לא מזמן שוחחתי עם אחד החברים *שהיה צמוד לרב אושר 40 שנה*. שאלתי אותו על מה דאיתא בספר הקדוש *דגל מחנה אפרים* (בראשית, פרשת וירא) שאפילו שיחת חולין בדברים גשמיים *אצל הצדיק אמת*, מביאה ישועות ורפואה וחיים לאדם.
ענה לי כך: *מה פירוש צדיק, צדיק אמת*, זה לא אני או אתה, זה אדם שכל כולו מבוטל לה', בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו מבוטל לה', *ודבוק במחשבתו ובעשייתו ללא הרף בקודשא בריך הוא בכל עת*, הוא לא נמצא כאן איתנו, אלא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. ומה זה אומר שהוא מבוטל לה'..? כל כולו *מהות של אהבה, של אהבת ישראל*, וכולו נתון *לצרכים של ישראל ולעזור לישראל קדושים על מנת לפעול עבורם ישועות ורחמים אצל הקב"ה.*
וכך מובא בספר "רב אושר מפי תלמידיו - ר' גדליה סגל " *כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא.*
"הבאתי את הרב יוסף הערצמן לרב אושר. הוא היה איתנו בשבת מברכין במירון ודיבר אז עם רב אושר ביחידות רבע שעה. אחר כך אמר לי, " *אני לא יודע איך להסביר, אבל בשעה שדיברתי איתו, כל הכאבים (הנפשיים) שלי עזבו אותי
*וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא* מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין *ורבי עקיבא משחק* אמרו לו: *מפני מה אתה משחק* אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים? *אמרו לו*: הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט *ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה?!*
*אמר להן* לכך אני מצחק ומה לעוברי רצונו כך *לעושי רצונו על אחת כמה.* (מכות כד.)
&&&&&&&&&&
*סעודה שלישית, פ' אחרי תשנ"ב* (נרשם ע"י אחד החברים*) חלק א'
בליל ש"ק דיבר הראש זצ"ל מענין "*רבי עקיבא משחק*" (שהגמ' מספרת במכות כ"ד) כי הוא היה חי בגילוי עם הרבש"ע *ולא ראה שום חורבן*, והצדיקים שחיים עם הרבש"ע אינם צריכים משיח *כי הם כבר בבחינת משיח*, הם בקשר חזק עם הקדושה *כמו בזמן משיח*, ואינם צריכים תחיית המתים כי אצלם זה ממש תחיית המתים, וכן הם במקדש עצמו כל ימיהם.
ורבי עקיבא היה משחק משום זה, כי לא ראה שום חורבן *רק את הנבואה של זקנים וזקנות יושבי בחוצות ירושלים.*
אעפ"כ *הצדיקים לא יכולים להשלים עם המצב של צרות הכלל*. כי כלל ישראל הוא מלא בצרות, ולכן הם מבקשים שיהיה תחיית המתים ובנין בית המקדש *בעצם בשביל הכלל*, אבל כשלעצמם הכל כבר נמצא.
*אולם רבי עקיבא היה לו הצער הכללי של כל העולם* והיה לו תחי' המתים של מסרקות של ברזל צער של בחי' "*מתי יבוא לידי ואקיימנה*", והוא חי כל הזמן עם ה"אחד", וזהו יצאה נשמתו באחד, *שכל זמן שהיה חי היה חי עם ה"אחד"*. ולכן היה משחק, כי הכל היה אצלו במוחש ובבהירות.
"..*שוב פעם אחת היו עולין לירושלים* כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית *ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים* התחילו הן בוכין *ור"ע מצחק*, אמרו לו: *מפני מה אתה מצחק ?* אמר להם: *מפני מה אתם בוכים ?* אמרו לו: מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת, ועכשיו *שועלים הלכו בו ולא נבכה ?* אמר להן: *לכך אני מצחק* דכתיב "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני ? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב: "*לכן בגללכם ציון שדה תחרש*" בזכריה כתיב: "*עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם*". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה. אמרו לו: *עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו*: (מכות כד:)
@@@@@@@@@@@@@@@
*סעודה שלישית, פ' אחרי תשנ"ב* (נרשם ע"י אחד החברים*) חלק ב'
*והמשיך הרב זצ"ל ואמר*: שהאדם צריך להכיר שפלות עצמו *ולראות איך שהרבש"ע מוליכו ונותן לו חיות כל רגע* "כל הנשמה תהלל קה" שעל כל נשימה ונשימה הוא *מוצא את הרבש"ע*, כמו שהבאבעס היו אומרים "איך האב נישט מער קין הוטעם" (כמו שהסבתות היו אומרות "אין לי יותר נשימה"). זאת אומרת *שהרבש"ע דיבר מגרונם שיש להם חיות רק ממנו*, כי כשלעצמם אינם יכולים לנשום רק הקב"ה מנשימם.
וכן כל הדברים שמתיגיעים, רואה האדם *שהוא כלל אינו יכול, ואיך עושה, זה עצמו סימן שהרבש"ע עושה.*
לפני כשלושים שנה נסענו לת"א לחפש מכונת דפוס מסוימת. ר' אושר, בנימין רוזנטל ואני. נפגשנו ליד התחנה המרכזית ומשם התחלנו ללכת לראות דגמים שונים של מכונות דפוס. אנו הולכים בדרך ור' בנימין אומר לו: " ר' אושר, בפעולות החסד שלך בדפוס, אתה עוזר לשמונה אומללים שאינם בריאים בנפשם, או עשרה, זה דבר לא פשוט לעזור לחולי נפש. אבל מה כל זה *לעומת מה שעושים כל הארגונים שמחזירים בתשובה, שביאים מאות ואלפי אנשים בבת אחת מקרבים אותם אל השכינה.*
ר' אושר ענה, "*אתה יודע איך יש חוזרים בתשובה? יש מקומות ששם נמצאות נשמות נידחות שאין להן מושג מבורא עולם, שם כבר נשכח הדבר הזה שקיים אלוקים. אלו מקומות מאד נידחים ומסוכנים. כבר אי אפשר לעורר אותם בדרך הטבעית ולהחזירם בתשובה, להכניסם לאמונה. צדיק האמת יורד לשם במסירות נפש. הוא נכנס לסכנה שמא יישאר שם. ונותן שם מכות חזקות לעורר אותם. כתוצאה מכך צומחים בעלי תשובה*".
השתמע מדבריו (למרות שלא אמר זאת) נכון הדבר שיש ארגונים שעושים פעילות רבה, אבל כל זאת מתרחש כתוצאה שיש מישהו שמעורר אותן, בפעילותו הרוחנית. כי אחרת, מה פתאום שיתעוררו לתשובה. *אלא יש מישהו שמעורר אותם מתחת לפני הקרקע.*
פעם אחרת הסביר לנו, *שהצדיק לבד לא יכול לרדת לבד למקומות הנידחים האלו, והוא צריך שרשרת שתעלה אותו בחזרה*. הוא צריך אנשים שיהיו איתו שילכו אתו בדרכו, בכדי שלא יסכן את עצמו, שיוכל לעלות חזרה, זאת השרשרת.
לפני הרבה שנים אמר לי חבר וותיק מיד עזרה, שאתה מתפלל, *תאמין שהקב"ה שומע אותך*, שהקב"ה מקשיב למילותיך, תאמין שהקב"ה מקשיב לך.
*מכתב קיט* חשון תשמ"ו לכבוד...
וכפי שאתה בעצמך כותב, *כי אתה מכיר לדעת היטב עד כמה הייאוש הוא אויבו הגדול של האדם* אשר מרחיקו מן האמונה הפשוטה ומן הקדושה, ועד כמה צריך *להאדם להתעקש באמונתו* אשר יחיה בה שאין הוא נעזב ח"ו מאת הקב"ה.
ובידיעתו הברורה *שיש לו אב רחוב בשמים המתאווה לתפילתו של האדם וקרוב אליו מאד בעת אשר קוראהו באמת.* או אז הוא זוכה לראות ישועות ונפלאות גדולות ועצומות עד שכמעט אינו מאמין למראה עיניו. התגברות האדם *וההתחדשות באמונתו היא עבודת האדם בכל יום ויום מחדש*, בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך, כי כל יום צריך להתגבר כארי ולערוך מלחמתו, מלחמת הקיום כדי להדוף מחשבות יצרו ותעתועיו המבקשים את נפשו תמיד ויום ולילה לא לשבותו.
*וזאת היא עבודת הצדיקים* הגדולים שבכל יום ויום הם מתחדשים בתפילותיהם ובתחנוניהם כאילו בו ביום נולדו מחדש בבחינת "*אני היום ילדתיך*", *ואינם מתייאשים משום דבר* אלא מקוים ומייחלים לחסדו יתברך שמו וע"י כך הם מעוררים רחמים מלפני כסא הכבוד והשי"ת מתפנה מכל עסקיו כביכול לעזור לזה הקורא אליו מקירות לבו והישועה לא תאחר לבוא.
*לכן אבקשך מאד שתתגבר ותתחזק בכל כוחותיך* והשי"ת יהיה בעזרך ותזכה לראות ישועתך באה לך באופן מופלא ביותר ותזכה לבשרני בשורות טובות בקרוב אמן כן יהי רצון.
לקראת סוף "בין-הזמנים" *מותחן חסידי* (שידור חוזר) "הקוסם מצרפת", רב אושר זצ"ל ומלווה מלכה .
100% מקורי *בלי טריקים ובלי שטיקים.* מתח שיא. 7 חלקים. (מובא על ידי הרב י.ל.פ שהיה נוכח במקום)
חלק ראשון.
ברצוני לתאר בהרחבה אחד *המפגשים הדרמטיים של הרא"ש עם "הקוסם"* מצרפת אשר בה התגלו הכוחות והעוצמה שיש בדבר ה' זו תורה היוצא מפיו של הרא"ש.
בשנת תשכ"ג במוצש"ק שבט בשעה 22:00 בערב החבר החבר ר' ש.מ עם יהודי מזוקן (קצוץ) נמוך קומה ממוצא אשכנזי הגר בצרפת אשר הגיע לביקור בארץ.
ר' ש.מ ראה את היהודי בבית הכנסת בשכונת כרם אברהם כאשר סביבו מתגודדים *סקרנים קסומים ומופתעים ממגלה נסתרות אשר הפליאו את הסקרנים בדיוקם המלא.*
המבט של הקוסם המשרה רציניות ונראה כמחפש, וכן מעשי הפלא והכריזמטיות הביא את ר' ש.מ להחלטה שכדאי להביא את היהודי הנ"ל אל רב אושר. באותו העת הייתי אצל רב אושר עם מספר חברים קטן שהתכוננו *לסעודת מלווה מלכה שהרא"ש הכין עבורנו.*
בשעה שר' ש.מ הגיע עם היהודי מצרפת היה הרא"ש עסוק במטבח בהכנת הסלט לסעודת מלוה מלכה. כשנכנס רב אושר עם הקערה של הסלט לחדר הסלון (היכן שנמצא היום) עיניו של היהודי נתקלו בעיניו של רב אושר והלה נזקף במלוא קומתו באמרו: " די ביסט דער ואס איך זוך אזוי פיל צייט" ( *אתה הוא זה שאני מחפש כל כך הרבה זמן*). ורב אושר נעצר ומעיף מבט חודר בעיני היהודי ואמר: "דו ביסט טאקע געקומען ? (האם אכן באת ?) (לכותב שורות אלו היו דברי הרא"ש מובנים כאילו שואלו, *האם אכן הגיע בצורה מוחלטת על מנת לקבל כיוון והדרכה* או שהגיע למאות איזה מפגש מקרי נעים).
היהודי ענה לו שהדמות הזאת מרחפת זמן רב מול פניו מתוך תקווה שאולי אצלו יוכל להשיג פתרונות וישועות ולא ידע עתה אם הוא נמצא בארה"ב אירופה או ארץ ישראל. היהודי ציין שאחד ממטרות נסיעתו הוא כדי לאתר את היהודי המיוחד ואכן נמצא בארץ ישראל...
הרא"ש הניח את קערת הסלט על השולחן הושיט את ידו לברכת שלום עליכם *והורה לו לשבת ליד השולחן...*
*הקוסם מצרפת, רב אושר זצ"ל ומלווה מלכה* - המשך חלק 2
*רב אושר* הניח את קערת הסלט על השולחן הושיט את ידו לברכת שלום עליכם הורה לו לשבת ליד השלחן ואמר לו שרוצה להמשיך בהכנות לסעודה.
רב אושר הזמין אותו גם לסעודה ואמר לו: *כשאתפנה נשוחח.* רב אושר ביקש מהאיש *שלא יעשה יותר מידי שטויות.* בקשה זו לא הובנה מספיק לנוכחים אבל האיש הניד ראשו בהסכמה.
ברגע ההמתנה לגמר הכנת האוכל ע"י רב אושר, הספיק "*הקוסם*" להמחיש ולתאר דברי הקוסמות המעניינות לעיני חמשת הנוכחים, לדוגמא: "*הקוסם*" היה חודר לעמקי הנפש ומגלה ידיעות על תכונות האדם *בדקי דקות.*
הגילוי היה מלווה בסיפור "עובדות" מה שהאדם היה עושה בתאריכים מסוימים. אף היה קולע בתיאור המקומות בהם נעשו דברים מסוימים. מתוכם דברים אשר לא נודעו לאף אחד מחמת הבושה וד"ל.
כן ידע "*הקוסם*" לומר כמה אחים ואחריות יש לכל אחד. למען "השעשוע" ידע הקוסם לומר כמה כסף יש לכל אחד מהנוכחים בכיסו וכד'. איך נראה הבית של כל נוכח כאילו ביקר בבית. (לכותב שורות אלו הפתיע הקוסם באמרו על פריט מסוים שיש לי בבית.) התווכחתי איתו באמרי שהפריט כבר מזמן לא בבית, *למעשה הוא צדק* – הפריט כן היה בבית. בעת כתיבת השורות אלו הנני נזכר מכל מיני דברי "עתידות" שאמר עלי חלקם התקיימו במוחש.
שיטת הגילוי של היהודי הקוסם היו בשני אופנים: *א*. הקוסם היה פורס אצבעות ידיו מניחם על השולחן מביט באוורירים שבין האצבעות ומביט ישיר בעיניים של האדם אליו מדבר. היה נראה כאילו מבין האוורירים של האצבעות מקבל השראה מביט ישירות בעיני המדובר וקולט ממנו מה שקולט, אומר את שאומר לפעמים מסתפק במבט אחד, ולפעמים היה צריך להחליף כמה פעמים מבט בין אצבעותיו לעיניים בכדי לומר דבריו או לתת מענה לשאלות נסתרות שנשאל
הקוסם מצרפת, רב אושר זצ"ל ומלווה מלכה - המשך חלק 3
..האופן השני, בידי הקוסם היה מטוטלת ממתכת (אולי מכסף) המטוטלת נראה כמו אותם שהבנאים משתמשים לבדוק אם אבני הבניין שהונחו ישר. כאשר הקוסם היה נשאל שאלות יותר מסובכות ובמיוחד כאשר היו השאלות על תכונות עדינות או על העתידות היה משתמש במטוטלת. החזיק את המטוטלת באוויר ולפי צורת התנודות של המטוטלת היה אומר את מה שאמר קובע את מה שקובע.
רב אושר גמר להכין את סעודת מלווה מלכה שכלל: העצמות והדגים שנשארו משבת. ביצים מטוגנות, סלט ירקות, חתיכות חלה שנשאר משבת, (כפיות ומזלגות). ניתנה האות וכל הקבוצה נטלה ידים ברכו המוציא והחלו בסעודה.
רב אושר הסיב איתנו בסעודה ושם לב בשיחה הקולחת והמעניינת בין הנוכחים לבין הקוסם. תחילה השיב לשיחה המעניינת מבלי להתערב ובהדרגה זרק הרא"ש מילה פה ומילה שם עד שהנוכחים הושתקו ומתעניינים בשיחה המתפתחת בין רב אושר לבין היהודי.
רב אושר הראה לקוסם שלא מחדש כלום מה שהוא יודע גם רב אושר יודע. ולהפתעת הנוכחים תיאר רב אושר את העירה בצרפת בה הקוסם חי והעירה בפולניה בה הקוסם נולד ואת המקומות בהם הקוסם למד. רב אושר הוסיף ואמר שיודע גם היכן היהודי למד את הקוסמות אלא שאינו רואה צורך לומר זאת.
בקטע זה נוצרה כעין ויכוח בין רב אושר לקוסם האם בכלל למד את השיטה או שקיבל אותו בהשראה. היהודי ניסה לשכנע את רב אושר שקיבל בהשראה ורב אושר מתעקש ואומר שקיבל אותה ממישהי שלימדה אותו.
רב אושר הוסיף לומר שלדעתו המקורות אינם טהורים. הקוסם ניסה להתנגד אך לאט לאט התנגדותו נחלשה עקב העמידה האיתנה של הרא"ש שמוכיח שמכיר את המקור ושהמקור אינו טהור.
לשיא השבירה של היהודי – הקוסם היה בקטע דלהלן...
בהתלהטות השיחה בין רב אושר לקוסם הציע רב אושר ליהודי לעזוב את כל השטויות ואמר לו כי לאביו יש מזה צער גדול ואין לו כל מנוחה בכלל המעשים שעושה. כמו כן ציין שהתנהגות זו גורמת לקטרוגים גדולים בשמים ומונעים ממנו להגיע לזיווג הנכון. בהתנהגות זו הינו נמצא בעולם התוהו ומשתעשע בשטויות ללא תכלית..
הקוסם מצרפת, רב אושר זצ"ל ומלווה מלכה - המשך חלק 4
..היהודי הקוסם פתח עיינים ובצורה מפתיעה שואל את רב אושר מהיכן הוא יודע על אביו ומהיכן הוא יודע אם יש לו צער מזה?
היהודי הרחיב בדבריו המופתעים ותיאר בפני הנוכחים בנוכחות רב אושר שאביו נעלם בשואה ולא נודעו עקבותיו אין כל ידיעה מבוססת האם הוא חי או מת. הבן הגר לצרפת לאחר מלחמת העולם ומאז מחפש עקבות אביו ולא מוצא את נסיעתו לארץ ישראל מנצל בין היתר לחפש את אביו.
כשגמר דבריו הגיב הרא"ש באמרו: אין לך מה לחפש את אביך עלי אדמות, אבא נפטר בשואה ובגלל השטויות שלך אינך מצליח לגלותו.
היהודי לא רצה להאמין למשמע אזנו וכדי לשכנע אותו תיאר רב אושר בדיוק איך האבא היה נראה בתקופה שהבן הכיר אותו בפולניה בהיותו בחור צעיר (היהודי היה נראה כעת כבן 40 בערך). כשהשתכנע שאכן רב אושר מכיר אותו מאז, השתכנע גם כאשר תיאר איך הוא נראה כעת, נמצא בין העולמות בחוסר שקטות ואינו מסוגל להיות בעולמו בגן עדן – למרות שיש לו מקום בעולם האמת. כי אינו רגוע ממעשיו של הבן.
רב אושר המשיך בתגובתו קצת בזלזול וקצת ברחמנות ואמר לו: " על אחרים אתה יודע הכל ועל עצמך אפילו דבר כ"כ פשוט אינך יודע?!"
היהודי הוכה בהלם, נשתתק לכמה דקות עיניו זלגו דמעות, כולנו ישבנו בדומיה ולא הצאנו הגה מפינו. כעבור כמה דקות פתח היהודי פיו: "נכון, אבא נפטר, אני רואה אותו...."
האווירה התחשמלה, את הזמירות של מלווה מלכה אמרנו בצורה מקוטעת כי בכל פעם "נזרקה" איזה מומחיות של רב אושר ושל הקוסם כאשר רב אושר לועג על הידע של הקוסם ומראה לו שהוא שיודע יותר.
הזמן רץ, השעה מתקרבת לשעה אחת אחר חצות ובבית הרא"ש לא מורגשת כל עייפות, אדרבה, הסקרנות גוברת והולכת.
התנהלה שיחה אודות פטירת האבא ומקום מנוחתו, מעניין לעניין התנהל ויכוח על מקורות הידע, הקוסם מאן לקבל את דברי הרא"ש שבא ממקורות בלתי טהורים, התעקש וטען שאין כל פגם במקורות. כדי להצדיק את עמדתו הציע רב אושר לקוסם להניח ידיו הפרוסות על ספר תהלים. והיה אם יצליח לדבר (כלומר, לקבל השראה) תהיה הוכחה שהקוסם צודק, ואם לאו, שידע בברור שהמקור אינו טהור ולטובתו עליו להפסיק את כל השטויות האלו.
רב אושר קם מהשולחן להכין שתיה חמה לנוכחים. לפני עוזבו את החדר הזהיר רב אושר את היהודי שלא ל"גלות" על הרא"ש שום דבר. האזהרה נאמרה בטון תקיף מאוד. בזמן שרב אושר היה במטבח המשכנו להשתעשע עם הקוסם אך הפעם כאשר ידיו היו מונחות על ספר תהלים פתוח. כל הנוכחים שמו לב איך שהידיעות שלו הולכות ונחלשות וברגע של חולשה דחה את התהלים מעליו כבורח מפני אש.
הבנו שאכן דעת הרא"ש על המקור הבלתי טהור מקבל יותר בסיס. בכל זאת המשיך הקוסם לטעון שהכוחות שיש לו הם טהורים כשהוא מנסה להשוות כוחותיו לכוחות של רב אושר ומתוך כך הספיק לומר כמה נקודות על הכוחות של רב אושר אך הופסק מיד ע"י רב אושר בעצמו שהניח את הכוסות השתיה שהכין במטבח ורץ להזהירו שלא ידבר עליו כלום.
כשהתיישב הרא"ש ליד השולחן והמסובים לגמו מהקפה היה ניכר שרב אושר החליט לשנות אותו, טון הדיבור הפך להיות תקיף האווירה הפכה להיות מתוחה ורצינית הדיבורים קלחו בשטף כאשר הרא"ש נעשה כמתקיף והקוסם כמותקף. רב אושר פנה אל הקוסם בצורה חד משמעית ואמר לו: "אתה למדת את השטה הזאת מפלונית הגרה בצרפת (אמר את השם, לא קלטתי בשעת מעשה). האם אתה מכיר אותה ?" הקוסם אמר שמכיר אותה, אמנם היא בסדר, רב אושר הגיב בתוקף ואמר : היא לא מדברת בשם ה' ואיך אתה מחשיב אותה כבסדר אם היא לא מדברת בשם ה', אז מאיפה היא מקבלת את הכוחות?!?
לאחר שרב אושר התקיף את הקוסם בדבר השיטה, עברה ההתקפה על הנזק הגדול שגורם לעצמו. ציין במיוחד הנזק שאינו מוצא את הזיווג הנכון. הקוסם טען שהזיווג שלו כנראה לא נמצא בעולם היהודי. רב אושר ממש צעק עליו ואמר לו שאין דבר כזה! יש לו זיווג הממתינה לו מאז ומתמיד הגרה בהולנד ורק מחמת השטויות שעושה היא מטשטשת את התשובה הנכונה והשטן מצליח דרכו לקשר אותו לאיזה גויה בצרפת הדומה לתכונות של הזיווג של היהודיה.
מתוך סערת הדיבור תפס רב אושר כפית ומזלג הניח אותם אחד ליד השני ואמר לו: " שים לב הידיות של הכפית והמזלג דומין זה לזה ממש, לא ניתן להכיר כל שוני מהידית ועד לכפית, ולמזלג יש איזה הגבהה. כך מי שנמצא על הידית אינו רואה מה שנעשה מאחורי ה"גבעה" הזאת, ורק לאחר שהגיע לפסגת הגבעה רואה את ההבדל. כאן הוא נכנס לתוך הכפית המקיף אותו, משקה אותו מחממת אותו ונותנת לו תחושה של בית. וכאן ההיפך בכל המובנים. מפרקת אותו, דוקרת אותו מבודדת אותו, כל כולו חבלות ומכאובים.
הקוסם מצרפת, רב אושר זצ"ל ומלווה מלכה - המשך חלק 6 לפני אחרון.
רב אושר הניח אצבעו על הידית של המזלג ואמר: זו היא החברה הגויה שאתה מתחבר אליה מצרפת, היא נראית בדמיונך נחמדה ואני יכול להוסיף ולומר לך היא ממש דומה ליהודייה מהולנד ומכאן מקור הטעות לתחושותיך, אבל דע לך היא המזלג שלך, אתה תיפול בזרועותיה ותצא חבול וכאוב עד שתאלץ לעזוב אותה ללא כל כיוון דרך המשכי, העיקר לברוח ממנה וממכאוביה.
אח"כ הניח הרא"ש אצבעו על הכפית ואמר זו היא הזיווג שלך. תתאר לעצמך כמה היא נאמנה לך ממתינה לזיווג שלה בסבלנות ובנאמנות אינה מתחברת לאף אחד כי היא רוצה את הזיווג שלה ויודעת מה היא רוצה. כשתיתחתן איתה תהיה המאושר ביותר בחיים כי אתם נשמות גבוהות והאישה הזאת תוכל לעזור לך לעזוב את כל השטויות ולנהל בית נאמן ונחמד כמו המקיף והנחמד שבכף.
גם היהודי הקוסם היה מאובן מעוצמת הדיבורים, לא הצליח להתבטא בהרחבה והספיק רק כאילו להתנצל ולומר שאם כל מה שאתה אומר הוא נכון אז למה אני לא רואה זאת?
ורב אושר החזיר מיד מנה אחת אפיים. ועוד איך כמה שהוא נכון, הרי אני רואה אותה כעת, ורב אושר תיאר בדיוק איך היא נראית הן בצבע השערות, צבע העיניים, גובה וכד'. רב אושר המשיך ואמר שכל הזמן שלא תחליט לעזוב את החברה הגויה אין לך כל סיכוי לחוש את היהודייה ההולנדית כי מחמת הדמיון שביניהם אתה מתבלבל וההנהגה שלך בקוסמות אינו מוסיף כח לבהירות, היא רק מגרעת.
כדי לחזק השפעתו אמר רב אושר ליהודי הקוסם כאשר תעזוב את השטויות ואת החברה הגויה תעבור משבר חזק, אל יעבור זמן רב ואתה תירגע, והבהירות שיש לך בדרך הקוסמות יגיע אליך מכח הקדושה שהיא מיליוני מונים.
לדוגמא: אם אתה יכול לראות מה יש לאדם שעומד מולך אבל אתה לא יכול לדעת רק כמה אחים יש לו, אבל בדרך הקדושה אפשר לדעת הכל ללא גבול, מה תכונות האחים בשרשרת אין סופי, כי בדרך הקדושה הכל פתוח לאדם כל מה שיכול להביא פרסום שם ה' בעולמות פתוח בפני האדם.
...אם כן למה אתה מתעקש להישאר בשיטה שלך שאין לה כל קשר עם ה' ולגרום לכל הסובבים אותך כאבים וסבל הלא האבא סובל. הבחורה ההולנדית סובלת. לך אין כל כיוון ותכלית בחיים מלבד השעשועים שאתה משתעשע וגורף כבוד ותשומת לב וכשאתה חוזר אל עצמך הנך בודד כאוב ועזוב.
אתה רואה שלכל המומחיות שלך אין כל משמעות לעומת השטיקאלע אמונה ופשטות. לכן אני מאד מבקש ממך ולטובתך עזוב את כל השטויות וירווח לך.
השעה מתקרבת לשעה 02:00 אחר חצות המתח עלה על גדותיו, היהודי יושב מהורהר. הרא"ש גם הפסיק את שטף הדיבורים, עיני היהודי הקוסם משוטטות בכל פינות החדר, חוסר שקטות ותנודות עצבניות אופפות אותו בכל תנועה. אנחות המראות על מצוקה אופפת אותו בכל תנועה. אנחות המראות על מצוקה בוקעים מפיו, כולנו מתוחים ולא יודעים מה יוליד הדקה הבאה, אם לחסד אם לשבט. והנה פותח הקוסם את פיו אומר להרא"ש: אני מסכים לעזוב את הבחורה הגויה. הרא"ש לא הסתפק וביקש ממנו שיושיט לו את היד לשם תקיעת כך והלה הסכים. המתח פג, אווירת רחבות שררה בפני כל הנוכחים, אבן נגולה מהלב של כולם. המאושר ביותר היה היהודי מצרפת. התכוננו לברכת המזון, השיחות עוברות לפסים ידידותיים, הקוסמות כבר אינה הנושא המעניין.
פה ושם נזרקים ענייני הקוסמות כסיפור שהיה ונעלם. התחושה של היהודי מצרפת הולכת ומתחזקת מתגלה כבחור אשר בילדותו למד בתלמוד תורה חסידי ואך הספיק להיות באיזה ישיבה חסידית פני פרוץ מלחמת העולם השנייה. מתאר שמרגיש את עצמו כאילו חזק עשר עשרים שנה אחורנית וכבחור צעיר מתגעגע לשידוך אשר זה עתה אילו הוצע לו.
היהודי הביע תקווה גדולה שאכן יסובבו את הסיבות שיכיר בהקדם את הזיווג שלו מהולנד.
בשעה שהרא"ש נפרד ממנו אמר הרא"ש: אני יודע שעברו עליך נסיונות קשים ומרים, אתה חייב להגיע אל הגבעה ואז תראה את הנועם. ההבטחה של היהודי היתה חגיגית מלא תקווה שאכן עבר את המשבר וכאילו מרגיש מקרוב את היהודייה מהולנד.
אחרי השעה 02:00 לאחר חצות נפרדו החברים כשתחושה כל כך מעניינת עברו ביותר מ4 שעות מרתקות.
כעבור חודשיים מהאירוע שאלתי את רב אושר אם היהודי מצרפת היה בקשר איתו ומה עלה בגורלו ענה רב אושר בזה הלשון: "ואס מיינסטע סאיז אזוי גרינג, אזא גרויסע נשמה ועט דער בעל דבר אזוי שנעל האפלאזין ? (מה אתה חושב האם זה כל כך קל? נשמה כה גדולה הבעל דבר כל כך מהר יעזוב אותו?) רב אושר המשיך ואמר שבפועל לא נוצר קשר אך הוא רואה אותו... והוא בעל ייסורים גדול מאוד מתקשה מאוד לעזוב את הגויה וממילא הכל מעורפל אצלו. לנו אין כעת מה לעשות במיוחד מלבד להתפלל עליו.
אמר הכותב: לא העזתי יותר להתעניין עליו תקופה ארוכה, הייתי מזכיר אותו בתפילות מבלי להזכיר את השם, (נשארתי בלי לדעת מה שמו) ועתה! מבלי להיכנס לפרטים של סקרנות מה עלה בגורלו של היהודי הצרפתי.. לנו יש מקום ללמוד מה הכח הטמון בכל אחד ואחד מישראל דווקא כאשר חי בשיא הפשטות והאמונה ומה הכח של מכווני דרכנו. וה' יהיה בעזרנו במילוי מטרתנו בחיים אשר למענה נוצרנו.
הרא"ש זיע"א הרחיב את הדיבור אודות *הערך המיוחד שיש להתבודדות*, לדבריו ענין ההתבודדות *שייך לנחלת הכלל* ולא כפי שמקובל ברחוב שעניין ההתבודדות שייך לברסלב.
הרא"ש סיפר על עצמו שכבר בגיל קטנות היה רגיל לצאת להתבודדות בשדות ובמקומות הקדושים הרבה לפני שהכיר את *הרב גדלי' קעניג זצ"ל.*
*להתבודדות יש מעלות רבות, כגון:* ההתבודדות עוצרת את זרימת החיים ומאפשרת עשית חשבון הנפש והתבוננות בצורה נרחבת *מבלי להיות בלחץ.*
ההתבודדות המועילה ביותר כאשר האדם מכיר את אפסיותו המוחלטת כך שרואה בכל הגה שמוציא מפיו את ההתרפסות אל ה' - כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי (תהלים קל"א).
ההתבודדות מאפשרת *השתפכות הנפש* בשפה המדוברת באופן השווה לכל נפש.
לפעמים מועילה ההתבודדות *לעשות סדר בראש* במיוחד כשיש בלגן וכשמאבדים כיוון...
*ההתבודדות יוצרת קשר ישיר בינו לבין הבורא תברך שמו* מאחר ודברי הרצוי שבהתבודדות פונים ישירות אל הרבש"ע. יצירת קשר זו מחזק את האמת של האדם *שאינו לבד* בכל ההתמודדויות שלו, וכן מחזק את האמונה תמימה.
לך דומיה תהילה (תהלים ס"ה) האדם כל כך תפוס עם עצמו שאם משהו לא הולך עם עצמו כמו שהוא חושב שצריך להיות, הוא נכנס ללחץ ואין כבר עם מי לדבר, העולם נהיה חשך בעדו. מאבד עשתונותיו ונהיה שבור ורצוץ, מבולבל ומתוסכל "הער איזה ויסער זיך" (מליצה: כאילו יוצא מעצמו) "און סאיז נישטא צו וועמען צו ראדין" (ואין עם מי לדבר).
האדם מלא כאבים מלא מצוקות וחוסר תקווה שעוד יהיה פעם בסדר. כל זה בגלל שכל מחשבותיו הם על עצמו, אני הולך, אני עושה, אני חושב, אני מתכנן, ואני ואני ואני.
ואם האדם תפוס כל כך עם ה"אני" ככה זה נראה, כי האדם נמצא בבית הסוהר של ה"אני" ואינו יכול להשתרר ממנה..
אבל אם " לך" דומיה-תהילה. אם האדם משתחרר מה" אני" וחי עם ה" לך" וה" דומיה" הולכים ביחד.
כי באם האדם אינו תפוס כל כך ב"אני" וחי את " לך" ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, ולך ה' הממלכה המתנשא לכל לראש, לך ה' הצדקה וכו', אז הוא ב" דומיה", כלומר שהוא בשתיקה אפילו אם לא הולך אצלו כסדרו, כי אינו חושב כל כך על הסבל ועל הייסורים שלו כי המחשבות שלו תפוסים יותר על ה" לך" וממילא הוא ב" תהלה".
כדי שהאדם יוכל לצאת מה"אני" ולהגיע ל"לך" צריך להיות ב"דומיה". דומיה איז שוויגין און שוויגין איז שוויגין (דומיה זה לשתוק לשתוק לשתוק) ולשתוק היינו לא להתרעם ולא לכעוס לא על עצמו ולא על אחרים ולא על הרבש"ע, אלא פשוט להיות ב"דומיה".
כלומר להיות במאבק עם עצמו לא להגיב על כל דבר ולא לראות כל דבר בחומרה רבה, אלא ללמוד להבליג ולשתוק אף אם נראה לו שעשו לו את העוול הגדול ביותר שיכול להיות בחיים, ואף עם יכול להצביע באצבע מאשימה על משהו שהוא זה שגרם לו את הצרות שיש לו, בכל זאת להבליג ולשתוק.
ה"דומיה" הזאת תעזור לאדם לצאת מה"אני", כלומר לצאת מבית הסוהר של עצמו ולהיות עם הרבש"ע – עם ה"לך ה' הגדולה והגבורה". ה"לך" וה"דומיה" הולכים ביחד, אם יש ה"לך" יש ה"דומיה" ואם יש ה"דומיה" יש את ה"לך". ולא ייתכן שהאדם יחיה את ה"אני" ויהיה לו הדומיה, ומאידך, לא ייתכן שהיה בסערת נפש ובדיכאון מלא דאגות ותסכולים ויחיה את ה"לך". אחד קשור בשני, כי מי שחי עם הרבש"ע הוא יוצא מה"אני" ומי שיוצא מה"אני" משתחרר מכל התסכולים שסובבים אותו ונמצא ב"דומיה" בשקט בשלוה בשמחה ובחדוה.
כשיש השילוב בין ה"לך" ל"דומיה" אז נמצאים במציאות של "תהלה". אין ואס איז דאס תהלה ? תהלה לה' ! (ומה זה תהלה ? תהלה לה'! ) כשדוד המלך אמר תהלה הרי זה תהלה לה'. האם בכלל שייך לומר תהלה ולא התכוון תהלה לה' ? איך בין דאך גורנישט (הלא אני כלום) ואת מי מהללים? רק את ה'.
דוד המלך אמר: תהלה לדוד ארוממך אלקי המלך ואברכה שמך לעולם ועד (תהלים קמ"ה) את מי הלל דוד – את עצמו ? ודאי שלא! לא שייך להלל את עצמו, ואת מי הלל? את הקב"ה! כך שהמושג הילול הוא רק לרבש"ע. כשיש לך דומיה מגיעים לתהלה לה' ', ממש לעבין מיט דעם רבש"ע (ממש לחיות עם הרבש"ע)
התהלה לה' הוא כל כך פשוט והוא כל כך חזק שלא מרגישים את עצמם כלל ורק הלול לה'. כי באם יש לך רק תהלה לה' ולא לאני – והאני הוא רק אני ה' אלקיכם - ממילא הכל לה'.
בכל מעשה שאדם עושה בעולם העשי'ה *הוא צריך לדעת שכל העולם תלוי בזה.* הוא יכול להזיק לכולם והוא יכול להטיב עם העולם.
כשיש גזירה רעה ח"ו על עם ישראל ובשמיים יושבים ודנים את העולם, ומידת הדין שולטת אז, אז אין בידי הקב"ה לשנות מאומה. משום שבית דין של מעלה שואל את הקב"ה האם אנו לא דנים כפי שאתה פסקת? אם אתה רוצה תשנה, אבל אנו דנים כפי שאתה פוסק. *ומהצער הזה הקב"ה נכנס לעולמות נעלמים ונסתרים, ובוכה כנאמר "במסתרים תבכה נפשי"* ואפילו תפילה על קברי צדיקים גם לא יכול לעזור כי אין בידיהם לשנות מאומה.
*רק בידי האנשים שנמצאים בעולם העשי'ה שבו יד את מידת הרחמים, במעשים הטובים שלהם שייך לשנות, ולבטל את הגזירה.* כי ברגע *שאדם עושה מעשה טוב*, *הקב"ה לוקח* את המעשה הטוב, ובא לפני בית דינו ואומר *תעצרו את מידת הדין*, המעשה הזה שיש בידי משנה את הגזרות הרעות, כמו שמצינו אצל יונה הנביא שהוא בא לנינוה ואמר להם בעוד ארבעים יום הקב"ה יהפוך את נינוה והם חזרו מדרכיהם הרעות ועשו תשובה ומעשים טובים אז אפילו שהדין היה שנינוה יהפך, *השתנה הדין ובטלה הגזרה.*
וצריך לדעת שכל מה שמבקשים מהצדיקים בקבריהם זה לעורר רחמים *במעשים הטובים שאנשים עושים בעולם הזה.* לכן אנו *צריכים לדעת ולזכור* כשאדם עושה מעשה וחושב שהוא מרוויח בזה, הוא בעצם לא יודע שבהנאה שיש לו רגע אחד הוא עושה נזק כזה גדול שכל העולם יכול לסבול בגללו, ולהפך, *לפעמים אדם נותן נקודה קטנה בזה שהוא מוותר או שהוא שותק או כל פעולה טובה אפילו שהוא שוכח מזה, אבל בזכותו כל העולם מרוויח.*