כמדומה לי אז ניטל איז נקבע געווארן אויף 5'טן בעפאר יג נאר געהערט פון רא"מ אז די רב ז"ל האט נישט געלאזט חתונה מאכן ניטל בשופוא אפי' אויב די חופה איז בייטאג
כמדומה לי אז ניטל איז נקבע געווארן אויף 5'טן בעפאר יג נאר געהערט פון רא"מ אז די רב ז"ל האט נישט געלאזט חתונה מאכן ניטל בשופוא אפי' אויב די חופה איז בייטאג
אפילו נאך צוועלעף אזייגער ביינאכט האט דער רב אויך נישט געלאזט.
ישראל אברהםהאט געשריבן:↑דינסטאג יולי 25, 2023 6:32 am
קבלתי: הגה"צ הרב אהרן מרדכי נולד כ"ו אלול תרפ"ז. יום נישואיו היה ביום ג' אור לכ' טבת תשי"ג שהיה בליל 6/7 לינואר, שכידוע עפ"י הוראת מרן זי"ע הוקדם יום 'ניטל' ונקבע לליל 5/6. ובכך נקבע הוראה לכל חסידי בעלזא עד היום.
זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת איכה [המתחיל בדף נג עמוד ב] שלחו להו בני בבל לבני ארעא קדישא לן יאות למבכי לן יאות למעבד הספדא על חורבן בית אלהנא על דאתבדרנא ביני עממיא ואית לן למיפתח הספידא ולפרשא אלפ"א ביתא דשלח מארי עלמא להספידא דחורבן ביתיה: שלחו להו בני ארעא קדישא יאות דאתון אתבדרתון ביני עממיא ואתון לבר מארעא קדישא ויאות לכו למבכי עלייכו ועל גרמייכו דנפקתון מנהורא לחשוכא כעבדא דנפיק מבי מאריה. אבל אנן אית לן למבכי ולמעבד הספידא ולן שדר קב"ה ספרא דהספידא דאנן בנהא דמטרוניתא ואנן מבני ביתה וידעין יקרא דמארי עלמא ולן יאות למבכי ולפרשא אינון אלפ"א ביתי"ן ואנן יתמין בלא אבא ואמא ומסתכלין עיינין לכותלי ביתא דאימנא והא אתחרב ולא אשכחנא לה. דהות ינקא לן בכל יומא ביומין קדמאין משפירו דילה (נ"א בין שפירו דמעהא) והוית נחימת לן וממללת על לבנא כאמא לברה כד"א [ישעי' סו] כאיש אשר אמו תנחמנו וגו' והשתא אסתכלן עיינין לכל סטר. ואתר בית מותבא דאימנא אתבלבל והא אתחרב. נבטש רישא לכותלי ביתא ומותבה. מאן ינחם לן ומאן ימלל על לבנא ויגין עלנא קמי מלכא. כד הוינן חטאן קמי אבונא וסליק רצועא לאלקאה לן איהי קיימת לקמן ומקבלת מלקיותא דמלכא בגין לאגנא עלנא כד"א [שם נג] והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו כו' ובחבורתו נרפא לנו. והשתא אימא לית לן ווי. ווי לן ווי לכו. לן יאות למבכי לן יאות למספד לן יאות לפתרא אינון מילין דמרירו לאודעא להו לאינון דידעין למבכי מלין דהספידא. נקרב בכל יומא לגבי ערסא דאימנא ולא נשכח לה תמן. נשאל עלה לית מאן דישגח עלן. נשאל לערסא דילה אתבלבלא נשאל לכורסייא נפלת נשאל להיכלין דילה אומאן אינון דלא ידעין מינה נשאל לעפרא רשימו דעקבתא לית תמן. נשאל לאיגרא הא איגרא אתיב לן דתמן יתבה מבכה ומייללת [עלן] ואזלת מבכה צווחת בקול מרירו עלן מאיגרא לאיגרא כמה דאת אמר [שם כב] מה לך איפוא כי עלית כלך לגגות. נשאל לאורחין ושבילין כלהו אמרין דשמעו קל מרירו דבכיה דמבכה על בנהא ולא ידעין לאן אסתלקת. לן יאות למבכי לן יאות למיספד. ננשק עפרא דרגלהא ננשק אתר בי מותבה ננשק כותלי היכלא ונבכי במרירו אנן נפתח בהספידא דחמינן בכל יומא כל האי. נבכי תדיר ולא איתנשי מרירו דבכיה מינן. פתחו אינהו ואמרי איכה ישבה בדד העיר. כתיב כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה וגו'. [שם כב] כי יום. חד יומא אית לקב"ה רחימא דנפשיה כלילא מכל שאר יומין שית יומין כלילן ביה והוא כללא דכלהו. ועל דאסגיאו חובין אסתלק לעילא לבי עלמא דחיין. כדין מתחות שפולי משכנא קם יומא דמרירו יומא דבכיה יומא דצערא יומא דאיקרי [דף נד עמוד א] מהומה ומבוסה ומבוכה ועאל בגו משכנא ושיצי וסאיב. ורבונא דמשכנא אזל וערק ואתתרך מגו מותביה לגו טורא דלבר ולגו טורא דחרוב ומשכנא [אשתצי] ואתחרב. לבתר נחת ההוא יומא עילאה דאסתלק שאל על משכניה והא אתחרב עאל ואשגח על מארי דמשכנא מטרוניתא רחימתא דנפשיה והיא אתתרכת וערקת וכל בניינה סתיר כדין שארי למגעי גועא בתר גועא כנהימו דתרנגולא על נוקביה הדא הוא דכתיב [שם] מקרקר קיר. נהימו כתרנגולא. קיר רבון שליטא. ושוע אל ההר עביד שועה וצווח לגבי טורא דערקת תמן מטרוניתא עביד שוע צווח וקרי בנהימו דבכיה איכה. איכה רחימתא דנפשאי איכה שפנינתי שלימתי איכה יחידתא דילי דאתיחדא עמי ביחודא איכה דהוית נטלא בכל יומא חמש ועשרים אתוון דיחודא ואתקריאת כ"ה על דא. אחתי ברתי אמי לאן אזלת לאן פנית למיהך. אנן דשמעין בכל יומא קרקורא דא דרבוננא לן יאות למבכי לן יאות למספד לן יאות למפתח איכה. איכה ישבה בדד וגו':
זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת איכה [המתחיל בדף נג עמוד ב] רבי לויטס חוזאה פתח ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרע'. דבבו סגי הוה מן יומא דאתברי עלמא על עילה דעיטא דנחש מההיא שעתא דאתלטייא אתדחייא מקמי תרעא דמלכא והוא כמין תדיר בין גדרין דעלמא בין אינון גדרין דאורייתא כל אינון דדשין בעקב באינון גדרין נשיך לון. ווי דאשכח ווי דנשיך. ווי על דבבו בישא דאתנטיר. על דבבו בישא דהוות ליה בהאי אשה דאתקריא אשה יראת ה'. דבבו ביש נטר לה מן יומא דאתברי עלמא עד דתבר לה בתבירו למשכב לעפרא. איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה אסתכל באתוון דרשי כל תיבה ותיבה ותשכח נטירו דבבו בישא דאתנטרא (על) [עד] דאתחרב בי מקדשא איב"ה רע"ה ברישי אתוון אתנטיר לה לההיא אשת חיל בתבירו דבי מקדשא למשכב לעפרא. הדא הוא דכתיב כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס תקרא למפרע ברישי אתוון ל"ה בשבר"ך. בתבירו דבי מקדשא בחבירו דכנישתא דישראל דבבו בישא אדביק ל"ה בשבר"ך. איכה דאתדבקת לההיא איבה רעה דא קל דנחש. קל מרירו דבכיה ברקיעין. אלין קראן איכה ומסטרא אחרא קראן איבה הדא הוא דכתיב ואיבה אשית בינך ובין האשה בין סטרא דא ובין סטרא דא אשתכח (שמא) [תמן] בחרבן בי מקדשא. ובקרא קדמאה אתרשים כלא למנדע דהאי כ"ה אדביק לה איב"ה רעה דנטיר לה מיומא דאתברי עלמא. איכה ישבה בדד רבי הרכינס פתח ויגרש את האדם וישכן מקדם לג"ע. ויגרש את דא כנסת ישראל בחרבן בי מקדשא דאתתרכת בתירוכין דאשתלחת בשלוחין כרסייא דמלכא נפלת. ויגרש את דא כרסייא דמלכא ווי דאתתרכת ווי דנפלת. האדם ההוא דשליט על כורסייא דכתיב ביה [יחזקאל א] ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו'. נפלת כרסייא נפל כלא. וישכן ההוא דתריך לדא אשכין ואשרי יישובא אחרא בהיפוכא בשעתא דאתחריב בי מקדשא סליק לכבוד עילאה לעילא ואזעיר דיוקניה מכמה דהוות וכורסייא נטיל מניה ואתפרש. כביכול אשרי (לג"ע) [נ"א בג"ע] עם כרובים לתתא ואתפרש מההוא כבוד עילאה. ואשרי לההיא להט החרב למיקם בדוכתא דרבנותיה למיטר ולמישאב (ולמסתיר) [נ"א ולמסחי] ההוא אורח דאנגיד מעץ החיים. ושלמה מלכא צווח ואמר [משלי ל] תחת שלש רגזה ארץ כו' תחת עבד כי ימלוך כו' ושפחה כי תירש גברתה. שפחה לגו גבירתה לבר. איכה ישבה בדד מאי בדד כמא דאת [דף נד עמוד ב] אמר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו:
זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת איכה [המתחיל בדף נג עמוד ב] איכה ישבה בדד ר' חנינאי ורבנן פתחי קרא באדה"ר ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן וגו'. ויקח במה לקחו ר' חנינאי אמר לקחו בדברים כד"א קח את אהרן. ורבנן אמרו לקחו ברוח כד"א [מלכים ב' ב] היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך. ויניחהו בגן עדן כדי להיו' לו הנחה [מנוחה] לדעת ולהכיר החכמ' והתורה. דא"ר חנינאי התורה לימדה הקדוש ברוך הוא לאדם הה"ד [איוב כח] אז ראה ויספרה וגו' ויאמר לאדם. והיו מלאכי השרת מקלסין לפניו עד שראה סמאל בשמים (וקנא לו) [ונתקנא] [בו] וירד מן השמים כדמות צל על נחש הנחש נראה והצל עליו תקפא וחילא דיליה. קריב ההוא נחש לגבי איתתא דדעתה קלה מן האיש מכאן דאתתא לא אתפתת אלא באתתא אחרא. ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים. מיד פתח באף מהכא דבתחלת דבריו של אדם ניכר מי הוא. כך הוא פתח באף להודיע מי הוא. נטל סימן זה אם תקבל אם לא תקבל והמשיכה בדברים עד שפתחה באות מ"ם ואמרה מכל עץ הגן אכל נאכל. מיד נטל הנחש האות וישם אותה על זרועו השמאלית והיה ממתין [על] וא"ו תי"ו מפיה כדי להיות מו"ת נכון לפניהם התחיל לפתותה [בדבריו] עד דכתיב ותרא האשה בטעמא סגי ותקיף מלמד שפרחו האותיות וא"ו תי"ו וסלקו להתחבר עם אות מ"ם ואות מ"ם היתה עולה ויורדת ולא היתה מתחברת עמהם עד שנפתת ויהבת וא"ו תי'ו ד' זמנין ואקיפו לאות מ"ם לד' סטרין דכתיב ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה ותפקחנה עיני שניהם הא ד' זמנין ו' ת' מלמד שסבבו לאות מ"ם לארבע צדדין והמ"ם באמצע מות בכל סטרין כמד"א [ירמי' ט] כי עלה מות בחלונינו. דא סמאל דאיהו חד מחלוני שמיא. ועל דא מי גבר יחיה ולא יראה מות. מיד שלט בה והטיל בה זוהמא. נחת קודשא בריך הוא למיחמי ויתחבא האדם ואשתו. תא חזי קודם שחטאו היתה השכינה עטרה על ראשיהם להיות בשבילם שורה על העולם כיון שחטאו כביכול תש כחה ואסתלקת ולא שליטת וקב"ה שארי לקונן ואמר איכה מה תהא מינה שלטנותא אעדו מינה. אוף הכא בחורבן בי מקדשא שולטנותא אעדו וקב"ה שארי למיספד ואמר איכה מה תהא עליה: איכה רבי פנחס פתח קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים וגו' [ירמיה לא] בשעתא דאתחרב בי מקדשא ואתוקד אתא קלא ואיתער על קברי אבהן קדמאי ואמר אבהן קדמאי אתון דמיכין בשינתא ולא ידעיתון צערא דעלמא בניכון דגדלתון בצערא ואעילתון בהימנות' סגי דקב"ה הא מיתו והא אתקטלו והא אזלו בגלותא בין שנאיהון ידיהון מהדקן לאחורא מייתין בכפנא בתיהון אתוקד אן רחמין דילכון אן מהימנות' דילכון קומו איתערו לגבייהו. מיד אתערו אבהן ואמהן ואזלו לגבי משה אמרו ליה משה רעייא מהימנא אן אינון בנין אן שבקת לון. מיד איתער משה ואזל עמהון לגבי יהושע אמר ליה בני אבהן אלין בני ישראל דפקדני קב"ה עליהון ושבקית לון בידך אן אינון. אתיב יהושע ואמר רבינו משה בארעה קדישא שבקית לון ופליגית לון ארעא על פום עדבא כמה דפקדתני וכלהו שבקית גבר על אחסנתיה ועל עדביה. ומיד אזלו כולהו לארעא קדישא ואשכחו לה דאתחרבא דלא אשתמע בה קלא עאלו גבי מקדשא וחמו דאתוקד עבדו ביה הספידא עד דאשתמע קל מרירו דבכיה לרום שמיא וכל מלאכי עילאי בכו עמהון לעילא. איתער קב"ה ואתא לגביהון ואשכח לון ממררין בקל בכיה גו עפרא דמקדשא אמר לון רחימין דנפשאי מה אתון הכא מה לידידי בביתי. [ירמי' יא] קם אברהם סבא בקדמיתא אמר קמיה מארי דעלמא את ידעת דאזלית קמך באורח קשוט. עשר זמנין נסית לי וקיימית בכלא. בני אן אינון לא [דף נה עמוד א] שמענא קל מליהון בארעא דאומית לי לקיימא להון בה. אמר ליה קב"ה אי אברהם רחימא דנפשאי ובשר קדש יעברו מעליך [שם] בטילו מינייהו ברית קדישא ופלחו ע"ז ועל דא איתקפת רוגזא בהון ובגינך אוריך לון כמה זמנין ולא תבו קדמי. כיון דשמע אברהם כך אמר ימחו על קדושת שמך (כל אינון חוביהון ביני עממיא) (בס"א ליתא) עד דיהא רעווא דילך לאתבא לון לגבך וכן כלהו כגוונא דא ואזלו להו אשתארת תמן רחל וארימת קל בכיה במרירו דתמרורים. אמר לה קב"ה רחל מה את מבכה אמרה קמיה ולא אבכה בני אן אינון ומה חטאן לגבך. אמר לה עאלו צרתי לקמי ואעילו לה בביתי. מיד אמרה וכי לא עבדית אנא יתיר דאעילנא צרתי בביתי. דתנן בשעתא דכתיב ויגד יעקב לרחל כי אתי אביה הוא אמר הזדווגי לגבאי אמרה ליה אין אבל אחתא אית לי קשישא מינאי ומסתפינא מאבא דרמאה איהו. מיד ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא ברמאותא. מיד יהב לה סימנין כיון דעאלת לאה בההוא ליליא אמרה רחל השתא מתכספא אחתי אזלת ומסרה לה סימנין. ועל דא אמרה לגבי קב"ה ואנא לא עבדית יתיר דאעילנא צרתי בביתי. ואת דכתיב בך רחום וחנון ארך אפים הוה לך לאעברא על חוביהון. ובכל מה דאמר לה לא קבילת תנחומין הה"ד [שם לא] קול ברמה נשמע וגו' כי איננו. לא בעאת לקבלא תנחומין מ"ט בגין כי איננו כיומין קדמאין לאשרא' בינייהו והא אסתלק לעילא ובגין דכי איננו בגו בנהא לא קבלית תנחומין עד דאומי לה דכתיב [שם] כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה. כמה דעבדת רחל אוף הכי שכינתא לעילא כדמתרגם קל ברום שמייא אשתמע שכינתא מבכה על בנהא. בההיא שעתא דאיהי הות מבכה אתערו לגבה שתין רבוא משריין עילאין וכלהו איתערו בכיה לגבה בההוא שעתא אשתמע קלא לרקיע ערבות ואזדעזעו מאתן אלף עלמין דהוו גניזי מן יומא דאתברי עלמא עד דאשתמע ההוא קלא לרום שמייא ומאן איהו דא רקיע כעין הקרח הנורא דאיהו על גבי החיות. עד דאתגלית אימא לברתא ואמרה לה מנעי קולך כדין אתפרשת מתמן ואזלת היא וכל אוכלוסה' בגלותא ואצטריכו לאתבדרא לכמה סטרין למהוי גלותא לכולא והיא ישבה בדד. רבי נחוניא אמר איכה מאן אמר דא ההוא רוח עילאה נעימאה (ס"א פנימאה) עלמא דאתי וע"ד תיבה דא רוחני איהו ולא אית בה שותפו כלל לאו לישן ושיניין ולאו שפוון כלל. אימא שאלה על ברתה דא קרקורא דקיר אדון רבון רב ושליט. ישבה ולא עומדת בתחלת (עומדת) [אצ"ל יושבת] וכל אוכלוסיה עומדים השתא יושבת ושוממה. בדד כד"א בדד ישב כמאן דמסאיב במסאבו ושפחה כי תירש גברתה ההיא דהוות מסאבא יתבא בדוכתהא:
