די אחראים: אחראי , גבאי ביהמד
...אך תחילה נקדים את הפסוק המדבר בשבח יוסף הצדיק (בפרשת וישב לט, יד) "וימצא יוסף חן", וראיתי בספר אחד שהקשה מדוע אצל אסתר המלכה כתוב "ותשא אסתר חן" – "נושאת חן", בלשון נשיאה, ואילו אצל יוסף נאמר בלשון "מציאה"?
ותירץ שם כי אסתר המלכה לא בקשה מאת ה' שיתן לה חן, כי אדרבה כל כונתה היתה שלא יהיה חן, כדי שלא תיפול לידי ידיו המסואבות של אחשורוש הרשע, ואף שזכתה לחן, היה לה הדבר לעול ולמשא, כי לא היה לרצונה, ולכן נאמר "ותשא חן" – "נושאת חן", כי החן היה לה בבחינת עול ומשא, אבל לעומת זאת יוסף הצדיק רצה למצוא חן, והתפלל על כך, ומאחר שחיזר אחרי מציאת החן, נאמר אצלו "וימצא חן", לומר שהשיג אותו. וכן גם אצל משה רבינו ע"ה נאמר "מצאתי חן". הרי לך מכאן כי לפעמים מבקש אדם חן, ולפעמים אדרבה הוא מסרב להשיגו.
ומעשה מעין זה שמעתי מהחסיד המופלג ר' אייזיק טיטיווער מחסידי טשורטקוב, שסיפר לי כי פעם אחת בעת ששהה אצל רבו [=הרה"ק אדמוה"ז רד"מ זצ"ל] כמה שבועות, שהה באותו פרק זמן יחד אתו יהודי אחד אשר התנהג בחסידות ופרישות יתירה, וכן היה נזהר בשמירת הלשון, וצורתו היתה מבהיקה, ומפליאה עיני כל רואיו. והחסידים השתוקקו כולם לדעת מי זה בעל הצורה הזה, כי הקדושה היתה שורה על פניו ומעידה עליו כי אינו יהודי פשוט. פעם שחו החסידים ביניהם כי משתוקקים הם לדעת זהותו של היהודי הנ"ל, ומאחר שהוא נהג להסתגר ולהתבודד נמנו החסידים וגמרו ביניהם לשלוח את הר' אייזיק – שהוא איש בעל שכל ואיש דברים – אל האכסניא שלו, כדי שיתהה על קנקנו ויברר את זהותו. ואמנם הלך כהחלטתם לאכסניא שלו, ולשאלת היהודי הנ"ל מה בקשתו, אמר לו כי הוא רוצה לשתות עמו מי דבש. היהודי האלמוני אמר לו כי אין הוא נוהג לשתות הרבה, אך לכבודו הניח בקבוק כמבוקשו, וכך ישב הר' אייזיק בערך ב' שעות וגלגל עמו שיחה, אך על אף כל זאת לא הצליח לסחוט מפיו מי הוא ומה מעשיו. ואחר כך כאשר בא לפני החבורה אמר, כי לא הצליח להוציא מפיו מי הוא ולהוודע זהותו, אך זאת הצליח לגלות כי הוא צדיק גדול מלא וגדוש בתורה ומילי דחסידותא.
אך עתה גברה סקרנותם עוד יותר, והחליטו כי כאשר יחליט לעזוב את המקום וירצה לקבל ברכה פרידה מרבם, יביטו בקוויטעל שלו וכך יצליחו לגלות את שמו וזהותו, כי הלא לא ישתקע במקומם עולמית.
ואמנם כך היה כי היהודי האלמוני בא אחרי כמה שבועות לקבל ברכת פרידה מרבם, אך לרוע מזלם נאלץ הגבאי, - שעמד שם כל הזמן על המשמר והמתין כבר בקוצר רוח להזדמנות זו – לצאת מהחדר, כך שגם את ההזדמנות הזאת החמיצו, כי כאשר נכנס לחדר נוכח לראות כי הרבי כבר הטמין את הקוויטעל (הפתקא) בכיס מעילו, ולא היה יכול להציץ לתוכו. אך גם עתה עדיין לא התיאשו החסידים ונמנו שוב וגמרו ביניהם כי בערב שבת קודש כאשר הרבי מחליף את בגדי החול ולובש בגדי שבת, ינצל הגבאי את ההזדמנות, ויוציא את הפתקא מכיס המעיל ויגלה מה שכתוב בו. ואמנם עתה הצליחו במבצעם, ומצאו כתוב בפתקא לאמר: "היות וכמה אנשים נלוו אליו, ואומרים עליו כי הוא רבם, והוא אינו יודע במה יכול הוא להיות רבם, וכיצד ישפיע עליהם השפעות טובות בגשמיות ורוחניות, על כן מבקש הוא מהרבי, או שיקח ממנו את החן שזכה לו, או שיתן לו מדרגות, כדי שיוכל להשפיע בגשמיות וברוחניות לאנשי שלומו".
ואמנם כעבור כמה שנים בא ה"נסתר" הנ"ל לטשורטקוב עם שלשים חסידים, והוא הוא הרב הקדוש מסלאנים זצ"ל.
נחמן נתן האט געשריבן: דער רבי יצחק מתתי' האט געהאט עטליכע קינדער פון דריי זיווגים.
א. דער עלסטער זוהן איז געווען הרה"ח הנגיד ר' יוסף וויינבערג ז"ל פון ירושלים, וואס איז געווען שטארק באקאנט מיט זיינע מעשי הצדקה והחסד, זייענדיג מוקיר רבנן ותלמידיהון ובפרט גדולי האדמורי"ם פון יענע דור, ווי דער אמרי אמת, ר' שלומ'קע זוועהילער, מרן מסאטמאר, ר' יוסף חיים, וכו'.
ב. הרה"ח ר' אברהם יהושע העשיל ז"ל, פאטער פון ר' שמעון וויינבערג שליט"א בעה"ב פון "וויינבערג מצות" אין ירושלים.
ג. הרה"ח ר' משה מענדל ז"ל, (באקאנט געווען מיט זיין נאמען Morris), געוואוינט אין לארענס נ.י. געווען א גרויסער תומך תורה.
ד. הרה"ג ר' שמואל יעקב ז"ל, חתן הג"ר יעקב יצחק רודערמאן ז"ל ר"י באלטימאר. ר' שמואל יעקב איז געווען דערנאך ראש ישיבה אין נר ישראל באלטימאר.
ה. הרה"ג ר' נח ז"ל ראש ישיבת אש התורה וועלכער איז לעצטענס אוועק.
ו. טאכטער מרת חוה פינקוס ע"ה, מוטער פונעם באקאנטען מגיד הג"ר שמשון פינקוס ז"ל.
ביקסאד האט געשריבן: אולי תפרט הזיווגים בנות מי היו, ובדיוק מאיזה נולדו כל אחד מיו"ח.
הירשל ציג האט געשריבן: ווייסט איינער ווער עס איז געווען רבי אשר מלוביצקי? צו איז ער א לעכאוויטשער אייניקל אויך?
מיר קומט אויס אז ער איז געווען א זון פון רבי משה בער פון סטאלין, וועלכע איז געווען א שטוף קינד ביי ר' אשר סטאלינער
תודה מראש
"אוי מי יחיה משמ"ו-א"ל, כי גברה ידי אראלים ונצחו עליונים לתחתונים וארון אלקים נלקחה למעלה, מנהיג ישראל, רב פעלים מקבצאל, פאר דורו, רבים הלכו לאורו, זך שכל ורב תבונה, חכמתו בחוץ תרונה, אוי ואבוי כי גדול כים שברנו, פנה הודה, פנה זיוה. הוא נסע למנוחה, ואותנו עזב לאנחה, אנחנו יתמי דיתמי בדור עני נשארנו מי ומי יכול לרפוא אותנו, הוא היה אחד המיוחד אשר הקריב את נפשו כליל על מזבח האהבה לאחיו בני עמו הן על הכלל הן על הפרט, הן בהטבת מצבם בחומרי ובין בתיקון מעמדתם הרוחני. עסק בתורה ותפלה עד חצי היום ומאז פתח דלתותיו לדופקים עליהם הבאים להסתופף בצילו ולדרוש בעצתו במילי דשמיא ובמילי דעלמא.
"אוי לעולם שאבד מנהיגו - איש אשר יגע וטרח בכל מאמצי כוחותיו לנטוע כרם בית ישראל ולזרוע בה אהבת ה' ויראת ה', המה אגודות אגודות "מחזיקי הדת" (כנודע זאת לגדולי דורינו). ואוי לספינה שאבדה קברניטה - המה המקורבים הסרים למשמעתו שהיה מורה להם דרך ישרה במדות והזריח בתוך לבבם נקודת האמת.
"בעינינו ראינו ובאזנינו שמענו כי לפי גודל אהבתו וחביבתו אשר היה לו לאחינו בני ישראל לא היה יכול שאת את עמלנו אלו הבנים ואת לחצנו זו הדחק, כי באה שמשה שלא בעונתה ולא השיגו את ימי שני חיי אבותיו נ"ע, ובעוה"ר נלקח ארון אלקים ועלה לשמים, לאור באור החיים, בן ס"ו שנה לימי חייו וסימנו 'ויגדל האיש ויל"ך הלוך וגדל' וגו', י"ט ימים לחודש שבט לסדר 'ואל משה אמר עלה אל ה'' שנת תרע"ו לפרט 'האוהב עמו ישראל', 'ובזכותו יגן עלינו' לפ"ק, ומנוחתו כבוד בווארשא ושם נגנז ארון ה' נבג"מ, זי"ע".
