכה נגע בה. * שם ברש"י ד"ה סגי לה וכו' לדידך דאמרת לחי משום מחיצה והזורק למבוי מפולשת וכו' חייב וכו' עכ"ל. לכאורה יש מקום עיון לדבריו הללו שכתב לדידך דאמרת לחי משום מחיצה אלמא דאית לי' לרבא הכי, וכד עיינית במס' עירובין (דף י"ב ע"ב) דקאמר רבא אחד זה ואחד זה משום היכר וכו' ע"ש. ואפשר לומר דוודאי הכא בסוכה דמחיצות דאורייתא ע"כ צ"ל דלחי משום מחיצה, וה"ה נמי לענין שבת לחי משום מחיצה, ומש"ה נמי הזורק לתוכו חייב כדאמר הש"ס התם להדיא מבוי שאינו ראוי לשיתוף הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב וכו' אלמא קסבר דלחי משום מחיצה וכו' ע"ש. והא דאמר רבא התם לחי משום היכר לאו משום דס"ל משום היכר ולא משום מחיצה, אלא דאית לי' תרווייהו משום מחיצה ומשום היכר. ונפקא מיני' בלחי העומד מאליו דמשום מחיצה איכא ומשום היכירא ליכא, וא"כ שפיר קמפרש"י הכא בסוגיין לדידך דאמרת לחי משום מחיצה וכו' דהן הנה דאית לי' לרבא תרתי כמ"ש. * בתוספת ד"ה שלא יהא וכו' אין זה כר' יאשי' דבסמוך דבעי מחיצות בסכך צילתו מרובה מחמתו וכו' עכ"ל. דבריהם צריכין ביאור דמה בעי בזה שכתבו אין זה כר' יאשי' וכו' דמי ראה אלה ולא ידע דהסוגיא זאת לא אזדא אליבא דר' יאשי' שהרי כל השקליא וטריא דסוגיין אליבא דרבנן דפליגו עם ר"ש ואמרו שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח קא שקיל וטרי, ור' יאשי' ע"כ ס"ל כר"ש דכן קאמר אביי בסמוך ר' יאשי' וכו' ור"ש כולהו ס"ל דסוכה דירת קבע בעינן וכו' עיין עליו. אמנם רבנן דר"ש ס"ל דדירת עראי בעינן ואף אנן קי"ל כרבנן ופשיטא דסתמא דברייתא שלא יהא בין קנה וכו' כרבנן אתיא ולא כרבי יאשי'. *
ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין וכו' מ"ט דב"ש ?אמר קרא חג הסוכות שבעת ימים לה' סוכה העשוייה לשם חג בעינן וב"ה וכו'. מן הראוי להתבונן לפי מה דמפרשי תו' בד"ה סוכה ישנה וב"ה מכשירין, וז"ל בירושלמי תני צריך לחדש בה דבר,לפי זה מאי מקשה הש"ס וב"ה וכו' הלא י"ל דאליבייהו בעינן הקרא חג הסוכות שבעת ימים לה' דצריך לחדש בה דבר, וכמו דפליגי לקמן רב ושמואל, דרב לא בעי אלא עש?יה בלבד, דאמר רב עשאה מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין פסולה, מן הסיסין כשירה פירש"י בד"ה מן הסיסין כשירה הואיל כשנתלו בבגד לשם ציצית נתלו עשיי' לשמה הוא דטוויה לשמה לא בעינן שאין טוויה מן העשייה, עכ"ל. ושמואל אף טוויה לשמה בעינן דאמר שמואל אף מן הסיסין פסולה ופליגי בפירושו דהאי קרא גדילים תעשה לך לשם חובך רב סבר דבעשייה לשמה סגי, ושמואל סבר דאף טווייה לשמה בעינן, אף כאן אם נאמר דפליגי ב"ש וב"ה בהאי קרא חג הסוכות דבעינןסוכה לשם חג לשם מצוות המלך ב"ש סבר עד דאיכא כולה עשייה לשמה, וב"ה סבר דלא בעינן כי אם מקצת עשייה לשם חג. וההוא קושיא דוקא לפי מה שכתבו תו' והרא"ש דבירושלמי משמע דעיכובא הוא לחדש בה דבר, משא"כ לפי מה שכתב בב"י בשם הר"ן סי' תרל"ו לאו עיכובא הוא אלא מצוה מן המובחר הוא ?? מקשה שפיר וב"ה וכו' דליכא למימר דהקרא אתי? לאשמיעינן עיכובא הוא דלא אלא מצוה מן המובחר הוא. ואם נפשך לומר לפי זה מאי מקשה הש"ס וב"ה
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
לית להו דר"י אמר רב הלא ב"ה סבר כרב דבעינן מקצת עשייה לשמה, אף אתה אמור לו דבאמת מדשמואל מקשה הש"ס כאשר היא לפנינו כי אמריתי קמיה דשמואל אמר רף מן הסיסין נמי פסולה אלמא דבעינן טוויה לשמה, ובאמת דרש"י ותוספת המה מחולקים בזה אי גרסינן אלמא או לאו ואזלא לשיטתייהו דעיין ברש"י אלמא לא גרסינן אלא ה"ק אף מן הסיסין פסולה דמאן דגרס אלמא משמע דהאי דמותיב קאמר לה וא"כ לא מותיב אלא מדשמואל ולאו מילתא היא דרב נמי עשייה לשמה בעי עכ"ל. דלב"ה אפי' עשייה לשמה לא בעינן. דעיין ברש"י בד"ה ואם עשאה לשם חג אפי' מתחילת השנה כשירה פירש רש"י לבית שמאי איצטרך דלא כפירש תוס' דמפרשי אפי' לב"ה נמי? שאין צריך לחדש בה דבר אם עשאה לשם חג דרש"י סובר דתלמודא דידן פליג על הירושלמי וסובר דב"ה מכשירין אף אם אין חדש בה דבר דלא בעינן סוכה לשם חג כלל. משא"כ לפ' תו' דמפרשו בד"ה ואם עשאה וכו' ואפי' לב"ה נפקא מיניה שאין צריך לחדש בה דבר צריכי אנא לומר דגרסינן אלמא דלא מותיב אלא מדשמואל דאי לא תימא הכי דמדרב נמי קשיא מאי מקשה הש"ס וב"ה לית להו דר"י אמר רב הלא ב"ה סבר כרב מקצת ?בעשייה לשמה סגי אלא וודאי דגרסינן אלמא דבעינן טווייה לשמה הלא קשיא אלא מדשמואל עיין במסכת מנחות דף מ"ב ע"ב בתוספ' ד"ה
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
הקוצים וכו' ועיין?בב"ה?וז"ל וב"ה לית להו דר"י אמר רב וכו' משום מימרא דשמואל דבסיפא נקט להו והרבה כמותו בתלמוד דנקט רישא משום סיפא תדע דמסיפא מקשים דקא אמרינן אלמא דבעינן טוויה לשמה ה"נ בעי עשייה לשמה אלמא מדשמואל מקשינן ולא מדרב וכו' ודלא כהרב שלמה ז"ל כתב בפירושו אלמא לא גרסינן וכו', והגאונים לא כתבו כן, וכך ראיתי בתשובה שאלה אע"ג דסוגיין בעלמא באיסורי הלכה כרב קא אמרי רבנן דהכא הלכתא כשמואל דהציצית מן הסיסין פסולה דקא מקשיה מיני' בסוכה וכו' עכ"ל ע"ש. והנה י"ל דרש"י ממאן בהאי דמפרשו תו' ?דאפילו ב"ה נ"מ שאין צריך לחדש בה דבר דקשיא לי' מאי מקשה וב"ה וכו' הלא לב"ה בעינן הקרא דצריך לחדש בה דבר כאשר הקשיתי לעיל. עוד שם וב"ה ההוא מבעי לי' כדרב ששת דאמר רב ששת משום ר"ע מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה ת"ל חג הסוכות שבעת ימים לה' ותניא ר"י בן בתירה אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר חג הסוכות מה חג לה' אף סוכה לה', ובית שמאי וכו'. איכא למידק מאי מקשה הש"ס ובית שמאי וכו' לפי מה דמפרשו תו' בד"ה מה חגיגה וכו' קסבר ר"י בן בתירה דאי לאו משום חגיגה מוקמינן לה לסוכה לשם חג. לפי זה מאי מקשה הש"ס וב"ש דלמא לב"ש תרתי שמעינן מיני' מדכתב סוכות תעשה לך שמעינן מיני' דיהיה לשם חג כדפי' תו' דאי לאו משום חג מוקמינן
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
לסוכה לשם חג עכ"ל. ומדכתב חג הסוכות שמעינן מיני' דעצי סוכה אסורין כל שבעה דומיא דחגיגה, כי היכי דדרשינן לקמן דף י"א מה חג דבר שאינו מקבל טומאה וכו', וז"ל חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים מה חג דבר שאינו מקבל טומאה אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה, אף כאן אנו נאמר מדכתיב חג דרשינן מיני' דעצי סוכה אסורין כל שבעה דומיא דחגיגה. ותו קשיא הא דמתרץ הש"ס אין הכי נמי אלא מ"ש דב"ש כתיב קרא אחרינא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, כד עיינת לקמן דף י"א ע"ב כי אתא רב דימי אמר ר"י אמר קרא חג הסוכות תעשה לך מקיש סוכה לחגיגה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וכו' אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה ע"כ, לפי זה בעינן קרא חג הסוכות תעשה לך להורות מה חגיגה דבר שאין מקבל טומאה וכו' והאיך מתרץ הש"ס דבעינן קרא חג הסוכות שיהי' סוכה לשם חג וכי אפשר ?למדין? מחד קרא הנך תרתי דבעינן סוכה לשם חג ובעינן דבר שאינו מקבל טומאה כדפירש תוספות לקמן דף י"א ע"ב בד"ה מקיש סוכה לחגיגה הכא מייתי קרא חג הסוכות תעשה לך, ולעיל דאסרינן עצי סוכה משום?דאתייקש?לחגיגה מייתי קרא דחג הסוכות שבעת ימים לה' עכ"ל, דון מינה דהנך שני לימודים א"א ללמוד מחד קרא, לפי זה הא דמסיק הש"ס הכא דב"ש ילפינן דבעינן סוכה לשם חג מהאי קרא חג הסוכות תעשה לך ומהאי קרא ילפינן לקמן דאין מסככין בדבר שאין מקבל טומאה דומיא דחגיגה והאיך מזכ שטרא לבי תרי שנים נכנסו ?וקולטתו.? וצ"ל דבית שמאי לא סברי הא דתני לקמן מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וכו' דהוא סובר כדעת ר"א דאמר ענני כבוד היה וז"ל כל דבר שאינו
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
מקבל טומאה אין מסככין בו מנא הא מילי אמר ריש לקיש ואד יעלה מן הארץ מה אד וכו' דבר שאינו מקבל טונאה וכו' הניחא לר"א דאמר ענני כבוד היה אלא לר"ע דאמר סוכות ממש עשה להם מאי איכא למימר, דתניא וכו' אמר ר"י אמר קרא חג הסוכות תעשה לך מקיש סוכה לחגיגה וכו'. לפי זה יתורץ נמי מה שהקשייתי דלמא תרתי ?אשמעינן מיני' מדכתב חג שמעינן מיני' מה חג לה' אף סוכה לה', כי היכי דדרשינן לקמן מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה הלא הם לא סברי הא דדרשינן לקמן מהאי קרא מה חג דבר שאינו מקבל טומאה וכו'. אמור מעתה לר"ע דאמר סוכות ממש עשו להם, צריכי ?אנו\א? לומר קרא חג הסוכות תעשה אתא להורות מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וכו' ליכא למילף מינה דבעינן סוכה לשם חג וזה הוא דעת ב"ה דמכשירין בסוכה ישנה, משא"כ לר"א דאמר ענני כבוד הי' ולא צריכי קרא חג הסוכות להורות מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וכו', דמאד יעלה ?מן הארץ נפקא??כן מן??ודרש קרא חג הסוכות דבעינן סוכה לשם חג וזה הוא דעת ב"ש דפוסלין סוכה ישנה, ורמיזה דב"ש סברע כר"א וב"ה סברי כר"ע מדראמר הש"ס וב"ה האי מבעי לי' לכדרב ששת דאמר משום ר"ע דיליף דעצי סוכה אסורין מקרא חג הסוכות שבעת ימים לה', ולא יליף מהאי קרא דבעינן סוכה לשם חג, ותיפוק לי' דעוד קרא כתיב חג הסוכות תעשה לך דבעינן
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
סוכה לשם חג וצריכי אנו? לומר דב"ה בעי האי קרא כדדרש לקמן מיני' ר"ע מה חגיגה דבר שאינה מקבל טומאה ומדמתרץ הש"ס לקמן וב"ש סבירא לי' דר"א לכאורה לא ה"ל למימר סבירא כר"א אלא הל"ל ב"ש סבירא ?? דאין עושין סוכה בחולו של מועד, ומדאמר סבירא כר"א להורות דסבירא כר"א דאמר לקמן ענני כבוד היה ולא צריכי קרא חג הסוכות להורות מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה ודרש דבעינן סוכה לשם חג וגם קושיא שנייה שהקשיתי היאך יליף מחד קרא הנך תרתי דבעינן סוכה לשם חג, ואין מסככין בדבר שאינה מקבל טומאה וכו' הלא ב"ש סברי כר"א דאמר ענני כבוד הי' וילפינן דאין מסככין בדבר שמקבל טומאה מואד יעלה מן הארץ, וצריכי קרא חג הסוכות דבעינן סוכה לשם חג. איברא עדיין יש פתחון פה מאי מקשה הש"ס וב"ה וכו', הלא י"ל דחב"ה קרא חג הסוכות להורות דומיא דחגיגה מה חגיגה דבר שאינה מקבל טומאה וכו' אף סוכה דבר שאינה מקבל טומאה, ואם נפשך לומר דלמא שקלי וטריא דהש"ס הכא זהו דעת ר"ח דיליף לקמן דאין מסככין בדבר שאינה מקבל טומאה מדכתיב הביאו עלי זית ועלי עץ שמן וכו' וא"כ לא צריכי קרא חג הסוכות להורות מה חגיגה דבר שאינה מקבל טומאה וכו' ומקשה שפיר וב"ה וכו', אף אתה אמור לו אי אמרינן דשקליא וטריא דהש"ס הכא כדעת ר"ח עדיין יש מקום עיון דעיין לעיל מיני' דף ח' ע"ב תנו רבנן גנב"ך וכו' ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה מאי כהלכתה אמר ר"ח והוא שעשאה לצל סוכה פירש"י
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
בד"ה אמר ר"ח האי כהלכתא דקאמר הוא שמסוככת יפה דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה ולא לצניעות בעלמא דאע"ג דסוכה לשם חג לא בעינן לשם סוכה בעינן ולצל הוא דמקריא סוכה שמסוככת מן החורב עכ"ל. לפי זה מאי מקשה הש"ס וב"ה דאף על גב דסוכה לשם חג לא בעינן מ"מ סבירא ב"ה דסוכה לצל בעינן ומהאי קרא חג הסוכות תעשה לך דיליף שסוכה לצל בעינן ומאי מקשה הש"ס וב"ה וכו', דאע"ג דלעיל ילפינן מקרא דסוכה תהיה לצל יומם מחורב דצריך לישב בצל סוכה, מ"מ מהקרא דכתיבה באורייתא עדיפא לילפי מיני', ובלימוד הישיבה השבתי בדברים המתיישבים על הלב. עוד שם וב"ה האי לכדרב ששת דאמר משום ר"ע מנין דעצי סוכה אסורין כל שבעה דכתיב חג שבעת ימים לה' ותניא ר"י בן בתירה אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה וכו' עכ"ל. ואי קשיא ה"ל לאקשויי הכא מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה נמי בעלי חיים כדמקשה הש"ס לקמן דף י"א על הא דאמר מה חגיגה דבר שאינה מקבל טומאה אף סוכה דבר שאינה מקבל טומאה, עיין לקמן דף י"ב ע"א בתוספ' ד"ה שמקשים קושיא זו ע"ש בדבריהם. עוד שם וב"ה ההוא מבעי לי' לעושין סוכה בחולו של מועד וב"ש סבירא כר"א דאמר אין עושין
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
סוכה בחולו של מועד, והנה תיובתא קא חזינא דמתרץ הש"ס ההוא מבעי להו דעושין סןכה בחולו של מועד, וכו', דכד עיינת לקמן דף כ"ז ע"ב וז"ל תניא ר"א אומר אין עושין סוכה בחולו של מועד, וחכמים אומרים עושין סוכה בחולו של מועד מ"ט דר"א אמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים עשה סוכה הראויה לשבעה עכ"ל. והנה ?ב"ש דילפינן מקרא חג הסוכות תעשה לך דבעינן סוכה לשם חג קשה היאך מתרץ הש"ס דסבירא כר"א הלא לר"א בעינן הקרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים דאין עושין סוכה בחולו של מועד שתהא סוכה הראויה לשבעה דוקא. והאיך ילפינן מיני' הנך תרתי דבעינן סוכה לשם חג ודאין עושין סוכה בחולו של מועד. וצ"ל דבאמת ילפינן מינה הנך תרתי, קשה ?אנחת? לן חדא ואקשת לן חדא מאי מתרץ הש"ס אליבא דב"ה ההוא מבעי לי' דעושין סוכה בחולו של מועד הלא תרתי שמעינן מינה כי היכי דשמעינן מינה לב"ש תרתי ממה נפשך חדא מתרתי לא ?פלטת.? וי"ל דוודאי אליבא דב"ה ליכא למימר דשמעינן מינה תרתי דהוא אמר דעושין סוכה בחולו של מועד וצריכי קרא חג הסוכות תעשה לך עשה סוכה בחג, וליכא למילף מינה מדכתיב חג שבעין סוכה לשם חג, משא"כ אליבא דב"ש דאמר מדכתיב תעשה לך שבעת ימים סוכה הראוייה לשבעה, ואם כן שפיר שמעינן מינה תרתי מדכתיב חג הסוכות שמעינן מינה דבעינן סוכה לשם חג, ומדכתיב סוכות תעשה לך שבעת ימים שמעינן מינה דאין עושין סוכה בחולו של מועד עשה סוכה ראוייה לשבעה ותרתי שמעת מינה.
הרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצלה"ה מפרשיסחא אמרשבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד ..היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות..
