שולחן ערוך (או"ח סי' א) ב. המשכים להתחנן לפני בוראו - יכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישֵי הלילה ולסוף הלילה, שהתפילה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות - רצויה. ג. ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש. ד. טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות בלא כוונה.
מגן אברהם (סק"ד) 'המשכים להתחנן' - המקובלים האריכו בענין תפילת חצות. וברקנטי (פר' בראשית) כתב וז"ל: וי"א זמן בקשת רחמים הוא סוף הלילה, ואני אכריע כי בחצות ראוי לבקש רחמים על כנסת ישראל ועל בניה כו', ובסוף הלילה יבקש צרכיו...
משנה ברורה (ט) 'ראוי לכל' וכו' - והמקובלים האריכו מאוד בגודל מעלת קימת חצות כי רבה היא. וכבר נדפס בסידורים סדר ההנהגה ע"פ כתבי האר"י ז"ל. [א"ה- וכן דעת הגר"א (מעשה רב אות א): לקום בחצות ולעשות תיקון חצות]. וזמן חצות הוא תמיד באמצעות הלילה ממש בכל מקום, ואפילו בלילות הארוכות או הקצרות, והיא י"ב שעות אחר חצי היום.
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
האריז"ל (שער הכוונות, ענין בין המְצרים, עמ' רה) ענין בין המְצרים, והם כ"א ימים שבין י"ז בתמוז עד תשעה באב. מנהג טוב וכשר הוא מאוד לכל בעל נפש, לשבת באבֵלות אחר חצי היום, בכל אלו הימים, ולבכות בכיה ממש על חורבן הבית. וטעם היות זה אחר חצות היום הוא, כי אז הוא התעוררות הדינין, בסוד 'כי ינטו צללי ערב' (עפ"י ירמיה ו ד), אשר לסיבה זו נשרף ההיכל אחר חצי היום. ודבר זה עושה תועלת גדולה בנפש האדם.
וענין חצות הלילה - אין צורך להזכירו, כי אפילו בכל שאר הלילות, צריך להתאבל על החורבן, ומכל שכן בלילות בין המְצרים, שצריך להוסיף בבכיה. ועליו נאמר 'שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וכו' כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ'
משנה ברורה (סי' תקנא ס"ק קג. וכן בבה"ט שם) בכוונת האר"י כתב (עי' במקור הקודם) שיתאבל בימים ההם (-בין המצרים) אחר חצי היום, ויבכה כמו (-בערך) חצי שעה.
ערוך השולחן (שם סע' לט) ודע דרבים נהגו ע"פ האריז"ל לומר תיקון חצות בין המצרים לאחר חצות היום, לבד ערב שבת וערב ראש חודש וראש חודש וערב תשעה באב.
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
אבֵלות על חורבן בית המקדש הוא דבר התלוי במעשה, ובפרט בזמן 'בין המְצרים'. ביום ובלילה ליתן אפר במקום הנחת תפילין ולישב אצל המזוזה ולומר סדר תיקון חצות.
אמנם לא המעשה הוא העיקר, רק צריך להיות עין במר בוכה ולב נשבר ונדכה, כאבל אֵם קודר יאנח בשברון מתנים על צער השמים, והכל לפי הידיעה ולפי רוב האהבה ולפי זכות הנשמה. והן אמת כי דלונו מאוד ואין איתנו יודע מה חסרנו ומה אבדנו ומה גרמנו בעוונותינו הרבים ומהו גלות השכינה ועד היכן מגיע צערה וצער העליונים והתחתונים. על זה ידוו כל הדוים. מכל מקום כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו.
ויצייר בעצמו כאילו אִמו חגורת שק, לובשת שחורים ומתעטפת שחורים, צועקת מרה קול ברמה, מנהמת כיונה. מה הלשון אומרת (סנהדרין מו א) קלני מראשי קלני מזרועי. בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי (ישעיה א). וכזאת וכזאת החי יתן אל ליבו דברים הממררים את הלב, וישפוך את נפשו בקול יללה, אולי יזכה ויראה בנחמת ציון ובבנין בית מקדשנו ותפארתנו, שיבנה במהרה בימינו, אמן.
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
תיקון חצות (עפ"י הגר"ש דבליצקי זצ"ל, 'קונטרס תיקון חצות' פ"ג, כדעת האריז"ל והרש"ש)
בשבת ויו"ט (כולל ר"ה ויוה"כ וחוה"מ פסח) - לא אומרים כלל
בימים שאומרים בהם תחנון (כולל מוצש"ק) - אומרים תיקון רחל ותיקון לאה [מלבד ליל תשעה באב - רק תיקון רחל]
לילות שאומרים בהם רק תיקון לאה (בימים שלא אומרים תחנון - מדלגים על מזמורים כ, נא): עשי"ת (אומרים גם מזמורים כ, נא), עיו"כ, בין יו"כ לסוכות, חוה"מ, אסרו חג - סוף תשרי, ערב ר"ח (אם היה המולד. ואומרים גם מזמורים כ, נא), ר"ח, חנוכה, ט"ו בשבט, ימי פורים (גם קטן. וכן ב'פורים המשולש' במוצ"ש ליל ט"ז אדר), חודש ניסן, ימי ספירת העומר (גם מזמורים כ, נא. חוץ מל"ג בעומר ופסח שני ליל ט"ו אייר), ר"ח סיון - יג סיון (זמן שלמי החג), ט"ו באב, שנת השמיטה בא"י (גם מזמורים כ, נא).
בלילות שאומרים תיקון רחל בישיבה ע"ג הקרקע - נשארים ע"ג הקרקע גם באמירת תיקון לאה. וכמו כן הנוהגים לשׂים אפר לתיקון רחל - משאירים אותו גם בתיקון לאה. אבל כשאומרים רק תיקון לאה - אין יושבים ע"ג הקרקע ואין נותנים אפר (בא"ח שנה א וישלח אות י).
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
הן מודעת זאתביסוד אמונת ישראל, אשר נשאלים עליה ביום הדין 'צפית לישועה', ואנו מבקשים ומתפללים בכל יום על גאולת ישראל ובנין ירושלים וכסא דוד בתוכה, ותחזינה עינינו בשובך לציון.והקב"ה ברוב רחמיו כביכול יושב ומצפה עלינו שנשוב להתעורר ולבקש באמת ממעמקי הלב על שכינתו בתוכנוכי הם חיינו, חיי עם ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש.
וזאת תורת וחובת האדם בעולמו, לא לשכוח רוב מעלתו וצוּר מחצבתו, ולצפות ולחכות על גילוי כבודו עלינו ועל כל העולם בב"א. וכאמור כל אחד ואחד נשאל על זה ביום הדין.ואמנם ביחוד וביחוד הימים האלה ימי בין המְצרים, ימי החורבן, וכל שלא נבנה כאילו נחרב, הם זמן מיוחד מאוד להתעוררבהתעוררות עצומהלהקיץ מהשינה והבלי הזמן.
וגם לרבות אלה אשר זכו ברוב חסדיו להסתופף בחצרות בית ד' באהלה של תורה, חובה מיוחדת למאוד להתאמץ בכל עוז דקדושה, להתבונן יותר ויותר, להתקרב יותר ויותר ולהשתדל להידבק בנותן התורה. וכבר גילו לנו חז"ל הקדושים העונש על אשר לא ברכו בתורה תחילה, אשר שורשי הדברים להידבק בכל עוז בלימוד תורתנו ליוצרנו ובוראנו נותן התורה, ולהתאונן ולבקש על הִגלות כבודו וכבוד ישראל עַמו חבל נחלתו.
והנה תיקנו לנו חז"ל תקנות ומנהגים בהנהגות אבילות בימים האלה, אשר אנו מחוייבים לקיימם ולעשותם. אבל פשיטא ופשיטא, וכידוע אשר גם דברי הצומות וזעקתם מיסוד הנביאים, זה כל מהותם מדרכי התשובה.וכל המנהגים זה רק להראות ולהיזכר ולהתעורר בעִמקי הלב, על כל הגדוּלה והתפארת אשר היה לנו ואשר חסרנו ואבדנו, ולצפות ולבקש בכל לב, תוך תשובה עצומה, לחדש ימינו כקדם. ומה נורא הדבר אשר ח"ו נקיים מנהגי האבילות בלי לב. ואיני ראוי בעניי להעלות על הכתב עוצם חומר הדברים, אבל די בזה להמתבונן. ד' יחזקנו ויאמצנו ית"ש באמת...
האט איר שוין גערופן אייערע עלטערן היינט?כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...פאר מער זעהדא
[תפילה זו התפרסמה לראשונה בקונטרס 'סדר תיקון שובבים' ליוורנו ת"ק, "לאומרה בראש השנה בג' תפילות אחר גמר העמידה קודם 'אלוקי נצור', וביום כיפור בעוד שהשליח ציבור אומר 'ויעבור ה' על פניו'". מאוחר יותר הודפס בסידורים שונים באירופה (למשל בסידור 'כתר נהורא') לאומרו בכל יום בתחנון, בזמן שהש"צ אומר ויעבור וכו']