איך ווייס נישט ווען וועלט איז געווען וועלט. אבער נאך פאר צוואנציג + יאהר צוריק, איז נאכנישט געווען דער מנהג אז יעדעס קינד פון א רבי דארף ממלא מקום זיין. אזוי איז געווען אין ס. און אין ב. היינט וואלט אנדערש געווען.
בנוגע צוואות פון רבי'ס בנוגע דאס התמנות פון זייערע קינדער. איז כדאי צו דערציילן א סענסעטיווער עובדא וואס איז געווען ביים פחד יצחק מבאיאן זי"ע - וואס בנו הרה"ק רמ"ש זי"ע האט עס אמאל דערציילט ביים טיש. ס'זענען אמאל געקומען צו איהם צוויי בנש"ק'לעך. צווישן זיי איז געווען א נידון ווער עס דארף ממלא מקום זיין דעם טאטן זייערער וואס איז נפטר געווארן. זענען זיי געקומען צום באיאנער רבי'ן און פארגעלייגט די טענות. איין ברודער האט געזאגט אז דער משמעות פון טאטן איז געווען אז ער זאל ממלא מקום זיין און דער אנדערער האט גע'טענה'ט אז דער משמעות איז גאר געווען אז ער דארף אננעמען דער רבי'סטעווע. האט זיך דער הייליגער פחד יצחק אנגערופען במתק לשונות - איך בין נאכנישט פארטיג מיט אייער טאטן... (כלומר, מען דארף נאך דן זיין פריער אויפן טאטן צו ער איז בכלל געווען ראוי לאותו איצטלא, און עטץ האטס כאילו א פראבלעם מיט ממשיך דרכו זיין...), וד"ל
אותות ומופתיםהאט געשריבן:↑זונטאג סעפטעמבער 08, 2024 9:41 am
דער פותח האשכול האט א שטארקע נקודה, און אזוי האט מען טאקע בפועל געטון אין די נישט ווייטע פארגאנגענהייט, אין אזאלכע ריזיגע גרויסע קהילות קדושות בישראל ווי סאטמאר און בעפאר בעלזא. עס איז העכסט נארמאל און פארשטענדליך געווען פאר יעדן איינעם, אז מען קען נישט באלד נאך די לויה פלוצלינג ערפילן דעם חלל. דאס צו טון שיינט טאקע ווי מען האט באגראבן דעם אלטן רבין און שוין איז מען ממשיך מיטן נייעם.
פון די אנדערע זייט - די סיבה איז טאקע געווען אז לא הניחו 'בן' כמותם. מען דארף נאכקוקן וויאזוי מען האט זיך געפירט אין אנדערע פלעצער ווען עס איז יא געווען גרייט אן אבוויעס ממלא מקום. אבער דאס איז זיכער אז אויפנעמען באלד ביי די לויה איז נישט קיין עמערזשענסי, מען האט רואיג צייט נאך די שלושים א.ד.ג. שוין ביי יהושע בן נון זעהט מען אז עס איז נישט געווען באלד די ערשטע סעקונדע נאך משה רבינו א נייע הכתרה, קודם דארף זיין ויתמו ימי בכי אבל משה און ערשט נאכדעם ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, וישמעו אליו בני ישראל. דאס זיין פארנומען שוין אינעם ערשטן שבת נאך די שבעה מיטן נייעם רבי'ןס טישן, איז טאקע א שטארקער צייכן אויף די חיצוניות'דיגער פארעם וואס דער 'נשתכח געווארענער' דרך טראגט היינט צוטאגס.
דער 'דרכי תשובה' פון מונקאטש איז נפטר געווארן דעם צווייטן טאג סוכות שנת תרע"ד וועלכע איז אויסגעפאלן אויף א פרייטאג, די לוי' איז געווען יו"ט בייטאג, און קוים אפאר שעה שפעטער, בליל שבת קודש, איז זיין זוהן, דער 'מנחת אלעזר' שוין געזעצן אויפן טאטנס פלאץ אין ביהמ"ד ביים דאווענען, און געפירט טיש געהעריג, און אזוי ווייטער דעם גאנצן יו"ט האט ער געפירט געהעריג.
געהערט אמאל פון א אדם גדול, שטייט אין פסוק 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך' - דהיינו, אין יעדע שטאט דארף זיין א רב. איז דאך שווער, שטייט דאך ווייטער אין פסוק 'צדק צדק תרדוף' הלך אחר בית דין יפה. אז ס'דא א רב דא אין שטאט, פארוואס דארף מען גיין צו א צווייטע שטאט?
דער תירוץ איז, ס'דא א ציבור און ס'דא א יחיד. דער ציבור דארף מאכן זיכער אז ס'איז דא א רב, א ממלא מקום. אבער די יחיד, טו וויאזוי דו פארשטייטס, און זוך דיר אויף א גוטן רבי. אז ס'איז דא לאקאל, איז גוט, אז נישט גיי ערגעץ אנדערשט.
די סיסטעם גייט זיך נישט טוישן. אבער "דו יחיד" - דו קענסט'עך טוישן.
יחיד בדורוהאט געשריבן:↑זונטאג סעפטעמבער 08, 2024 3:27 pm
האט מיר געזאגט א איד, א בנש"ק, א נעפיו פונעם באבוב'ער רב, רבי שלמה'לע, וועלכע איז געווען גאר א שטארקע חסיד פונעם פעטער, אז נאכדעם וואס דער רב איז נפטר געווארן, האט ער ממש נישט אויסגעהאלטן צו זען ווי מענטשן זענען באלד מקבל מרות פונעם זוהן, רבי נפתל'טשע. נישט חלילה ווייל ס'האט עפעס געפעלט פון רבי נפתל'טשע חלילה, נאר דער קשר צווישן א רבי און א חסיד איז נישט עפעס וואס מ'קען בין רגע לרגע שיפטן פון איינעם צום צווייטן. יא, מ'דארף אויפנעמען א מנהיג, און ווי פריער אלץ בעסער, דאס מיינט אבער נישט אז "דו" דארפסט אויף די רגע מקבל מרות זיין, און ס'מיינט נישט אז "דו" דארפסט בכלל מקבל מרות זיין פון דעם מנהיג וואס מ'האט אויפגענומען.
דער איד האט מיר געזאגט אז נאכדעם וואס די שבעה טעג נאך רבי שלמה'לע זענען אריבער, האט ער זיך אראפגעזעצט און געמאכט א חשבון הנפש ווי ער שטייט אויף דער וועלט, ער האט זיך מתבונן געווען אינעם ביטערן אבידה וואס ער האט פארלוירן, ער האט פארשטאנען אז מ'מוז טרעפן א נייעם רבי'ן, ער האט אנערקענט אז דעם רב'ס זוהן, רבי נפתל'טשע איז ראוי לאותו איצטלא, און ער שפירט אז ער קען מקבל זיין מרותו, און הערשט דאן איז ער אריין מיט א קוויטל צום נייעם רבי'ן און מקבל מרות געווען.
אין ויז'ניץ איז באקאנט געווען די בארימטע חסיד ר' אשר יונה וויינבערגער ז''ל (דרייצענע רבי) ער האט נאך זוכה געווען מסתופף זיין בצילו פון די אהבת ישראל זי''ע און שפעטער ווען די אמרי חיים זי''ע איז אוועק האט ער גלייך מקבל מרות געווען פון די נייע רבי די ישועות משה זי''ע אויסדריקענדיג אז ער וויל נישט בלייבן אויפ'ן וועלט קיין מינוט אן צו זיין מקושר אין א רבי. - נאכן זיך מקשר זיין אין די ממשיך קען מען אנהייבן צו קלאגן אויף די גרויסע אבידה.
אלזא, ווען מ'רעדט פון דרכי התקשרות בין חסידים לרבותיהם - איז פאראן עטליכע סארט דרכים, נהרא נהרא ופשטיה.
אין פוליש'ע חצרות איז טאקע גווען געפירט צו אנהייבן די נייע רבי נאך די שבעה. ***
איינעם האט אמאל גזאגט אז דאס וואס מנעמט אן די נייע רבי גלאך און שוין ביים לויה מפארגעסט די נפטר איז א עונש אויף דעם וואס ביי די רבישע חתונות די רבי נעמט צו די גאנצע כבוד וואס קומט פאר דו חתן
איך קען אידן וואס האבן קיינמאל נישט צוריק געגאנגען צו די נייעס פון זייער רבינס פטירה והמסתעף מלפניו ומלאחריו, פשוט ווייל זיי האבן נישט געקענט, אדער אזעלעכע וואס האבן נישט געוואלט מגשם זיין די התקשרות.
די גאנצע ענין ביי חסידותן אז קינדער נעמען איבער איז געווארן הערשט ביי די תלמידים פונעם חוזה, אז מגייט צירוק ביי כמעט אלע היינטיגע גרויסע חסידותן וועט מען זען אז זייער ערשטע מנהיג איז ע”פ רוב געווען פון נאך די חוזה, חוץ גזע טשערנאבל מיט ליובאוויטש
נאר לכאורה וויבאלד די דורות זענען נתמעט געווארן און סאיז סייווי נישט געווען צווישן די חסידים אזאלעכע קאנאנען וואס זאלן זיין ראוי צו ווערן רבי’ס מייחוס עצמם אזויווי ביי די תלמידים פונעם מגיד און ר”ר אלימלך, ממילא איז מען געגאנגן צו די קינדער....
אין פורשיסחא האבן נאך יא אנגעהאלטן די מנהג פון אויסוועלן די גרעסטע חסיד פארן נייעם רבין אבער דאס האט זיך אויכעט געטוישט ביים חי’ הרי”ם און די אלכסנדר גזע
בענין מה שההמשכה של אדמורו"ת עוברת בירושה מדור דור כנהוג מקדמת דנא אצל כל הרעבי'ס מזמן תלמידי הרה"ק מלובלין זי"ע, ראיתי להעתיק מקורות מספה"ק בזה הענין:
עי' אמרי נועם פ' וירא (ליקוטים) מה שדרש הרה"ק האמרי נועם זי"ע בשבת הראשונה לאחר שהתחיל להנהיג את עדתו לאחר פטירת אביו הרה"ק ר' אליעזר מדזיקוב זי"ע, וז"ל, מכבוד ידידי הרה"ח ר' שמעון לויפער שליט"א ששמע מכבוד אביו הרה"ג מוה"ר בעדיש לויפער ז"ל דומ"ץ לבית דזיקוב, שבשבת הראשונה שהתחיל בעל אמרי נועם זצ"ל לערוך שולחן לחסידיו אחרי הסתלקותו של אביו זי"ע, התפלאו כולם על שלא היה ניכר עליו שום רושם, המה ראו כן תמהו כי התנהג כאילו לא קרה דבר, היה זה בשבת קודש פרשת וירא, בהגיעו לאמירת תורה פתח ואמר, "היפלא מד' דבר למועד אשוב אליך כעת חיה", יפלא - מלשון העדר מלשון כי יפלא ממך דבר למשפט, דבר - פירושו מנהיג מלשון דבר אחד לדור ואין שני דברין לדור, ואומרת התורה הק', היפלא מד' דבר למועד - כשמגיע זמן הסתלקות המנהיג ונעדר מן העולם, אשוב אליך - הצדיק מבטיח שישוב להנהיך ולהדריכך, כעת חי' - ממש כהזמן שהיה חי בעצמו, ולשרה בן - כשהשררה היא ביד בנו וכו', עכ"ל.
ועי' אמרי נועם פרשת נשא, וז"ל בני מררי למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם - היינו מי שהוא היינו מי שהוא תמיד במרירות ומצטער על צערן של ישראל ורוצה בטובתן, למשפחותם לבית אבותם - שהוא בן גדולים מגזע הפרתמים, תפקוד אותם - המה תמנה אותם לראשי הדור למסור בידם המפתח של פרנסה וחיים, שיפעלו כל מיני ישועות עבור טובת ישראל, עכ"ל.
ועי' עטרת ישועה פ' קדושים בפסוק איש אמו ואביו תיראו, וז"ל ופירש"י ז"ל פרשה זו נאמרה בהקהל וכו', אל תפנו אל האלילים, לפרש סמיכות הפסוקים, נראה עפ"י מה שהארכתי בזה במ"א, דיש ב' מיני צדיקים, יש צדיק אשר הוא מעצמו קדוש, ויש אשר כל קדושה הוא ע"י מה שמתאספין אליו חסידים ואנשי מעשה ומביאין בקרבו קדושה ומזה נעשה קדוש. אך לפי"ז קשה, א"כ יאספו לכל מי שהוא ואח"כ יהי נעשה קדוש? אמנם באמת אם ימנו לראש לאיזה מי שהוא, אזי יהי' נעשה בעל גאה ויהי' בגדלות, והוא המדה הגרוע. לזאת נכון להתאסף דייקא רק למי שהוא מיוחס והי' לו אבות קדושים, וזה יש לו ענוה הכשרה בזכרו מעשח אבותיו שחוא בערך מעשיהם הטובים כאין ואפס. וזחו קדושים תהיו ,ופירש"י פ' זו נאמרה בהקהל, חיינו בהתאסף ראשי עם, ועי"ז יהיו קדושים, אך איש אמו ואביו תיראו - פי' שיאספו לאיש כזה שהוא בא מגזע הפרתמים מגזע מיוחס, אל תפנו אל האלילים - היינו לאנשים הפשוטים, כי אלילים לשון אל, כלא היא חשוב, וסופך לעשותן אלקות כפירש"י ז"ל, והיינו שיתגאו עי"ז, וכל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה, ע"כ נכון לדבק עצמו אך להצדיקים מיוחסים, עכ"ל.
ועי' עטרת ישועה פ' ויצא בפסוק כי נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלהי וז"ל, י"ל בדרך הלצה כי יש אשר עוסקים הרבה בעבדות, אך הוא במרמה לרמות בני אדם, ועושים תנועות שונות ולבם בל עמם, והמה צבועים גמורים, וכל כוונתם להקרא בשם רבי ולאסוף הון, וכל זה נמצא עפ"י רוב באותם שאינם מגזע הפרתמים מזרע קדושים ורוצים למלוך מעצמם כי אבותיו לא היו צדיקים אך פשוטי עם, אבל מי שהוא מן זרע קודש ואבותיו היו ראשי הדור, בזה עפ"י רוב המה אינם גנבים וצבועים להלביש עצמו בטלית של מרמה למען יהי' נקרא בשם רבי, כי אף אם ילך בדרך האמת ופשוט ג"כ יסעו אליהם חסידיס וידידים. והנה יעקב אבינו ע"ה הי' צדיק תמים כמ"ש ויעקב איש תם יושב אוהלים ועסק בתורה ועבודה, אך לבן ועשו החזיקו אותו לאיש מרמה כמו שאמר ויעקבני זה פעמים, לזאת אמר לו לבן הלא נכסף נכספת - היינו כי הי' בכחך שתהי' כלתה נפשך בעבודת הבורא מכח לבית אביך - היינו לאשר אתה הוא מזרע קודש, וכיון שכן למה גנבת את אלהי - למה לך להיות גנב בקדושה עליונה, הלא אף בדרך האמת הי' שייכות אצלך להיות נכסף לעבודה הבורא כיון שאתה מזרע קודש, אבל באמת הי' יעקב עובד השם באמת ואמונה לא כאשר חשבו, עכ"ל.
ועי' עוד בעטרת ישועה בפ' שמות עה"פ ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו' ויזכור אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, וז"ל י"ל בדרך צחות עפ"י מה ששמעתי אשר פ"א התוועדו יחד כאא"ז הה"ק זצ"ל מראפשיץ עם הה"ק ר' פייביש זצ"ל מבעלזא אודות קשר השידוכין, ובתוך הדיבורים אשר הי' ביניהם מעניני השידוך אמר זקיני זצ"ל כי הוא מיוחס, וענת לו ר"פ זצ"ל מה לנו צורך ליחוס אל עבדות ד'? והשיב לו זקיני זצ"ל מראפשיץ, אמת כי יש צדיקים שאינם מיוחסים וקמים בחצות לילה ולומדים כל השיעורים עד הבוקר ואחר כך מתפללין בהתלהבות גדול, אמנם אחר התפלה קודם בואם לשתות ולאכול, דרך הצדיקים לפשפש במעשה עבדותם בתורה ובתפלה אולי הי' ח"ו איזה שמץ ופני' במעשה העבדות, ואיך יערב לבו אכול ושתות? אך בחושבו כי עכ"פ הוא יותר טוב מאבותיו שהיו פשוטי עם, ע"י זה הוא אוכל ושותה בשמחה ולב טוב בחושבו כי כבר רצה האלקים את מעשיו יותר ממעשה אבותיו, אכן אותן הצדיקים אשר הס מיוחסים אפילו אם עובדין אה השי"ת בתורה ותפלה, אמנם אחר התפלה כאשר יבואו לפשפש במעשה עבודתם ולהעריך את מעשיהם נגד מעשה אבותיהם הקדושים והטהורים אזי הם בטלים ומבוטלים בעיניהם כעפרא דארעא, והם בענוה ושפלות עד מאוד ומתאנחים מאוד ע"ז, כי מעשה עבודתם אינה נחשב לכלום נגד מעשה אבותיהם. וסיים אא"ז זצ"ל, על זה צריך יחוס להיות מתאנח אחר עבודתו, ולא יערב לו כל מאכל ומשתה עכדה"ק, עכ"ל.
ויסוד הדברים מבואר בספה"ק קדושת לוי שלכן מצות העבודה הוא על הכהנים שהמה מזרע אהרן, וז"ל או יבואר הפסוק אמור אל הכהנים. בהיות כאשר צוה ה' למשה לאמר לכהנים שיקדשו עצמם, אך פן ירום לבב הכהנים ויתגאה לבבם לאמר מי כמוהם אשר בהם בחר ה' מכל ישראל להקדישם בקדושה והאכילם קדשי שמים שאסור לזרים, בוודאי הם חשובים לפני המקום מאוד וחיבתו להם יותר מכל ישראל וירום לבבם על אחיהם בני ישראל, לכן להוציא זה מלבם צוה הקב"ה שיקדים להם הקדמה אחת שלא ירום לבבם, ואחר כך יגיד להם את אשר צוה ה', והוא דבאמת לא שייך שיתנשא האדם אלא בדבר שהוא עמל וטורח ויגע עצמו בו, מה שאין כן דבר שלא עמל בו כגון יחוס אבותיו לא שייך בזה התנשאות כי במה נחשב הוא. וזהו אמור אל הכהנים בני אהרן - כלומר שמקודם תקדים להם מה שחפץ השם יתברך בהם הוא לא מצד עצמם רק מצד היותם בני אהרן, שאהרן היה קדוש כל כך עד שבקדושתו הכניס בבניו קדושה גדולה קדושי עליון, ולא הם עצמם פעלו כל זאת, ולכן אין להם במה להתפאר, וכו' עכ"ל.
בענין מה שההמשכה של אדמורו"ת עוברת בירושה מדור דור כנהוג מקדמת דנא אצל כל הרעבי'ס מזמן תלמידי הרה"ק מלובלין זי"ע, ראיתי להעתיק מקורות מספה"ק בזה הענין:
עי' אמרי נועם פ' וירא (ליקוטים) מה שדרש הרה"ק האמרי נועם זי"ע בשבת הראשונה לאחר שהתחיל להנהיג את עדתו לאחר פטירת אביו הרה"ק ר' אליעזר מדזיקוב זי"ע, וז"ל, מכבוד ידידי הרה"ח ר' שמעון לויפער שליט"א ששמע מכבוד אביו הרה"ג מוה"ר בעדיש לויפער ז"ל דומ"ץ לבית דזיקוב, שבשבת הראשונה שהתחיל בעל אמרי נועם זצ"ל לערוך שולחן לחסידיו אחרי הסתלקותו של אביו זי"ע, התפלאו כולם על שלא היה ניכר עליו שום רושם, המה ראו כן תמהו כי התנהג כאילו לא קרה דבר, היה זה בשבת קודש פרשת וירא, בהגיעו לאמירת תורה פתח ואמר, "היפלא מד' דבר למועד אשוב אליך כעת חיה", יפלא - מלשון העדר מלשון כי יפלא ממך דבר למשפט, דבר - פירושו מנהיג מלשון דבר אחד לדור ואין שני דברין לדור, ואומרת התורה הק', היפלא מד' דבר למועד - כשמגיע זמן הסתלקות המנהיג ונעדר מן העולם, אשוב אליך - הצדיק מבטיח שישוב להנהיך ולהדריכך, כעת חי' - ממש כהזמן שהיה חי בעצמו, ולשרה בן - כשהשררה היא ביד בנו וכו', עכ"ל.
ועי' אמרי נועם פרשת נשא, וז"ל בני מררי למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם - היינו מי שהוא היינו מי שהוא תמיד במרירות ומצטער על צערן של ישראל ורוצה בטובתן, למשפחותם לבית אבותם - שהוא בן גדולים מגזע הפרתמים, תפקוד אותם - המה תמנה אותם לראשי הדור למסור בידם המפתח של פרנסה וחיים, שיפעלו כל מיני ישועות עבור טובת ישראל, עכ"ל.
ועי' עטרת ישועה פ' קדושים בפסוק איש אמו ואביו תיראו, וז"ל ופירש"י ז"ל פרשה זו נאמרה בהקהל וכו', אל תפנו אל האלילים, לפרש סמיכות הפסוקים, נראה עפ"י מה שהארכתי בזה במ"א, דיש ב' מיני צדיקים, יש צדיק אשר הוא מעצמו קדוש, ויש אשר כל קדושה הוא ע"י מה שמתאספין אליו חסידים ואנשי מעשה ומביאין בקרבו קדושה ומזה נעשה קדוש. אך לפי"ז קשה, א"כ יאספו לכל מי שהוא ואח"כ יהי נעשה קדוש? אמנם באמת אם ימנו לראש לאיזה מי שהוא, אזי יהי' נעשה בעל גאה ויהי' בגדלות, והוא המדה הגרוע. לזאת נכון להתאסף דייקא רק למי שהוא מיוחס והי' לו אבות קדושים, וזה יש לו ענוה הכשרה בזכרו מעשח אבותיו שחוא בערך מעשיהם הטובים כאין ואפס. וזחו קדושים תהיו ,ופירש"י פ' זו נאמרה בהקהל, חיינו בהתאסף ראשי עם, ועי"ז יהיו קדושים, אך איש אמו ואביו תיראו - פי' שיאספו לאיש כזה שהוא בא מגזע הפרתמים מגזע מיוחס, אל תפנו אל האלילים - היינו לאנשים הפשוטים, כי אלילים לשון אל, כלא היא חשוב, וסופך לעשותן אלקות כפירש"י ז"ל, והיינו שיתגאו עי"ז, וכל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה, ע"כ נכון לדבק עצמו אך להצדיקים מיוחסים, עכ"ל.
ועי' עטרת ישועה פ' ויצא בפסוק כי נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלהי וז"ל, י"ל בדרך הלצה כי יש אשר עוסקים הרבה בעבדות, אך הוא במרמה לרמות בני אדם, ועושים תנועות שונות ולבם בל עמם, והמה צבועים גמורים, וכל כוונתם להקרא בשם רבי ולאסוף הון, וכל זה נמצא עפ"י רוב באותם שאינם מגזע הפרתמים מזרע קדושים ורוצים למלוך מעצמם כי אבותיו לא היו צדיקים אך פשוטי עם, אבל מי שהוא מן זרע קודש ואבותיו היו ראשי הדור, בזה עפ"י רוב המה אינם גנבים וצבועים להלביש עצמו בטלית של מרמה למען יהי' נקרא בשם רבי, כי אף אם ילך בדרך האמת ופשוט ג"כ יסעו אליהם חסידיס וידידים. והנה יעקב אבינו ע"ה הי' צדיק תמים כמ"ש ויעקב איש תם יושב אוהלים ועסק בתורה ועבודה, אך לבן ועשו החזיקו אותו לאיש מרמה כמו שאמר ויעקבני זה פעמים, לזאת אמר לו לבן הלא נכסף נכספת - היינו כי הי' בכחך שתהי' כלתה נפשך בעבודת הבורא מכח לבית אביך - היינו לאשר אתה הוא מזרע קודש, וכיון שכן למה גנבת את אלהי - למה לך להיות גנב בקדושה עליונה, הלא אף בדרך האמת הי' שייכות אצלך להיות נכסף לעבודה הבורא כיון שאתה מזרע קודש, אבל באמת הי' יעקב עובד השם באמת ואמונה לא כאשר חשבו, עכ"ל.
ועי' עוד בעטרת ישועה בפ' שמות עה"פ ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו' ויזכור אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, וז"ל י"ל בדרך צחות עפ"י מה ששמעתי אשר פ"א התוועדו יחד כאא"ז הה"ק זצ"ל מראפשיץ עם הה"ק ר' פייביש זצ"ל מבעלזא אודות קשר השידוכין, ובתוך הדיבורים אשר הי' ביניהם מעניני השידוך אמר זקיני זצ"ל כי הוא מיוחס, וענת לו ר"פ זצ"ל מה לנו צורך ליחוס אל עבדות ד'? והשיב לו זקיני זצ"ל מראפשיץ, אמת כי יש צדיקים שאינם מיוחסים וקמים בחצות לילה ולומדים כל השיעורים עד הבוקר ואחר כך מתפללין בהתלהבות גדול, אמנם אחר התפלה קודם בואם לשתות ולאכול, דרך הצדיקים לפשפש במעשה עבדותם בתורה ובתפלה אולי הי' ח"ו איזה שמץ ופני' במעשה העבדות, ואיך יערב לבו אכול ושתות? אך בחושבו כי עכ"פ הוא יותר טוב מאבותיו שהיו פשוטי עם, ע"י זה הוא אוכל ושותה בשמחה ולב טוב בחושבו כי כבר רצה האלקים את מעשיו יותר ממעשה אבותיו, אכן אותן הצדיקים אשר הס מיוחסים אפילו אם עובדין אה השי"ת בתורה ותפלה, אמנם אחר התפלה כאשר יבואו לפשפש במעשה עבודתם ולהעריך את מעשיהם נגד מעשה אבותיהם הקדושים והטהורים אזי הם בטלים ומבוטלים בעיניהם כעפרא דארעא, והם בענוה ושפלות עד מאוד ומתאנחים מאוד ע"ז, כי מעשה עבודתם אינה נחשב לכלום נגד מעשה אבותיהם. וסיים אא"ז זצ"ל, על זה צריך יחוס להיות מתאנח אחר עבודתו, ולא יערב לו כל מאכל ומשתה עכדה"ק, עכ"ל.
ויסוד הדברים מבואר בספה"ק קדושת לוי שלכן מצות העבודה הוא על הכהנים שהמה מזרע אהרן, וז"ל או יבואר הפסוק אמור אל הכהנים. בהיות כאשר צוה ה' למשה לאמר לכהנים שיקדשו עצמם, אך פן ירום לבב הכהנים ויתגאה לבבם לאמר מי כמוהם אשר בהם בחר ה' מכל ישראל להקדישם בקדושה והאכילם קדשי שמים שאסור לזרים, בוודאי הם חשובים לפני המקום מאוד וחיבתו להם יותר מכל ישראל וירום לבבם על אחיהם בני ישראל, לכן להוציא זה מלבם צוה הקב"ה שיקדים להם הקדמה אחת שלא ירום לבבם, ואחר כך יגיד להם את אשר צוה ה', והוא דבאמת לא שייך שיתנשא האדם אלא בדבר שהוא עמל וטורח ויגע עצמו בו, מה שאין כן דבר שלא עמל בו כגון יחוס אבותיו לא שייך בזה התנשאות כי במה נחשב הוא. וזהו אמור אל הכהנים בני אהרן - כלומר שמקודם תקדים להם מה שחפץ השם יתברך בהם הוא לא מצד עצמם רק מצד היותם בני אהרן, שאהרן היה קדוש כל כך עד שבקדושתו הכניס בבניו קדושה גדולה קדושי עליון, ולא הם עצמם פעלו כל זאת, ולכן אין להם במה להתפאר, וכו' עכ"ל.
