Re: סוכות דוד להגר"ד אופנהיים - טעקסט
והוא עפ"י הפסוק נֹדֵד כָּנָף (ישעיהו י, יד).
דרוש למס' סוכה מכת"י יד דוד (מס' 730)
במסכת סוכה (דף ל"ח ע"ב): בעו מיני' מר' חייא בר אבא, שמע ולא ענה מהו, אמר להו חכימיא וספריא ורישי עמא ודרשיא אמרו שמע ולא ענה יצא עכ"ל.
מן הראוי לשום על לב למה דוקא הנהו ד' בתי אבות משיגים בהישג יד המרבה לבדוק בדוקין שבעין הרואה ואוזן שומעת להיות השומע כעונה.
ובייחוד 'חכם' מהו אומר, כי לכאורה יפלא החכמה מאין תימצא מקור הנובע.
והנה יש לפרש בשני דרכים דרבנן, האחד הוא החכם כאשר ישבחנו שבח המגיע לכספים, כסופה היא לו שמילא כריסו גני בישא, בשעה שהי' תלוי באפותא של אדה"ר, אכל לשובע נפשו מעץ הדעת שהוא טוב להשכיל, ומה יתרון להחכם מהכסיל, כי אין חכמה ואין תבונה במה שהוא נגדה.
אמנם י"ל שהעץ הדעת לא נאסר מעולם, והא דכתיב מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, מפרש במדרש הנעלם שקאי על התורה, אכול תאכל זו מצות עשה, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל זו מצות לא תעשה, שנצטוה אכל התורה כולה.
איברא דבר זה תלי' בזה, אי נימא שומע כעונה או לא, דתמן תנינן במסכת מגילה (דף ך"ד ע"א) במשנה: פוחח פורס את שמע ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה (ופירש"י: פוחח כל שכרעיו נראין ערום ויחף). ובעמוד ב' ז"ל הגמרא: בעא מיניה עולא בר רב מאביי, קטן פוחח מהו שיקרא בתורה, (ופירש"י ז"ל: קטן פוחח מהו שיקרא בתורה, גדול פוחח הוא דאסור משום ולא יראה בך ערות דבר, אבל קטן אינו מוזהר, או דלמא לא פליג מתניתין בין קטן לגדול). אמר ליה ותיבעי לך ערום, ערום מאי טעמא לא, משום כבוד צבור, הכא נמי משום כבוד צבור עכ"ל.
והנה גבי אדם וחוה שמעיד עליהם הקרא וידעו כי ערומים הם, אף שגבי אדם וחוה לא קאי הטעם כבוד ציבור, משום דיחידים היו בעולם, אבל הטעם דאסור משום ולא יראה בך ערות דבר שפיר הי' שייך אצלם. אע"ג שהיו קטנים שהרי נבראו בו ביום, ובקטן אינו שייך איסור ערות דבר, אפ"ה דינם הי' כגדולים כדאיתא במדרש שנבראו כבני עשרים.
אמנם כל זה הוא אי אמרינן שומע כעונה, שהרי לא מצינו כ"א ששמעו התורה מפי הגבורה שנצטוו על כך, אבל עדיין לא מצינו שהם למדו התורה. משא"כ אי שומע לאו כעונה אין שום איסור משום ולא יראה בך ערות דבר בזה ששמעו התורה.
אמור מעתה החכם שחכמתו עמדה לו עמידה שיש בה הדור והחכם מבין מדעתו מכח אכילת עץ הדעת, ע"כ מסכים שאין בזה שום איסור, כי לא נאסר עץ הדעת מעולם, ופרושו דקרא קאי על התורה, א"כ לפי דעת החכם שבא למזרח האיר ה' את רוחו ששומע לאו כעונה. והא כך הוא אומר, חכימיי' אמרו שמע ולא ענה יצא.
ויתכן לומר שקשוי' זו הוא מקשה כלאחר יד ומפרק בהא דאמר וספריי' כי מספריי' מוכח שהחכמה תעוז לחכם מתואר אחר ולא מכח אכילת עץ הדעת, דעיין במסכת קידושין (דף למ"ד ע"א) ז"ל: לפיכך נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, שהיו אומרים וא"ו דגחון חציין של אותיות של ספר תורה עכ"ל. ומפרש מהרש"א בח"א שקאי על הנחש הקדמוני ע"ש.
והנה דבר זה צריך טעם למה באמת מרמז בקרא באמצע התורה מנחש הקדמוני.
ונראה לי להורות מפני שהנחש הי' ערום כדכתיב והנחש הי' ערום וגו', לכן היא נרמזת באמצע התורה ליתן טעם על חכמיה, כמו שמצינו בא"י שאוירה מחכים, וא"י הוא באמצע העולם, כמו כן הנחש שהוא נרמזת באמצע התורה מזה בא חכמה, כי העולם עומד על התורה, ואמצע של עולם עומד על אמציעתה של תורה. וכמו כן בעץ הדעת שהי' בתוך הגן, ופירושו באמצע הגן, גם מטעם זה הי' העץ הדעת טוב להשכיל. וכה"ג הלב שהוא אמצע של אדם, החכמה הוא בלב.
א"כ זכינו לשיחתו אשר משיח לפי תומו צדיק יסוד עולם סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם חכם עדיף מנביא, כי השכינה שורה על החכם, ויהיב חכמה לחכימין כדאי' במסכת נדרים, אי השכינה שורה אלא על חכם וכו', וכשהוא חוטא נכנס בו רוח שטות.
והנה השל"ה מקשה לפי הדעת שהצדיק הוא משכן קטן, והשכינה שורה עליו הצדיקים שבח"ל, האיך שריי' השכינה עליהם, הא אין השכינה שורה בח"ל. ומיישב אצל כל צדיק וצדיק סובב והולך הרוח מצויי' של א"י, ואויר דא"י מקיף אותו היקף ולבסוף ישב, וכישיבת א"י ממש יחשב. וכמו כן מצינו גבי משכן שבמדבר, אף שהי' בח"ל, אפ"ה השכינה הי' שורה שם, והיו מקריבין קרבנות, ולא הי' כשחוטי חוץ, כי אויר של א"י הי' במדבר כא"י ממש, כאשר מאריך מזה בספר הפרדס.
אמור מעתה שהחכם חכמתו עמדה לו מצד אויר של א"י כי הוא מחכים והוא הגורם ואמצעי משובח. וראי' לזה מספריי' שסופרים אותיות של תורה, וי"ו דגחון הוא באמצע התורה, משום דאויר ע"י מחכים כמ"ש.
ומופת חותך לזה מדרשיי', דאיתא במסכת אבות דר"ן, חכם שיושב ודורש כאילו הקריב חלב ודם על גבי המזבח. והנה הא תינח בא"י, משא"כ בח"ל האיך יושב החכם ודורש, הוא הוי שחוטי חוץ. אמנם לפי מאי שכתבתי ניחא, כמו שמיישב השל"ה בקרבנות שהקריבו במדבר משום דהי' אויר של א"י, ובדרשיי' נמי הכי הוא בשעה שיושב ודורש אויר של א"י שם, ושכינה שורה במקום ההוא, ולא הוי כשחוטי חוץ.
*
