די גרויסקייט פון לערנען גמרא
"שַׁעַר הַלִיקוּט"
ליקוט נפלא של "סִפְרֵי חַסִידוּת", דברי צדיקים מדור דור, בענין חשיבות לימוד "גְמָרָא" שמזכך את הנשמה, ומגביההּ לדרגות גבוהות מאֹד, יה"ר לפני אבינו שבשמים שנזכה להגות בּ"תַּלְמוּד בַּבְלִי" כל ימי חיינו בעוה"ז עדי נזכה לביאת מלכא משיחא. אמן.
”עֵסֶק הַגְמָרָא“
[עִנְיָנִים שׁוֹנִים בְּענין לִימוּד גְמָרָא]
א) שאלו להרב מבארדיטשוב זי"ע מדוע יש רק דף ב' בגמרא [ולא דף א'] ענה: אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך (אבות), ותדע שאף פעם עוד לא התחלת (שבחי הרב מבארדיטשוב):
ב) הגר"א ז"ל היה לומד בכל יום פ"ד דפים גמרא, וכך סיים בכל חודש את הש"ס, ולכן כל חידושיו על הש"ס הם רק ציונים ומראה מקומות מגמרא לגמרא (תולדות הגר"א):
ג) השאגת ארי' ז"ל סיים בחייו אלף פעמים ש"ס:
ד) [פי' הגמרא:] רב כהנא בשנת שמונה עשר לחייו כבר היה בקי בכל הש"ס, מאי קמ"ל, דליגמר אינש והדר ליסבר (שבת סג ע"א):
ה) לבאר דברי הש"ך שכתב שמה שנהגו שלא ללמוד תנ"ך, דש"ס בבלי בלול מהכל, יש לומר הכוונה משום דבלימוד הגמרא נכלל גם לימוד המקרא, או יש לומר דלפי שהבבלי בלול מהכל אין צריך להקדים לימוד מקרא ללימוד גמרא (ויואל משה, לשה"ק, סימן כ"א):
ו) וכן אדם הלומד צריך לדבק עצמו מתחילה לשמות החכמים (רשפי אש-נעשכיז ערך תורה קמד):
ז) אבל לפי הבנת דעתינו בדורות הללו עיקר הלימוד בגמרא פירוש רש"י תוספות ופוסקים (אגרות הרה"ק רר"א מליזענסק זי"ע):
ח) מי שמדלג פרק "ואלו מגלחין" (נזיר) וכן פרק "מי שֶׁמֵתוֹ" (ברכות) וכיוצא בזה, הוא עַבֵרָה, אך אין ללמוד שם בעיון (ספר חסידים סימן רס"א):
ט) ...זקנינו הגה"ק מצאנז זי"ע היה תובע מהבחורים שעיקר יגיעתם ולימודם יהיה דייקא בגמרא ותוספות. אבל זקנינו הגה"ק משינאווא לא היה מקפיד על זה, הוא גרס שהעיקר שילמדו בספר ואל יפנו את לבם לבטלה. על כן קח איזה ספר שלבך חפץ בו, ובלבד שתלמד...(דברי חָנָה, שיחות קודש, ערך תורה, בשם אבד"ק פריימאן זצ"ל):
י) אשרי מי שיבחר ויוצא ידי שניהם ונוהג כפי מה שראיתי נוהגין הרבה חכמים שלומדים בכל יום תלמוד משני מסכתות, מסכת אחת לומדים בו הרבה במרוצה בלי עיון גדול, ואח"כ מסכתא אחרת לומדים בה מעט, ובעיון ופלפול וחידוד. (של"ה מסכת שבועות פרק נר מצוה):
יא) הדור השביעי מרימר ומר בר רב אשי וחבריהם הם סיימו את התלמוד בבלי, ונחתם בשנת ד' אלפים רס"ה ליצירה ונתפשט בכל ישראל... (עיי"ש) (סדר הקבלה להראב"ד):
”סְגוּלַת הַגְמָרָא“
א) פעם אחת היה חכם אחד שכל ימיו חזר על "מסכת חגיגה", וכשנפטר מן העולם באה אליו מסכת חגיגה והלכה לפניו כל הדרך, עד שהביאה אותו לעולם העליון, ושמרה אותו מכל רע.(קב הישר):
ב) על ידי לימוד גמרא כהוגן יש כח ביד האדם שהבעל-דבר לא יהיה לו שליטה על האדם כי תלמו"ד בגימטריא לילי"ת. (ליקוטי מוהר"ן):
ג) גמרא גמור זמורתא תהא (ביצה כ"ד), וביאר החת"ס שעל ידי לימוד גמרא תבער ותכרות הקליפות (תורת משה וזאת הברכה, ד"ה לכל):
ד) הגמרא בעיון משבר הקליפות, (הנהגות הרה"ק ר' מענדעלע מ'וויטעפסק זי"ע, אות ח'):
ה) הַיָגֵעַ תלמודו בצנעה, לא במהרה הוא שוכח (ראשית חכמה, תשובה, י', מ"ג):
ו) צריך האדם לזכך גופו ונפשו בלימוד כנ"ל (יעוי"ש), בלימוד הגמרא ותוספות, גם דברי אגדה שבגמרא המה מסוגלים מאוד לזכך נשמתו (הנהגות האדם להרה"ק רר"א מליזענסק זי"ע, סעיף ו'):
ז) ...בשם הרה"ק רבי אורי מ'סטרעליסק זי"ע: תלמו"ד בגימטריא פ"ת, כי לימוד תלמוד (גמרא) מסוגל לפרנסה (אמרי קדוש, קע"ד):
ח) אם לומד גמרא בדחילו ורחימו - בא לפחד מהשי"ת (דברי אמת, סוף חיי שרה):
”חַשִׁיבוּת הַגְמָרָא“
א) כשם שנזהר בסלעו שלא יאבד, כך יזהר בתלמודו שלא יאבד וכו', -- קשה לקנותו כזהב, ונוחין ליאבד ככלי זכיכות (ראשית חכמה, שער הוראה ט"ו, כ"ט):
ב) ”ועיקר שיהיה למדן עכ"פ גמרא ותוספות ופירוש רש"י“ [-אלו שמתפללים ןבנוסח ספרד], (אגרות קודש מהרה"ק רר"א מליזענסק זי"ע):
ג) על ידי תורה שבע"פ יזכו לתחיית המתים (ברך משה פרשת קרח אות ג'):
ד) ... כי אי אפשר לידע ממנו יתברך כי אם על ידי תורת משה שבכתב ובעל פה, כפי מה שמפרשים לנו התנאים ואמוראים וכו' (ליקוטי הלכות, נטל"י לסעודה הלכה ו' סעיף צ')
ה) ולִזָּהֵר להתאמץ ללמוד גמרא בכל יום (הנהגות החוזה מלובלין זי"ע אות ס"ו):
ו) בפסוק יד העדים תהיה בו בראשונה ויד כל העם באחרונה. י"ל דרמוז כאן אשר בבחורותו יראה האדם ללמוד תורה ועבודה וימלא כרסו מש"ס ופוסקים ועי"ז ימות הס"מ, ואח"כ יראה לנסוע להצדיק באסיפת חסידים ויראי ה'. וזה 'יד העדים', רומז על התורה שנקראת עדות ד' [תהלים יט ח], תהיה בו בראשונה להמיתו להס"מ. 'ויד כל העם', היינו, להיות בתוך כללות ישראל, והצדיק הוא כללות כל ישראל, זאת תהיה באחרונה. (עטרת ישועה, שופטים יא):
ז) ..אמרו (פאה פרק א' משנה א') ותלמוד תורה כנגד כולם, שהתלמוד מביא לידי מעשה (קידושין מ:) ולא עם הארץ חסיד... (מרפא לנפש פי' חובת הלבבות שער היחוד פרק י'):
ח) תקבעו לעצמכם שיעור פשוט בכל יום לא פחות מדף אחד גמרא כסדר הש"ס מלבד שיעור עיון ויהיה זה לחק ולא יעבור. (הגאון בעל חוות דעת ז"ל בצוואתו אות ב):
ט) ללמוד גמרא שני דפים בכל יום עם פירש"י ולחזור היטב (מעשה רב):
י) כתב רב האי גאון בתשובה דעיקר התורה ועבודת ה' הוא ללמוד הש"ס. (פתח עיניים בסוף הש"ס נדה עג.):
יא) צריך ללמוד עם "ראש של גמרא" (גמרא קאפ), ואיך משיגים ראש של גמרא? ע"י רכישת ידיעות רחבות בש"ס. לכן צריך ללמוד לכל הפחות דף אחד בכל יום עם פירש"י, בלא ראשונים וקושיות וסברות, אלא פשוט כמו בעל הבית. (נועם המוסר עמ' קכד בשם רבי ברוך בער לייבאוויץ ז"ל):
”גְדוּלַת הַגְמָרָא“
א) לימוד התלמוד בבלי כמו שימוש תלמידי חכמים (אליהו רבא פרק ה אות ד'):
ב) בן חמש עשרה לתלמוד (אבות ה כא) [ולכאורה הרי נהגו להתחיל כבר לפני שנת ט"ו? אלא כיון ד'אז-] כבר מוכשר הוא בשכלו להעמיק בדיניו (מפרשי מסכת אבות)
ג) גדולה תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה (קידושין מ:) -ואע"פ שהמעשה הוא התכלית, עם כל זה התלמוד הוא הסיבה לזה, וגדול כח הפועל בנפעל (אמרי נועם, דזיקוב, פנחס י"א):
ד) איתא בגמרא (פסחים נ.) אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, ונראה לומר דאיתא בגמרא (ב"ק יז.) גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ונמצא תלמוד גדול כשבא על ידו לידי מעשה, ובעוה"ז אם אנו רואין לאדם שלומד אין אנו יכולין להבחין אם תורתו מוכשר להביאו לידי מעשה, ועיקר רוב המעשה נעשה על ידי היד, וזהו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דהיינו שהתלמוד הביאו לידי מעשה. (נועם אלימלך תרומה)
”קְדוּשַׁת הַגְמָרָא“
א) הרה"ק ה'בית אהרן' מקארלין אמר: הקדושה של הגמרא גדולה מאוד, והוא מלשון "גומרא" פירוש "גחלת", והוא שורף כל הקליפות המבדילים בינו לבין קונו (סדר היום עמוד ה'):
ב) דיבוריו האחרונים של הרה"ק מווארקע זי"ע שאמר קודם פטירתו: "די גמרא איז די גרעסטע טהרה" (ישמח ישראל כי תצא ה'):
ג) ועל שם זה נקרא 'ים התלמוד', כי כבר אמרו (כלים י"ז י"ג) כָּל שֶׁבְּיַם טהור, כן כל מי שהוא לומד ועוסק בתלמוד הוא טהור, כי דברי תורה אינם מקבלין טומאה. (תפארת שלמה פנחס ד"ה בזבחים):
ד) לימוד גמרא הוא תיקון לפגם הברית רח"ל (קדושת ישראל, ליקוטים):
”רִמְזֵי הַגְמָרָא“
א) גמרא ר"ת ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל, שע"י לימוד גמרא ישמרו אותו המלאכים האלו (ספר החיים, זכויות ח"א פ"ב):
ב) ורוב דגן-זה תלמוד (בראשית רבה פרשה סו):
ג) פ"ת בגימטריא תלמו"ד (ייטב לב תולדות):
ד) ציון במשפט תפדה בגי' תלמוד ירושלמי, ושביה בצדקה בגי' תלמוד בבלי (הגה"ק רי"ח זאנענפעלד גאב"ד ירושלם זצ"ל):
”סוֹדוֹת בַּגְמָרָא“
א) מקרא שייך ל'מדת נצח' ומשנה ל'מדת הוד' והגמרא שמפרש שניהם קשור לשניהם (תומר דבורה פרק ח' ג):
ב) בן חמש עשרה לגמרא-בסוד התבונה לזכך היסודות להיות מרכבה להשי"ת (נוצר חסד, קאמארנא, אבות פ"ה משנה כ"א):
ג) ביום הדין שואלים לאדם וכו' והקב"ה אומר לו: בני, גמרא למה לא למדת? שכל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, ואיזה זה הגמרא (ראשית חכמה בהקדמה):
ד) וכשלומדים [הצדיקים, את-] הגמרא הקדושה, ממש אש אוכלת אותם מגודל אהבה וקדושה, ונפתח להם מעינות החכמה הן בנגלה והן בנסתר (אגרות הקודש להרה"ק רר"א מליזענסק זי"ע):
ה) ורבנן דמתניתין ואמוראים, כל תלמודא דילהון על רזין דאורייתא סדרו ליה [פירוש: וחכמי המשנה והאמוראים, כל התלמוד שלהם על סודות התורה סדרו אותו] (זוה"ק, פנחס, רעיא מהימנא רמ"ד:):
ו) וכל התעסקות הלִמוּד של התנאים והאמוראים היה על דרך הסוד בעולמות העליונים, וע"י סדר היחוד והתקשרות של המדות והפרצופים העליונים הקדושים בהנהגת הבורא ברוך הוא וברוך שמו וזכרו לעד, בחכמתו הנפלאה לאין קץ ותכלית, כן נסדרו הנהגותינו בעולם זה התחתון על פי תורתינו הקדושה והתמימה, בְּאִסוּר והֶתֵּר, בְּכָּשֵׁר וּפָּסוּל, בּטָהוֹר וְטָמֵא ... (יסוד שורש עבודה שער ו' פרק
”אוֹר הַגְמָרָא“
א) כשאדם מבין ומשיג איזו הלכה במשנה או בגמרא לאַשׁוּרָהּ על בּוּריָהּ, הרי שכלו תופס ומקיף ומקיף אותה, וגם שכלו מלובש בה באותה שעה (ליקוטי אמרים תניא פרק ה):
ב) כשלומד בגמרא 'אמר רבי שמעון', תיבת שמעון הוא חיות התנא, וכן שֵׁם כל האדם הוא החיות שלו ... נמצא כשלומד בדחילו ורחימו הוא מקשר עצמו לרבי שמעון ולומד אצלו (!) (מגיד דבריו ליעקב אות ט"ז):
ג) ...דער תענוג פון א שיינע קשיא און פון א שיינע סברא און פון א בא'טעמ'טן תירוץ, דאס קען מען נישט מסביר זיין, דאס איז דער גרעסטער תענוג, אז מען פארשטייט גוט א מחלוקה פון רבי מאיר און רבי יהודה, אביי ורבא, רש"י און תוספות, דער מחבר מיט'ן רמ"א, דער רא"ש און דער ר"ן, ס'לעבט זיך עפעס אויף דער וועלט ! ס'איז דא תענוגי עולם הזה ! יעקב פארמאגט עולם הזה, אוודאי האט עֵשָׂו געהאט אויף וואס צו מקנא זיין, און עֵשָׂו האט געהאט אויף וואס זיך צו קריגן. (אמרא טבא להאדמו"ר מסאטמאר שליט"א, לימוד התורה)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
~~ענין חלוקת הש"ס~~
בספרו "קונטרס אחרון" מזהיר הרה"ק הרש"ז מליובאוויטש זי"ע "..גם לגמור כל הש"ס בכל שנה ושנה ובכל עיר ועיר לחלק המסכתות עפ"י הגורל או ברצון.."
ובספה"ק שׂדי חמד (חלק ה' מערכת מ"ם כלל קצח) מסביר הענין: "..ומטעם זה נוהגים כל בית ישראל לעשות 'חברת ש"ס' ומחלקים הש"ס בין כמה בני אדם שׁכּל אחד לוקח 'מסכתא אחת' ועושים סיום פעם אחת בשנה, ושורת הדין נותנת שיטול כל אחד שכר טוב 'כאילו למד כל הש"ס כולה' " ואנו בחבורת לומדי הש"ס נהגנו כפי שנהגו אנשי קהילה קדושה "סיגוט" שהיו מסיימים בכל כמה חדשים את כל הש"ס ב'חברה ש"ס' ע"פ הדרכתו של מרן הקדושת יו"ט זי"ע ואף הוא בעצמו היה לוקח מסכתא ומשתתף בסיום כמו שכתוב ב"קול מחזיקי הדת" דאז ומדגיש הכותב כי לכן נקרא עבידנא 'יומא טבא' כי ה'קדושת יום-טוב' לקח חלק בענין הנ"ל...
