ב"ה יום ג' תד"מ שנים עשר למנין שנת תשי"ב לפ"ק פה פאריז יע"א
רב שלו' וברכה לכבוד ידידי וחבירי החסיד המופלג הנכבד מוה"ר ארי' ליבוש גרינבערג שליט"א ולכב"ב היקרים שליט"א
אחדשה"ט באהבה, את המעות קבלתי בחוה"מ והנני נותן לך ת"ח ויישר כח, ויה"ר שיהי' לכם בריאות ופרנסה בריוח וחיי נחת, מה נשמע אצלכם בכלל ובפרט, זוגתך תחי' אם היא בבריאות השלימה, ידידנו ר' יוסף שליט"א מבעלז אמר לי בסעודת מלוה מלכה שכתבת לו שזו' תחי' היא ב"ה בביתכם.
הכי יש לך עבודה או מלאכה בעתים האלו ליבוש יקירי, אם יש לך פנאי ללמוד, ראשית תלמוד ש"ע או קיצור ש"ע או בסידור ר' יעב"ץ, ובסידור דרך החיים, כי מי שאין לו קצת ידיעה בהלכות השכיחים אינו מן הישוב, יהי' חסיד או למדן, ולמה נקראת תורה, ע"ש שהיא מורה לנו הדרך אשר נלך בה (זוה"ק מצורע נג), ומי שיש לו פנאי במעת לעת ללמוד ב' או ג' שעות, ואינו לומד רק גמרא וספרי מוסר בודאי עתיד ליתן דין וחשבון על זה, והוא גרוע הרבה מדריגות מעם הארץ.
למשל, אם יבא עם הארץ לפני בית דין של מעלה ויהי' בידו עשרים עבירות.
א'. רקק בשבת בחצר והרוח נשא את הרוק (עיין או"ח סוף סימן שיט).
ב'. עשה ציבאלעס בשבת קודם התפלה (עיין סימן שכ"א מנ"א ס"ק טו).
ג'. שתה יין אחר אכילת דגים בסעודת יצחק ובירך בורא פרי הגפן (עיין סי' קע"ד סעיף ד').
ד', פעם אחת שאל משכינו בצלים בשבת ואמר לו הלוני (עיין סי' ש"ז סעיף יא).
ה'. לקח נוצות מהבגד בשבת (עיין סי' ש"ב מג"א ס"ק ד').
ו'. ער האט אנגעריעססען 2-3 פעדערלעך פין דיא פולקיע בש"ק (עיין בטו"ז סוף סימן של"ו, ובסימן ש"מ במג"א ס"ק ג').
ז'. אכל בסעודה עם שני בניו, ובן אחד שכח ובירך ולא המתין על זימון, ולא בירך עוד אביו ברכת זימון.
ח'. טעה בתפלת ערבית מוצש"ק ולא אמר אתה חוננתנו, ושכח ואכל שיריים קודם הבדלה, ולא התפלל מעריב שנית.
ט'. בסעודת המפסקת ערב ת"ב בירך ברכת זימון.
י'. הקשר של ראש הי' בתוך הגומא.
י"א. בחוה"מ לא הלך בבגדי יו"ט.
י"ב. ערב שבת חנוכה לא הדליק הנרות (כשיעור שיהי' עד) חצי שעה אחר צאת הכוכבים.
י"ג. התפלל לכתחילה תפלת שחרית קודם הנץ החמה.
י"ד. כנגר הפתח לא שייר אמה על אמה בלא סיד.
ט"ו. השפוד שצולין עלי' בשר כבד לא ליבן באש בין צלי' לצלי'.
ט"ז. בבית הכנסת נשק לבניו הקטנים.
י"ז. הניח ספרים על המטה.
י"ח. לא המתין שעה אחת אחר אכילת גבינה ואכל בשר.
י"ט. כתיב בצדק תשפוט עמיתיך והוא הי' דן לחבירו לכף חוב.
כ'. שכח פעם אחת לומר רצה בשלש סעודות, וכן פעם אחת שכח יעלה ויבא בר"ח, ובירך בהמ"ז שנית.
אמר להם לב"ד של מעלה: הנה י"ט עבירות שאתם חושבים עלי, אין אני יודע אם האמת אתכם, אבל עבירה האחרונה שאתם חושבים זה הוא שקר, כי קבלתי מאבי, בגן עדן תהא מנוחתו, שאפילו אם אומר בר"ח 'מגדיל' ישועות מלכו צריך לחזור ולברך בהמ"ז... והנה בלי ספק שע"ה הזה נפטר מעונש והלך ישר לגן עדן... אבל מי שיודע ספר מה ישיב על שאלות כאלו?!
כמה פעמים אמרתי לאחיך היקר ירא שמים מרבים ר' חיים דוד שליט"א שאנכי הצעיר אינני ברשות עצמי ללמוד ש"ע או"ח כי בתואר רב הנני בעוונותינו הרבים, וצריך אני לעיין ביו"ד, ובספרי שו"ת ובספרי דרוש, אבל חיים דוד יקירי אינו רוצה להיות רב ולא מגיד, והנה הוא לומד במס"נ אחר כל העבודה שעבד ביום הוא לומד ב' או ג' שעות בלילה, ולמה הוא לומד מפני שהיא מצוה גדולה או תורה לשמה, אם כן איפוא ראשית והעיקר הוא ללמוד ש"ע או"ח, הלכות שבת, ברכת הנהנין, הלכות נדה, הגם שאמרו חז"ל אין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ (ע"ז יט), זה דוקא בששניהם שוין, למשל הרב רוצה ללמוד מס' ברכות והתלמיד רוצה מס' שבת, ילמוד הרב מה שהתלמיד רוצה. אבל זה דבר פשוט הוא מהתלמוד ומשכל הישר, שמס' שבת הוא קודם וחיוב מצוה ללמוד וללמד, ממס' זבחים ומנחות.
כתבתי כל זה מפני שכל ישראל ערבים זה לזה (שבועות לט), אפשר שיזדמן אחד מחבירי היקרים שליט"א וישמע לקול יעקב איש כפרי.
והנני דושה"ט באה"ר מחכה לשמוע ממך בש"ט ידידך ואוהבך בלב ונפש יעקב לייזער
