גוד אסיק על שפת הגג דהלכה כרב נחמן והיינו שכתבו תוס' בד"ה סבר וכו' לבסוף מסיק בעינן מחיצות הניכרו' כלומר דר"נ דאמר אבל על שפת הגג כשרה ??? היינו דווקא על שפת הגג משום דמחיצות ניכרו' בבית אבל על גבי עמוד לא אמרינן גוד אסיק דבעינן מחיצות הניכרו' והיינו דסבר אביי למימר לפי מאי דאסיק אדעתיה וכאשר כתבתי לעיל.
והשתא נמי תוספת שכתבו בד"ה אבל על שפת הגג כשרה וד"ה-? דחשיב מחיצות ניכרו' טפי מעמוד וכו' הדין עמהם ושניהם לדיבור א' נתכוונו דלפי מאי שכתבו בדיבור הקודם לבסוף מסיק וכו' אלמא דמסקינן דאמרינן גוד אסיק וא"כ קשיא לרבא דאמר בעינן מחיצות וכו' להכי כתבו דחשיב מחיצות ניכר' טפי מעמוד משום דנכרו' בבית ולעולם רבא כר"נ ס"ל והשתא נמלטנו-? מכל הקושיות אשר ??? וכמ"ש לעיל.
איברא רש"י היה לפניו גירסת הרי"ף והראב"ד והרא"ש ז"ל-? וכן הגירסא ברוב הספרים והיינו שכתב רש"י הכי גרסינן ור"נ אמר באמצע הגג מחלוקת וכו' כלומר דגרסינן איבעיא להו כמו שהגרסא לפנינו. ועיין נמי בר"ן שכתב וז"ל וגרסינן תו בגמרא ת"ר וכו' ואתמר עלה ר"נ אמר באמצע הגג מחלוקת איבעיא להו וכו' תיקו הלכך ?? כרבנן ואפילו על פשת הגג לא מתכשרא אלא שתים כהלכתן וכו' ובההוא-? דעת הרב אלפסי ז"ל שהשמיטה מן ההלכות וכו' עד כאן לשונו ועיין נמי בהרא"ש.
29R מאי פריך וניליף מפנים של מעלה תיפוק לי' דראה וגם ידע דאיכא לשנויי תפסת מרובה לא תפסת. ויש לומר הש"ס דפריך ואימא כאפי דבר יוכני אסיק אדעתי' דתפסת מרובה לא תפסת, דאל"כ הוי לי' למיפרך וניליף מפנים של מעלה, ולכן נמי קא מתרץ ליה המתרץ תפסת מרובה וכו' כלומר דאת ע"כ ס"ל תפסח מרובה וכו' מדלא קאמרת ואימא כפנים של מעלה. אמנם המתרץ אליבא דנפשי' ס"ל דלאו מטעמא דתפסח מרובה וכו' לא ילפינן מאפי דבר יוכני שהרי אכתי קשה ואימא כאפי דצפירתא דזוטר טובא, א"ו דה"ט משום דילפינן פני פני וכו' והיינו דא"ל ר"א ב"י ר"ה פני פני גמר וכו'. ומהדר לי' הש"ס ואכתי לדידך דקא ילפת פני פני ולא מטעמא דתפסת מרובה וכו' אם כן עדיין מירי הרהור לא יצאנו וניליף מפנים של מעלה. וקא מהדר לי' תפסת מרובה וכו' כלומר הא וודאי דאליבא דאמת צ"ל תפסת מרובה לא תפסת, אמנם אי משום הא טעמא לחודי' קשה ואימא כאפי דציפרתא דזוטר טובא ומש"ה צריכין נמי לגזירה שוה פני פני וכו', והשתא שניהם יחדיו יצדוקו ומגזירה שוה צדקו. * שם: אמר לי' אביי אלא מעתה דכתיב פני האחד פני הכרוב פני השור פני אדם היינו כרוב היינו אדם אפי רברבי ואפי זוטרא וכו'. עיין שם בחגיגה (דף י"ג ע"ב): א"ל ר"פ לאביי אלא מעתה דכתיב פני האחד פני הכרוב וכו' היינו פני כרוב היינו פני אדם, ומשני לי' אפי רברבי ואפי זוטרי כו' עיין שם. ולכאורה הקפידה מצאה מקום לנוח דכיון דמשני לי' אביי לר"פ התם אפי רברבי וכו' א"כ מאי קאמר הכא בסוגיין אלא מעתה דכתיב פני הכרוב וכו' תיפוק לי' דכבר שני לי' אביי לר"פ הך קושיא התם בחגיגה. ואפשר לומר דבתר דשמעה אביי דמשני לי' הש"ס אפי רברבי וכו' קיבלה. וכי הדר ר"פ ומקשה לי' הוה משני לי' נמי כדמשני לי' הש"ס הכא.
מש"ה תני פסולה ולא מהני אם מיעטו במקצת סכך תוך עשרים אלא כולו סכך תוך עשרים בעינן, משא"כ במבוי תני ימעט?במיעוטכל שהוא סגי אפי' מקצת הקורה הוא תוך עשרים סגי, והתירץ השני שבש"ס סוכה דנפישי מילי אליבי' קאי תירץ ראשון שבתו' סוכה דביחיד וכו'. ובזה נח דעתי אשר לכאורה יפלא מאי מקשה הש"ס מ"ש בסוכה דתני פסולה ובמבוי ימעט דלמא הא קמ"ל דבסוכה תני פסולה אף אם מקצת סכך בתוך עשרים נמי פסולה, משא"כ במבוי דסגי אם מקצת קורה בתוך עשרים, אלא ע"כ דבאמת מתרץ התרצן? הכי, כדפרשתי. ובזה מדוקדק הא דמקשה הש"ס מה"מ אתירץ השני ולא אתירץ ראשון אלא דכוונת הש"ס להוכיח דתירץ שני הוא עיקר הטעם סוכה דביחיד זמנין דמשתקל בלמטה וקיימא כולו למעלה מך' ולא שלטא בי' עינא ולאפוקי מתירץ ראשון דלהוי סוכה פסול מכח שהוא דאורייתא, משא"כ במבוי שהוא דרבנן ?וסהדי? רבה לזה הצריכות שמפרש הש"ס ריש מס' עירובין בין סוכה ומבוי סוכה דלישיבה עביד ומבוי דלהילוך תיפוק לי' דתרווייהו צריכי דסוכה אם מקצת סכך תוך ערים הוא פסול, ובמבוי אם מקצת קורה תוך עשרים הוא כשר, אלא וודאי דקים להו לרבנן דתירץ שני הוא עיקר, וראשון הוא נדחה. בתוספות בד"ה כי עבדי לי' דירת קבע שפיר דמי וכו', וא"ת וכיון דלא חיישינין אלא שתהא ראוי' לעשותה עראי א"כ אמאי אמר גשמים סימן קללה בחג והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים וכו', ומהאי טעמא ניחא לר' זירא דדריש מדכתיב וסכה תהי' לצל הא כתיב נמי מזרם וממטר ונבעי נמי שלא ירדו גשמים לתוכו וכו' עכ"ל. יש לתמוה לפ"ד מאי קמקשי הש"ס לקמן כולהו כר' זירא לא אמרו ההוא לימות המשיח הוא דכתיב ור' זירא, א"כ לימא קרא וחופה וכו' עכ"ל, הא מעיקרא דדינא פירכא דכולהו
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרךבשנה טובה תכתב ותחתם, אותולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)
כר' זירא לא אמרי משום דכתיב מזרם וממטר ונבעי נמי שלא ירדו גשמים לתוכו, דבאמת התירץ שמתרץ הש"ס אינו מספיק, דקשיא דא"כ לימא קרא וחופה וכו', וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה, ולפי דברי מעיקרא דדינא אין מקום לקושיא זו למה כר' זירא לא אמרו.
דף ב' ע"ב בגמרא כולהו כרבה לא אמרו ההוא ידיעה לדורות הוא דכתיב וכו' איכא למידק אמאי לא מקשה הש"ס ארבה גם כן כמו שמקשה ור' זירא, ומפרק, ה"ל להקשות ג"כ ארבה ורבה האיך מתרץ ההוא ידיעה לדורות וכו', ואין לומר דאליבא דר' זירא יש שום תירץ דה"ל למיכתב וחופה וכו' מש"ה מפלפל אליבא דר"ז, משא"כ אליבא דרבה קם בתיובתא ותיובתא קא חזינא ולא פרוקא, א"כ קשיא לפ"ז איך אמרוה בשמעתין כמאן אזלא הא דאמר ר' יאשיה אמר רב וכו' כמאן כרבה הא דברי רבה נדחין דההיא ידיעה לדורות. זאת ועוד אחרת אביי ע"כ כרבה ס"ל שהוא רבי' שהרי על דברי ר' זירא מקשה אלא מעתה עושה סוכה בעשתרות קרנים, ועל דברי רבא מקשה אלא מעתה עושה סוכה במחיצות של ברזל, וא"כ אליבא דאביי אמאןתרמיי'?ע"כ כרבי' רבה ס"ל. ובייחוד לדעת הרי"ף שמביא מקצת פוסקים דפסקי כרבה וע"כ צ"ל לרבה לק"מ שהוא מחולק על אותן שסברו ?בההיא ידיעה לדורות פירש"יהיקף?סוכות ענני כבוד ע"ש ומוכח רבה כמ"ד סוכות ממש כדאיתא פלוגתא לקמן דף י"א ע"ב, ולעיל הארכתי בזה עיין שם. א"כ הדרא קושיא לדוכתי' אמאי לא מפרש הש"ס שקלא וטריא אליבא דרבה כמו שמפרש אליבא דר' זירא, והכי הל"ל ורבה ?א"ל? סובר כמ"ד סוכות ממש היה. וי"ל דהא דמשני הש"ס ההיא ידיעה לדורות באמת הכוונה דהם מחולקים עם רבה בזה רבה סובר כר"ע דאמר סוכות ממש, ורבא ור' זירא סברי כדעת ר"א דאמר ענני כבוד היה.
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרךבשנה טובה תכתב ותחתם, אותולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)
איברא אין שום הוכחה לרבה מקרא דסוכות ממש היה משא"כ בדר' זירא הקרא מסייע לי' א"כ לימא קרא וחופה וכו' מש"ה עת לדבר אליבא דר' זירא, ועת לחשות אליבא דרבה. שם בגמרא ור' זירא א"כ לימא קרא וחופה תהיה לצל יומם וכו' עכ"ל. איכאלמ"ד? [למידק?]לפ"ז הדרא קשיא לדוכתי' למה כולהו כר' זירא לא אמרי דאין לומר דההיא לימות המשיח אם כן קשיא לימא קרא וחופה וכו', אלא ע"כ צ"ל דא"א לומר כר' זירא משום קושיות התו' לעיל בד"ה כי עביד לי' וכו' וז"ל, ומהאי טעמא נמי ניחא לר' זירא דדריש מדכתיב וסוכה תהיה לצל, הא כתיב נמי מזרם וממטר ונבעי נמי שלא ירדו גשמים לתוכה וכו' ע"ש א"כ מאי מקשה הש"ס כולהו כר' זירא לא אמרי וכו', מכח קושיות התו' לא אמרי כר' זירא, ומעיקרא דדינא ליתא. שם בגמרא כרבא נמי לא אמרי משום קושיא דאביי עכ"ל י"ל מאי מתרץ הש"ס משום קושיא דאביי הלא אביי גופי' קיבליה מיני' כיון דאשכחן לי' לאביי דהוא מרא דקושיא?קבלי'?לטעמי' דרבא, דאמר אביי לקמן דף???ע"ב רבי ור' יאשיה ור' יהודא כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן, מכלל דטעמא דרבנן סוכה דירת עראי בעינן, עיין בספר בעל המאור ובספר מלחמות ה' ועיין בתו' לקמן דף???בד"ה כולהו ס"ל וכו' ע"ש. שם בגמרא משום קושיא דאביי פי' רש"י ד"ה משום קושיא וכו' ושנוייא לא משמע להו הואיל וקרא לאו דוקא עראי נקט וכו' עכ"ל. ולדעתי הקלושה י"ל דשנוייא לא משמע להו, דקשה להו קושיות התו' לעיל בד"ה כי עביד לי' דירת עראי וכו', וא"ת וכיון דלא חיישינן וכו', א"כ אמאי אמר גשמים סימן קללה בחג והלא יכול לקבוע נסרים במסמרים וכו' ע"ש. ובזה מתורץ מה שיש לכאורה פלפול בתו' בד"ה, כר' זירא לא אמרי,
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרךבשנה טובה תכתב ותחתם, אותולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)
הא דלא קאמר משום קושיא דאביי כדקאמר על רבא משום דר' זירא שני לאביי שפיר עכ"ל, תיפוק לי' דרבא משני לאביי שפיר עד עשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי וכו', ולפי מה שכתבתי לק"מ דעל תירוצו דרבא קשה קושיות התו' בד"ה כי עביד לי' וכו', והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים וכו', אבל על תירוצו דר' זירא דמתרץ דל עשתרות קרנים, על זה לק"מ, ולהכי מפרש תו' דר' זירא שני לאביי שפיר. בגמרא כרבא נמי לא אמרי משום קושיא דאביי וכו' עכ"ל. איכא למידק ל"ל לשנוייא משום קושיא דאביי אשר כבר מתרץ הש"ס קושיות אביי ואביי גופי' קיבלה כאשר הארכתי לעיל, תיפוק לי' דרבה ס"ל כרב וכל מילי דמר עבד כרב?מה?דאמר ר' יאשיה אמר רב מחלוקת כשאין דפנות מגיעות וכו' הוא תניא דמסייע לרבה, והלכה כרב באיסורא, ור' זירא מסייע לי' הא דאמר רב הונא אמר רב מחלוקת כשאין בה אלא ארבע אמות וכו', משא"כ לדעת רבא אין שום סיוע לדברי רב הן מדברי ר' יאשיה אמר רב, והן מדברי רב הונא אמר רב, ומדברי רב חנן אמר רב איתא להדיא בש"ס דאתיא דלא כמאן. שם בגמרא בשלמא לר' יאשיה פליגי אדרב הונא ודרב חנן בר רבה דאינהו?קיהבי?שיעורא במשכא ואיהו לא קא יהיב, אלא רב הונא ורב חנן בר רבה נימא בהכשר סוכה קמיפלגי דמר סבר הכשר סוכה בארבע אמות וכו' עכ"ל. כאן התלמידיםמתהנ??? בדבר ??? ??? ?דקאמרבשלמא?דוודאימה דניחא ניחא ואין מן הצורך אלא ליישב על הדבר שנתקשה לדעת מה זה ועל מה זה, ונראה לפרש דוודאי אי נימא דפליגי רב הונא ורב חנן בר רבה אליבא דרב בהכשר סוכה?אזיהוא ניחא אליבא דר' יאשי', משא"כ אי נימא דלא פליגי בהכשר בהכשר סוכה אזי קשה על ר' יאשיה למה לא קיהיב שיעורא במשכא, דעיין בתו' בד"ה עד ארבעים וחמישים וכו'
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרךבשנה טובה תכתב ותחתם, אותולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)
לבאר את כל מה אשר הקשינו לעיל והנראה ליישב דשים עיונך-? בהר"ן שכתב וגרסי' תו בגמרא היתה גבוה מעשרים ובנה בה עמוד שהוא גבוה עשרה טפחי' סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצת' א"ל רבא בעינן מחיצו' הניכרו' פירש דאע"ג דלגבי שבת אמרינן גוד אסיק לא אמרינן הכי לגבי סוכה דבעינן בה מחיצות הניכרות כעין דירה וכו' ואפשר דעמוד כיון דלענין שבת חולק רשות לעצמו וכו' עכ"ל
ואם כך עלתה על דעת אביי למימר דגוד אסיק מחיצת' משום לדגבי שבת אמרינן גוד אסיק וא"ל רבא גבי סוכה בעינן מחיצו' הניכרו' כעין דירה אם כן מש"ה לא ניחא לי' לרבא למימר הלכה כחכמים דלא אמרינן גוד אסיק דאם אמר הכי ה"א אפילו לענין שבת ובאמת גבי שבת קי"ל הלכתא כר' יעקב הלכך לא אמר הלכה כחכמים.
ומעתה נמי ??? ממה אשר הקשינו דאי אמרינן בין בזה ובין בזה מחלוקת מאי קמ"ל ר"נ כיון דר"ה נמי אמר הכי דלפמ"ש טובא קמ"ל רב נחמן דלענין שבת הלכה כר' יעקב דאמרינן גוד אסיק מחיצתא. ואפשר לומר דגם לענין סוכה ס"ל לר"נ דאמרינן גוד אסיק מחיצתא דכיון-? דגוד אסיק הלכה למשה מסיני בין לענין שבת בין לענין סוכה קי"ל הכי.
והשתא אמינא מלתא בטעמא הש"ס דפריך מיתיבי וכו' תיובתא דר"ה וסליק בתיובתא רצה להוכיח או דאיכא למיפשט דבין בזו ובין בזו מחלוקת או דליכא תיובת' לר"ה והוא הדבר אשר דברנו התלמודא דסליק בתיקו קשה אמאי תיפוק לי' דאיכא להוכיח דבין בזו ובזו מחלוקת
24R וירבעום ויחלקו ויש בהן טפח לכאן ולכאן בהא קאמר ר"י דנידון משום דיומד וחכמים אומרים עד שיהא שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, וכדאיתא בפלוגתייהו להדיא לפנינו בסוגיין ת"ר נעץ וכו' ר"י אומר רואין וכו' וחכמים אומרים עד שיהא שתים כהלכתן וכו', אבל אם נעץ ארבע קודיסין בארץ ואין בהם טפח לכאו ולכאן בהא אפי' ר' יעקב מודה דפסול. והא דאמר ר"ה מחלוקת בשפת הגג דר' יעקב סבר אמרינן גוד אסיק וחכמים אומרים לא אמרינן גוד אסיק אבל באמצע הגג דברי הכל פסולה ע"כ איירי דאין בקונדיסין טפח לכאן ולכאן דאם יש טפח לכאן ולכאן אמאי לא קאמר הטעם דר' יעקב מכשיר משום דאיכא טפח לכאן ולכאן ומשום הכי אמר דר"י מכשיר דאמרינן גוד אסיק וכו', ובכה"ג באמצע הגג אפילו ר' יעקב מודה דפסול כיון דלית בה טפח וכו', והיינו שכתב רש"י בדברי ר"נ וז"ל: ה"ג ור"נ וכו' וע"י הקונדיסין ר"י מכשיר וכגון שהן רחב טפח וכו' עכ"ל. ולא כתב בדברי ר"ה הכי, אלמא דר"ה מוקי פלוגתייהו בדליכא טפח לכאן ולכאן וכו', וא"כ מאי קמותיב בתיובתא לרב הונא והא ארץ דכאמצע הגג דמי וקא מכשיר ר' יעקב, דלמא מש"ה מכשיר ר"י דאיירי בדאיכא טפח לכאן ולכאן משום דיומד וכמ"ש. ומוסיפין חומש דאמאי לא קמותיב הש"ס תיובתא לר"ה לעיל מיני' בלא הך דקמיבעי' לי' להש"ס היכי קאמר ר"ן וכו'. ואצא בשש סתמא דהש"ס דקמסדר להך ברייתא נעץ וכו' ר"י אומר רואין וכו' לבתר דמשני ר"ה פליגי באמצע הגג וה"ה על שפת הגג וכו' היאך מישך שייך ואישתרובובי משתרבובי להדדי. ושבעה מי יודע תו' שכתב בד"ה סבר וכו' ז"ל: סבר אביי 24V למימר גוד אסיק מחיצתא: לבסוף מסיק בעינן מחיצות הניכרות וכו' עכ"ל. לכאורה לפי המסקנא שלפנינו לא מסקינן הכי דבעינן מחיצות הניכרות אלא לפי גרסת הרמב"ן דגרס ור"נ אמר באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג ד"ה כשירה, וקי"ל במסקנא הכי, א"כ שפיר איכא למימר כמ"ש תו' לבסוף מסיק דבעינן מחיצות הניכרות, כלומר הא דסבר אביי למימר גוד אסיק הוא לפי ס"ד דהש"ס, אבל לפי מאי דמסיק ר"נ דבשפת הגג ד"ה כשרה משמע דוקא דמש"ה כשירה דחשיב מחיצות הניכרות טפי מעומד משום דניכרת בבית אבל לפי הגרסא שלפנינו דקמיבעי' לן היכי קאמר ר"נ וכו' לא חזינין דמסיק הש"ס דבעינן מחיצות הניכרות. ושמנה אלה תו' שכתבו בד"ה אבל על שפת הגג כשרה לדברי הכל: דחשיב מחיצות ניכרות טפי מעמוד משום דניכרות בבית עכ"ל. פירש לדבריהם דקשיא להו, דאם אמרינן על שפת הגג ד"ה כשירה דאמרינן גוד אסיק מחיצות אם כן אמאי אמר רבא בעינן מחיצות הניכרות, להכי כתבו דחשיב מחיצות ניכרות טפי מעמוד משום דניכרת בבית ושפיר קאמר רבא בעמוד דלא אמרינן גוד אסיק משום דליכא מחיצות הניכרת. אמנם אכתי לא נמלטנו וצריך לשום עינא פקיחא דלאיזה צורך כתבו תו', הכי דאי משום דקמיבעיא לי' להש"ס היכי קאמר ר"נ באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה, וקשה לפי ס"ד דהש"ס דלר"נ ד"ה כשירה על רבא דאמר בעינן מחיצות הניכרות, וכתבו תו' לסיועי' לרבא דחשיב מחיצות הניכרת טפי מעמוד וכו', אי משום הא לא ה"ל למיכתב הכי, שהרי לפי המסקנא סליק בתיקו ואזלינן לחומרא ולא נפקא 25R מידי בזה שכתבו דמחיצות הבית ניכרת טפי מעמוד דסוף כל סוף לא אמרינן גוד אסיק וכו'. ואי משום דקשיא לתלמודא לימא באמצע הוא דפליגי אבל על שפת הגג ד"ה כשירה אלמא דמשמע מהך ברייתא דאמרינן גוד אסיק וקשיא לרבא ומש"ה כתבו דחשיב מחיצות הבית ניכרת טפי מעמוד, אי משום הא ל"ק, שהרי ר"ה קמתרץ ואמר פליגי באמצע וה"ה על שפת הגג וכו', ויותר מהמה דלפי הגירסא שלפנינו קאמר הש"ס אבל על שפת הגג דברי הכל כשירה, ותו' כתבו אבל על שפת הגג כשירה לדברי הכל הרי לא כתבו כלישנא דהש"ס. והנראה לומר דתוס' גרסת הרמב"ן היה לפניהן וה"ג ר"ה אמר מחלוקת וכו', ור"נ אמר באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג כשירה לדברי הכל, ועיין נמי בהרמב"ם (פ"ד מהל' שופר וסוכה דין י"א) וז"ל: נעץ ארבע קונדיסין וכו' וסיכך על גבן הואיל והסיכוך על שפת הגג כשרה וכו'. וכתב הרב המגיד וז"ל: הרבה מן הגאונים ז"ל אינן גורסין האי אבעיא להו כלל אלא ה"ק ורב נחמן אמר באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג לדברי הכל כשרה, והלכה כר"נ דרב הונא אתותב, וכן כתב בהלכות הרב ר' יצחק אבן גיאת ז"ל בשם רב שרירא ורב ישראל גאונים ז"ל וגרסא זו נראית לי עיקר וכו'. ובהשגות: א"א אין זה מחוור דאפילו לרב נחמן קאי בתיקו ולחומרא עכ"ל. והוא כפי גירסא זו שבספרים וכבר כתבתי דעת רבינו ז"ל ועיקר כו' עכ"ל עיין שם. הרי לפניך דהרבה מן הגאונים והרמב"ן בכלל אינן גורסין האי איבעיא להו כלל אלא ה"ק ור"נ אמר באמצע וכו' אבל על שפת הגג כשרה לדברי הכל. אמור מעתה לפי הך גרסא קיי"ל במסקנא הכי דאמרינן
ולא תקשה דלא דייק הכא השתא חמשים כשרה, ארבעים מבעי' וכו', עכ"ל, די"ל דמש"ה אצטרך רבי יהודא לאשמיעינן ארבעים וחמשים אמה דהוא סובר שיעור?המשך\הכשר?סוכה מחזקת ראשו ורובו, ובין אי מחזתקת ארבע אמות שיעור גובה הסוכה דאם מוחזקת ראשו ורובו אז כשרה עד ארבעים ולא יותר, ואם הוא מוחזקת ארבע אמות אזי כשרה עד חמשים אמות מש"ה אמר ר' יהודא עד ארבעים וחמשים אמה, ורבנן לא קיהבי שיעורא במשכא משום דהמה מסכימים דאינה כשרה אלא א"כ דהוא ד' על ד'. ודבר זה הוא מוסכם מכל הני משמי' דרב, ואין מן הצורך לפרש, דהא אפי' לדעת רב הונא אליבא דרב מודו דבשיעור ד' אמות סגי, ובאמת רבי יהודה ורבנן בהכשר סוכה נמי פליגי דרבי יהודא מכשיר מוחזקת ראשו ורובו, ורבנן פסלי עד דאיכא שיעור ארבע אמות,משא"כ אי נימא כמסקנת הש"ס דמוחזקת ראשו ורובו כ"ע לא פליגי דכשרה וכו', א"כ הדרא קשי' לדוכתי' אמאי לא קיהיב ר' יאשי' אליבא דרב שיעורא במשכא, לאשמיעינן במוחזקת ראשו ורובו כשירה, דלא תימא רב הונא ורב חנן פליגי בשיעור הכשר סוכה, ור' יאשיה אמר רב ס"ל כרב הונא דאמר ארבע אמות. ואף גם קשיא ל"ל למתני לר' יהודא ארבעים וחמשים, דאין לומר הא דתני חמשים הוא קאי אם הוא ד' אמות, דלפ"ז ה"ל לרבנן נמי לחלק בין אי מוחזקת ראשו ורובו ובין אם הוא ארבע אמות עד היכן הוא כשרה אם הדפנות מגיען לסכך, ואי נימא דאין שום חילוק ביניהן בגובה?דלרבנןאידי ואידי חדא שיעורא הוא ה"ל לר' יאשיה לפרושו דאין שום חילוק ביניהן דלא תימא מדר' יהודא נשמע לרבנן מה דרבי יהודא מחלק בגובה הסוכה בין שיעור מוחזקת ובין שיעור ארבע אמות אפי' אין מגיעות לסכך, אף לרבנן ה"א דמחלקים בין דפנותמגיע?לסכך אם הוא שיעור מוחזקת ראשו ורובו ובין אם הוא ארבע אמות ואי נימא דר' יהודא נמי לא חילוק???,בין הני שיעורים א"כ הדרא קושיות התוספ' לדוכתי' ל"ל למתני ארבעים וחמשים השתא חמשים כשרה, ארבעים מבעי'.
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרךבשנה טובה תכתב ותחתם, אותולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)
דף ג' ע"א בגמרא אמר רב שמואל בר יצחק הלכה צריכה שתהא מוחזקת ראשו ורובו ושולחנו, אמר לי' ר' אבא כמאן כב"ש א"ל אלא כמאן א"ד א"ל ר' אבא דאמר לך מני, א"ל ב"ש היא ולא תזוז מינה, מתקיף לי' רב נחמן בר יצחק ממאי דב"ש וב"ה בסוכה קטנה פליגי, דילמא בסוכה גדולה פליגי, וכגון?דיתיב?אפומא דמטללתא ושולחנו בצוך הבית, דב"ש סברי גזרינן שמא ימשך אחר שולחנו, וב"ה סברי לא גזרינן שמא ימשך וכו', דיקא נמי מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ואם איתא מחזקת ואינה מחזקת מיבעיא לי' וכו', ואלא קשיא מי שהיה וכו' לעולם בתרתי פליגי???מאן תנא להא דת"ר בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה וכו' לימא רבי היא ולא רבנן אפ"ת רבנן וכו' עכ"ל ע"ש הסוגיא היטב. הנה בסוגיא זו רבו הקושיות כמו שרבו, חד ארבי אבא דאמר לי' לר"ש בר יצחק כמאן כב"ש כלומר דב"ש ?במקום ב"ה אינה משנה והלכה כב"ה והאיך אמרת צריכא שתהא מוחזקת וכו' וזהו דעת ב"ש וא"כ בזה דקמשני לי' ר' שמואל בר יצחק ואלא כמאן אכתי מידי הרהור לא יצאנו היאך שבק ב"ה ופסק כב"ש שלא אליבא דהילכתא. ותו איכא למידק ללישנא דאיכא דאמרי ר' אבא דא"ל לר' שמואל בר יצחק דאמר לך מני וא"ל ב"ש היא ולא תזוז מינה מאי איכא בין לישנא בתרא ללישנא קמא.?ושלש אלה?נפלאי'ממני?ר' שמואל בר יצחקדה???הזריזין להזהיר לר"א ב"ש היא ולא תזוז מינה ואפי' מקצתה ואפי' זיז כל שהוא וטעמא בעי'. ועל ארבע אשיבנה רב נחמן בר יצחק דקמותיב ליה לרב שמואל ממאי דב"ש וב"ה וכו', לעיל מיני' ה"ל להקשות רב ושמואל דאמר לי' ואלא כמאן. וחמישיתו אותיב עליו הש"ס דקאמר דיקא נמי מהא דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין, ואם איתא מחזקת ואינה מחזקת מיבעיא ליה, ולכאורה לא הו"ל לעשותלסניף?אלא בפשיטות על המתניתין גופא ה"ל להקשות מחזקת ואין מחזקת מיבעיא לי' כיון דקתני ב"ש פוסלין וכו', ומשמע דבקטנה איירי ואי איירי בסוכה גדולה יצא ואינו יצא מיבעיא לי וא"כ הוה תרתי דסתרי אהדדי. ויוצא בשש הש"ס דאמר מאן תנא להא דת"ר בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה וכו' לימא רבי היא ולא רבנן, ולכאורה אין כאן מקומו, אלא ה"ל להקשות על הברייתא גופא כמאן וכו'.
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרךבשנה טובה תכתב ותחתם, אותולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)
ולבאר כל אלה אמינא רב שמואל בר יצחק דאמר הלכה צריכא שתהא מוחזקת ראשו ורובו ושולחנו ס"ל דהוא?הדיןוהוא הטעם טעמא דב"ש דסוכה דירת קבע בעינן ובין בסוכה גדולה ובין בסוכה קטנה הדין כן דסוכה קטנה צריך שתהא מוחזקת ראשו ורובו ושולחנו וסוכה גדולה?אףדמוחזקת ראשו ורובו ושולחנו מ"מ כיון דשולחנו בתוך הבית לא מיקרי קבע אלא ישיבצה ישיבת עראי דבעינן שיהא ראוי לתשמיש, וכן הוא ש"ס ערוכה לקמן דף ח' ע"ב אמר אביי וכו' וב"ש כולהו ס"ל דסוכה דירת קבע בעינן כו', דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וכו' ופירש"י ב"ש פוסלין דראוי לתשמיש בעינן עכ"ל. הרי לפניך דטעמא דב"ש הוא משום דסוכה דירת קבע בעינן ומטעם זה אמרו?זקניב"ש על ר' יוחנן החורני א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה כל ימיך דסוכה דירת קבע בעינן ושייך נמי למימר לישנא דב"ש פוסלין וכו' דלשון פסול לגמרי משמע דקבע בעינן וב"ה מכשירין דדירת עראי בעינן. אמנם הרי"ף ממאן בפירוש זה וס"ל דבין סוכה גדולה ובין סוכה קטנה הטעם דפוסלין ב"ש משום גזירה שמא ימשך אחר שולחנו ולא משום דדירת קבע בעינן, דז"ל ואידך מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית דקיימא לן דהלכתא בהא כב"ש ולאו לטעמייהו דב"ש משום דדירת קבע בעינן, אלא טעמייהו משום דגזרינן שמא ימשך אחר שולחנו עכ"ל. ובעל מלחמות ה' עשה סניגור לדברי הרי"ף ודחה דברי בעל המאור ז"ל זה לשונו, ומה שכתב הבעל המאור וכן ההוא דמי שהיה ראשו ורובו בסוכה דקי"ל כב"ש וקאמר הרב ז"ל דטעמייוה דב"ש משום דגזרינן שמא ימשך אחר שולחנו, הא ליתא אלא בסוכה גדולה, אבל בסוכה קטנה וודאי טעמייהו דב"ש משום דדירת קבע בעינן?וכו'?זו אינה תשובה, דטעמי' דב"ש בסוכה קטנה נמי מש"ה הוא משום שמא יביא שולחן וימשך אחריו שאם מניחו בחוצה לה ימשך אחר שולחנו וכו,?או?לאכול ופתו בידו פסולה שכל שאינה ראוי לאכילה כדרכה ולכל מילי דסוכה אינה סוכה והא דפליגי בתרתי גדולה להודיע כחן דב"ש וקטנה להודיע כחן דב"ה, ומיהו תרווייהו שמא ימשך כו' עכ"ל, עיין שם. ומדבריהם נראה דבין בסוכה גדולה ובין בסוכה קטנה הלכה
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרךבשנה טובה תכתב ותחתם, אותולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)
בגמרא היתה גבוה מעשרים אמה ובנה בה איצטבה כנגד דופן האמצעי על פני כולה אם יש הכשר סוכה כשרה, ומן הצד אם יש משפת האיצטבה לכותל ארבע אמות פסולה פחות מד' אמות כשרה, עיין בהר"ןוז"ללפי שיטה זו ג"כ ע"כ כשהדפנות מגיעות לסכך עסקינן אבל אם אין הדפנות מגיעות לסכך ליכא למימר דופן עקומה וכיון דאמרינן דאם יש משפת איצטבה ולכותל ד' אמות פסולה, ע"כ לא סיברא לן כרבה דיהיב טעם משום דלא שלטא בי' עינא ומכשר כשהדפנות מגיע לסכך אפי' למעלה מעשרים אמהוכו', עכ"ל הרי דלפמ"ש הר"ן לא מתוקמא כרבה הא דהיתה גבוה מעשרים ובנה בה איצטבא, וגם לר"ז נמי לא מתוקמא, דש"ס ערוכה היא לעיל דף ב' ע"ב כמאן אזלא הא דאמר רב הונא אמר רב מחלקת שאין בה ארבע על ארבע, אבל יש בה יותר מד' אמות על ד' אמות אפילו למעלה מעשרים כשרה כמאן כר' זירא דאמר משום צלהואוכיון דרוויחא איכא צל סוכה עכ"ל. אמור מעתה דלר"ז כי בנה איצטבה אע"ג דאיכא יותר מד' אמות מדפנות אפ"ה כשרה כיון דרוויחא איכא צל סוכה, ואפי' כי לא בנה בה איצטבה נמי כשרה, וא"כ לא מתוקמא אליבי' הא דקתני אם יש משפת הכותל ד' אמות פסולה דאליבי' אפי' יותר מד' אמות כשרה דעדיפא הוא, וכיון דרווח רווח דאיכה צל סוכהואיןמן הצורך לאיצטבא וע"כ צ"ל דמתוקמא כרבא דאמר צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה וכו' ואליבי' כי בנה בה איצטבה למעטה עד עשרים וכי יש בה פחות מד' אמות דנוכל לומר * כאיצטבה עשרה טפחים אפ"ה אמרינן דופן עקומה אע"ג דרשות אחרת הוא דבסמוך ונראה פליגי רבא ואביי באם היתה גבוה מעשרים ובנה בה עמוד שהיא גבוה מעשרה טפחים סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתה אמר לי' רבא בעינן מחיצות הניכרות וליכא * דופן עקומה אזי כשרה וכיון דכן הוא הוי לי' לרבא ... כי יש בה וכתב הרא"ש כתב ר"י גיאות, ז"ל אע"פ שעומד העמוד בתוך ארבע אמות של דפנות פסולה דכיון שחלק רשות אחרת לעצמה לא מתכשר אלא במחיצות ואזיל לטעמיהע"ש, ולפי מ"ש מיירי הכא שמופלג העמוד מן הדפנות ארבע אמות, וכי ליכא ארבע אמות כשירה דאמרינן דופן עקומה ולא אמרינן נמי דעמוד רשות עצמו
29V שם: וממאי דחללה כך בר מסככה דלמא בהדי סככה וכו'. יש לדקדק דמאי קושיא דלמא הש"ס דהכא ס"ל כרבא דאמר התם בעירובין (דף ג' ע"ב) חלל סוכה תנן וכו', ופירש"י: עשרים אמות שהוזכרו בין במבוי בין בסוכה אחללה קיימי וכו' ע"ש, וא"כ גם כאן אנו נאמר דהכשר סוכה עשרה טפחים דגמרינן מארון וכפורת היינו חלל עשרה. ועוד קשה דלכאורה ה"ל להש"ס למיפרק לעיל כד בעי הש"ס למיליף מארון וכפורת וממאי דחללה וכו', וע"כ צ"ל דלא ניחא לי' להקשות משום דאיכא לשנויי כרבא דאמר התם בעירובין חלל סוכה תנן וכו', וא"כ אכתי לא מקשה מידי וכמ"ש. ויש לומר דהש"ס דמותתיב ממאי דחללה וכו' לאביי דווקא הוא דקא מותיב, דלעיל מינה לא ניחא לי' למותיב כיון דאיכא למימר כמ"ש, משא"כ אביי דקמותיב אלא מעתה וכו', ומשני לי' הש"ס אפי רברבי וכו', לדידי' דוקא הוא דקא קשיא וממאי וכו', דאין לומר דס"ל נמי כרבא דחלל סוכה תנן, שהרי לעיל (דף ד' ע"א) סבר אביי למימר באם היתה גבוה י"ט והוצין יורדין לתוך עשרה באם חמתה מרובה מצילתה כשירה, ומשני לי' רבא הא דירה סרוחה וכו', אלמא דאביי לא ס"ל דחלל סוכה תנן, ולכן קמותיב השתא דווקא לאביי דקיבל הך שינויי אפי רברבי וכו', ומשמע דהוא גמר נמי הכשרה דסוכה מארון וכפורת, תיפוק לי' דלדידי' אכתי קשה ממאי דחללה וכו' וכמ"ש. * בגמרא: הניחא לר' מאיר דאמר כל האמות היו בינוניות. פירש"י: כל האמות שבמשכן, בין של כלים בין של בנין היו נמדדות בבינונית, שהיא אמה בת ששה טפחים [עכ"ל], וכו', אלא לרבי יהודה דאמר אמה של בנין ששה טפחים וכו' מאי איכא למימר, ארון וכפורת כמה הוי להו תמניא ופלגא פשו להו חד סרי ופלגא, ואימא סוכה עד דהויא חד סרי ופלגא וכו'.
30R אתה המעיין הנובע ממקור החכמה שים עיונך לפי מאי דאסיק אדעתי' דהש"ס דילפינן עשרה טפחים מארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה וכו' ואמאי לא קאמר הש"ס נמי הניחא לר"מ אלא לר"י מא"ל ארון וכפורת כמה הוה להו תמניא ופלגא ואימא סוכה עד דהוי תמניא ופלגא. ואם יאמר האומר דלא ניחא לי' להש"ס למיפרך הניחא וכו' אלא לר"י אימא סוכה עד דהוה תמניא ופלגא משום דאסיק אדעתי' דלעולם גבי סוכה בעי עשרה דאפילו לר' יהודא דאמר אמה של כלים בת חמשה טפחים וליכא למילף סוכה מארון וכפורת מ"מ קים לי' דתשבו כעין תדורו כתיתב ובציר מעשה הוה דירה סרוחה, ומש"ה בריש מכילת' דקפליג ר"י אם גובה הסוכה למעלה מעשרים ואמר דכשירה, וכשאינה גובה עשרה לא פליג, אלמא דס"ל דבציר מעשה לא הוה סוכה. דבשלמא לקמן דבעי למילף משילה ובית עולמים דכתיב והיו כרובים פורשי כנפים וגו' וקרי' רחמנא סככה למעלה מעשרה שפיר קפריך אלא לר"י וכו' ארון וכפורת כמה הוי לי' וכו' אימא סוכה עד דהוי חדסרי ופלגא, כלומר דמנ"ל דלמעלה מעשרה קרי' רחמנא סכך דלמה עד דהוי חדסרי ופלגא, משא"כ לעיל לא ניחא לי' למיפרך דלמא סוכה בתמניא ופלגא הוה סוכה כיון דבציר מעשרה ס"ל לר"י נמי דלא הוי סוכה וכמ"ש. אף אתה אמור לו, דא"כ הש"ס דפריך וניליף מציץ וכו' וניליף מזר, פירש"י שהוא מועט וכו', תיפוק לי' דע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דבציר מעשרה לא אמרינן, דאל"כ אכתי ה"ל להקשות הניחא לר"מ וכו' אלא לר"י אימא סוכה בתמניא ופלגא הוה סוכה. והנראה לומר דהנה יש לדקדק הש"ס דקאמר בשלומא ארון תשעה דכתיב ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו וכו' אלא כפורת טפח מנא לי' וכו'. 30V וכאן התלמידים שואלים ואומרים הא דתניא לעולם ישנה אדם לתלמידיו בדרך קצרה, ואם כן מאי האי דקאמר הש"ס בשלומא ארון תשעה דכתיב וכו' לכאורה אך למותר הוא דלא ה"ל למימר רק וכפורת טפח מנ"ל. ובייחוד אף לפי מאי דקאמר בשלומא ארון תשעה דכתיב אמתים וחצי ארכו, הא וודאי דאליבא דר"מ דאמר כל אמות היו בת ו' טפחים היינו דמצינו ארון תשעה, אמנם לר"י דאמר אמות כלים בת חמשה טפחים אם כן לא הוה הארון כי אם שבעה ומחצה. ואמינא דהש"ס דקאמר בשלומא ארון תשעה וכו' אלא כפורת טפח מנ"ל הכי קאמר, בשלומא לר"מ דאמר כל אמות היו בת ו' טפחים אליבי' הוא דקשה כפורת טפח מנ"ל, כלומר דאליבי' אי איכא שום ריבה דליליף כפורת מיני' וודאי דאיכא למיליף ששני טפחים הוה, ואכתי ה"ל למימר דצריך להיות גובהה דסוכה אחד עשר טפחים. ואם יאמר דאית לי' שום ריבה למיליף מיני' דכפורת טפח הוא קשה מנ"ל הא, והיינו דאליבי' דר"מ דווקא הוא דקא קשיא כפורת טפח מנ"ל. אבל אי אמרינן דארון לא הוה רק ז' טפחים וחצי כר' יהודא דאמר אמת כלים בת חמשה טפחים אליבי' לא קשיא כלל, דאיהו ס"ל דההוא שום ריבה דאיכא למילף כפורת מיני', גמרינן מיני' דכפורת הי' שני טפחים ומחצה, והרי מוכח דארון וכפורת יחד עשרה טפחים הוה, ושפיר קא ילפינן מיני' דסוכה צריך להיות גובהה עשרה. והשתא שים עיונך בש"ס מנחות (דף צ"ו ע"א) וז"ל: ונתתה על השלחן לחם פנים לפני תמיד לחם פנים שיהו לו פנים, השולחן ארכו י' ורחבו חמשה לחם הפנים ארכו י' ורחבו ה' נותן ארכו כנגד רחבו של שולחן וכופל טפחיים ומחצה מכאן וכו'. {ופירש"י: שהיא לו פנים דפנות, שיהא לו פנים זויות והן הן הקרנות. ארכו י' ורחבו ה', כדכתיב אמתים ארכו ואמה רחבו ור' יהודה לטעמיה דאמר אמת כלים באמת בת ה' ונותן אורכו של לחם כנגד רוחבו של שלחן. וכופל, הלחם. טפחיים ומחצה, למעלה מיכן ומיכן ובהן הן הקרנות ונמצאו זקופות בשוה לשפת השלחן וכו' עכ"ל}. דברי רבי יהודה. ר' מאיר אומר השלחן ארכו י"ב ורחבו ו' לחם הפנים ארכו י' ורחבו ה' נותן ארכו כנגד רחבו של שולחן כופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן וכו'. ופירש"י: אורכו י"ב, ר' מאיר לטעמיה דאמר כל האמות היו בבינונית והלחם עשרה דבהא לא פליג וכו' עכ"ל. עיין שם היטב. 31 R הרי לפניך דלר' יהודא לחם הפנים דכתיב גבי' ונתת על השולחן לחם 'הפנים' שיהא לו פנים טפחיים ומחצה היו, והשתא בכפורת דכתיב על 'פני' הכפורת קדמה {ובעי למיליף רב הונא בסמוך אין פנים פחות מטפח אחד}, וכד בעינן למילף כפורת דכתיב גבי' על פני וגו' מלחם הפנים שהי' הפנים טפחיים ומחצה, נמצא למידין דכפורת טפחיים ומחצה הי', ואם כן לר"י דאליבי' ארון ז' ומחצה הי', וכשתצרף לי' הכפורת טפחיים ומחצה הרי עשרה, ושפיר גמרינן סוכה מיני' דארון וכפורת דצריכה להיות גובהה עשרה. משא"כ לר"מ דאמר הפנים של לחם הפנים טפחיים הי', וכד בעינן למילף כפורת מלחם הפנים שהי' טפחיים ועם הארון שהי' תשעה עולה למעלה עד י"א טפחים, ואכתי אימא סוכה לא מתכשר עד דתהווה חד סרי טפחים. והן הן הדברים דקאמר הש"ס בשלומא ארון תשעה דכתיב וגו' אלא כפורת טפח מנ"ל, כלומר אליבא דר"מ דאמר ארון תשעה אליבי' קשה כפורת טפח מנ"ל, ואף דאיכא למילף מלחם הפנים מ"מ איהו דאמר גבי לחם הפנים וכופל טפחיים וכו' אלמא דס"ל דלחם הפנים היה הפנים שלו טפחיים, ואי ניליף כפורת מיני' הרי דכפורת בהדי ארון חד סרי הי', ואם כן נימא דסוכה צריכה להיות חד סרי טפחים, וע"כ צ"ל דאית לי' לר"מ שום דרשה דניליף כפורת מיני' שהיה רק טפח, על זה אמר מנ"ל.
32 R ע"כ צ"ל לשנוייא בתרא דאמרינן תפסת מרובה וכו' והשתא ליכא למילף דלמעלה מיו"ד מפסיקין רשותא מארון וכפורת כיון דקושיא נצבה כמו נד כפורת טפח מנ"ל. ואי תימא דיליף מכרוב וכו' אכתימ קשה דלמא כאפי דבר יוכני וכו' שהיר לפי ס"ד דהשתא אמרינן תפסת מרובה. ואפשר ליישב דלעולם אף לפי המסקנת הש"ס נמי אמרינן תפסת מרובה לא תפסת והש"ס דאסיק אדעתי' ואימא דמידלי טובא אף דתפסת מרובה לא תפסת מ"מ קים לי' מדכתיב למעלה ש"מ לארויי קאתי אע"ג דבעלמא לא אמרינן תפסת מרובה אבל הכא אמרינן דגלי בי' קרא דכתיב למעלה. ומשני לי' הש"ס מי כתיב למעלה למעלה, כלומר וודאי אי הוה כתוב למעלה למעלה תרי זימני שפיר יש לומר דלארויי קאתי לומר דאמרינן הכא תפסת וכו' משא"כ השתא דלא כתיב רק למעלה לחוד אכתי הדרינן לכללין קמן ואמרינן תפסת מרובה לא תפסת. *
המשך שם בגמרא: לר' יהודא הלכתא גמירי להו וכו'. אי איישר חילי לאורייתא אמינא ר' יהודא דס"ל מחיצה עשרה מטעמא דלבוד אמר הכי, דהנה הש"ס ערוכה בשבת (דף צ"ב ע"א): אר"א המוציא משאוי למעלה מי' טפחים חייב שכן משא בני קהת וכו'. ואמר רב, משה רבינו פירשו, מכאן אתה למד גובהן של לוים עשר אמות וכו', ואב"א מארון, דאמר מר ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה וכו' ע"ש. משמע כיון דלהך אב"א דאמר הש"ס ארון תשעה וכו' ע"כ אתיא כר"מ דאמר כל אמות בת ששה טפחים, אלמא דלר"י דאמר אמות כלים בת חמשה טפחים וליכא למילף מארון וכפורת ע"כ צ"ל דיליף מהא דיליף ר"א שכן משא בני קהת ומכאן אתה למד גובהן של לוים עשר אמות. וש"ס ערוכה בעירובין (דף מ"ח ע"א) ז"ל: הני ד' אמות היכי
כב"ש וטעמייהו משום שמא ימשך אחר שולחנו ולא מטעם דקבע בעינן, דלא ניחא לי' ?לאוקמי דהטעם בתרווייהו משום קבע דא"כ מתוקמא כשיטה דאביי דאמר לקמן דף ח' ע"ב כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן, ולית הלכתא כשיטה, וזהו שכתה הבעל מלחמות ה' ואם לא פירש רבינו ז"ל לא מצאנו ידינו ורגלינו בב"ה דסוגיין כב"ש ?בסוכה קטנה ואיתוקמא כשיטה עכ"ל ע"ש היטב. איברא להתו' ולהמאור הגדול ולהר"ן שיטה אחרת להם, וס"ל דבסוכה קטנה הלכה כב"ש, ומטעם דקבע בעינן ובסוכה גדולה כיון דחא אשכחן מאן דדחי לדברי ב"ה ?הדרן? לכללין ונקטינן כב"ה דהלכתא כוותייהו, דז"ל התו' בד"ה דאמר לך מני ב"ש היא וכו' ועל מה שפסק בסדר רב עמרם גאון בהך דהכא כב"ש אין להקשות מהא דאמרינן פרק קמא דברכות דאמר רב יוסף עשה כדברי ב"ש חא עשה ולא כלום, ומייתי ראי' מההיא מלתא דסוכה מעשה בר' יוחנן החורני שחלה והלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקרו ומצאהו שהי' ראשו ורבו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, אמרו לו זקני ב"ש א"כ היית נוהג כל ימיך, לא קיימת מצות סוכה מימיך, ומסקינן התם דהלכה כר' יוחנן החורני דההיא פלוגתא בסכוה גדולה כדמסקינן דבתרתי פליגי בההיא הלכה כב"ה אבל הכא בסוכה קטנה ובהא החכה כב"ש וכו' עכ"ל. ועיין במהר"ם לובלין שכתב ולפי גירסא זו נוכל לומר וכו' דשיטה דגמרא דברכות גורס בסדר משנה בההיא עובדא דהלכו זקני ב"ש וכו' בסיומא דמילתא והלכה כר' יוחנן החורני וכו' עכ"ל ע"ש. ועיין נמי בדברי הרא"ש וז"ל בסדר רב עמרם פסק בשש מקומות הלכה כבית שמאי והך דהכא שתהא מוחזקת ראשו ורובו ושולחנו חדא מנייהו, ואע"ג דאמר בפ"ק דברכות אמר רב יוסף עשה כב"ש לא עשה ולא כלום, ומייתי ראי' מההיא עובדא דר' יוחנן החורני שהי' יושב וכו', ההיא בסוכה גדולה איירי ופליגי בתרתי ובגדולה הלכה כב"ה דגזרי שמא ימשך וכו' אבל בקטנה הלכה כב"ש כדפסיק הכא, וכן משמע הלשון צריכא שתהא מוחזקת, ומיירי שהוא ושולחנו בתוך הסוכה ולא שייך הכא טעמא דשמא ימשך אלא בשיעור הכשר סוכה קמפלגי וכו', אבל הרב האלפסי סבר דחד טעמא לתרווייהו ובשניה'
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרךבשנה טובה תכתב ותחתם, אותולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)
פסק כב"ש וכו', ואין דבריו נראין, דלישנא שתהא מוחזקת לא משמע הכי, ועוד וכו' ע"כ עיין שם. ועיין נמי בהמאור הגדול וז"ל, וכן ההיא דמי שהיה ראשו ורבו בסוכה דקי"ל כב"ש וקאמר הרב ז"ל דטעמייהו דב"ש משום דגזרינן שמא ימשך אחר שולחנו הא ליתא אלא בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה וודאי טעמייהו דב"ש משום דירת קבע היא שהרי אין לו שולחן בתוך הבית שימשך אחריו ?וקמ"ל? דבתרתי פליגי ב"ש וב"ה ובסוכה קטנה איפסקא הלכה בהדיא כב"ש כדרב שמואל בר יצחק אמר רב הונא הלכה צריכא שתהא מוחזקת ראשו ורובו ושולחנו וכו', אבל בסוכה גדולה קי"ל כוותייהו דב"ה דלא אשכחן מאן דדחי לה וב"ש במקום ב"ה אינה משנה וכו' עכ"ל. ועיין נמי בהר"ן וז"ל ואידך מי שהיה ראשו ורובו בסוכה וכו', אלא טעמא דידהו משום דגזרינן שמא ימשך אחר שולחנו זה לשון האלפסי ז"ל, ואין דבריו מוכרחיין, אלא אפי' נימא דדוקא בסוכה גדולה הוה טעמי' דב"ש שמא ימשך אחר שולחנו, ובסוכה קטנה משום דלא חזי' לדירה ?מצינן? למימר שפיר דהלכה כב"ש משום דאביי דמוקי' להו כשיטה ס"ל דטעמייהו משום דירת קבע בעינן כיון דבגמרא בריש פירקין פסקינן בסוכה קטנה כוותייהו אלמא ס"ל דאפילו למ"ד סוכה דירת עראי בעינן כל שאינה מוחזקת ראשו ורובו ושולחנו אפי' לדירת עראי לא חזי עכ"ל, וכתב עוד בפ' הישן, ז"ל ופסק הרב אלפסי ז"ל כב"ש בתרווייהו וחלקו עליו, ונהי דמיפסקא הלכה כב"ש דאמרי לעיל צריך שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו אבל בסוכה גדולה משמע דקי"ל כב"ה דב"ש במקום ב"ה אינה משנה לית לן ?למיקבע? כב"ש, אלא במאי דאיפסקא הלכתא בהדיא כוותייהו דב"ה, ועוד דמשמע דתרי טעמא דפליגו נינהו ובסוכה גדולה הא איתפריש טעמי' דב"ש בגמרא דמש"ה אמרינן לא יצא שמא ימשך אחר שולחנו ובסוכה קטנה לא מיפסלי ב"ש מהאי טעמא, אלא משום דס"ל דדירת קבע בעינן וכו' עכ"ל, ועיין שם היטיב. ואתה המעיין מעיינות החכמה, שא נא עיונך והביטה וראה התו' ובעל המאור והר"ן ?והשלטי? גבורים כולהו ס"ל דבתרווייהו פליגי ב"ש וב"ה ובסוכה קטנה הלכה כב"ש דקבע בעינן ובסוכה גדולה הלכה כב"ה ומטעמא דגזירה שמא ימשך אחר שולחנו לא גזרינן.
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרךבשנה טובה תכתב ותחתם, אותולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)
והרי"ף ובעל מלחמות ה' ס"ל דהלכה כב"ש בין בסוכה גדולה ובין בסוכה קטנה ולאו דטעמייהו משןם דקבע בעינן אלא משום שמא ימשך אחר שולחנו ותרווייהו צריכי להודיע כחן דב"ש ולהודיע כחן דב"ה. וכיון שזכינו לדין גליא רזיא אמינא הנהו תרי לישנא ללישנא קמא אמר לי' רב שמואל בר יצחק לר' אבא ואלא כמאן, וללישנא דאיכא דאמרי א"ל רב שמואל ב"ש היא ולא תזוז מינה פלוגתא ?דרוובאתא? איכא בינייהו, ללישנא קמא אמר לי' ר' אבא לר"ש בר יצחק כמאן כב"ש כוונתו דס"ל לר' אבא כשיטת התו' והמאור הגדול והר"ן והרא"ש דפליגי ב"ש וב"ה בין בסוכה גדולה ובין בסוכה קטנה, ומתרי טעמא דבסוכה קטנה הלכה כב"ש דקבע בעינן, ובסוכה גדולה הלכה כב"ה דמכשרי ולא גזרינן שמא ימשך אחר שולחנו, וס"ד דר' אבא דרב ?ושמואל דאמר הלכה צריכא שתהא מוחזקת וכו', ר"ל דבין בסוכה גדולה ובין בסוכה קטנה הלכה כב"ש ומטעם דקבע בעינן והיינו דקאמר לי' כמאן כב"ש בתמי' ותיפוק לי' דבסוכה גדולה וודאי הלכה כב"ה דשם בסוגיא בברכות מסקינן הלכה כר' יוחנן החורני (כמ"ש תו' ומהר"ם לובלין אשר הבאתי לעיל) והוא עשה כב"ה דמכשרי בראשו ורובו בסוכה ושולחנו תוך הבית, וא"כ משמע דבסוכה גדולה כיון דלא אשכחן מאן דדחי לדברי ב"ה ?וכו'? דכן הוא דמסקינן כר' יוחנן החורני והוא דעת ב"ה הדרין לכללא ?ונקטינן? כב"ה ואמר לי' רב שמואל בר יצחק ואלא כמאן מלומר וודאי כדקאמרת דבסוכה קטנה הלכה כב"ש דמוחזקת בעינן ובסוכה גדולה הלכה כב"ה דלא גזרי שמא ימשך וכו', והא דאמינא הלכה צריכא שתהא מוחזקת וכו' כוונתו נמי בסוכה קטנה צריכא שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, אבל בסוכה גדולה הלכה כב"ה ומטעם דלא גזרינן שמא ימשך אחר שולחנו. וללישנא בתרא דאיכא דאמרי דאמר לי' רב אבא לר"ש דאמר לך מני כלומר דר' אבא ?שקול? בדעתו הי' אי רב שמואל ס"ל הלכה כב"ש בתרווייהו, ומטעם שמא ימשך אחר שולחנו, ?או? נימא דבסוכה גדולה הלכה כב"ה והוא דאמר הלכה צריכא שתהא מוחזקת היינו בסוכה קטנה הלכה כב"ש דקבע בעינן, וצ"ל דלא קים לי' הגרסא שם בברכות דהלכה כר'
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרךבשנה טובה תכתב ותחתם, אותולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)
יוחנן החורני, וזהו שא"ל דא"ל מני דמסופק הי' אי הלכה כב"ש בתרתי או דהלכה כב"ש בסוכה קטנה בלחוד, ואמר לי' ר' שמואל בר יצחק ב"ש ולא תזוז מינה, כוונתו בזה דאמר לי' ולא תזוז מינה כדי שלא תבין בזה דאמינא הלכה צריכא וכו' היינו בסוכה קטנה וכב"ש דקבע בעינן, אבל בסוכה גדולה הלכה כב"ה דלא אשכחן?מאן? דדחי להו ?ונקשינן? כהלכתא? ונחלקה? ?התו???דבסוכה קטנה הלכה כב"ש משום דקבע בעינן ובסוכה גדולה הלכה כב"ה דלא גזרינן שמא ימשך אחר שולחנו, אלא בין תבין את אשר לפניך דהלכה כב"ש בתרתי ולאו טעמייהו משום דקבע בעינן אלא משום דגזרינן שמא ימשך אחר שולחנו, ויחדיו יהיו תמים, ותרתי צריכון? דבסוכה גדולה להודיע כחן דב"ש, ובסוכה קטנה להודיע כחן דב"ה כחו דהיתחרא דאפ"ה מכשרי ולא גזרו שמא ימשך אחר שולחנו, וכשיטת הרי"ף ובעל מלחמות ה'. אמור מעתה דלישנא קמא ס"ל כשיטת תו' והרא"ש ובעל המאור והר"ן דהלכה כב"ש בסוכה קטנה משום דקבע בעינן ובסוכה גדולה הלכה כב"ה דלא גזרינן שמא ימשך אחר שולחנו, וללישנא בתרא ס"ל כשיטת הרי"ף ובעל מלחמות ה' דבין בסוכה גדולה ובין בסוכה קטנה הלכה כב"ש וטעמא שמא ימשך אחר שולחנו וכמ"ש. וכיון דכן הוא קושיות הש"ס מתקיף לי' רב נחמן בר יצחק ממאי דבסוכה קטנה פליגי דלמא בסוכה גדולה פליגי וכו' לא קאי אלא אלישנא בתרא דאמר לי' רב שמואל בר יצחק לר' אבא ב"ש היא ולא תזוז מינה והיינו דבין בסוכה קטנה ובין בסוכה גדולה הלכה כב"ש ומטעם דשמא ימשך אחר שולחנו, ולהכי קאמר לא תזוז מינה ודלא תימא דדוקא בסוכה קטנה הלכה כב"ש, אבל בסוכה גדולה נקטינן כהלכתא?, אלא דבתרווייהו הלכה כב"ש וכמ"ש, ולהכי פריך לי' ממאי דבסוכה קטנה פליגי וטעמא דב"ש דגזרינן שמא ימשך דלמא בסוכה גדולה אבל בקטנה ליכא למימר שמא ימשך אחר שולחנו, דאין לו שולחן בתוך הבית דנימא שמא ימשוך אחריו אלא דטעמייהו משום דקבע בעינן וכדכתב הבעל המאור וז"ל דבסוכה קטנה ע"כ טעמייהו דב"ש משום דדירת קבע בעינן שהרי אין לו שולחן בתוך הבית שימשך אחריו וקי"ל וכו' דבסוכה קטנה איפסקא הלכתא בהדיא כב"ש כו' עכ"ל.
אמר מהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרךבשנה טובה תכתב ותחתם, אותולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה. (מהרי"ל)
32V כתיבי כדתניא שבו איש תחתיו כתחתיו גופו שלש אמות וכו' דברי ר"מ, ר"י אומר גופו שלש אמות ע"ש. וכיון דכל שעורין באמה דידי' משערינן, ואנן קים לן לבוד עד שלשה טפחים היכא דגופא הוא שלש אמות אם כן לדעת דגמרינן מלוויים שגבהן עשר אמות ממילא לבוד דידהו הוא עשר טפחים. והשתא נמי לר"י דגמר המוציא משאוי למעלה מעשרה טפחים ממשא בני קהת שהי' גובהן עשר אמות מש"ה קאמר מחיצה דסוכה ושבת עד פחות מעשרה אמרינן לבוד, אבל אם הסוכה היא עשרה וכ"ש למעלה מעשרה שוב מפקא מתורת לבוד וקחשיב שפיר מחיצה. * עוד שם בגמרא: אלא לרבי יהודה הלכתא גמירי לה, דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני, שיעורין דאורייתא נינהו דכתיב ארץ חטה ושערה וכו' ואמר רב חנין כל הפסוק הזה לשיעורין וכו'. איכא למידק הש"ס דפריך שעורין דאורייתא נינהו וכו' אמאי לא פריך שעורין דאורייתא נינהו וכו' מהא דאמר כל הפסוק הזה לשעורין נאמר וכו' בלא הך דהכא דמסיק ר"י כרב ס"ל שהרי בלאו הך מסקנא דהכא דמסיק אלא ר"י הלכתא גמירי לה דאר"ח וכו' נמי קשה מהך דר"ח על רב, וכדמקשה הש"ס להדיא התם בעירובין (דף ד' ע"א) וזה לשונו: אר"ח אמר רב שעורין חציצין וכו' הלכה וכו' שעורין דאורייתא נינהו דכתב ארץ חטה ושעורה וכו' ואמר רב חנין כל הפסוק הזה וכו' עיין שם. ואם נאמר דידע דאיכא לשנויי כדמשני הש"ס התם, אם כן גם כאן קשה, ודקארי ליה מאי קארי ליה דהוה לי' לשנויי לנפשיה כדמשני לי' הש"ס התם.
33R ואם נפשך לומר דהא וודאי דאסיק אדעתי' דהש"ס דמהא דר"ח לרב ליכא למיפרך דאיכא למימר גברא אגברא קא רמית מה שאין כן הכא בסוגיין שפיר קא פריך דהשתא ליכא למימר גברי אגברי וכו' שהרי ר"ח הוא אמורא וצריך לשנויי דברי רבי יהודא שהוא תנא, ור"י ע"כ ס"ל דהלכתא נינהו והיאך קאמר איהו דכל הפסוק לשעורין נאמר וכו'. אמנם אכתי חל עלינו חובת ביאור דמאי קפריך הכא אליבאע דר' יהודא מהך דר"ח, דלמא ר"ח כחכמים דפליגי אדר' יהודא ס"ל, שהרי בלא"ה הכי קאמר הש"ס התם בברכות (דף מ"א ע"א) דהך דר' יצחק כל המוקדם בפסוק וכו' פליגי דר' חנין, דפליג התם ר' יהודא ורבנן בשני מינין בעלמא שברכותיהן שוות מברך על איזה מהן שירצה, רבי יהודא אומר מברך על הזית, פליגי בה ר' אמי ור"י, חד אמר מחלוקת בשאין ברכותיהן שוות וכו', ולמ"ד בשאין ברכותיהן שוות וכו' במאי פליגי, א"ר ירמי' להקדים וכו', דאמר ר' יצחק כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה וכו'. ופליגא דר"ח, דאר"ח כל הפסוק לשעורין נאמר וכו'. ופירש"י: דאמר ר"י וכו', ור' יהודא אית לי' דר' יצחק וכו', ורבנן לית להו דר"י וכו' עכ"ל ע"ש. הרי לפניך דר"י כרבי יהודא ס"ל, ור"ח דאמר לשעורין נאמר וכו' כחכמים ס"ל, ואם כן אף הכא בסוגיין דמקשה שיעורין דאורייתא נינהו דאמר ר"ח וכו' אליבא דר"י דווקא וכמ"ש, ומאי קשיא דלמא ר"ח כחכמים דהתם ס"ל. ושמא אפשר לומר דהן הן הדברים שכתבו תוספת בד"ה אלא וכו' ז"ל: ושמא למאי דמסיק התם ואידך שיעורין מי כתיבי לא פליג עכ"ל, כלומר דהש"ס דהכא קשקיל וטרי לפי השקליא וטריא דהתם והכא חדא מלתא הוא ותרווייהו בחדא מחתא מחתינינהו, דלפי המסקנא לא פליגי ר"ח ור"י דקרא אסמכתא בעלמא הוא. *
