היינט ווערט אלטוועלטליך געפראוועט די גרויסע פייקע ציבעך/לילקע/פיפקע/ פייפ/ טאג.
דער עולם זאל זעהן אריינצוכאפן אינעם גרויסן טאג.
דער @ראש הקהל איז מכובד צו עפענען די מעמד...
די ראה"ק נעמט היינט אויף דעם ציבור ווי מען קען איבערגעבן קוויטלעך פדיונות בשעת די ראה"ק וועט פארייכערן זיין ליליקע ציבעך וואס ער האט זוכה געווען צו באקומען אלס מתנה פון די הויפט באאמטער אין די גארביטש זאמלער ארגאנאזיציע.
מאנכע זאגן אז נאכן זעהן די ראה"ק'ס לילקע וועט פארגיין די אפעטיט פון ווייטער עסן און מפאלט אפ וואג אן די עקסערסייז ווידיאו...
לילקע אפיציעל פונעם יהודי הק' געווען אויף אן אוקשען אבער האט זיך נישט פארקויפט.
◄ ווייז ספוילער
קודש הקדשים! "הלולקע" של היהודי הקדוש מפשיסחא זיע"א מקטרת קודש שהיה מעלה בה קטורת ה"יהודי הקדוש" וסגולה נוראה להחזיק את המקטרת שהיתה כולה עבודת הקודש של "היהודי הקדוש "כפי שהעיד בעל החידושי הרי"ם כ"עבודת כהן גדול בקודש הקדשים" אשרי מי שמחזיק בה! וידוע שהקטורת היא סגולה לעשירות ולהצלחה בכל הענינים !ומי לא יחפוץ בזה. אשרי מי שזוכה בה! מקטרת זו עברה בירושה אצל משפחתו וצאצאיו של "היהודי הקדוש" עד ימינו, לפי הפירוט הבא: המקטרת עברה בירושה מ"היהודי הקדוש" לבנו רבי נחמיה מביחוב, ממנו עברה לבן-אחיו רבי אברהם מפוריסוב, שנתן זאת כמתנת נדוניה לנכדתו מלכה ולבעלה ר' בצלאל הלוי בן ר' ידידיה פערנץ מבענדין, מהם עברה לבנו ר' אשר פערנץ מחיפה, אביו של הבעלים הנוכחיים. השתלשלות הירושה ידועה במשפחת פערנץ - מצורפת עדות חתומה של המוכר, בן המשפחה. השתלשלות זו אף מתועדת בספר זכותא דאברהם, ירושלים תש"ט, עמ' נה-נו (ראה סריקה מתוך הספר במסגרת נפרדת). ידוע כי גדולי החסידות היו מייחדים ייחודים בעישון ה"לולקע", ופועלים על ידי כך תיקונים נשגבים, ומעשה ניסים כך לדוגמה מסופר כי הבעש"ט הראה לתלמידו רבי דוד אב"ד אוסטראה את ה"שמים החדשים" שברא ביחודים שעשה בעת עישון הלולקע ורבי דוד התעלף מרוב אימה ופחד. כמו כן, מסופר כי בעל "תולדות יעקב יוסף" אמר קודם פטירתו שהוא "מבקש מאת השם יתברך שירוויח בתורה ומצוות של כל ימיו מה שהרוויח רבו הבעש"ט ביחודים שעסק בעת עישון פעם אחת את הלולקע" (זוהר חי תרומה, דף סב, ב). גם "היהודי הקדוש" היה עושה נפלאות בעישון ה"לולקע" שלו, כפי שהעיד פעם בעצמו כאשר פעם אחת נגנבה ממנו ה"לולקע" לזמן קצר ולאחר מכן חזרה אליו באורח פלא, כפי שמובא בספר "תפארת היהודי" (וכן בספר "זכותא דאברהם", שם): "פעם אחת נגנב הלולקי הלז מאתו והי' לו צער גדול מאוד על אבדת הלולקי הלזו וכה אמר: בעת עשנתי בלולקי הלז פעלתי טובות גדולות ולמדתי להוריד שפע קודש לישראל", לפי המסופר שם, "היהודי הקדוש" אמר אז כי מוכרח שהלולקע תחזור אליו בתוך זמן קצר, ואכן היא חזרה בדרך פלאית. היה זה לאחר שהלולקע נמכרה לשר-המחוז, אשר קיבל פצעים על לשונו בכל פעם שניסה לעשן בה. הגאון רבי דובעריש מייזליש אב"ד וורשא סיפר כי שמע מפי האדמו"ר בעל חידושי הרי"מ מגור, שאמר כי "היהודי הקדוש" היה מכוון בעישון מקטרתו את אותן הכוונות שכיוון הכהן הגדול בהקטרת הקטורת ביום הכפורים בקודש הקדשים [!] רבינו הקדוש האדמו"ר רבי יעקב יצחק (בן רבי אשר רבינוביץ, ששימש כדרשן בעיירה פשדבודז'.) היה נודע בצעירותו כגדול הלמדנים מצדיקי ופרישי מענקי החסידות גדול תלמידיו של החוזה מלובלין. ושם משום קדושתו ופרישותו קיבל את השם "היהודי הקדוש" "שנתעלה בכל יום כמו מאינו יהודי ליהודי" עם צמיחתו בתורה ובחסידות הקים חצר בעיירה פשיסחה, לתלמידיו הקדושים בעלי תורה וחסידות ולמדנים בעלי מדרגה גבוהה. שיטתו היתה בהעמקה, בלמדנות וחריפות, ובדרישה עצמית מחמירה. נפטר בי"ט בתשרי ה'תקע"ד 1813 ונקבר בפשיסחה. את מקומו בהנהגת העדה מילא תלמידו רבי שמחה בונים מפשיסחא. תלמידיו היו כל ענקי החסידות רבי מנחם מנדל מקוצק, רבי יצחק מוורקא, רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר, רבי שלמה לייב מלעטנשע, רבי יעקב אריה מרדזימין, ועוד. דברי תורתו פורסמו בספרים רבים, כדוגמת: "תפארת היהודי", "נפלאות היהודי", "כתר היהודי", "תורת היהודי" ועוד, הכוללים גם את הנהגותיו וסיפורים רבים אודותיו. ספיוליט (מינרל המכונה "מירשאום" - meerschaum) וכסף (חתום). אורך: 11.5 ס"מ, רוחב מירבי: 12.5 ס"מ שברים מודבקים ומספר פיסות חסרות. ציר מכסה הכסף חסר.